[ד, ב]
נפש כי תחטא -
לעשות בשגגה אחת ממצות לא תעשה שיש עליהם כרת, או מלקות.

ומלת נפש –
כלל לישראל ולגר, כי כן כתוב. ואחר כן פרט והחל מהכהן הגדול והוא הכהן המשיח.

[ד, ג]
לאשמת העם -
שהורה שלא כהוגן ואשם העם וכלם שוגגים, או פירוש לאשמת העם - באשמת כל בני אדם ונזכר כן, בעבור שהכהן הוא נושא התורה והוא עצמו נשמר וקדוש לשם.

על חטאתו -
בעבור חטאתו וכאשר הוא גדול יקריב הפר שהוא הגדול מכל הקרבים על גבי המזבח:

[ד, ו]
וטבל הכהן -
הוא המשיח בעצמו.

וטעם שבע פעמים –
תמצאנו בפרשת וירא בלק ובעבור גודל מעלת הכהן הגדול יזה מדם חטאתו על פרכת הקדש ועל קרנות מזבח הקטרת, וכל הפר חוץ מהחלבים ישרוף בחוץ, כי איננה עולה:

[ד, יב]
על שפך הדשן -
שיהיה נשרף במקום שיש שם דשן המזבח.

[ד, יד]
ונודעה החטאת -
וכן משפט הכהן הגדול ואם איננו נזכר כי אם לא הודע אליו חטאתו, לא יקריב פר החטאת.

ויש אומרים:
כי בכל שנה יקריב כן שמא חטא.
והזכיר עם כל עדת ישראל.

ונודעה החטאת -
שהכהן יתכן שיודיעם ואין מי שיודיע לכהן, רק מעצמו.
וחטאת הקהל כחטאת הכהן הגדול בכל משפטיה. והנה הכהן הגדול שקול כנגד כל ישראל.

[ד, טו]
זקני העדה -
הם המנהיגים והם יסמכו את ידיהם בעדם ובעד כל ישראל, כי לא יתכן שיסמכו כל ישראל.

[ד, כא]
חטאת הקהל הוא -
הפר.

ואם ישגו -
ישראל ולא יעשו אחת ממצות עשה, יקריב פר לעולה ושעיר לחטאת:

[ד, כב]
אשר נשיא יחטא -
הפוך.
וכן הוא אשר יחטא הנשיא והוא דבק באשר למעלה: ואם כל עדת ישראל כאילו אמר: ואם אשר יחטא הוא נשיא שבט או נשיא בית אב:

[ד, כג]
או הודע אליו -
אחז הכתוב דרך קצרה כמו לכהן.
והטעם: שידע הנשיא מעצמו שחטא, או הודיעו אדם אחר שראהו. דקדוק הודע אליו פועל עבר כמו: והצר לך ויחסר המודיע כמו: אשר ילדה אותה ללוי.

ויאמר רבי משה הכהן:

כי הוא מהבנין שלא נקרא שם פועלו, כי החולם והשורק יתחלפו והוא על משקל ויוסף הורד מצרימה.

והנשיא יקריב שעיר מטעם זרזיר מתנים או תיש כפירוש הגאון בספר משלי והוא זכר למעלת הנשיא, רק לא יובא את דמה לפנים מהקדש והכהנים יאכלו חטאת הנשיא לכפר בעדו, כי כן כתוב ולא יאכל הכהן הגדול חטאתו.

[ד, כז]
מעם הארץ -
והם כל ישראל והכהנים ההדיוטים וכל הלוים.

ואשם -
פעל עבר כמו: כי זקן יצחק.

[ד, כח]
שעירת עזים נקבה -
כי מעלתו נקלה ממעלת הנשיא:.

[ד, לא]
וטעם ונסלח לו –
בפרשת שלח לך.

[ד, לב]
ואם כבש -
ואם הביא ממין הכבש לחטאת יביא נקבה כמו שעירת עזים:

[ד, לה]
וטעם כאשר יוסר חלב הכשב –
להביא האליה, כי אין עם השעירה אליה.