[ב, א]
ונפש -
לרבות כוהן משיח שיביא מנחת נדבה.
הלא דין הוא, מה אם היחיד שאינו מביא מנחת חובה בכל יום מביא מנחת נדבה, משיח שהוא מביא מנחה חובה בכל יום אינו דין שיביא מנחה נדבה!
לא, אם אמרת ביחיד שהוא מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו תאמר במשיח שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו, הואיל ואינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו לא יביא מנחת נדבה?!
תלמוד לומר: ונפש, לרבות כוהן משיח שיביא מנחת נדבה.

(ב) הוא הדין לצבור, (הלא דין הוא): מה אם היחיד שאין מביא מנחה חובה בכל יום, מביא מנחה נדבה, צבור שהוא מביא מנחה חובה בכל יום אינו דין שיביא מנחת נדבה!
לא, אם אמרת ביחיד שהוא מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו, תאמר בצבור שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו, משיח יוכיח, שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו יביא מנחה נדבה?!
תלמוד לומר: נפש, היחיד מביא מנחה נדבה ואין הצבור מביא מנחה נדבה.

(ג) נפש תקריב -
יכול גזרה?
תלמוד לומר: כי תקריב, אינה אלא רשות.

קרבן מנחה -
מלמד שהיחיד מתנדב לבונה.
נאמר הבא בהמה והבא מנחה חובה לה, הבא מנחה והבא לבונה חובה לה.
מה מנחה שהיא באה חובה עם הבהמה, באה נדבה בפני עצמה, אף לבונה שהיא באה חובה עם המנחה, תבא נדבה בפני עצמה.

(ד) מה למנחה באה נדבה בפני עצמה, שכן היא באה חובה בפני עצמה, תבוא לבונה נדבה בפני עצמה שכן אינה באה חובה בפני עצמה, הואיל ואינה באה חובה בפני עצמה, לא תבא נדבה בפני עצמה?!
תלמוד לומר: קרבן, מלמד שהיחיד מתנדב לבונה.
מכמה?
לא יפחות מקומץ.

(ה) ומנין שהיחיד מתנדב יין?
נאמר הבא בהמה והבא מנחה חובה לה, הבא בהמה והבא יין חובה לה.
מה מנחה שהיא באה חובה עם הבהמה באה נדבה בפני עצמה, אף היין שהוא בא חובה עם הבהמה, יבא נדבה בפני עצמו.

(ו) מה למנחה באה נדבה בפני עצמה שכן באה חובה בפני עצמה, יבא יין נדבה בפני עצמו שכן אינו בא חובה בפני עצמו הואיל ואינו בא חובה בפני עצמו, לא יבא נדבה בפני עצמו?!
תלמוד לומר: קרבן, מלמד שהיחיד מתנדב יין, מכמה?
לא יפחות משלשת לוגין.

(ז) ומנין שהיחיד מתנדב שמן?
הוא הדין והיא התשובה.
תלמוד לומר: קרבן, דברי רבי טרפון.

אמר רבי טרפון:
מה מצינו ביין שהוא בא חובה ובא נדבה אף השמן שהוא בא חובה יבוא נדבה!

אמר ליה רבי עקיבא:
לא, אם אמרת ביין שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו תאמר בשמן שאין קרב חובתו בפני עצמו.
[הואיל ואינו קרב חובתו בפני עצמו לא יבוא נדבה בפני עצמו].
ומנין שהיחיד מתנדב עצים?
תלמוד לומר: קרבן, מלמד שהיחיד מתנדב עצים, מכמה?
לא יפחות משני גזירין.

(ח) אמר רבי יוסי:
אי קורא אני קרבן,
יכול יהא היחיד מתנדב קטורת?
קורא אני עליו: מוצא שפתיך תשמור ועשית.
תלמוד לומר: לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה.
יכול יתנדב ויבא על מזבח החיצון?
תלמוד לומר: את שמן המשחה וקטורת סמים לקדש, הא אין שמן המשחה וקטורת סמים קרבין אלא בפנים.

פרק י
מנחה -
ליתן את האמור כאן בכל המנחות ואת האמור בכל המנחות כאן.

סולת -
מה סולת אמורה להלן מן החיטין אף כאן מן החיטין.

סולת -
קרבנו.
סולת יהיה - שלא יתנדב ויביא אלא מן החיטין.
הלא דין הוא, צבור מביא מנחה מן החיטין חובה, ויחיד מביא מנחה מן החיטין נדבה.
מה צבור שהוא מביא מנחה מן החיטין חובה מביא מנחה מן השעורין חובה אף יחיד שהוא מביא מנחה מן החיטין נדבה יביא מנחה מן השעורים נדבה?!
תלמוד לומר: סולת קרבנו סלת יהיה, שלא יתנדב ויביא אלא מן החיטין.

(ב) הא אם אמר: הרי עלי מנחה מן השעורין, יביא מן החיטין, קמח יביא סלת, שלא שמן ולבונה יביא עמה שמן ולבונה, חצי עשרון יביא עשרון שלם. עשרון ומחצה יביא שנים.

רבי שמעון
פוטר שלא נתנדב כדרך המתנדבין.

(ג) קרבנו -
היחיד מביא מנחה נדבה אין השותפין מביאין מנחה נדבה.
הלא דין הוא, עולת בהמה באה בנדר ובנדבה, ומנחה באה בנדר ובנדבה,
מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ובנדבה הרי היא באה נדבת שנים, אף מנחה שהיא באה בנדר ובנדבה תבא נדבת שנים!

(ד) לא, אם אמרת בעולת בהמה שהיא באה נדבת צבור, תאמר במנחה שאינה באה נדבת צבור!
עולת העוף תוכיח, שאינה באה נדבת צבור ובאה נדבת שנים.

(ה) אף אתה אל תתמה על המנחה שאף על פי שאינה באה נדבת צבור תבוא נדבת שנים, תלמוד לומר: קרבנו, היחיד מביא מנחה נדבה ואין השותפין מביאים מנחה נדבה.

(ו) כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה, כך אין מביאין לא יין ולא לבונה ולא עצים, אבל מתנדבין עולה ושלמים, ובעוף אפילו פרידה אחת.

(ז) ויצק עליה שמן -
על כולה.

ונתן עליה לבונה -
על מקצתה.
מה ראית לומר כן, ויצק עליה שמן על כולה, ונתן עליה לבונה על מקצתה?
שאין רבוי אחר רבוי בתורה אלא למעט.

(ח) דבר אחר:
ויצק עליה שמן -
על כולה, מפני שהוא נכלל עמה ונקמץ עמה.

ונתן עליה לבונה -
על מקצתה, שאינה לא נכללת עמה ולא נקמצת עמה.

(ט) ויצק עליה שמן) ונתן עליה לבונה -
ואינו יודע כמה.
הרי אני דן: טעונה קמיצה וטעונה לבונה, מה קמיצה מלא הקומץ, אף לבונה מלא הקומץ.

רבי יהודה אומר:
אם מיעט לבונתה כשרה.

(י) ויצא עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה -
מלמד שיציקה ובלילה כשרים לכל אדם.

[ב. ב]
והביא והביאה -
שלא יביאנה חציים, הא אם אמר: הרי עלי מנחה של שני עשרונות לא יביאנה בשני כלים, אלא בכלי אחד.

אל בני אהרן -
אפילו הן רובאות.
וכך הוא אומר: ברב עם הדרת מלך.

הכהנים וקמץ -
מלמד שהקמיצה מצוות כהונה.
הלא דין הוא, מה אם שחיטה שקבע לה צפון לא קבע לו כהן, קמיצה שלא קבע לה צפון אינו דין שלא יקבע לה כהן?!
מליקה תוכיח, שלא קבע לה צפון וקבע לה כהן!
לא, אם אמרת במליקה שקבע לה מזבח תאמר בקמיצה שלא קבע לה מזבח, הואיל ולא קבע לה מזבח לא יקבע לה כהן?!
תלמוד לומר: הכהנים וקמץ, מלמד שהקמיצה מצוות כהונה.

(ב) יכול מצווה שיקמצנה הכהן ואם קמצה זר תהא כשרה?
תלמוד לומר שוב: והרים הכהן, קבעה שאם קמצה זר תהא פסולה.

(ג) וקמץ -
קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון.
או וקמץ קומץ אחד לעשרון אחד, שישים קומץ לששים עשרון?!
הרי אני דן: טעונה קמיצה וטעונה לבונה, מה לבונה קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון, אף קמיצה קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון.

(ד) או כלך לדרך הזו:
טעונה קמיצה וטעונה שמן, מה שמן לוג אחד לעשרון אחד, שישים לוג לששים עשרון אף קמיצה קומץ אחד לעשרון אחד שישים קומץ לששים עשרון!

(ה) נראה למי דומה?
דנין דבר שכלו עולה לאישים מדבר שכלו עולה לאישים, ואל יוכיח השמן שאין כלו עולה לאישים.

או כלך לדרך הזו:
דנין דבר שמיעוטו מעכב את רובו, מדבר שמיעוטו מעכב את רובו, ואל תוכיח לבונה שאין מעוטה מעכב את רובה.
תלמוד לומר וקמץ, קומץ אחד לעשרון אחד וקומץ אחד לששים עשרון.

וקמץ משם -
ממקום שרגלי הזר עומדות.

בן בתירה אומר:
מנין אם קמץ בשמאל יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין?
תלמוד לומר: משם ממקום שקמץ כבר.

(ו) מלא קמצו -
יכול מלא קמצו מבורץ?
תלמוד לומר: בקמצו.
אי בקמצו, יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו?
תלמוד לומר: מלא קמצו.
הא כיצד?
חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת, ומוחק בגודלו באצבעו מלמעלן (ו)למטן.

(ז) מלא קמצו סלת -
יכול מקום הקמיצה יהא סלת והשאר יהא קמח?
תלמוד לומר: מסלת.
אי מסלת יכול מקום הקמיצה והצדדין יהא סולת השאר יהא קמח?
תלמוד לומר: מסלתה שתהא כלה סלת.

ומשמנה -
שתהא כלה שמן.

(ח) מסלתה ומשמנה -
שתהא הסלת בלולה בשמן.

דבר אחר:
מסלתה -
שאם חיסר סולתה כל שהיא פסולה.

ומשמנה -
שאם חסר שמן כל שהוא פסל.

(ט) מסלתה -
לא מסלת חברתה.

ומשמנה -
לא משמן חברתה, שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד.
מכאן אמרו:
שתי מנחות שלא נמקצו ונתערבו זו בזו, אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות, ואם לאו פסולות.

(י) מלא קמצו מסלתה ומשמנה -
שאם קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח, או קורט של לבונה פסל.

מסלתה ומשמנה על כל לבונתה -
שתהא שם לבונה בשעת הקמיצה

על כל לבונתה והקטיר -
שילקט לבונה ויעלה לאישים.

(יא) והקטיר -
הקומץ, אף על פי שאין שירים.
נטמא הקומץ או אבד יכול יאכלו הכהנים בשירים?
ודין הוא, מה אם במקום שהורע כח המזבח בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח הכהנים בהם, מקום שיפה כח המזבח בקומץ אינו דין שייפה כח הכהנים בשירין?!
מה אני מקיים והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה'?
אין להם אלא לאחר מתנת האישים.

(יב) אזכרתה -
נזכרים בה, נזכרים בקמיצה, ונזכרין בלבונתה.

רבי שמעון אומר:
נאמר כאן אזכרה, ונאמר להלן אזכרה,
מה אזכרה אמורה להלן מלא קומץ, אף כאן מלא קומץ.

פרק יא
[ב, ג]
והנותרת -
אף על פי שלא הומלחה,
אף על פי שלא הוגשה,
אף על פי שלא הקטיר את כל לבונתה.

מן המנחה -
פרט לשחסרה היא, פרט לשחסר קמצה ולא הקטיר מלבונתה כלום.

לאהרן ולבניו -
לאהרן תחלה ואחר כך לבנים.

לאהרן -
שלא במחלוקת.

ולבניו -
במחלוקת.
מה אהרן כוהן גדול אוכל שלא במחלקת,
אף בניו כוהנים גדולים אוכלים שלא במחלקת.

(ב) לאהרן ולבניו קדש קדשים -
להתיר מנחות ישראל.
וכי מנין יצאו?
מכלל שנאמר: כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה, שאם רצה לרבות ירבה.
או אינו אומר אלא שיהו מנחות ישראל ניתנות על גבי האישים, ומה אני מקיים והנותרת מן המנחה של גרים ושל נשים ושל עבדים?
תלמוד לומר: לאהרן ולבניו קדש קדשים, להתיר מנחת ישראל.

(ג) אין לי אלא מנחותיהן, מלוקותיהן מנין?
אמר ר' שמעון:
קורא אני: נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה.
תלמוד לומר: לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מלוקות ישראל.

(ד) אין לי אלא מלוקות ישראל, מלוקות כוהנים מנין?
אמר רבי שמעון ודין הוא, מה אם במקום שהתיר סלת רשות אסר סלת מצוה, מקום שאסר מלוקת רשות, אינו דין שנאסר מלוקת מצוה?!
מלוקות ישראל יוכיחו שאסר בהן מלוקת רשות והתיר בהן מלוקת מצוה.

(ה) מה לי התיר מלוקת מצווה של ישראל שהרי התיר סלת מצווה שלהם, נתיר מלוקת מצווה של כהנים, שהרי אסר סלת מצווה שלהן, הואיל ואסר סלת מצווה שלהן נאסר מלוקת מצווה שלהן?!
תלמוד לומר: לאהרן ולבניו קדש קדשים מאישי ה', להתיר מלוקות הכהנים.

מאישי ה' -
אין להן אלא לאחר מתנת האישים.

[ב, ד]
וכי תקריב -
כשתקריב לעשות הדבר רשות,

קרבן מנחה -
אמר רבי יהודה:
מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין?
תלמוד לומר: קרבן - קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין.

(ב) אמר רבי שמעון:
וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים?
הא לא נאמר אלא קרבן אחד ונאמר בו חלות ורקיקין, מעתה רצה להביא חלות יביא רקיקין יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא. וכשהוא קומץ, בולל וקומץ משניהם, הא אם קמץ ולא עלה בידו אלא אחד משניהם, דיו.

(ג) מאפה תנור -
לא מאפה כופח לא מאפה רעפין ולא מאפה יורות הערביים.

רבי יהודה אומר:
מה תלמוד לומר תנור תנור שני פעמים?
להכשיר את הכופח.

רבי שמעון אומר:
מה תלמוד לומר תנור תנור שני פעמים?
שיהא הקדשה בתנור וכל מעשיה בתנור.

(ד) סלת -
מה סלת אמורה להלן מן החטין, אף כאן מן החטין.

חלות בלולות -
ואין הרקיקין בלולין.
הלא דין הוא, מה אם החלות שאינן טעונות משיחה טעונות בלילה, רקיקין שהן טעונין משיחה אינו דין שיטענו בלילה?!
תלמוד לומר: חלות בלולות ואין רקיקין בלילין.

(ה) רקוקין משוחין -
ואין חלות משוחות.
הלא דין הוא, מה אם הרקיקין שאינן טעונין בלילה טעונין משיחה, חלות שהם טעונות בלילה אינו דין שיטענו משיחה?!
תלמוד לומר: רקיקין משוחין ואין חלות משוחות.

(ו) סלת חלות מצוות בלולות בשמן ורקיקי מצוות משוחים בשמן -
מה תלמוד לומר בשמן בשמן שני פעמים?
להכשיר שמן השני ולהכשיר שמן השלישי.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
מושח את הרקיקין כמין כי, שאין ריבוי אחר ריבוי בתורה אלא למעט.

רבי יהודה אומר:
מצוות -
מצוות למצוות שוו לא שוו לבלילה.

(ו) כיוצא בו אמר רבי יהודה:
ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה –
יכול כשם שמרחיצין מן הכיור כך מרחיצין מן הכן?!
תלמוד לומר: נחשת, לנחשת שוה לו לא שוה לו לרחיצה.

כיוצא בו אמר רבי יהודה:
ועשית חשן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשנו –
יכול כשם שזה כפול כך זה כפול?
תלמוד לומר זהב, לזהב שוה לו לא שוה לכפילו.

פרק יב
[ב, ה]
ואם מנחה על המחבת -
מלמד שהיא טעונה כלי.
קרבנך קרבנך לגזרה שוה.
מה קרבנך אמור כאן טעונה יציקה ובלילה, אף קרבנך אמור למטן טעונה יציקה ובלילה.
מה קרבנך אמורה למטן טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה, אף קרבנך אמורה כאן טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה.

(ב) סלת בלולה -
מלבד שהוא בוללה סלת.

רבי אומר:
חלות -
אמרו לו: והלא בתורה נאמר: חלות בלולות ואי איפשר לבוללן אלא סלת.
כיצד הוא עושה?
נותן שמן בסלת ובוללה, שמן בכלי ועושה אותה, ופותתה ויוצק עליה.

רבי אומר:
נותן שמן בכלי ועושה אותה, ופותתה ובוללה בשמן, וחוזר ויוצק עליה.

מצה -
יכול מצוה?
תלמוד לומר תהיה הכתוב קבעה [חובה].

[ב, ו]
(ג) פתות -
יכול שתים?
תלמוד לומר: פתים, אי פתים יכול יעשנה כפירורים?!
תלמוד לומר: אותה - אותה לפתים ואין פתיה לפתים.

(ד) מכאן אמרו:
מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה, ומבדיל.
מנחות כוהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל.
מנחת כוהן משיח לא היה מכפלה.

רבי שמעון אומר:
מנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח, אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה, וכל שאין בה קמיצה אין בה פתיתה, וכולם פתיתם כזתים.

(ה) פתות פתים מנחה -
לרבות כל המנחות לפתיתה.
יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים?!
תלמוד לומר: אותה.
מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים, אחר שריבה הכתוב מיעט, מה אלו מיוחדות שיש מהן לאישים (אף כל שיש מהן לאישים) יצאו שתי הלחם ולחם הפנים, שאין מהן לאישים.

(ו) ויצקת שמן מנחה -
לרבות כל המנחות ליציקה.
יכול אף מנחה מאפה?!
תלמוד לומר: עליה, אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין?!
תלמוד לומר: היא.

[ב, ז]
(ז) ואם מנחת מרחשת קרבנך -
מה בין מחבת למרחשת?
אלא שהמרחשת יש לה כסוי והמחבת אין לה כסוי, דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי חנניה בן גמליאל אומר:
מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין ומחבת צפה ומעשיה קשים.

סלת בשמן תעשה -
מלמד שהיא טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה.

אלו אמר: והבאת אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח,
יכול אין לי טעון הגשה אלא הקומץ בלבד, ומנין לרבות את המנחה?
תלמוד לומר: מנחה.
מנין לרבות (את) כל המנחות?
תלמוד לומר: את המנחה.

(ב) יכול אין לטעון הגשה אלא מנחה נדבה, מנחת חובה מנין?
ודין הוא, נאמר הבא מנחה נדבה והבא מנחה חובה, מה מנחה נדבה טעונה הגשה אף מנחת חוטא תטען הגשה!

(ג) לא, אם אמרת במנחה נדבה שהיא טעונה שמן ולבונה תאמר במנחת חוטא שאינה טעונה שמן ולבונה, מנחת סוטה תוכיח, שאינה טעונה שמן ולבונה וטעונה הגשה.

(ד) לא, אם אמרת במנחת סוטה שהיא טעונה תנופה תאמר במנחת חוטא שאינה טעונה תנופה.
הרי את דן מבנין אב, לא מנחה נדבה שהיא טעונה שמן ולבונה, כהרי מנחת סוטה שאינה טעונה שמן ולבונה, לא מנחת סוטה שהיא טעונה תנופה, כהרי מנחת נדבה שאינה טעונה תנופה.

(ה) הצד השוה שבהן, ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת חוטא ששוות להן לקמיצה, שתשוה להם להגשה.

(ו) אי מה להצד השוה שבהן?
ששוו לבא בעשיר כבעני וטעונות הגשה, יצאה מנחת חוטא שלא שות לבא בעשיר כבעני, שלא תטען הגשה.
תלמוד לומר: מנחה, אחד מנחת נדבה ואחד מנחת חוטא זו וזו טעונות הגשה.

רבי שמעון אומר:
[ב, ח]
והבאת -
לרבות מנחת העומר להגשה, שנאמר: והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן.

והקריבה -
לרבות מנחת סוטה להגשה, שנאמר: והקריב אותה אל המזבח.

פרק יג
הלא דין הוא, מה אם מנחת חוטא שאינה טעונה תנופה טעונה הגשה, מנחת סוטה שהיא טעונה תנופה אינו דין שתטען הגשה?!
לא, אם אמרת במנחת חוטא שהיא מן החיטין, תאמר במנחת סוטה שאינה מן החיטין,
מנחת העומר תוכיח שאינה באה מן החיטין וטעונה הגשה.

(ב) לא, אם אמרת במנחת העומר שהיא טעונה שמן ולבונה, תאמר במנחת סוטה שאינה טעונה שמן ולבונה.
הרי את דן מבנין אב, לא מנחת חוטא שהיא מן החיטין כהרי מנחת העומר שאינה מן החיטין, לא מנחת העומר שהיא טעונה שמן ולבונה כהרי מנחת חוטא שאינה טעונה שמן ולבונה.

(ג) הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת סוטה ששות להן לקמיצה שתשוה להן להגשה.

(ד) או מה הצד השוה שבהן?
שלא כשרו לבא קמח וטעונות הגשה, יצאת מנחת סוטה שכשרה לבא קמח שלא תטען הגשה.
תלמוד לומר: והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה.

(ה) רבי יהודה אומר:
והבאת -
לרבות מנחת סוטה להגשה, שנאמר: והביא את קרבנה עליה.
או אינו אומר והבאת אלא שיהא היחיד מתנדב מנחה אחרת, חוץ מאלו שבענין.
ודין הוא, צבור מביא מנחה מן החיטין חובה, ויחיד מביא מנחה מן החיטין נדבה, מה צבור שהוא מביא מנחה מן החטין חובה, מביא מנחה מן השעורין חובה, אף יחיד שהוא מביא מנחה מן החטין נדבה יביא מנחה מן השעוריחן נדבה?!
תלמוד לומר: אלה, אין לך אלא אלה.
או אינו אומר אלה, אלא האומר הרי עלי מנחה יביא חמשתן?!
תלמוד לומר: מאלה, יש מביא אחת מהן ויש מביא חמשתן.

(ו) רבן שמעון אומר:
מנחה -
לרבות את כל המנחות להגשה.
יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים?!
תלמוד לומר: מאלה.
מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים?
אחד שריבה הכתוב מיעט, מה אלו מיוחדות שיש מהן לאישים, (אף כל שיש מהן לאישים), יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים.

(ז) והלא מנחת נסכין כלה לאישים, יכול תטען הגשה?
תלמוד לומר: והקריבה, מה ראית לרבות כל המנחות ולהוצא מנחת נסכין?
אחר שריבה הכתוב מיעט, מה אלו מיוחדות שהן באות בגלל עצמן, יצאת מנחת נסכים שאין באה בגלל עצמה.

(ח) והלא מנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח באות בגלל עצמן, יכול יטענו הגשה?
תלמוד לומר: והגישה.
מה ראית לרבות את כל המנחות ולהוציא מנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח?
אחר שריבה הכתוב מיעט, מה אלו מיוחדות שיש מהם לאישים ובאות בגלל עצמן ויש מהן לכהנים, יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים, יצאת מנחת נכסים שאינה באה בגלל עצמה, יצאו מנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח שאין מהם לכהנים.

והרים -
יכול בכלי?
תלמוד לומר להלן: בקמצו, מה הרמה אמורה להלן בקמצו, אף כאן בקמצו.

[ב, יא]
אלו אמר אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ -
יכול אין לי אלא בלא תעשה חמץ אלא הקומץ בלבד, ומנין לרבות את המנחה?
תלמוד לומר: מנחה.
ומנין לרבות את כל המנחות?
תלמוד לומר כל המנחה.

(ב) אין לי אלא מנחות ששיריהן נאכלין, מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין?
תלמוד לומר: כל המנחה

אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ -
רבי יוסי הגלילי אומר:
להביא את לחם הפנים.

רבי עקיבא אומר:
להביא מנחת נסכים.

(ג) לא תעשה חמץ -
יכול לאו אחד לכולם?!
תלמוד לומר: לא תאפה חמץ.
אפייה בכלל היתה, ולמה יצאת?
להקיש אליה ולומר מה אפייה מיוחדת ומעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף אני ארבה לישתה ועריכתה וכל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו.

(ד) שאור לא תקטירו -
אין לי אלא המרובה, הממועט מנין?
תלמוד לומר: כל שאור, אין לי אלא הוא עצמו, עירובו מנין?
תלמוד לומר: כי כל שאור.
יכול מנחות שהן במצה תהיה, יהו בבל תקטירו חמץ, מנחות שאינן במצה תהיה לא יהו בבל תקטירו חמץ?!
תלמוד לומר: כי כל שאור

דבש לא תקטירו -
אין לי אלא המרובה, הממועט מנין?
תלמוד לומר: כל דבש, אין לי אלא הוא עצמו, עירובו מנין?
תלמוד לומר: וכל דבש, אין לי אלא דברים שאין הדבש יפה להן, דברים שהדבש יפה להם כגון
שהפטמין אומרין: יפה הדבש לקטורת מנין?
תלמוד לומר: וכל דבש.

(ה) מה תלמוד לומר כל שאור, ומה תלמוד לומר וכל דבש?
לפי שיש בשאור מה שאין בדבש ובדבש מה שאין בשאור.
שאור הותר מכללו למקדש.
ודבש לא הותר מכללו למקדש.

דבש הותר בשירי מנחות.
שאור לא הותר בשירי מנחות.
הא לפי שיש בשאור מה שאין בדבש ובדבש מה שאין בשאור צריך לומר: כל שאור וצריך לומר כל דבש.

(ו) ומנין המעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלין ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות מן השאור ומן הדבש עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה', הא כל שיש ממנו לאישים, הרי הוא בבל תקטירו.

[ב, יב]
(ז) קרבן ראשית -
שיהא ראשית לכל המנחות.
וכך הוא אומר: והקרבתם מנחה חדשה לה', שתהא חדשה לכל המנחות, אין לי אלא מנחת חיטין מנחת שעורין מנין?
וכשהוא אומר: וביום הבכורים ובהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם, אם אינו עניין למנחת חטין תנהו עניין למנחת שעורין.

(ח) ומנין שיקדימו לבכורים?
תלמוד לומר: בכורי קציר חטים, אין לי אלא של חטין, של שעורים מנין?
תלמוד לומר: אשר תזרע, אין לי אלא שיזרע, עלה מאליו מנין?
תלמוד לומר: אשר בשדה, אין לי אלא שבשדה, שבגג ושבחצר ושבחרבה מנין?
תלמוד לומר: בכורי כל אשר בארצם.
ומנין שיקדימו לנסכין ולפירות האילן?
תלמוד לומר: בכורי מעשיך
ואומר: באספך את מעשיך מן השדה.

(ט) יכול אם קדמן דבר אחר לא יקרבו?
תלמוד לומר: תקריבו, יכול אם לא קרבו בעצרת יקריבו לאחר העצרת?
תלמוד לומר: אותם, יכול לא יביא היחיד כיוצא בהן נדבה שכן אינו מביא כיוצא בהן חובה, אבל יביא צבור כיוצא בהן נדבה, שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה?
תלמוד לומר: אותם.

המזבח -
אין לי אלא המזבח, ומנין לרבות את הכבש?
תלמוד לומר: ואל המזבח לא יעלו.
יכול לעבודה ושלא לעבודה?
תלמוד לומר: לריח ניחוח, לא אמרתי אלא לעבודה.

פרק יד
[ב, יג]
אִלוּ אומר: ועל כל קרבנך תקריב מלח' יכול אף על העצים אף על הדם?!
תלמוד לומר: קרבן מנחתך, מה קרבן מנחתך דבר שאחרים באין חובה לו, יצאו העצים והדם שאין אחרים באין חובה להן.

(ב) אומה קרבן מנחתך דבר שהוא מתיר אף אני אביא את הדם שהוא מתיר?!
תלמוד לומר: מעל מנחתך לא מעל דמך, אי מעל מנחתך, יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח?
תלמוד לומר: קרבן הקומץ טעון מלח ואין מנחה כלה טעונה מלח.

(ג) אין לי אלא הקומץ, ומנין לרבות את הלבונה?
ארבה את הלבונה הבאה עם המנחה.
מנין לבונה הבאה בפני עצמה ולבונה הבאה עם לחם הפנים, ואימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים, (מנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח ומנחת נסכים) ואברי עולה ועולת העוף מנין?
תלמוד לומר וכל קרבן.

(ד) רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
מה קרבן מנחתך דבר שיש בו טומאה ועולה לאישים על מזבח החיצון, יצאו העצים שאין בהן טומאה, יצא הדם שאינו עולה לאישים, יצאת הקטרת שאינה על מזבח החיצון.

במלח -
יכול תבונהו?
תלמוד לומר: תמלח, אי תמלח, יכול במי מלח?
תלמוד לומר: במלח.

ולא תשבית מלח -
הבא מלח שאינה שובתת.
ואיזו זו?
זו סדומית.
ומנין אם לא מצא סדומית יביא סלקונדריס?
תלמוד לומר: תקריב מלח ריבה.
יכול המתנדב מנחה יהא מביא עמה מלח כדרך שהוא מביא לבונה מתוך ביתו?
ודין הוא, נאמר הבא מנחה והבא לבונה, הבא מנחה והבא מלח, מה לבונה משל בעל המנחה, אף המלח משל בעל המנחה.

(ה) או כלך לדרך הזו:
נאמר הבא מנחה והבא עצים, הבא מנחה והבא מלח, מה עצים משל צבור, אף המלח משל צבור.

(ו) נראה למי דומה?
דנים דבר שהוא קרב עם כל הזבחים מדבר שהוא קרב עם כל הזבחים, ואל תוכיח לבונה שאינה קרבה עם כל הזבחים.

או כלך לדרך הזו:
דנין דבר שהוא קרב עם מנחה עצמה מדבר שהוא קרב עם מנחה עצמה ואל יוכיחו עצים שאינן קרבין עם מנחה עצמה.
תלמוד לומר: ולא תשבית מלח ברית אלוהיך מעל מנחתך.
ולהלן הוא אומר: מאת בני ישראל ברית עולם.
מה ברית אמורה להלן משל צבור, אף כאן משל צבור.
(ז) תקריב אף בשבת תקריב אף בטומאת תקריב מלח כל שהוא תקריב מלח מכל מקום.

[ב, יד]
ואם תקריב מנחת בכורים לה' -
ר' יהודה אומר:
עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור.
וכן הוא אומר: ואם יהיה היובל לבני ישראל עתיד היובל לפסוק ולחזור.

(ב) רבי שמעון אומר:
ואם תקריב מנחת בכורים לה' -
זו מנחה באה חובה.
יכול נדבה, כשהוא אומר: והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, לימד שאינה באה אלא חובה.

(ג) ואם כן למה נאמר ואם?
לומר אם אתם מביאים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה, ואם אין אתם מביאין אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה אלא לצורך עצמכם.

(ד) וכן הוא אומר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאם את קרבן אלהיכם.

ואם תקריב מנחת בכורים לה' -
זו מנחת העומר, מנין היא באה?
מן השעורין.
או יכול מן החטין?

אמר ר' אליעזר:
נאמר כאן אביב ונאמר אביב במצרים, מה אביב אמור במצרים שעורין, אף כאן שעורין.

ר' עקיבא אומר:
נאמר לצבור הבא בכורים בפסח, והבא בכורים בעצרת, מה מצינו שממין שהיחיד מביא חובתו ממנו, יהא הצבור מביא בכוריו בפסח אף ממין שהיחיד מביא חובתו ממנו, יהא הצבור מביא בכוריו בעצרת.
מאי זה מין היחיד מביא חובתו?
מן השעורין אף צבור לא יביא אלא מן השעורין.
אם תאמר מן החטין אין שתי הלחם בכורים.

(ה) רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן ברוקה אומר:
יכול תבוא מן הכוסמין ושבולת שועל ושיפון?
ודין הוא, מה אם החטין שכשרו לשאר כל המנחות, לא כשרו למנחת העומר, כוסמים ושבולת שועל ושיפון שלא כשרו לשאר כל המנחות, אינו דין שלא יכשרו למנחת העומר?!
השעורין יוכיחו שלא כשרו לשאר כל המנחות וכשרו למנחת העומר.
לא, אם אמרת בשעורים שמנחת סוטה באה מהם תאמר בכוסמין ושבולת שועל ושיפון שאין מנחת סוטה באה מהם, יצאו החטין מן הכתוב וכוסמין ושבולת שועל ושיפון מקל וחומר.

(ו) אביב קלוי באש גרש כרמל -
מלמד שמהבהבין אותו באור, כדי לקיים בו מצוות קלוי, דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים:
אין לשון קלוי אלא דבר אחר, ואבוב של קלאים היה שם ומנוקב כמין נפה כדי שיהא האור שולט בכולו.

(ז) אביב קלוי גרש-
הדבר שקול, יקלנו אביב יקלנו גרש?!
תלמוד לומר באש, הפסיק הענין.

(ח) כרמל -
רך מל.
וכן הוא אומר: ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו, כרמל רך ומל.
בצקלונו, בא, ויצק לנו ואכלנו ונוי היה.

(ט) וכן הוא אומר: כנף רננים נעלסה - נושא ועולה ומתחטא.
וכן הוא אומר: נתעלסה באהבים - נישא וניתן ונעלה ונתחטא באהבים.
וכן הוא אומר: כי ירט הדרך לנגדי - יראתה ראתה נטתה.

פרק טו
תקריב מנחת בכוריך -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: כרמל מצווה להביא רך מל, לא מצא רך מל יביא יבש, מצותו לבוא מן הקציר.
תלמוד לומר: תקריב את מנחת בכוריך - לא מצא מן הקציר, מנין אף מן העליה?
תלמוד לומר: תקריב מנחת בכוריך, מכל מקום.

(ב) בכוריך -
בכורי כל יחיד ויחיד, מלמד שאינה באה משל צבור דברי רבי עקיבא.

רבי שמעון אומר:
נאמר כאן בכורים לה' ונאמר להלן בכורים לה', מה בכורים לה' אמורים להלן משל צבור,
אף בכורים אמורים כאן משל צבור, אם תאמר זו משל יחיד והלן משל צבור, אמרת לאו, אם זו בכורים לה' אין הלן ראשית קציר, ואם הלן ראשית קציר אין זו בכורים לה', דברין מחוסרין כאן אמרן הכתוב להלן.

[ב, טו]
(ג) ונתת עליה שמן -
עליה שמן, לא על לחם הפנים.
הלא דין הוא, מה אם מנחת נסכין שאינה טעונה לבונה טעונה שמן, לחם הפנים שהוא טעון לבונה אינו דין שיטעון שמן?!
תלמוד לומר: עליה – עליה שמן לא על לחם הפנים.

(ד) עליה לבונה -
לא על מנחת נסכין.
הלא דין הוא, מה אם לחם הפנים שאינו טעון שמן טעון לבונה, מנחת נסכים שהיא טעונה שמן אינו דין שתטען לבונה?!
תלמוד לומר: עליה לבונה, לא על מנחת נסכים.

(ה) מנחה -
לרבות מנחת יום השמיני ללבונה.

היא -
פרט לשתי הלחם, שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.
(ו) הלא דין הוא, אם מעטתים מן השמן שהוא נוהג במנחת נסכין, לא אמעטם מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכין, הין, אם מעטתים מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים, לא אמעטם מן השמן שאינו נוהג בלחם הפנים.
הוא הדין, אם מיעטתים מן השמן שאינו נוהג בלחם הפנים אמעטם מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים, הין, אם מיעטתים מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכין אמעטם מן השמן שהוא נוהג במנחת נסכין?!
תלמוד לומר: היא, פרט לשתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.