(כא) באותה שעה קפצה פורעות על נדב ואביהוא.

ויש אומרים:
מסיני נטלו את שלהם, שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחילה והן באים אחריהם וכל ישראל אחריהם, אמר לו נדב לאביהוא: עוד שני זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל. אמר להם המקום: נראה מי קובר את מי, הם קוברים אתכם ויהיו מה מנהיגים את הקהל.

[י, א]
(כב) דבר אחר:
כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, אמר לו נדב לאביהוא וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש, מיד נטלו אש זרה ונכנסו לבית קודשי הקדשים, שנאמר: ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהם אש.
אמר להם המקום: אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי, אתם הכנסתם לפני אש טמאה אני אשרוף אתכם באש טהורה.

(כג) כיצד הייתה מיתתן?
שני חוטים של אש יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לארבעה שנים נכנסו בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ונשרפו גופיהם ובגדיהם קיימים, שנאמר: ותצא אש לפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'.
היה אהרן עומד ותוהא, אומר אוי לי, כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני?!
נכנס משה אצלו והיה מפייסו אמר לו אהרן אחי, מסיני נאמר לי עתיד אני לקדש את הבית הזה, באדם גדול אני מקדשו, הייתי סבור או בי או בך הבית מתקדש, עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית נתקדש, כיון ששמע אהרן כך, צדק עליו את הדין ושתק, שנאמר: וידום אהרן, ולמודים צדיקים שמצדיקים עליהם את הדין.
אברהם צידק עליו את הדין, שנאמר: ואנכי עפר ואפר.
יעקב צידק עליו את הדין, שנאמר: קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך.

(כד) דוד צידק עליו את הדין, שנאמר: הבאישו נמקו חבורותי מפני איולתי.

[י, ד]
(כה) ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם -
(כו) מיכן אמרו:
אין מטמאים למתים, שהרי אלעזר ואיתמר כוהנים היו ולא נטמאו להם מי נטמאו להם הלויים.

[י, ה]
(כז) ויקרבום וישאום בכותנותם -
מלמד שחס המקום עליהם במיתתן יותר מבחייהם שאילו נשרפו גופיהם ואין בגדיהם קיימים היו מפורסמים ומבוזים, אלא נשרף גופם ובגדיהם קיימים.
והרי דברים קל וחומר, ומה אם אילו שהכעיסו את המקום שנכנסו לפניו שלא כרצונו כך עשה להם, קל וחומר לשאר צדיקים.

[י, ו-ז]
(כח) ויאמר משה אל אלעזר ואל איתמר –
מיכן אמרו:
הרוגי בית דין אין מתעסקים עליהם לכל דבר, שמא תאמרו אנו הולכים לבתינו ומתאבלים ואוננים ובוכים, הלא פיקדנו המקום שלא נצא מבית המקדש, שנאמר: ומפתח אהל מועד לא תצאו.
מיכן אמרו:
כוהן גדול שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה, הם נכסים והוא נגלה, הם נגלים והוא נכסה.

ויעשו כדבר משה -
צידקו עליהם את הדין ושתקו.


[י, א]
(לב) ויקחו שני בני אהרן [נדב ואביהו איש מחתתו] -
אף הם בשמחתם.

בני אהרן -
כיון שראו אש חדשה [שירדה מן המרום וליחכה על גבי המזבח את העולה ואת החלבים] עמדו להוסיף אהבה על אהבה, שנאמר: ויקחו, אין קיחה אלא שמחה, [שנאמר: ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'].

נדב ואביהוא -
מה תלמוד לומר בני אהרן?
[ממשמע שאמר נדב ואביהו איני יודע שהן בני אהרן, אם כן למה נאמר בני אהרן? אלא] שלא חלקו כבוד לאהרן.

נדב ואביהוא -
לא נטלו עצה ממשה.

איש מחתתו -
איש מעצמו יצא לא נטלו עצה זה מזה.

ויקריבו לפני ה' אש זרה -
רבי ישמעאל אומר:
יכול אש זרה ממש?
תלמוד לומר: אשר לא ציווה אותם, הכניסוה בלא עיתה.

רבי עקיבא אומר:
לא הכניסוה אלא מבית הכיריים, שנאמר: ויקריבו לפני ה' אש זרה, אם כן למה נאמר: אשר לא ציווה אותם?!
שלא נמלכו במשה רבן.

רבי אליעזר אומר:
לא נתחייבו מיתה בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני [משה] רבן, שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

(לג) מעשה שאירע בתלמיד אחד שהורה בפניו.
אמר [לה] לאימה שלום אשתו: אינו מוציא שבתו, ומת.
לאחר שבת נכנסו חכמים אצלו.
אמרו לו: רבי נביא אתה?!
אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני [מרבותיי] שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

[י, ב]
(לד) ותצא אש מלפני ה' -
מלמד שיצא אש מבית קדשי הקדשים ורשף נשמתם.

אבא יוסי בן דוסתאי אומר:
שני חוטים של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבעה ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה.

ותאכל אותם -
אותם שרפה ולא בגדיהם, שנאמר: ויקרבו וישאום בכותנותם, בכתונת הנישאים.
או יכול בכתונות הנושאים?
תלמוד לומר: ותאכל אותם, אותם ולא בגדיהם.
ואומר: ולבני אהרן תעשה כתנות, כתנות לכהנים ולא כתנות ללוים.

(לה) וימותו לפני ה' -
רבי אליעזר אומר:
לא מתו אלא בחוץ מקום שהלוים מותרים ליכנס [לשם], שנאמר: ויקרבו וישאום בכותנותם.
אם כן למה נאמר וימותו לפני ה'?
נגפן המלאך ודחפן והוציאם לחוץ.

רבי עקיבא אומר:
לא מתו אלא בפנים, שנאמר: וימותו לפני ה'.
אם כן למה נאמר: ויקרבו וישאום בכתנותם? מלמד שהטילו חכות של ברזל וגררום והוציאום לחוץ.

[י, ג]
(לו) ויאמר משה [אל אהרן] הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש -
זה דיבור נאמר לו למשה בסיני ולא ידעו עד שבא מעשה לידו, וכיון שבא מעשה לידו אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, לא מתו בניך אלא על קדושת שמו של מקום, שנאמר: ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, כיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום הן שתק, וקיבל שכר על שתיקתו, [שנאמר: וידום אהרן].

מיכן אמרו:
כל המקבל עליו ושותק סימן יפה לו.
על ידי דוד הוא אומר: דום לה' והתחולל לו.
ועל ידי שלמה הוא אומר: עת לחשות ועת לדבר, עתים לכל, עתים שאדם שותק עתים שאדם מדבר.

[י, ד]
(לז) ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן -
מה תלמוד לומר דוד אהרן, ממשמע שנאמר: ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, איני יודע שעוזיאל דוד אהרן, אם כן למה נאמר: דוד אהרן?
מקיש מעשה עוזיאל למעשה אהרן, מה אהרן רודף שלום בישראל אף עוזיאל רודף שלום בישראל.

ומנין שאהרן רודף שלום בישראל?
שנאמר: ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל.
ובמשה הוא אומר: ויבכו בני ישראל את משה.
ומפני מה בכו את אהרן שלשים כל בית ישראל ואת משה לא בכו אלא בני ישראל (ולא כל בית ישראל)
שאהרן לא אמר לאיש סרחתה ולאשה סרחת, אבל משה מפני שהוכיחם נאמר בו: ויבכו בני ישראל את משה וכן הכתוב מפורש על ידי אהרן בקבלה: בריתי הייתה אתו החיים והשלום, שהיה רודף שלום בישראל ואתנם לו מורא ויראיני, שקיבל עליו [את] כל דברי התורה באימה וברתת ובזיע.
[ו]מה תלמוד לומר מפני שמי נחת הוא?
אמרו: בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו, אמר אוי לי שמעלתי בשמן המשחה, השיבתו רוח הקודש הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש היורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו כטל חרמון שיורד על הררי ציון, מה הטל (הזה) אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה.

(לח) תורת אמת הייתה בפיהו - שלא טימא את הטהור ולא טיהר את הטמא.
ועולה לא נמצא בשפתיו - שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור.
בשלום ובמישור הלך אתי - שלא הירהר אחר [דרכי] המקום, כדרך שלא הירהר אברהם.
רבים השיב מעון - שהשיב פושעים לתורה.
ואומר: מישרים אהבוך.

[י, ו]
(לט) ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו -
רבי אומר:
בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מתחילין מן הקטן, [בגדולה מתחילין מן הגדול, ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו וגו' ובקלקלה מתחילין מן הקטן], שנאמר:

מנין? שנאמר: ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה וגו', ואיבה אשית בינך ובין האשה, אל האשה אמר [הרבה ארבה וגו', לאדם אמר כי שמעת לקול אשתך] וגו', בתחלה נתקלל נחש ואחר כך נתקללה חוה ואחר כך נתקלל אדם.

(מ) ראשיכם אל תפרעו -
אל תגדילו [פרע].
יכול אל תפרעו מן הכובע?
הרי אתה דן, נאמר כאן פירוע ונאמר להלן פירוע, מה פירוע, האמור להלן גידול שיער אף פירוע האמור כאן גידול שיער.

(מא) ובגדיכם לא תפרומו -
אל תקרעו בגדיכם.

ולא תמותו -
ממשמע לאו אתה שומע הין.

ועל כל העדה יקצוף ואחיכם כל בית ישראל [יבכו -
זה מקרא מסורס, אין ראוי לומר אלא ואחיכם יבכו ועל כל העדשה יקצוף, הא אם אין אחיכם בוכים ועל כל העדה יקצוף]

יבכו אשר שרף ה' -
מה תלמוד לומר: את השרפה?
הרי אתה דן, נאמר כאן שרפה ונאמר להלן שרפה, מה שרפה האמורה כאן שרפת נשמה וגוף קיים, אף שרפה האמורה להלן שרפת נשמה וגוף קיים, שרפה האמורה בבת כוהן שריפה האמורה באשה ואמה.

[י, ז]
(מב) ומפתח אהל מועד לא תצאו -
יכול בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה?
תלמוד לומר: ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, אימתי אינו יוצא ולא יחלל?
הוי אומר בשעת עבודה.

פן תמותו -
ממשמע לאו אתה שומע הין.

(מג) כי שמן משחת ה' עליכם -
[מה תלמוד לומר, שיכול אין לי אלא אהרן ובניו שנתרבו בשמן המשחה אם יצאו בשעת עבודה חייבים מיתה, מנין לכל הכהנים של כל הדורות?
תלמוד לומר: כי שמן משחת ה' עליכם].

ויעשו כדבר משה -
קיימו עליהם מצוות משה רבן, [שבח לו לתלמיד שהוא מקיים עליו מצוות רבו, שבח להן לבני אהרן שקיימו עליהן מצוות משה רבן].
וכן הכתוב משבח [את ישראל המצרים, שנאמר: וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה ואהרן כן עשו, וכן הכתוב משבח את ישראל] בפרשת שילוח טמאים, שנאמר: ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה [כאשר ציוה ה' את משה כן עשו בני ישראל].
וכן הכתוב משבח את יהושע כאשר ציווה ה' את משה כן ציווה משה את יהושע וכן עשה יהושע [לא הסיר דבר מכל אשר ציווה ה' את משה].

סליק דיבורא דמילואים

פרשה א
[י, ח]
יין ושכר אל תשת -
יכול כל שהוא, יכול מגיתו?
תלמוד לומר: ושכר לא אמרתי אלא כדי לשכר.
וכמה כדי לשכר?
רביעית בן ארבעים.
אם כן למה נאמר יין?
[יין] מוזהרים עליו כל שהוא, ומוזהרים עליו מגיתו.

(ב) ר' יהודה אומר:
יין אל תשת, אין לי אלא יין, מנין לרבות כל המושכרים?
תלמוד לומר: ושכר.
אם כן למה נאמר: יין?
על היין במיתה ועל שאר כל המשכרים באזהרה.

רבי אליעזר אומר:
יין אל תשת ושכר אל תשת, אל תשיתיהו כדרך שכרותו הא אם הפסיק בו או שנתן לתוכו מים כל שהן פטור.

[ט, ט]
(ג) אתה ובניך -
יכול חללים?
תלמוד לומר: אתך, יצאו חללים, אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומים?
תלמוד לומר: אתה ובניך מה אתה כשר אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומים.

(ד) בבואכם -
אין לי אלא בביאה, מנין אף ביציאה?
תלמוד לומר: אתה ובניך.
מנין לעשות המזבח כאהל מועד?
תלמוד לומר אתה ובניך.
ומנין שאינו חייב אלא בשעת העבודה?
תלמוד לומר: אתה ובניך.

רבי אומר:
נאמר כאן: בבואכם אל אהל מועד ונאמר להלן: בבואם אל אהל מועד, מה בבואם אל אהל מועד האמור להלן עשה את היציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד ואינו חייב אלא בשעת העבודה, אף בבואכם אל אהל מועד האמור כאן נעשה את היציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד ולא יהא חייב אלא בשעת העבודה.

(ה) אהל מועד -
אין לי אלא אהל מועד, מנין לרבות שילה ובית עולמים?
תלמוד לומר: חקת עולם.

ולא תמותו -
ממשמע לאו אתה שומע הין.

(ו) יכול יהו ישראל חייבים מיתה על ההוראה?
תלמוד לומר: אתה ובניך ולא תמותו אתה ובניך במיתה ואין ישראל חייבים על ההוראה.

(ז) יכול לא יהו ישראל חייבים על ההוראה, אבל אהרן ובניו יהו חייבים מיתה על ההוראה,
קל וחומר ומה אם ישראל שמוזהרים לבוא אל אהל מועד שתויי יין ולא שתויי יין אינן חייבים מיתה על ההוראה, אהרן ובניו שאין מוזהרים לבוא אל אהל מועד אלא שתויי יין אינו דין שלא יהו חייבין מיתה על ההוראה, יצאו ישראל מן הכתוב אהרן ובניו מקל וחומר.

(ח) חקת עולם -
לרבות היציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזאות.
מנין לשתוי(י) יין שאם עבד תהא עבודתו פסולה?
תלמוד לומר: ולהבדיל בין הקדש ובין החול.
ומנין למחוסר בגדים ושלא רחץ ידים ורגלים?
תלמוד לומר: חוקה, חוקה חוקה לגזרה שוה.

[ט, י]
(ט) ולהבדיל בין הקדש ובין החול -
אילו הערכים.

ובין הטמא ובין הטהור -
אילו הטמאות והטהרות.

ולהורות את בני ישראל -
אילו ההוראות.

את כל החקים -
אילו המדרשות.

אשר דבר ה' אליהם -
אילו ההלכות.

ביד משה -
זה המקרא.
יכול [זה התלמוד?
תלמוד לומר: ולהורות.

ר' יוסי אומר:
מנין] אף התרגום?
תלמוד לומר: ולהורות.

פרק א
[י, יב]
ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו -
בניו שקולים עמו בכבוד ושקולים בו בדמימה.
יכול אף הראשונים שקולים עמו בכבוד?
תלמוד לומר: הנותרים, הנותרים שקולים עמו בכבוד ואין הראשונים שקולים עמו בכבוד.

(ב) רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' אלעזר בן עזריה:
הרי הוא אומר: וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה לפני ה' ובנים לא היו להם, שאילו היה להם בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר, שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד.

דבר אחר:
מה תלמוד לומר הנותרים?
אמר להם: לא היה להם להסתכל באילו שעשו דבר שלא בעצה ונשטפו.

רבי אלעזר אומר:
ראוים היו להישטף, אלא שריתה הכתוב לאהרן.

(ג) קחו את המנחה -
זו מנחת נחשון.

הנותרת -
זו מנחת יום השמיני.

מאשי ה' -
אין להם אלא אחר מתן אישים.

(ד) ואכלוה מצוות -
מה תלמוד לומר, לפי שהיא מנחת צבור ומצוות שעה ואין כיוצא בה לדורות לכך נאמר: ואכלוה מצות.

(ה) אצל המזבח -
ולא בהיכל ולא על גבי המזבח.
אין לי אלא זו בלבד, מנין לרבות קדשי קדשים?
תלמוד לומר: קודש קדשים.

היא -
ואותה והיא, הרי אילו מיעוטים, פרט לתודה וללחמה לאיל נזיר וללחמו לאיל המילואים וללחמו.

[י, יג]
(ו) ואכלתם אותה במקום קדוש -
מה תלמוד לומר, לפי שנאמר אצל המזבח, אין לי אלא סמוך למזבח, מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש?
תלמוד לומר: במקום קדוש.

(ז) כי חקך וחוק בניך הוא -
אינה חוק לבנות.

מאשי ה' -
אין להם אלא לאחר מתנת האישים.

(ח) כי כן צויתי -
כאשר צויתי כאשר צויתי ה' כאשר ציוה ה'
כי כן ציויתי - לומר לכם בשעת אנינה
כאשר צויתי - בשעת מעשה.
כאשר ציווה ה' - ולא מאלי אני אומר לכם.

[ט, יד]
(ט) חזה -
זה חזה.

התנופה -
זה תנופת הסל.

שוק -
זה שוק.

התרומה -
זו תרומת תודה.

תאכל במקום טהור -
אמר ר' נחמיה:
וכי הראשונים אינם במקום טהור?!
אלא זו [טהרה שהיא מין טומאה, טהרו מטומאת מצורע, מלמד שהן] נאכלים בתוך ירושלים.

(י) אתה ובניך ובנותיך אתך -
אתנה ובניך בחלק ובנותיך במתנות.
או אינו אומר אתה ובניך ובנותיך בחלק, כשהוא אומר: כי חקך וחק בניך, אינה חוק לבנות. הא מה אני מקיים אתה ובניך ובנותיך אתך?
אתה ובניך - בחלק,
ובנותיך במתנות.

(יא) נתנו מזבחי שלמי בני ישראל -
לרבות זבחי שלמי צבור שהיו שם באותו היום, שנאמר: ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה',
ואומר: שוק התרומה וחזה התנופה.

[י, טו]
על אישי החלבים יביאו להניף תנופה לפני ה' -
מלמד שהחלבים למטה.

פרק ב
[י, טז]
שעיר -
זו שעיר נחשון.

חטאת -
זה חטאת יום השמיני.

(ב) דרש משה -
זה שעיר של ראש חדש.
יכול שלשתם נשרפו?
תלמוד לומר: והנה שורף, אחד נשרף ולא נשרפו שלשתם.
מה תלמוד לומר: דרוש דרש משה?
שתי דרישות אמר להם:
מפני מה נשרף זה?
ומפני מה נאכלו אילו?
איני יודע איזה מהן נשרף, כשהוא אומר: ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה, איזה שעיר נושא את עון העדה?
זה שעיר של ראש חדש, שנאמר: ושעיר עיזים אחד לחטאת לכפר עליכם.

(ו) ויקצוף על אלעזר ועל איתמר -
מלמד שנתן פניו כלפי בניו וכעס.

בני אהרן -
מלמד שאף אהרן היה בקיצפון.

הנותרים -
לא היה פינחה עימהם.

לאמר -
השיבוני על דברי.

[י, יז]
(ד) מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש -
וכי חוץ לקודש נאכלה, והלא לא נאכלה אלא נשרפה, שנאמר: והנה שורף, אם כן למה נאמר: מדוע לא אכלתם [את החטאת במקום הקודש?]
אמר להם: שמא חוץ לקלעים יצאת, שכל חטאת שיצאת חוץ לקלעים פסולה, אין לי אלא זו בלבד, מנין לרבות כל הקדשים?
תלמוד לומר: כי קודש קדשים.
מנין שאכילת קדשים כפרה על כל ישראל?
תלמוד לומר: ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר, הא כיצד?
כוהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.

[י, יח]
(ה) הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה -
אמר להם: שמא נכנס מדמה לפנים שכל חטאת שנכנס מדמה לפנים פסולה.

ר' יוסי הגלילי אומר:
מכאן לחטאת שנכנס דמה לפנים תהא פסולה.

את דמה -
אין חטאת פסולה עד שיכנס כל דמה.

פנימה -
אין לי אלא לפני ולפנים.

(ו) מנין אף בהיכל?
תלמוד לומר: אל הקודש.

פנימה תאכלו בקדוש -
מלמד שאכילתה בפנים.
מנין אף שריפתה בפנים?
תלמוד לומר: אכל תאכלו.
יכול אף אם ניטמאת בחוץ תהא שריפתה בפנים?
תלמוד לומר: אותה, מה זו מיוחדת שטומאתה בפנים שריפתה בפנים, יצאת שנטמאת בחוץ שלא תהא שריפתה אלא בחוץ.

[י, יט]
(ז) וידבר אהרן אל משה -
אין דיבור אלא לשון עז, שנאמר: וידבר העם באלהים ובמשה.

(ח) הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' -
ר' נחמיה אומר:
מפני אנינות נשרף, לכך נאמר אלה.

(ט) מה תלמוד לומר כאלה, שיכול אין לי אסור באנינה אלא [הבנים בלבד, מנין כל האמור בפרשת (תורת) כוהנים מוסף] עליהם אחיו ואחותו מאמו ואחותו נשואה?
לכך נאמר: אלה כאלה.

ר' יעקב אומר:
יכול יהיו הלוים אסורים באנינה בשיר?
תלמוד לומר: אותי, אני אסור באנינה ואין הלוים אסורים באנינה בשיר.

(י) רבי יהודה ורבי שמעון אומרים:
וכי מפני אנינה נשרף, והלא לא נשרף אלא מפני טומאה, שאילו מפני אנינה נשרף היה (להם) לשלשתם לישרף.

דבר אחר:
והלא פינחס היה עימהם.

דבר אחר:
והלא מותרים לאוכלו מבערב.
מה תלמוד לומר אלה?
אמר לו: לא היה לי להסתכל באילו שעשו שלא בעצה ונשטפו, לכך נאמר אלה.
מה תלמוד לומר כאלה?
אמר לו: אִילו לא אֵילו בלבד קברתי אלא אפילו אלה קברתי עם אֵילו לא כך הייתי מבזה קודשי הקום.

(יא) ואכלתי חטאת היום -
היום אני אסור ומותר בלילה, ולדורות אסור ביום ובלילה דברי רבי יהודה.

רבי אומר:
אין אונן אסור לאכול בקדשים בערב אלא מדברי סופרים, תדע שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב.

[י, כ]
(יב) וישמע משה וייטב בעיניו -
הודה מיד ולא בוש לומר לא שמעתי.

אמר ר' יהודה, חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו:
קשה הקפדה שגרמה לו למשה לטעות, לאחר מיתתו אני משיב על דבריו [וכי] מי גרם לו שיקפיד אלא שטעה.