[מוגהה מפרשת תזריע ועד סוף ספר ויקרא פרשת בחוקותי ע"פ תורת כוהנים עם פירוש דרך הקודש להגאון כהר"ר ויאדל הצרפתי זלה"ה אב"ד ור"מ בק"ק פאס אחד מגאוני המערב הקדמונים עם הערות מהרב הג' מו"ה נחום מרגליות נ"י אבדק"ק סוכיסטוב]

פרשה א
[יב, ב]
בני ישראל -
בענין הזה ואין הגוים בענין הזה.

בני ישראל -
אין לי אלא בני ישראל, מנין לרבות את הגיורת ואת השפחות בין משוחררת ובין אין משוחררת?
תלמוד לומר: ואשה.

ואשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים -
מה תלמוד לומר, לפי שנאמר: והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם, שומע אני בין מתוכו בין מאחוריו?
תלמוד לומר ביולדת: ואל המקדש לא תבא.

(ב) יכול יולדת הקלה תהא מטמאה אותו מתוכו ושאר כל הטמאים בין מתוכו בין מאחוריו?
תלמוד לומר: בני ישראל, הרי בני ישראל כיולדת, מה יולדת אינה מטמאה אותו אלא מתוכו אף כולם לא יטמאו אותו אלא מתוכו.

(ג) אין לי אלא הבא מידי טומאה חמורה כיולדת הבא מידי טומאה קלה, טמא מת ובועל נדה וכל המטמא את האדם מנין?
תלמוד לומר: לא ימותו בטמאם את משכני אשר בתוכם, לרבות את כולם.

(ד) [כי תזריע] וילדה -
פרט לשילדה לפני הדבור.
או יכול שאני מוציא את שעיברה לפני הדבור וילדה לאחר הדבור?
תלמוד לומר: ואם נקבה תלד, אין הדבר תלוי אלא בלידה.

תזריע וילדה -
עד שתצא ממקום שמזרעת פרט ליוצא דופן.

רבי שמעון אומר:
יוצא דופן הרי הוא כילוד וחייבים עליו קרבן ובלבד שהוא פטור מחמש סלעים של בן.

(ה) אשה כי תזריע וילדה זכר -
מה תלמוד לומר, לפי שנאמר: וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול, שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה, מנין ליוצא מת שיטמא את אמו טומאת לידה?

אמר רבי יהודה:
הריני דן, מה אם ביוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה הרי הוא מטמא את אמו טומאת לידה, היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה, אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה?

אמרו לו לרבי יהודה:
כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין אם טיהר החי את אמו יטהר המת את אמו?
תלמוד לומר: זכר לרבות את המת.

(ו) אין לי אלא בני תשעה ,בן שמנה, בן שבעה, בן ששה, בן חמישה מנין?
תלמוד לומר: וילדה זכר, כל שתלד.
אי וילדה אין לי אלא הוולד, מנין המפלת סנדל או שליא ושפיר מרוקם והיוצא מחותך?
תלמוד לומר: כי תזריע וילדה, כל זרע שתלד.

(ז) יכול המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים ורמשים תהא טמאה?
תלמוד לומר: זכר, מה זה מיוחד שיש בו מצורת האדם יצאו אילו שאין בהם מצורת האדם.

(ח) יכול המפלת בריית ראש שאינו חתוך בריית הגוף שאינו חתוך ושיש לו שני גבין ושני שדראות הואיל ויש בהם מצורת האדם תהא טמאה?
תלמוד לומר: וטמאה שבעת ימים ובשמיני ימול, מה זה מיוחד שהוא ראוי לבריית נשמה, יצאו אילו שאין ראוים לבריית נשמה.

וטמאה -
היא טמאה ואין הוולד טמא.
הלא דין הוא, ומה אם שהולד גרם לה טומאה הרי היא טמאה הוולד שגרם לטומאה אינו דין שיהא טמא?!
שעיר המשתלח יוכיח שגרם לטומאה והרי הוא טהור.
לא, אם אמרת בשעיר המשתלח שאין לו טומאה, תאמר בולד שיש לו טומאה הואיל ויש לו טומאה יהא טמא?
תלמוד לומר: וטמאה, היא טמאה ואין הולד טמא.

(ט) וילדה וטמאה שבעת ימים -
שתספור שבעה לוולד האחרון.
הלא דין הוא, מיטמאה במת ומיטמאה בולד, מה מצינו?
כשהיא מיטמאה במת אינה סופרת שבעה אלא לטומאה האחרונה, אף כשהיא מיטמאה בולד לא תספור אלא לולד האחרון.

(י) או כלך לדרך זו:
מיטמאה בדמים ומיטמאה בולד, מה מצינו?
כשהיא מיטמאה בדמים אינה סופרת שבעה אלא לטומאה הראשונה, אף כשהיא מיטמאה בולד לא תספור שבעה אלא לולד הראשון.

(יא) נראה למי דומה?
דנים טומאה שהיא ממקום אחר מטומאה שהיא ממקום אחר ואל יוכיחו דמים שהם מגופה.

או כלך לדרך זו:
דנים טומאה שהיא ממנה מטומאה שאינה ממנה ואל תוכיח טומאת המת שאין ממנה?
תלמוד לומר: וילדה וטמאה שבעת ימים שתספור שבעה לולד האחרון.

(יב) שבעת ימים -
יכול בין סמוכים בין מפוזרים?
תלמוד לומר: כימי נדתה, מה ימי נדתה סמוכים אף ימי לידתה סמוכים.

(יג) כימי נדתה -
הקיש ימי נדתה לימי לידתה, מה ימי נדתה אינן ראוים לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן אף ימי לידתה אינן ראויים לזיבה ואין ספירת שבעה מהם.

(יד) דותה תטמא -
לרבות את בועלה.

דותה תטמא -
לרבות את הלילות.

דותה תטמא -
לרבות את היולדת בזוב שלא תהא טהורה עד שתשב שבעה נקיים.

פרק א
[יב, ג]
בשמיני -
יכול בין יום ובין לילה?
תלמוד לומר: ביום, ביום ולא בלילה.
אין לי אלא הנימול לשמונה שיהא ביום, מנין לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ושאר כל הנימולים לא יהו אלא ביום?
תלמוד לומר: וביום.

(ב) אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא:
צריך לאומרו, אילו אמר וטמאה שבעת ימים וביום שמיני ימול, יכול שבעה ושמונה הרי חמישה עשר?
תלמוד לומר: וביום.

אמר לו רבי עקיבא:
צללת במים אדירים והעלית חרש בידך והלא כבר נאמר: ובן שמונה ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם.

(ג) וביום -
מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזרירים מקדימים למצוות, שנאמר: וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו.

בשמיני ימול -
אפילו בשבת.
ומה אני מקיים מחלליה מות יומת?
בשאר כל המלאכות חוץ מן המילה.
או מקיים אני מחלליה מות יומת אף במילה ומה אני מקיים בשמיני ימול, חוץ מן השבת? תלמוד לומר: וביום, אפילו בשבת.

(ד) ימול בשר ערלתו -
אף על פי שיש שם בהרת, הא מה אני מקיים השמר בנגע הצרעת?
חוץ מן המילה.
או מקיים אני: השמר בנגע הצרעת, אף במילה.
ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו, בזמן שאין שם בהרת?
תלמוד לומר: בשר, אף על פי שיש שם בהרת.

(ה) ערלתו -
ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את שבת.

ערלתו -
ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין אנדרוגינוס דוחה את השבת.

[רבי יהודה] אומר:
אנדרוגינוס דוחה את השבת וחייבים עליו כרת.

ערלתו -
ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין נולד בין השמשות דוחה את השבת, ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין שנולד מהול דוחה את השבת.

שבית שמאי אומרים:
צריך להטיף ממנו דם ברית.

ובית הלל אומרים:
אינו צריך.

(ו) אמר רבי שמעון בן אלעזר:
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהוא ערלה כבושה, על מה נחלקו?
על גר שנתגייר מהול,
שבית שמאי אומרים:
צריך להטיף ממנו דם ברית.

ובית הלל אומרים:
אינו צריך.

[יב, ד]
(ז) ושלשים יום -
יכול בין סמוכים בין מפוזרים?
תלמוד לומר: יום, מה יום כולו אחד אף שלשים כולו אחד.
יכול שלשים סמוכים ושלשה בין סמוכים בין מפוזרים?
תלמוד לומר: ושלשים יום ושלשת ימים, מה שלשים סמוכים אף שלשת סמוכים.

ושלשים יום ושלשת ימים -
מה תלמוד לומר?
[שיכול] נקבה שימי טומאתה מרובים ימי טהרתה מרובים, זכר שימי טומאתה מעוטים אינו דין שימי טהרתו מרובים?
תלמוד לומר: ושלשים יום ושלשת ימים.

תשב -
להביא את המקשה בתוך אחד עשר יום שתהא טהורה מן הזיבה.
יכול תהא טהורה מן הנדה?
תלמוד לומר: דוותה תטמא, בימי טהרה אף על פי שהיא רואה.

(ח) בכל קודש לא תגע -
יכול אף למעשר?
תלמוד לומר: ואל המקדש לא תבוא, מה מקדש שיש בו נטילת נשמה אף קודש שיש בו נטילת נשמה יצא המעשר, אי מה מקדש הנכנס לו בטומאה ענוש כרת, אף קודש האוכלו בטומאה ענוש כרת, יצתה תרומה?
תלמוד לומר: בכל קודש, לרבות תרומה.
אי מה קודש משמע נגיעה אף מקדש משמע נגיעה, ומנין שלא בנגיעה?
תלמוד לומר: ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה, לרבות יולדת נקבה.

פרק ב
[יב, ה]
נקבה -
אין לי אלא נקבה, מנין לרבות טומטום ואנדרוגינוס?
תלמוד לומר: ואם נקבה תלד וטמאה אין הדבר תלוי אלא בלידה.

וטמאה שְבֻעַיִם -
שני שבועות שהם ארבעה עשר יום.

(ב) שאלו תלמידיו את רבי יהודה בן רועץ:
שומעים אנו וטמאה שְבֻעַיִם, יכול תהא טמאה שְבֻעַיִם?
אמר להם: טמא וטיהר בזכר טמא וטיהר בנקבה, מה ימי טהרתה כפלים [בזכר] אף ימי טומאתה כפלים בזכר.
לאחר שנפטרו יצא ומחזר אחריהם אמר להם: לא הייתי צריך להיזקק לכם מפני שיש אם למקרא אלא זו תשובה לדבר טימא וטיהר בזכר טימא וטיהר בנקבה. מה ימי טהרתה כפלים בזכר אף ימי טומאתה כפלים בזכר.

או כלך לדרך זו:
זכר שימי טהרתו מעוטים ימי טומאתו מעוטים, נקבה שימי טהרתה מרובים אינו דין שהו ימי טומאתה מעוטים?
תלמוד לומר: וטמאה שְבֻעַיִם כנדתה, שני שבועות שהם ארבעה עשר יום.

(ג) וששים יום -
[יכול[ בין סמוכים בין מפוזרים.
תלמוד לומר: יום, מה יום כולו אחד אף שישים כולן אחד.
יכול שישים סמוכים וששה בין סמוכים בין מפוזרים?
תלמוד לומר: וששים יום וששת ימים, מה שישים סמוכים אף שישה סמוכים.

שישים יום וששת ימים -
מה תלמוד לומר?
זכר שימי טומאתה מעוטים ימי טהרתה מעוטים, נקבה שימי טומאתה מרובים אינו דין שיהו ימ טהרתה מעוטים?
תלמוד לומר: וששים יום וששת ימים תשב.

(ד) תשב -
להביא את המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הוולד.

ורבי אלעיזר:
מטמא,
אמרו לו לרבי אליעזר:
ומה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הוולד הוקל בשופי שלאחר הוולד, מקום שהיקל בקושי של לפני הוולד אינו דין שנקל בקושי של אחר הולד?!
אמר להם: דיו לבא מן הדין להיות כנדון.
ממה הקיל עליה?
מטומאת זיבה אבל טמאה היא טומאת נדה.
אמרו לו: הרי אנו משיבים אותך בלשון אחרת.
מה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הוולד היקל בקושי מבשופי מקום שהיקל בשופי של אחר הוולד אינו דין שניקל בקושי מבשופי?
אמר להם: אפילו אתם משיבים אותי כל היום דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה קושי הראשון טמאה נדה אף קושי האחרון טמאה נדה על דמי טהרה, אף על פי שרואה.

פרק ג
[יב, ו]
ובמלאת -
אינה מביאה בתוך מלאת ואם הביאה בתוך מלאת לא יצא.
יכול לא יביא בתוך מלאת על הוולדות הראשונות?
תלמוד לומר: תביא.

לבן -
לחייב על כל בן ובן.

לבת -
לחייב על כל בת ובת.
וכשהוא אומר או לבת, להביא את המפלת אור לשמונים ואחד שתהא חייבת בקרבן כדברי בית הלל.

שבית שמאי:
פוטרים מן הקרבן.
אמרו להם בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים לנו ברואה אור לשמונים ואחד שהיא טמאה.
אמרו להם בית שמאי: אי אתם מודים במפלת לשמונים ואחד שהיא חייבת בקרבן.
אמרו להם בית הלל: מה שנה אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן.
אמרו להם בית שמאי: לא, אם אמרת במפלת יום שמונים ואחד שכן יצא לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן.
אמרו להם בית הלל: והרי המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצא בשעה שהיא ראויה בה קרבן וחייבת בקרבן.
אמרו להם בית שמאי: לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת שאף על פי שאינה ראויה לקרבן יחיד ראויה לקרבן צבור, תאמרו במפלת אור שמונים ואחד שהרי הלילות אינן ראוים לא לקרבן יחיד ולא לקרבן צבור.

(ב) הרואה דם אינה מוכחת שהמפלת תוך מלאת דמיה טהורים ופטורה מן הקרבן.
אמרו להם בית הלל: וכשהוא אומר: או לבת, להביא את המפלת אור לשמונים ואחד שתהא חייבת בקרבן.

(ג) תביא כבש בן שנתו לעולה -
שנתו שלו לא שנה של מנין עולם.

ובן יונה או תור לחטאת -
או זה או זה.
הלא דין הוא, ומה אם במקום שלא כשרה חטאת העוף עם עולת בהמה כשרה חטאת בהמה עם עולת בהמה, כאן שכשרה חטאת העוף עם עולת בהמה אינו דין שתכשר חטאת בהמה עם עולת בהמה?
תלמוד לומר: ובן יונה או תור לחטאת, או זה או זה.

(ד) אל פתח אהל מועד אל הכהן -
מלמד שהיא מיטפלת בהם ומביאה אותם אל פתח אהל מועד אל הכהן.

[יב, ז]
(ה) והקריבו -
מה תלמוד לומר?
לפי שהיא טעונה שנים.
יכול יהיו שנים מעכבים אותה?
תלמוד לומר: והקריבו, אחד מעכבה ואין שנים מעכבים אותה, איני יודע אם חטאת אם עולה, כשהוא אומר: וכפר, מה מצינו בכל מקום?
כפרה בחטאת, אף כאן כפרה בחטאת.

(ו) וטהרה -
לאכול בזבחים.

ממקור -
מלמד שכל דמים שהיא רואה אינן אלא מן המקור.

דמיה -
מלמד שדמים הרבה טמאים בה. האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג.

בית שמאי אומרים:
אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי.

בית הלל:
מטהרים.

תורת היולדת -
האשה שילדה וולדות הרבה והפילה בתוך שמונים לנקבה וחזרה והפילה בתוך שמונה לנקבה וכן המפלת תאומים מביאה קרבן אחד.

רבי יהודה אומר:
מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני, מביאה על השלישי ואינה מביאה על הרביעי.

(ז) תורת היולדת -
האשה שיש עליה ספק חמש לידות. וספק חמש זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה, חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה.

מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינר זהב.
אמר רבי שמעון בן גמליאל:
המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהו בדינרים של כסף. נכנס לבית דין ולימד האשה שיש עליה חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה ועמדו קנין ביום בריבעתים.

פרק ד
(א) יכול אף ללידה אף לזיבה תביא קן אחד?
תלמוד לומר: זאת.

לזכר או לנקבה –
להביא את המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם.

[יב, ח]
ואם לא תמצא ידה די שה -
אין אומרים לה ללוות ולא לעסוק באומנותה, יש לה שה ואין לה צורכין מנין שתביא קרבן עני?
תלמוד לומר: די שה.

(ב) ולקחה שתי תורים או שני בני יונה -
שנים היא מביאה ואינה מביאה שלשה.
והלא דין הוא, זו מביאה מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד, מה מצורע מביא אחד תחת אחד אף זו תביא אחד תחת אחד.

או כלך לדרך זו:
זו מביאה מהשג יד וטמא מקדש מביא מהשג יד, מה טמא מקדש מביא שתים תחת אחד אף זו תביא שנים תחת אחד.
נראה למי דומה?
דנים מחוסר כיפורים ממחוסר כיפורים ואל יוכיח טמא מקדש שאינו מחוסר כיפורים.

או כלך לדרך זו:
דנים מי שאין העני שלו מביא בהמה ממי שאין העני שלו מביא בהמה ואל יוכיח מצורע שהרי העני שלו מביא בהמה?
תלמוד לומר: ולקחה שתי תורים או שני בני יונה, שנים היא מביאה ואינה מביאה שלשה.

(ג) אחד לעולה ואחד לחטאת -
כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה כאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת. כל מקום שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה. כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת.
כל מקום ששנים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה. כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת.

דבר אחר:
מה תלמוד לומר אחד לעולה ואחד לחטאת?
לפי שנאמר אחד חטאת ואחד עולה, שאם הביאה חטאתה תחלה שתביא עולתה ממין חטאתה, מנין שאם הביאה עולתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה?
תלמוד לומר: אחד לעולה ואחד לחטאת.
הביאה חטאתה תור ועולתה בן יונה תכפול ותביא עולתה תור.
עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה.

בן עזאי אומר:
הולכים אחר הראשונה.

אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר –
מלמד שהכפרה בחטאת וטהרה לאכל בזבחים.