פרשה א
[כא, א]
ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו -
בני אהרן אין מיטמים למתים. מיטמות הן בנות אהרן למתים.

בני אהרן -
יכול חללים?
תלמוד לומר: הכהנים, יצאו חללים.
ומנין לרבות בעלי מומין?
תלמוד לומר: בני אהרן, בני אהרן אף הקטנים.

(ב) ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו -
אין לי אלא המת, ומנין לרבות את הדם?
תלמוד לומר: לנפש. ואומר: כי הדם הוא הנפש.

(ג) מנין לרבות כל הטמאות הפורשות ממנו מן המת?
תלמוד לומר: ואמרת אליהם, לרבות את הטמאות הפורשות מן המת.

לנפש לא יטמא בעמיו -
בזמן שעמיו שם אינו מיטמא, מיטמא הוא למת מצוה.

[כא, ב]
(ד) כי אם לשארו הקרוב אליו -
אין שארו אלא אשתו, שנאמר: שאר אביך הוא, הקרוב לא את הארוסה.

אליו -
לא את הגרושה.
יאמר לאמו מה תלמוד לומר לאביו?
מה אמו שהיא מתחללת הרי הוא מיטמא לה, אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו?!
אילו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע, אביו חזקה מנין?
תלמוד לומר: ולאביו.

(ה) או אילו נאמר לאביו ולא נאמר לאמו, הייתי אומר מה אביו שהוא חזקה הרי הוא מטמא לו, אמו וודאי אין דין שיטמא לה?!
אילו כן הייתי אומר מה אביו שאינו מתחלל אף אמו שאינה מתחללת. אמו שנתחללה מנין?
תלמוד לומר: ולאמו.

(ו) יאמר לבנו ולבתו –
מה תלמוד לומר לאמו ולאביו?
בנו ובתו שאינו חייב בכבודם הרי הוא מיטמא להם, אמו ואביו שהוא חייב בכבודם אינו דין שיטמא להם?!
אילו כן הייתי אומר לבנו ולבתו הנפלים?
תלמוד לומר: לאמו ואביו, מה אמו ואביו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא, יצאו בנו ובתו הנפלים שאינן בני קיימא.
ומה תלמוד לומר: לבנו?
ומה תלמוד לומר: לבתו?
לפי שיש בבן מה שאין בבת ויש בבת מה שאין בבן.
הבן אביו חייב בו מצוות:
למולו,
ולפדותו,
ללמדו תורה,
וללמדו אומנות,
ולהשיאו אשה.
מה שאין כן בבת.

הבת אביה זכאי:
במציאתה,
במעשה ידיה,
ובהפר נדריה,
מה שאין כן בבן.
הא לפי מה שיש בבן מה שאין בבת בבת מה שאין בבן, צריך לומר לבנו וצריך לומר לבתו.

(ח) יאמר לאחיו ולאחותו מה תלמוד לומר לבנו ולבתו?
אחיו ואחותו שאינו חייב בהם מצוות הרי הוא מטמא להם, בנו ובתו שהוא חייב בהם אינו דין שיהא מטמא להם?!
אילו כן הייתי אומר לאחיו ולאחותו, יכול לאחיו ולאחותו מאמו?
תלמוד לומר: לבנו ולבתו.
מה בנו ובתו שהוא יורשו, אף אחיו ואחותו שהוא יורשו, יצאו אחיו ואחותו מאמו שאינו יורשו.

[כא, ג]
(ט) יאמר לאחיו מה תלמוד לומר לאחותו?
שאילו נאמר לאחיו ולא נאמר לאחותו הייתי אומר מה אחיו בין גדול בין קטן, אף אחותו בין קטנה בין גדולה?
תלמוד לומר: ולאחותו הבתולה, הקטנה ולא הגדולה.

(י) אילו נאמר לאחותו ולא נאמר לאחיו הייתי אומר מה אחותו שהיא קטנה ולא גדולה אף אחיו הקטן ולא הגדול?
תלמוד לומר: ולאחיו בין גדול בין קטן.

(יא) ולאחותו הבתולה -
פרט לאנוסה ולמפותה.
או יכול שאני מוציא את מוכת עץ?
תלמוד לומר: אשר לא הייתה לאיש, שהוויתה על ידי איש ולא שהוויתה בדבר אחר.

(יב) הקרובה -
לרבות את הארוסה.

אליו -
לרבות את הבוגרת.

לה יטמא -
מצוה.
לא רצה ליטמא מטמין אותו בעל כורחו. ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטימאוהו בעל כורחו.

(יג) לה יטמא - מטמא הוא על הוודאי ואינו מטמא על הספק.
לה יטמא - אינו מטמא לאחרים עמה, שלא יאמר אדם הואיל ונטמאתי אלקט עצמות פלוני בידי.
לה יטמא - אינו מטמא על איבריה, שאין אדם מטמא על אבר מן החי מאביו, אבל מטמא הוא על עצם כשעורה מאביו.

ר' יוסי אומר:
אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו.

(יד) מעשה ביוסף בן פכסס שעלת גומי על רגלו ובקש הרופא לחותכה אמר לו כשתניח בה כחוט השערה הודיעני חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו.
קרא לנחוניא בנו אמר לו: חוניא בני, עד כאן הייתה חייב ליטפל בי מיכן ואילך צא לך שאין מטמא על אבר מן החי מאביו. וכשבא דבר לפני חכמים אמרו על זה נאמר: יש צדיק אובד בצדקו. הצדיק אבד וצדקו עמו.

[כא, ד]
(טו) לא יטמא בעל בעמיו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו, מטמא להם בין פסולים בין כשרים, יכול אף לאשתו יטמא בין כשרה בין פסולה?
תלמוד לומר: לא יטמא בעל בעמיו, יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא. הא כיצד?
מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה.

(טז) בעמיו -
בזמן שעושים כמעשה עמיו, לא בזמן שפרשו מדרכי ציבור, נהג מנהג כזה הרי הוא חולין, יכול יהיו חולין לעולם?
תלמוד לומר: (בעמיו) (להחלו) בזמן שהוא [מתעסק] עמו הרי הוא חולין, פירש הרי הוא בקודשתו.

פרק א
[כא, ה]
לא יקרחו -
יכול על חמש קריחות לא יהיו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: קרחה, לחייב על כל קריחה וקריחה.

(ב) בראשם -
מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, שיכול אין לי חייבים אלא על בין העינים לבד מנין לרבות את הראש?
תלמוד לומר: בראשם לרבות את הראש.

(ג) יכול בכהנים שריבה בהם הכתוב מצוות יתירות חייבים על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים, אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצוות יתירות לא יהיו חייבים אלא אחת ולא יהיו חייבים אלא בין העינים לבד?
תלמוד לומר: קרחה קרחה לגזירה שוה.
מה קרחה האמורה בכהנים על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים,
אף קרחה האמורה בישראל חייבים על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים.

ומה קרחה האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת,
אף קרחה האמורה בכהנים לא יהיו חייבים אלא על המת.

(ד) ובבשרם לא ישרטו שרטת -
יכול על חמש שריטות לא יהיה חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: שרטת, לחייב על כל שריטה ושריטה.

(ה) יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצוות יתירות חייבים על כל שריטה ושריטה אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצוות יתירות לא יהיו חייבים אלא אחת?
תלמוד לומר: שרטת שרטת לגזירה שוה.
מה שריטה האמורה בכהנים חייבים על כל שריטה ושריטה,
אף שריטה האמורה בישראל חייבים על כל שריטה ושריטה.

ומה שריטה האמורה בישראל אינו חייבים אלא על המת,
אף שריטה האמורה בכהנים לא יהיו חייבים אלא על המת.\

[כא, ו]
(ו) קדושים יהיו לאלהיהם -
על כורחם.

ולא יחללו את שם אלהיהם כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קודש -
להגיד מה גרם.

הם מקריבים -
לא הלוים.

והיו קודש -
לרבות בעלי מומים.

[כא, ז]
(ז) אשה זונה -
רבי יהודה אומר:
זונה זו איילונית.

וחכמים אומרים:
אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות.

רבי אלעזר אומר:
אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות.

(ח) וחללה -
איזו היא חללה?
זו שנולדה מאחד מכל הפסולים.

(ט) גרושה -
אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין?
ודין הוא, ומה אם גרושה שהיא מותרת למגרש פסולה מן הכהונה, חלוצה שהיא אסורה לחזור לחולץ אינו דין שתהא פסולה מן הכהונה?
צרה תוכיח שהיא אסורה לחזור לחולץ וכשירה לכהונה.

(י) הפרש גרושה עשה בה מעשה, חלוצה עשה בה מעשה ואל תוכיח צרה שלא עשה בה מעשה. ואם נפשך לומר ואשה לרבות את החלוצה, יכול אף הצרה תהי כחלוצה ופסולה מן הכהונה?
תלמוד לומר: ואשה גרושה מאישה, שגירושיה ביד אישה ולא שאין גירושיה ביד אישה.

(יא) [אשה גרושה] -
זו דרש רבי אלעזר בן מתיא:
הרי שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלה ונתקדשה ואחר כך בא בעלה מנין שהיא מותרת לחזור לראשון, שאף על פי שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה?
תלמוד לומר: ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה.

(יב) לא יקחו, לא יקחו -
מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש.

[כא, ח]
(יג) ומנין אם אינו רוצה דפנו?
תלמוד לומר: וקדשתו, בעל כורחו.

כי את לחם אלהיו הוא מקריב –
להגיד מה גרם.

קדוש יהיה לך -
לרבות בעלי מומים.

כי קדוש אני ה' מקדישכם -
להזהיר בית דין על כך.

[כא, ט]
(יד) ובת כוהן כי תחל -
יכול אם חיללה את השבת תידון בשריפה?
תלמוד לומר: כי תחל לזנות, כשחיללתה בזנות ולא חיללה בדבר אחר.

(טו) יכול אם זנתה פנויה תדון בשריפה?
תלמוד לומר: אביה ונאמר להלן אביה.
מה אביה האמור להלן זנות עם זיקת הבעל,
אף אביה האמור כאן זנות עם זיקת הבעל

[או אינו אביה אלא להוציא את כל הארץ כשהוא אומר היא מחללת, הרי כל אדם אמור, הא מה אני מקיים אביה?
מה אביה האמור להלן זנות עם זיקת הבעל,
אף אביה האמור כאן זנות עם זיקת הבעל].

(טז) או מה אביה האמור להלן נערה ארוסה אף אין לי אלא נערה ארוסה, מנין נערה נשואה, בוגרת ארוסה, בוגרת נשואה אפילו זקינה מנין?
תלמוד לומר: ובת כוהן, מכל מקום.

(יז) אין לי אלא בת כוהן לכהן, מנין בת כוהן ללוי בת כוהן לישראל אפילו לנתין ולממזר מנין?
תלמוד לומר: ובת איש כוהן אף על פי שאינה כהנת.

(יט) את אביה היא מחללת -
ר' אליעזר אומר:
עם אביה בשריפה ועם חמיה בסקילה

היא באש תשרף -
היא בשריפה ואין בועלה בשריפה.
היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה.

פרשה ב
[כא, י]
(א) והכהן הגדול מאחיו -
שיהא גדול מאחיו, בנוי בעושר בכח בחכמה ובמראה, אין לו מנין שיגדלוהו משל אחיו?
תלמוד לומר: הגדול מאחיו, שיהא גדול מאחיו.

אמרו עליו על פינחס איש הבתה שעלה גורלו להיות כוהן גדול והלכו אחריו גיזברים ומרכולין ומצאוהו חוצב ומלאו עליו את המחצב דינרי זהב.

אמר רבי חנניה בן גמליאל:
וכי סתת היה והלא חתנינו היה והלא לא מצאוהו אלא חורש, כעניין שנאמר: ושנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים עשר.

(ב) אשר יוצק על ראשו שמן המשחה -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבוא אל אהל מועד לשרת בקודש, שיכול אין לי אלא שנמשח שבעה ונתרבה שבעה נמשח שבעה ונתרבה יום אחד, נמשח יום אחד ונתרבה שבעה נתרבה יום אחד ונמשח יום אחד ואפילו שעה אחת מנין?
תלמוד לומר: אשר יוצק על ראשו שמן המשחה אפילו שעה אחת ומילא ידו ללבוש את הבגדים אפילו שעה אחת.

(ג) אילו אמר: ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, יכול לא יפרע ולא יפרום של סוטה?
תלמוד לומר: ראשו.

ר' מאיר אומר:
ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום על מתו, כדרך שבני אדם פורעים ופורמים על מיתיהם לא יפרום לא יפרום כדרך הפורמים, הא כיצד?
כוהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה.

[כא, יא]
(ד) ועל כל נפשות מת לא יבא -
אמר רבי עקיבא:
מנין לרביעית דם שהוא משני מתים?
תלמוד לומר: ועל כל נפשות מת, שתי נפשות ומת אחד.

לא יבוא ולא יטמא -
חייב בלא יבא וחייב בלא יטמא, אין לי אלא כוהן גדול שהוא חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא, מנין לכהן הדיוט שהוא בלא יבוא ושהוא בלא יטמא?
תלמוד לומר: לא יטמא לא יטמא לגזירה שוה.
מה לא יטמא אמור בכהן גדול חייב בלא יבא וחייב בלא יטמא,
אף לא יטמא האמור בכהן הדיוט חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא לאביו ולאמו לא יטמא, מטמא הוא למת מצוה.

[כא, יב]
(ה) ומן המקדש לא יצא -
עימהם אינו יוצא יוצא הוא אחריהם אלא הן ניכסין והוא נגלה הן נכסין והוא נגלה ויוצא עמהן עד פתח העיר, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:
ומן המקדש לא יצא - אינו יוצא כל עיקר.

(ו) ומנין אם עבד עבודתו כשירה?
תלמוד לומר: ולא יחלל את מקדש אלהיו, הא כוהן הדיוט שעבד אונן עבודתו פסולה כי שמן משחת אלהיו עליו.
אין לי אלא משוח בשמן המשחה המרובה בגדים מנין?
תלמוד לומר: כי שמן משחת אלהיו עליו אני ה', להגיד מה גרם.

[כא,יג]
(ז) הוא -
לא המלך.
הוא - ולא הנזיר.
הוא - לרבות כוהן משוח מלחמה.

אשה בבתוליה יקח -
פרט לבוגרת שכלו בתוליה.

רבי אלעזר ורבי שמעון:
מכשירים בבוגרות.

פרק ב
[כא, יד-טו]
יאמר אלמנה, מה תלמוד לומר גרושה?
שאילו נאמר אלמנה ולא נאמר גרושה, הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול, גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט אינו דין שתהא אסורה לכ"ג, אלו כן הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט זרעו ממנו חולין, גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט יהא זרעו ממנה ממזר?
תלמוד לומר: גרושה ולא יחלל.

(ב) או אילו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה, הייתי אומר גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט זרעו ממנה חולין, אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט זרעו ממנה כשר?
תלמוד לומר: אלמנה ולא יחלל גרושה ולא יחלל, אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה.

(ג) וחללה -
איזו היא?
חללה זו שנולדה מכל הפסולים.

(ד) זונה -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי אלא כוהן גדול שנעשה זרעו מן הפסולות ממנה חולין, מנין לכהן הדיוט שנעשה זרעו מן הפסולות ממנה חולין?
תלמוד לומר: זונה זונה לגזירה שוה.
מה זונה האמורה בכהן גדול זרעו מן הפסולות ממנה חולין,
אף זונה האמורה בכהן הדיוט זרעו ממנה חולין.

(ה) את אלה לא יקח -
אלה לא יקח.

ולא יחלל –
ואין זרעו מן הנדה חולין.
והלא דין הוא, מה אילו שאינו חייב על ביאתו כרת זרעו ממנה חולין, נדה שהוא חייב על ביאתו כרת אינו דין שיהא זרעו ממנו חולין?
תלמוד לומר: את אלה לא יקח ולא יחלל, אין זרעו מן הנדה חולין.

(ו) כי אם בתולה -
מלמד שהוא מצווה על הבתולה.

מעמיו -
להביא בת גיורת עמונית שתהא כשירה לכהונה.

יקח אשה -
מה תלמוד לומר?
מנין אתה אומר אירס את האלמנה ונתמנה להיות כוהן גדול יכנוס?
תלמוד לומר: יקח אשה.
מעשה ביהושע בן גמלא שקידש מרתא בת בייתוס ומינהו המלך להיות כוהן גדול וכנסה.
יכול אפילו עשה מאמר ביבמתו יכנוס?
תלמוד לומר: יקח אשה ולא יבמה.

(ז) ולא יחלל זרעו -
אין לי אלא זרע שהוא מתחלל היא עצמה מנין?
ודין הוא, ומה אם הזרע שלא עבר עבירה הרי הוא מתחלל היא שעברה עבירה אינו דין שיתחלל, הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואינו מתחלל.

(ח) לא, אם אמרת באיש שאין מתחלל בכל מקום תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום ואם נפשך לומר לא יחלל ולא יחלל אף מי שהיה כשר ונתחלל.

(ט) בעמיו -
להביא בת חלל זכר שתהא פסולה מן הכהונה.

רבי יהודה אומר:
בת גר זכר כבת חלל זכר.

כי אני ה' מקדשו -
להגיד מה גרם.

פרשה ג
[כא, טז-יז]
וידבר ה' אל משה לאמר, איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום, לא יגש להקריב לחם אלהיו.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי:
הא תינוק פסול אף על פי שהוא תמים, אימתי עבודתו כשירה?
משיביא שתי שערות, אבל אין אחיו הכהנים מקריבים אותו לעבודתו עד שיהיה בן עשרים שנה.

[כא, יח]
(ב) אשר יהיה בו מום -
אין לי אלא שלא יהיה בו מום לאחר הדיבור כזיבה וכנגעים, היה בו מום לפני הדיבור מנין? תלמוד לומר: אשר יהיה בו מום.
אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום, נולד בעל מום ממעי אמו מנין?
תלמוד לומר: אשר יהיה בו מום.

(ג) לא יקרב להקריב לחם אלהיו -
אין לי אלא תמידים שהם קרוים לחם, שנאמר: את קרבני לחמי לאישי, ושאר כל הקרבנות מנין?
תלמוד לומר: שוב לחם.
מנין לרבות את הדם?
תלמוד לומר: להקריב.
ואומר: ויקריבו בני אהרן את הדם אליו.

(ד) מנין אימורי חטאת ואמורי אשם ואמורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מנין?
תלמוד לומר: לא יגש להקריב.

מנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כוהנים ומנחת כוהן משוח ומנחת נסכים?
תלמוד לומר: לא יגש להקריב.

מנין היציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות (והקטרות וההזיות) [והפתיתות והמליחות] והמליקות והקבלות?
תלמוד לומר: לא יגש להקריב.

יכול יהיו חייבים על כולם?
תלמוד לומר: לחם, מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה יצאו אילו שאינו משום עבודה.

[כא, יט-כא]
(ה) כל איש אשר בו מום -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: זרע אהרן אין לי אלא זרע אהרן, אהרן עצמו מנין?
תלמוד לומר: כי כל איש אשר בו מום.
אין לי אלא בעל מום קבוע, בעל מום עובר מנין?
תלמוד לומר: כל אשר בו מום.

(ו) עיור -
בין סומא בשתי עיניו בין סומא אפילו בעינו אחת חרור קבוע והמים הקבועים מנין?
תלמוד לומר: איש עיור.

(ז) פסח -
בין חגר בשתי רגליו בין חיגר ברגלו אחת, רגלו חלולה ועקומה ודומה למגל מנין?
תלמוד לומר: או פסח.

חרום –
שחוטמו שקוע, חוטמו בלום, חוטמו סולד, חוטמו נוטף מנין?
תלמוד לומר: או חרום.

(ח) אבא יוסי אומר:
איזהו החרום?
הכוחל שתי עיניו כאחת.
אמרו לו: הפלגתה, אף על גב שאין יכול לכחול שתי עיניו כאחת.

(ט) שרוע -
שנשמטה יריכו, פיקח יוצא מגודלו. עקיבו יוצא לאחוריו, פרסתו רחבה כשל אווז מנין?
תלמוד לומר: או איש.

(י) שבר רגל -
אין לי אלא שנשברה רגלו, הקשן והעיקלן מנין?
תלמוד לומר: איש.

(יא) שבר יד -
אין לי אלא שנשברה ידו, אצבעותיו מורכבות זו על זו או קולטות עד הפרק כשר, למטה מן הפרק פסול, חתכה כשר מנין?
תלמוד לומר: או שבר יד.

(יב) גבן -
שיש לו שני גבינים, אין לו גבינים או אין לו אלא גבין אחד זהו גבן האמור בתורה.

רבי דוסא אומר:
כל שגביניו שוכבים.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר:
כל שיש לו שתים גבים ושתי שדראות.

דק -
זה הדוק, חלזון נחש עיניו מנין?
תלמוד לומר: או דק.

(יג) תבלול -
לבן נכנס בשחור ושחור בלבן.

ר' יוסי אומר:
אין מומים בלבן.
איזהו תבלול לבן?
פוסק בסירה ונכנס בשחור.

(יד) בעינו -
להביא את שבעינו, שתי עיניו למעלה ושתי עיניו למטה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה ורואה את החדר ואת העלייה כאחד, סכי שמש והזוגדות והרואה את חברו ואמר לו הוא רואה.

(טו) גרב -
זו החרש.

ילפת -
זו חזזית מצרית.

מרוח אשך -
רבי ישמעאל אומר:
כל שנמרחו אשכיו.

ר' עקיבא אומר:
כל שרוח באשכיו.

חנניה בן אנטיגנוס אומר:
כל שמראיו חשוכים.

פרק ג
אין לי אלא את אילו בלבד, מנין לרבות שאר המומים?
תלמוד לומר: מום מום ריבה.

(ב) מנין הכושי והחיגר והלבקן והקיפח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים?
תלמוד לומר: איש איש ריבה.

(ג) והלא דין הוא, ומה אם בהמה שפסל בה אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן, הכשיר בה הכושי והגיחור והלבקן והקיפח הננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים.

(ד) אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן, אינו דין שנכשיר בו את הכושי והגיחור והלבקן והקיפח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים?
תלמוד לומר: איש איש ריבה.

(ה) אשר מום בו -
פרט לאותו ואת בנו וטרפה ויוצא דופן.
והלא דין הוא, ומה אם בהמה שהכשיר בו הכושי והגיחור והקיפח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים, פסל בה אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן, אדם שפסל בו הכושי והגיחור והקיפח הננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים, אינו דין שיפסל בו אותו ואת בנו וטרפה ויוצא דופן?
תלמוד לומר: מום בו, פרט לאותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן.

(ו) מום בו -
פרט לשעבר מומו.
והלא דין הוא, ומה אם בהמה שפסל בו אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן אם עבר מומה כשירה, אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן אם עבר מומו לא יהיה כשר.

(ז) לא, אם אמרת בבהמה שהכשיר בה הכושי והגיחור והלבקן והקיפח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים, תאמר באדם שפסל בו את כל אילו, אם עבר מומו לא יהיה כשר?
תלמוד לומר: מום בו, פרט לשעבר מומו.

[כא, כב]
(ח) לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל -
אם נאמר מקדשי הקדשים למה נאמר ומן הקדשים, ואם נאמר ומן הקדשים למה נאמר מקדשי קדשים, שאילו נאמר מקדשי הקדשים ולא נאמר מן הקדשים הייתי אומר קדשי קדשים שהותרו לזר מהם יאכל ומקדשים קלים לא יאכל, צריך לומר מן הקדשים.
או אילו נאמר מן הקדשים ולא נאמר מקדשי הקדשים, הייתי אומר מקדשים קלים יאכל ומקדשי קדשים לא יאכל, צריך לומר מקדשי הקדשים וצריך לומר ומן הקדשים.

(ט) יאכל -
אף במחלוקת.
והלא דין הוא, ומה אם טבול יום ומחוסר כפורים שהם כשרים לעבודת מחר אינן אוכלים במחלוקת, בעל מום שאינו כשר לעבודת מחר אינו דין שלא יאכל במחלוקת?
תלמוד לומר: יאכל אף במחלוקת.

[כא, כג]
(י) אם נאמר אל הפרוכת למה נאמר אל המזבח ואם נאמר אל המזבח למה נאמר אל הפרוכת? שאילו נאמר אל הפרוכת ולא נאמר אל המזבח הייתי אומר אל הפרוכת שהוא בפנים יהיה פסול, אל המזבח שאינו בפנים לא יהיה פסול, צריך לומר אל המזבח, ואילו נאמר אל המזבח ולא נאמר אל הפרוכת הייתי אומר אל המזבח שהוא כשר לעבודה יהיה פסול אל הפרוכת שאינה כשירה לעבודה לא יהיה פסול, צריך לומר אל המזבח וצריך לומר אל הפרוכת.

(יא) יכול לא יכנס לעשות רקועין?
תלמוד לומר: אך, כך הוא מצוותיו:
הכהנים נכנסים.
אם אין כוהנים לוים נכנסים.
אם אין טהורים נכנסים טמאים.
ואם אין תמימים נכנסים בעלי מומים.
ומנין אם עבד עבודתו פסולה?
תלמוד לומר: ולא יחלל את מקדשי.
ומנין שבעל מום במיתה?

רבי יהודה אומר:
נאמר כאן חילול,
ונאמר להלן חילול,
מה חילול שנאמר להלן מיתה,
אף כאן מיתה.

וחכמים אומרים:
אין בעל מום במיתה אלא באזהרה.

[כא, כד]
(יב) וידבר ה' אל משה ואל אהרן ואל בני ישראל -
הזהיר את אהרן על ידי הבנים ואת הבנים על ידי ישראל ואת הבנים זה על ידי זה.