[ו, ב]
היא העולה -
נקראת כן בעבור שהיא עולה כלה על המזבח ובכאן רמז, שלא יעלה עולה בלילה רק היא תהיה על מוקדה כל הלילה. וה"א מוקדה נוסף, או מוקד ומוקדה הם שני שמות.

ואש המזבח תוקד בו -
ולא חוץ ממנו.

[ו, ג]
מדו -
חלוק.

וחכמים אמרו:

שהוא חלוק כנגד מדתו.

על בשרו -
כנוי לערווה.
וכן: זב מבשרו.

אשר תאכל האש -
הנשאר מאכילת האש.

אצל המזבח -
מחוץ לפאת מזרח.

[ו, ה]
והאש על המזבח תוקד בו -
פעם שנית להוסיף.

לא תכבה -
ביום.

וטעם בבקר בבקר –
בכל בקר ובקר.
ובתחלה יעלה העולה ואחר כן אימורי השלמים:

[ו, ו]
אש תמיד תוקד -
טעם זה הפסוק להוסיף תמיד.

[ו, ז]
הקרב אותה -
שם הפועל.

וטעם הקרב יקריבו אותה בני אהרן -
וטעמו אחד מבני אהרן על כן והרים ממנו. והוספו זאת הפרשה על הכתובה בפרשת ויקרא:

[ו, ט]
מצות תאכל במקום קדוש -
והנה שתים מצות. וכל זכר שלישית/

[ו, י]
וטעם לא תאפה - הוא העיקר במצות פסח.

כחטאת וכאשם -
כן המנחה.

[ו, יא]
כל אשר יגע -
במנחה ובחטאת ובאשם הוא קדש לשם.

[ו, יג]
זה קרבן אהרן -
או אחד מבניו תחתיו.

ביום המשח אותו -
אשר יוצק על ראשו שמן המשחה.

ורבים אמרו:
כי זה בי"ת תחת מ"ם והטעם: כי מיום המשח אותו הנה זה חייב להקריב תמיד מנחתו.

[ו, יד]
מרבכת -
אין לו אח.

ויש מי שאומרים:
רכה.

ויש מי שאומרים:
במהרה.

ותי"ו תביאנה –
סימן לאהרן וכן תי"ו תקריב.

ועל דעתי: כי כן הוא.

תי"ו תפיני –
וטעמו תקון ואין ריע לו.

והקדמונים אמרו:
שהיא שתי מלות תאפה נא.

ויאמר רבי יונה המדקדק:

שהוא על משקל דוכיפת וזה המשקל מעקל.

[ו, טו]
כליל -
כמו כלה, כליל תהיה לשם:

[ו, טז]
לא תאכל -
ככל המנחות, כי איך יאכל הכהן מנחתו או חטאתו?!
מקום שחיטת כל חטאת צפונה:

[ו, יח]
קדש קדשים -
כי הוא כאחד הקדשים.

[ו, יט]
הכהן המחטא -
טעמו הזורק דם כאילו אמר המסיר חטא החוטא.

ורבי המפרשים אמרו:
כי טעם המחטא - רוחץ או מטהר.
וכן: תחטאני באזוב ואטהר.

[ו, כ]
כל אשר יגע -
בבשר החטאת יהיה קדש לשם והכהן יאכלנו, לכן חלק הזורק כחלק כל אחיו.

יזה -
אמר רבי משה הכהן:
שהוא כמו יִטֶה מבנין קל ובפתחות היו"ד מהכבד והאות המובלע נו"ן, וכן וַיִּז מדמה אל הקיר בחיר"ק עם וַיַּז בפתח, רק במלת נטה מראה על הקיר בחיר"ק עם וַיֵּז הוא בצר"י בבנין הקל. וכן מצאנו וְיֵּז נצחם מבנין הקל ויפה דקדק.
ובעבור שהחטאת קדש צוה השם לכבס המקום שנפל מדמה על הבגד, במקום קדוש הוא חצר אהל מועד, כי יש הפרש בין קדוש וטהור.

אשר יזה עליה -
יחסר מקום או.
והטעם: או אם יזה אחר עליה, שהוא הבשר יכבס הבשר הכהן ואחר כך יאכלנו.
או פירושו: המקום אשר יזה מהדם תכבס. ויהיה בגד לשון נקבה וזכר, וכמוהו: אשר תשיג ידו, ותי"ו תכבס לכהן:

[ו, כא]
תְּבֻשַל בו -
גם בֻּשָּלָה וּמֹרַק ושֻּטַּף מבנין שלא נקרא שם פועלו ובא ומורק בחול"ם, בעבור הרי"ש שלא תדגש, כי אם במקומות מועטים במשקלף לא זורק עליו מגזרת מרקו הרמחים כי המ"ם שרש.

[ו, כב]
וטעם קדש קדשים הוא –
עם כל זכר שאין ראוי לאכול החטאת שהקריבו ממנה, והובא לכפר כי אם התמימים והזכר תמים מהנקבה ואפילו קטן יקרא זכר והזכר שהוא בן שלש עשרה שנה, כאשר העתיקו אבותינו:

[ו, כג]
וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' לכפר בקדש -
והנה מקום הפרכת יקרא קדש, כי החצר ואם היא קדש כנגד אהל מועד חול, והנה גם יקרא לפנים הפרכת קדש כנגד אהל מועד, כמו: בזאת יבא אהרן אל הקדש וזאת החטאת היא חטאת כהן הגדול, או הקהל: