[כו, א]
לא תעשו לכם אלילם -
בעבור שנמכר לגוי הזהיר על עבודת כוכבים, שלא ישמש אדוניו בפסל ולא יעבוד אדוניו בשבת, ובזה יקנהו הנכרי/

[כו, ב]
ומקדשי תיראו -
שיבא למקדש שלש רגלים.
ויתכן להיות טעם לא תעשו לכם אלילים בעבור שאמר עבדי הם ואחר שהם עבדי יעבדו אותי לבדי ולא אחרים.

ופסל -
ידוע.

ומצבה -
לפסל.

משכית -
שם כמו מרבית וטעמו אבן מצוירת מגזרת עברו משכיות לבב.
שכיות החמדה.

לא תתנו בארצכם -
זה משפט עבודת כוכבים במרקוליס.

כי אני ה' אלהיכם -
לי תשתחוו ובתרגום ירושלמי כן.

את שבתותי תשמרו -
שנות השמיטה.

ומקדשי תיראו -
שנת היובל. כי כן כתוב: קדש תהיה לכם.
ולפי דעתי שהזכיר את שבתותי מטעם ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני ולא בעבור שהזכיר להשתחוות עליה והטעם: שתבואו בכל שבת להשתחות לפני ולא על אבן משכית רק מקדשי, והנה הזכיר היום הנבחר, כי הוא נבחר לעבודת השם כאשר פירשתי וגם הזכיר המקום הנבחר.

וטעם אני ה' -
ששבתי מכל מלאכה בשבת וכבודי דר במקדש, על כן הזכיר מלת תיראו.

חסלת פרשת בהר סיני


[כו, ג]
אם בחקתי -
תשמרו.

ועשיתם -
מצוה ללמוד וללמד ולעשות.

וי"ו ונתתי - כוי"ו והארץ היתה תהו ובהו ולעולם, כאשר המלה מלרע עם וי"ו הטעם הוא לעתיד, ואם מלעיל עבר, חוץ ממתי מעט.

[כו, ד]
יבולה -
מן כי בול הרים ישאו לו ולא נדע אם היו"ד שרש או אינו שרש, כמלת יקום.

[כו, ה]
דיש את בציר -
והנה התבאר באספך את מעשיך מן השדה וכרם.

לשבע -
שם הפועל.
לבטח -
בלמ"ד ובחסרונו שוה וכן מלת לבדד והנה הזכיר בתחלה השובע שהוא עיקר.

וטעם וישבתם לבטח -
כי בימי הרעב יגלו בני אדם ממקומם כטעם לא תוסף תת כחה לך נע ונד.

[כו, ו]
ונתתי שלום בארץ -
ביניכם.

ואין מחריד -
לא מחיה רעה ולא מאויב, רק אתם תרדפו האויב ויפול לפניכם.
והתמה כי מתי מעט מכם ירדפו מתי רב מהאויבים, וכבר הודעתיך בספר מאזנים, כי עשרה ומאה ואלף ורבבה, שהיא עשרת אלפים סך חשבון, ומנהג המרבה לומר אחד לעשר, כמו: כי עתה כמונו עשרת אלפים ופה הוסיף כי המאה ירדפום חמשה והנה כפל מנהג המרבה וכל אחד מהמאה ירדוף מאה.

ויש אומרים:
כי בעבור התחברות האחדים יוסיף המספר וכן: איכה ירדוף אחד אלף. ואין צורך.

[כו, ח]
ונפלו אויביכם -
פעם אחרת שיפלו פעם אחר פעם בלי תקומה.

[כו, ט]
ופניתי אליכם -
להרבות עשרכם ולהפרות ולהרבות אתכם, בבנים ובבנות.
והנכון בעיני להיות והפריתי - הפך עוצר רחם.

והקימתי את בריתי אתכם -
להיותכם ככוכבי השמים לרוב וכעפר הארץ:

[כו, י]
ואכלתם ישן נושן -
התמה שתהיו רבים ומרוב התבואה יאכל מי שירצה ישן גם נושן יותר מהישן והוא מבנין נפעל, ויש מי שיוציא הישן מביתו מפני החדש, כי אין לו מקום לשומו שם.

ומפרש אמר:
כי טעם תוציאו –
אל השדה.

[כו, יא]
ונתתי משכני -
ולא תפחדו שתבואו לעולם לידי חסרון, כי כבודי דר עמכם ואיננו כבן אדם שתגעל נפשו לשבת במקום אחד.
ועוד: כי בלכתכם אל ארץ אויביכם והמקדש איננו עמכם, יתהלך כבודי בתוככם והנה אני אהיה לכם לאלהים ואתם עמי, כי על כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

[כו, יג]
מטת עולכם -
משל כפר החורש שיעבוד אדמת בעליו וישראל השתעבדו בבנין האדמה, כי כן כתוב.

קוממיות -
בקומה זקופה.

וריקי מוח אמרו:
כי הקללות רבות מהברכות ולא אמרו אמת, רק נאמרו הברכות כלל ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים. והמסתכל היטב יתברר לו דברי.

[כו, יד]
את כל המצות -
אלה הכתובים.

[כו, טו]
להפרכם -
מלה זרה בדקדוק, כי משקלי שמות הפעלים משתנים.

[כו, טז]
והפקדתי עליכם -
כאדם פקיד על אחר יעשה חפצו בו.

בהלה את השחפת ואת הקדחת -
חליים ידועים.

וטעם את –
עם.

וטעם בהלה –
שתבהלו ולא תדעו מה תעשו.

ויש אומרים:
כי בהלה כפתאום.

ורבים אמרו:
כי השחפת והקדחת שנים חליים בזרע, כמו השדפון והירקון, כי כן כתוב בעבור וזרעתם לריק ואין צורך, כי פירושו שיבואו להם חליים ואם באו שוללים לכפרים, יאכלו הזרע כי אין מי שיצא אליהם לגרשם.

וטעם מכלות עינים - שאלה החליים יחשכו עינים וידאבו הנפש והאל"ף חסר ממלת ומדיבות נפש וכן ממלת שקר מזין.

ויש אומרים:
כי העינים מן הגוף בעבור ומדיבות נפש ואין צורך.

[כו, יז]
ונתתי פני -
קצפי ואפי כמו ופניה לא היו לה והטעם כי הנשארים שאין להם חליים אם יצאו אל האויבים ינגפו לפניהם, ופעם ינוסו ואין רודף כטעם מחנה ארם.

[כו, יח]
ואם עד אלה -
המכות.

שבע -
בעבור היותו חשבון שלם נאמר על לשון רבים.
וכן: כי שבע יפול צדיק וקם עד עקרה ילדה שבעה ואין על חטאתיכם - להוסיף שבעה, רק ויספתי פעם אחרת כמו: קול גדול ולא יסף.

וטעם על חטאתיכם - בעבור חטאתיכם.

ויש אומרים:
שהחשבון כמשמעו והראשון נכון, כי אם נחשוב ושברתי אחד שמיכם כברזל שנים, וארץ כנחושה, ותם לריק, ויבול הארץ ופרי העץ, הנה שש. ומכת חית השדה, הנה שבע.

[כו, יט]
גאון עוזכם -
השובע כטעם וישמן ישורון והגאה אם ישבר - יפול וישח.

[כו, כ]
ותם לריק כחכם -
שיגעתם בעבודת האדמה.

[כו, כא]
קרי אמרו רבים שפירושו גבורה ונצוח, כאיש שיחזק לבו ולא יפחד למען שלא ינוצח ואין ריע לו.

ויש אומרים:
שהוא מגזרת כל הקורות.
והטעם שאמר בדברי הפלשתים: כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא ועל שני הפירושים יחסר בי"ת כמו: כי ששת ימים או יהי כן תלכו עמי הליכת קרי כאשר הראיתיך רבים כאלה.
והנה כתוב כחטאתיכם - ולא יוסיף עליכם.

ועל חטאתיכם -
דבק עם ליסרה אתכם, הטעם בעבור חטאתיכם.

[כו, כב]
והשלחתי בכם -
מגזרת: הנני משליח בך.

ושכלה אתכם -
בהריגת קטנים.

והמעיטה אתכם -
בהריגת הגדולים.

ונשמו דרכיכם -
כי אין דרך בטוח מפחד החיות שאינם ברשות אדם, כאשר פירשתי.

[כו, כג]
תוסרו -
עתיד מבנין נפעל.

[כו, כד]
על חטאתיכם -
דבק עם והכיתי.

[כו, כה]
נקם ברית -
על כן אמרתי כי זאת הברית הכרותה בסיני הכתובה בפרשת אלה המשפטים, יום קבלו על נפשם ואמרו: נעשה ונשמע אז נכרתה הברית ואמר להם כל הפרשה הזאת.

ונאספתם אל עריכם -
מפני החרב ושם אשלח הדבר והרעב עד שתרצו להנתן ביד האויב, וזה טעם ונתתם ביד אויב. והיא מלה מבנין נפעל.

[כו, כו]
בשברי -
שם הפעל ובא שבור כמו: בשכבה ובקומה.
וטעם השבר בעבור מטה לחם, והוא דרך משל.
ובישעיה: משען לחם, כי הלחם לבב אנוש יסעד.

עשר נשים -
כי הוא סך חשבון, כי מנהג ישראל היה לאפות כל בית תנור לעצמו שיאכלו כל השבוע ומערכת השבת תוכיח.

והשיבו לחמכם במשקל -
בעבור שהיא מעט.

ואכלתם ולא תשבעו -
יש רעב וישבע האוכל ממעט ואתם מאוכל הרבה לא ישבעו.

[כו, כז]
ואם בזאת -
במכה הזאת.
וכן ואם באלה באלה המכות הנזכרות:

[כו, כח]
על חטאתיכם -
דבק עם ויסרתי.

[כו, כט]
ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם -
אין למעלה מן הרעב הזה ולא יהיה לכם מקום לזעוק ולהתפלל להושע מהרעב, כי אשמיד במותיכם מקום הזבחים.

[כו, ל]
חמניכם -
מגזרת חמה בתים העשויים להשתחות לשמש והנו"ן נוסף כנו"ן נשים רחמניות.

פגריכם -
גופותיכם כמו: פגר מובס.

גלולים -
שם גנאי לעבודת כוכבים, מגזרת: כאשר יבער הגלל.
והטעם: כי בהתחברכם לבתי עבודת כוכבים שם תהרגו וישחיתו אויביכם צורת גלוליכם ואני לא אושיעכם.

וגעלה נפשי אתכם -
שתסור השכינה אז תחרבנה עריכם ונשמו המקדשים שלכם והטעם בתחילה היו מקדשי.

[כו, לא]
ולא אריח בריח -
והטעם כי כבוד השם מלא שמים וארץ.
וכתוב על נח: וירח ה' את ריח הניחוח, והטעם: שלא אקבל עולה אחרי כן מכם. ואחר שאמר: עריכם ומקדשיכם אמר: את הארץ כל ארץ ישראל/

[כו, לב]
ושממו עליה -
כל כך תהיה שממה שגם האויבים הדרים ישומו עליה, הפך: משוש לכל הארץ:

[כו, לג]
אזרה -
מבנין הכבד הדגוש ולא די שתזרו עד אשר אריק אחריכם חרב.

וטעם אריק –
מנדנה.

והיתה ארצכם -
דבק עם הפסוק הבא אחריו והטעם: כאשר תהיה ארצכם שממה אז תרצה הארץ וזאת המלה כמו תשלים.
וכן: עד ירצה כשכיר יומו.
כי נרצה עונה.

[כו, לד]
שבתותיה -
שמיטות ויובלים.
וכן כתוב: עד רצתה הארץ את שבתותיה ושם פירשתיו.

השמה -
שם ומשקלי השמות משתנים.

וטעם כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם –
שתהיה שממה מכם, אז תשבת ותמצא מנוחה למלאת שבתותיה.

[כו, לה]
וטעם: כל ימי השמה תשבות -
מספר השנים שתשבות וביחזקאל מפורש.

[כו, לו]
הנשארים בכם -
בעבור שאמר: והריקותי אחריכם חרב.

מורך -
מפעלי הכפל.
וכן במועל ידיהם מגזרת ורך הלבב ויפחדו עד שירדפם קול עלה נדף והוא שם התאר מבנין נפעל ונו"ן השרש מובלע.

[כו, לז]
איש באחיו -
שהוא אוהבו.

תקומה -
מבנין כבד נוסף מנחי עי"ן וי"ו בעבור התי"ו וכן תרומה.

[כו, לח]
ואכלה אתכם -
מנהג כל הגולים למקום אחר בהשתנות האויר עליהם והמים, ימותו רובם.

[כו, לט]
והנשארים -
מהנשארים.

ימקו בעונם -
על משקל יסבו, ושניהם מפעלי הכפל, מגזרת: המק בשרו, מק יהיה.

ואף בעונות אבותם אתם ימקו -
כטעם אבותינו חטאו ובמגלת איכה פירשתיו:

[כו, מ]
והתודו -
מבנין התפעל.

במעלם אשר מעלו בי -
אבותם.

ואף אשר הלכו עמי -
אלה בניהם בקרי.

[כו, מא]
אף אני -
כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם אל ארץ אויביהם, עד שיכנע לבבם הערל ועוד אפרשנו.

ואז ירצו את עונם -
ישלימו ויפרעו.

[כו, מב]
וזכרתי את בריתי -
מושך עצמו ואחר עמו.
וכן הוא: וזכרתי את בריתי את ברית יעקב, כמו: והנבואה עודד הנביא שהוא כמו: והנבואה נבואת עודד הנביא,. ראשיכם שבטיכם שהוא ראשיכם ראשי שבטיכם.

ויאמר הגאון:

כי טעם להזכיר בתחלה יעקב בעבור היות שנותיו כלם בברית.

[כו, מג]
והארץ תעזב מהם -
טעמו אזכור גם הארץ שפרעה את השבתות ונעזבה מהם, וגם אזכור שהם הרצו את עונם.

יען וביען -
האחד: כנגד משפטי מאסו.
והשני: ובחקותי געלה נפשם, והבי"ת נוסף כבי"ת בראשונה.

[כו, מד]
ואף גם זאת -
לשון צחות והאחד יספיק וכל המקרא כך.
וכן: הרק אך במשה.
המבלי אין קברים.

לא מאסתים לכלותם -
רק ליסרם, עד שיכנע לבם.

געלתים -
סרתי מהם, או בחלה נפשי מהם.

להפר בריתי -
שנשבעתי להם ואף אם הם הפרו את בריתי, כי כן כתוב. אני לא אפר בריתי אתם, כי אלהים אני.

[כו, מה]
וזכרתי להם -
לעולם.

ברית ראשונים -
זאת הברית הכרותה בסיני וקרא זה הדור ראשונים, כנגד הבנים שיגלו בארץ אויביהם.

ויש אומרים:
על אבות העולם.
וטעם אשר הוצאתי אתם –
אותם שנשבעתי לאבותם להוציא בניהם מעבדות והראשון נכון בעיני.

[כו, מו]
אלה החקים והמשפטים -
הם הכתובים בפרשת וישמע ואלה המשפטים ופרשת בהר סיני.

אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל -
רמז לברית הר סיני, כי אחר שנעשה המשכן והיה הכבוד באהל מועד לא עלה משה בהר סיני, גם הזכיר הפרשה של הערכין, בעבור שנאמרה בהר סיני כי כן כתוב באחרונה, כי תחלת ספר וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד בספר ויקרא: