פרשה ט
[כג, ב]
ומנין שמעברים את השנה על הגליות שגלו ועדין לא הגיעו?
תלמוד לומר: בני ישראל מועדי ה', עשה את המועדות שיעשו אותם כל ישראל.

(ב) הייתה שנה צריכה להתעבר וישבו ונתנו בדבר ועמדו ולא הספיקו לומר מעוברת עד שאירע הדבר, יכול תהא מעוברת?
תלמוד לומר: אשר תקראו אותם מועדיי, קראתם אתם מועדיי ואם לאו אינם מועדיי.

[כג, ד]
(ג) לא הייתה השנה צריכה לעבר ועיברוה אנוסים או שוגגים או מוטעים, מנין שהיא מעוברת? שנאמר: אשר תקראו אותם במועדם, אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מוטעים אתם אפילו אנוסים, אם קראתם אתם מועדיי ואם לאו אינם מועדיי.

(ד) עיברוה בלילה עברוה משנה לחברתה פחות חודש או יתר חודש, יכול תהא מעוברת?
תלמוד לומר: אותם אלה הם מועדי, אין אלה מועדיי.

(ה) ומנין שמעברים את השנה מפני הצורך?
תלמוד לומר: אלה מועדי ה' מקראי קודש.

(ו) יכול כשם שמעברים את השנה מפני הצורך כך יעברוה מפני הטומאה?
תלמוד לומר: אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם, ובחודש הראשון פסח אל יצא חודש הראשון בלא פסח.

(ז) ומה עניין שבת לענין מועדות?
אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאלו חילל את השבתות.
וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות.

(ח) ומנין ליום הכיפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מנין שהוא חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמה?
תלמוד לומר: שבת הוא יום הכיפורים הוא דברי ר' עקיבא.

רבי ישמעאל אומר:
אינו חייב אלא אחת.

פרק י
למעלן הוא מדבר בעיבור שנה וכאן הוא מדבר בקידוש חדש, נראה בעליל או שבאו עדים והעידו לפניהם ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה, יכול יהיה מקודש?
תלמוד לומר: אשר תקראו אותם במועדם, אם קריתם אתם מועדיי ואם לאו אינם מועדיי.

(ב) קידשוהו שלא בעדים, או שבאו העדים והעידו ונמצא זוממים, מנין שהיה מקודש?
תלמוד לומר: אשר תקראו אותם מועדיי, אם קריתם אתם מועדיי ואם לאו אינם מועדיי.

(ג) קידשוהו אנוסים או שוגגין או מוטעים, מנין שהוא מקודש?
תלמוד לומר: אשר תקראו אותם, אתם אפילו אנוסים אתם אפילו שוגגים, אם קריתם אתם מועדי ואם לאו אינם מועדיי.

(ד) קידשוהו קודם זמנו או לאחר עיבורו יום אחד, יכול יהיה מקודש?
תלמוד לומר אותם אותם אלה הם מועדי, ואין אלו מועדי.

(ה) יכול כשם שמעברים את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החודש מפני הצורך?
תלמוד לומר: החודש, אחר החודש הם הולכים.

(ו) יכול אם הוצרך שני ימים נותנים לו שני ימים?
תלמוד לומר יום. אין לו אלא יום אחד בלבד.
ומנין שמחללים את השבת להעיד עליהם?
תלמוד לומר: אלה מועדי ה'.

(ז) יכול כשם שמחללים את השבת להעיד עליו כך יחללו את השבת להודיע עליהם שנתקיימו?
תלמוד לומר: אשר תקראו, על קריאתם אתה מחלל את השבת ואי אתה מחלל את השבת להודיע עליהם שנתקיימו.

פרק יא
[כג, ה]
ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחודש בין הערבים -
יכול משתחשך?
תלמוד לומר: יום.
אי יום, יכול משתי שעות?
תלמוד לומר: בין הערבים.
מה בין הערבים מיוחד משפנה יום, אף יום משפנה יום משש שעות ולמעלה, אף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר, אוי לנו כי פנה יום כי נטו צללי ערב.

[כג, ו]
(ב) ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצוות -
יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה.
והלא דין הוא, ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה, זה שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה? תלמוד לומר: זה, זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה.

(ג) חג המצוות שבעה ימים לה' -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: ששת ימים תאכל מצוות וביום השביעי חג לה', שביעי בכלל הזה ולמה יצא? להקיש אליו אלא מה שביעי רשות אף כולם רשות.
יכול אף לילה הראשון רשות?
תלמוד לומר: עליו תאכלו מצוות הכתוב קבעו חובה.

(ד) אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין?
תלמוד לומר: בערב תאכלו מצות.
אם כן למה נאמר: שבעת ימים מצוות תאכלו?
מצה נאכלת כל שבעה ויוצא בה ידי חובתו בפסח יצאו חלות ורקיקי נזיר שאין נאכלים כל שבעה.

(ה) והקרבתם אשה לה' שבעת ימים -
מנין אם אין לך פרים הבא אילים ואם אין לך אילים הבא כבשים ואם אין לך בטהרה הבא בטומאה?
תלמוד לומר: והקרבתם אשה לה' שבעת ימים, יקריבו אשה לה' מכל מקום.

פרשה י
[כג, י]
כי תבאו -
יכול משבאו לעבר הירדן?
תלמוד לומר: אל ארץ, המיוחדת.

(ב) יכול משבאו לעמון ומואב?
תלמוד לומר: אשר נתן לכם, לכם ולא עמון ומואב.

(ג) וקצרתם את קצירה -
שתהא תחילה לכל הנקצרים.
יכול אף של בית השלחים ושל בית העמקים?
תלמוד לומר: קצירכם של כולכם אמרתי ולא של בית השלחים ושל בית העמקים.

(ד) קציר ולא הקטניות.

קצירה -
לא השחת.

רבי יהודה אומר:
אם התחיל עד שלא הביאה שליש קוצר ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות.

ר' שמעון אומר:
אף משהביאה שליש מתחיל קוצר ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות, פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות.

וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן -
אין מצוות קצירה בכהן.

[כג, יא]
(ה) והניף את העומר לפני ה' -
שלשת שמות יש לו:
עומר,
שבלים,
עומר תנופה.
עומר - שמו לרצונכם אין כופים את הצבור על כורחו.

ממחרת השבת -
מחרת יום טוב יניפנו הכהן, בנין אב לכל התנופות שיהו בכהן.

[כג, יב]
(ו) ועשיתם ביום כבש בן שנתו -
אף על פי שאין עומר.
ועשיתם עומר - אף על פי שאין כבש.

ביום הניפכם -
אין תנופה אלא ביום.

כבש בן שנתו תמים לעולה לה' -
לא שנה למנין עולם.

[כג, יג]
(ז) ומנחתו שני עשרונים סולת בלולה בשמן אשה לה' לריח ניחוח -
הרי זה יצא מכלל כל הכבשים לתן שני עשרונים.

(ח) יכול כשם שנכפלה סולתו כן יכפל יינו?
תלמוד לומר: יין רביעית.
יכול לא יכפול יינו שאין היין נבלל עם הסולת, אבל יכפל שמנו שהרי השמן נבלל עם הסולת?
תלמוד לומר: ונסכו רביעית ההין, כל נסכיו יהיו רביעית.

[כג, יד]
(ט) אילו אומר קלי וכרמל לא תאכלו, יכול אף הקיטניות בכלל?
תלמוד לומר: לחם.
אין לי אלא חיטים שקרוים לחם, שנאמר: ממושבותיכם תביאו לחם תנופה.
ומניין לרבות שעורים וכוסמים ושיבולת שועל ושיפון?
תלמוד לומר: וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה.

(י) עד הביאכם את קרבן אלהיכם -
זה העומר, יכול זה הכבש?
צא וראה מה אמור למטה משם הבאת עומר אף כאן עומר, משקרב העומר מוצאים שוקי ירושלים מלא קמח קלי שלא ברצון חכמים, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:
ברצון חכמים היו עושין, משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקים מותרים מחצות היום ואילך. ולהלן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור.

אמר רבי יהודה:
והלא מן התורה הוא אסור, שנאמר: עד עצם היום הזה, מכל מקום הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן מפני שהם יודעים שאין בית דין מתעצלים בו.

(יא) חוקת עולם -
לבית עולמים.

לדורותיכם -
שינהוג הדבר לדורות.

בכל מושבותיכם -
בארץ ובחוצה לארץ.

אמר רבי שמעון:
שלושה דברים תלוים בארץ ונוהגים בארץ ובחוצה לארץ:
החדש, והערלה והכלאים.
החדש - אסור מן התורה בכל מקום.
והערלה - הלכה.
והכלאים - מדברי סופרים.

פרק יב
[כג, טו]
וספרתם לכם -
כל אחד ואחד.

ממחרת השבת -
ממחרת יום טוב.
יכול ממחרת שבת בראשית?
אמר ר' יוסי ברבי יהודה:
כשהוא אומר: עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום, כל ספירתם לא יהיה אלא חמישים יום.

(ב) אם אומר את ממחרת שבת בראשית פעמים שאתה מונה חמישים ואחד חמישים ושתים חמישים ושלש חמישים וארבעה חמישים וחמשה חמישים וששה, הא מה אני מקיים ממחרת השבת?
ממחרת יום טוב.

(ג) ר' יהודה בן בתירה אומר:
ממחרת השבת -
ממחרת יום טוב.
יכול ממחרת שבת בראשית?
כשהוא אומר שבעה שבועות תספור לך ספירה שהיא תלוויה בבית דין, יצאה שבת בראשית שאינה תלוויה בבית דין שספירתה בכל אדם.

(ד) רבי יוסי אומר:
ממחרת השבת -
ממחרת יום טוב.
יכול ממחרת שבת בראשית, וכי נאמר ממחרת שבת בפסח והלא לא נאמר אלא ממחרת שבת, והלא כל השנה מליאה שבתות, צא וחשוב מאי זו שבת?
נאמר כאן ממחרת שבת,
ונאמר למטה ממחרת שבת,
מה מחרת שבת האמור למטן רגל ותחילת רגל,
אף ממחרת שבת אמור כאן רגל ותחילת רגל.

(ה) רבי שמעון בן אלעזר אומר:
כתוב אחד אומר: ששת ימים תאכל מצות.
וכתוב אחד אומר: שבעת ימים מצוות תאכלו.
הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
מצה שאי אתה יכול לאוכלה מן החדש כל שבעה אתה יכול לאכלה שישה מן החדש, הא מה אני מקיים ממחרת השבת?
ממחרת יום טוב.

(ו) מיום הביאכם תספרו -
יכול יקצור ויביא ויספור אימתי שירצה?
תלמוד לומר: מהחל חרמש בקמה תחל לספור.
אי מהחל חרמש יכול יקצור ויספור ויביא אימתי שירצה?
תלמוד לומר: מיום הביאכם תספרו.
יכול יקצור ביום ויספור ביום ויביא ביום?
תלמוד לומר: שבע שבתות תמימות תהיינה.
אימתי הם תמימות?
בזמן שמתחיל מבערב.
יכול יקצור בלילה ויספור בלילה ויביא בלילה?
תלמוד לומר: מיום הביאכם, אין הבאה אלא ביום, הא כיצד?
קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.

[כג, טז]
(ז) עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום -
זו היא שאמר רבי יוסי ברבי יהודה:
כל ספירתך לא תהיה אלא חמישים יום.

(ח) תספרו חמישים יום -
יכול יספור חמישים ויקדש חמישים ואחד?
תלמוד לומר: שבע שבתות תמימות תהיינה.
אי שבע שבתות תמימות תהיינה יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום ארבעים ותשעה?
תלמוד לומר: תספרו חמישים יום, הא כיצד?
מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמישים כיובל.

(ט) והקרבתם מנחה חדשה לה' -
שתהא חדשה לכל המנחות, אין לי אלא מנחת חטים מנחת שעורים מנין?
כשהיא אומר וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם, אם אינו עניין למנחת חטים תנהו עניין למנחת שעורים.

פרק יג
[כג, יז]
ממושבותיכם -
ולא מחוצה לארץ.

ממושבותיכם -
אף מן העליה

תביאו -
מה שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה. מה זה עשרון לחלה, אף מה שאתה מביא ממקום אחר עשרון לחלה.
או מה אילו שני עשרונים אף הללו שני עשרונים?
תלמוד לומר: תהיינה. אלו שני עשרונים ואין הללו שני עשרונים.

(ב) לחם תנופה שתים -
שיהו שוות.

שני עשרונים -
שיהו שוות.

סולת תהיינה חמץ תאפינה -
שאור בודה להם מתוכן ומחמצן דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:
אף היא אינה מן המובחר אלא מביא את השאור ונותנו לתוך המידה וממלא את המידה.
אמר לו: אף היא הייתה חסירה או יתירה.

(ג) ביכורים לה' -
רבי שמעון אומר:
נאמר כאן ביכורים לה' .
ונאמר להלן ביכורים לה'
מה בכורים אמורים כאן של ציבור
אף ביכורים אמורים לה' להלן משל ציבור.
אם תאמרו זו משל ציבור והלן משל יחיד?
אמרת לאו, אם זו ראשית קציר אין הלן ביכורים לה'
ואם הלן ביכורים לה' אין זו ראשית קציר.
דברים מחוסרים להלן אמרן הכתוב כאן.

[כג, יח]
(ד) והקרבתם על הלחם -
חובה ללחם.

והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה -
כבשים אף על פי שאין לחם, דברי רבי טרפון.
אם כן למה נאמר לחם?
מלמד שלא נתחייבו כבשים עד שנתחייבו בלחם.

(ה) ופר בן בקר אחד ואילים שנים יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה לה' ריח ניחוח לה' –
דבר הכתוב בקצרה.

[כג, יט]
(ו) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת לה' -
יכול שבעת כבשים ושעיר האמור בחומש הפיקודים, הם שבעת כבשים ושעיר האמור כאן, וכשאתה מגיע לפרים ולאילים אינם הם, אלא אלו קרבו בגלל לחם ואילו קרבו בגלל היום.

(ז) ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים -
שתהיה זביחתן לשם שלמים.

ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים -
אמר רבי שמעון:
על מה שני כבשי עצרת מכפרים?
על טומאת מקדש וקדשיו.
אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר?
על טומאה שאירע בין זה לזה, אמור מעתה כך היו ישראל צריכים בכל שעה אלא שחיסך הכתוב את ישראל.

[כג, כ]
(ח) והניף הכהן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ה' -
יכול יהיה הלחם מלמטה?
תלמוד לומר: על שני כבשים.
אי על שני כבשים יכול לחם ע"ג כבשים?
תלמוד לומר: על לחם הבכורים.
עדין הדבר צריך מה מצינו בכל מקום הלחם מלמעלה אף כאן הלחם מלמעלה.

רבי יוסי בן משולם אומר:
כבשים על גבי הלחם, ומה אני מקיים על שני כבשים?
להוציא שבעה.

[חנינא בן עכינאי אומר:
מניח שתי לחם בין ירכותיהם של כבשים ומניף ונמצא מקיים שתי מקראות הללו לחם ע"ג כבשים וכבשים ע"ג לחם.

אמר רבי:
לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין כן, אלא מניח זה בצד זה ומניף].

(ט) קודש לה' לכהן -
לחם אף על פי שאין כבשים, דברי רי עקיבא.

רבי שמעון בן ננס אומר:
לא כי אלא כבשים אף על פי שאין לחם.

אמר רבי:
שקול מי מכריע?

אמר לו בן ננס:
אני אכריע, שכן מצינו במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם.

(י) אמר רבי שמעון:
הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בחומש הפיקודים קרב במדבר והאמור בתורת כוהנים לא קרב במדבר ומשבאו לארץ קרבו אלו ואלו, שנאמר: כי תבאו והבאתם.
מפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם?
שהכבשים מתירים את עצמן ולא לחם בלא כבשים, שאין לו מה יתירנו.

[כג, כא]
(יא) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש.

(יב) ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט -
אמר רבי אוורדימס ברבי יוסי:
וכי מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מיכן וראש השנה ויום הכיפורים מיכן?
אלא ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופיאה ומעשר עני מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו. וכל מי שאינו מוציא לקט שכחה ופיאה ומעשר עני מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו.

פרשה יא
[כג, כד]
בני ישראל מקרא קדש -
ואין הגוים מקרא קודש.
או בני ישראל, אין לי אלא בני ישראל, מנין לרבות את הגרים ואת העבדים?
תלמוד לומר יהיה לכם.

שבתון זכרון תרועה מקרא קודש -
רבי אליעזר אומר:
שבתון –
זו קדוש היום.

מקרא קודש -
קדשיהו.

אמר לו רבי עקיבא:
אינו אומר שבתון אלא שבות, שכן הוא פותח בשביתה ראשון, אלא זכרון - אילו הזכרונות. תרועה - אילו השופרות.
מקרא קודש - זה קדושת היום.
ומנין שיהיה כולל עמה את המלכיות?
תלמוד לומר: ה' אלהיכם בחודש השביעי.

(ב) רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
מה תלמוד לומר והיו לכם לזכרון לפני ה' אלהיכם?
שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם אלא זה בניין אב כל מקום שאתה אומר זכרונות את סומך לה המלכיות.

(ג) כיצד סדר ברכות?
אומר: אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עימהם ואינו תוקע.
קדושת היום ותוקע.
שופרות ותוקע.
ואומר: עבודה והודאה וברכת כוהנים, דברי רבי יוחנן בן נורי.

(ד) אמר לו רבי עקיבא:
אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר?
אלא אומר: אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע.
זכרונות ותוקע,
שופרות ותוקע.
ואומר: עבודה והודאה וברכת כהנים.

(ה) רבי אומר:
עם המלכיות אומר קדושת היום מה מצינו בכל יום ברביעית, אף כאן ברביעית.

רבן שמלעון בן גמליאל אומר:
קדושת היום עם הזכרונות.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:
מה מצינו בכל יום ברביעית אף כאן ברביעית

רשב"ג אומר:
קידוש היום עם זכרונות.
אמר רשב"ג:
מה מצינו בכל יום באמצע אף כאן אומרה באמצע, וכשקידשו את השנה באושה ביום הראשון עמד רבי שמעון בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי רבי יוחנן בן נורי.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:
לא היינו נוהגים כן ביבנה ביום השני.

עמד חנניה בנו של רבי יוסי הגלילי ואמר כדברי ר' עקיבא.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כך היינו נוהגים ביבנה.

(ו) ומניין שהוא בשופר?
תלמוד לומר: והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים, שאין תלמוד לומר: בחודש השביעי.
ומה תלמוד לומר: בחודש השביעי?
הרי תרועת שביעית כזו, מה זו בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר.

(ז) ומניין שהיא פשוטה לפניה?
תלמוד לומר: והעברת שופר תרועה.
ומנין שהיא פשוטה לאחריה?
תלמוד לומר: תעבירו שופר.
אין לי אלא ביובל, בראש השנה מניין?
תלמוד לומר: והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים, שאין תלמוד לומר: בחודש השביעי.
ומה תלמוד לומר בחודש השביעי?
הרי תרועה כל חדש שביעי כזו, מה זו פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה אף תרועת ראש השנה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.

(ח) מנין שלוש של שלוש שלוש?
תלמוד לומר: והעברת שופר תרועה, זכרון תרועה מקרא קודש. יום תרועה יהיה לכם, מלמד שהם שלוש של שלוש שלש.

(ט) ומנין ליתן את האמור ביובל בר"ה ואת האמור בר"ה ביובל?
תלמוד לומר:בחודש השביעי בחדש השביעי לגזרה שווה.

(י) כיצד סדר תקיעות?
תוקע ומריע ותוקע.
תוקע ומריע ותוקע,
שלוש תקיעות שהם תשע.
שיעור תקיעה כדי תרועה ושיעור תרועה שלושה שברים.
שיעור שופר כדי שיהא תוקע.

פרק יד
[כג, כז-כח]
מקרא קודש יום כיפורים הוא ועניתם את נפשותיכם כי כפורים הוא וכל מלאכה לא תעשו כי כפורים-
שיכול אין לי אלא יום הכיפורים מכפר אלא אם כן עשאו מקרא קודש, והתענה ולא עשה בו מלאכה, ומניין אפילו שלא עשאו מקרא קודשולא נתענה בו ועשה בו מלאכה שהיום מכפר?
תלמוד לומר: יום הכיפורים.

הוא -
שיכול אין לי יום הכיפורים מכפר אלא עם הקרבנות ועם השעירים, ומניין אף על פי שלא בקרבנות ושלא בשעיר היום מכפר?
תלמוד לומר: יום הכיפורים הוא.
יכול יכפר על השבים ועל שאינן שבים?
ודין הוא, חטאת ואשם מכפרים ויום הכיפורים מכפר, מה חטאת ואשם אין מכפרים אלא על השבים, אף יום הכיפורים לא יכפר אלא על השבים.

(ב) לא, אם אמרת באשם וחטאת שאין מכפרים על הזדון כשגגה, תאמר ביום הכיפורים שהוא מכפר על הזדון כשגגה, הואיל והוא מכפר על הזדון כשגגה יכפר על השבים ועל שאינן שבים?
תלמוד לומר: אך, הא אינו מכפר אלא על השבים.

[כג, כח]
(ג) וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה -
הרי זו אזהרה למלאכה.

[כג, כט]
כל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי -
הרי זו עונש למלאכה.

(ד) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה -
הרי זו עונש עינוי.

והאבדתי -
מה תלמוד לומר?
לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מהו, כשהוא אומר והאבדתי, לימד על הכרת שאינו אלא אבדן.
ומניין שיום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המיטה ובנעילת הסנדל?
תלמוד לומר: שבתון, שבות.
יכול תהא שבת בראשית אסורה בכולם?
תלמוד לומר: שבתון הוא לכם ועיניתם, הוא אסור בכולן ואין שבת בראשית אסור בכולן.

(ה) ועיניתם את נפשותיכם בתשעה -
יכול יתחיל ויתענה בתשעה?
תלמוד לומר: בערב.
אי בערב יכול משתחשך?
תלמוד לומר: ועניתם את נפשותיכם בתשעה, הא כיצד?
מתחיל ומתענה מבעוד יום שכן מוסיפים מחול על הקודש.

(ו) אין לי אלא מלפניו, מלאחריו מנין?
תלמוד לומר: מערב ועד ערב.
אין לי אלא יום הכיפורים, שבת בראשית מניין?
תלמוד לומר: תשבתו.
ימים טובים מנין?
תלמוד לומר: שבתכם, הא כל שביתה שאתה שובת אתה מוסיף לה בין מלפניה בין מלאחריה.

(ז) יכול יהיו חייבים כרת על התוספות?
תלמוד לומר: וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי, על עצם היום הזה ענוש כרת ואין ענוש כרת על תוספת מלאכה.

(ח) יכול לא יהיו חייבים כרת על תוספת מלאכה אבל יהיו חייבים כרת על תוספת ענוי?
תלמוד לומר: כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, על עצם היום הזה חייבים כרת ואין חייבים כרת על תוספת עינוי.
יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה?
תלמוד לומר: כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה. על עצם היום הזה מוזהרים ואין מוזהרים על תוספת מלאכה.

(ט) יכול לא יהיו מוזהרים על תוספת מלאכה אבל יהיו מוזהרים על תוספת עינוי?!
ודין הוא, ומה מלאכה שהיא נוהגת בימים טובים ובשבתות הרי זה מוזהר עליה, עינוי שאין נוהג בשבתות ובימים טובים אינו דין שלא יהיה מוזהר עליה, אבל אזהרה לעינוי ליום עצמו לא שמענו, וכשהוא אומר עונש מלאכה שאין תלמוד לומר שכבר קל וחומר.
ומה אם עינוי שאינו נוהג בימים טובים ובשבתות הרי הוא ענוש כרת, מלאכה שהיא נוהגת בימים טובים ובשבתות אינו דין שיהא ענוש ערת, אם כן למה נאמר עונש מלאכה?
ללמוד ממנו אזהרה לעינוי, מה עונש מלאכה לאחר אזהרה אף עונש עינוי לאחר אזהרה.

פרשה יב
[כג, לג-לד]
וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה' -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ואיני יודע אם שבעה ראשונים אם שבעה אחרנים, כשהוא אומר: ובחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה', הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים.

(ב) הזה חג הסוכות -
זה טעון סוכה ואין חג המצוות טעון סוכה.
והלא דין הוא, ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה, חג המצוות שהוא טעון מצה אינו דין שיטעון סוכה?
תלמוד לומר: הזה חג הסוכות, זה טעון סוכה ואין חג המצוות טעון סוכה.

(ג) חג הסוכות שבעת ימים לה' -
יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה?
תלמוד לומר: חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים.
אי חג הסוכות תעשה לך, יכול יהא חגיגה וסוכה להדיוט?
תלמוד לומר: חג הסוכות שבעת ימים לה' , הא כיצד?
חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט.

[כג, לה]
(ד) ביום הראשון מקרא קודש -
קדשהו.

וביום השמיני מקרא קדש -
קדשהו.

במה אתה מקדשהו?
במאכל,
ובמשתה,
ובכסות נקייה.

[כג, לו]
(ה) וכל מלאכה לא תעשו -
הרי זה בא ללמד על ימי מועד שהם אסורים במלאכה.

(ו) יכול יהיו אסורים בכל מלאכה?
תלמוד לומר: הוא, הוא אסור בכל מלאכה ואין ימי מועד אסורין בכל מלאכה, דברי רבי יוסי הגלילי.

[כג, לז]
(ז) רבי עקיבא אומר:
מה תלמוד לומר: אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אם לעניין ימים טובים כבר ימים טובים אמורים, שנאמר: מלבד שבתות ה' ואומר ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.
אם כן למה נאמר: אשר תקראו אותם מקראי קודש?
אלא אילו ימי מועד שאסורים במלאכה.

(ח) יכול יהיו אסורים בכל מלאכת עבודה?
תלמוד לומר: הוא, הוא אסור בכל מלאכת עבודה ואין ימי מועד אסורים בכל מלאכת עבודה.

(ט) להקריב אשה לה' עולה ומנחה -
אם אין עולה אן מנחה שתקדום עולה למנחה, שאם קדמה מנחה לעולה פסולה.

זבח ונסכים -
אם אין זבח אין נסכים שיקדום זבח לנסכים, שאם קדמו נסכים לזבחים פסולים.

דבר יום ביומו -
מלמד שכל היום כשר למוספין.

ביומו -
עבר זמנו אינו חייב באחריותו.
יכול לא יהיו חייבים באחריות נסכים למחר?
תלמוד לומר: ומנחתם ונסכיהם ביום ומנחתם ונסכיהם למחר.

[כג, לח]
(י) מנין למוספי שבת שיקרבו עם אימורי הרגל?
תלמוד לומר: מלבד שבתות ה' מלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תדרו לה', מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי קרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד, מניין קרבנות היחיד וקרבנות הציבור ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל?
תלמוד לומר: מלבד שבתות ה' מלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה', אילו העופות והמנחות לרבות את כולם שכולם יבואו ברגל.

פרק טו
יכול רשות?
תלמוד לומר: אלה תעשו לה' במועדיכם, אם להתיר כבר התיר, אם כן למה נאמר: אלה תעשו לה' במועדיכם?
אלא קבעם חובה שיבואו ברגל כולם.

(ב) יכול באיזה רגל שירצה?
תלמוד לומר: ובאת שמה והבאתם שמה, אלא זה רגל ראשון שפגעת בו.

(ג) יכול אם עבר רגל ולא הביא יהיה עובר עליו משום בל תאחר?
תלמוד לומר: אלה תעשו לה' במועדיכם, אינו עובר עליו משום בל תאחר, עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.

רבי שמעון אומר:
שלושה רגלים כסידרן וחג המצוות ראשון.

(ד) כיצד?
נדר לפני הפסח עד שיעברו עליו הפסח והעצרת והחג.
נדר לפני העצרת עד שיעברו עליו העצרת והחג והפסח ועצרת והחג.
נדר לפני החג עד שיעברו עליו החג ופסח ועצרת וחג.

(ה) בית שמאי אומר:
יכול יחוג אדם ביום טוב?
תלמוד לומר: אך במועד אתה חוגג ואין אתה חוגג ביום טוב.

בית הילל אומר:
יכול יחוג אדם בשבת?
תלמוד לומר: אך, ביום טוב אתה חוגג ואין אתה חוגג בשבת.

[כג, לט]
(ו) באספכם את תבואת הארץ -
עבר את השנה שתיעשה החג באסיפת הפירות.

[כג, לט]
(ז) יכול באסיפת כל הפירות?
תלמוד לומר: באספך מגרנך מיקבך.
מגורנך - ולא כל גורנך.
מיקבך - ולא כל יקבך.
אי באספך מגורנך ומיקבך יכול מקצתם?
תלמוד לומר: באספכם את תבואת הארץ, כיצד?
השתדל לעבר את השנה שתעשה את החג באסיפת רוב הפירות.

(ח) תחוגו את חג ה' שבעת ימים -
בתשלומים כל שבעה.

ביום הראשון שבתון -
שבות.

וביום השמיני שבתון -
שבות.

פרק טז
ולקחת לכם -
רבי יהודה אומר:
נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן לקיחה.
מה לקיחה האמורה להלן אגודה,
אף כאן אגודה.

וחכמים אומרים:
אף על פי שאינו אגוד כשר.

[כג, מ]
(ב) ולקחתם לכם -
כל אחד ואחד.

לכם -
משלכם ולא את הגזול.

מיכן אמרו:
אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חברו אלא אם כן רצה נותנו מתנה לחבירו וחבירו לחבירו, אפילו הן מאה.
מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה ולא נמצא לולב כי אם ביד רבן גמליאל בלבד. ונתנו רבן גמליאל מתנה לרבי יהושע ורבי יהושע לרבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא וכולם יצאו ידי חובתם.

(ג) ביום -
ולא בלילה.

ביום הראשון -
ואפילו בשבת.

ביום הראשון -
אין דוחים את השבת אלא על יום טוב ראשון בלבד.

(ד) פרי עץ -
את שטעם עצו דומה לפריו זה אתרוג.

בן עזאי אומר:
הדר -
הדר באילנו משנה לחברתה.

(ה) וכפות תמרים -
רבי טרפון אומר:
כפות ואם פרוד יכפתינו.

(ו) וענף עץ עבות -
את שענף עצן דומה לקליעה, זה הדס

וערבי נחל -
אין לי אלא של נחל של בעל ושל הרים מנין?
תלמוד לומר: וערבי נחל.

אבא שאול אומר:
ערבי נחל – שתים, ערבה ללולב וערבה למקדש.

(ז) רבי ישמעאל אומר:
פרי עץ הדר - אחד.
וכפות תמרים - אחד.
וענף עץ עבות - שלשה.
וערבי נחל – שתים, שתי דליות ואחד שאין קטום.

רבי טרפון אומר:
אפילו שלשתם קטומים.

רבי עקיבא אומר:
פרי הדר – אחד.
וכפות תמרים – אחד.
וענף עץ אבות – אחד.
וערבי נחל - אחד.
הא כשם שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת.

רבי אלעזר אומר:
יכול אף האתרוג יהיה עימהם בכלל אגוד? וכי נאמר פרי עץ הדר וכפות?!
הא כיצד?
אתרוג לעצמו, הללו אגודה לעצמם.

(ח) ומנין שמעכבים זה את זה?
שנאמר: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, מלמד שהם מעכבים זה את זה.

(ט) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים -
ולא בגבולים כל שבעה.
ומשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש. ושיהיה יום הנף כולו אסור.

פרק יז
[כג, מא]
וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים -
לפי שנאמר שבעת ימים תחוג לה' אלהיך, יכול יטעון חגיגה כל שבעה?
תלמוד לומר: אותו, יום אחד בלבד.

(ב) ואם כן למה נאמר: שבעת ימים?
בתשלומים כל שבעה.

(ג) ומנין שאם לא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון?
תלמוד לומר: בחודש השביעי תחגו אותו.
יכול אם לא חג ברגל חוגג אחר הרגל?
תלמוד לומר: תחגו אותו, במועד אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו.

(ד) בסוכות -
ולא בסוכה שבתוך הבית,
ולא בסוכה שתחת האילן,
ולא בסוכה שתחת סוכה.

רבי יהודה אומר:
אם אין דיורים בעליונה התחתונה כשרה.

[כג, מב]
תשבו -
אין תשבו אלא כעין תדורו.

מכן אמרו:
אוכל בסכה ושותה בסכה ומטייל בסכה ומעלה כליו בסכה.

ימים -
אין לי ימים, לילךות מנין?
הריני דן, נאמר כאן שבעה
ונאמר שבעה באהל מועד.
מה שבעה באהל מועד עשה בהם לילות כימים,
אף שבעה האמורים כאן נעשה בהם לילות כימים.

(ו) או לכך לדרך זה.
נאמר כאן שבעה,
ונאמר שבעה בלולב,
מה שבעה אמורים בלולב לא עשה בהם את הלילות כבימים,
אף שבעה האמורים כאן לא נעשה בהן את הלילות כבימים.

(ז) נראה למי דומה?
דנין שבעה שהם תדירים כל היום, משבעה שהם תדירים כל היום ואל יוכיחו שבעה שבלולב שאינן תדירים כל היום.

(ח) או כלך לדרך זה:
דנין שבעה שהם מנהג לדורות משבעה שהם מנהג לדורות, ואל יוכיחו שבעה שבאהל מועד שאין מנהג לדורות?
תלמוד לומר: תשבו שבעת ימים תשבו שבעת ימים לגזירה שוה.
מה תשבו שבעת ימים שנאמר באהל מועד עשה בהם את הלילות כימים.
אף תשבו שבעת ימים אמורים כאן, נעשה בהם את הלילות כימים.

(ט) אזרח -
זה אזרח.

האזרח -
לרבות את הנשים.

כל האזרח -
לרבות את הקטנים.

בישראל -
לרבות גרים ועבדים משוחררים.

(י) ישבו בסוכות -
בסוכות של כל דבר.

שהיה רבי יהודה אומר:
והדין נותן שלא תהא סוכה אלא מארבעת המינים, ומה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינים, סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא מארבעת המינים?!

אמרו לו לרבי יהודה:
כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, הא אם לא מצא מארבעת המינים ישב לו שלא בסוכה, והכתוב אומר: ישבו בסוכות, בסוכות של כל דבר.

(יא) וכן עזרא אומר:
ואשר ישמעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים.

רבי אליעזר אומר:
סוכות ממש היו.

רבי עקיבא אומר:
בסוכות -
ענני כבוד היו.

[כג, מג]
בהוציאי אותם מארץ מצרים -
מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים.

[כג, לד]
(יב) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל -
מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג בלשון שהיה שומע בו בלשון הוא אומר להם לישראל וכל פרשיות נאמרו בענין אחד.

רבי יוסי הגלילי אומר:
מועדי ה' -
נאמרו ולא נאמרה שבת בראשית עימהם.

בן עזאי אומר:
נאמרו מועדי ה' ולא נאמרה פרשת נדרים עימהם.

(יג) רבי אומר:
מה תלמוד לומר: וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל?
לפי שלא למדנו אלא על הפסח ועל התמיד שידחו את השבת שנאמר בהם: במועדו ושאר כל קרבנות הצבור מנין?
שנאמר: אלה תעשו לה' במועדיכם.
לעומר ולקרב עמו ולשתי הלחם ולקרב עימהם ולא שמענו וכשהוא אומר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, קבע מועד לכולם.