פרשה א
[יט, א-ב]
וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו -
מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל.
ומפני מה נאמרה בהקהל?
מפני שרוב גופי תורה תלוים בה.

קדושים תהיו -
פרושים תהיו.

כי קדוש אני ה' אלהיכם -
לומר אם מקדישים אתם עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קידשתם אותי, ואם אין אתם מקדישים עצמכם מעלה אני עליכם כאלו לא קידשתם אותי.
או אינו אומר אלא אם מקדישים אתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש?!
תלמוד לומר: כי קדוש אני, בקדושתי אני בין מקדשים אותו ובין אין מקדשים אותי.

אבא שאול אומר:
פמליא למלך.
ומה עליה להיות?
מחקה למלך.

[יט, ג]
(ב) איש -
אין לי אלא איש אשה מנין?
תלמוד לומר: תיראו הרי כאן שנים.

(ג) אם כן למה נאמר איש?
אלא שהאיש סיפק בידו והאשה אין ספיקה בידה מפני שיש רשות אחרים עליה.

(ד) נאמר: איש אמו ואביו תיראו.
ונאמר: את ה' אלוהיך תירא.
הקיש מורא אב ואם למורא המקום.

(ה) נאמר: כבד את אביך ואת אמך.
ונאמר: כבד ה' מהונך.
הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום.

(ו) נאמר: מקלל אביו ואמו מות יומת.
ונאמר: איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו.
הקיש קללות אב ואם לקללת המקום.

(ז) אבל אי איפשר לומר מכה כלפי למעלה וכן בדין מפני ששלשתם שותפים בו.

(ח) רבי שמעון אומר:
כבשים קודמים לעזים בכל מקום.
יכול מפני שהם מובחרים?
תלמוד לומר: אם כבש יביא קרבנו לחטאת מלמד ששניהם שקולים.

תורים קודמים לבני יונה בכל מקום.
יכול מפני שהם מובחרים?
תלמוד לומר: ובן יונה או תור לחטאת, מלמד ששניהם שקולים.

(ט) האב קודם לאם בכל מקום.
יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם?
תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו, מלמד ששניהם שקולים.
אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.

(י) איזו היא מורא?
לא ישב במקומו,
ולא מדבר במקומו,
ולא סותר את דבריו.

אי זהו כיבוד?
מאכיל ומשקה.
מלביש ומכסה
מכניס ומוציא.

או איש אמו ואביו תיראו.
יכול אם אמר לו אביו ואמר לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה ישמע להם?
תלמוד לומר: ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבים בכבודי.

[יט, ד]
אל תפנו אל האלילים -
אל תפנה לעובדם.

ר' יהודה אומר:
אל תפנה לראותם ודיו.

(יא) אלילים -
זה אחד מעשרה שמות מגונים שנתגנה בהם עבודה זרה לשם מעשיה.

אלילים -
על שם שהם חלולים.

פסל - על שם שהם נפסלים.

מסכה -
על שם שהם ניסוכים.
מצבה - על שם שהם עומדים.
עצבים - על שם שנעשים פרקים פרקים.
תרפים – על שם שהם מרקיבים.
גילולים – על שם שהם מגועלים.
שיקוצים – על שם שהם משוקצים.
חמנים - על שם שהם עומדים בחמה.
אשרים - על שם שהם מתאשרים מאחרים.

אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה -
תחילתם אלילים הם, אם פונה אתה אחריהם אתה עושה אותם אלוהות.

(יב) ואלהי מסכה לא תעשו -
יכול יעשו להם אחרים?
תלמוד לומר: לא לכם.
אי לא לכם יכול הם יעשו לאחרים?
תלמוד לומר: לא (תעשו) לא לכם.

מיכן אמרו:
העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שתי אזהרות:
משום לא תעשו,
ומשום לא לכם.

רבי יוסי אומר:
משום שלוש:
משום לא תעשו,
משום לא לכם,
ומשום לא יהיה לך.

פרק א
[יט, ה]
וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחוהו ביום זבחכם יאכל וממחרת -
שאין תלמוד לומר אלא אם אינו עניין לאכילה תניהו עניין לזביחה, אף תחילת זבחכם לא יהיה אלא על מנת לאכול לשני ימים.

(ב) אין לי אלא שלמים, מנין לכל הנאכלים לשני ימים שלא תהיה זביחתו אלא על מנת לאכל לשני ימים?
תלמוד לומר: וכי תזבחו זבח שלמים וכי תזבחו זבח, לרבות זבחים הנאכלים לשני ימים שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכל לשני ימים.

(ג) תזבח תזבחוהו -
אין שוחטים שני ראשים בבת אחת.

[יט, ז]
(ד) אם האכל יאכל ביום השלישי פיגול הוא לא ירצה -
שאין תלמוד לומר אלא אם אינו עניין לחוץ לזמנו תניהו עניין חוץ למקומו.

[יט, ח]
(ה) ואוכליו עונו ישא כי את קודש ה' חלל ונכרת -
זה בנין אב, כל שהוא קודש חייבים עליו כרת.

[יט, ט]
(ו) ובקוצרכם -
פרט לשקצרוהו ליסטים קרסמוה נמלים שיברתה הרוח או בהמה.

ובקצרכם -
פרט לשקצרוה גויים.

מיכן אמרו:
נוכרי שקצר שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט והשכחה והפיאה.

ורבי יהודה:
מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.

(ז) אין לי אלא קוצר תולש מנין?
תלמוד לומר: לקצור, קוטף מנין?
תלמוד לומר: קצירך, אין לי אלא תבואה קיטניות מנין?
תלמוד לומר: בארצכם, אילנות מנין?
תלמוד לומר: שדך.
יכול הירק והקישואים והדילועים והאבטיחים והמלפפניות הכל בכלל?
תלמוד לומר: קציר, קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום, יצאו ירקות אף על פי שלקיטתן כאחת אבל אין מכניסן לקיום, יצאו התאנים שאף על פי שמכניסן לקיום אבל אין לקיטתן כאחת והתבואה והקיטניות בכלל זה.

[יט, ט]
(ח) ובאילן האוג והחרובים האגוזים והשקדים הגפנים והרימונים הזיתים והתמרים חייבים בפיאה.

(ט) לא תכלה פאת שדך -
ואין פאה אלא מחמת הכילוי. ואין פאה אלא שיש לה שם. ואין פאה אלא בסוף.

מיכן אמרו:
נתן בין בתחילה בין באמצע הרי זה פיאה, ובלבד שלא יפחות באחרונה אחד מששים.

(י) וכן היה רבי שמעון אומר:
בשביל ארבעה דברים אמרו: לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו:
מפני גזל עניים,
מפני בטול עניים
ומפני מראית העין
ומשום שאמרה תורה: לא תכלה פאת שדך.

מפני גזל עניים, כיצד?
שלא יראה אדם שעה פנויה ויאמר לקרובו העני בוא וטול לך פיאה.

מפני ביטול עניים, כיצד?
שלא יהיו עניים יושבים ומשמרים כל היום ואומרים עכשיו הוא נותן פיאה, אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי.

מפני מראית העין, כיצד?
שלא יהיו העוברים והשבים אומרים ראו היאך קצר איש פלוני את שדהו ולא הניח פיאה לעניים.

ומשום שאמרה תורה: לא תכלה פאת שדך.

(יא) שדך -
ולא שדה אחרים.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון:
שדך - ולא שותף עם הגוי.
שדך - לחייב על כל שדה ושדה.

פרק ב
מיכן אמרו:
אילו מפסיקים לפיאה הנחל והשלולית. דרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים. ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים. הבור. והניר. וזרע אחר. והקוצר לשחת מפסיק דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:
אינו מפסיק אלא אם כן חרש.

(ב) אמת המים הקבועה הרי זו מפסקת.

רבי יהודה אומר:
אם אינה יכולה ליקצר כאחת הרי זו מפסקת כל ההרים אשר במעדר יעדרון, אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פיאה לכל.

(ג) הכל מפסיקים לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר שהוא גבוה עשרה טפחים, אם היה שער כותש אינו מפסיק לאילן אלא נותן פיאה לכל.

(ד) לחרובים כל הרואים זה את זה.

אמר רבן גמליאל:
נוהגים היו בית אבא נותנים פיאה אחת לזיתים שהיה להם בכל הרוח ולחרובים כל שרואים זה את זה.

ר' אליעזר בר צדוק אומר:
משמו אף לחרובים שהיה להם בכל העיר.

(ה) ולקט קצירך -
לא לקט קיטוף.
ולקט קצירך - אין לקט אלא מחמת הקציר.

מיכן אמרו:
היה קוצר קצר מלא ידו, תלש מלא קומצו הכהו קוץ. עקצו עקרב נבעת, נפל מידו על הארץ הרי של בעל הבית. תוך היד ותוך המגל לעניים. אחר היד ואחר המגל לבעל הבית. ראש המגל וראש היד -
רבי ישמעאל אומר:
לעניים.

רבי עקיבא אומר:
לבעל הבית.

(ו) לא תלקט -
לעני לא תסייע את העני.
לא תלקט - הזהיר את העני בשלו.

פרק ג
[יט, י]
וכרמך לא תעולל -
מיכן אמרו:
כרם שכולו עוללות.

רבי אליעזר אומר:
לבעל הבית.

רבי עקיבא אומר:
לעניים.

אמר רבי אליעזר:
וכי תבצר לא תעולל, ואם אין בציר מנין עוללות?

אמר לו רבי עקיבא:
וכרמך לא תעולל -
אפילו כולו עוללות, שיכול הואיל והתיר הכתוב את העוללות לעניים, יכול יבואו עניים ויטלו אותם בכל שעה שירצו, אם כן למה נאמר: וכי תבצור לא תעולל?
אין לעניים בעוללות קודם לבציר.

(ב) ופרט כרמך -
אין פרט אלא מחמת הבציר.

מיכן אמרו:
היה בוצר עקץ את האשכולות. הוסבך בעלים ונפל לארץ ונפרט הרי של בעל הבית. המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: אל תסג גבול עולם.

(ג) איזו היא עללות?
כל שאין לה לא כתף ולא נטף, יש לה כתף אבל לא נטף, נטף אבל לא כתף לבעל הבית, אם ספק לעניים עוללות שבארכובה אם נקצרת עם האשכול הרי של בעל הבית ואם לאו הרי של עניים.
גרגיר יחיד –
ר' יהודה אומר:
אשכול.

וחכמים אומרים:
עוללות.

(ד) לעני -
יכול לעני מאחרים?
תלמוד לומר: לגר.
אי לגר יכול לגר תושב?
תלמוד לומר: ללוי, מה לוי בן ברית אף גר בן ברית.

(ה) או ללוי ולגר, יכול בין חסרים בין שאינם מחוסרים?
תלמוד לומר: לעני, מה עני מחוסר ובן ברית אף כולם מחוסרים ובני ברית.

תעזוב -
הנח לפניהם והם יבזבזו אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז, לזה שומעים שאמר כהלכה.
יכול בדלית ובדקל כן?
תלמוד לומר: אותם, אפילו תשעים ותשעה אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק אפילו זקן או חולה לזה שומעים שאמר כהלכה.

(ו) מה ראית לומר בדלית ובדקל ובשאר כל הפירות לבזבז?
אחר שריבה הכתוב מיעט, תלמוד לומר: קציר, מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בהם כגדול.

רבי שמעון אומר:
חולקי אגוזים כדלית וכדקל.

(ז) תעזוב -
לפניהם הנח.
תבואה בקשה תלתן בעמיריו, תמרים במכברות, יכול אפילו השירה אותן הרוח?
תלמוד לומר: אותם.
הפרישם ואחר כך השירה אותן הרוח כשם שזכו בהם כך זכו בעציה.
מנין שספק לקט לקט, ספק שכחה שכחה, ספק פיאה פיאה?
תלמוד לומר: לעני ולגר תעזוב אותם, אני ה' אלהיכם, אני איני תובע מכם אלא נפשות, שנאמר: אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער.
וכן הוא אומר: כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש.

פרשה ב
[יט, יא]
לא תגנובו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר גניבה שנים ישלם, למדנו עונש, אזהרה מנין?
תלמוד לומר: לא תגנובו.

(ב) לא תגנובו -
על מנת למיקט.
לא תגנובו - על מנת לשלם תשלומי כפל, ולא על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמישה.

בן בג בג אומר:
לא תגנוב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גונב.

(ג) לא תכחשו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר וכחש בה למדנו עונש, אזהרה מנין?
תלמוד לומר: ולא תשקרו.

(ד) איש בעמיתו -
אין לי אלא איש באיש, איש באשה מנין?
תלמוד לומר: בעמיתו מכל מקום.

[יט, יב]
(ה) לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר –
הא אם גנבת סופך לכחש סופך לשקר סופך להישבע בשמי לשקר.

(ו) לא תשבעו בשמי לשקר -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא, שיכול אין לי חייבים אלא על שם המיוחד לבד, מנין לרבות את כל הכינויים?
תלמוד לומר: בשמי, כל שם שיש לי.

(ז) וחללת את שם ה' אלוהיך -
מלמד ששבועת שוא חילול השם.

דבר אחר:
וחללת -
נעשה אתה חולין לחיה ולבהמה.

(ח) וכן הוא אומר: על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו יושבי בה על כן חרו יושבי ארץ ונשאר אנוש מזער.

[יט, יג]
(ט) לא תעשוק את רעך -
יכול אפילו אמר איש פלוני גבור הוא והוא אינו גבור איש פלוני חכם והוא אינו חכם איש פלוני עשיר והוא אינו עשיר?
תלמוד לומר: לא תגזל, מה הגזל מיוחד שהוא של ממון אף עושק דבר של ממון.
ואיזה זה?
הכובש שכר שכיר.

לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר -
אין לי אלא שכר האדם שכר הבהמה והכלים מנין?
שכר הקרקעות מנין?
תלמוד לומר: לא תלין, פעולת כל דבר.

(י) עד בוקר -
אינו עובר עליו אלא עד בוקר הראשון.
יכול אפילו לא בא ולא תבעו?
תלמוד לומר: אתך, לא אמרתי אלא שלא ילין אתך לרצונך.

(יא) יכול אפילו המחהו אצל החנוני ואצל השולחני יהי עובר עליו?
תלמוד לומר: אתך, לא יליך אתך לרצונך.

(יב) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר -
אין לי אלא שכיר יום שהוא גובה כל הלילה, שכיר הלילה שגובה כל היום מנין?
תלמוד לומר: ביומו תתן שכרו.

[יט, יד]
(יג) לא תקלל חרש -
אין לי אלא חרש, מנין לרבות כל אדם?
תלמוד לומר: ונשיא בעמך לא תאור.
אם כן למה נאמר חרש?
מה חרש מיוחד שהוא בחיים, יצא המת שאינו בחיים.

(יד) ולפני עור לא תתן מכשול -
- לפני סומא בדבר בא ואמר לך: בת איש פלוני מה היא לכהונה?
אל תאמר לו כשירה והיא אינה אלא פסולה.

- היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר לו: צא בהשכמה שיקפחוהו ליסטים,. צא בצהרים בשביל שישתרב.

- אל תאמר לו מכור את שדך וקח לך חמור ואת עוקף עליו ונוטלה ממנו, שמא תאמר עצה טובה אני נותן לו והרי הדבר מסור ללב, שנאמר: ויראת מאלהיך אני ה'.

פרק ד
[יט, טו]
לא תעשו עול במשפט -
בדין, מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול שנוי משוקץ חרם ותועבה. וגורם לחמשה דברים:
מטמא את הארץ,
ומחלל את השם,
ומסלק את השכינה,
ומפיל את ישראל בחרב,
ומגלה אותו מארצו.

(ב) לא תשא פני דל -
שלא תאמר עני הוא זה. הואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות, לכך נאמר: לא תשא פני דל.

(ג) ולא תהדר פני גדול -
שלא תאמר עשר הוא זה בן גדולים הוא זה לא אבישנו ואראה בבושתו, עד כמה שאני מביישו, לכך נאמר: לא תהדר פני גדול.

(ד) בצדק תשפוט עמיתך -
שלא יהיה אחד מדבר כל צורכו, ואחד אתה אומר לו: קצר בדבריך, שלא יהיה אחד עומד ואחד יושב.

אמר רבי יהודה:
שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם מושיבים.
ואיזהו אסור?
שלא יהיה אחד עומד ואחד יושב.

דבר אחר:
בצדק תשפט עמיתך -
הוי דן את כל האדם לכף זכות.

[יט, טז]
(ה) לא תלך רכיל בעמך -
שלא תהיה רך דברים לזה וקשה לזה.

דבר אחר:
שלא תהיה כרוכל שהוא מטעין דברים והולך.

(ו) אמר רבי נחמיה:
כך הוא מנהגן של דיינים בעלי הדין עומדים לפניהם ושומעים את דבריהם ומוציאים אותם לחוץ ונושאים ונותנים בדבר, גמרו את הדבר הזה מכניסים אותם. הגדול שבדיינים אומר: איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב.
ומנין שכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר: אני מזכה וחבירי מחייבים, אבל מה אעשה ורבו עלי.
לכך נאמר: לא תלך רכיל בעמך.
וכן הוא אומר: הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר.

[יט, טז-יז]
(ח) ומנין שאם אתה יודע לו עדות אין אתה רשאי לשתוק עליו?
תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך.
ומנין אם ראית טובע בנהר או ליטסים באים עליו או חיה רעה באה עליו חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך ולא תשנא את אחיך.
יכול לא תקללהו לא תכנו ולא תסטרנו?
תלמוד לומר: בלבבך, לא אמרתי כי אם בשנאה שבלב.
ומנין שאם הוכחתו ארבעה וחמשה פעמים חזור והוכיח?
תלמוד לומר: הוכיח תוכיח.
יכול אפילו את מוכיחו ופניו משתנות?
תלמוד לומר: ולא תשא עליו חטא.

(ט) אמר ר' טרפון:
העבודה, אם יש בדור הזה יכול להוכיח.

אמר רבי אלעזר בן עזריה:
העבודה, אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחת.

אמר ר' עקיבא:
העבודה, אם יש בדור הזה יודע היאך מוכיחים.

אמר רבי יוחנן בן נורי:
מעידני עלי שמים וארץ שיותר מארבעה וחמשה פעמים לקה עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל שהייתי קובל לו עליו וכל כך הייתי יודע שהיה מוסיף לי אהבה.

[יט, יח]
(י) לא תקום -
עד היכן היא כוחה של נקימה?
אמר לו: השאילני מגלך ולא השאילו.
למחר אמר לו: השאילני קרדומך.
אמר לו: איני משאילך כשם שלא השאלתה לי מגלך, לכך נאמר: לא תקום.

(יא) לא תטור -
עד היכן כחה של נטירה?
אמר לו: השאילני קרדומך ולא השאילו.
למחר אמר לו: השאילני מגלך.
אמר לו: הא לך איני כמותך שלא השאלתי לי קרדומך, לכך נאמר: לא תטור.

(יב) לא תקום ולא תטור את בני עמך -
נוקם אתה ונוטר לאחרים.

ואהבת לרעך כמוך -
רבי עקיבא אומר:
זה כלל גדול בתורה.

בן עזאי אומר:
זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה.

[יט, יט]
(יג) אילו נאמר: בהמתך לא תרביע, יכול לא יאחוז בבהמה ויעמידנה לפני הזכר?
תלמוד לומר: כלאים, לא אמרתי לך אלא משום כלאים.

(יד) אין לי אלא בהמתך על בהמתך. מנין בהמתך על בהמת אחרים, בהמת אחרים על בהמתך, בהמת אחרים על בהמת אחרים מנין?
תלמוד לומר: את חוקותי תשמורו.

(טו) אין לי אלא בהמה על בהמה, בהמה על חיה וחיה על בהמה מנין?
טמאה על טהורה, טהורה על טמאה מנין?
תלמוד לומר: את חוקותי תשמורו.

(טז) שדך לא תזרע -
אין לי אלא שלא יזרע, שלא יקיים מנין?
תלמוד לומר: שדך, לא כלאים לא אמרתי אלא משום כלאים.

(יז) מנין שאין מרכיבים עץ סרק על גבי עץ מאכל ולא עץ מאכל על גבי עץ סרק, ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל?
תלמוד לומר: את חוקותי תשמורו.

(יח) ובגד כלאים -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו.
יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן?
תלמוד לומר: בגד.
אין לי אלא בגד מנין לרבות את הלבדים?
תלמוד לומר: שעטנז, דבר שהוא שוע טווי ונוז.

רבי שמעון בר אלעזר אומר:
נלוז ומליז הוא אביו שבשמים עליו, מכלל שנאמר לא יעלה עליך, יכול לא יפשיל את קופה לאחריו?
תלמוד לומר: לא תלבש.
לא תלבש אין לי אלא שלא ילבש, מנין שלא יתכסה?
תלמוד לומר: לא יעלה עליך, מותר אתה להציעו תחתיך.

אבל אמרו חכמים:
לא תעשה כן, שלא תהיה נימא אחת עולה על בשרו.

פרק ה
[יט, כ]
איש -
פרט לקטן.
או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד?
תלמוד לומר: ואיש.

(ב) כי ישכב את אשה -
פרט לקטנה.

שכבת זרע -
פרט למערה.

והיא שפחה -
יכול בשפחה כנענית הכתוב מדבר?
תלמוד לומר: והפדה.
אי והפדה יכול כולה?
תלמוד לומר: לא נפדתה, הא כיצד?
פדויה ואינה פדויה, את שחצייה שפחה וחצייה בת חורין, במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר דברי ר' עקיבא.

רבי ישמעאל אומר:
בשפחה כנענית הכתוב מדבר המארוסת לעבד עברי.
אם כן מה תלמוד לומר: והפדה לא נפדתה?

רבי אלעזר בן עזריה אומר:
כל עריות כבר אמורות משויר אין לנו אלא שחצייה שפחה וחצייה בת חורין המאורסת לעבר עברי.

[אחרים אומרים:
לא יומתו כי לא חפשה -
בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני].

(ג) והפדה לא נפדתה -
בכסף ושוה כסף.
בשטר מנין?
תלמוד לומר: או חופשה לא נתן לה.
להלן הוא אומר: וכתב לה,
מה לה האמור להלן בשטר, אף כאן בשטר.
אין לי אלא כסף בחציה ובשטר בכולה, מנין אף שטר בחציה?
תלמוד לומר: או חופשה לא נתן לה, מה כסף בחצייה אף שטר בחצייה.

(ד) ביקורת תהיה -
מכות, מלמד שהיא לוקה.
יכול אף הוא ילקה?
תלמוד לומר: תהיה, היא לוקה והוא אינו לוקה.

(ה) לא יומתו כי לא חופשה -


רבי שמעון אומר משום רבי עקיבא:
יכול יהיה הכסף גומר בה?
תלמוד לומר: ולא יומתו כי לא חופשה, עירה כל הפרשה כולה לכי לא חופשה, מלמד שאין גומר בה כי אם בשטר.

[יט, כא]
(ו) והביא את אשמו לה' אל פתח אהל מועד איל האשם -
נאמר כאן איל אשם ונאמר להלן איל אשם.
מה איל האמור להלן בכסף שקלים,
אף כאן בכסף שקלים.

[יט, כב]
(ז) וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני ה' על חטאתו אשר חטא -
מלמד שהיה מביא חטאת אחת על ביאות הרבה.

ונסלח לו מחטאתו אשר חטא -
לעשות את המזיד כשוגג.

(ח) כל העריות (לא) עשה בהם את הקטן כגדול
והשפחה [לא] עשה הקטנה כגדולה.

(ט) כל העריות עשה בהם המערה כגומר
ושפחה לא עשה בה את המערה כגומר.

(י) כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוים במכות ובקרבן.
ובשפחה היא לוקה
והוא אינו לוקה,

הוא מביא קרבן,
והיא אינה מביאה קרבן.

כל העריות בחטאת.
ושפחה חרופה באשם.

כל העריות בנקיבה,
ושפחה בזכר.

כל העריות חייב על כל ביאה וביאה
ובשפחה אינו חייב אלא אחת על ביאות הרבה.

כל העריות לא עשה בהם מזיד כשוגג,
ושפחה עשה בה את המזיד כשוגג.

פרשה ג
[יט, כג]
כי תבואו -
יכול משבאו לעבר הירדן?
תלמוד לומר: אל הארץ הארץ המיוחדת.

(ב) כי תבואו ונטעתם -
פרט לשנטעו גויים עד שלא באו לארץ.
או יכול שאני מוציא את שנטעו גויים משבאו לארץ?
תלמוד לומר: כל עץ.

מיכן אמרו:
עד שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור, נטעו אף על פי שלא כיבשו חייב.

ונטעתם -
פרט לעולה מאליו.
ונטעתם - פרט למרכיב ולמבריך.

מיכן אמרו:
סיפוק גפנים סיפוק על סיפוק, אף על פי שהבריכה בארץ מותר.

רבי מאיר אומר:
מקום שכחה יפה מותר, מקום שכחה רע אסור.
אין לי אלא שנטע אגוז ושקד, נטע ייחור מנין?
תלמוד לומר: כל עץ, עץ מאכל ולא עץ סרק.
עץ מאכל - פרט לנוטע לסייג ולקורות ולעצים.

רבי יוסי אומר:
אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג, הפנימי חייב והחיצון פטור.

(ג) אמר רבן שמעון בן גמליאל:
במה דברים אמורים?
בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שהוא ראוי להם, שאין ראוי להם מנין?
תלמוד לומר: כל עץ.
מאימתי הוא מונה לו?
משעת נטיעתו.

פריו -
פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים ולמי סמדר.
או יכול שאני מוציא את ענקוקלות והבוסר?
תלמוד לומר: פריו פריו, דברי ר' יוסי הגלילי.

ר' עקיבא אומר:
וערלתם את ערלתו -
ערלים לרבות כולם.

(ד) שלוש שנים -
יכול בתוך שלוש שנים הוא אסור ולאחר שלוש שנים יהיה מותר?
תלמוד לומר: יהיה.

לכם –
להביא את הנטוע לרבים.

רבי יהודה אומר:
לכם -
פרט לנוטע לרבים.

רבי שמעון בן אלעזר משמו:
הנוטע לרבים חייב בערלה, עלה מאליו לרבים פטור מן הערלה.

(ו) לא יאכל -
אין לי אלא שלא יאכל, מנין שלא יצבע בו ושלא יהנה בו?
תלמוד לומר: וערלתם ערלתו, ערלים, לרבות את כולם.

[יט, כד]
(ז) מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה?
תלמוד לומר: ובשנה הרביעית.

יהיה כל פריו -
להביא את הפרט ואת העוללות כדברי בית הילל.

בית שמיי אומרים:
יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודים לעצמם.

ובית הילל אומרים:
כולו לגת.

(ח) קודש -
מה קודש אמור להלן טעון חומש וביעור, אף קודש האמור כאן טעון חומש וביעור.

(ט) הילולים -
מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.

[יט, כה]
מיכן היה רבי עקיבא אומר:
לא יטעום אדם כלום קודם שיברך.
מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה?
תלמוד לומר: ובשנה החמישית תאכלו את פריו, להוסיף לכם תבואתו.

רבי יוסי הגלילי:
הרי אתה כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית, מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים.

רבי עקיבא אומר:
דברה תורה כנגד היצר שלא יהיה אדם אומר הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם, לכך נאמר: להוסיף לכם תבואתו.

(י) תבואתו -
מלמד שאין נפדה אלא תבואה.

מיכן אמרו:
אין פודים את הרבעי עד שיגיע לעונת המעשרות.

פרק ו
[יט, כו]
מנין לאוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תאכלו על הדם.

דבר אחר:
לא תאכלו על הדם -
אל תאכל מן הבשר והדם קיים במזרק.

ר' דוסא אומר:
מנין שאין מברין על הרוגי בית דין?
תלמוד לומר: ולא תאכלו על הדם.

ר' עקיבא אומר:
מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום אותו היום?
תלמוד לומר: לא תאכלו על הדם.

ר' יוסי ב"ח אומר:
אזהרה לבן סורר ומורה מנין?
תלמוד לומר: לא תאכלו על הדם.

(ב) לא תנחשו -
כגון אילו שהם מנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים.

לא תעוננו -
אילו אוחזי עינים.

[ר' שמעון] רבי ישמעאל אומר:
זה המעביר על העינים.

רבי עקיבא אומר:
אילו נותני עתים כגון אילו שהם אומרים למודות ערבי שביעית להיות חטים יפות. עקורות קטנית מהיות רעות.

[יט, כז]
(ג) לא תקיפו -
אחד המקיף ואחד הנקף.

פאת ראשיכם -
סוף ראשכם ואילו הם הצדעים מיכן ומיכן.

(ד) ולא תשחית את פאת זקנך -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו.
יכול אפילו גלחו במספריים כבתער יהיה חייב?
תלמוד לומר: לא תשחית פאת זקנך.
יכול אפילו לקטו במלקט וברהיטני יהיה חייב?
תלמוד לומר: וזקנם לא יגלחו, הא כיצד?
גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער.

(ה) פאת זקנך -
סוף זקנך, מלמד שהוא חייב על הראש שתים, אחת מיכן ואחת מיכן ועל הזקן שתים מיכן ושתים מיכן ואחת מלמטן.

רבי אלעזר אומר:
אם נטלן כולם כאחת אינו חייב אלא אחד.

(ו) רבי אלעזר אומר:
אפילו לקטו במלקט וברהיטני חייב.

[יט, כח]
(ז) ושרט לנפש -
יכול אפילו שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שאבדה בים יהא חייב?
תלמוד לומר: לנפש, לא אמרתי שריטה אלא שהוא על מת.

(ח) מנין לחמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל שריטה ושריטה?
תלמוד לומר: ושרט, לחייב על כל שריטה ושריטה.

(ט) רבי יוסי אומר:
מנין לסריטה אחת על חמש מתים שהוא חייב על כל מת ומת?
תלמוד לומר: לנפש לחייב על כל מת ומת.

(י) וכתובת קעקע -
יכול אפילו כתב ולא קנקע יהיה חייב?
תלמוד לומר: קעקע.
אי קעקע יכול קעקע ולא כתב יהא חייב?
תלמוד לומר: וכתובת, הא כיצד?
עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכוחל ובכל דבר שהוא רושם.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון:
אינו חייב עד שיכתוב שם השם, שנאמר: וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'.

פרק ז
[יט, כט]
אל תחתת את בתך להזנותה -
יכול לא יתננה ללוי ולא יתננה לישראל?
תלמוד לומר: להזנותה, לא אמרתי אלא חילול שהוא לשם זנות. ואיזה זה?
זה המוסר דין לחבירו בתו פנויה שלא לשם אישות וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות.

(ג) ולא תזנה הארץ -
מזנים הם הפירות.
יכול על מעשה יחידי?
תלמוד לומר: ומלאה הארץ זימה, ולא על מעשה יחיד.

(ד) רבי יהודה אומר:
הרי הוא אומר: ותחניפי ארץ בתזנותיך וברעתיך.
מהו עונשו של דבר?
וימנעו רביבים ומלקוש לא היה. ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם.

(ה) רבי אליעזר בן יעקב אומר:
מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהם בא והיא שקיבלה מאנשים הרבה ואין יודע מאיזה מהם קיבלה, שגג ונשא לבנו. שגג והשיאה לבנו נמצא הוא נושא לבתו ובנו לאחותו, נמצא ממלא את העולם ממזרים, שנאמר: זימה, זה מה הוא.

(ו) רבי אליעזר אומר:
מנין שהוא ענוש לפני המקום בבא על אשה ואמה?
נאמר כאן זימה ונאמר להלן ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא, מלמד שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה.

[יט, ל]
(ז) יכול יהיה בנין בית המקדש דוחה שבת?
תלמוד לומר: את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו.
אמר שבת משם שמירה, ואמר מקדש משם מורא.
יכול יהיה ירא מן המקדש?
תלמוד לומר: ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, מה שבת לא מן השבת את מתיירא אלא ממי שפיקד על השבת אף מקדש לא מן המקדש אתה ירא ממי שפקד על המקדש.

(ח) אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין?
תלמוד לומר: את שבתותי תשמורו. ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם.

(ט) איזו מורא?
לא יכנס להר הבית במקלו ובתרמילו במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריא וברקיקה מקל וחומר.

[יט, לא]
(י) אל תפנו את האובות ואל הידעונים -
אוב - זה פיתוס המדבר משיחיו.
וידעוני - המדבר בפיו,
הרי אילו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.

(יא) אל תבקשו לטמאה בהם -
מלמד שאינם באים עליו על אדם אלא אם כן הפנה דעתו להם ונטמא בהם, הא אם מטמא את בהן, דע מה את מחליף מה במה.

[יט, לב]
(יב) מפני שיבה תקום -
יכול מפני אשמיי?
תלמוד לומר: זקן, ואין זקן אלא חכם, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

רבי יוסי הגלילי אומר:
אין זקן אלא זה שקנה חכמה, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.

(יג) יכול יעמוד לפניו מרחוק?
תלמוד לומר: והדרת פני זקן.
אי והדרת יכול יהדרנו בממון?
תלמוד לומר: תקום והדרת, מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בה חסרון כיס.

(יד) איזהו הידור?
לא ישב במקומו,
ולא מדבר במקומו,
ולא סותר את דבריו.

יכול אם ראהו יעצום עיניו כאלו לא ראהו?
הרי הדבר מסור ללב, שנאמר: ויראת מאלהיך אני ה', הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר: ויראת מאלהיך.

(טו) רבי שמעון בן אלעזר אומר:
מנין לזקן שלא יטריח?
תלמוד לומר: זקן ויראת מאלהיך.

[איסי בן יהודה אומר:
מפני שיבה תקום - אפילו כל שיבה במשמע].

פרק ח
[יט, לג]
בא ואמר לו גר אני, יכול קיבלו?
תלמוד לומר אתך, במוחזק לך, את שבאו עדים מנין?
תלמוד לומר: בארצכם. אין לי אלא בארץ, בחוצה לארץ מנין?
תלמוד לומר: אתכם, בכל מקום שאתם.
אם כן למה נאמר בארצכם? אין לי אלא בארץ צריך להביא ראייה ובחוצה לארץ אין צריך להביא ראייה.

(ב) לא תונו אותו -
שלא תאמר לו: אמש הייתה עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה.

[יט, לד]
(ג) כאזרח -
מה אזרח שקיבל עליו את כל דברי התורה, אף גר שקיבל עליו כל דברי התורה.

מיכן אמרו:
גר שקיבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלים אותו.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים.

(ד) והיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך -
כשם שנאמר לישראל: ואהבת לרעך כמוך, כך נאמר לגרים ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים, דעו מנפשן של גרים שאף אתם הייתם גרים בארץ מצרים.

[יט, לה]
(ה) לא תעשו עול במשפט -
אם לדין כבר הדין אמור, אם כן למה נאמר: לא תעשו עול במשפט במדה ובמשורה?
מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה קרוי: עוול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה.
וגורם לחמשה דברים:
מטמא את הארץ,
ומחלל את השם,
ומסלק השכינה,
ומפיל ישראל בחרב.
ומגלה אותם מארצם.

(ו) במידה - זו מידת הארץ.
במשקל - זו טריטני.
ובמשורה - זו זיר הגדול.

ויש אומרים:
זו קוטית קטנה.

ויש אומרים:
זו המחוק.

[יט, לו]
(ז) מאזני צדק -
צדק את המאזנים יפה.

אבני צדק -
צדק את המשקלות יפה.

איפת צדק -
צדק את האיפות יפה.

והין צדק -
צדק את ההין יפה.

ר' יוסי ברבי יהודה אומר:
והלא ההין בכלל איפה היה, שנאמר: ואיפת צדק, אם כן למה נאמר והין צדק יהיה לך?
לאו צדק והין צדק.

(ח) יהיה לך -
מנה לך אגרדימים על כך.

מיכן אמרו:
הסיטון מקנח את מידותיו אחת לשלשים יום. בעל הבית אחת לשנים עשר חודש.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
חילוף הדברים.
החנוני מקנח מידותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ויקנח מאזנים על כל משקל משקל.

(ט) אמר רבן שמעון בן גמליאל:
במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין נותן לו גרומים. אחד מעשרה נותן בו בלח ואחד בעשרים ביבש.

(י) אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים -
על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם מצוות מידות, שכל המודה במצוות מידות מודה ביציאת מצרים. וכל הכופר במצוות מידות כופר ביציאת מצרים.

[יט, לז]
(יא) ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם -
ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים.

אני ה' –
אני נאמן לשלם שכר.