פרשה יג
[כד, ב]
צו -
אין צו אלא זירוז מיד ולדורות.

אמר ר' שמעון:
ביותר כל מקום שיש בו חסרון כיס.

ויקחו אליך -
אתה נזכר לדבר.

שמן זית -
ולא שמן שומשמין ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות שמן זית מזיתו.

מיכן אמרו: שלושה זיתים ובו שלושה שמנים:
הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכנוסן לתוך הבד וטוחנו בריחים ונותנם בסלים וטוענם בקורה. והיוצא מהם ראשון פירקם וטוחנם, שנייה היוצא מהם שני וחזר וטוחן זה שלישי. הראשון למנורה. והשאר למנחות.

(ב) הזית השני מגרגרו בראש הגג וכונסו לתוך הבד וטוחנו בריחיים ונותנו בסלים והיוצא מהם ראשון פורקן וטוחנן שנייה וטוענן בקורה היוצא מהם שני. חזר וטחן וטען זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות.

(ג) הזית השלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה ומעלהו ועושהו תמרה בראש הגג כונסן לבית וטוחנן בריחים ונותנן בסלים, היוצא מהם ראשון, פורקן וטוחנן שנית וטענן בקורה היוצא מהם שני. חזר וטחן וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות.

(ד) רבי יהודה אומר:
לא היה טוחנן בריחים אלא כותשן במכתשת ולא היה טוענן בקורה אלא באבנים. ולא היה נונם בתוך הסל אלא סביבות הסל נותנן וקודח מתוך הסל.

(ה) הראשון שבראשון אין למעלה הימנו.
השני שבראשון והראשון שבשני שווין.
השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי שוים.
השלישי שבשני והשני שבשלישי שוים.
השלישי שבשלישי אין למטה הימנו.

(ו) זך -
שיהא נקי.

כתית -
רבי יהודה אומר:
אינו אומר כתית אלא כתוש.
יכול לא יהיה כתית כשר למנחות, וכשהוא אומר עשרון סולת בלול בשמן כתית רביעית ההין לימד על הכתית שהוא כשר למנחות.

(ז) להעלות נר -
שתהא שלהבת עולה.

להעלות נר -
שתהא נר המערבי דולק תדיר שממנו יהיה מתחיל ובו יהא מסיים ובשעה שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות הוא היה מקדים לפניהם, כיצד?
נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליקים את המנורה בין הערבים. מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה.

תמיד -
אף בשבת
תמיד - אף בטומאה.

[כד, ג]
(ח) מחוץ לפרוכת העדות -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר וישם את המנורה באהל מועד נוכח השולחן, ואינו יודע אם סמוכה לפרוכת ואם סמוכה לפתח, וכשהוא אומר מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד, מלמד שהיא סמוכה לפרוכת יותר מן הפתח.

(ט) העדות -
עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל וכי צריכים לנר. והלא כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר לא צרכו לנר, שנאמר: כי ענן ה' על המשכן ואש תהיה לילה בו אם כן למה נאמר העדות?
עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל.

(י) יערוך אותו אהרן ובניו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, יכול יהיה כוהן אחד נכנס בשבעה נרות?
תלמוד לומר: להעלות נר תמיד.
יכול לא יהיה כוהן אחד נכנס בשבעת נרות אבל יהיו שבעה כוהנים נכנסים בשבעה נרות? תלמוד לומר: יערוך אותו אהרן ובניו, הא אהרן ובניו אינן עורכים אלא אחד.

(יא) מערב ועד בוקר -
תן להם מידתן שיהו דולקים מערב ועד בוקר ושלא תהיה להם עבודה מערב ועד בוקר אלא הם.

תמיד -
אף בשבת.
תמיד - אף בטומאה.

[כד, ד]
(יב) על המנורה הטהורה -
על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות.

יערוך את הנרות לפני ה' -
שלא יתקן מבחוץ ויכניס.

תמיד -
אף בשבת.
תמיד - אף בטומאה.

פרק יח
[כד, ה]
סולת ואפית אותה -
מנין אף חיטים יקח?
תלמוד לומר: ולקחת סולת.
יכול אף שאר מנחות נלקחות חיטים?
תלמוד לומר: אותה
זו נלקחת חיטים ואין שאר מנחות נלקחת חיטים.

(ב) שתים עשרה חלות -
שיהו שוות.

שני עשרונים –
שיהו שוים.

החלה האחת -
כל לישתה ועריכתה לא יהיו אלא אחת, אתה יכול אף שתי הלחם לישתן ועריכתן אחת אחת?
תלמוד לומר: יהיה החלה האחת.

[כד, ו]
ומניין שירדו לתנור שתים שתים?
תלמוד לומר: ושמת אותם.
יכול אף שתי הלחם ירדו לתנור שתיהם?
תלמוד לומר: אותם.

ושמת אותם -
לטפוס, ושלשה טפוסים היו שם ונותנם לטפוס כשהם בצק ובתנור היה להם טפוס. וכשהוא רודם נותנם לטפוס כדי שלא יתקלקל.

(ג) שתים מערכות -
יכול שמנה וארבעה?
תלמוד לומר: שש המערכת.
אי שש המערכת יכול שש ושש?
תלמוד לומר: שתים עשרה.
אי שתים עשרה יכול ארבע ארבע וארבע?
תלמוד לומר: שתים המערכות ושש המערכת, הא עד שיאמרו שלושה כתובים ואם לאו לא שמענו.

(ד) על השולחן הטהור -
על הטהרו של שולחן, שלא יהו הסניפים מגביהים את הלחם מעל גבי השולחן.

מיכן אמרו:
ארבעה סניפים של זהב היו שם מפוצלים מראשיהם שהיו סמוכים בהם שנים לסדר זה ושנים לסדר זה ועשרים ושמונה קנים בחצי קנה חלול ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה.

[כד, ז]
(ה) ונתת על המערכת -
יכול מערכת אחת?
הריני דן, נאמר כאן מערכת,
ונאמר להלן מערכת,
מה מערכת אמור להלן תופס שתים מערכות,
אף מערכת האמור כאן תופס שתים מערכות.

[כד, ז]
(ו) לבונה זכה -
שתהא ברורה.

והיתה ללחם -
חובה ללחם.

והיתה ללחם -
מלמד שהיתה מעכבת ומפגלת ופוסלת את הלחם.

והיתה ללחם -
אינה על גבי לחם אלא נותנה לשני בזיכים שיש להם שולים ונותנם על גבי השלחן, כדי שלא יבצעו את הלחם.

(ז) לאזכרה -
רבי שמעון אומר:
נאמרה כאן אזכרה,
ונאמרה להלן אזכרה,
מה אזכרה האמורה להלן מלא הקומץ,
אף כאן מלא הקומץ, מלמד שהיא טעונה שני קמצים, מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה.

[כד, ח]
(ח) ביום השבת ביום השבת -
עורך חדשה ובשבת יקטיר ישנה.

יערכנו -
אין עורך עמו קנים בשבת אלא נכנס מערב שבת ושומטם ונותנם לאורכו של שולחן.
כל הכלים שהיו במקדש אורכן לאורכו של בית, חוץ מן הארון.

(ט) ואחר שבת היה נכנס וסודר שלשה, תחת כל אחת ואחת ושנים תחת העליונה, לפי שאין עליהם משאוי.

מאת בני ישראל -
מרצון בני ישראל.

ברית עולם -
ממי שהברית שלו.

[כד, ט]
(י) והייתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש -
מלמד שאכילתה במקום קדוש.
אין לי אלא אכילתה במקום קדוש, מניין אף לישתה ועריכתה במקום קדוש?
תלמוד לומר: והיתה.
יכול אף שתי הלחם לישתם ועריכתם במקום קדוש?
תלמוד לומר: כי קודש קדשים.

רבי יהודה אומר:
כל מעשיהם בפנים.

ר' שמעון אומר:
לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבי פני.

(יא) הוא -
שאם נפרסה אחת מהם כולם פסולות לו.
יכול לו לבדו?
תלמוד לומר: ולבניו.
אי לבניו יכול לבניו ולא לו?
תלמוד לומר: ולבניו.

לאהרן -
הכיצד?
לאהרן שלא במחלוקת,
ולבניו במחלוקת.
מה אהרן כוהן גדול אוכל שלא במחלוקת, אף בניו כוהנים גדולים אוכלים שלא במחלוקת.

מאשי ה' -
אין להם אלא לאחר מתנות האישים.

חוק עולם -
לבית עולמים.

פרשה יד
[כד, י]
ויצא בן אשה ישראלית -
מנין יצא?
מבית דינו של משה, שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן.
אמרו לו: מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן?
אמר להן: מבנות דן אני.
אמרו לו: הכתוב אומר איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל.
נכנס לבית דינו של משה ויצא מחויב ועמד וגידף.

והוא בן איש מצרי -
אף על פי שלא היו ממזרים באותה השעה הוא היה כממזר.

בתוך בני ישראל -
מלמד שנתגייר.

וינצו במחנה -
על עיסקי מחנה.

בן הישראלית ואיש הישראלי -
זה שכנגדו.

[כד, יא]
(ב) ויקוב בן האשה הישראלית את השם -
זה שם המפורש ששמע מסיני.

ויקלל -
אינו אומר ויברך כענין שנאמר: ברך נבות אלוהים ומלך, אלא ויקלל - מלמד שאינן הורגים בכינוי.

(ג) אמר רבי יהושע בן קרחה:
בכל יום דנין את העדים בכינוי, יכה יוסה את יוסה נגמר הדין לא היו הורגים בכינוי אלא מוציאים את כל אדם לחוץ ושואלים את הגדול שבהם ואומרים לו:
אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר.
והדיינים עומדים על רגליהם וקורעים ולא מאחים.
והשני אומר אף אני כמוהו, ואין העדים צריכים ליקרע שכבר קרעו משעה ששמעו.

(ד) ויביאו אותו אל משה -
ולא הביאו המקושש עמו.

ושם אמו שולמית בת דברי למטה דן -
גנאי הוא לו וגנאי לאמו וגנאי למשפחתו וגנאי לשבטו שיצא ממנו.
וכנגדו אתה אומר: ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחושב - שבח הוא לו ושבח לאביו ושבח למשפחתו ושבח לשבטו שיצא ממנו.

[כד, יב]
(ה) ויניחוהו במשמר -
ולא הניחו המקושש עמו ושניהם היו בפרק אחד ויודעים היו במקושש שהוא חייב מיתה שנאמר: מחלליה מות יומת. אבל לא היו יודעים באיזו מיתה ימות, שנאמר: כי לא פורש מה יעשה לו.
וכן הוא אומר: לפרוש להם על פי ה', מלמד שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו.

פרק יט
[כד, יג-יד]
וידבר ה' אל משה לאמור. הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה -
מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ.

וסמכו השומעים את ידיהם -
אילו העדים.

כל השומעים -
אילו הדיינים.

את ידיהם -
ידי כל אחד ואחד.

(ב) ידיהם על ראשו -
סומכים ידיהם עליו אומרים לו: דמך בראשך שאתה גרמת לכך.

(ג) ורגמו אותו -
ולא כסותו.

כל העדה -
וכי כל העדה רוגמתו, אם כן למה נאמר העדה?
אילו עדים במעמד כל העדה.
יכול הוראת שעה הייתה?
תלמוד לומר: ואל בני ישראל תדבר לאמר, יהי מנהג לדורות.

[כד, טו]
(ד) איש -
מה תלמוד לומר איש?
להביא את העכו"ם שיהו נהרגים על קללת השם כישראל, אבל אינן נהרגים אלא בסייף שלא נתנה מיתה לבני נח. אלא דין הרג בלבד.

(ה) כי יקלל אלהיו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: ונוקב שם ה' מות יומת, שיכול אין לי חייבים מיתה אלא על שם המיוחד בלבד, מנין לרבות את הכינויים?
תלמוד לומר: כי יקלל אלהיו דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:
על שם המיוחד במיתה. ועל שאר כל הכינויים באזהרה.

(ו) ונשא חטאו -
ר' יהודה אומר:
נאמר כאן נשיאת חטא.
ונאמרה להלן נשיאת חטא.
מה נשיאת חטא אמור להלן כרת,
אף כאן כרת.

[כד, טז]
(ז) ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה -
יהיו כל העדה כבעלי דבב לו.

גר -
זה הגר.

כגר -
לרבות נשי גרים.

אזרח -
זה אזרח.

כאזרח -
לרבות נשי אזרחים.

בנוקבו שם יומת -
אמר ר' מנחם ברבי יוסי:
להביא את המקלל אביו ואמו שלא יהיה חייב עד שיקללם בשם.

פרק כ
[כד, יז]
ואיש כי יכה -
אין לי אלא מכה איש, אשה מכה מנין?
תלמוד לומר: מכה, בין איש בין אשה.
אין לי אלא שהכה את האיש הכה את האשה מנין, ואת הקטן מנין?
תלמוד לומר: כי יכה נפש בין איש בין אשה בין קטן.
יכול אפילו הכה את הנפלים יהא חייב?
תלמוד לומר: איש, מה איש מיוחד שהוא בן קיימא יצאו נפלים שאינן בני קיימא.

כי יכה כל נפש -
[עד שיכה כל נפשו] להביא את שהכה ויש בו כדי להמית ובא אחר והמית הרי זה חייב.

[כד, יח]
(ב) אילו אמר: מכה נפש בהמה ישלם הייתי אומר מכה אדם ישלם בהמה וכשהוא אומר: ישלמנה בבהמה עסקתי.

[כד, יט]
(ג) ואיש כי יתן מום בעמיתו -
אין לי אלא בזמן שנתן בו מום, מנין צרב באוזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו הרוק, והעביר טלית ממנו, ופרע ראשה של אשה בשוק?
תלמוד לומר: כאשר עשה כאשר עשה כן יעשה לו.

(ד) ומנין הכהו כלאחר ידו בלוח ובפנקס ובטימסמירין שבידו?
תלמוד לומר: כאשר עשה.

(ה) מנין אחזו והעמידו בחמה ונשתרב, בצינה ונצטנן, השיך בו את הכלב, השיך בו הנחש? תלמוד לומר: עשה.

(ו) יכול אפילו אמר לו המתן לי כאן בחמה ונשתרב, בצינה ונצטנן, שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש?
תלמוד לומר: מום.
מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו?
אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את אילו שהם מעשה ביד ומוציא אני את אילו שאין מעשה ביד.

[כד, כא]
(ז) יכול סימא את עינו, יסמא את עינו, קיטע את ידו, יקטע את ידו, שיבר את רגלו, ישבר את רגלו?
תלמוד לומר: מכה בהמה מכה אדם,
מה מכה בהמה בתשלומים
אף מכה אדם בתשלומים.
אם נפשך לומר: לא תקחו כופר לנפש רוצח, לרוצח אין את נוטל כופר, נוטל את לאיברים כופר.

(ח) מכה בהמה מכה אדם -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: מכה אביו ואמו, יכול לא יהיה חייב עד שיכה שניהם כאחת?
תלמוד לומר: ומכה אדם אפילו אחד מהם.
יכול אפילו הכהו ולא עשה בו חבורה יהא חייב?
תלמוד לומר: מכה בהמה ומכה אדם, מה מכה בהמה עד שיעשה בה חבורה, אף מכה אדם עד שיעשה בו חבורה.
יכול אפילו הכהו לאחר מיתה יהא חייב?
תלמוד לומר: מכה בהמה ומכה אדם, מה מכה בהמה בחייה אף מכה אדם בחייו.

[כד, כב]
(ט) משפט אחד יהיה לכם -
כמשפט דיני נפשות דיני ממונות,
מה דיני נפשות בדרישה ובחקירה,
אף דיני ממונות בדרישה ובחקירה.

אי מה דיני נפשות בעשרים ושלשה,
אף דיני ממונות בעשרים ושלשה?
תלמוד לומר: עין תחת עין, ריבה.

[כד, כג]
(י) וידבר משה אל בני ישראל הוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה -
זה הוא שאמר מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ.

וירגמו אותו -
ולא כסותו.

אבן -
מלמד שאם מת באבן אחת יצא.

ובני ישראל עשו כאשר ציווה ה' את משה -
אף לסמיכה אף לדחייה אף לתלייה אף ללא תלין נבלתו על העץ.