ספרא לפרשת אחרי מות
פרק טז

פרשה א
[טז, א]
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מתחתו.
בני אהרן - לא נטלו עצה מאהרן.
נדב ואביהוא - לא נטלו עשה ממשה.
איש מחתתו - איש איש מעצמו עשו, לא נטלו עצה זה מזה מנין?
שכשם שעבירת שניהם שווים כך מיתת שניהם שוה?
תלמוד לומר: אחרי מות שני בני אהרן.

(ב) בקרבתם לפני ה' וימותו -
רבי יוסי הגלילי אומר:
על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה.

רבי עקיבה אומר:
כתוב אחד אומר: בקרבתם לפני ה' וימותו.
וכתוב אחד אומר: ויקריבו לפני ה' אש זרה.
הכריע בהקריבם אש זרה לפני ה', הוי על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה.

ר' אלעזר בן עזריה אומר:
כדיי הקרבה לעצמה וכדיי קריבה לעצמה.

(ג) ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת -
ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדבור הראשון.

היה ר' אלעזר בן עזריה אומר משלו משל למה הדבר דומה?
לחולה שנכנס אצל הרופא, אומר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב.
[בא אחר ואמר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות]
בא אחר ואמר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני וזה זרזו יותר מכולם לכך נאמר: אחרי מות שני בני אהרן ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת.

(ד) ואם בא מת הוא, שנאמר: ואל יבוא ואל ימות. הא אם בא מת הוא ככדרך שמתו בניו, לכך נאמר: אחרי מות שני בני אהרן ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת.

(ה) משום רבי ישמעאל אמרו:
הואיל ונאמר שני דיברות זה בצד זה אחד פתוח ואחד סתום, ילמד פתוח על הסתום, מה פתוח דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקודש, אף סתום דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקודש, ואיזה?
זה דיבר של יין ושל שכר, שנאמר: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה', וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת.

(ו) אחיך באל יבוא -
ואין משה בבל יבוא.
או אחיך בבל יבוא ואין הבנים בלא יבוא?

אמר רבי אלעזר:

ודין הוא, ומה אם שנצטוה לבוא נצטווה שלא לבוא. מי שלא נצטווה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבוא?!
תמימים יוכיחו שנצטוו לבוא אל אהל מועד ונצטוו לבוא שלא לבוא שתויי יין ושכר.

(ז) אבל בעלי מומים שלא נצטוו לבוא לא נצטוו שלא לבוא שתויי יין ושכר אף כאן המצוה נצטווה?
תלמוד לומר: דבר אל אהרן, שאין תלמוד לומר אחיך, ומה תלמוד לומר אחיך?
לרבות את הבנים.

(ח) ואל יבוא בכל עת -
זה יום הכיפורים.

אל הקודש -
לרבות שאר ימות השנה.

אמר רבי אלעזר:
ודין הוא, ומה אם על יום שנצטוה לבוא נצטווה שלא לבוא, על יום שלא נצטווה לבוא אינו דין שיצטוה שלא לבוא?
ישראל יוכיחו שנצטוו לבוא ברגלים ונצטוו לבוא שלא ריקנים.

(ט) אבל בשאר ימות השנה שלא נצטוו לבוא לא נצטוו לבוא שלא ריקנים, אף כאן על יום שנצטווה נצטווה?
תלמוד לומר: אל הקודש, לרבות שאר ימות השנה.

(י) מבית לפרוכת -
להזהיר על כל הבית.
יכול על כל הבית במיתה?
תלמוד לומר: אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות, הא כיצד?
אל פני הכפורת, במיתה ושאר כל הבית באזהרה.

(יא) אל פני הכפרת אשר על הארון -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר כפורת, יכול יהי כסוי לארון?
תלמוד לומר: כפורת [אשר על הארון], כפורת לארון ואין כסוי לארון.

(יב) יכול לא יהיה כיסוי לארון אבל יהיה דבר חוצץ בין כפורת לעדות?
תלמוד לומר: וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות, הא אין דבר חוצץ בין כפרת לעדות.

(יג) ולא ימות -
הרי זה עונש.

כי בענן אראה אל הכפורת -
הרי זו אזהרה.

ואמר רבי אלעזר:
יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת שני בני אהרן?
תלמוד לומר: אחרי מות שני בני אהרן.
יכול שניהם נאמרו לאחר מיתת בני אהרן?
תלמוד לומר: כי בענן אראה על הכפורת, הא כיצד?
אזהרה נאמר קודם למיתת שני בני אהרן ועונש נאמר לאחר מות שני בני אהרן.

פרק א
[טז, ג]
בזאת יבוא אהרן אל הקודש -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: אל הקדש אל פני הכפורת אשר על הארון, שיכול אין לי אלא קודש שיש בו ארון וכפורת, שאין בו ארון וכפורת מנין?
תלמוד לומר: בזאת יבוא אהרן אל הקודש, לעשות קדש שאין בו ארון וכפורת כקודש שיש בו ארון וכפורת.

(ב) אתה אומר לכך נאמר אל הקודש לעשות קדש שאינו כזה בפר זה.
או אינו אומר אלא לעשות פר שאינו כזה כקודש זה, ואיזה זה?
זה פר הבא על כל המצות.

(ג) הלא דין הוא, ומה אם פרו הבא על לא הודע, דמו נכנס בו לפניי ולפנים, פרו הבא על כל המצוות (לא הודע), אינו דין שיכנס בו לפניי ולפנים?
תלמוד לומר: בזאת יבוא אהרן אל הקודש, למעט פר הבא על כל המצוות שלא יכנס בו לפניי ולפנים.

(ד) בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה -
יכול מקום מתן דמו של פר שם מתן דמו של איל?

אמר רבי יוסי:
מה תלמוד לומר לא תעלו עליו קטורת זרה עולה ומנחה.
איזהו עולה שצריך הכתוב למעטה?
זהו איל העולה, לכך נאמר: בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה.

[טז, ד]
(ה) בד -
שיהו של בוץ.

בד -
שיהיו חדשים.

בד -
שיהיו כפולים.

בד -
שלא ילבש עימהם בגדים אחרים.
יכול לא ילבש עימהם בגדי פשתן אבל ילבש עימהם בגדי צמר?
יכול לא ילבש עימהם בגדי חול אבל ילבש עימהם בגדי קודש?
תלמוד לומר: בד.
ומה תלמוד לומר: בד בד ארבעה פעמים?
למעט ארבעה כלים, שנאמר בהם לפני ה'.

(ו) מתוך שנאמר בחשן: ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבוא אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד, יכול יכנס בו לפניי ולפנים?
תלמוד לומר: בד ולא בחשן.

(ז) מתוך שנאמר באפוד: ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון, יכול יכנס בו לפניי ולפנים?
תלמוד לומר: בד ולא באפוד.

(ח) מתוך שנאמר במעיל: והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש, יכול יכנס בו לפני ולפנים?
תלמוד לומר: בד ולא במעיל.

(ט) בתוך שנאמר בציץ: והיה על מצח תמיד לרצון לפני ה', יכול יכנס בו לפניי ולפנים?
תלמוד לומר: בד ולא בציץ.

(י) קודש ילבש -
שיהו משל קודש, אין לי אלא אילו בלבד, מניין לרבות שאר בגדי כהונה גדולה ובגדי אחיו הכהנים? תלמוד לומר: בגדי קודש, בניין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש.

(יא) מנין שהוא טעון טבילה?
שנאמר: ורחץ במים את בשרו ולבשם.

(יב) ומנין המשנה מבגדי לבן לבגדי זהב ומבגדי זהב לבגדי לבן שיהא טעון טבילה?
תלמוד לומר: בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם.

(יג) יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב ומבגדי לבן לבגדי לבן יטעון טבילה?
תלמוד לומר: הם.
יכול יטעון טבילה בין מנכסים לכתונת בין כתונת לאבנט ובין אבנט למצנפת?
תלמוד לומר: ולבשם, כולם כאחת.

(יד) ומה תלמוד לומר ילבש יחגר ויצנוף?
לפי שסופגו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים, אין לו יכול לא ילבש בשחרית?
תלמוד לומר: ילבש ויחגור ויצנוף.

פרשה ב
[טז, ה]
ומאת עדת בני ישראל -
שיהו משל ציבור.

יקח שעירי -
מיעוט שעירים שנים, אם כן למה נאמר: שני?
שיהיו שוים.
ומנין אף על פי שאינן שוים כשירים?
תלמוד לומר: שעיר שעיר ריבה.

(ב) ואיל אחד לעולה -
רבי אומר:
איל אחד הוא הוא האמור כאן והוא האמור בחומש הפיקודים.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:
שני אילים הם, אחד אמור כאן ואחד אמור בחומש הפיקודים.

[טז, ו]
והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו -
שלא יביא משל ציבור.
יכול לא יביא משל ציבור שאין ציבור מתכפרים בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו?
תלמוד לומר: אשר לו.
יכול לא יביא ואם הביא כשר?
תלמוד לומר שוב: אשר לו.

וכפר בעדו ובעד ביתו -
זה וידוי דברים.
יכול כפרה בדמים?
הריני דן, נאמר כפרה בפר, ונאמר כפרה בשעיר, מה כפרה האמורה בשעיר וידוי דברים [חוץ מדמים], אף כפרה האמורה בפר וידוי דברים חוץ מדמים.

(ג) אם נפשך לומר: והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ועדיין לא נשחט הפר.

(ד) כיצד היה מתודה?
אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו.
ואומר:
והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:
עונות אילו הזדונות, פשעיהם איל המרדים, חטאתם אילו השגגות.
מאחר שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות.
אלא כך היה מתודה:
אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי. אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך לאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.

(ה) וכן מצינו דרך כל המתודים מתודים.
דוד אמר:
חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו.
שלמה בנו אמר:
חטאנו והעוינו והרשענו.
דניאל אמר:
חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו.
אף הוא כך היה מתודה:
חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך.

(ו) מהו שמשה אמר?
נושא עון ופשע וחטאה ונקה ואומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם.
אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים כאילו הם שגגות לפניו.

פרק ב
[טז, ז]
ולקח את שני השעירים -
מלמד שהם מעכבים זה את זה.

לפני ה' פתח אהל מועד -
מעמידם בשערי ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב.

[טז, ח]
(ב) ונתן אהרן על שני השעירים גורלות -
של כל דבר.
יכול שנים על זה ושנים על זה?
תלמוד לומר: גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל.
יכול של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה?
תלמוד לומר: גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, אין כאן לשם אלא אחד אין כאן לעזאזל אלא אחד.

(ג) אם כן למה נאמר גורלות?
שיהיו שוים שלא יעשה אחד גורל גדול ואחד קטן, אחד של כסף ואחד של זהב, אחד של שיש ואחד של אשכרוע.

[טז, ט]
(ד) והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' -
יכול יהא נותנו על גביו?
תלמוד לומר: אשר עלה עליו הגורל, שעלה לשמו מתוך קלפי.

(ה) ועשהו -
שאם מת אחד מהם משהגריל יביא שנים ויגריל עליהם כתחילה ואומר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת זה שעלה עליו לעזאזל יתקיים תחתיו. והשני ימות דברי ר' יהודה.

וחכמים אומרים:
ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמים לנדבה.

ועשהו חטאת -
שיאמרו לה' חטאת.

רבי ישמעאל אומר:
לא היה צריך לומר חטאת אינו אומר אלא לשם.

[טז, י]
(ו) והשעיר אשר עלה עליו הגורל -
יכול יהא נותנו על גביו?
תלמוד לומר: אשר עלה עליו הגורל, שעלה לשמו מתוך קלפי.

יעמד חי לפני ה' -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר לשלח [ושלח] אותו שלוחו למיתה.
יכול שילוחו לחיים?
תלמוד לומר: יעמד חי לפני ה' לכפר עליו, הא כיצד?
עמידתו חי לפני ה' ומיתתו בצוק.

(ז) עד מתי הוא זקוק להיות חי?
עד מתן דמו של חברו, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
עד עת וידוי.

לכפר -
עד שיכפר, שנאמר וכלה מכפר את הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
לכפר עליו כפרה שהוא בגופו.

לשלח אותו -
שאם נשפך הדם ימות המשתלח, מת המשתלח ישפך הדם.

(ח) לעזאזל -
למקום הקשה בהרים.
יכול ביישוב?
תלמוד לומר: המדברה.
ומנין שיהיה בצוק?
תלמוד לומר: אל ארץ גזירה.

[טז, יא]
(ט) והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו -
זהו שאמרו:
שלא יביא משל ציבור.

וכפר בעדו ובעד ביתו -
זהו וידוי דברים.
כיצד היה מתודה?
אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קודשך ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה.
והם עונים אחריו:
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

פרק ג
[טז, יא-יב]
ושחט את פר החטאת אשר לו ולקח מלא המחתה -
ומביא אותו שם נותנו לאחר למרס את דמו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש.

(ב) ולקח מלא המחתה והביא -
בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב. והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס.

בכל יום היה חותה בשל ארבעת קבים ומערה בתוך שלשת קבים היום חותה בשל שלשת קבים ובה היה מכניס.

(ג) רבי יוסי אומר:
בכל יום היה חותה בשל סאה והערה לתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס.

(ד) גחלי -
יכול עוממות?
תלמוד לומר: אש.
אי אש יכול שלהבת?
תלמוד לומר: גחלי אש, הא כיצד?
מן הלוחשות הללו.
ומנין שתהא האש בטילה על גבי הגחלים?
תלמוד לומר: גחלי אש.

(ה) מעל המזבח -
יכול כולו?
תלמוד לומר: אשר לפני ה', הא כיצד?
הסמוך למערב.

(ו) אמר רבי יוסי:
זה סימן כל הניטל בחוץ להינתן בפנים ניטל מן הסמוך לפנים.

(ז) וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניטל על הסמוך בפנים.

(ח) ומלא חופניו קטורת סמים דקה -
הגדול לפי גדלו והקטן לפני קוטנו כך הייתה מידתה.

קטורת –
שתהא משל ציבור

סמים –

שיהו סממניה לתוכה.

דקה -
מה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר ושחקת ממנה הדק, ואם כן למה נאמר דקה?
שתהא דקה מן הדקה.

(ט) כיצד היה עושה?
מפריש כשלשת מנים מערב יום הכיפורים ומחזירם למכתשת כדי למלאות חופניו לקיים בה דקה מן הדקה.

[טז, יג]
(י) והביא אל מבית לפרוכת ונתן את הקטורת על האש לפני ה' -
שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים, שהרי הצדוקים אומרים יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים, אם לפני בשר ודם עושין כן. קל וחומר לפני המקום, ואומר: כי בענן אראה אל הכפורת.
אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר ונתן את הקטורת על האש לפני ה'. אינו נותן אלא בפנים, אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפורת?
מלמד שהיה נותן בה מעלה עשן.
ומנין שהוא נותן בה מעלה עשן?
תלמוד לומר: וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות, הא אם לא נתן בה מעלה עשן, או שחיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה.

[טז, יד]
(יא) ולקח מדם הפר -
נוטלו ממי שהוא ממרס בו.

והזה -
ולא המטיף.

והזה -
ולא הזורק.

אצבעו -
נאמר כאן אצבעו ונאמר להלן אצבעו,
מה אצבעו האמור להלן הימנית המיומנת שבימין
אף אצבעו האמור כאן הימנית המיומנת שבימין.

(יב) על פני הכפורת קדמה -
זה בנין אב, כל מקום שנאמר כפורת זה הפנים למזרח.

(יג) דבר אחר:
על פני הכפורת קדמה -
אינו מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף.

(יד) לפני הכפורת יזה שבע פעמים -
לא שבע טיפים.

שבע פעמים -
שיהא מונה שבע פעמים הרי אחת ושבע.

פרשה ג
[טז, טו]
ושחט את שעיר החטאת אשר לעם -
שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו.
ובמה הן מתכפרים?
בפרו של אחיהם.
יכול לא יתכפרו בפרו של אחיהם, שהרי הוא אומר אשר לו, מעתה אין להם כפרה וכשהוא אומר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר, הוי אומר יש להם כפרה.
ובמה הם מתכפרים?
מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהן, שכן מצינו שחלק מכללו. שהרי הוא וביתו מתכפרים בו ואל יתכפרו בשל ציבור שלא מצינו שחלק משל ציבור.
ואם נפשך לומר והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו של אהרן הם.

(ב) והביא את דמו אל מבית לפרוכת -
מלמד שהוא נכנס בו לפני ולפנים.
אין לי אלא דם השעיר שהוא נכנס בו לפני ולפנים, מניין לדם הפר שיכנס בו לפני ולפנים? תלמוד לומר: ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר,
מה דם השעיר נכנס בו לפני ולפנים
אף דם הפר יכנס בו לפני ולפנים.

(ג) והזה אותו אל הכפורת -
מלמד שהיה נותן אחת למעלה.

ולפני הכפורת -
איני ידוע כמה הם.
הריני דן, נאמר מתן דמים בפר למטה,
ונאמר מתן דמים בשעיר למטה,
מה מתן דמים האמורים בפר למטן שבע
אף מתן דמים האמורים בשעיר למטן שבע.

(ד) או כלך לדרך זו:
נאמר: דמים למעלה
ונאמר: דמים למטה,
מה למעלה אחת
אף למטה אחת.

נראה למי דומה?
דנין מלמטה משל מטן ואין דנין למטה משל מעלן.

או כלך לדרך זו:
דנים דם השעיר מדם השעיר ואין דנים דם השעיר מדם הפר?
תלמוד לומר: ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר,
מה דם הפר למטן שבע,
אף דם השעיר למטן שבע.

(ה) ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלה.
נאמר למעלה מתן דמים בשעיר,
ונאמר מתן דמים בפר למעלה.
מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלה אחת,
אף מתן דמים האמורים בפר למעלה אחת.

(ו) או כלך לדרך זו:
נאמרו דמים למטן,
ונאמרו דמים למעלן.
מה דמים האמורים בו למטן שבע,
אף דמים האמורים בו למעלה שבע.

(ז) נראה למי דומה?
דנים של מעלן משל מעלן ואין דנים של למעלה משל מטה.

או כלך לדרך זו:
דנים דם הפר מדם הפר ואין דנים דם הפר מדם השעיר?
תלמוד לומר: ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר, שאין תלמוד לומר כאשר עשה ומה תלמוד לומר כאשר עשה?
שיהיו כל מעשיו שוים:
מה דם הפר למטה שבע,
אף דם השעיר למטה שבע.
ומה דם השעיר למעלן אחת,
אף דם הפר למעלן אחת.

פרק ד
[טז, טז]
וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד וגו' -
יש לי בענין הזה להביא שלושה טומאות:
טומאת עבודה זרה, כמה שנאמר: למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי.
טומאת גילוי עריות, שנאמר: לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם.
טומאת שפיכת דמים, שנאמר: ולא תטמא הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה.

(ב) יכול על כל הטומאות הללו יהיה שעיר זה מכפר?
תלמוד לומר: מטומאתם ולא כל טומאתם.
מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל הטומאות בטומאת מקדש וקדשיו, אף כאן לא נחלוק אלא בטומאת מקדש וקדשיו, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
ממקומו הוא מוכרע, שנאמר: וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל, מטומאות שבקדש.

(ג) יכול על כל טומאות של קודש יהיה שעיר זה מכפר?
תלמוד לומר: פשעיהם, אילו המרדים.
וכן הוא אומר: מלך מואב פשע בי.
וכך הוא אומר: אז תפשע לבנה בעת ההיא.

(ד) מיכן אמרו:
כל שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף תולה לו עד שיתודע לו ויביא בעולה ויורד?
תלמוד לומר: לכל חטאתם, במחוייבי חטאת במשמע.

(ה) וכן יעשה לאהל מועד -
כשם שהוא עושה לפניי ולפנים כך הוא עושה בהיכל,
מה לפני ולפנים אחת למעלן ושבע למטן מדם הפר,
אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטן מדם הפר.
ומה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר,
אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר.

השוכן אתם בתוך טומאתם -
אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם.

[טז, יז]
(ו) וכל אדם לא יהיה -
יכול בעזרות?
תלמוד לומר: באהל מועד.
אין לי אלא באהל מועד מנין לרבות שילה ובית עולמים?
תלמוד לומר: לכפר בקודש.
אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטורת, מנין כשנכנס לכפר בדמים?
תלמוד לומר: בבואו לכפר.
אין לי אלא בביאה, מנין אף ביציאה?
תלמוד לומר: בצאתו עד צאתו.

וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל -
כפרתו קודמת לכפרת ביתו, וכפרת ביתו קודמת לכל ישראל.

[טז, יח]
(ז) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' -
מה תלמוד לומר?
אמר רבי נחמיה:
לפי שמצינו בפרו הבא על כל המצוות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן?
תלמוד לומר: אשר לפני ה'
והיכן היה?
לפנים מן המזבח.

(ח) או אינו מדבר אלא במזבח החיצון?
תלמוד לומר: אשר לפני ה', הא אינו מדבר אלא במזבח הפנימי.

(ט) וכפר עליו -
כפרה שהיא בגופו.

ולקח מדם הפר ומדם השעיר -
בזמן שהיה מעורבים.
יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו?
תלמוד לומר: מדם חטאת הכיפורים אחת.
הא מה אני מקיים: ולקח מדם הפר ומדם השעיר?
בזמן שהם מערובים.

(י) ונתן על קרנות המזבח -
מתחיל מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית, מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, שם הוא גומר על מזבח הפנימי.

רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר:
במקומו הוא עומד ומחטא ועל כולם הוא נותן מלמטן למעלן חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלן למטן.

(יא) סביב -
ר' ישמעאל אומר:
נאמר כאן סביב. ונאמר להלן סביב,
מה סביב האמור כאן הפסיק ארבע מתנות,
אף סביב האמור להלן הפסיק ארבע מתנות.

[טז, יט]
(יב) והזה עליו -
על טהרו של מזבח מן הדם שבענין.

שבע פעמים -
לא שבע טיפים. שבע יהא מונה שבע פעמים לא אחת ושבע.

(יג) וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל -
טהרו לשעבר וקידשו לעתיד לבוא.

פרשה ד
[טז, כ]
וכלה -
מכפר את הקודש אם כיפר כלה, דברי ר' עקיבא.

אמר לו ר' יהודה:

מפני מה הוא אומר אם כלה כיפר?
אלא ללמד שאם חיסר אחת מכל המתנות כאילו לא כיפר.

וכלה מכפר את הקודש -
זה לפניי ולפנים.

את אהל מועד -
זה היכל.

המזבח -
זה המזבח, מלמד שכל אחד ואחד כפרה בפני עצמו.

(ב) מיכן אמרו:
נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל כתחילה במתנות שבפנים.

ר' אלעזר ורבי שמעון אומרים:
אינו מתחיל אלא ממקום שפסק, גמר את המתנות שבפנים ונשפך את הדם יביא דם אחר ויתחיל כתחילה במתנות שבחוץ. נתן מקצת מתנות ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל כתחילה במתנות שבחוץ.

רבי אלעזר ורבי שמעון:
אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. גמר מתנות שבחוץ ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל במתנות המזבח. נתן מקצת מתנות במזבח ונשפך הדם יביא דם אחר כתחילה ויתחיל במתנות המזבח.

ר' אלעזר ורבי שמעון:
אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.

(ג) גמר מתנות המזבח ונשפך הדם אין מתן היסוד מעכב וכולם מטמאים בגדים ונשרפים בבית הדשן, דברי ר' אלעזר ור' שמעון.

וחכמים אומרים:
אינן מטמאים בגדים ולא נשרפים בבית הדשן אלא האחרון שהוא גומר את הכפרה.

והקריב את השעיר החי -
עד כאן הוא זקוק לו להיות חי.

[טז, כא]
(ד) וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר -
מלמד שהסמיכה בשתי ידיו.
בנין אב
לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים.

(ה) על ראש החי -
חי טעון סמיכה ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה באהרן..
שהיה רבי שמעון אומר:
כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.

(ו) והתודה עליו -
זה ווידוי דברים.
כיצד היה מתודה?
אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא השם כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר וגו'.
והם עונים אחריו:
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

(ז) אין לי אלא וודייהם, ספקותיהם ואנסיהם ושגגותיהם מנין?
תלמוד לומר: עוונות לכל עוונות.
פשעיהם - לכל פשעיהם.
חטאתם - לכל חטאתם.

יכול אף חייבי חטאות ואשמות עימהם?
תלמוד לומר: אותם, אותם על ראש השעיר ואין חייבי חטאות ואשמות על ראש השעיר.

(ח) מכאן אמרו:
חייבי חטאות ואשמות וודים שעבר עליהם יום הכיפורים חייבים להביא לאחר יום הכיפורים, וחייבי אשמות תלויים פטורים.

ושלח ביד איש עתי -
להכשיר את הזר.

עתי -
שיהא מזומן.
עתי - אף בשבת
עתי - אף בטומאה.

(ט) ונשא השעיר עליו -
עליו הוא נושא ואין שאר שעירים עמו.
ועל מה שאר שעירים מכפרים?
על טומאת מקדש וקדשיו.
ואיזוהי טומאת מקדש וקדשיו ששאר שעירים מכפרים עליה?
מזידים בטומאת מקדש וקדשיו הם בשעיר הפנימי.

פרק ה
מיכן אמרו:
כל שיש בה ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בינתים, הרי זו בעולה ויורד.
יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו יביא בעולה ויורד.

(ב) אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר, שנאמר: מלבד חטאת הכיפורים. על מה שזה מכפר זה מכפר, מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה, אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה.

(ג) ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
שעירי רגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים מכפרים.
ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרים?
על טהור שאכל טמא.

רבי מאיר אומר:
כל השעירים כפרתן שוה על שטימא מקדש וקדשיו.

(ד) היה רבי שמעון אומר:
שעירי ראשי חדשים מכפרים: על טהור שאכל טמא.
ושל רגלים מכפרים: על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף.
ושל יום הכיפורים מכפר: על שאין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף.

(ה) אמרו לו: ומה שיקרבו זה בזה?
אמר להם: יקרבו.
אמרו לו: הואיל ואין כפרתן שוה היאך הם קריבים?
אמר להם: כולם באים על טומאת מקדש וקדשיו לכפר.

(ו) רבי שמעון בן יהודה אומר משמו:
שעירי ראשי חדשים מכפרים: על טהור שאכל טמא.
מוסף עליהם של רגלים שהם מכפרים: על טהור שאכל טמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף .
מוסף עליהם של יום הכפורים שהם מכפרים: על טהור שאכל טמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ועל שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף.

(ז) אמרו לו: אומר היה שיקרבו זה בזה.
אמר להם: הן.
אמרו לו: אם כן יהיו של יום הכפורים קרבים לראשי חדשים, אבל היאך של ראשי חדשים קרבים ליום הכפורים לכפר שאינה שלהם.
אמר להם: כולם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.

(ח) ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים יום הכיפורים מכפר ועל שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר.

פרק ו
[טז, כב]
המדברה -
המדברה במדבר, לרבות מדבר נוב וגבעון שילה ובית עולמים.

[טז, כג]
(ב) ובא אהרן אל אהל מועד -
כל הפרשה כולה אמורה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה: ובא אהרן אל אהל מועד.
ולמה בא?
כדי להוציא את הכף ואת המחתה.

(ג) אמר רבי יהודה:
מנין שחמש טבילות ועשרה קידושים טבל ומקדש בו ביום?
תלמוד לומר: ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו, הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה, מלמד שחמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום.

(ד) רבי אומר:
וכי מכאן אני למד והלא כבר נאמר: קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם?
מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.

(ה) חמש עבודות היה עושה:
- תמיד של שחר בבגדי זהב.
- ועבודת היום בבגדי לבן.
- ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם, אילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים בבגדי זהב.
- נכנס להוציא את הכף ואת המחתה בבגדי לבן.
- ועושה תמיד של בין הערבים בבגדי זהב.
ואומר: בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם, מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.

(ו) אם כן למה נאמר: ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו?
הא אינו מדבר אלא בקידוש ידים ורגלים.
ומנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה וטבילה?
תלמוד לומר: ופשט ורחץ.

ורחץ ולבש -
אמר רבי אלעזר ברבי שמעון:
ודין הוא, ומה אם במקום שאינו טעון טבילה טעון קידוש ידים ורגלים, במקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש ידים ורגלים?!
טול לך מה שהבאת אי מה להלן אחת, אף כאן אחת, ואם כן למה נאמר: ופשט את בגדי הבד? שאין תלמוד לומר: אשר לבש, וכי עלתה על דעתך כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש, ואם כן למה נאמר: אשר לבש?
הקיש פשיטה ללבישה,
מה לבישה בקידוש ידים ורגלים.
אף פשיטה צריך קידוש ידים ורגלים.

(ז) והניחם שם -
מלמד שהם טעונים גניזה [ואינם כשרים ליום הכיפורים הבא].

רבי יוסי (דוסא) אומר:
כשרים לכהן הדיוט וא"כ מה תלמוד לומר והניחם שם?
שלא ישמש בהם ביוה"כ אחר.

[טז, כד]
(ח) ורחץ בשרו במים במקום קדוש -
בלשכת בית הפרוה.
וחמש טבילות היו שם באותו היום כולם בקודש בבית הפרווה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גב שער המים.

ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד העם -
עולתו קודמת לעולת העם וכפרתו קודמת לכפרת העם.

[טז, כה]
(ט) ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה -
יקטיר אף בשבת יקטיר אף בטומאה.

פרשה ה
[טז, כו]
והמשלח -
לא המשלח את המשלח.

והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו -
יכול יטמא בגדים משיצא חוץ לחומת העזרה?
תלמוד לומר: לעזאזל יכבס בגדיו.
אי לעזאזל יכבס בגדיו, יכול לא יטמא בגדים עד שיגיע לצוק?
תלמוד לומר: והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו, הא כיצד?
כיון שיצא חוץ לחומת ירושלים מטמא בגדים, דברי רבי יהודה.

(ב) רבי יוסי אומר:
לעזאזל יכבס בגדיו -
אינו מטמא בגדים עד שיגיע לצוק.

ר' שמעון אומר:
המשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו -
והזורקו בבת ראש מטמא בגדים.

(ג) יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים -
יכול יהא גזירת מלך?
תלמוד לומר: ואחר יבוא אל המחנה, מה ואחר האמור להלן מפני טומאה, אף כאן מפני טומאה.

[טז, כז-כח]
(ד) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקודש יוציא, והשורף אותם יכבס בגדיו -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי מטמאים בגדים ונשרפים בבית הדשן אלא אילו בלבד, ומנין לרבות פר כוהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה?
תלמוד לומר: חטאת חטאת דברי ר' יהודה.

[רבי] (ר' מאיר)אומר:
ממקומו הוא מוכרע.

אשר הובא דמם לכפר בקדש -
זה בנין אב: כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים.

לכפר בקודש -
אם כפרו כמצוותם נשרפים בבית הדשן ומטמאים בגדים, אם לא כפרו כמצוותם נשרפים בבירה ואינן מטמאים בגדים.

(ה) יוציא אל מחוץ למחנה -
מה להלן אתה נותן שלוש מחנות וכאן אתה נותן מחנה אחת, אם כן למה נאמר: יוציא אל מחוץ למחנה?
אלא כיון שיצא חוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים.

(ו) מיכן אמרו:
היו סובלים אותם במוטות, יצאו הראשונים לחומת העזרה ואחרונים לא יצאו, הראשונים מטמאים בגדים ואחרונים אין מטמאים בגדים עד שיצאו.

(ז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם -
נאמר כאן עור ובשר ופרש,
ונאמר להלן עור ובשר ופרש,
מה עור ובשר ופרש האמור להלן על ידי ניתוח, אף כאן על ידי ניתוח.

(ח) והשורף -
לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה.
איזהו השורף?
המסייע בשעת שריפה.
יכול יטמא בגדים משיעשה אפר?
תלמוד לומר: אותם, אותם מטמאים בגדים ואין השורף משיעשה אפר מטמא, דברי ר' יהודה.

רבי שמעון אומר:
אינן מטמאין בגדים עד שיצת האור ברובם.

אותם -
ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים.

פרק ז
[טז, כט]
והיתה לכם -
ולא לאחרים.

לחוקת עולם -
לבית עולמים.

בחדש השביעי -
יכול כולו?
תלמוד לומר: בעשור לחדש תענו את נפשותיכם.
יכול ישב לו בחמה ובצינה כדי שיצטער?
תלמוד לומר: וכל מלאכה לא תעשו.
אסרתי לך במקום אחר מלאכה,
ואסרתי לך במקום אחר עינוי,
מה מלאכה אסרתי לך במקום אחר מלאכה שחייבים עליה כרת,
אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר עינוי שחייבים כרת.

(ב) ואילו הם הנותרים והפיגולים, מנין לרבות את הטבלים?
תלמוד לומר: תענו את נפשותיכם, ריבה.

(ג) ארבה את הטבלים שהן במיתה ולא ארבה את הנבילות שאינן במיתה?
תלמוד לומר: תענו את נפשותיכם, ריבה.

ארבה את הנבילות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינן בלא תעשה?
תלמוד לומר: תענו את נפשותיכם, ריבה.

ארבה את החולין שאינו בעמוד ואכול ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהם בעמוד ואכול? תלמוד לומר: תענו את נפשותיכם, ריבה.

ארבה התרומה והמעשר שני שאינם בבל תותירו ולא ארבה את הקדשים שהם בבל תותירו? תלמוד לומר: תענו את נפשותיכם, ריבה.

דבר אחר:
תענו את נפשותיכם -
עינוי שיהא בבית נפשותיכם, ואיזו זו?
זו אכילה ושתייה.

(ד) משום ר' ישמעאל אמרו:
נאמר כאן: תענו את נפשותיכם,
ונאמר להלן: ויענך וירעיבך.
מה עינוי האמור להלן רעבון,
אף ענוי האמור כאן רעבון.

(ה) וכל מלאכה לא תעשו -
יכול לא יקנב את הירק ולא יציע את המטות ולא ידיח את הכוסות?
ודין הוא, נאמר כאן מלאכה,
ונאמר מלאכה במלאכת המשכן,
מה מלאכה אמורה במלאכת המשכן שיש עמה מחשבה,
אף מלאכה האמורה כאן שיש עמה מחשבה.

(ו) או מה מלאכה אמורה במלאכת המשכן מלאכה גמורה, אין לי אלא מלאכה גמורה, שלא יכתוב על הספר ולא יארוג את הבגד ולא יעשה כל הנפה מנין שלא יכתוב שתי אותיות ושלא יארוג שני חוטים ולא יעשה שני בתים בנפה ובכברה?
תלמוד לומר: מלאכה וכל מלאכה, ריבה.

(ז) אין לי אלא מלאכת רשות מלאכת מצווה מנין שלא יכתוב שני אותיות בספרים תפילין ומזוזות ושלא יארוג שני חוטים במכנסים ובפרוכת?
תלמוד לומר: מלאכה וכל מלאכה, ריבה.

(ח) אין לי אלא מלאכה שחייבים עליה כרת, מלאכה שאין חייבין עליה כרת מנין שלא יכתוב אות אחת שלא יארוג חוט אחד ושלא יעשה בית אחד בנפה ובכברה?
תלמוד לומר: מלאכה וכל מלאכה ריבה.

(ט) אין לי מלאכה שחייבין על מינה כרת מלאכה שאין חייבין על מינה כרת מנין שלא יעלה באילן ושלא ירכב על גבי בהמה ושלא ישוט על המים ולא יספוק ולא יטפיח ולא ירקד?
תלמוד לומר שבתון שבות.
אין לי אלא שביתת רשות, שביתת מצווה מנין שלא יקדיש ולא יעריך ולא ולא יחרים ולא יגביה ולא יתרום ולא יעשר ולא יקדש ולא יגרש ולא ימאן ולא יחלוץ ולא ייבם ולא יפדה נטע רביעי ומעשר שני?
תלמוד לומר: שבתון שבות.

אזרח -
זה אזרח האזרח, לרבות נשי אזרח.

גר -
זה הגר.

הגר -
לרבות נשי גרים.

בתוככם -
לרבות נשים ועבדים.

פרק ח
[טז, ל]
כי ביום הזה יכפר עליכם -
בקרבנות.
ומנין שאף על פי שאין קרבנות ואין שעיר היום מכפר?
תלמוד לומר: כי ביום הזה יכפר, עברות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר ושבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו.

(ב) זו דרש ר' אלעזר בן עזריה:
מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו -
דברים שבינך לבין המקום מוחלים לך, דברים שבינך לבין חבירך אין מוחלים לך עד שתפייס את חבירך.

[טז, לא]
(ג) ומנין שיום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה?
תלמוד לומר: שבתון שבות.
יכול תהא שבת בראשית אסורה בכולם?
תלמוד לומר: הוא, הוא אסור בכולם ואין שבת בראשית אסור בכולם.

[טז, לב]
(ד) וכיפר אשר ימשח אותו -
מה תלמוד לומר?
לפי שכל הפרשה אמורה באהרן אין לי אלא אהרן עצמו, מנין לרבות כוהן אחר?
תלמוד לומר: אשר ימשח אותו.
אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין?
תלמוד לומר: ואשר ימלא את ידו.
מנין לרבות כוהן אחר המתמנה?
תלמוד לומר: וכפר הכהן.

(ה) לכהן תחת אביו -
מלמד שהבן קודם לכל אדם.
יכול אף על פי שאין ממלא מקומו של אביו?
תלמוד לומר: ואשר ימלא את ידו, בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם. ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבוא אחר וישמש תחתיו.

(ו) מנין שכשם שמתקינים לו כוהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול, כך מקדשים לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו?
תלמוד לומר: וכפר בעדו ובעד ביתו, וביתו היא אשתו דברי רבי יהודה.

אמר לו רבי יוסי:
אם כן אין לדבר סוף.

(ז) מנין לרבות כלים אחרים בין הערבים?
תלמוד לומר: ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש.
בנין אב לכל בגדי בוץ שיהו משל קודש.

[טז, לג]
(ח) וכפר את מקדש הקודש -
זה לפניי ולפנים.

אהל מועד -
זה ההיכל.

המזבח -
זה מזבח.

יכפר -
אף לעזרות.

הכהנים -
אילו הכהנים.

עם הקהל -
אילו ישראל.

יכפר -
אף ללוים.
השוו כולם בכפרה אחת, מלמד שהם מתכפרים בשעיר המשתלח, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר:
כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל,
כך דם הפר מכפר על הכהנים.

כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל,
כך וידויו של פר מכפר על הכהנים.

[טז, לד]
(ט) והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה -
מה תלמוד לומר?
לפי שמצינו שזה מכפר עליו שלא בשעיריו, יכול אף שאר הימים כך מכפרים שלא בשעיריהם? תלמוד לומר: אחת בשנה.

אוציא את הפסח ואת החג שהם שבעת ימים ולא אוציא את העצרת שהוא יום אח?
תלמוד לומר: אחת בשנה.

אוציא את העצרת שהם רגל ברגלים ולא אוציא את ראש השנה שהוא יום טוב כיום הכיפורים?
תלמוד לומר: זאת אחת בשנה, זה מכפר שלא בשעיריו ואין שאר ימים מכפרים שלא בשעיריהם.

(י) מנין שכל הפרשה אמורה על הסדר?
תלמוד לומר: ויעש כאשר ציווה ה' את משה.

מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקודש?
תלמוד לומר: ויעש כאשר ציווה ה' את משה.
וכן הכתוב משבחו בקבלה: בריתי הייתה אתו תורת אמת הייתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך ורבים השיב מעון שהשיב פושעים לתורה.


הפרק הבא    הפרק הקודם