פרשה א
[כה, א]
וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר -
מה עניין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצוות נאמרו מסיני?
אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.

[כה, ב-ג]
(ב) כי תבאו -
יכול משבאו לעבר הירדן?
תלמוד לומר: אל הארץ, ארץ המיוחדת.
יכול משבאו לעמון ומואב?
תלמוד לומר: אשר אני נותן לכם, ולא עמון ומואב.
מניין אתה אומר כבשו אבל חלקו חלקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות, חלקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את חלקו, יכול יהו חייבים בשמיטה?
תלמוד לומר: שדך, שיהא כל אחד ואחד מכיר שדהו.

כרמך -
שיהיה כל אחד ואחד מכיר את כרמו.

(ג) נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו:
בחלה ובערלה ובחדש,
הגיע שישה עשר בניסן נתחייבו בעומר,
שהו חמישים יום נתחייבו בשתי הלחם,
לארבע עשרה שנה נתחייבו במעשרות,
התחילו מונים לשמיטה לעשרים ואחת עשו שמיטה,
לששים וארבע עשו יובל.

[כה, ג-ד]
(ד) ושבתה הארץ -
יכול מלחפור בורות ושיחים ומערות ומלתקן את המקוואות?
תלמוד לומר: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.
אין לי אלא לזרע ולזמיר לחריש לעידור לניכוש ולכיסוח ולביקוע מנין?
תלמוד לומר: שדך לא וכרמך לא, כל מלאכה שבשדך ובכרמך.

(ה) ומנין שאין מזבלים ואין מפרקים ואין מעשנים בעלים ואין מאבקים?
תלמוד לומר: שדך לא.
ומנין שאין מקרסמים ואין מזרדים ואין מפסלים באילנות?
תלמוד לומר: כרמך לא.

(ו) או שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא ימלא את הנקעים שתחת הזיתים ולא יעשה עוגיות בין אילן לחבירו?
תלמוד לומר: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, הזרע והזמיר בכלל היו ולמה יצאו?
להקיש להם.
מה זרע וזמיר מיוחדים שהם עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן.
יכול אף שנת היובל תהיה עולה למנין שבוע?
תלמוד לומר: שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, שני זרעים עולות ממנין שני שבוע ואין שנת היובל עולה למניין שני שבוע.

(ז) מנין לאורז ולדוחן ולפרגוס ולשומשמים שהשרישו לפני ראש השנה כונסן אתה בשביעית?
תלמוד לומר: ואספת את תבואתה, בשביעית.

(ח) יכול אף על פי שלא השרישו?
תלמוד לומר: שש שנים תזרע שדך ואספת, שישה זרעים וששה אסופים, לא שישה זרעים ושבעה אסופים.

(ט) ר' יונתן בן יוסף אומר:
מניין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה כונסה אתה בשביעית?
תלמוד לומר: ואספת את תבואתה, משהביאה שליש.

פרק א
[כה, ד]
(א) ומנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה?
תלמוד לומר: ובשנה השביעית שבתון יהיה לארץ.

מיכן אמרו:
בנות שוח שביעית שלהם שנייה מפני שהם עושות לשלש שנים.

ר' יהודה אומר:
הפרסיות שביעית שלהם מוצאי שביעית שהם עושות לשתי שנים.
אמרו לו: לא אמרו אלא בבנות שוח.

שבת לה' -
כשם שנאמר בשבת בראשית שבת לה',
כך נאמר בשביעית שבת לה' .

שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור -
כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך.

[כה, ה]
(ג) את ספיח קצירך לא תקצור -
מיכן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורים בשביעית.

ואת ענבי נזיריך לא תבצור -
מן השמור בארץ אין אתה בוצר, אבל אתה בוצר מן המפוקר.

לא תבצור -
לא תבצור כדרך הבוצרים.

מיכן אמרו:
תאנים של שביעית אין קוצים אתה במוקצה, אבל קוצה אתה בחורבה.
אין דורכים ענבים בגת, אבל דורכים בעריבה.
אין עושים זיתים בבד ובקוטב, אבל כותש ומכניס לבדידה.

ר' שמעון אומר:
אף טוחן הוא בבד ומכניס לבדידה.

(ד) שבתון יהיה לארץ -
כיון שיצת שביעית אף על פי שפירותיה שמיטה מותר את לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל פירותיו אסורים עד חמישה עשר בשבט.

[כה, ו]
(ה) והיתה שבת הארץ לכם -
מן השבות בארץ אתה אוכל ואין אתה אוכל מן המשומר.

מיכן אמרו:
שדה שנטייבה,
בית שמאי אומרים:
אין אוכלים פירותיה בשביעית.

ובית הלל אומרים:
אוכלים.

בית שמאי אומרים:
אין אוכלים פירות שביעית בטובה.

ובית הילל אומרים:
בטובה ושלא בטובה.

רבי יהודה אומר:
חילוף הדברים זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הילל.

(ו) לכם -
ולא לאחרים.

לאוכלה -
ולא להביא ממנה מנחות, ולא להביא נסכים ממנה.

לך לעבדך ולאמתך -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר ובשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך, שיכול אין לי פירות שביעית נאכלים אלא לעניים בלבד, מניין אף לעשירים?
תלמוד לומר: לך ולעבדך ולאמתך, הרי בעלים עשירים אמורים, עבדים ושפחות אמורים.
אם כן למה נאמר: ואכלו אביוני עמך?
העניים אוכלים אחר הביעור ולא עשירים, דברי רבי יהודה.

ר' יוסי אומר:
אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור.

(ז) דבר אחר:
ואכלו אביוני עמך -
הראוי לאדם לאדם. והראוי לבהמה לבהמה.

ולשכירך ולתושבך -
מן העכו"ם.

הגרים עמך -
לרבות את האכסניא.

[כה, ז]
(ח) ולבהמתך ולחיה -
מה תלמוד לומר?
ומה אם חיה שאינה ברשותך הרי היא אוכלת, בהמה שהיא ברשותך אינו דין שתאכל?!
אילו כן הייתי אומר, יכנוס לבהמה ותהא אוכלת לעולם, מה אני מקיים ביעור פירות שביעית בפירות אדם, אבל בהמה תהיה אוכלת לעולם.
וכשהוא אומר: ולבהמתך ולחיה, מקיש בהמה לחיה, כל זמן שחיה אוכלת בשדה בהמה אוכלת בבית, כלה לחיה שבשדה כלה לבהמתך שבבית.

(ט) אשר בארצך -
מה שבארצך אוכלים לא מה שהוציא עקילס לעבדיו לפנדוס.

אמר ר' שמעון:
שמעתי בפירוש שמוציאים לסוריא ואין מוציאים לחוצה לארץ.

(י) תהיה -
אף להדלקת הנר אף לצבוע בה צבע.

כל תבואתה -
מלמד שאין נאכלת אלא תבואה.

מיכן אמרו:
מאימתיי אוכלים פירות האילן בשביעית?
הפגים משהזריחו אוכל בהם פיתו בשדה, ביחלו כונס לתוך ביתו.

(יא) וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות.
הבוסר משיגרע אוכל בו פיתו בשדה, הבאיש כונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייבים במעשרות זיתים כל זמן שהם עושים שלשת לוגים לסאה.

(יב) הכניסו רביעית לסאה פוצע ואוכל בשדה.
הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה.
הכניסו שליש כותש בשדה וכונס לתוך ביתו.
וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות ושאר כל פירות האילן אין את רשאי לכבוש מהם ולשלוק מהם ולא לאכול מפניהם אלא כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית. לאכול ולא לעשות ממנה זלפין. ולא לעשות ממנה מלוגמא. ולא לעשות ממנה איספלנית. ולא לעשות ממנה אפיקטוזין.

פרשה ב
[כה, ח]
וספרת לך -
בבית דין.

שבע שבתות -
יכול שבע שבתות ימים?
תלמוד לומר: שבע שבתות שנים.
אי שבע שבתות שנים, יכול יספור שבע שמיטים זו אחר זו ויעשה יובל?
תלמוד לומר: שבע שנים - שבע פעמים, הא עד שנאמרו שני כתובים הללו ואם לאו לא שמענו.

(ב) ומניין שיספור לשני שבוע?
תלמוד לומר: והיו לך ימי שבע שבתות השנים.
מנין שיספור לשני יובל?
תלמוד לומר: והיו לך תשע וארבעים שנה.
מניין עשה שביעית אף על פי שאין יובל?
תלמוד לומר: והיו לך שבע שבתות שנים.
ומנין עשה יובל אף על פי שאין שביעית?
תלמוד לומר: תשע וארבעים שנה, דברי ר' יהודה.

וחכמים אומרים:
שביעית נוהגת אף על פי שאין יובל, והיובל אינו נוהג אלא אם כן יש עמו שביעית.

[כה, ט]
(ג) ומנין שהיא בשופר?
תלמוד לומר: והעברת שופר.
אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין?
תלמוד לומר: והעברת שופר תרועה בעשור לחודש ביום הכיפורים, שאין תלמוד לומר בחודש השביעי, ומה תלמוד לומר בחודש השביעי?
הרי תרועת שביעי כזו, מה זו בשופר אף תרועת ראש השנה כזו.

(ד) ומנין שהיא פשוטה לפניה?
תלמוד לומר: והעברת שופר תרועה.
ומנין שפשוטה לאחריה?
תלמוד לומר: תעבירו שופר.
אין לי אלא ביובל, בראש השנה מניין?
תלמוד לומר: והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים, שאין תלמוד לומר בחודש השביעי. ומה תלמוד לומר בחודש השביעי?
שתהא תרועת שביעי כזו, מה זו פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, אף תרועת ראש השנה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.

(ה) ביום -
ולא בלילה.

ביום הכיפורים -
אפילו בשבת.

תעבירו שופר בכל ארצכם -
מלמד שכל יחיד חייב.
יכול אף תרועת ראש השנה תהיה דוחה את השבת?
תלמוד לומר: בכל ארצכם והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים, שאין תלמוד לומר בעשור לחודש ביום הכיפורים, ממשמע שנאמר: ביום הכיפורים איני יודע שהוא יום הכיפורים בעשור לחודש?!
אם כן למה נאמר: בעשור לחודש?
אלא בעשור לחודש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תרועת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד.

פרק ב
[כה, י]
(א) וקדשתם את שנת החמשים -
שנה, מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: בעשור לחודש שיכול אין לי שנה מתקדשת אלא בעשור לחודש, וכשהוא אומר וקדשתם את שנת החמשים שנה, מלמד שהיא מקודשת מראש השנה.

אמר רבי יוחנן בן ברוקה:
לא היו עבדים משועבדים [ולא] נפטרים לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם אלא אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם עד שהגיע יום הכיפורים. הגיע יום הכיפורים תקעו בשופר, חזרו שדות לבעליהם ועבדים נפטרים לבתיהם.

(ב) וקראתם דרור -
אין דרור אלא חירות.

אמר ר' יהודה:
מה הלשון דרור מדבר באידרא ומסחר בכל מדינה.

(ג) יושביה -
בזמן שיושביה עליה ולא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה אבל היו מעורבבים שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה.
יכול יהיה יובל נוהג?
תלמוד לומר: יושביה, לכל יושביה, נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות.

[כה, יא]
(ד) יובל -
אף על פי שלא השמיטו אף על פי שלא תקעו בשופר.
או יכול אף על פי שלא שלחו העבדים?
תלמוד לומר: היא, דברי ר' יהודה.

ר' יוסי אומר:
יובל - אף על פי שלא השמיטו אף על פי שלא שלחו העבדים.
או יכול אף על פי שלא תקעו בשופר?
תלמוד לומר: היא.

אמר ר' יוסי:
אחר שהכתוב תולה אותה לענין תקיעת שופר ואחד כתוב תולה אותה לעניין שילוח עבדים, מכל מקום אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים, שאפשר ליובל שלא בשילוח עבדים אבל אי אפשר ליובל שלא בתקיעת שופר.

דבר אחר:
תקיעת שופר תלויה בבית דין ושילוח עבדים תלוי בכל אדם.

(ה) ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו -
אמר רבי אליעזר בן יעקב:
במי מדבר?
אם (בנמכר שש) הרי אמור, אם [במוכר עצמו] הרי אמור אם [בנמכר שנה או שתים] [במכרוהו בית דין] הרי אמור. הא אינו מדבר אלא בנרצע [דשתים ושלוש שנים] לפני היובל שיהא היובל מוציאו.

דבר אחר:
ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו -
למה שהוחזקה משפחתו הוא שב, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:
לאחוזתו ולמשפחתו הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה. וכן הוא אומר בגולה תשובו לרבות את האשה.

פרק ג
יובל היא שנת החמשים שנה -
שיכול בכניסתה תהיה מקודשת מראש השנה וביציאתה תהיה מושכת והולכת עד יום הכיפורים, שכן מוסיפין מחול על הקודש?
תלמוד לומר: יובל היא שנת החמשים שנה תהיה לכם, אין קדושתה אלא עד ראש השנה.

(ב) לא תזרעו לא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה -
כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל.

[כה, יב]
(ג) כי יובל קודש -
מה קודש תופס את דמיו, אף שביעית תופסת את דמיה.
אי מה קודש יוצא לחולין ודמיו נתפסים, יכול אף שביעית כן?
תלמוד לומר: היא, הרי היא בקדושתה, נמצאת אומר האחרון אחרון נתפס בשביעית ופרי עצמו אסור. כיצד?
לקח בפירות שביעית בשר אילו ואילו מתבערים בשביעית.
לקח בבשר דגים, יצא בשר ונכנסו דגים.
בדגים שמן יצאו דגים ונתפס שמן, האחרון אחרון נתפס ופרי עצמו אסור.

(ד) מן השדה תאכלו את תבואתה -
כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מתוך הבית, כלה מן השדה כלה מן הבית.

(ה) מיכן אמרו:
הכובש שלושה כבשים בחבית אחד -
רבי אליעזר אומר:
כיון שכלה מין אחד מן השדה יבער כל החבית.

ר' יהושע אומר:
אוכל והולך עד שיכלה האחרון שבה.

רבן גמליאל אומר:
מין שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית והלכה כדבריו.

ר' שמעון אומר:
כל הירק אחד לביעור, אוכלים ברגילה עד שיכלו סנדריות מבקעת בית נטופה.

[כה, יג]
(ו) בשנת היובל הזאת -
זו מוציאה עבדים ואין השביעית מוציאה עבדים.
והלא דין הוא, ומה אם היובל שאינו משמט כספים מוציא עבדים, שביעית שמשמטת כספים אינו דין שתוציא עבדים?
תלמוד לומר: בשנת היובל הזאת, זו מוציאה עבדים ואין השביעית מוציאה עבדים, קל וחומר ליובל שישמיט כספים.
ומה אם השביעית שאינו מוציאה עבדים משמטת כספים יובל שהוא מוציא עבדים אינו דין שישמט כספים?
תלמוד לומר: וזה דבר השמיטה שמוט, שביעית משמט כספים ואין היובל משמט כספים, והיובל מוציא עבדים ואין שביעית מוציא עבדים.

תשובו איש אל אחוזתו -
לרבות המוכר שדהו ועמד בנו וגאלה שתחזור לאביו ביובל.

פרשה ג
[כה, יד]
(א) מנין כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתיך?
תלמוד לומר: וכי תמכרו ממכר לעמיתיך.
ומנין כשהוא קונה לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך?
תלמוד לומר: או קנה מיד עמיתך.
אין לי אלא קרקעות שבהם דיבר הכתוב, מנין לרבות דבר המטלטל?
תלמוד לומר: ממכר לרבות דבר המטלטל.
מנין שאין אונאה לקרקעות?
תלמוד לומר: או קנה מיד אל תונו, המטלטלים יש להם אונאה ואין אונאה לקרקעות.

(ב) ומנין שאין אונאה לעבדים?
תלמוד לומר: והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, מה אחוזה אין להם אונאה אף עבדים אין להם אונאה.

(ג) מנין שאין אונאה להקדשות?
תלמוד לומר: את אחיו לא הקדש.
מנין שאין אונאה לשטרות?
תלמוד לומר: ממכר, מה זה מיוחד שגופו מכר וגופו לקח, יצאו שטרות שלא גופם מכר ושלא גופם לקח אלא הראיות שיש בהם, לפיכך המוכר שטרותיו לבשם יש לו אונאה.

(ד) אל תונו איש את אחיו -
זו אונאת ממון.
יכול זו אונאת דברים, וכשהוא אומר לא תונו איש את עמיתו הרי אונאת דברים אמורה, הא מה אני מקיים: אל תונו איש את אחיו?
זו אונאת ממון.

(ה) וכמה היא אונאה?
ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע שתות למקח.
עד מתי מותר להחזיר?
עד כדי שיראה לתגר או לבקי.

הורה רבי שמעון בלוד:
האונאה שמונת כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד.
אמר להם: מותר להחזיר כל היום.
אמרו: יניח לנו רבי טרפון מקומינו וחזרו לדברי חכמים.

(ו) אחד לוקח ואחד מוכר יש להם אונאה וכשם שיש אונאה להדיוט כך יש אונאה לתגר.

רבי יהודה אומר:
אין לתגר אונאה מי שהוטל עליו ידו על העליונה שהוא אומר לו תן לי מעותיי או תן לי מה שהוניתני.

(ז) וכמה תהיה הסלע חסירה ולא יהיה בה אונאה?
רבי מאיר אומר:
ארבע איסרות מאיסר לדינר.

ר' יהודה אומר:
ארבע פודיונות מפונדיון לדינר.

רבי שמעון אומר:
שמונה פונדיונות משני פונדיונים לדינר.

(ח) עד מתי מותר להחזיר?
בכרכים עד כדי שיראה לשולחני.
ובכפרים עד ערבי שבתות, שכן דרך השוק להיות עומד בעיירות מערב שבת לערב שבת ואם היה מכירה לאחר שנים עשר חודש מקבלה ממנו ואין לו אלא תרעומת ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה.

(ט) אל תונו איש את אחיו -
אין לי אלא איש, אשה מנין? ואשה את איש מנין?
תלמוד לומר: את אחיו מכל מקום.

ר' יהודה אומר:
תגר להדיוט יש לו אונאה. הדיוט לתגר אין לו אונאה.
אין לי אלא הדיוט להדיוט תגר לתגר, תגר להדיוט הדיוט לתגר מנין?
תלמוד לומר: את אחיו מכל מקום.

[כה, טו]
(י) מנין למוכר שדהו בשנת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים?
תלמוד לומר שנים תקנה מאת עמיתך, אחר היובל סמוך ליובל, ומופלג מן היובל מנין?
תלמוד לומר: לפי רוב השנים תרבה מקנתו ולפי מעוט השנים תמעיט מקנתו.

שני תבואות -
לא שנת שדפון ולא שנת ירקון ולא שביעית עולה לו מן המניין. נרה או הבירה עולה לו מן המניין.

[כה, טז]
ר' אלעזר אומר:
מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות, יכול יאמר לו הניחה לפני מלאה פירות כדרך שהנחתיה לפניך מלאה פירות?
תלמוד לומר: כי מספר תבואות הוא מוכר לך, פעמים שאתה אוכל ממנה שלוש תבואות לשתי שנים.

פרק ד
[כה,יז]
ולא תונו איש את עמיתו -
זו הונאת דברים.
יכול זה הונאת ממון, כשהוא אומר: אל תונו איש את אחיו הרי אונאת ממון אמורה, הא מה אני מקיים: ולא תונו איש את עמיתו?
הרי הונאת דברים.

(ב) כיצד?
אם היה בעל תשובה לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים מה היו.
ואם היה בן גרים לא יאמר לו: זכור מה היו מעשה אבותיך.
כיצד?
היו חליים באים עליו היה קובר את בניו לא יאמר לו: כדרך שאמרו חבריו לאיוב: הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך. זכור נא מי הוא נקי אבד ואיפוא ישרים נכחדו.
ראה חמרים מבקשים תבואה מבקשים יין, לא יאמר להם: לכו אצל פלוני והוא לא מכר חיטה מימיו.

רבי יהודה אומר:
אף לא יתלה עיניו על המקח ולא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח.
ואם תאמר עצה טובה אני מוסר לו והרי הדבר מסור ללב נאמר בו: ויראת מאלהיך, כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלוהיך.

[כה, יח]
(ג) ועשיתם את חוקותיי ואת משפטיי תשמרו ועשיתם אותם -
ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים.

וישבתם על הארץ -
ולא גולים.

לבטח -
ולא מפוזרים.

[כה, יט]
(ד) ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע -
שיהא אדם אוכל הרבה ושבע, דברי ר' יהודה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אף אינה סימן ברכה, אם כן למה נאמר ואכלתם לשובע?
אוכל ולא גוסי.

דבר אחר:
ואכלתם לשובע -
שלא יהא דבר חסר משולחנו, שלא יהיה עולה לו.

וישבתם לבטח-
ולא מפוזרים ולא מפוחדים עליה ולא גולים.

[כה, כ]
(ה) וכי תאמרו -
עתידים אתם לומר: מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו, אם אין אנו זורעים מה אנו אוספים?
אמר רבי עקיבא:
מיכן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורים בשביעית.

וחכמים אומרים:
אין ספחים אסורים מדברי תורה אלא מדברי סופרים.
אם כן למה נאמר: הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו?
אמרת לנו לא תזרעו ומה שאנו אוספים אין מכניסין לקיום, אמרת לנו בערוהו, ומה אנו אוכלים מן הביעור והילך?

[כה, כא]
(ו) וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית -
אין לי אלא בשישית בחמישית וברביעית בשלישית ובשניה מנין?
משנה לחבירתה מנין?
תלמוד לומר: ובשנה, ועשית את התבואה לשלש השנים, לשישית ולשבעית ולמוצאי שביעית.

דבר אחר:
לשלש השנים -
ולשביעית וליובל ולמוצאי יובל.

[כה, כב]
(ז) וזרעתם את השמינית -
זו שמינית שלאחר שמיטה.
כשהוא אומר שנה זו תשיעית שלאחר שמיטה ואכלתם מן התבואה ישן, לא סלמנטין עד התשיעית זו תשיעית (שאחר שמינית) (שאחר היובל) שאחר השמיטה.
כשהוא אומר שנה, זו עשירית שאחר תשיעית שאחרי היובל שאחר השמיטה עד בוא תבואתה תאכלו ישן, שהיא אחת עשרה לזית.

[כה, כג]
(ח) והארץ לא תמכר לצמיתות -
לחולטנית.

כי לי הארץ -
אל תרע עינך בה כי גרים ותושבים אתם, אל תעשו עצמיכם עיקר.
וכן הוא אומר: כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו.
וכן דוד אומר: כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותיי.

אתם עמדי -
דיו לעבד שיהו כרבו, כשתהיה שלי הרי הוא שלכם.

(ט) ובכל גאולה תתנו –
יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלים?
תלמוד לומר: ארץ אחוזה.
אם כן למה נאמר ובכל גאולה תתנו?
לרבות בתים ועבד עברי.

פרק ה
[כה, כה]
מנין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלים וליקח לו בית אלא אם כן העני?
תלמוד לומר: כי ימוך ומכר, הא אנו מוכר אלא אם כן העני.
יכול יצא מכל נכסיו בבת אחת?
תלמוד לומר: מאחוזתו, מאחוזתו ולא כל אחוזתו.

אמר ר' אלעזר בן עזריה:
ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהי' אדם חייב להיות חס על נכסיו.

ובא גואלו הקרוב אליו -
מלמד שהקרוב קודם.

וגאל את ממכר אחיו -
לרבות את הנותן מתנה.

[כה, כו]
(ב) ואיש כי לא יהיה לו גואל -
וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים, אם כן למה נאמר גואל?
שהוא יכול לגאול.

והשיגה ידו -
יד עצמו.

ומצא -
שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב, ברע ויגאל ביפה, ולא ילוה ויגאול.

כדי גאולתו -
ולא יגאל חציים.

[כה, כז]
(ג) וחשב את שני ממכרו -
שנים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים.
מנין שאם רצה לעשות חדשים שנה יעשה?
תלמוד לומר: וחשב.

והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו -
מנין אתה אומר מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים, מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון?
תלמוד לומר: לאשר מכר לו.
מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה, מנין שאין מחשב אלא עם האחרון?
תלמוד לומר: לאיש, לאיש אשר בתוכה, עד כאן דברי רבי.

(ד) ר' דוסתאי בן יהודה אומר:
מכרה לו ממנה מנה והשביחה והרי היא יפה ממאתים מאתים, מנין שאינו מחשב אלא ממנה מנה?
תלמוד לומר: העודף, מה שנשתייר בקרקע.

ושב לאחוזתו -
בבעל אחוזה דברתי ולא במוכר למוכר.

[כה, כח]
(ה) ואם לא מצאה ידו -
מה תלמוד לומר?
מנין אתה אומר אם אינו עניין לבעל השדה, תנהו עניין לגואל שיגאל כסדר הזה?
תלמוד לומר: אם לא מצאה ידו, ולא - ילווה.

די השיב לו –
ואינו גואל חציים.

(ו) והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל -
לא בהקדש עד שנת היובל, אלא מוכר ברחוק וגואל בקרוב ברע וגואל ביפה ולוה וגאל חציים.

(ז) אמר ר' שמעון:
מה הטעם?
לפי שבהדיוט אם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת היא לבעלים, ובהקדש אם הגיע יובל ולא נגאלה יוצאת לכהנים.

עד שנת היובל -
שלא יכנס בה כלום, נמצאת אומר:
שדות וכספים משמיטים כאחד.
יובל מוציא בתחילתו והשביעית משמטת בסופו.

ויצא ביובל -
אף מן ההקדש.

ושב לאחוזתו -
לרבות האשה.

פרשה ד
[כה, כט]
(א) ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה -
יכול אפילו הקיפוה חומה מיכן ולהבא?
תלמוד לומר: בית מושב.

עיר חומה -
המוקפת חומה מימות יהושע בן נון ולא שהקיפוה מיכאן ולהבא.
ואילו הן בתי ערי חומה, ג' חצירות של שני בתים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון:
קצרה הישנה של ציפוריי
וחקרה של גוש חלב
ויודפת הישנה
וגמלא הרי בגליל,
וגדוד הרי בעבר הירדן
וחדיד ואונו וירושלם הרי ביהודה.

אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי:
לא מנו אלא אילו שקידשום כשעלו בני הגולה, אבל הראשונות בטלו כיון שבטלה הארץ.

(ב) והיתה גאולתו -
מיד.

עד תום שנת ממכרו -
לא שנה למנין עולם.

ימים תהיה גאולתו -
רבי אומר:
אומר אני ימים, אין פחות משני ימים.

[כה, ל]
(ג) ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה -
מה תלמוד לומר?
מנין אתה אומר מכרה לראשון ועמד ראשון ומכרה לשני ואיני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני,כשהוא אומר עד מלאת לו שנה, הוי שנה לראשון ולא שנה לאחרון.

(ד) תמימה -
שס"ה ימים כמנין ימות החמה, דברי רבי.

וחכמים אומרים:
שנה תמימה י"ב חודש מיום ליום, לפיכך אם נתעברה השנה נתעברה לו.

(ה) וקם הבית -
אין לי אלא הבית, מנין בתי בדים בורות ושיחים ומערות והמרחצאות והשובכות והמגדלות?
תלמוד לומר: אשר בעיר.
יכול שאני מרבה את השדות?
תלמוד לומר: בית, מה בית מיוחד בית דירה, יצאו שדות שאינן בית דירה, דברי ר' יהודה.

(ו) ר' מאיר אומר:
וקם הבית -
אין לי אלא בית, מנין לרבות בתי בדים ובורות שיחין ומערות ומרחצאות והשובכות והמגדלות והשדות?
תלמוד לומר: ואשר בעיר.

(ז) אשר לו חומה -
פרט לבית הבנוי בחומה, דברי ר' יהודה.

ר"ש אומר:
כותל החיצון היא חומתה.

ר' אלעזר בר' יוסי אומר:
אשר לו חומה -
אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו לפנים מיכן.

(ח) לצמיתות -
לרבות את הנותן מתנה בראשונה היה נטמן יום י"ב חודש שתהא חלוטה לו. התקין הילל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלישכה והיה שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלז יבא ויטול מעותיו.

(ט) לקונה אותו -
יכול לו לבדו?
תלמוד לומר: לדורותיו.
יכול לדורותיו ולא לו?
תלמוד לומר: לקונה אותו, הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.

(י) לצמיתות לקונה אותו לדורותיו -
[ולא יצא ביובל], יצא הקדש שאין לו דורות.

פרק ו
[כה, לא]
(א) אשר אין להם חומה סביב -
מה תלמוד לומר ובתי החצרים?
אלא שאף על פי שיש להם רואים אותם כאילו שאין להם.
וכמה הם בתים?
שנים החצרים שנים שתי חצרות של שני בתים. היו שלוש של שני שני בתים, הרי אילו כבתי ערי חומה.

(ב) אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב -
הרי הן כשדה הארץ, מה שדה הארץ ביובל יצא ובגרעון כסף אף זה כן.
אי מה שדה הארץ אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, יכול אף זה כן?
תלמוד לומר: גאולה תהיה לו, מיד.

(ג) אחר שנתת לו בכח יפה שכבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות, יכול לא יצא ביובל?
תלמוד לומר: וביובל יצא.

[כה, לב]
(ד) וערי הלוים בתי ערי אחוזתם -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: גאולת עולם תהיה ללוים, יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלים?
תלמוד לומר: וערי הלוים בתי ערי אחוזתם.

גאולת עולם תהיה ללוים -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: במספר שנים תקנה מאת עמיתך, יכול אף בלוים כן?
תלמוד לומר: גאולת עולם תהיה ללוים.

(ה) מתוך שנאמר: ואם לא יגאל עד מלאות לו שנה תמימה, יכול אף בלוים כן?
תלמוד לומר: גאולת עולם תהיה ללוים.

[כה, לג]
בתוך -
שנאמר: ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד, והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו.
יכול אף בלוים כן?
תלמוד לומר: גאולת עולם תהיה ללוים.

(ו) ואשר יגאל מן הלוים -
מה תלמוד לומר?
שיכול לוי מישראל יגאל כסדר הזה, שהרי הורע כח ישראל בשלו, אבל מלוי לא יגאל?
תלמוד לומר: ואשר יגאל מן הלוים, אף לוי מלוי גואל.

(ז) מן הלוים -
ולא כל הלוים, פרט לבן לוי נתין ולבן לוי ממזר.

ויצא ממכר -
יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלין?
תלמוד לומר: בית ועיר ואחוזה
ואם כן מה תלמוד לומר ממכר?
ממכרו יוצא ביובל ואין הקדשו יצא ביובל אלא בפדיון.

(ח) כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם -
מה תלמוד לומר?
מנין אתה אומר ישראל שירש את אבי אמו לוי יכול יגאל כסדר הזה?
תלמוד לומר: ואשר יגאל מן הלוים.
אי אשר יגאל מן הלוים יכול לוי שירש את אבי אמו ישראל יגאל כסדר הזה?
תלמוד לומר: כי בתי ערי הלוים, עד שיהא לוי ובערי הלוים, דברי רבי.

וחכמים אומרים:
אין דבריו אמורים אלא בערי הלוים.

כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם בתוך בני ישראל -
להגיד מה גרם.

[כה, לד]
(ט) מנין שאין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה, לא מגרש עיר ולא עיר מגרש?
תלמוד לומר: ושדה מגרש עריהם.

[לא ימכר]
אמר ר' אלעזר:
במה דברים אמורים?
בערי הלוים אבל בערי ישראל עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה, מגרש עיר ולא עיר מגרש. כדי שלא יחריבו את ערי ישראל.

לא ימכר -
לא ימכר מכר גיזבר, או לא ימכר מכר עולם?
תלמוד לומר: כי אחוזת עולם היא להם.
הא מה אני מקיים לא ימכר?
מכר גיזבר.

כי אחוזת עולם היא להם -
להגיד מה גרם.

פרשה ה
[כה, לה]
כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך -
אל תניחנו שירד.
הא למה זה דומה?
למשא על גבי החמור עודנו במקומו אחד תופש בו ומעמידו. נפל לארץ חמישה אין מעמידים אותו.
ומנין אם החזקת אפילו ארבעה וחמשה פעמים חזור והחזק?
תלמוד לומר: והחזקת בו.
יכול אפילו אתה מפסידו לתרבות רעה?
תלמוד לומר עמך.

גר -
זה גר צדק.

תושב -
זה גר אוכל נבלות.

וחי עמך -
חייך קודמים לחייו.

(ב) אל תקח מאתו נשך ותרבית -
ממנו אי אתה לוקח אבל את נעשה לו ערב.
איזהו נשך ואיזהו תרבית, איזהו נשך?
המלוה סלע בה' דינרים סאתים חטים בג' מפני שהוא נשך.

איזהו תרבית?
המרבה בפירות.
כיצד?
לקח הימינו חיטים מדינר זהב לכור וכן השער עמדו חיטים בשלשים דינרים, אומר לו: תן לי חיטיי שאני מוכרם ולוקח אי לו בהן יין.
אמר לו: והרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי בהם יין ויין אין לו, אם יש לו חייב ליתן לו.

[כה, לו]
(ג) וחי אחיך עמך -
זו דרש בן פטירי:
שנים שהיו הולכים במדבר ואין ביד אחד אלא קיתון של מים אם שותהו אחד מגיע ליישוב ואם שותים אותו שנים שניהם מתים. דרש בן פטירי ישתו שתיהם וימותו, שנאמר: וחי אחיך עמך.
אמר לו ר' עקיבא:
וחי אחיך עמך -
חייך קודמים לחיי חברך.

[כה, לז]
כספך -
ולא כסף אחרים.

ואכלך -
ולא אוכל אחרים.

או כספך -
ולא כסף מעשר.

ואוכלך -
ולא אוכלי בהמה.
כשהוא אומר: נשך כסף, לרבות כסף מעשר.

נשך אוכל -
לרבות אוכל בהמה.

[כה, לח]
אני ה' -
מכאן אמרו:
כל המקבל עליו עול ריבית מקבל עול שמים וכל הפורק ממנו עול ריבית פורק ממנו עול שמים.

אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם -
על תנאי, כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו את מצוות ריבית שכל המודה במצוות ריבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצוות ריבית כאלו כופר ביציאת מצרים.

(ד) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים -
מיכן אמרו:
כל היושב בא"י מקבל עליו עול מלכות שמים, וכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודת אלילים.
וכן בדוד הוא אומר: ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלוהים אחרים. וכי עלת על דעתינו שדוד המלך עובד עבודת אלילים?
אלא שהיה דורש ואומר: כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו מלכות שמים, וכל היוצא חוצה לארץ כאלו עובד עבודת אלילים.

פרק ז
[כה, לט]
(א) מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלים וליקח לו בית אלא אם כן העני?
תלמוד לומר: וכי ימוך ונמכר, הא אינו נמכר אלא אם כן העני.
ומנין כשיהא נמכר אינו נמכר אלא לך?
תלמוד לומר: ונמכר לך.
ומנין כשיהיו בית דין מוכרים אותו לא יהיו מוכרים אותו אלא לך?
תלמוד לומר: כי ימכר לך אחיך, שתנהוג בו באחוה.
יכול אף הוא ינהוג בעצמו באחוה?
תלמוד לומר: עבד.
יכול אף את תתנהג בו כעבד?
תלמוד לומר: אחיך הוא, הא כיצד?
את נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו בעבדות.

(ב) לא תעבוד בו עבודת עבד -
שלא יטול אחריך בלונטיא ולא יטול לפניך כלים במרחץ.

דבר אחר:
לא תעבוד בו עבודת עבד -
בו אין אתה עובד עבודת עבד, אבל עובד אתה בבן חורין עבודת עבד.

[כה, מ]
(ג) כשכיר -
מה שכיר ביומו תתן שכרו,
אף זה ביומו תתן שכרו.

כתושב -
מה תושב בטוב לו לא תוננו,
אף זה בטוב לו לא תוננו.

יהיה עמך -
עמך במאכל,
עמך במשתה,
עמך בכסות נקייה,
שלא תהא אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר
אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש,
אתה ישן על מוכין והוא ישן על התבן.

יעבד עמך -
שלא תמסור לו אומנתו לאחר, שאם היה בלן לרבים ספר לרבים נחתום לרבים לא יעשה.

ר' יוסי אומר:
אם הייתה אומנותו לפנים מיכן יעשה, אבל רבו לא ילמדנו בתחילה.

אבל אמרו חכמים:
מספר לו את שערו ומכבס את כסותו ואופה לו את עיסתו.

ויצא מעמך -
שלא תהיה אתה בכפר והוא בכרך, אתה בכרך והוא בכפר הוא ובניו עמו.
מה רבו חייב במזונותיו, אף רבו חייב במזונות אשתו ובניו.
יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו?
תלמוד לומר: הוא ואשתו ובניו, מה הוא מדעת רבו אף אשתו ובניו מדעת רבו.

(ד) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב -
אמר ר' אליעזר בר יעקב:
במי הוא מדבר?
אם בנרצע הרי אמור, אם במוכר עצמו הרי אמור, הא אינו מדבר אלא בנמכר שנה או שתים לפני היובל שיהיה היובל מוציאו.

דבר אחר:
ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב -
למה שהוחזקה משפחתו הוא שב דברי רי מאיר.

ר' יהודה אומר:
אל אחוזת משפחתו -
הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה.
וכן הוא אומר בגולה, ישוב לרבות את הרוצח.

פרשה ו
[כה, מב]
(א) כי עבדי הם -
שטרי קדם עליהם ראשון.

אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים -
על תנאי שלא ימכר ממכרת עבד.

דבר אחר:
לא ימכרו ממכרת עבד -
שלא יעמידנו בסמטא ויעמידנו על אבן המקח.

[כה, מג]
(ב) לא תרדה בו בפרך -
שלא תאמר בו החם את הכוס הזה והוא אינו צריך,הצין לי את הכוס והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא שמא תאמר לצורך עצמי אני עושה. והרי הדבר מסור ללב, שנאמר: ויראת מאלהיך, הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו: ויראת מאלהיך.

[כה, מד]
(ג) שמא תאמרו הואיל ואמרת לנו את כל אילו במה נשתמש?
תלמוד לומר: ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים.
מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן מותר אתה לשעבדו עבד?
תלמוד לומר: אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם, ולא מן הכנענים שבארץ, מהם תקנו בניהם ובנותיהם, הם עצמן מנין?
תלמוד לומר:מהם תקנו עבד ואמה.
הקיש עבד לאמה
מה אמה אין לה קידושים,
אף עבד אין לו קידושים.

[כה, מה]
(ד) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו –
בניהם ובנותיהם, הן עצמם מנין?
תלמוד לומר: מהם תקנו.

וממשפחתם אשר עמכם -
מה תלמוד לומר?
מנין אתה אומר אחד מכל משפחות האדמה שבאו על אחת מן הכענענית וידלה ממנו בן מותר אתה לקנותו עבד?
תלמוד לומר: וממשפחתם אשר עמכם.
או אחד מן הכנענים שבא על אחת מכל משפחות הארצות וילדה ממנה בן מותר אתה לקנותו עבד?
תלמוד לומר: אשר הולידו בארצכם.

והיו לכם לאחוזה -
הרי הם כאחוזה.
מה אחוזה נקנית בכסף בשטר ובחזקה,
אף עבדים נקנים בכסף בשטר ובחזקה.

[כה, מו]
(ה) והתנחלתם אותם -
אותם לבניכם ואין בנותיכם לבניכם, מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבניו.
ומניין לכל המוחזק אחריו בנו שהוא בנו?
תלמוד לומר: והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה,
מה אחוזה אין לו אונאה.
אף עבדים אין להם אונאה.

(ו) לעולם בהם תעבודו -
אין לך בהם אלא עבודה בלבד.

ובאחיכם בני ישראל איש באחיו -
אין לי אלא איש באיש. איש באשה אשה באיש מנין?
תלמוד לומר: איש באחיו מכל מקום.

ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך -
בו אין אתה רודה בפרך, רודה את בבן חורין בפרך.

פרק ח
[כה, מז]
וכי תשיג יד גר ותושב עמך -
מי גרם לזה שיעשיר?
דיבוקו עמך.

ומך אחיך עמך -
מי גרם לזה שיעני?
דיבוקך עמו.

ונמכר לגר -
זה גר צדק.

תושב -
זה גר אוכל נבילות.

משפחת גר -
זה העכו"ם.
כשהוא אומר או לעקר, זה הנמכר לע"ז עצמה.

[כה, מח]
בא ואמר לו: הרי אני נמכר, יכול הזקק לו?
תלמוד לומר: אחרי נמכר, הא אין אתה נזקק לו אלא משימכר.

גאולה תהיה לו -
מיד, אל תניחנו שיטמא.
מנין שאחיו מאביו קודם לאחיו מאמו?
תלמוד לומר: אחד מאחיו יגאל.

[כה, מט]
(ב) דודו -
זה אחי אביו.

בן דודו -
זה בן אחי אביו.

או משאר בשרו ממשפחתו -
מלמד שהקרוב קרוב קודם.

(ג) או השיגה ידו -
יד עצמו.

ונגאל -
ביד כל אדם.
מה תלמוד לומר יגאלנו?
יגאלנו ג"פ לרבות את כל הגאולות שיהו כסדר הזה.

[כה, נ]
(ד) וחשב עם קונהו -
עמו הוא מחשב ואינו מחשב עם היורשים.

משנת המכרו לו -
עד שנת היובל אינו יוצא בשש

והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו -
בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה ולא בכלים.

[כה, נא-נב]
(ה) ומנין שהוא יוצא בגרעון כסף?
תלמוד לומר: אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו.
מנין אתה אומר נמכר לו ממנה מנה והשביח, והרי הוא יפה ממאתים מאתים כסף, מנין שאין מחשב אלא ממנה מנה?
תלמוד לומר: מכסף מקנתו ישיב.
נמכר לו ממאתים מאתים כסף אינו יפה אלא ממנה מנה, מנין שאינו מחשב אלא ממנה מנה? תלמוד לומר: כפי שניו ישיב את גאולתו.

(ו) למדנו לנמכר לעכו"ם כשהוא נגאל ידו על העליונה, מנין לנמכר לישראל כשהוא נגאל ידו על העליונה?
תלמוד לומר: שכיר שכיר לגזירה שוה.
מה שכיר אמור לעכו"ם כשהוא נגאל ידו על העליונה,
אף שכיר אמור לישראל כשהוא נמכר ידו על העליונה.

[כה, נג]
(ז) כשכיר שנה בשנה יהיה עמך -
מה שהוא אוכל הוא אוכל ומה שהוא שותה הוא שותה.

(ח) לא ירדנו בפרך -
יכול יכנס לביתו לידע מה הוא עושה לו?
תלמוד לומר: לעיניך, אין אתה מצווה אלא לעיניך.

פרק ט
[כה, נד]
ואם לא יגאל באלה -
רבי יוסי הגלילי אומר:
באלה -
לשיחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד.

רבי עקיבא אומר:
באלה –
לשיעבוד ובשאר כל אדם לשחרור.

(ב) ר"ש אומר:
מנין שגזל העכו"ם גזל?
תלמוד לומר: אחרי נמכר.
יכול מושכו ויצא?
תלמוד לומר: גאולה תהיה לו.
יכול יגלום עליו?
תלמוד לומר: וחשב עם קונהו, ידקדק עמו.

(ג) או אינו מדבר אלא בעכו"ם שאינו תחת ידך, וכי מה אתה יכול לעשות לו כשהוא אומר ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו, הא בעכו"ם שתחת ידך הכתוב מדבר, אם כן דברה תורה בעכו"ם שתחת ידך. על אחת כמה וכמה בעכו"ם שאינו תחת ידך, אם כן החמירה התורה על גזילו של עכו"ם קל וחומר על גזילו של ישראל.

[כה, נה]
(ד) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים -
על תנאי שלא ישתעבדו בהם.

אני ה' אלהיהם -
מה תלמוד לומר?
מלמד שכל המשתעבד בהם למטן מעלין עליו כאילו משתעבד למעלן.