פרשה ב
[יא, א]
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם -
לאמר אליהם לבנים לאלעזר ולאיתמר.
או לאמר אליהם לישראל, כשהוא אומר: דברו אל כל עדת בני ישראל זו דיבור האמור לישראל, הא מה אני מקיים לאמר אליהם?
לאמר לבנים לאלעזר ולאיתמר.

[יא, ב]
(ב) זאת החיה אשר תאכלו -
מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה להם לישראל ואומר להם: זו אכולו וזו לא תאכלו.
את זה תאכלו מכל אשר במים - זה תאכלו וזה לא תאכלו.
את אלה תשקצו מן העוף - את אלה תשקצו ואת אלה לא תשקצו.
זה לכם הטמא - זה טמא וזה לא טמא.

(ג) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה -
משמע מוציא מיד משמע, לפי שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל.
יכול הכל היה בכלל היתר?
תלמוד לומר: זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כבשים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר.

(ד) יכול תהא כל הבהמה כולה מותרת?
תלמוד לומר: אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו - אסר אבר מן החי.
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - אסר גיד הנשה.
כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו - אסר את החלב.
כל דם לא תאכלו - אסר את הדם.
יכול יהיו מותרים בזביחה ושלא בזביחה?
תלמוד לומר: וזבחת ואכלת.

(ה) אין לי אלא שור שה כבשים ושה עזים המיוחדים, מנין לרבות את הכלאים?
תלמוד לומר: חיה מן [ה]ובהמה, אין לי אלא חיה מן בהמה, מנין בהמה מין חיה, וחיה מן בהמה, טמאה מן טהורה, וטהורה מן טמאה?
תלמוד לומר: חיה מכל.

(ו) אי חיה מכל ובהמה מכל יכול אף חית הים ובהמת הים?
תלמוד לומר: על הארץ להוציא את שבים:

(ז) או אינו אלא שעל הארץ תהא מותרת בסימנים ושבים בין בסימנים בין שלא בסימנים? תלמוד לומר: זאת אשר על הארץ, אין לך אלא שעל הארץ.

(ח) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ -
מלמד שהחיה בכלל בהמה, מנין שאף חיה בכלל בהמה?
תלמוד לומר: זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כבשים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר.

[יא, ג]
(ט) כל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו -
לרבות את השליל, הוציא העובר את ידו והחזירה מותר, הוציא את ראשו והחזירו יכול יהא מותר?
תלמוד לומר: אך, מה ראית לומר הוציא העובר את ידו והחזירה מותר מפני שאינו כילוד, הוציא העובר את ראשו והחזירו אסור מפני שהוא כילוד.

(י) אתה אומר לכך בא הכתוב לחלק בין איברים לאיברים, או לא בא אלא לחלוק בין עוברים לעוברים, לומר איזה עובר יהא מותר שאילו נולד יהא מותר, ואיזה זה?
[זה בן תשעה וחי וחולין, מנין בן תשעה ומת או בן שמונה חי או מת, ולד מבכרת בן תשעה מת או בן שמונה חי או מת, ולד מוקדשים בן תשעה מת או בן שמונה חי או מת, ולד חטאת בן תשעה מת או בן שמונה חי] או מת?
תלמוד לומר: כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בהמה אותה תאכלו, לרבות את כולם.

פרק ג
בבהמה תאכלו -
לרבות את השיליא.
יכול אפילו יצאת מקצתה?
תלמוד לומר: אותה.

תאכלו אותה -
אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה.

(ב) אין לי אלא בעשה, בלא תעשה מנין?
תלמוד לומר: את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המהוהחזיר מבשרם לא לא תאכלו.
אןי לי אלא אילו בלבד, שאר בהמה טמאה מנין?
ודין הוא, ומה אילו שיש בהם סימני טהרה הרי הן בלא תעשה על אכילתן שאר בהמה טמאה שאין בהם סימני טהרה אינו דין שתהא בלא תעשה על אכילתה, נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר, נמצאת מצוות עשה שלהם מן הכתוב ומצוות לא תעשה מקל וחומר.

[יא, ד]
(ג) אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה -
יש לך במעלה הגרה שאין אתה אוכל, ואיזה זה?
זה טהור שנולד מן הטמא.

(ד) [או] יכול טמא שנולד מן הטהור?
תלמוד לומר: גמל הוא, טמא הוא, זה טמא וזה אינו טמא.

רבי שמעון אומר:
מה תלמוד לומר גמל גמל שני פעמים?
אחד גמל הילוד מן הגמלה ואחד גמל שנולד מן הפרה.

(ה) אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה -
יש לך במעלה גרה וממפריסי הפרסה שאין אתה אוכל, ואילו הן, אלו הטריפות -

(ו) נקובת הושט.
ופסוקת הגרגרת.
ואפילוברובה.
נפסק חוט השדרה.
וניקב קרום של מוח
ניקב הלב לבית חללו.
נשברה השדרה.
ניטלה הכבד ולא נשתייר הימינה כלום
הריאה שניקבה או שחסרה.

רבי שמעון אומר:
עד שתינקב לבית הסימפונות, ניקבה הקיבה ניקבו הדקים.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
אם ניקבה המרה פסולה.

(ז) הכרס הפנימי שניקב או שניקרע רוב החיצונה -
רבי יהודה אומר:
בגדולה טפח ובקטנה רובה.

(ח) המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ,
נפלה מן הגג, נשתברו רוב צלעותיה,
ודרוסת הזאב -

רבי יהודה אומר:
דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת ארי בגסה, ודרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס.
יכול אף נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח, ניקב הלב לבית חללו. נשברה השיזרה ולא נפסק החוט שלה. ניטלה הכבד ונשתייר הימינה כזית, המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה.

(ט) ניטל הטחול ניטלו הכליות, ניטל לחי התחתון, ניטלה האם שלה, וחרותה בידי שמים? תלמוד לומר: נבילה וטריפה, מה נבילה שאינה בת חיים אף טריפה שאינה בת חיים, יצאת זו שהיא בת חיים.

(י) יכול אפילו אכלה הרדופני או צואת תרנגולים, וששתת מים הרעים?
תלמוד לומר: נבילה וטריפה, מה נבילה שאין כמוה חיה אף טריפה שאין כמוה חיה יצאת זו שיש כמוה חיה.

הגלודה, רבי מאיר מכשיר,
וחכמים אוסרים ומודים שאם נשתייר עליה עור כסלע שהיא כשירה.

פרק ד
מנין לרבות חמש חטאות מתות?
תלמוד לומר: ממעלי הגרה טמא.
מנין לרבות פסולי המוקדשים?
תלמוד לומר: ומפריסי הפרסה טמא.
מנין לרבות חלב חמש חטאות מֵיתות?
תלמוד לומר: ממעלי הגרה טמא.
מנין לרבות חלב פסולי המוקדשים?
תלמוד לומר: מן השסועה טמא.
חלב בהמה טמאה מנין?
ודין הוא, אסר בהמה טמאה ואסר ענבים בנזיר, מה ענבים עשה את היוצא מהם כמותם אף בהמה נעשה את שיוצא מהם כמותם.

(ב) הין, אם עשה את היין כענבים שהוא גופן, נעשה את החלב כבהמה שאינה גופה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אם עשה את היין כענבים בנזיר, שהוא אסור בפסולתם נעשה את החלב כבהמה שאין אסור בפסולתה?
תרומה תוכיח שאין אסור בפסולתה ועשה את היוצא ממנה כמותה.

(ג) הין, אם החמיר בתרומה באיסור החמור נחמיר בבהמה באיסור הקל?
תלמוד לומר: גמל גמל שני פעמים, אם אינו עניין לבשרה תניהו עניין לחלבה.

(ד) יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהו בלא תעשה על אכילתן?!
ודין הוא, ומה אם בהמה שהקל במגעה החמיר בחלבה, מהלכי שתים שהחמיר במגען, אינו דין שנחמיר בחלבם?!
תלמוד לומר: זה, אוציא את החלב שאינו נוהג בכל ולא אוציא את הבשר שהוא נוהג בכל? תלמוד לומר: זה טמא הוא זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בלא תעשה אל אכילתם.

[יא, ד-ה]
(ה) ואת הגמל כי מעלה גרה הוא ואת השפן כי מעלה גרה הוא ואת הארנבת כי מעלה גרה הוא –
מה תלמוד לומר, אם לתיקון המקרא הרי כבר נאמר: את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה [ומבשרם לא תאכלו], ולמה באו?
לרבות את הריבויים שאמרנו.

(ו) את הגמל כי מעלה גרה הוא -
מה תלמוד לומר שיכול יתירינו סימן אחד?
ודין הוא, ומה אם חזיר שמפריס פרסה טמא, גמל שאינו מפריס פרסה אינו דין שיהא טמא, אילו כן הייתי אומר מי אסר את החזיר גרה, היא תתיר את הגמל?
תלמוד לומר: את הגמל כי מעלה גרה [טמא יאמר גמל קל וחומר לחזיר, ומה גמל שהוא מעלה] גרה טמא, חזיר שאינו מעלה גרה אינו דין שיהא טמא?!

(ז) אילו כן הייתי אומר מי אסר את הגמל פרסה, והיא תתיר את החזיר?
תלמוד לומר: ואת החזיר כי מפריס פרסה טמא.

[יא, ח]
(ח) מבשרם -
ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הטלפיים שלהם.

ובנבלתם לא תגעו -
יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבילות?
תלמוד לומר: אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו, הכהנים אינן מטמאים למתים, מיטמאים הם ישראל למתים.

(ט) קל וחומר, אם מיטמאים למתים החמוּרים לא יטמא לנבילות הקלות, הא מה אני מקיים ובנבלתם לא תגעו?
ברגל.

(י) אחרים אומרים:
ובנבלתם לא תגעו - יכול אם נגע אדם בנבילה ילקה ארבעים?
תלמוד לומר: ולאלה תטמאו, אי ולאלה תטמאו יכול אם ראה אדם את הנבילה ילך ויטמא לה?
תלמוד לומר: ובנבלתם לא תגעו, הא כיצד?
הוי אומר רשות.

(יא) טמאים -
מלמד שהן מצטרפים זה עם זה בשר בבשר. חלב בחלב. בשר וחלב וחלב בבשר בין בחייהם בין במיתתן.

(יב) טמאים -
לאסור ת צירן ורוטבן ואת הקיפה שלהם.

הם -
פרט לשאין בהם בנותן טעם.

לכם -
מותרים (הם) בהנאה.

פרשה ג
[יא, ט]
ממשמע שנאמר אכול את שיש לו אל תאכל את שאין לו, [אל תאכל את שאין לו] אכול את שיש לו.
ולמה נשנו?
ליתן עליהם עשה וליתן עליהם לא תעשה.
שיכול הואיל והתיר במפורש והתיר בסתום, מה לא התיר במפורש אלא בכלים כך לא נתיר בסתום אלא בכלים.
מנין אפילו הם בבורות בשיחים ובמערות שוחה ושותה ואינו נמנע?
תלמוד לומר: תאכלו מכל אשר במים.

(ב) ימים -
זה ים הגדול, שנאמר: ולמקוה המים קרא ימים.

ובנחלים -
אילו הנהרות, שנאמר: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, אין לי אלא ימים ונחלים [שהן מושכים בימות הגשמים ובימות החמה], מנין לרבות שאר ימים ושאר נחלים שמושכים בימות הגשמים ואין מושכים בימות החמה, עד שתהא מרבה להביא את המים שבביברים?
תלמוד לומר: במים.

(ג) יכול לענין היתר עשה את כל המים כימים וכנחלים, מנין (אף) לענין איסור נעשה את כל המים כימים וכנחלים?
תלמוד לומר: ימים, ימים נחלים, נחלים לגזירה שוה, מה ימים ונחלים האמורים לענין היתר עשה את כל המים כימים וכנחלים אף ימים ונחלים האמורים לענין איסור נעשה כל המים כימים וכנחלים.

(ד) אתה אומר לכן נאמר במים, במים שהתרתי בהם המים אסרתי, או אינו אומר אלא מין שהתרתי אותו המין אסרתי, ואי זה מין התרתי?
בעל עצמות ופרה ורבה, אף אין לי אלא בעל עצמות ופרה ורבה.
ומנין [לבעל עצמות ואינו פרה ורבה אינו בעל עצמות ופרה ורבה, עד שאתה מרבה להביא את] הגלים והצפרדעים הגדילים בים וגדילים ביבשה?
תלמוד לומר: כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו.

(ה) אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפרים כגון כפונית זו שבים, מנין אפילו אין לו סנפיר אחת וקשקשת אחת?
תלמוד לומר: וקשקשת.

רבי יהודה אומר:
שני קשקשים, שנאמר וקשקשת אף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר, (שנאמר): ושריון קשקשים הוא לבוש.

רבי יוסי בן דורמסקית אומר:
לויתן דג טהור הוא, שנאמר: גאוה אפיקי מגינים תחתיו חדודי חרש.
גאוה אפיקי מגינים - אילו קשקשים.
תחתיו חדודי חרש - אילו סנפירים שלו.

(ו) תאכלו -
לרבות את הטהור שבמעי הטמא.
יכול אף טמא שבמעי הטהור?
תלמוד לומר: אותם.
מה ראית לומר בבהמה שבמעי הטמא טמא שבמעי הטהור טהור ובדגים אינו כן?!
לפי שאינו גידוליו.

תאכלו -
לרבות את הטהור שנכבש עם הטמא.
או יכול אף על פי שנימוק?
תלמוד לומר: אותם.

[יא, י]
(ז) חיה -
זו חית הים.

נפש -
להביא את הסירונית.
יכול תהא מטמא באהל כדברי בן חכינאי?
תלמוד לומר: זאת.

(ח) שקץ -
לאסור את צירן ואת רוטבן ואת הקיפה שלהם.

הם -
את פרט לשאין בהם בנותן טעם.

לכם -
מותרים (הם) בהנאה.

[יא, יא]
(ט) ושקץ יהיו לכם -
לאסור את עירובם.
כמה יהא בו ויהא אסור?
משקל עשר זין ביהודה שהן חמש סלעים בגליל - כל גרב שהוא מחזיק סאתים - דג טמא, צירו אסור.

רבי יהודה אומר:
רביעית בסאתים.

רבי יוסי אומר:
אחד מששה עשר בו.

(י) מבשרם -
לא מן העצמות ולא מן הסנפירים שלהם.

ואת נבלתם תשקצו -
להביא מן היבחושים שסיננן.

[יא, יב]
(יא) כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים -
מה תלמוד לומר, שיכול אין לי אלא המעלה סימני טהרה שלו ליבשה.
השירן במים מנין?
תלמוד לומר: במים.

שקץ הוא לכם -
שלא יעשה בהם סחורה.

(יב) שקץ תשקצו -
לאסור את צירם ואת רוטבם ואת הקיפה שלהם ואת ביציהם ואת עורותיהם ואת עירוביהם.

אלה, הם ומן -
הרי אילו מיעוטים, פרט לחרטום ולצפורניים ולכנפיים ולנוצה (שלהם).

פרק ה
[יא, יג -יד]
לא יאכלו -
לחייב את המאכיל כאוכל, או לא יאכלו אלא לאוסרם בהנאה?
תלמוד לומר: לא תאכלום, הא כיצד?
באכילה הם אסורים ובהנאה הם מותרים, הא מה אני מקיים לא יאכלו?
לחייב המאכיל כאוכל.

(ב) את הנשר ואת הפרס ואת העזניה -
רבי ישמעאל אומר:
נאמר כאן נשר ונאמר להלן נשר, מה נשר האמור כאן עשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבל תאכל, אף נשר האמור להלן נעשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבל תאכל.

(ג) רבי עקיבה אומר:
נאמרה כאן איה ונאמר להלן איה, מה איה האמורה להלן עשה את הראה מין איה, אף איה האמורה כאן נעשה את הראה מין איה.

[יא, טו]
(ד) עורב -
זו עורב.

כל עורב -
להביא עורב העמקי, ועורב הבא בראש יונים.

למינו -
להביא את הזרזירים.

למינו -
להביא את הסנונית.

[יא, טז]
(ה) נץ -
זה [בן] הנץ.

למינהו -
להביא בר חוריה.
מה תלמוד לומר למינהו למינהו ארבעה פעמים, שיכול אילו יהו אסורים ואילו יהו מותרים?
תלמוד לומר: למינהו למינהו, ריבה, הא כיצד?
הוי למד מן המפורש.

(ו) מה ארבה נשר מפורש שאין לו אצבע יתירה אין לו זפק ואין קורקבנו נקלף ודורס ואוכל, אף כל כיוצא בו אסור. מה תורים ובני יונה מיוחדים שיש להם אצבע יתירה ויש להם זפק וקורקבנן ניקלף ואינן דורסים ואוכלים, אף כל כיוצא בהם מותר.

[יא, כ-כב]
(ז) כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם -
יכול הכל יהא אסור?
תלמוד לומר: את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע.
יכול הכל יהא מותר?
תלמוד לומר: ארבה וסלעם חרגול וחגב, אין לי אלא אילו בלבד.
מנין לרבות שאר המינים?
תלמוד לומר: למינהו למינהו ריבה, הא כיצד?
הוי למד מן המפורש.

(ח) מה ארבה מפורש יש לו ארבע רגלים וארבע כנפיים וקרסולין וכנפיו חופות את רובו, (אף כל כיוצא בו מותר.

רבי יוסי אומר:
ושמו חגב.

רבי אלעזר ברבי יוסי אומר:
אשר לו כרעים - אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן.

(ט) ארבה -
זה גובאי.

סלעם -
זה הרשון.

חרגול -
זה נפול.

חגב -
זה נדיין.

מה תלמוד לומר למינהו למינהו ארבעה פעמים?
להביא צפורת כרמים ואת יוחנא ירושלמית וחרצוביה ואת הריבונית.

(י) רבי אומר:
[יא, כג]
וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים טמא -
אם יש לו חמש טהור.

שקץ הוא -
פרט לעירוביו.
מיכן אמרו:
חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירן.

העיד ר' צדוק:
על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.

פרשה ד
[יא, כד]
ולאלה תטמאו -
יכול לכל האמור בענין, ומה אמור בענין בהמה וחיה ועופות ודגים וחגבים, יכול יהא אבר מן החי מטמא בכולם?
תלמוד לומר: בהמה, אוציא את הדגים הגדילים בים שאין מקבלי טומאה ולא אוציא את החגבים?
תלמוד לומר: מפרסת, אוציא את החגבים שאין למינן טומאה ולא אוציא את העופות שיש למינן טומאה?
תלמוד לומר: פרסה, אוציא את העוף הטמא ולא אוציא את העוף הטהור?!
ודין הוא, ומה אם בהמה שאינה מטמאה בגדים בבית הבליעה אבר מן החי ממנה מטמא עוף טהור שהוא מטמא בגדים בבית הבליעה אינו דין שיהא אבר מן החי ממנו מטמא?
תלמוד לומר: ושסע, אין לי אלא בהמה טהורה, בהמה טמאה מנין?
תלמוד לומר: (לכל הבהמה).

[יא, כו]
אשר היא -
חיה טהורה מנין?
תלמוד לומר: מפרסת.
חיה טמאה מנין?
תלמוד לומר: פרסה.
מן השסועים מנין?
תלמוד לומר: ושסע.
אינה מן השיסועים מנין?
תלמוד לומר: איננה שוסעת.
מעלת גרה מנין?
תלמוד לומר: וגרה.
אינה מעלת גרה מנין?
תלמוד לומר: איננה מעלה.
והלא החזיר מפריס ומשסיע, יכול לא יהא אבר מן החי מטמא?
תלמוד לומר: וגרה איננה מעלה טמא.

(ב) במי הוא מדבר, אם במיתתן הרי מיתתן אמורה, אם באבר מן המת הרי אבר מן המת אמור למטה, הא במה זה מדבר באבר מן החי.

(ג) והלא דין הוא, טימא האדם וטימא בהמה, מה אדם אבר מן החי ממנו מטמא, אף בהמה יהא אבר מן החי ממנה מטמא.

(ד) הין, אם החמיר באדם בטומאה חמורה נחמיר בבהמה בטומאה קלה, אני אדיננו מן השרצים הקלים, טימא השרץ וטימא בהמה, מה השרץ אבר מן החי ממנו מטמא, אף בהמה יהא אבר מן החי ממנה מטמא.

(ה) הין, אם החמיר בשרץ שעשה דמו כבשרו נחמיר בבהמה שלא עשה דמה כבשרה, אני [אדיננו מאבר מן המת ממנה, מה אם] אבר מן המת שאין איסורו נוהג בבני נח כישראל הרי הוא מטמא אבר מן החי שאיסורו נוהג בבני נח כישראל אינו דין שיטמא?!
לא, אם אמרת באבר מן המת שהבשר הפורש ממנו טמא תאמר באבר מן החי שהבשר הפורש ממנו טהור, [הואיל והבשר הפורש ממנו טהור] לא יטמא?
תלמוד לומר: הנוגע והנושא, לרבות אבר מן החי.

(ו) יכול (אף) בשר הפורש מן החי יטמא?
תלמוד לומר: נבילה, מה נבילה שאין לה חליפים אף אבר מן החי שאין לו חליפים דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר:
מה נבילה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות.

רבי אומר:
מה בהמה בשר וגידים ועצמות אף אבר מן החי כברייתו בשר וגידים ועצמות.

(ז) הנוגע יטמא עד הערב -
אין הנוגע מטמא בגדים.
והלא דין הוא, ומה אם משא ממועט מטמא בגדים מגע מרובה אינו דין שיטמא בגדים?
תלמוד לומר: הנוגע יטמא עד הערב, אין הנוגע מטמא בגדים.

(ח) הנושא יכבס בגדיו -
מלמד שהנושא מטמא בגדים.
והלא דין הוא,] ומה אם מגע מרובה אינו מטמא בגדים משא ממועט אינו דין שלא יטמא בגדים?
תלמוד לומר: הנושא יכבס בגדיו, מלמד שהנושא מטמא בגדים.

(ט) יכבס -
יכול אף הצופה?
תלמוד לומר: בגד, אי בגד יכול בגד גדול לבן המיטמא בזב ומטמא בנגעים, ומנין גדול צבוע קטן לבן, קטן צבוע, עד שתהא מרבה להביא שביס של סבכא והגנגלים, מנין?
תלמוד לומר: בגד בגדיו ריבה.
מנין לעשות שאר כלים כבגדים?
תלמוד לומר: טמא.
יכול יטמא אדם וכלי חרש?
תלמוד לומר: בגד, בגד הוא מטמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש.
מנין לרבות הציב היוצא ממנו ושערה שכנגדו?
תלמוד לומר: טמא.

פרק ו
לכל הבהמה -
להביא את השליל שיהא אבר מן החי ממנו מטמא.

טמאים -
מלמד שהם מצטרפים זה עם זה.
[יכול יצטרפו עם המתים החמורים?
תלמוד לומר: הם].
יכול לא יצטרפו עם המתים החמורים אבל יצטרפו עם הנבילות הקלות?
תלמוד לומר: הם.

כל הנוגע בהם יטמא -
להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה.

(ב) והלא דין הוא, שרץ אסור באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה, מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו אף בהמה טמאה לא תטהרנה שחיטתה.

(ג) או כלך לדרך זו:
טרפה אסורה באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה, מה טריפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה תטהרינה שחיטתה.

(ד) נראה למי דומה?
דנין דבר שאינו למינו שחיטה מדבר שאין למינו שחיטה ואל תוכיח טריפה שיש למינה שחיטה.
או כלך לדרך זו:
דנין דבר שהוא מטמא במשא מדבר שהוא מטמא במשא ואל יוכיח שרץ שאינו מטמא במשא. תלמוד לומר: כל הנוגע בהם יטמא, להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה.

[יא, כז]
(ה) כל הולך על כפיו -
זה הקוף.

כל הולך -
להביא את הקופד ואת חולדת הסנאים ואת אבני השדה ואת כלב הים.

[חיה –
אין לי אלא] חיה טהורה, חיה טמאה מנין?
תלמוד לומר: ההולכת על ארבע.

בכל חיה -
להביא את הפיל.

(ו) אם נאמרו למעלה למה נאמרו למטה?!
אלא שהעליונים באבר מן החי והתחתונים באבר מן המת.
והלא דין הוא, ומה אבר מן החי שהבשר הפורש ממנו טהור הרי הוא מטמא, אבר מן המת שהבשר הפורש ממנו טמא אינו דין שיהא טמא?
לא, אם אמרת באבר מן החי שאיסורו נוהג בבני נח כישראל, תאמר באבר מן המת שאין איסורו נוהג בבני נח כישראל, הואיל ואין איסורו נוהג בבני נח כישראל לא יטמא.
תלמוד לומר: הנוגע והנושא להביא אבר מן המת.

(ז) הנוגע יטמא עד הערב -
אין הנוגע מטמא בגדים.
והלא דין הוא, ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא נטמאו מחמת הנושא, מקום שיטמאו מחמת עצמן במגע אינו דין שיטמאו מחמת הנוגע?
תלמוד לומר: הנוגע יטמא עד הערב, אין הנוגע מטמא בגדים.

[יא, כח]
(ח) [ו]הנושא יכבס בגדיו -
מלמד שהנושא מטמא בגדים.
והלא דין הוא, ומה אם במקום שנטמאו מחמת עצמם במגע לא נטמאו מחמת הנוגע, מקום שלא נטמאו מחמת עצמן במשא אינו דין שלא יטמאו מחמת הנושא?
תלמוד לומר: [ו]הנושא יכבס בגדיו, מלמד שהנושא מטמא בגדים.

(ט) קל וחומר שלא יטמאו מחמת עצמם במגע, ומה אם במקום שניטמאו מחמת הנושא לא נטמאו מחמת עצמם במשא, מקום שלא נטמאו מחמת הנוגע אינו דין שלא יטמאו מחמת עצמם במגע?
תלמוד לומר: כל הנוגע בהם יטמא בין אדם בין כלים.

(י) קל וחומר שיטמאו מחמת עצמם במשא, ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת הנוגע נטמאו מחמת עצמם במגע, מקום שניטמאו מחמת הנושא אינו דין שיטמאו מחמת עצמם במשא? תלמוד לומר: לכם, לכם הם מטמאים ואין מטמאים לא אוכלים ולא משקים ולא כלים במשא.

הנושא -
לא הנישא.

פרשה ה
[יא, כט-ל]
וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים לכם בכל השרץ -
מה תלמוד לומר, לפי שנאמר: לא תטמאו בהם ונטמתם בם, שומע אני טומאת הגויות וטומאת הקדושות?!
תלמוד לומר: החולד והעכבר והצב למינהו טמאים.
שיכול אילו יהו מטמאים אדם וכלים והללו יהו מטמאים אדם ולא כלים או כלים ולא אדם?
תלמוד לומר: אלה, אין לך אלא אילו.
או אינו מוציא אלא כל שאינו כעין הפרט, מה הפרט מפורש בעל עצמות ופרה ורבה אף אינו מוציא אלא בעל עצמות ופרה ורבה, מנין בעל עצמות ואינו פרה ורבה, אינו בעל עצמות ופרה ורבה עד שאתה מרבה להביא את כל בעלי עצמות ופרים ורבים, [מנין]?
תלמוד לומר: אלה בכל השרץ, אין לך מטמא בשרץ אלא אילו בלבד.

(ב) וזה טמא -
להביא את דמו שיטמא כבשרו.
והלא דין הוא, ומה אם בהמה שהיא מטמאה במשא לא עשה דמה כבשרה, שרץ שאינו מטמא במשא אינו דין שלא נעשה דמו כבשרו?
תלמוד לומר: וזה טמא, להביא את דמו שיטמא כבשרו.

(ג) יכול יכשיר הזרעים?
ודין הוא, ומה דם בהמה שאינו מטמא טומאה חמורה מכשיר את הזרעים, דם השרץ שהוא מטמא טומאה חמורה אינו דין שיהא מכשיר את הזרעים?
תלמוד לומר: לכם, לכם הוא טמא ואינו מכשיר את הזרעים.

(ד)] מתוך שנאמר עכבר יכול אף עכבר של ים יטמא?
ודין הוא, טימא חולדה וטימא עכבר, מה חולדה מין הגדל על הארץ אף עכבר מין הגדל על הארץ.
או מה חולדה כשמועה אף עכבר כשמועו. אף אני אביא עכבר שבים ששמו עכבר?
תלמוד לומר: על הארץ להוציא את שבים.

(ה) או אינו אומר אלא על הארץ יטמא ירד לים לא יטמא?
תלמוד לומר: השורץ, כל מקום שהוא שורץ יטמא.

(ו) או אינו אלא השורץ יטמא, עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין שורץ לא יטמא?
ודין הוא, טימא חולדה וטימא עכבר, מה חולדה כשמועה אף עכבר כשמועו.
או מה חולדה פרה ורבה אף עכבר פרה ורבה, יצא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאינו פרה ורבה?
תלמוד לומר: בשרץ להביא את העכבר שחציו בשר וחציו אדמה, הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור.

רבי יהודה אומר:
אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר מאחוריו טמא.

(ז) צב -
זה הצב.

למינהו -
לרבות מינים של צב חברבר ובן הנפלים וסלמנדרא.

כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר: מה רבו מעשיך ה' וגו', יש לך בריות גדילות בים וגדילות ביבשה, הגדילות בים אם עלו ליבשה מתו והגדילות ביבשה אם ירדו לים מתו, גדילות באור וגדילות באויר, גדילות באור אם פרשו לאויר מתו גדילות באויר אם פרשו לאור מתו, מקום חיות של זה מיתתו של זה ומקום חייו של זה מיתתו של זה, ואומר: מה רבו מעשיך ה'.


פרק ז
[יא, לא]
טמאים -
לרבות עורותיהם.
יכול עורות כולם?
תלמוד לומר אלה, אילו עורות הטמיאים עור האנקה והכח והלטאה והחומט.

רבי יהודה אומר:
הלטאה כחולדה.

רבי יוחנן בן נורי אומר:
שמונה שרצים יש להם עורות.

(ב) טמאים -
לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ.
יכול אף על פי שלא ריקמה?
תלמוד לומר: בשרץ, מה שרץ משירקם אף ביצה משתירקם.
יכול אף על פי (שהיא) סתומה?
תלמוד לומר: הנוגע יטמא, את שאיפשר לו ליגע טמא.
עד כמה תינקב?
עד כשערה שכן איפשר לו ליגע בכשערה.

(ג) טמאים -
מלמד שמצטרפים זה עם זה, יש דם בדם ובשר בבשר. דם בבשר ובשר בדם בין במין אחד בין בשני מינים.

(ד) כל הנוגע בהם יטמא -
לרבת ידות הכלים.
או יכול שאני מרבה יתר מכשעור?
תלמוד לומר: לכם, כל שהוא לצורכיהם דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי יוחנן בן נורי:
הכתוב אומר במטמא ואתה אומר במיטמא?!

אמר לו רבי עקיבא:
אף אני אומר: כל הנוגע בהם יטמא עד הערב, אין האוכל אוכלים טמאים ולא השותה משקים טמאים טמא טומאת ערב.

(ה) כל הנוגע בהם -
יכול בחייהם?
תלמוד לומר: במותם.
אי במותם יכול לא בשחיטתן?
תלמוד לומר: בהם אף על פי שחוטים.
הא מה אני מקיים בהם במותם?
לא בחייהם.

(ו) כל הנוגע בהם -
יכול בכולם?
תלמוד לומר: מהם.
אי מהם יכול במקצתם?
תלמוד לומר: בהם, הא כיצד?
עד שיגע במקצתו שהוא ככולו, שיערו חכמים בכעדשה, שכן החומט תחילת ברייתו בכעדשה.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
כזנב הלטאה.

פרשה ו
[יא, לב]
וכל אשר ייפול עליו מהם במותם יטמא -
במי הוא מדבר?
אם במיתתן הרי מיתתן אמורה, אם באבר מן המת הרי אבר מן המת אמור למטן, הא אינו מדבר אלא באבר מן החי.
הלא דין הוא, מה אם בהמה שלא עשה דמה כבשרה אבר מן החי ממנה מטמא, שרץ שעשה דמו כבשרו אינו דין שיהא אבר מן החי ממנו מטמא?!
לא, אם אמרת בבהמה שהיא מטמאה במשא תאמר בשרץ שאינו מטמא במשא, הואיל ואינו מטמא במשא לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא.
תלמוד לומר: וכל אשר ייפול עליו מהם במותם יטמא, לרבות אבר מן החי.

(ב) יכול אפילו תלוי בו בכשערה?
תלמוד לומר: אשר ייפול, הא אינו מטמא אלא כשיפול.

(ג) יכול הבשר הפורש מן החי יטמא?
תלמוד לומר: במותם, מה מיתה שאין לה חליפים אף אבר מן החי שאין לו חליפים, דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר:
מה מיתה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות.

רבי אומר:
מה השרץ בשר גידים ועצמות אף אבר מן החי כברייתו בשר גידים ועצמות.

(ד) כלי עץ -
יכול הסולם והקולב והנחותה והמנורה?
תלמוד לומר: מ[כל] כלי עץ, לא כל כלי עץ.
או יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדולפקי?
תלמוד לומר: כל כלי עץ, ריבה.
מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו, אחר שריבה הכתוב מיעט,
תלמוד לומר: שק, מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם. אף אני ארבה את השולחן ואת הטבלא ואת הדולפקי שהם משמשים את האדם ואת משמשי האדם ומוציא את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש את משמשי האדם, [את הקולב ואת הנחותה ואת המנורה שהבן משמשין את משמשי האדם] ואינן משמשין את האדם.

(ה) כלי עץ -
יכול השידה תיבה ומגדל וכוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שוליים והם מחזיקים ארבעים לח שהם כוריים ביבש?
תלמוד לומר: מ[כל] כלי עץ, לא כל כלי עץ.
או יכול שאני מוציא דרדור עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה והארון?
תלמוד לומר: כל כלי עץ, ריבה.
מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו, אחר שריבה הכתוב מיעט,
תלמוד לומר: שק, מה שק מיוחד שהוא מיטלטל במלואו אף אני ארבה דרדור עגלה וקסתות מלכים. ועריבת העבדן ובור וספינה קטנה והארון שהם מיטלטלים במלואם, ומוציא את השידה ואת התיבה והמגדל וכוורת קש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שוליים והם מחזיקים ארבעים לח שהם כוריים ביבש שאינן מיטלטלים במלואן.

(ו) רבי מאיר אומר:
כל שמנו חכמים לטהרה טהור, והשאר טמא.

רבי יהודה אומר:
כל שמנו חכמים לטומאה טמא, והשאר טהור.
אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה אלא עריבת בעל הבית.

(ז) רבי נחמיה אומר:
הקופות הגדולות והסוגים הגדולים שיש להם שוליים והם מחזיקים ארבעים לח שהם כוריים ביבש, שאף על פי שאין מיטלטלים במלואם מיטלטלים במה שנשתייר בהם.

(ח) בגד-
יכול בגד גדול לבן המיטמא בזב ומיטמא בנגעים, מנין גדול צבוע, קטן לבן, קטן צבוע, עד שתהא מרבה להביא שביס של סבכה וגנגלים, מנין?
תלמוד לומר: [או] בגד, ריבה.
מנין לעשות שאר כלים כבגדים?
תלמוד לומר: טמא,
מנין לרבות את הלבדים?
תלמוד לומר: או בגד.

(ט) עוֹר -
יכול אף עורות שבים יהו טמאים.ֱ
ודין הוא, טימא בנגעים וטימא בשרצים, מה נגעים פטר בהם עורות של ים אף שרצים יפטור בהם עורות של ים.

(י) קל וחומר ומה אם נגעים שטימא בהם שתי וערב פטר בהם עורות של ים, שרצים שלא טימא בהם שתי וערב אינו דין שיפטור בהם עורות של ים?!
לא, אם אמרת בנגעים שלא טימא בהם צבועים תאמר בשרצים שטימא בהם צבועים, הואיל וטימא בהם צבועים לא יפטור בהם עורות של ים?
תלמוד לומר: בגד, מה בגד מין הגדל בארץ אף עור מין הגדל בארץ.
או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מין הגדל בארץ כל שהוא?
תלמוד לומר: או עור, להביא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא אפילו חוט אפילו משיחה, ובלבד שיחברנו לו כדרך חיבורו לטומאה.

(יא) יכול אף עור המצה ועור האיפה במשמע?
תלמוד לומר: מלאכת עור, יצאו עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה.
אוציא עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה ולא אוציא עורות רצועות וסנדלים שנעשה בהם מלאכה?
תלמוד לומר: כלי, יצאו רצועות סנדלים שאינן כלים.
או יכול שאני מוציא עורות אהלים שהן כלים?
תלמוד לומר: כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם, לרבות עורות אהלים.

פרק ח
שק -
אין לי אלא שק, מנין לראות את הקלקים ואת החבק?
תלמוד לומר: או שק.
יכול יטמא חבלים ומשיחות?
תלמוד לומר: שק, מה שק מיוחד טווי ואריג אף אין לי אלא טווי ואריג.

(ב) והרי הוא אומר במת: וכל מעשה עזים, יכול יטמא חבלים ומשיחות?!
ודין הוא, טימא השרץ וטימא את המת, מה השרץ לא טימא בו אלא טווי ואריג אף המת לא יטמא בו אלא טווי ואריג.

(ג) הין, אם היקל בשרץ הקל נקל במת החמור, אלא יטמא חבלים ומשיחות?
תלמוד לומר: בגד ועור בגד ועור לגזרה שווה.
מה בגד ועור אמורים בשרץ לא טימא בו אלא טווי ואריג אף בגד ועור אמורים במת לא יטמא בו אלא טווי ואריג.

(ד) אין לי אלא שק העשוי מן העזים, העשוי מן החזיר ומזנבה של פרה מנין?
תלמוד לומר: או שק, אין לי אלא השרץ, המת מנין?
ודין הוא, מה (אם) השרץ הקל עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים אף המת החמור נעשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים.

(ה) הין, אם ריבה טומאת הערב מרובה ארבה טומאת שבעה מעוטה?
תלמוד לומר: בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה.
מה בגד ועור אמורים בשרץ עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים אף בגד ועור אמורים במת נעשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים.

(ו) כל כלי -
לרבות הקלע והקמיע והתפילה.
או יכול שאני מרבה את העין ואת העבות?
תלמוד לומר: אשר יעשה מלאכה בהם, לא העושה מלאכה באחרים.

(ז) או יכול שאני מרבה את חפויי הכלים?
תלמוד לומר: בהם, פרט לחפויי כלים.

(ח) במים יובא -
כולו כאחת.
יכול מקצתו?
תלמוד לומר: ובא השמש וטהר, מה ביאת שמש כלו כאחת אף ביאתו במים כלו כאחת.

(ט) וטמא עד הערב -
יכול לכל דבר?
תלמוד לומר: וטהר.
אי וטהר יכול לכל דבר?
תלמוד לומר: וטמא עד הערב, הא כיצד?
טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך.

פרשה ז
[יא, לג]
כלי חרש -
אין לי אלא כלי חרש, מנין לרבות כלי נתר?
תלמוד לומר: וכלי חרש.
מנין לרבות את האהלים?
ודין הוא, ומה אם כלי עץ שטימא פשוטים טיהר אהלים, כלי חרש שטיהר פשוטים אינו דין שיטהר אהלים?
תלמוד לומר: [כל] כלי חרש לרבות את האהלים.
מנין לרבות שברי כלי חרש?
תלמוד לומר: וכל כלי חרש.

(ב) [ג] מיכן אמרו:
הדקים שבכלי חרש קרקרותיהם ודפנותיהם יושבים שלא מסומכים שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לוג, מלוג ועד סאה ברביעית, מסאה ועד סאתים בחצי לוג. מסאתים ועד שלוש ועד חמש בלוג, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר:
אני איני נותן בהם מידה, אלא הדקים שבכלי חרש הם קרקרותיהם ודפנותיהם יושבים שלא מסומכים שיעורן מכדי סיכת קטן ועד קדירות הדקות, מקדירות דקות ועד חביות לודיות ברביעית, מלודיות ועד לחמיות בחצי לוג, מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג, נשתקע הדבר ולא נאמר עכשיו.

רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים:
חצבים גדולים שיעורן בשני לוגים, הפכים הגלילים והחבינות שיעור קרקותיהם כל שהם, ואין להם דפנות.

[אשר ייפול מהם -
יש מהם לטמא ויש מהם שלא לטמא פרט לתרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור טהור, ואם מת טמא].

(ד) אל תוכו -
את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור, פרט למיטה ולכסא ולספסל ולשולחן ולספינה ולמנורה של חרש. זו עדות העיד חזקיה אבי עקש לפני רבן גמליאל הזקן [ביבנה, שאמר משום רבן גמליאל] הזקן: כל שאין לו תוך בכלי חרש אין לו אחוריים.

(ה) אל תוכו -
מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו.
הלא דין הוא, מה כלי שטף שאינו מטמא מתוכו מטמא מאחוריו, כלי חרש שמטמא מתוכו אינו דין שמטמא מאחורי?!ו
תלמוד לומר: אל תוכו, מתוכו הוא מטמא ואין מטמא מאחוריו.

(ו) קל וחומר לכלי שטף שיטמא מאוירו, ומה אם כלי חרש שאינו מטמא מאחוריו מטמא מאוירו, כלי שטף שמטמא מאחוריו אינו דין שיטמא מאוירו?!
תלמוד לומר: כלי חרש אל תוכו, אין כלי שטף אל תוכו.

(ז) אל תוכו -
כשיפול לתוכו טמא ולא כשיפול לתוך תוכו, כיצד?
חבית שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור, השרץ בחבית אוכלים ומשקים שבתנור טהורים.
וכי איזו מידה מרובה מידת לטמא או מידת ליטמא?
מרובת מידת לטמא מליטמא, שהוא מטמא את אחרים מאחוריו ואין מיטמא אחוריו, ומה אם במקום שטימא אחרים מאחורין לא טימא את תוך תוכו, מקום שאינו מיטמא מאחוריו אינו דין שלא יטמא מתוך תוכו?!
או מרובה מידת ליטמא מלטמא, שהוא מיטמא מבית שאור ואינו מטמא את השאור,[אף הוא יטמא מתוך תוכו אף על פי] שלא טימא את תוך תוכו?
תלמוד לומר: אל תוכו כשיפול לתוכו טמא ולא כשיפול לתוך תוכו.

(ח) כל אשר בתוכו יטמא -
לא מה שבתוך תוכו, כיצד?
חבית שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור, השרץ בתנור אוכלים ומשקים שבחבית טהורים.
וכי איזו מידה מרובה מידת ליטמא או מידת לטמא?
מרובה מידת ליטמא מלטמא, שהוא מיטמא מבית שאור ואינו מטמא את השאור, ומה אם במקום שניטמא מבית שאור לא ניטמא מתוך תוכו, מקום שאין מטמא את השאור אינו דין שלא יטמא את תוך תוכו?!
או מרובה מידת לטמא מליטמא, שהוא מטמא את אחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו, אף הוא יטמא את תוך תוכו אף על פי שלא נטמא מתוך תוכו?
תלמוד לומר: כל אשר בתוכו יטמא, לא מה שבתוך תוכו.

(ט) יכול אף על פי נקובה?
תלמוד לומר: כל אשר בתוכו יטמא.
וכמה הוא שיעורו של נקב?
בכלי חרש בכונס משקה ובכלי שטף במוציא זיתים.

(י) מיכן אמרו:
כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור, השרץ בתוכה, התנור טמא, השרץ בתנור, אוכלים ומשקים שבתוכה טמאים.

רבי אליעזר אומר:
מצלת.
אמר רבי אליעזר:
אם הצילה במת החמוּר לא תציל בכלי חרש הקל.ֱ
אמרו לו: אם הצילה במת החמור שכן חולקים אוהלים תציל בכלי חרש הקל שאין חולקים כלי חרש.

(יא) אמר רבי יוחנן בן נורי:
אמרתי לו לרבי אליעזר: אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור מקום שהמחיצה מצלת, יצילו אהלים מיד אהלים בשרץ הקל מקום שאין המחיצה מצלת.

אמר רבי יוסי:
אמרתי לו לרבי יוחנן בן נורי תמיה אני אם קיבל רבי אליעזר ממך את התשובה, מפני שהוא הנדון, אלא זו תשובה לדבר, אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור שכן העושה טפח על טפח על רום טפח בבית טהור, יצילו אהלים מיד אהלים בשרץ הקל, שכן העושה טפח על טפח על רום טפח בכלי חרש טמא, אמר לי הוא הנדון.

(יב) כל אשר בתוכו יטמא -
רבי עקיבא אומר:
אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא את אחרים וללמד על הככר השני שיטמא את השלישי,
הא כיצד?
התנור תחילה והככר שני והנוגע בככר שלישי.

אמר רבי יהושע:
מי יגלה עפר מבין עיניך רבי יוחנן בן זכאי שהייתה אומר עתיד דור אחר לטהר הככר השלישי שאין לו מן התורה והרי עקיבא תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא, שנאמר: כל אשר בתוכו יטמא.

(יג) ואותו תשבורו -
יכול ישברנו וודיי, והרי הוא אומר בזב: וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר,
יכול ישברנו וודאי?
תלמוד לומר: אותו תשברו, אין אתה שובר כלי חרשו של זב.
קל וחומר, ומה אם הנוגע בזב החמור אינו טעון שבירה, הנוגע בשרץ הקל אינו דין שלא יטעון שבירה, ואם כן למה נאמר: אותו תשבורו?
מלמד שאין לו טהרה אלא שבירה.

דבר אחר:
אותו תשבורו -
אותו אתה שובר לטהרתו, אןי אתה שובר אוכלים לטהרתן.

פרק ט
[יא, לד]
יכול אף הכלים מטמאים באויר כלי חרש?
תלמוד לומר: אוכל, אוכלים מיטמאים באויר כלי חרש, ואין כלים מיטמאין באויר כלי חרש. יכול אף אוכלי בהמה יהיו מיטמאים באויר כלי חרש?
תלמוד לומר: האוכל, האוכל [המיוחד מיטמא באויר כלי חרש ואין אוכלי בהמה מיטמאים] באויר כל חרש.
או יכול שאני מוציא את אוכלי בהמה שחישב עליהם למאכל אדם?
תלמוד לומר: כל אוכל.

אוכל יטמא -
יכול כל אוכל?
תלמוד לומר: אשר יאכל, פרט לאוכל סרוח.

אוכל יטמא -
מלמד שהוא מטמא בכל שהוא.
יכול יטמא אף לאחרים בכל שהוא?
תלמוד לומר: אשר יאכל, הא אינו מטמא אלא בכביצה.

(יב) [יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרש ונותן לתוך התנור יהא טמא?
תלמוד לומר: מאוכל, לא כל האוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרש ונתון לתוך התנור].
יכול המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור יהיה טהור?
ודין הוא, מה אם כלי חרש שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, כלי שטף שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרש אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרש?
תלמוד לומר: כל אוכל, להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור.

קל וחומר לכלי שטף שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרש, מה אם כלי חרש שהציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת לא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת, כלי שטף שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרש אינו דין שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרש?
תלמוד לומר: אוכל, אוכלים מטמאים באויר כלי חרש ואין הכלים מטמאים באויר כלי חרש.

קל וחומר לכלי חרש שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, מה אם כלי שטף שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרש לא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרש, כלי חרש שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל מת אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת?
תלמוד לומר: וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא [הוא], הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור.

פרשה ח
יכול אף הדלעת שנפלה לאויר התנור ולא הוכשרה תהא טמאה?
תלמוד לומר: אשר יבוא עליו מים.
אין לי אלא מים, מנין הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב?
תלמוד לומר: וכל משקה.
אי כל משקה, יכול מֵי תותים ומֵי רימונים ושאר כל מי פירות?
תלמוד לומר: מים, מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני מרבה הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב שאין להם שם לווי, ומוציא את מֵי תותים ומֵי רימונים ושאר כל מֵי פירות שיש להם שם לווי.

(ב) יכול אפילו הם בבורות ובשיחים ובמערות יהו מכשירים?
תלמוד לומר: בכלי יטמא.
אין לי אלא שמילאן בכלים, מנין אם מילאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים?
תלמוד לומר: בכל יטמא.
יכול אפילו הן בבורות ובשיחים ובמערות יהו מכשירין?
תלמוד לומר: כלי, מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף אני ארבה אני את שמילאן לגבל בהם ואת הטיט ולהדיח בהם את הכלים שהם תלושים מן הקרקע, ומוציא את שבבורות ושבשיחים ושבמערות שאינן תלושין מן הקרקע.

(ג) יכול אפילו חישב שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהו מכשירים?
תלמוד לומר: אשר ישתה,
אין לי אלא שמילן לשתייה מנין אם חישב להדיח בהם עצים ואבנים?
תלמוד לומר: מים.
אי מים יכול אפילו חישב שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהו מכשירים?
תלמוד לומר: אשר ישתה, מה שתייה מיוחדת שיש עמה מחשבה אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שיש עימהם מחשבה, ומוציא את שחישב שירדו לבורות ולשיחים ולמערות שאין עימהם מחשבה.

(ד) משקה -
זה היין.

אשר ישתה -
זה הדם.
וכן הוא אומר: מנחת בדרך ישתה על כן ירים ראש, דברי רבי יהודה.

רבי אליעזר אומר:
אשר ישתה - פרט למשקה סרוח.
אמרו לו: אין משקים יוצאים לא ידי עופות ולא ידי פרה.

(ה) וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא -
מלמד שהמשקים מטמאים את הכלים דברי ר' יהודה.

רבי יוסי אומר:
אין טומאת המשקה לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים.

אמר רבי יהושע בן קרחה:
אמרתי לו ליהודה, מפני מה אין אנו רואים את דברי רבי יוסי ברבי שאמר שאין טומאת משקים לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים?
שאין טומאה מן התורה עוליה ידי טומאתה בו ביום וכלים שניטמאו במשקים עולים ידי טומאתן בו ביום.

רבי אומר:
תדע שאין טומאת משקים לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים, שאין טומאה מן התורה מטמא כלי שטף מאחוריו שאין תוכו טמא וכלים שנטמאו במשקים תוכו טהור.
אם כן למה נאמר: משקה בכל כלי יטמא?
מלמד שהכלים מטמאים את המשקים.

רבי אליעזר אומר:
אין טומאה למשקים כל עיקר, תדע לך שהוא כן, שהרי העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על משקי בי מטבחיא דאינון דכיון.

רבי עקיבא אומר:
השרץ מטמא את המשקים והמשקים מטמאים את הכלים. והכלים את האוכלים, הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ.

פרק י
[יא, לה]
וכל אשר ייפול מנבלתם עליו יטמא -
במי הוא מדבר?
אם במיתתן הרי מיתתן אמורה, אם באבר מן החי הרי אבר מן החי אמור למעלן, הא אינו מדבר אלא באבר מן המת.

(ב) מנבלתם -
לא מן העצמות לא מן השינים לא מן הצפורניים ולא מן השיער שלהם.

יטמא תנור -
אם שלם טמא ואם חיתכו הרי הוא טהור.
מיכן אמרו:
תנור שניטמא כיצד מטהרים אותו?
חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ.

רבי מאיר אומר:
אין צריך לגרר הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים.

רבי שמעון אומר:
צריך להסיעו.

(ג) חלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן, הגדול טמא והקטן טהור.
חלקו לשלשה אחד גדול כשנים, הגדול טמא ושנים קטנים טהורים.
חלקו לשנים והם שוים, טמאים, מפני שאי איפשר.

(ד) יטמא תנור -
אם שלם טמא ואם חיתכו הרי הוא טהור.
מיכאן אמרו:
תנור שבא מחותך מבית האומן עשה לו לימודים נותנן עליו והוא טהור, נטמא, סילק את הלימודים טהור, החזירם לו טהור, מרחו בטיט מקבל טומאה, אינו צריך להסיקינו שכבר הוסק.

(ה) תנור -
שומעני בין חדש בין ישן.
ודין הוא, טימא כלי חרש וטימא תנור, מה כלי חרש משתיגמר מלאכתו אף תנור משתיגמר מלאכתו דברי רבי אליעזר.

אמר ליה רבי עקיבא:
[וכי] דנים איפשר משאי איפשר?

אמר לו רבי אליעזר:
אף שאיפשר ראייה גדולה היא.

(ו) חזר רבי עקיבא וחילף את הדין,
טימא כלי חרש וטימא תנור, מה כלי חרש משתיגמר מלאכתו באור אף תנור משתיגמר מלאכתו באור, אי מה כלי חרש כשמו אף תנור כשמו, תנור קודם שהוסק תנור שמו?
תלמוד לומר אך.
מאימתי מקבל טומאה?
משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנים.

רבי יהודה אומר:
משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנים.

(ז) יותץ טמאים -
את שיש לו נתיצה יש לו טומאה ואת שאין לו נתיצה אין לו טומאה, פרט לתנור של אבן ושל מתכת ולכירה של אבן ושל מתכת.
מיכן אמרו:
תנור של אבן ושל מתכת טהור וטמא משום כלי מתכות, נקב נפגם נסדק עשה לו טפילה או מוסף של טיט טמא.
וכמה יהיה בנקב?
כדי שיצא בו האור וכן בכירה.

(ח) כירה של אבן ושל מתכת טהורה וטמאה משום כלי מתכות, נקבה נפגמה נסדקה עשה לה פטפוטים טמאה, מרחה בטיט בין מבפנים בין מבחוץ טהורה.

רבי יהודה אומר:
מבפנים טמאה מבחוץ טהורה.

(ט) יותץ טמאים -
את שיש לו נתיצה יש לו טומאה ואת שאין לו נתיצה אין לו טומאה.
מיכן אמרו:
האבן שהיה שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה מפני שיש לו נתיצה. עליה ועל האבן עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה מפני שאין לו נתיצה, עליה ועל הזיז, רואים שאם ינטל הכותל והזיז עומד בפני עצמו טמא ואם לאו טהור.

(י) יותץ -
יכול יתצם וודאי?
תלמוד לומר: וטמאים יהיו מקיימן אתה בטומאתם.

יהיו לכם -
כל שהוא לצורכיהם לרבות ידות הכלים.
מיכן אמרו:
האבן היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלוש אצבעות חיבור, היוצא מן הכופח עשאו לאפייה שיעורו כתנור, עשאו לבישול שיעורו ככירה.

אמר רבי יהודה:
והלא אמרו: האבן היוצא (מן התנור) כל שהיא טמאה, לא אמרו טפח אלא בין התנור לכותל. היו שני תנורים סמוכים זה לזה, נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור.
או יכול שאני מרבה יתר מכשיעור?
תלמוד לומר: הם.

פרשה ט
[יא, לו]
אילו אמר מקווה מים יהיה טהור, יכול אפלו מילא בכתיפו ועשה מקווה בתחילה יהא טהור?
תלמוד לומר: מעין.
מה מעין בידי שמים אף מקווה בידי שמים.
אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקווה שאין בו תפיסת ידי אדם יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים?
תלמוד לומר: בור.
אי בור יכול אף בור שבספינה יהא טהור?
תלמוד לומר: מעין.
מה מעין שעיקרו בקרקע אף מקווה שעיקרו בקרקע.
אי מה מעין מטהר בכל שהו אף מקווה מטהר בכל שהוא?
תלמוד לומר: אך מעין, המעין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה.

(ב) מנין אם [היה] טמא יטהרנו?
תלמוד לומר: מעין ומקווה יהיה טהור.
אין לי אלא מעין [את המקוה מנין?
מקוה את המקוה, מקווה את הבור, בור את] הבור, בור את המקוה מנין?
תלמוד לומר: מעין יהיה טהור, בור יהיה טהור, ומקוה מים יהיה טהור.

(ג) אי מה מעין מטהר בזוחלים אף מקווה מטהר בזוחלין?
תלמוד לומר: אך מעין, המעין מטהר בזוחלים והמקוה באשבורן.

(ד) מקווה מים -
לא מקווה כל משקים כולם, פרט לשנפל לתוכו מי כבשים ומי צבעים ושינו את מראיו דברי רבי מאיר.
שהיה רבי מאיר אומר:
כל הפוסלו בשלשת לוגים פוסלים אותו בשינוי מראה, מי כבשים ומי צבעים פוסלים אותו בשלשת לוגים ופוסלים אותו בשינוי מראה.

[רבי יוסי אומר:
כל הפוסל בשלשת לוגין אין פוסלין אותו בשנוי מראה, מי הצבע פוסלין אותו בשלושת לוגין ואין פוסלים אותו בשינוי מראה].

(ה) ונוגע בנבלתם יטמא -
הילל אומר:
אפילו הם בתוך המים שהייתי אומר הואיל והארץ מעלה את הטמאים מטומאתן אף המקוה מעלה את הטמאים מטומאתן, אי מה הארץ מצלת את הטהורים מלטמא אף המקוה יציל את הטהורים מליטמא?
תלמוד לומר: ונוגע בנבלתם יטמא, אפילו הם בתוך המים.

(ו) רבי יוסי הגלילי אומר:
ונוגע בנבלתם יטמא, במגע הם מטמאים ואינן מטמאים במשא.
והלא דין הווא, ומה אם בהמה שלא עשה דמה כבשרה מטמא במשא, שרץ שעשה דמו כבשרו. אינו דין שיטמא במשא?
תלמוד לומר: ונוגע בנבלתם יטמא, במגע הם מטמאים ואין מטמא במשא.

(ז) רבי עקיבא אומר:
ונוגע בנבלתם יטמא, לרבות כלי עצם.
הלא דין הוא, מה אם העץ שאביו טהור כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה, העצם שאביו טמא אינו דין שיהו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה?!
לא, אם אמרתה בעץ שהוא מכשיר בבית המנוגע תאמר בעצם שאינו מכשיר בבית המנוגע, הואיל ואינו מכשיר בבית המנוגע לא יהו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה?
תלמוד לומר: ונוגע בנבלתם יטמא, לרבות כלי עצם.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
הרי הוא אומר וכל מעשה עזים לרבות כל העשוי מן העזים, אפילו מן הקרנים ומן הטלפיים, שאר בהמה וחיה מנין?
תלמוד לומר: מעשה, אם כן למה נאמר עזים?
פרט לעוף.

פרק יא
[יא, לז]
וכי ייפול מנבלתם -
יש מנבלתם מטמא ויש מנבלתם שאינו מטמא פרט ליבשה. שאינה כולה להשרות.

(ב) מנין לזרעים טמאים שזרען טהרו?
תלמוד לומר: אשר יזרע טהור.
או יכול אף על פי שלא השרישו?
תלמוד לומר: הוא.

[יא, לז-לח]
(ג) וכי ייפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא -
יש לי בענין הזה זרעים טמאים וזרעים טהורים מחוברים לקרקע ותלושין מן הקרקע, מתן בידי אדם ומתן בידי שמים אוכלי אדם ואוכלי בהמה, יש לך לחילוק, אם אומר אתה מחוברים טמאים ותלושים טהורים טמאת את הכל, וכשאתה אומר מחוברים טהורים ותלושים טמאים טמאת מקצת וטהרת מקצת.

(ד) אם אתה אומר בידי שמים טמאים ובידי אדם טהורים טמאת את הכל, וכשאתה אומר בידי שמים טהורים ובידי אדם טמאים טמאת מקצת וטהרת מקצת, ואם אומר אתה אוכלי בהמה טמאים ואוכלי אדם טהורים טמאת את הכל, וכשאתה אומר אוכלי בהמה טהורים. ואוכלי אדם טמאים טמאת מקצת וטהרת מקצת.

(ה) וכי יתן מים על זרע [ונפל מבלתם עליו טמא] -
הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר.
הלא דין הוא, טימא כלי חרש וטימא השרץ, מה כלי חרש אינו מטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר אף השרץ לא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר?
הין, אם הקל בכלי חרש הקל נקל בשרץ החמור אלא יטמא בהכשר ושלא בהכשר?
תלמוד לומר: וכי יתן מים [על זרע ונפל מנבלתם עליו] טמא, הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר.

(ו) אין לי אלא אחר הכשר מים, מנין לרבות לעשות שאר משקים כמים?
ודין הוא, ומה אם כלי חרש הקל עשה בו שאר משקים כמים, השרץ החמור אינו דין שנעשה בו שאר משקים כמים?!

או כלך לדרך זו:
חמור כלי חרש שהוא מטמא מאוירו?
תלמוד לומר: מים מים, מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה, מה מים אמורים למעלה עשה בהם שאר משקים כמים אף מים האמורים למטה עשה בהן שאר משקים כמים.

(ז) קל וחומר, ומה מים שהם חוזרים לידי אביהן לטהר מכשירים את הזרעים, משקים שאינן חוזרים לידי אביהן לטהר אינו דין שיכשירו את הזרעים?!
לא, אם אמרת במים שהן נעשין אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, תאמר במשקים שאינן נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, הואיל ואינן נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים לא יכשירו את הזרעים?
תלמוד לומר: מים מים, מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה, מה מים אמורים למעלה משירין (שאר משקים) את הזרעים אף מים האמורים למטה יכשירו (שאר משקים) את הזרעים.

(ח) מנין לעשות את המחשבה כמתנה?
ודין הוא, ומה אם כלי חרש הקל עשה בה את המחשבה כמתנה השרץ החמור אינו דין שנעשה המחשבה כמתנה.

או כלך לדרך זו:
חמור כלי חרש שהוא מטמא מאוירו?
תלמוד לומר: מים מים, מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה, מה מים אמורים למעלה עשה בהם המחשבה כמתנה אף מים האמורים למטה עשה בהם המחשבה כמתנה.

(ט) אין לי אלא בזמן שנתן מים על גבי הזרע, נתן זרע על גבי מים מנין?
תלמוד לומר: טמא.

טמא הוא לכם -
כל שהוא לצורכיכם, לרבות ידות האוכלים.
מיכן אמרו:
יד הפרכיד טפח מיכן וטפח מיכן ויד האשכול כל שהוא וזנב האשכול שריקנה ויד מכבד של תמרה ארבעה טפחים וקנה של שיבולת שלושה טפחים ויד כל הנקצרין שלושה ושאין דרכן להיקצר ידיהם ושורשיהם כל שהן ומלעין של שיבולים [הרי אלו מטמאים ומיטמאים ולא מצטרפים, או] יכול אף על פי שבססן בגורן?
תלמוד לומר: הוא.

פרשה י
[יא, לט]
וכי ימות מן הבהמה -
הרי זו מיתה וודאי.

מן הבהמה -
יש מן הבהמה מטמאה ויש מן הבהמה שאינה מטמאה, פרט לטרפה ששחטה.
והלא דין הוא, אם מצינו בבהמה טמאה שלא השם פוסלה מן האכילה מביאה לידי טומאה, אלא מיתתה, אף טרפה לא השם פוסלה מן האכילה ומביאה לידי טומאה אלא מיתתה.

או כלך לדרך הזו:
בהמה טמאה אסורה קודם למיתתה וטריפה אסורה קודם למיתתה, מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טריפה לא תטהרינה שחיטתה?
תלמוד לומר: מן הבהמה, יש מן הבהמה מטמאה ויש מן הבהמה שאינה מטמאה, פרט לטריפה ששחטה.

(ב) דין אחר, בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה, מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טריפה לא תטהרֶינה שחיטתה.

(ג) לא, אם לא אמרת בבהמה טמאה שלא הייתה לה שעת הכושר תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר, טול לך מה שהבאתה, הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין?
לא, אם אמרת בבהמה טמאה שאין למינה שחיטה תאמר בטריפה שיש למינה שחיטה, בן שמונה יוכיח שיש למינו שחיטה ואין שחיטה מטהרתו אף אתה אל תתמה על הטריפה שאף על פי שיש למינה שחיטה לא תטהרֶינה שחיטתה?
תלמוד לומר: מן הבהמה, יש מן הבהמה מטמאה ויש מן בהמה שאינה מטמאה, פרט לטריפה ששחטה.

אשר היא -
היא מטמא במשא ואין השרץ מטמא במשא.
הלא דין הוא, מה אם בהמה שלא עשה דמה כבשרה מטמא במשא, השרץ שעשה דמו כבשרו אינו דין שיטמא במשא?
תלמוד לומר: אשר היא, היא מטמאה במשא ואין השרץ מטמא במשא.

(ד) לכם -
להביא בהמה טמאה שתטמא במשא.
הלא דין הוא, מה אם בהמה טהורה ששחיטתה מטהרתה מטמאה במשא, בהמה טמאה שאין שחיטתה מטהרתה אינו דין שתטמא במשא?!
השרץ יוכיח שאין שחיטתו מטהרתו ואינו מטמא במשא אף אתה אל תתמה על בהמה טמאה שאף על פי שאין שחיטתה מטהרתה לא תטמא במשא?
תלמוד לומר: לכם, להביא בהמה טמאה שתטמא במשא.

(ה) לאכלה -
להביא את בן שמנה שלא תהא שחיטתו מטהרתו.

רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אומרים:
בן שמנה שחיטתו מטהרתו.

בנבלתה -
לא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים ולא בטלפים.
או יכול אפילו בשעת חיבורן?
תלמור לומר: טמא.

בנבלתה -
לא בקולית סתומה.
או יכול אפילו נקובה?
תלמוד לומר: טמא.

(ו) בנבלתה -
לא באלל המפוזר.
או יכול אף על פי מכונס כדברי רבי יהודה?
תלמוד לומר: טמא.

בנבלתה -
ולא במפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוצא את כל החזה.
או יכול שאני מוציא פחות מכשיעור?
תלמוד לומר: טמא.

בנבלתה -
לא בעור שיש עליו כזית בשר.
או יכול שאני מוציא את הנגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו?
תלמוד לומר: טמא.

בנבלתה -
לא בכשני חצאי זיתים שעל גבי העור.
יכול לא יטמא במשא, כדברי רבי ישמעאל?
תלמוד לומר טמא.

רבי עקיבא אומר:
הנוגע והנושא, את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא.

(ז) יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה?
תלמוד לומר: נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה, את שאין לה טומאה אלא באכילתה, יצתה נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכילנה.
יכול נבלת העוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחומר?
תלמוד לומר: בה, בה את מטמא בבית הבליעה ואין אתה מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה. אם כן למה נאמר: (ו)האוכל ליתן שיעור, מה האוכל כזית אף הנוגע והנושא כזית.

(ח) יכבס -
יכול אף הצופה?
תלמוד לומר: בגד.
אי בגד יכול בגד גדול לבן המטמא בזב והמטמא בנגעים, מנין גדול צבוע קטן לבן, קטן צבוע, עד שתהא מרבה להביא שבים של סבכה וגנגלים מנין?
תלמוד לומר: בגד בגדיו ריבה.
מנין לעשות שאר כלים כבגדים?
תלמוד לומר: טמא.
יכול טמא אדם וכלי חרש?
תלמוד לומר בגד, בגד הוא מטמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש.

פרק יב
[יא, מא]
בכל השרץ השורץ על הארץ -
להוציא את היתושים שבכליסים ואת הזיזים שבעדשים ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות.

לא יאכל -
לחייב את המאכיל כאוכל, או לא יאכל אלא לאוסרם בהנאה?
תלמוד לומר: לא תאכלום הא כיצד?
באכילה הם אסורים ובהניה הם מותרים, הא מה אני מקיים לא יאכל?
לחייב את המאכיל כאוכל.

[יא, מב]
(ב) הולך על גחון -
זה נחש.

כל הולך על גחון -
להביא את השלשולים ואת הדומה לדומה.

הולך על ארבע -
זה עקרב.

וכל הולך -
להביא את החיפושית ואת הדומה לדומה.

מרבה רגלים -
זה נדל.

עד כל מרבה -
להביא את הדומה ואת הדומה לדומה.

לכל השרץ השורץ [על הארץ] -
להביא את התולעים שבעיקרי זיתים ושבעיקרי תאנים.

לא תאכלום -
יכול יאכילום לקטנים?
תלמוד לומר: לא יאכל.

[יא, מג]
(ג) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ -
להביא את שפרשו לארץ וחזרו.
יכול יטמאו טומאה חמורה?
תלמוד לומר: ולא תטמאו בהם.
יכול לא יהו פוסלים את הגוף?
תלמוד לומר: ונטמתם בם.
יכול אף דמם וחלבם כיוצא בהם?
תלמוד לומר בם. בם את מטמא ואי אתה מטמא בדמם וחלבם.

ולא תטמאו בהם ונטמתם בם-
אם מיטמים אתם בהם סופכם ליטמא בם.

[יא, מד]
כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' -
כשם שאני קדוש כך אתם קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים.

(ד) ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ -
אף על פי שאין פרה ורבה.

[יא, מה]
כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים -
על תנאי כן העליתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם עול מצוות, שכל המודה בעול מצוות מודה ביציאת מצרים וכל הכופר בעול מצוות כופר ביציאת מצרים.

להיות לכם לאלהים -
בעל כורחכם.

והייתם קדושים כי קדוש -
כשם שאני קדוש כך אתם קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים.

[יא מו]
(ה) זאת תורת הבהמה והעוף -
באי זו תורה שוותה בהמה לעוף והעוף לבהמה?
בהמה מטמאה במגע ובמשא והעוף אינו מטמא במגע ובמשא, העוף מטמא בגדים בבית הבליעה ובהמה אינה מטמאה בגדים בבית הבליעה, באי זו תורה שותה בהמה לעוף והעוף לבהמה?
מה בהמה בשחיטה אף העוף בשחיטה, אי מה בהמה בשנים וברוב שנים אף העוף בשנים וברוב שנים?
תלמוד לומר: זאת.

רבי אליעזר אומר:
באיזו תורה שותה בהמה לעוף והעוף לבהמה?
העוף הכשירו מן הצואר ובהמה הכשירה מן הצואר, אי מה העוף ממול עורפו אף בהמה ממול עורפה?
תלמוד לומר: ראשו, ראשו של עוף ממול ערפו ואין ראשה של בהמה ממול ערפה.

(ו) וכל נפש החיה הרומשת במים -
להביא את הדגים.

וכל נפש השורצת על הארץ -
להביא את החגבים.
ולמה בא להבדיל?
לא בלבד השונה, אלא ביודע אי זה טמא ואי זה טהור.

(ז) ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור -
צריך לומר בין חמור לפרה והלא כבר הם מפורשים, אם כן למה נאמר ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור, בין טמאה לך לטהורה לך, בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו.
וכמה הוא בין רובו לחציו?
מלא שערה.

(ח) בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל -
צריך לומר בין צבי לערוד והלא הם כבר מפורשים, אם כן למה נאמר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל, בין טריפה כשירה לטריפה פסולה.

אחרים אומרים:
ובין החיה אשר לא תאכל -
בא ליתן אזהרה לחיה.