 |
 |
פרשת נגעים- פרק יג
[יג, ב]
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרו.
בהרת -
בהרות לבנות, אין צריך לומר בהרות שאין בהם מראות נגעים ושלא באו לכלל אלא בהרות שבהם מראות נגעים שהיו בגוי ונתגייר, בקטן ונולד, בקמט ונגלה, בראש ובזקן בשחין ובמכוה בקרח המורדין נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר.
ר' אלעזר בן עזריה:
מטהר.
רבי אלעזר בן חסמא אומר:
להקל טהור ולהחמיר תראה כתחלה.
רבי עקיבא אומר:
בין להקל בין להחמיר תראה כתחלה לכך נאמר: אדם כי יהיה.
(ב) כי יהיה -
מן הדיבור והילך.
והלא דין הוא, טימא בזבים וטימא בנגעים, מה זבים פטר בהם לפני הדיבור אף נגעים פטר בהם לפני הדיבור.
(ג) קל וחומר ומה אם זבים שטומאתן וטהרתן בכל אדם פטר בהם לפני הדיבור, נגעים שאין טומאתם וטהרתן אלא בכהן אינו דין שיפטור בהם לפני הדיבור?
לא, אם אמרת בזבים שלא טימא בהם אנוסים, תאמר בנגעים שטימא בהם אנוסים הואיל וטימא בהם אנוסים יטמא בהם לפני הדיבור?
תלמוד לומר: כי יהיה, מן הדיבור ואילך.
(ד) בעור בשרו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: ושער בנגע הפך לבן, שיכול אין לי אלא מקום שהוא ראוי לגדל שער לבן, מקום שאינו ראוי לגדל שער לבן מנין?
תלמוד לומר: בעור בשרו, ריבה.
שאת -
זו שאת.
בהרת -
זו בהרת.
ספחת -
זו שני לבהרת.
ומראהו עמוק –
שני לשאת.
מה לשון שאת, מובהקת, כמראה הצל שהם גבוהים ממראה החמה.
מה לשון עמוק, עמוקה כמראה החמה שהם עמוקים מן הצל.
מה לשון ספחת טפילה, שנאמר: ספחיני נא אל אחת הכהונות, והיה מלמד שהם מצטרפים זה עם זה לפטור ולהחליט להסגיר.
בעור בשר -
בעור בשר של נראה.
מיכן אמרו:
בהרת עזה - נראית כגרימני, כהה - והכהה ככושי עזה.
(ה) רבי ישמעאל אומר:
בית ישראל הריני כפרתן הרי הן כאשכרוע לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים.
רבי עקיבא אומר:
יש לציירים סממנים שהם צרים צורות שחורות לבנות ובינוניות מביא סם בינונית ומקיפו מבחוץ ותראה כבינוני.
רבי יוסי אומר:
כתוב אחד אומר: בעור בשר וכתוב אחר אומר בעור הבשר.
מצינו שמראות נגעים להקל, אבל לא להחמיר, רואה הגרמיני בבשרו להקל נמצא מקיים בעור בשרו. והכושי כבינוני להקל, נמצא מקיים בעור הבשר.
וחכמים אומרים:
זה וזה בכבינוני.
(ו) והיה בעור בשרו [נגע]-
מלמד שהוא מצטער ממנו.
ומנין שאף אחרים מצטערים ממנו?
רואים אותו שהוא מצטער ממנו?
תלמוד לומר: לנגע.
צרעת -
כגריס.
הלא דין הוא, טימא כאן וטימא במחיה, מה מחיה כגריס אף כאן כגריס.
(ז) לא, אם אמרת במחיה שהיא צריכה כעדשה תאמר בשיער לבן שאין מקום שיער לבן צריך כלום?
תלמוד לומר: צרעת כגריס.
(ח) והובא אל אהרן -
אין לי אלא אהרן עצמו.
מנין לרבות כוהן אחר?
תלמוד לומר: הכהן.
מנין לרבות בעלי מומים?
תלמוד לומר: מבניו.
או יכול שאני מרבה חללים?
תלמוד לומר: הכהנים יצאו חללים.
ומנין לרבות כל ישראל?
תלמוד לומר: או אל אחד.
(ט) אם סופינו לרבות כל ישראל, מה תלמוד לומר או אל אחד מבניו הכהנים?
אלא ללמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן, הא כיצד?
חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אף על פי שוטה אמור טמא והוא אומר טמא. אמור טהור והוא אומר טהור.
דבר אחר:
מה תלמוד לומר או אל אחד מבניו הכהנים?
לפי שנאמר: על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע הקיש ריבים לנגעים, מה נגעים ביום אף ריבים ביום.
(י) מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה קל וחומר אם ממונו בשלשה אינו דין שלא יהא גופו בשלשה?!
תלמוד לומר: או אל אחד מבניו הכהנים, מלמד שכהן אחד רואה את הנגעים.
פרק ב
[יג, ג]
וראה הכהן את הנגע -
שיהו עיניו בו בשעה שהוא רואה אותו.
בעור -
בעור הבשר הבינוני.
בעור הבשר -
שיהא רואה כל הבשר עמו כולו כאחד.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
מה תלמוד לומר בעור הבשר?
שיהא כל החוצה לו סמוך לעור הבשר וראוי לפשיון שאם היה סמוך לראש ולזקן ולשחין ולמכוה ולקרח המורדין אינו טמא.
(ב) ושיער -
מיעוט שיער שתי שערות.
בנגע -
להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה ושוכב בתוכו.
בנגע הפך לבן -
לא הקודם.
מיכאן אמרו:
אם בהרת קדמה לשיער לבן טמא ואם שיער לבן קדם לבהרת טהור ואם ספק טמא.
רבי יהושע אומר:
כהה.
(ג) ושיער בנגע הפך לבן -
מיכן אמרו:
שתי שערות עקרן משחיר וראשן מלבין טהור, עקרן מלבין וראשם משחיר טמא.
וכמה יהא בלבנונית?
רבי מאיר אומר:
כל שהוא.
וחכמים אומרים:
כשיעור.
רבי מאיר אומר:
שלא יהא בני אדם מדמין שבגולם הם נידונים, אלא חוד שיעור לבן מטמא ושאינו לבן טהור.
(ד) לבן -
לא אדום ולא ירוק ולא שחור, אוציא את כולם ולא אוציא שיער צהוב?!
ודין הוא, ומה אם שיער לבן שאינו סימן טומאה בנתק הרי הוא סימן טומאה בנגע, שער צהוב שהוא סימן טומאה בנתק אינו דין שיהא סימן טומאה בנגע?
תלמוד לומר: שיער לבן ולא צהוב.
(ה) מראה הנגע עמוק -
אין ממשו עמוק.
מראה הנגע עמוק -
אין מראה שער לבן עמוק.
מראה הנגע -
לרבות לו מראה רביעי.
הוא -
אין לו מראה חמישי.
(ו) מראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר וטמאו הכהן לא יסגירנו, למדנו שאין מסגירין את המוסגר את המוחלט.
(ז) מנין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט?
תלמוד לומר: לא יסגירנו כי טמא, כל שנקרא עליו טמא אין זקוק עליו.
(ח) יכול לא יאמר הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה, מוחלט בזה ומוסגר בזה ומוחלט בזה ובזה?
תלמוד לומר: נגע.
וראהו צרעת -
וראהו כולו כאחת, שאם היה בראש חוטמו שופע הילך הילך, בראש אצבעו שופע הילך והילך אינו טמא.
(ט) מיכן אמרו:
עשרים וארבעה ראשי איברים שבאדם שאינן מטמאים משום מחיה:
ראשי אצבעות ידים ורגלים,
וראשי אוזנים,
וראש החוטם
וראש הגוייה
וראשי דדים באשה.
רבי יהודה אומר:
אף של איש.
ר' אלעזר אומר:
היבולת והדלדולים והמסמרות אינן מטמאין משום מחיה.
(י) וטימא אותו -
אותו הוא מטמא ואינו מטמא את התולש סימני טומאה מתוך נגעו, עד שלא בא אצל הכהן.
אמר רבי עקיבא:
שאלתי את רבי ישמעאל ואת רבי יהושע: בהולכים לנדבת תוך הסגירו מהו?
אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו עד שלא בא אצל הכהן טהור, לאחר חלוטו טמא.
התחילתי להביא להם ראיות מפני מה עד שלא בא אצל כוהן טהור?
לא מפני שלא ראה כוהן סימני טומאה אף בתוך הסגרו טהור עד שיטמאנו הכהן.
[לישנא אחרינא אחד עומד לפני כוהן ואחד עומד בתוך הסגרו טהור עד שיטמאנו הכהן.
אמרו לו: יפה אתה אומר.
מאימתי הוא טהרתו?
ר' אליעזר אומר:
כשיולד נגע אחד ויטהר ממנו.
וחכמים אומרים:
עד שתפרח בכולו, או תתמעט בהרתו מכגריס].
פרשה ב
[יג, ד]
בהרת לבנה -
אין לי אלא בהרת לבנה, מנין לרבות את השאת?
תלמוד לומר למטן: שאת לבנה.
ומנין לרבות שאר המראות?
תלמוד לומר: ואם בהרת.
יכול כשם שהוא שלישי לכתוב כך תהא שלישי למראות?
תלמוד לומר: לבנה היא, לבנה היא ואין למעלה הימינה.
וכמה תהא לבנוניתה?
כשלג, שנאמר: והנה מרים מצורעת כשלג.
(ג) יכול לכל מראה השלג יהיו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורים?
תלמוד לומר: בוהק הוא. בוהק טהור הוא ממנו ולמעלה טמא.
(ד) מיכן אמרו:
מראות נגעים שנים שהם ארבעה:
בהרת עזה כשלג,
שנייה לה כסיד ההיכל,
השאת כקרום ביצה,
שנייה לה כצמר לבן, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים:
השאת כצמר ושנייה לה כקרום ביצה.
(ה) הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג. הפתוך שבסיד כדם המזוג בחלב דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר:
אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימינה.
(ו) רבי חנינה סגן הכהנים אומר:
מראות נגעים שישה עשר.
רבי דוסא בן הרכינס אומר:
שלשים וששה.
עקביא בן מהללאל:
שבעים ושנים.
אמר רבי יוסי, שאל רבי יהושע בנו של רבי עקיבא את רבי עקיבא:
אמר לו: מפני מה אמרו מראות נגעים [שתים] שהם ארבעה?
אמר לו: אם לאו מה יאמרו?
אמר לו: יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפים זה עם זה.
אמר רבי יוסי שאל רבי יהושע בנו של רבי עקיבא את רבי עקיבא:
אמר לו: מפני מה אמרו מראות נגעים [שתים] שהם ארבעה?
אמר לו: אם לאו מה יאמרו?
אמר לו: יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא.
אמר לו: לומר לך שמצטרפין זה עם זה.
אמר לו: ויאמרו כל שהוא מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפים זה עם זה.
אמר לו: מלמד שאם אינו בקי בהם ובשמותיהם לא יראה את הנגעים.
(ז) ושערה לא הפך לבן -
לא שיער מחייתה.
כיצד בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושיער לבן בתוך המחיה, הלכה המחייה טמאה משום שיער לבן, הלכה שיער לבן טמאה משום המחיה.
רבי שמעון:
מטהר, מפני שלא הפכתו הבהרת.
אמר לו: והלא כבר נאמר: ושיער בנגע הפך לבן, נגע זה בכל מקום.
(ח) ושערה לא הפך לבן -
ולא שער מקצתה.
כיצד בהרת היא מחיתה כגריס ושיער לבן בתוך הבהרת הלכה המחיה טמאה משום שיער לבן, הלך שיער לבן טמא משום המחיה.
רבי שמעון:
מטהר, מפני שלא הפכתו הבהרת כגריס. ומודים שאם יש במקום שיער לבן כגריס שהוא טמא.
(ט) ושערה לא הפך לבן והסגיר -
הא אם יש בה שיער שחור אינו ממעטה.
שאלו התלמידים את רבי יוסי:
בהרת ובה שיער שחור חוששים אנו שמא מיעט מקומו את הבהרת מכגריס.
אמר להם: בהרת ובשער לבן חיישינן שמא מיעט מקומה בהרת מכגריס.
אמרו לו: לא, אם אמרת בשיער לבן שהוא סימן טומאה תאמר בשיער שחור שאינו סימן טומאה.
אמר להם: הרי שיש בה עשר שערות לבנות כלום הם סימני טומאה אלא שתים. חוששים אנו על המותר שמא מיעט מקומו את בהרת מכגריס.
אמרו לו: לא, אם אמרת בשיער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשיער שחור שאינו מין טומאה. אמר להם: אף שיער שחור הופך והוא מין טומאה ואומר: ושערה לא הפך לבן והסגיר, הא יש בה שיער שחור אינו ממעטה.
והסגיר הכהן את הנגע שבעה ימים -
תחלה.
פרק ג
[יג, ה]
בשביעי -
יכול בין ביום ובין בלילה?
תלמוד לומר: ביום ולא בלילה.
(ב) יכול כל מראה היום יהו כשירים?
תלמוד לומר: לכל מראה עיני הכהן, ומה כוהן פרט לשחשך מאור עיניו אף היום פרט לשחשך מאור עיניו.
(ג) מיכן אמרו:
אין רואים את הנגעים בשחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן לפי שכהה נראית עזה ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה.
אימתי רואים?
בשלש בארבע בחמש בשבע בשמונה ותשע, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
בארבע בחמש בשש בשמונה ובתשע.
רבי יוסי אומר:
בארבע וחמש בתשע בעשר אבל רואה אני את דברי רבי.
(ד) והנה הנגע עמד בעיניו -
שאם העז והכהה כהה והעז כאילו לא כהה ולא פשה שאם כנס ופשה או פשה וכנס כאילו לא פשה.
והסגיר שבעת ימים שנית -
מלמד שיום שביעי עולה לו מן המנין בין מלפניו בין מלאחריו.
[יג, ו]
וראה הכהן אותו ביום השביעי שנית -
כוהן שרואהו בראשונה רואהו בשניה ואם מת רואהו כוהן אחר.
(ה) והנה כהה -
יכול למטה מארבע מראות?
תלמוד לומר: הנגע.
אי הנגע יכול במראיו?
תלמוד לומר: והנה כהה, הא כיצד?
כהה מממראיו לא למטה מארבע מראות.
(ו) והנה כהה -
שאם העז וכהה כאילו לא העז.
הנגע -
שאם כהה והעז כאילו לא כהה.
(ז) לא פשה -
שאם כנס ופשה כאילו לא כנס הנגע שאם פשה וכנס כאילו [לא] פשה.
(ח) אם נאמרו בשבוע ראשון למה נאמרו בשבוע שני?
אלא שבבגד העומד בראשון מסגיר ובשני שורף.
ובאדם העומד בראשון מסגיר ובשני פוטר,
צריך לומר בשבוע ראשון וצריך לומר בשבוע שני.
(ט) וטהרו הכהן מספחת -
אף על פי שלא נשתנו מראיה.
או יכול אף על פי שהלכה וחזרה?
תלמוד לומר: הוא.
מה יעשה לה?
רבי יהודה אומר:
תראה כתחילה.
וחכמים:
מטהרים.
(י) וכבס בגדיו -
וכבס בגדיו מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה.
וטהר -
מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הציפרים.
וכבס בגדיו -
יכול הרי הוא מסולק?
תלמוד לומר: תפשה טמא.
(יא) אין לי אלא כמראה שלא כמראה מניין?
תלמוד לומר תפשה.
[יג, ז]
ואם פשה -
תפשה.
(יב) החליטו בשער לבן הלך שיער לבן וחזר שיער שחור [נ"א לבן] וכן המחיה והפישיון בתחילה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור הרי הוא כמות שהיתה.
תלמוד לומר: תפשה.
ואם פשה -
תפשה.
(יג) יכול יהיה הפישיון מטמא בתחילה?
תלמוד לומר: אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו.
יכול אם ראהו כוהן שהוא פושה והולך יזקק?
תלמוד לומר: לטהרתו, אינו נזקק לו אלא משעה שהוא רואה אותו מטומאה לטהרה.
ונראה שנית אל הכהן -
כוהן שהוא רואהו בראשונה רואהו בשנייה ואם מת רואהו כוהן אחר.
[יג, ח]
(יד) וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור -
הרי זה בא ללמד על הפישיון שלא יטמא אלא בארבע מראות ובהם המראות שהאום מטמא והפישיון מטמא.
(טו) הלא דין הוא, האום מטמא והפשיון מטמא, מה האום אינו מטמא אלא בד' מראות אף פשיון אינו מטמא אלא בד' מראות.
(טז) או כלך לדרך זו:
שיער לבן סימן טומאה ופישיון סימן טומאה, מה שיער לבן מטמא בכל מראות לובן, אף פשיון יטמא בכל מראה לובן.
(יז) נראה למי דומה?
דנים דבר שהוא מטמא בכל נגעים מדבר שהוא מטמא בכל נגעים, ואל יוכיח שיער לבן שאין מטמא בכל נגעים.
או כלך לדרך זו:
דנים דבר שהוא סימן טומאה מדבר שהוא סימן טומאה ואל תוכיח האום שאינו סימן טומאה?
תלמוד לומר: וטימאו הכהן צרעת היא, הרי זה בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בארבע מראות היא פרט לשפשתה לבוהק.
פרשה ג
[יג, ט-י]
נגע צרעת כי תהיה באדם וראהו הכהן -
למדנו לשאת שהיא מטמא במחיה.
ומניין לרבות שאר המראות?
ודין הוא, אם מצינו ששיוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחייה.
קל וחומר אם שיוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן שאין שיער לבן מטמא בקרחת ובגבחת, לא ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת.
לא, אם שוו כל המראות לשאת ליטמא בשיער לבן ששיער לבן מטמא בשחין ובמכוה, ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה שאין המחיה מטמאה בשחין ובמכוה?
תלמוד לומר: נגע צרעת.
ומה השאת אום, אף הבהרת אום.
ומנין לרבות שאר המראות, הוא הדין והיא תשובה.
תלמוד לומר: נגע צרעת.
(ב) כי תהיה -
מן הדיבר ואילך.
באדם -
להביא את הבא בכולו לבן, שתהא המחייה מטמאתו.
והלא דין הוא, בהרת קטנה מחיה מטמאתה בהרת גדולה לא כל שכן.
לא, אם אמרת בבהרת קטנה שהוא סימן טומאה, תאמר בבהרת גדולה שאינו סימן טומאה, הואיל ואינה סימן טומאה לא תהא מחיה מטמאתה?
תלמוד לומר: באדם, להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחיה מטמאתה.
(ג) קראו לו לראות נגע אחד וצמח בו נגע אחר, מניין שהוא זקוק לו?
תלמוד לומר: וראה הכהן והנה שאת.
והיה הפכה -
שהפכתו כולההיא לא שהפכתו חבירתה.
(ד) זהו שער פקידה.
שעקביא בן מהללאל:
מטמא.
וחכמים:
מטהרים.
אמר רבי עקיבא:
מודה אני בזה שהוא טהור.
איזהו שער פקידה?
מי שהיתה בו בהרת ובה שתי שערות הלך ממנו כחצי גריס והניח לשיער לבן במקום הבהרת וחזר.
אמרו לו: כשם שביטלו דברי עקביא אף כל דבריך אינו מקויימים.
(ה) והיא הפכה -
שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה. כיצד?
בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת, הרי זה להסגיר.
(ו) והיא הפכה -
שהפך כולה את כולו ולא שהפך כלה את מקצתו, כיצד?
בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט מפני שהפכתו הבהרת.
(ז) ומחיה בשר חי -
יכול כל שהו?
תלמוד לומר: שער לבן.
ומחית -
מה שיער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות.
[יג, יא]
(ח) יכול לא תהא בה עד שיהא בה שיער לבן ומחית?
תלמוד לומר: צרעת נושנת היא, היא טמאה ואינה צריכה דבר אחר לסעדה.
(ט) ואם כן למה נאמר: שיער לבן ומחית בשר חי?
מלמד שלא תהא טמאה עד שיהא בה כדי לקבל שיער לבן ומחית.
(י) יכול שיער לבן מצד זה ומחית מצד זה?
תלמוד לומר: בשאת, שתהא מבוצרת בשאת.
(יא) הא כיצד?
מקום שתי שערות משמאלה ומימינה וכן למעלה הימינה וכן למטה הימנה מרובעות ונמצאו שלשים ושש שערות, נמצא גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע.
בשר חי -
לא השחין.
בשר חי -
לא בוהק.
בשאת -
לא השחין.
בשאת -
לא בוהק.
פרק ג
צרעת -
בנין אב לכל הצרעת שיהו כגריס.
נושנת -
מלמד שהיא מטמאה שלא הפוכה.
הלא דין הוא, שיער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה, מה שיער לבן אינו מטמא אלא הפוך, אף מחיה לא מטמא אלא הפוכה?
תלמוד לומר: נושנת, מלמד שהיא מטמא שלא הפוכה.
(ב) היא -
מלמד שהיא מטמאה הפוכה.
והלא דין הוא, מה אם שיער לבן שאינו מטמא שלא הפוך מטמא הפוך מחיה שמטמאה שלא הפוכה אינו דין שתטמא הפוכה?
תלמוד לומר: היא, מלמד שהיא מטמאה הפוכה.
(ג) וטמאו הכהן ולא יסגירנו -
מלמד שאין מסגירים את המוחלט.
מניין שאין מחליטים לא את המוסגר ולא מסגירים את המוסגר?.
תלמוד לומר: לא יסגירנו כי טמא הוא, כל שנקרא שמו עליו טמא אין זקוק לו.
(ד) או אינו אלא ולא יסגירנו, אם טמא שלא יסגירנו כוהן אבל מוחלט יסגירנו?
תלמוד לומר: כי טמא הוא, בנראה דיברתי ולא ברואה.
(ה) ואם פרוח תפרח -
אין לי אלא בזמן שפרחה בכולו אחת, פורחת וחוזרת פורחת וחוזרת מנין?
תלמוד לומר: פרוח תפרח.
(ו) אין לי אלא מלמטה למעלה, מלמעלה למטה מנין?
תלמוד לומר: תפרח. ואם פרח תפרח.
(ז) אין לי אלא מטמאה לטהורה מטהורה לטמאה מנין?
תלמוד לומר: תפרח. ואם פרח תפרח.
רבי נחמיה אומר:
אם מתחילה פרחה מטמאה לטהורה טהור, מטהורה לטמאה טמא.
פרק ד
צרעת -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי אלא פריכה מטהרת אלא בשאת בלבד, מניין לרבות שאר המראות?
תלמוד לומר: הצרעת.
וכסתה הצרעת -
לא הבוהק שהייתי אומר הואיל והוא סימן טהרה בסוף תהא סימן טהרה תחילה?
תלמוד לומר: וכסתה הצרעת, לא הבוהק.
(ב) את כל עור הנגע -
עור הראוי לקבל נגע פרט לשחין המורד ולמכוה המורדת.
או אינו אומר את כל עור הנגע עור הראוי לקבל נגע כגריס יעכב ושאינו ראוי לקבל נגע כגריס לא יעכב?
תלמוד לומר: כולו הפך לבן.
אי כולו הפך לבן יכול תוך ראשו תוך רגליו?
תלמוד לומר: מראשו, להוציא תוך ראשו.
עד רגליו -
להוציא תוך רגליו.
(ג) לכל מראה עיני הכהן -
פרט לבית הסתרים.
מיכן אמרו:
האיש נראה כעודר וכמוסק זתים. כעודר בבית הסתרים וכמוסק בבית השחי, האשה כעורכת וכמניקה את בנה. כעורכת בבית הסתרים וכמניקה את בנה תחת הדד, כאורגת בעומרים לשחי ליד הימנית.
רבי יהודה אומר:
אף כטוה פשתן לשמאלית כשם שהוא נראה לנגעו כך נראה לתגלחתו.
(ד) דבר אחר:
לכל מראה עיני הכהן -
פרט לכהן שחשך מאור עיניו והסומא באחת מעיניו לא יראה את הנגעים.
[יג, יג]
(ה) וראה הכהן והנה כסתה הצרעת -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי פריחה מטהרתו אלא מן השאת בלבד, מנין לרבות שאר המראות?
תלמוד לומר: את הצרעת.
את כל בשרו -
להביא את בין האצבעות ידים ורגלים.
דבר אחר:
מה תלמוד לומר את כל בשרו?
מנין אתה אומר פרחה בכולו אבל לא כחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן לשחין ולמכוה ולקרח. חזר תוך הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקרח ונעשו צרבת יכול יהיה טוהר?
תלמוד לומר: את כל בשרו, עד שתפרח בכולו.
(ו) וטהר הנגע, טהור -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי אלא פריחה מטהרת אלא לאחר חליטת מחיה בתחילה, מנין אחר החלט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור לאחר החלט, שער לבן בתחילה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור, אחר החלט הפישיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני בסוף שבוע שלישי לאחר הפטור ופריחת הסגר?
תלמוד לומר: וטהר הנגע טהור, לרבות את כולן.
(ז) יכול הפורח מן הטהור יהיה טהור?
תלמוד לומר: הוא, הוא טהור ואין הפורח מן הטהור טהור אלא טמא.
פרק ה
[יג, יד]
וביום הראות בו -
בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו שיהו טמאים.
יכול כל שהוא?
תלמוד לומר כאן: בשר חי, ולהלן הוא אומר בשר חי, מה בשר חי נאמר להלן כעדשה, אף כאן כעדשה. דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר:
וכי משום מחיה הוא מטמא, והלא אין מחיה מטמא בראשי אברים אלא גזירת מלך הוא ואפילו כל שהן.
אמר ר' מאיר:
וכי משום ראשי איברים הוא מטמא והלא אם חזרה לאמצעיתו טמא, אלא נאמר כאן בשר חי ולהלן נאמר בשר חי מאי בשר האמור להלן בכעדשה אף בשר חי כאן בכעדשה.
(ב) וביום -
מלמד שנותנים לו שני ימים שני ימים לביתו ב' ימים לכסותו דברי רבי יהודה.
רבי אומר:
הרי הוא אומר: וצוה הכהן וגו'. אם ממתינים לדבר הרשות לא ימתינו לדבר מצווה?!
וכמה היא מצותו?
נראה בחתן נותנים ז' ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו. וכן ברגל נותנים לו כל ימי הרגל.
(ג) בו -
מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקרח המורדים חזר הראש והזקן ונקרחו והשחין והמכוה והקרח ונעשו צרבת, יכול יהא טמא?
תלמוד לומר: בו בהופך, אם הפך טמא הא אם חזר לראש ולזקן ולמכוה ולקרח אינו טמא.
(ד) בשר חי -
החוזר טמא, אין שיער לבן החוזר טמא.
ר' יהושע:
מטמא.
שר' יהושע אומר:
שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה, מה מחי' חוזרת טמא אף שיער לבן יחזור ויטמא.
אמר לו ר' עקיבא:
אימתי יפה כוחו של שיער לטמא, בזמן ששימש החלט, או בזמן שלא שימש החלט?
אמר לו: בזמן שלא שימש החלט.
אמר לו: מה בזמן שימש החלט אינו מעכב את הפריחה, בזמן שלא שימש החלט אינו דין שלא יעכב את הפריחה?!
ועוד שנאמר: בשר חי בשר חי, החוזר טמא ואין שיער לבן החוזר טמא.
(ה) בשר החי -
החוזר טמא ולא הבהק החוזר טמא.
הלא דין הוא, בוהק מעכב ומחייה מעכבת, מה מחייה חוזרת ומטמאה אף הבוהק יחזור ויטמא?
תלמוד לומר: בשר חי. בשר חי החוזר טמא ואין הבוהק החוזר טמא.
(ו) וראה הכהן את הבשר החי וטמא -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי אלא ראשי איברים שנתגלו שיהו טמאים אלא לאחר פריחת החלט מחיה בתחילה, מנין אחר פריחת החלט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור אחר פריחת החלט שיער לבן בתחילה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור, אחר פריחת החלט הפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור אחר פריחת הסגר?
תלמוד לומר: וראה הכהן את הבשר החי וטמאו, לרבות את כולו.
(ז) יכול הבא בכולו לבן שחזרו בו בראשי איברים מתוך הפטור יהא טמא?
תלמוד לומר: הוא, אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים מתוך הפטור ולא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים בין מתוך החלט בין מתוך הסגר?
תלמוד לומר: טמא הוא צרעת הוא, הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים בין מתוך החלט בין מתוך ההסגר בין מתוך הפטור טמא אלא טהור.
פרק ו
[יג, טז]
או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן -
הרי זה בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהו טהורים, יכול פעם אחת ומניין אפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא?
תלמוד לומר: ישוב, או כי ישוב.
(ב) ונהפך ללבן -
אפילו למראה בוהק. שהייתי אומר הואיל והוא סימן טומאה בתחילה תהא סימן טומאה בסוף?
תלמוד לומר: ונהפך ללבן למראה בוהק.
[יג, יז]
(ג) וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר את הנגע טהור הוא -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי אלא ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהו טהורים אלא אחר חזרת פריחת החלט מחיה בתחילה, מנין אחר חזרת פריחת החלט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני אחר הפטור, אחר חזירת פריחת החלט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני אחר הפטור, אחר חזרת החלט הפישיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני אחר הפטור, אחר חזירת פריחת הסגר?
תלמוד לומר: וראהו והנה נהפך טהור הוא, לרבות את כולם.
(ד) יכול הבא בכולו לבן בתחילה יהא טהור?
תלמוד לומר: הוא, הוא טהור ואין הבא בכולו לבן בתחילה טהור אלא טמא.
[יג, יח]
(ה) שחין -
יכול מורד?
תלמוד לומר: ונרפא.
אי ונרפא יכול עד שיעשה צלקת?
תלמוד לומר: שחין, הא כיצד?
נרפא ולא נרפא.
וכן הוא אומר למטה: צרבת השחין הוא עד שתקרום כקליפת השום.
(ו) אין לי אלא שחין שעלה מאליו, מניין לקה בעץ ובאבן ובגפת ובמי טבריא ובכל שאינו בא מחמת האש הוא שחין?
תלמוד לומר: שחין שחין, ריבה.
אין לי אלא שחין של אחר הדיבר שלפני הדיבר מנין?
בגוי שנתגייר, עד שלא נתגייר מנין?
בקטן משנולד, עד שלא נולד מנין?
תלמוד לומר: שחין. שחין ריבה.
אין לי אלא שחין שיש לו היכן שיפשה, שחין שאין לו להיכן שיפשה מנין?
תלמוד לומר: כי יהיה בו בעורו, אפילו בכולו.
אין לי אלא בזמן שמקצת שחין ומקצת בהרת [מקצת שחין וכולו בהרת] מקצת בהרת וכולו שחין. כולו שחין וכולו בהרת מנין?
תלמוד לומר כי יהיה בו, אפילו בכולו. בעורו אפילו בכולו.
(ז) שאלו את רבי אליעזר:
מי שעלה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת השחין מהו?
אמר להם: יסגיר.
אמרו לו: למה?
לגדל שיער לבן אינה ראויה ולפשיון אינה פושה ולמחיה אינה מטמאה.
אמר להם: שמא תכנוס ותפשה.
אמרו לו: והרי מקומה כגריס.
אמר להם: כך שמעתי יסגיר.
אמר לו רבי יהודה בן בתירה:
אלמדנו.
אמר לו: אם לקיים דברי חכמים הין.
אמר לו: שמא יוולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו.
אמר לו: חכם אתה שקיימתה את דברי חכמים.
פרשה ד
[יג, יט]
והיה במקום השחין שאת -
שיקדום השחין לשאת ולא תקדום השאת לשחין.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
קרוי הוא במקומו עד שלא בא לשם.
(ב) כיצד היה בעור הבשר עד שלא נעשה שחין?
והיה רבי אליעזר בן יעקב:
מטמא.
וחכמים:
מטהרים.
(ג) שאת לבנה -
מלמד שהיא מטמא חלקה.
בהרת לבנה אדמדמת -
מלמד שהיא מטמ' בפתוך.
יכול השאת תטמא חלקה והבהרת תטמא בפתוך.
ומנין ליתן את האמור בשאת בבהרת, ואת האמור בבהרת בשאת?
תלמוד לומר: נגע צרעת.
[יג, כ-כא]
(ד) מראה שפל -
אין לי אלא מראה שפל, ומניין לרבות את השפל לגבוה?
תלמוד לומר: ושפלה איננה מן העור.
בשחין פרחה -
אבל לא בעור הבשר.
יכול לא תפשה בעור הבשר אבל תפשה בעור המכוה?
תלמוד לומר: ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשה, מקום שתחתיה היא פושה, אינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה.
[יג, כא]
(ה) ואם יראנה -
כולה כאחת.
והנה אין בה ולא בחוט היוצא ממנה.
יכול אפילו יש בו רוחב שתי שערות?
תלמוד לומר: והנה אין בבהרת שער לבן.
[יג, כב]
(ו) ואם פשה תפשה בעור -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: וראהו הכהן ביום השביעי, ואם פשה תפשה בעור, שיכול אין לי אלא פשיון מטמא אלא בשביעי בלבד, שמיני תשיעי עשירי מניין?
תלמוד לומר: תפשה, ואם פשה תפשה.
(ז) החליטו בשיער לבן, הלך שיער לבן וחזר שיער לבן, וכן בפשיון בתחילה ובסוף שבוע לאחר הפטור החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשיער לבן בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור, לכך נאמר: תפשה, ואם פשה תפשה.
(ח) וטמא אותו-
את הוודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק, כיצד?
שנים שהיו אצל כוהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע, בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואין יודע באיזה מהן פשה בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור.
רבי עקיבה אומר:
באיש אחד טמא בשני אנשים טהור.
אמרו לו: והלא נאמר נגע הוא, אם כן למה נאמר יטמא אותו?
את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק.
[יג, כג]
(ט) ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה -
מקום שתחתיה הוא פושה. לא פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה.
צרבת -
שיהא מקומה צרוב ושיהא מקומה ניכר.
וטהרו -
את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק, כיצד?
שנים שבאו אצל כוהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע, בסוף שבוע בזה כסלע ועוד, בזה כסלע ועוד שניהם טמאים, אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהם טמאים עד שיחזרו להיות כגריס, לכך נאמר: וטהרו, את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק.
פרק ז
ובשר כי יהיה בו בעורו שחין, או בשר כי יהיה בעורו מכות אש -
מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפים זה עם זה.
(ב) לא שבאו ואין ידוע אם שחין הוא אם מכוה היא אלא אפילו כחצי גריס שחין וכחצי גריס מכוה אין מצטרפים.
[יג, כד]
(ג) מכות אש -
יכול מורדת?
תלמוד לומר: והיתה מחיית המכוה.
יכול עד שתעשה צלקת?
תלמוד לומר: מכות אש, הא כיצד?
חייתה ולא חייתה.
וכן הוא אומר למטן צרבת המכוה היא, עד שתקרום כקליפת השום.
(ד) אין לי אלא בזמן שנכוה בעור, מנין נכוה בגחלת או ברמץ או בסיד רותח בגיפסיס רותח וכל שהוא מחמת האש זו היא מכוה?
תלמוד לומר: מכוה מכוה ריבה.
אין לי אלא מכוה שלאחר הדיבר שלפני הדיבר מנין?
בגוי שנתגייר, עד שלא נתגייר מנין?
בקטן משנולד עד שלא נולד מנין?
תלמוד לומר: מכוה מכוה ריבה.
אין לי אלא מכוה שיש לה להיכן שתפשה, מכוה שאין לה להיכן שתפשה מנין?
תלמוד לומר: כי יהיה בו, אפילו בכולו.
אין לי אלא בזמן שמקצתה מכוה ומקצתה בהרת, מקצתה מכוה וכולה בהרת מקצתה בהרת וכולה מכוה, כולה מכוה וכולה בהרת מנין?
תלמוד לומר: בעורו, בעורו ריבה.
(ה) בהרת לבנה אדמדמת -
מלמד שהיא מטמאה בפתוך.
ומנין שתטמא חלקה?
תלמוד לומר: לבנה.
מנין לרבות שאר המראות?
תלמוד לומר: או לבנה.
[יג, כו]
(ו) ואם יראנה -
כולה כאחת והנה אין בבהרת שיער לבן זהו שאמרו לרבות את החוט היוצא ממנו שיש בו רוחב שתי שערות.
(ז) ושפלה איננה מן העור והיא כהה -
זהו שאמרו לרבות את השוה לגבוה.
[יג, כז]
(ח) וראה הכהן ביום השביעי ואם פשה תפשה בעור -
שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בסוף שבוע, מנין אף לאחר הפטור?
תלמוד לומר: תפשה ואם פשה תפשה.
(ט) החליטו בשער לבן הלך שיער לבן וחזר שיער לבן וכן פשיון בתחילה ובסוף שבוע לאחר הפטור, החליטו בפשיון הלך הפשיון וחזר. וכן בשיער לבן בסוף שבוע לאחר הפטור, לכך נאמר תפשה. ואם פשה תפשה.
מה תלמוד לומר: צרעת, צרעת, צרעת, שלוש פעמים?
צרעת כגריס.
צרעת ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת.
צרעת ליתן את האמור בשחין במכוה ואת האמור במכוה בשחין.
[יג, כח]
מה תלמוד לומר היא היא היא שלוש פעמים?
היא אינה מטמאה במחייה בתחילה ובסוף שבוע ולאחר הפטור.
היא פשט לפשתה לבוהק בסוף שבוע לאחר הפטור.
היא אין לה מראה חמישית היא אין השחין והמכוה מצטרפים זה עם זה.
פרשה ה
[יג, כט]
איש -
להביא את שניתק נתק בתוך נתק, דברי רבי עקיבא.
איש ואשה -
אין לי אלא איש ואשה, מנין לרבות טומטום ואנדרוגינוס?
תלמוד לומר: או כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, מלמד שאין הראש והזקן מצטרפים זה עם זה.
(ב) יכול לא יצטרפו זה עם זה, אבל יפשו מזה לזה?
תלמוד לומר: צרעת הראש או הזקן, כשם שאין מצטרפים זה עם זה כך אין פוסין מזה לזה.
(ג) אין לי אלא בזמן שיש לו בראש ובזקן, יש לו בראש אבל לא בזקן, בזקן אבל לא בראש, לא בראש ולא בזקן מנין?
תלמוד לומר: ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן.
[יג, ל-לא]
(ד) מראה עמוק -
אין לי אלא מראה עמוק, מנין לרבות את השוה והגבוה?
תלמוד לומר: והנה אין מראה עמוק מן העור, ואם כן למה נאמר מראהו עמוק, יכול אם נתקו אדם יהא טמא?
תלמוד לומר: מראהו עמוק, מה מראהו עמוק בידי שמים אף אין לי אלא בידי שמים.
(ה) ובו -
להביא את שבתוכו ושוכב חוצה לו, פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו.
ושיער -
מיעוט שיער שתי שערות.
צהוב -
לא ירוק ולא אדום ולא שחור, אוציא את כולם ולא אוציא את שיער לבן?
ודין הוא, ומה אם שיער צהוב שאינו סימן טומאה בנגע, הרי הוא סימן טומאה בנתק, שיער לבן שהוא סימן טומאה בנגע אינו דין שיהא סימן טומאה בנתק?
תלמוד לומר: צהוב, צהוב ולא לבן.
ולמה הוא דומה?
לתבנית הזהב.
(ו) דק -
לקוי קצר, דברי ר' עקיבא.
רבי יוחנן בן נורי אמר:
אפילו ארוך.
אמר רבי יוחנן בן נורי:
ומה הלשון הוא אומר דק מקל זה, דק קנה זה, דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך.
אמר לו רבי עקיבא:
עד שאנו למידים מן הקנה נלמד מן השיער דק שערו של פלוני דק לקוי קצר לא דק לקוי ארוך.
(ז) יכול יהיה מוסף על ארבע מראות שבעור הבשר?
תלמוד לומר: וטמא אותו הכהן נתק הוא.
(ח) יכול אינו מוסף על ארבע מראות שבעור הבשר אבל יטמא מקום הבהרת?
תלמוד לומר: נתק הוא, הוא אינו מטמא מקום הבהרת.
(ט) יכול לא יטמא מקום הבהרת אבל תהא הבהרת מטמאה בראש ובזקן?
תלמוד לומר: נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא, אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקים בלבד.
פרק ח
[יג, לא]
וכי יראה הכהן את נגע הנתק -
אמר רבי שמעון:
מה תלמוד לומר נגע נתק?
הקיש נגע לנתק, מה נגע שיעור לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך, אף נתק שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך שיער צהוב דק.
(ב) קל וחומר, ומה אם שיער לבן שאין שיער אחר מציל מידו אינו מטמא אלא הפוך, שער צהוב דק שיש שער אחד מציל אינו דין שלא יטמא אלא הפוך?
לא, אם אמרת בשיער לבן שלא יפה כוחו במקומו ליטמא בכל מראה תאמר בשיער צהוב דק שייפה כוחו במקומו ליטמא בכל מראה, הואיל ויפה כוחו במקומו ליטמא בכל מראה יטמא הפוך ושלא הפוך?
תלמוד לומר: נגע נתק.
הקיש נגע לנתק, מה הנגע שיער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף הנתק שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך.
(ג) רבי יהודה אומר:
כל מקום שצריך לומר הפך אמר הפך אבל הנתק שנאמר בו ושיער צהוב מטמא הפוך ושלא הפוך.
(ד) אם כן למה נאמר: נגע נתק?
הקיש נגע לנתק, מה נגע אינו פחות מכגריס אף נתק כגריס. וכשהוא אומר למטן נגע נתק הקיש נגע לנתק, מה נתק שאין הפשיון לתוכו אף נגע שאין הפשיון לתוכו.
(ה) ושיער -
מיעוט שיער שתי שערות.
שחור -
אין לי אלא שחור ומנין לרבות את הירוק ואת האדום?
תלמוד לומר: שיער, אם כן למה נאמר: שחור?
השחור מציל והאדום והצהוב אינו מציל.
(ו) איזהו צהוב שאינו מציל?
הרי שקדם את הנתק טמא, דברי רבי יהודה.
אלא שהיה בו שתי שערות אחת צהובה ואחת שחורה, ואחת צהובה ואחת לבנה, הייתי אומר הואיל ואינו מצטרפים לטומאה יצטרפו לטהרה?
תלמוד לומר: שחור, השחור מציל והצהוב אינו מציל.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
שיער צהוב שקדם את הנתק לא מטמא ולא מציל.
רבי שמעון אומר:
כל שאינו סימן טומאה בנתק הרי סימן טהרה בנתק.
(ז) אין בו עד שיהא מבוצר בו.
מיכן אמרו:
שני נתקים זה בצד זה ושיטה של שיער מפסקת בינתים נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור.
כמה תהא פירצה?
מקום שתי שערות.
נפרץ ממקום אחד כגריס טמא מפני שלא כנס שיער שחור לתוכו.
(ח) שני נתקים זה לפנים מזה ושטה של שיער מפסקת ביניהם נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור.
כמה תהא פירצה?
מקום שתי שערות.
נפרץ ממקום אחד כגריס טהור מפני שכנס שיער שחור לתוכו.
(ט) ושיער שחור אין בו והסגיר -
ואם יש בו פטור, או אינו אומר אלא ושיער שחור אין בו והסגיר ואם יש בו מטמא?
כשהוא אומר: ואם בעיניו עמד הנתק טהור הוא, הרי זה בא ללמד על שיער שחור שהוא סימן טהרה בנתק, הא מה אני מקיים ושיער שחור אין בו ואם יש בו פטור והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים תחלה.
פרק ט
[יג, לב]
בשביעי -
יכול בין ביום ובין בלילה?
תלמוד לומר: ביום ולא בלילה.
(ב) יכול עור הבשר שהוא מטמא בארבע מראות יהא צריך יום נתקים שאין מטמאים בארבע מראות לא יהו צריכים יום?
תלמוד לומר ביום ולא בלילה.
(ג) והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שיער צהוב -
רבי יהודה אומר:
אינו אומר לא הפך בו השיער צהוב אלא לא היה בו שיער צהוב, הא אם קדם את הנתק טמא.
רבי יוחנן בן נורי אומר:
אינו אומר לא היה בו שיער צהוב דק אלא לא היה בו שיער צהוב ואפילו ארוך, ומראה הנתק אין עמוק מן העור, לא ממשו.
[יג, לג]
(ד) והתגלח -
בכל אדם, לפי שמצינו שתגלחת האחרונה בכהן יכול אף זו בכהן?
תלמוד לומר: והתגלח, בכל אדם.
(ה) והתגלח -
בכל דבר, לפי שמצינו שתגלחת אחרונה בתער יכול אף זו בתער?
תלמוד לומר: והתגלח, בכל דבר.
(ו) והתגלח -
אף על פי שהוא נזיר, לפי שנאמר: ותער לא יעבור על ראשו, יכול אף על פי מנוגע?
תלמוד לומר: והתגלח, אף על פי נזיר.
(ז) יכול כשם שתגלחת הנגע דוחה להתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי, כך תהא תגלחת הנזיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק?
תלמוד לומר: ואת הנתק לא יגלח, וכי מה יש בו ואם כן למה נאמר: ואת הנתק לא יגלח?
אלא סמוך לנתק לא יגלח, הא כיצד?
מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה.
ומניין לתולש סימני טומאה מתוך נגעו עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: ואת הנתק לא יגלח.
[יג, לד]
(ח) וכבס בגדיו -
מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה.
וטהר -
מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הציפרים.
וכבס בגדיו -
וטבל, יכול הרי הוא מסולק?
תלמוד לומר: ואם פשה יפשה טמא.
[יג, לה]
(ט) אחרי טהרתו -
אין לי אלא לאחר הפטור, ומנין אף בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני?
תלמוד לומר: יפשה, ואם פשה תפשה.
(י) החליטו בשיער צהוב והלך שיער צהוב וחזר וכן בפשיון בתחילה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור הרי היא כמו שהיה, לכך נאמר: יפשה, ואם פשה יפשה.
החליטו בפשיון הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן שער צהוב בתחילה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור, הרי הוא כמו שהיה תלמוד לומר: פשה, ואם פשה יפשה.
[יג, לו]
(יא) ומנין לשיער צהוב החוזר לאחר הפטור טמא?
תלמוד לומר: לא יבקר הכהן לשיער צהוב טמא הוא.
(יב) ומנין לשיער צהוב שיטמא שלא בפשיון, ומנין לפשיון שיטמא שלא בשיער צהוב?
תלמוד לומר: לא יבקר לשיער הצהוב טמא הוא.
(יג) ומנין אין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט ואין מסגירין את המוחלט ואין מחליטין את המוסגר בנתקים?
תלמוד לומר: לא יבקר הכהן לשיער הצהוב טמא.
[יג, לז]
(יד) ואם בעיניו -
אין לי אלא בעיני עצמו, בעיני בנו בעיני תלמידו מנין?
תלמוד לומר: ואם בעיניו עמד הנתק.
ושיער –
מיעוט שיער שתי שערות.
שחור -
אין לי אלא שחור, מנין לרבות את הירוק ואת האדום?
תלמוד לומר: ושיער שחור צמח בו, אף על פי שאינו מבוצר בו.
אין לי אלא הצומח בתחילה והמשואר בסוף, ומנין למשואר בתחלה וצומח בסוף?
תלמוד לומר: שיער שיער, ריבה.
(טו) מי שהיה בו נתק ובו שיער צהוב טמא, נולד לו שיער שחור טהור אף על פי שהלך לו שיער שחור טהור.
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון:
כןל נתק שטהור שעה אחת אין לו טומאה לעולם.
(טז) נרפא הנתק -
ולא שנתק נתק בתוך נתק.
רבי עקיבא אומר:
לא טיהרתי אלא הרפוי.
טהור הוא -
יכול יפטור וילך לו?
תלמוד לומר: וטהרו הכהן.
אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור?
תלמוד לומר: טהור וטהרו הכהן, על הדבר הזה עלה הילל מבבל.
פרק י
[יג, לט]
בוהק טהור -
מלמד שבוהק טהור.
יכול לא יטמא משום אום אבל יטמא משום פשיון?
תלמוד לומר: הפורח טהור.
יכול יטהר את הבהרת שיצת ממנו?
תלמוד לומר: הוא.
יכול לא יטהר את הבהרת שיצאת ממנו אבל יטהר את הבהרת שנסמך לה?
תלמוד לומר: בוהק הוא טהור הוא, הוא טהור ואין הבהרת שיצאת ממנו ושנסמך לה טהורה אלא טמאה.
[יג, מ]
(ב) מנין אתה אומר היה בו נתק כגריס ונתק כל ראשו טהור?
תלמוד לומר: ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא.
יכול יהא הזקן מעכבו?
ודין הוא, ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבים זה את זה. הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה?
תלמוד לומר: ראשו, ראשו טהור ואין הזקן מעכבו.
(ג) או אינו אלא ניתק את ראשו טהור, ניתק זקנו לא יהא טהור?
תלמוד לומר: ואיש, להביא את הזקן.
(ד) או אינו איש אלא להוציא את האשה ואת הקטן?
תלמוד לומר: הצרוע בין איש בין אשה בין קטן.
(ה) אם כן למה נאמר איש?
להביא את הזקן.
אם כן למה נאמר ראשו?
ראשו טהור ואין הזקן מעכבו דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר:
ודין הוא, ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבים זה את זה. הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה?
דבר אחר מצינו בכל הראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב את פריחת הבהרת. אף כל שהוא ראוי ליטמא בנגע הנתק יעכב את פריחת הנתק?
תלמוד לומר: ראשו, ראשו טהור ואין הזקן מעכבו.
(ו) יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא?
תלמוד לומר: קרחת וגבחת, מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים.
אי מה קרחת שאינה ראויה לגדל שיער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שיער.
מנין אכל נשם סך נשם?
תלמוד לומר: קרחת קרחת, ריבה.
[יג, מא]
ואם מפאת פניו ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא -
(ז) פאת פניו - אין לי אלא פאת פניו, מנין לרבות הצדעין מיכן ומיכן?
תלמוד לומר: ואם מפאת פניו.
איזהו קרחת ואיזהו גבחת?
מהקדקוד שופע לאחריו זו היא קרחת מהקדקוד שופע לפניו זו היא גבחת.
[יג, מב]
(ח) וכי יהיה בקרחת או בגבחת -
מלמד שאין קרחת וגבחת מצטרפים זו עם זו.
יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפסו מזו לזו?
תלמוד לומר: בקרחתו או בגבחתו, כשם שאין מצטרפים זה עם זה כך אין פוסות מזו לזו.
פרק יא
נגע לבן אדמדם -
מלמד שהוא מטמא בפתוך.
צרעת -
מלמד שהוא מטמא במחיה.
הלא דין הוא, מה אם השחין והמכוה שהם מטמאים בשיעור לבן אין מטמאים במחיה, קרחת וגבחת שאינן מיטמאות בשיער לבן אינו דין שלא יטמאו במחיה?
תלמוד לומר: צרעת, מלמד שהוא מטמא במחיה.
(ב) פורחת -
מלמד שהיא מטמאה בפשיון, היא אינה מטמאה בשיער לבן.
הלא דין הוא, מה אם השחין והמכוה שאינן מיטמאים במחייה מיטמאין בשיער לבן, קרחת וגבחת שהם מיטמאים במחייה אינו דין שיטמאו בשיער לבן?
תלמוד לומר: היא, היא אינה מטמאה בשיער לבן.
[יג, מג]
(ג) וראה אותה הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת -
למדנו לשאת שהיא מטמאה בפתוך, ומנין לרבות שאר המראות?
תלמוד לומר: נגע לבן אדמדם כמראה צרעת עור הבשר,בשני שבועות.
(ד) הלא דין הוא,טימא כאן וטימא בעור הבשר,מה עור הבשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות.
(ה) או כלך לדרך זו:
טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה, מה שחין ומכוה בשבוע אחד אף כאן בשבוע אחד.
(ו) נראה למי דומה?
דנים דבר שהוא מיטמא במחיה מדבר שהוא מטמא במחיה ואל יוכיחו שחין ומכוה שאינן מיטמים במחייה.
או כלך לדרך זו:
דנים דבר שהוא בשני סימנים מדבר שהוא מטמא בשני סימנים ואל יוכיח עור הבשר שהוא מטמא בשלשה סימנים?
תלמוד לומר: מראה צרעת עור בשר בשני שבועות, הרי עור הבשר כזו, מה זו מטמאה בפתוך אף עור הבשר מטמא בפתוך.
רבי אומר:
הרי הוא כעור הבשר, מה עור הבשר מטמא חלקה שלא פתוכה אף זו תטמא חלקה שלא פתוכה.
צרעת -
כגריס,
הלא דין הוא, טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה. מה שחין ומכוה כגריס אף כאן כגריס.
(ז) לא, אם אמרת בשחין ובמכוה שהן מיטמאים בשיער לבן ואין מקום שיער לבן צריך כלום, תאמר בקרחת ובגבחת שהם מטמאים במחייה ומחייה צריכה כעדשה?
עור הבשר יוכיח שהוא מטמא במחייה ומטמא כגריס.
(ח) לא, אם אמרת בעור הבשר שהוא מטמא בשלשה סימנים תאמר בקרחת ובגבחת שאין מטמאות אלא בשנים, הואיל ואין מטמאות אלא בשנים לא יהיו כגריס?
תלמוד לומר: צרעת, כגריס.
פרק יב
[יג, מד]
איש -
אין לי אלא איש, מנין לרבות את האשה ואת הקטן?
תלמוד לומר: צרוע, בין איש בין אשה בין קטן.
אם כן למה נאמר איש?
לענין שלמטן האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת.
(ב) יטמאנו הכהן -
מלמד שטומאתו בכהן, אין לי אלא זה בלבד, מניין לרבות שאר המנוגעים?
תלמוד לומר: טמא יטמאנו הכהן.
(ג) או מה זו מיוחד שבראשו נגעו אף אני מרבה את הנתקים שבראשם נגעם, ומנין לרבות שאר המנוגעים?
תלמוד לומר: טמא יטמאנו הכהן.
(ד) יכול אף שאר הטמאים תהא טומאתם בכהן?
תלמוד לומר: הוא, אוציא שאר הטמאים שאין טומאתם מגופם ולא אוציא הזב והזבה שטומאתם מגופם?
תלמוד לומר: טמא הוא טמא יטמאנו הכהן, זה טומאתו בכהן ואין שאר הטמאים טומאתם בכהן.
[יג, מה]
(ה) והצרוע -
אף על פי כוהן גדול לפי שנאמר: ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, יכול אף על פי מנוגע מה אני מקיים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, בכל אדם חוץ מכהן גדול?
תלמוד לומר: אשר בו הנגע, אף על פי כוהן גדול.
(ו) בגדיו יהיו פרומים -
יהיו קרועים.
וראשו יהא פרוע -
לגדל פרע, דברי רבי אליעזר.
רבי עקיבא אומר:
נאמר הויה בראשו ונאמר הויה בבגדים, מה הויה אמורה בבגדים דברים שהם חוץ מגופו, אף הויה האמורה בראש דברים שהם חוץ מגופו.
(ז) ועל שפם יעטה -
חופה ראשו כאבל.
וטמא טמא יקרא -
אומר פרוש אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים?
תלמוד לומר: טמא טמא יקרא.
(ח) או מה זה מיוחד שבראשו נגעו, אף אני אביא את הנתקים שבראשו נגעו, ומנין לרבות שאר המנוגעים?
תלמוד לומר: טמא טמא יקרא.
(ט) ומנין לרבות שאר הטמאים?
תלמוד לומר: וטמא טמא יקרא, ארבה את הטמאים החמורים ולא ארבה הטמאים הקלים טמא מת ובועל נידה וכל המטמאים את האדם מנין?
תלמוד לומר: טמא טמא יקרא.
[יג, מו]
(י) ימי אשר הנגע בו יטמא -
לא ימים שהיתה בו בהרת ונקצצה, יכול אפילו קצצה במתכווין?
תלמוד לומר: כל ימי.
מאימתי היא טהרתן?
רבי אליעזר אומר:
כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו.
וחכמים אומרים:
עד שתפרח בכולו.
(יא) אמר ר' אליעזר:
לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על שקצצה וקצץ עמה בשר חי שאין לו טהרה עולמית ועל שקצצה ושייר ממנה כל שהוא אילו פרחה בכלו יהא טהור.
ועל מה נחלקו?
על שקצצה מובאות.
ר' אליעזר אומר:
כשיולד לו נגע אחר יטהר ממנו.
וחכמים אומרים:
עד שתפרח בכולו.
(יב) בדד ישב -
אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים?
תלמוד לומר: בדד ישב.
(יג) או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני אביא את הנתקים שבראשו נגעו, ומנין לרבות שאר המנוגעים?
תלמוד לומר: בדד ישב, יכול יהיו שנים טמאים עמו?
תלמוד לומר: הוא בדד ישב, אין שני טמאים עמו.
(יד) מחוץ למחנה -
חוץ לשלש מחנות.
מושבו -
מושבו טמא.
מיכן אמרו:
הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד טמא, הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד טהור. ואם ישב טמא. וכן באבן המנוגעת טהור ואם הסיט הרי זה טמא.
רבי יוסי הגלילי אומר:
מחוץ למחנה מושבו והבגד, לימד על הבגדים שהם טעונים שילוח חוץ לשלש מחנות.
פרק יג
[יג, מז]
והבגד -
יכול השיריים והסריקין והכלך וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים?
תלמוד לומר: בבגד צמר או בבגד פשתים.
(ב) אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים, מנין לרבות את הכלאים?
תלמוד לומר: והבגד, אין לי אלא אחד כלאים הבא מקצתו ומנין כלאים הבא כולו?
אחד מן המינים הבא מקצתו, אחד מן המינים הבא בכולו מנין?
תלמוד לומר: והבגד, אין לי אלא בגד וארג בו שלושה על שלושה, בגד ולא ארג בו שלושה על שלושה מנין?
תלמוד לומר: והבגד, אין לי אלא בגד שיש לו להיכן שיפשה, בגד שאין לו להיכן שיפשה מנין?
תלמוד לומר: והבגד, דברי ר' אליעזר.
אמר לו רבי ישמעאל:
הרי את אומר לכתוב שתוק עד שאדרוש.
אמר לו רבי אליעזר:
ישמעאל דקל הרים אתה.
(ג) יכול יהו מטמאים בין צבועים בין שאינן צבועים?
תלמוד לומר: בבגד צמר או בבגד פשתים, מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו.
[יג, מט]
(ד) אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים?
תלמוד לומר: לפשתים ולצמר, מה פשתים לבנה אף צמר לבנה.
(ה) או בשתי או בערב, יכול שתי וערב של נפה ושל כברה יהו טמאים?
תלמוד לומר: בבגד צמר או בבגד פשתים, אוציא שתי וערב של נפה וכברה ולא אוציא את של שער?
ודין הוא, מה הצמר שלא הוכשר לקבל שריפה על ידי טומאה במקום אחר הרי שתי וערב שלו טמא.
(ו) שער שהוכשר לקבל שריפה על ידי טומאה אינו דין שיהא שתי וערב שלו טמא?
תלמוד לומר: לפשתים ולצמר ולא של שיער.
(ז) יכול יהו מיטמאים מיד?
תלמוד לומר: בגד, מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולם משתגמר מלאכתם.
איזהו גמר מלאכתם?
השתי משישלק והערב מיד והאונים של פשתן משיתלבנו, דברי רבי יהודה.
יכול יהו מטמאים בכל שהוא?
תלמוד לומר: בגד, מה בגד משיארג בו שלוש על שלוש שתי וערב, אף כולו משיארג בו שלוש על שלוש שתי וערב אפילו כולה שתי ואפילו כולה ערב. הייתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים.
רבי יהודה אומר:
אפילו פסיקה אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים.
(ח) עור -
יכול אף עורות שבים יהיו טמאים?
ודין הוא, טימא בשרצים וטימא בנגעים, מה שרצים פטר בהם עורות שבים אף נגעים פטר בהם עורות שבים.
(ט) קל וחומר: מה אם שרצים שטימא בהם צבועים פטר בהן עורות שבים נגעים שלא טימא בהם צבועים אינו דין שיפטור בהם עורות שבים?!
לא, אם אמרת בשרצים שלא טימא בהם שתי וערב תאמר בנגעים שטימא בהם שתי וערב הואיל וטימא בהם שתי וערב לא יפטור בהם עורות שבים?
תלמוד לומר: בגד, מה בגד הגדל בארץ אף עור הגדל בארץ.
או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא?
תלמוד לומר: בעור, להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא אפילו חוט אפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חיבורו לטומאה.
(י) יכול אף עור המצה ועור האיפה במשמע?
תלמוד לומר: מלאכת עור, יצאו עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה.
(יא) אוציא את עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בו מלאכה, ולא אוציא עורות רצועות סנדלים שנעשה בהם מלאכה?
תלמוד לומר: כלי, יצאו עורות רצועות סנדלים שאינן כלים.
(יב) או יכול שאני מוציא עורות אהלים שהן כלים?
תלמוד לומר: לכל אשר יעשה העור למלאכה, לרבות עורות אהלים.
פרק יד
אי מה צמר בין בהמה דקה בנאכל אף אין לי אלא מין בהמה דקה בנאכל, מנין מין בהמה דקה ואינו נאכל. בהמה גסה ונאכל בהמה גסה ואינו נאכל, עד שתהא מרבה להביא עורות של שרצים מנין?
תלמוד לומר: בעור בעור ריבה.
יכול יהו מטמאים בין צבועים בין שאינן צבועים?
תלמוד לומר: בגד ועור, מה בגד כולו לבן אף עורות כולם לבנים, דברי רבי מאיר.
ר' יהודה אומר:
או בעור -
לרבות את הצבועין.
רבי שמעון אומר:
כתוב אחד אומר: בבגד וכתוב אחד אומר: בעור, הא כיצד?
צבועים בידי שמים מטמאים בידי אדם אין מטמאים.
[יג, מט]
(ב) והיה הנגע ירקרק -
יכול כל מראה ירוק?
תלמוד לומר: ירקרק, ירוק שבירוקים.
אדום, יכול כל מראה אדום?
תלמוד לומר: אדמדם, אדום שבאדומים.
ירקרק או אדמדם -
מלמד שאין מטמאים בפתוך, יכול כשם שאין א בפתוך כך לא יצטרפו זה עם זה?
תלמוד לומר: והיה.
(ג) בבגד -
ולא בנימין.
בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי אלא בגד שיש בו לעשיר ולעני, יש בו לעשיר אבל לא לעני לעני אבל לא לעשיר. לא לעשיר ולא לעני מנין?
תלמוד לומר: נגע צרעת הוא והראה אל הכהן, לרבות את כולם.
(ד) צרעת -
כגריס.
והלא דין הוא, טימא כאן וטימא בעור הבשר מה עור הבשר כגריס אף כאן כגריס.
(ה) או כלך לדרך זו:
טימא כאן וטימא בבתים מה בבתים כשני גריסין אף כאן בשני גריסין.
(ו) נראה למי דומה?
דנים דבר שהוא מטמא בשני שבועות מדבר שמטמא בשני שבועות ואל יוכיחו בתים שהם מיטמאים בשלשה שבועות.
או כלך לדרך זו:
דנים דבר שהוא מטמא בירקרק ואדמדם מדבר שהוא מטמא בירקרק או אדמדם ואל יוכיח עור הבשר שאינו מטמא בירקרק או אדמדם?
תלמוד לומר: צרעת כגריס.
[יג, נ]
(ז) וראה הכהן את הנגע והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים -
תחלה.
(ח) בשביעי -
יכול שבעת ימים בין ביום ובין בלילה?
תלמוד לומר: ביום, ביום ולא בלילה.
[יג, נא]
(ט) כי פשה -
זה פשיון הסמוך כל שהוא.
ומנין לרבות את הרחוק?
תלמוד לומר: בבגד.
יכול כל שהוא?
נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס.
(י) נמצאת אתה אומר הפשיון הסמוך כל שהוא. והרחוק כגריס והחוזר כגריס.
[יג, נב]
(יא) צרעת ממארת -
תן בו מארה ולא תהנה בו, אין לי אלא מוחלט מוסגר מנין?
תלמוד לומר: [כי] צרעת, או מה מוחלט ועשאו מוכין טמא ואסור באונאתו יכול אף מוסגר?
תלמוד לומר: כי צרעת.
פרק טו
ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים -
יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמה?
תלמוד לומר: היא, היא באש תשרף אינה צריכה דבר אחר לישרף עמה.
(ב) אם כן למה נאמר בצמר או בפשתים?
להוציא את האמריות.
(ג) אוציא את האמריות של שיראין ושל זהב שאין מינן מיטמא בנגעים ולא אוציא את של ארגמן ושל זהורית טובה שמינן מיטמא בנגעים?
תלמוד לומר: אשר בו הנגע, הראוי לקבל נגע.
[יג, נג]
(ד) ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד או בכל כלי עור -
זה העומד.
[יג, נד]
וצוה הכהן וכבסו -
הצואה בכהן והכיבוס בכל אדם.
(ה) וכבסו הנגע -
יכול הנגע בלבד?
תלמוד לומר: וכבסו אשר בו הנגע.
[אי וכבסו אותו יכול הבגד כולו?
תלמוד לומר: אשר בו]
הא כיצד?
יכבס מן הבגד עמו.
(ו) והסגירו שבעת ימים שנית -
מלמד שיום שביעי עולה מן המנין בין מלפניו בין מלאחריו.
[יג, נה]
(ז) וראה הכהן אחרי הכבס ולא פשה טמא -
הא אם לא הפך ולא פשה טמא הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו?
תלמוד לומר: והסגירו שבעת ימים שנית, דברי ר' יהודה.
וחכמים אומרים:
טמא, [אינו אלא] משם עומד, הא מה אני מקיים: והנה לא הפך הנגע את עינו והנה לא פשה טמא?
הפך טמא בכל מין שהוא מטמא לו.
(ח) פְּחֶתֶת -
שיהיו כל מראיה שוקעין או אינו פחתת אלא כמראה שני, כשהוא אומר הוא, הרי הוא כמות שהיתה, הא מה אני מקיים פחתת?
שיהיו כל מראיה שוקעים.
(ט) בקרחתו -
אילו השחקים.
בגבחתו -
אלו החדשים.
מיכן אמרו:
סגוס שנראה בו נגע -
ר' אליעזר בן יעקב אומר:
עד שיראה באריג ובמוכין.
[יג, נו]
(י) וראה הכהן והנה כהה הנגע -
למראה שני או כהה למראה שלישי?
תלמוד לומר: והנגע, אי והנגע יכול במראיו?
תלמוד לומר: והנה כהה, הא כיצד?
למראה שני ולא כהה למראה שלישי.
פרק טז
וקרע -
יכול יקרע בו קרע קטן ויקיים בו מצוות קריעה?
תלמוד לומר: אותו, אי אותו יכול ישצפנו וינחנו במקומו?
תלמוד לומר: מן הבגד, ינתקנו מן הבגד.
(ב) אי מן הבגד יכול יקרע וישליך את הקרעים לאשפות?
תלמוד לומר: באש תשרפנו את אשר בו הנגע, לימד על כל הקרעים שהם טעונים שריפה.
(ג) למדנו לכהה בסוף שבוע שני למראה שני שהוא קורעו, ומנין לכהה בסוף שבוע ראשון למראה שני ולא למראה שלישי שהוא מכבסו?
תלמוד לומר: נגע.
נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור כאן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי.
[יג, נז]
(ד) ומנין שהוא טולה עליו מטלית?
תלמוד לומר: ואם תראה עוד ואין עוד אלא מקומו, מלמד שהוא טולה עליו מטלית.
רבי נחמיה אומר:
אין צריך מטלית.
(ה) חזר נגע על הבגד מציל על המטלית. חזר על המטלית שורף הבגד, הטולה מן המוסגר בטהור. חזר נגע על הבגד שורף את המטלית. חזר על המטלית הבגד ראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים.
(ו) אין לי אלא מקומו, מנין לרבות כל הבגד?
תלמוד לומר: בבגד.
יכול כל שהו?
תלמוד לומר: עוד, מה ראשונה כגריס אף שנייה כגריס.
[יג, נח]
(ז) אין לי אלא כמראה שלא כמראה מנין?
תלמוד לומר: פורחת כמראה ושלא כמראה.
(ח) או אינו אלא פורחת אלא שלא תהא טמאה עד שתחזור ותפשה. וכשהוא אומר היא הרי היא כמות שהיתה הא מה אני מקיים פורחת כמראה ושלא כמראה.
(ט) קיטא שיש בה פסי פסים צבועים לבנים פוסים מזו לזו.
שאלו את רבי אליעזר:
והרי הוא פספס יחידי אמר להם לא שמעתי.
אמר לו רבי יודה בן בתירה:
אלמד בו.
אמר לו: אם לקיים דברי חכמים הין.
אמר לו: שמא יעמד בו שני שבועות. והעומד בבגדים שני שבועות טמא.
אמר לו: חכם גדול אתה שקיימתה דברי חכמים, הפשיון הסמוך כל שהוא. הרחוק כגריס.
(י) והבגד או השתי או הערב או כל כלי עור אשר תכבס -
יכול יקיים בו מצוות כבוס?
תלמוד לומר: וסר מהם הנגע.
אי וסר יכול מצד זה לצד זה?
תלמוד לומר: מהם, עד שיעקר מהם מכולו.
(יא) וכיבס שנית וטהר -
והשניה לטהרו והראשונה להסגיר את נגעו.
[יג, נט]
(יב) זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים -
מקישם לבית. מה בית מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה.
או מה בית טעון ציפרים אף כולם יטענו ציפרים?
תלמוד לומר: זאת.
רבי אומר:
הרי הוא אומר: זאת התורה לכל נגע צרעת, לנתק ולצרעת הבגד ולבית.
הקיש בגד לבית, מה בית מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה, אין לי אלא בגד, מנין לרבות את כולם?
תלמוד לומר: זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וגומר.
מקישן לבגד. מה בגד מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה.
אי מה בגד מיטמא בכל הטמאות אף כולם יטמאו בכל הטמאות?
תלמוד לומר: זאת.
(יג) לטהרו או לטמאו -
כשם שמצוה בארץ כך מצווה בחוצה לארץ.
לטהרו או לטמאו -
כשם שמצוה לטהרו כך מצווה לטמאו.
לטהרו או לטמאו -
כוהן שהוא מטהרו מטמאו ואם מת כוהן אחר רואהו.
הפרק הבא הפרק הקודם