[כו, א]
(ה) לא תעשו לכם אלילים -
זה אחד מן השמות המגונים שנתגנה בהם עכו"ם לשם מעשים.

ופסל ומצבה -
מה פסל אם עשית פסלתו,
אף מצבה אם עשיתה פסלתה.

מה מצבה בבל תקימו,
אף פסל בבל תקימו.

לא תקימו -
אילו המרקולים שעל גבי הדרכים.

רשב"ג אומר:
אילו החמנים שבראשי הגגות.

ואבן משכית -
לא תתנו בארצכם להשתחות עליה.

בארצכם -
אי אתה משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים שבמקדש.

(ו) כי אי ה' אלהיכם את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו -
כנגד זה הנמכר לעכו"ם הכתוב מדבר, שלא יאמר הואיל ורבי עובד עכו"ם אף אני אעבוד עכו"ם. הואיל ורבי מגלה עריות אף אני אגלה עריות. הואיל ור' מחלל שבתות אף אני אחלל את השבתות?
תלמוד לומר: לא תעשו לכם אלילים.

[כו, ב]
את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו -
הזהיר כן הכתוב על כל המצות:

אני ה' -
אני נאמן לשלם שכר.

חסלת פרשת בהר



פרשה א
[כו, ג]
אם בחוקותי תלכו -
מלמד שהמקום מתאוה שיהו ישראל עמלים בתורה.
וכן הוא אומר: לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי, לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים. ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו ולא יכרת לא ישמד שמו מלפני.
וכן הוא אומר: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם.
מלמד שהמקום מתאוה שיהו עמלים בתורה.

(ב) אם בחוקותי תלכו -
יכול אילו המצות?
כשהוא אומר את מצותי תשמרו ועשיתם אותם, הרי מצוות אמורות, הא מה אני מקיים: אם בחוקותי תלכו?
להיות עמלים בתורה.
וכן הוא אומר: אם לא תשמעו לי, יכול אילו המצות?
וכשהוא אומר: ולא תעשו את כל המצוות האלה, הרי מצוות אמורות.
אם כן למה נאמר אם לא תשמעו לי?
להיות עמלים בתורה.

(ג) וכן הוא אומר: זכור את יום השבת לקדשו, יכול בלבך?
כשהוא אומר: שמור, הרי שמירת לב אמורה.
הא מה אני מקיים: זכור?
שתהיה שונה בפיך.

וכן הוא אומר: זכור ואל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלוהיך במדבר.
יכול בלבך?
כשהוא אומר אל תשכח, הרי שכיחת לב אמורה.
הא מה אני מקיים: זכור, שתהא שונה בפיך.

וכן הוא אומר: זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים.
יכול בלבך?
כשהוא אומר: השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות, הרי שכחת לב אמורה.
הא מה אני מקיים זכור?
שתהיה שונה בפיך.

וכן הוא אומר: זכור את אשר עשה לך עמלק.
יכול בלבך?
כשהוא אומר לא תשכח, הרי שכחת הלב אמור.
מה אני מקיים זכור, שתהיה שונה בפיך.

(ד) וכן הוא אומר: ונתתי את עריכם חרבה.
יכול מאדם?
כשהוא אומר והשמותי אני את הארץ, הרי אדם אמור.
הא מה אני מקיים ונתתי עריכם חרבה?
מעובר ומשב.

וכן הוא אומר: והשימותי את מקדשיכם.
יכול מן הקרבנות?
כשהוא אומר: ולא אריח בריח ניחוחכם, הרי קרבנות אמורים.
הא מה אני מקיים: והשימותי את מקדשיכם, מן הגדודיות.

(ה) אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם -
הלמד לעשות לא הלמד שלא לעשות, שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא.

פרק א
ונתתי גשמכם בעתם.-
ברביעיות אתה אומר ברביעיות, או אינו אלא בערבי שבתות?
אמרו אפילו שנים כשני אליהו וגשמים יורדים בערבי שבתות אינו אלא סימן קללה.
הא מה אני מקיים: ונתתי גשמיכם בעתם ברביעיות?
מעשה בימי הורדוס שהיו גשמים יורדים בלילות. בשחרית זרחה חמה ונשבה הרוח ונתנגבה הארץ והפועלים יוצאים למלאכתם ויודעים שמעשיהם לשם שמים.

ונתתי גשמיכם בעתם -
בלילות שבתות.
מעשה בימי שמעון בן שטח בימי שלמצו המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים, ועדשים כדינרי זהב. וצררו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם לקיים מה שנאמר: עוונתיכם הטו אלה, וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע, מנעו הטוב מכם.

(ב) ונתתי גשמיכם בעתם -
לא גשמי כל הארצות.
הא מה אני מקיים: ונברכו בכך כל משפחות האדמה ובזרעך?
שיהיה שבע בא"י ורעב בכל הארצות, והם באים ולוקחים מכם ומעשירים אותם בכספים כענין שנאמר: וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים.
וכן הוא אומר: וכימיך דבאך, שיהו כל הארצות דואבות כסף וביאות לא"י.

[כו, ד]
(ג) ונתנה הארץ יבולה -
לא כדרך שהיה עושה עכשיו אלא כדרך שעושה בימי אדם ראשון.
ומנין שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בן יומה?
תלמוד לומר: זכר עשה לנפלאותיו.
וכן הוא אומר: תדשא הארץ דשא עשב, מלמד שבו ביום שהיתה נזרעת בו ביום עושה פירות.

(ד) ועץ השדה יתן פריו -
לא כדרך שהוא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון.
ומנין שהעץ עתיד להיות ניטע ועושה פירות בן יומו?
תלמוד לומר: זכר עשה לנפלאותיו.
ואומר: עץ פרי עושה פרי למינו, מלמד שבו ביום שהוא נטוע בו ביום עושה פירות.

(ה) מנין שהעץ עתיד להיות נאכל?
תלמוד לומר: עץ פרי.
אם ללמד שהוא העושה פרי והלא כבר נאמר עושה פרי, אם כן למה נאמר עץ פרי?!
אלא מה פרי נאכל אף העץ נאכל.

(ו) ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות?
תלמוד לומר: ועץ השדה יתן פריו.

[כו, ה]
(ז) והשיג לכם דיש את בציר -
שתהו עסוקים בדיש עד שיגיע בציר. ובציר ישיג את זרע שתהו עסוקים בבציר עד שמגיע הזרע.

ואכלתם לחמכם לשובע -
אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע אלא אוכל קיממנא והוא מתברך במעיו, כעניין שנאמר: ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך וישבתם לבטח בארצכם.

בארצכם -
את היושבים לבטח ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה.

[כו, ו]
(ח) שמא תאמרו, הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום?
תלמוד לומר: ונתתי שלום בארץ, מגיד שהשלום שקול כנגד הכל.
וכן הוא אומר: עושה שלום ובורא רע, מגיד שהשלום שקול כנגד הכל.

פרק ב
ושכבתם ואין מחריד -
לא יראים מכל ברייה.

והשבתי חיה רעה מן הארץ -
ר' יהודה אומר:
מעבירם מן העולם.

ר' שמעון אומר:
משביתן שלא יזוקו.

אמר ר' שמעון:
אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים?
אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקין.
וכן הוא אומר: מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקים מן העולם, משביתן שלא יזיקו.

(ב) וכן הוא אומר: וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם. ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהם ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה.
מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו.
וכן הוא אומר: גמול ידו הדה, זו חיה ההורגת את הבריות.

(ג) וחרב לא תעבור בארצכם -
אין צריך לומר שלא יהו באים עליכם למלחמה אלא שלא יהו העוברים והשבים עוברים ממדינה לחבירתה כדרך שעברו בימי יאשיהו.

[כו, ז]
ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב -
שיהו נופלים לפניכם איש בחרב רעהו.

[כו, ח]
(ד) ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו -
מכם מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם.

ומאה מכם רבבה ירדופו -
וכי כך הוא החשבון?
אלא אין דומה המרובים העושים את התורה למעוטים העושים את התורה.

ונפלו אויביכם לפניכם לחרב -
שיהו נופלים לפניכם שלא כדרך הארץ.

[כו, ט]
(ה) ופניתי אליכם -
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד ועשה עמו מלאכה ימים הרבה. נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו פועל עימהם.
אמר לו המלך לאותו הפועל: בני, אפנה לך. הרובים הללו שעשו עמי מלאכה ממועטת ואני נותן להם שכר מועט. אבל אתה חשבון רב אני עתיד לחשב עמך.
כך היו ישראל בעולם הזה מבקשים שכרם מלפני המקום. והמקום אומר להם לישראל: בניי, אפנה לכם. אומות העולם הללו עשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט. אבל אתם חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם, לכך נאמר: ופניתי אליכם.

ופניתי אליכם -
בטובה.

והפריתי אתכם -
בפריה ורבייה.

והרביתי אתכם -
בקומה זקופוה.

והקימותי את בריתי אתכם -
לא כברית הראשונה שהפרתם אותה. שנאמר: אשר המה הפרו את בריתי ואני בעלתי בם נאום ה' לכן הנה ימים באים נאום ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה.

פרק ג
[כו, י]
ואכלתם ישן נושן -
מלמד שכל המתישן יפה מחבירו.

נושן -
אין לי אלא יין שדרכו לכך, מנין לרבות כל המתיישנים?
תלמוד לומר: ישן נושן.

וישן מפני חדש תוציאו -
שיהו גרנות מליאות חדש והאוצרות מליאות ישן ואתם מקפידים היאך נוציא ישן מפני חדש.

[כו, יא]
(ב) ונתתי משכני בתוכם -
זה בית המקדש.

ולא תגעל נפשי אתכם -
משאני גואל אתכם שוב איני מואס בכם.

[כו, יב]
(ג) והתהלכתי בתוככם -
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדס והיה אותו אריס מיטמר מלפניו.
אמר לו המלך לאותו אריס: מה לך מיטמר מלפני, הריני כיוצא בך.
כך עתיד הקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא, צדיקים רואים אותו ומזדעזעים מלפניו והקב"ה אומר להם לצדיקים: מה לכם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם.

(ד) יכול לא יהיה מוראי עליכם?
תלמוד לומר: והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם, אם אין אתם מאמינים בי כל הדברים הללו.

[כו, יג]
אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם וגו' -
אני הוא שעשיתי לכם ניסים במצרים אני הוא שעתיד לעשות לכם כל הניסים הללו.

(ה) מהיות להם עבדים -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר ויפדך מבית עבדים.
יכול שיהו עבדים לעבדים?
תלמוד לומר: להם, עבדים היו למלכים ולא היו עבדים לעבדים.

(ו) ואשבר מוטות עולכם -
משלו משל למה הדבר דומה?
לבעל הבית שהיתה לו פרה חורשת והשאילה לאחד להיות חורש בה והיה לאותו האיש עשרה בנים זה בא וחרש וישב לו וזה בא וחרש וישב לו עד שנתיגעה הפרה ורבצה לה. נכנסו כל הפרות ואותה פרה לא נכנסה. לא הספיק בדעתו לקבל פיוס מאותו האיש אלא בא מיד ושבר את העול וקצץ את הסמיונים.
כך ישראל בעולם הזה שלטון אחד בא ומשעבד והולך לו והמענה ארוכה שנאמר: על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם למחר כשיגיע הקץ אין אומר הקב"ה לאומות מ"ה כך וכך עשיתם לבני אלא מיד הוא בא ושבר את העול ומקצץ הסימיונים שנאמר: ואשבור מוטות עולכם וכן הוא אומר: ה' צדיק קצץ עבות רשעים.

(ז) ואולך אתכם קוממיות -
ר' שמעון אומר:
מאתים אמה.

ר' יהודה אומר:
מאה אמה כאדם הראשון.
אין לי אלא אנשים נשים מנין?
תלמוד לומר: בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל.
וכמה היא תבנית היכל?
מאה אמה.

דבר אחר:
ואולך אתכם קוממיות -
בקומה זקופה ולא יהיו יראים מכל בריה.

פרשה ב
[כו, יד]
ואם לא תשמעו לי-
אם לא תשמעו למדרש חכמים.
יכול למה שכתוב כשהוא אומר ולא תעשו את כל המצוות האלה, הרי מה שכתוב בתורה אמור. הא מה אני מקיים אם לא תשמעו?
למדרש חכמים.

(ב) ואם לא תשמעו -
מה תלמוד לומר?
אין לי אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו.
וכן הוא אומר בנמרוד: גבור ציד, שאין תלמוד לומר לפני ה' אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו.
וכן הוא אומר: ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, שאין תלמוד לומר לה' אלא אילו שיודעים את רבונו ומתכוין למרוד בו.

(ג) ואם לא תשמעו לי -
מה תלמוד לומר לא תעשו?
וכי יש לך אדם שאינו למד אבל עושה?
תלמוד לומר: אם לא תשמעו ולא תעשו.
הא כל שאינו למד אינו עושה.

[כו, טו]
או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים?
תלמוד לומר: ואם בחוקותי תמאסו, הא כל שאינו למד ואינו עושה סוף שהוא מואס באחרים.

או יש לך שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים, אבל אינו שונא את חכמים?
תלמוד לומר: ואם את משפטי תגעל נפשכם, אינו אומר ואם את משפטי תגעל נפשכם אלא ואם את משפטי תגעל נפשכם, הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס אחרים, סוף שהוא שונא את החכמים.

או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים, אבל מניח לאחרים לעשות?
תלמוד לומר: לבלתי עשות, הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא החכמים סוף אינו מניח לאחרים לעשות.

או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את חכמים ואין מניח לאחרים לעשות, אבל מודה במצוות שנאמרו מסיני?
תלמוד לומר: את כל מצותי, הא כל שאינו למד ואינו עושה מואס באחרים ושונא את חכמים ואינו מניח לאחרים לעשות, סוף שהוא כופר במצוות שנאמרו מסיני.

או יש לך אדם שיש בו כל המידות הללו אבל אינו כופר בעיקר?
תלמוד לומר: להפרכם את בריתי, הא כל שיש בו כל המידות הללו סוף שהוא כופר בעיקר.

פרק ד
[כו, טז]
(א) אף אני -
איני מדבר אלא באף.
אני - אשר בניתי,
אני אהרוס.

אני אשר נטעתי,
אני אתוש.
וכן הוא אומר: הנה אשר בניתי אני הורס ואשר נטעתי אני נותש.

אעשה זאת -
זו קשה לכם יותר מכל. ששמי הגדול הוי עליכם כבעל חוב.

לכם -
מידיכם הייתה זאת, אין הרעה יוצאת מלפני לעולם.
וכן הוא אומר: מפי עליון לא תצא הרעות אלא הטוב.

(ב) והפקדתי עליכם בהלה -
שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו, עד שהראשונה פקודה אצליכם אביא אחרת ואסמכה לה.

בהלה -
מכה המבהלת את הבריות.
ואיזו זו?
זו מכת מותן.

(ג) את השחפת -
וכי יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במיטה ובשרו שמור עליו?
תלמוד לומר: ואת השחפת, מלמד שהוא נשחף.
או עתים שהוא שחוף אבל נוח לו ואינו מקדיח?
תלמוד לומר: ואת הקדחת, מלמד שהוא מקדיח.
או עתים שהוא מקדיש אבל סבור בעצמו שיחיה?
תלמוד לומר: מכלות עינים.
או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה אבל אחרים סבורים בו שיחיה?
תלמוד לומר: ומדיבת נפש.

וזרעתם לריק זרעכם -
זורעה ואינה מצמחת, ואם זורע ואינה מצמחת מה אויבים באים ואוכלים?
אלא זורעה שנה ראשונה ואינה מצמחת ובשנייה מצמחת ואויבים באים ואוכלים אותה שנאמר: וזרעתם לריק זרעכם.

ואכלוהו אויביכם -
כנגד הבנים והבנות הכתוב מדבר, שתהא עמל בהם ומגדלם והחטא בא ומכלן.
וכן הוא אומר: אשר טיפחתי ורביתי אויבי כלם.

[כו, יז]
(ד) ונתתי פני בכם -
כשם שנאמר בטובה ופניתי אליכם,
כך נאמר ברעה ונתתי פני בכם.
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקיי ועוסק עמכם ברעה.

(ה) ונגפתם לפני אויביכם -
שיהא המות הורג אתכם מבפנים ובעלי רכב מקיפים אתכם מבחוץ.

ורדו בכם שנאכם -
שאיני מעמיד עליכם אלא מכם ובכם ובשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינן מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר: והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו. ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושור ושה וחמור. אבל בשעה שאעמיד עליכם בכם ומכם הם מחפשים אחר מטמוניות שלכם, שנאמר: ואשר אכלו שאר עמי.

ונסתם -
מפני אימה.

ואין רודף אתכם -
מבלי כח.

פרק ה
[כו, יח]
(א) ואם עד אלה -
ר' אליעזר אומר:
אין המקום מביא פורענות בישראל עד שהוא מעיד בהם תחילה, שנאמר: ואם עד אלה.

ר' יהושע אומר:
שלא יהו אומרים ישראל כלו המכות ועוד אין לו אחרת להביא עלינו?
תלמוד לומר: ואם עד אלה, עוד יש לי אחרות מאלה וכאלה להביא.

ויספתי ליסרה אתכם שבע אל חטאתיכם -
אתם עברתם לפני ז' עבירות בואו וקבלו עליכם ז' פורעניות.

[כו, יט]
(ב) ושברתי את גאון עוזכם -
זה בית המקדש.
וכן הוא אומר: הנני מחלל את מקדש גאון עוזכם.

ר' עקיבא אומר:
ושברתי את גאון עוזכם -
אלא הגבורים שבישראל, כגון יואב בן צרויה וחבריו.

אחרים אומרים:
ושברתי את גאון עוזכם -
אילו הגיאים שהם גאונם של ישראל, כגון: פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדרי וחבריו.

(ג) ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה -
זו קשה לכם יותר מן האחרונה, שבאחרונה מהו אומר?
והיו שמך אשר על ראשך נחושת, שיהו השמים מזיעים כדרך הנחושת מזיע והארץ לא תהיה מזיע כדרך שאין הברזל מזיע והיא משמרת פירותיה, אבל כאן מה אומר?
ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה, שלא יהא השמים מזיעים כדרך שאין הברזל מזיע והארץ תהא ממזיע כדרך שהנחושת מזיע והיא מאבדת פירותיה.

[כו, כ]
ותם לריק כחכם -
רבי אומר:
זה הכרם.

ויש אומרים:
זה הפשתן.

ויש אומרים:
זה הכח.

דבר אחר:
זה שהוא משיא את בתו ונותן לה ממון הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו, נמצא קובר את בתו ומאבד את ממונו.

(ד) ותם לריח כחכם -
הרי אדם שלא עמל ולא חרש ולא ניכש זרע ולא ניכש ולא כיסח ולא עידר ובשעת הקציר בא שדפון וירקון וחילקה ואין בכך כלום, אבל אדם שעמל וחרש וזרע ונכש ועדר וכיסח ובשעת הקציר בא שדפון וחילקה הרי שיניו שלו קהות.

ולא תתן ארצך יבולה -
מה שאת מוביל לה.

ועץ השדה לא יתן פריו -
שלא יהיה העץ חונט את פירותיו ובשעה שהוא מפריח יהיה מקליח את פירותיו.

[כו, כא]
(ה) ואם תלכו עמי בקרי ולא תאבו לשמוע לי -
אתם עשיתם את דיני עריי בעולם אף אני אעשה אתכם עריי בעולם.

ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם -
אתם עברתם לפני ז' עבירות בואו וקבלו ז' פורעניות.

[כו, כב]
(ו) והשלחתי בכם את חית השדה -
אין לי אלא חיה משכלת, חיה שאינה משכלת מנין?
תלמוד לומר: ושן בהמות אשלח בם.
יכול יהיו נושכים ולא ממיתין?
תלמוד לומר: עם המת זוחלי עפר, מה אילו נושכים וממיתים אף אילו נושכים וממיתים. כבר היו שנים בא"י חמור נושך וממית ושור נושך וממית.

(ז) ושכלה אתכם -
אילו הקטנים.

והכריתה את בהמתכם -
מחוץ.

והמעיטה אתכם -
מבפנים.

ונשמו דרכיכם -
דרך דרכיכם לרבות שבילים גדולים וקטנים.

פרק ו
[כו, כה]
והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית -
נקם בברית ונקם שאינה בברית.
איזו היא נקם שאינו בברית?
כגון סימוי עינים, שסימו את עיני צדקיהו מלך יהודה.

ונאספתם אל עריכם מפני המצודה ושלחתי דבר בתוככם -
שיהיה המות הורג אתכם מבפנים ובעלי רכב מקיפים אתכם מבחוץ.

ונתתם ביד אויב -
הלכה אין מלינים את המת בירושלים. וכשהם מוציאים אותו לקוברו, זהו קוברי מתיהם נתנן ביד אויב.

[כו, כו]
(ב) בשברי לכם מטה לחם -
לרבות כל מסעדי לחם.

ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד -
מבלי עצים.

והשיבו לחמכם במשקל -
שתהא פת ניפולת והן יושבות ומשקלות אותה בתנור.

ר' יוסי בן דורמסקית אומר:
משל ביד אדם איסר ופרוטה והוא יושב ומשקלו ואומר אקח בו פת אוכל אני ולא שבע. אקח בו תמרים שמא אוכל אני ושבע אעפ"כ אוכל ולא שבע, שנאמר: ואכלתם ולא תשבעו.

דבר אחר:
ואכלתם ולא תשבעו -
זה רעב של מהומה.

[כו, כט]
(ג) ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו -
אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו והיתה מודדהו בטפחים בכל שנה ונותנת משקלו זהב לשמים וכשהקיפו מצודת ירושלים טבחתו בידה ואכלתו ועליה מקונן ירמיה ואומר: ריבוני אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים.
משיבה רוח הקודש ואומרת: אם יהרג במקדש ה' כוהן ונביא, זה זכריה בן יהוידע הכהן.

דבר אחר:
ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו -
אין לי אלא אבות אוכלים בשר בנים ובנות, בנים אוכלים בשר אבות מנין?
שנאמר: לכן אבות יאכלו בנים בקרבך ובנים יאכלו אבותם.

[כו, ל]
(ד) והשמדתי את במותיכם -
כמשמע.

והכרתי את חמניכם -
אילו הנחשים והקסמים שבישראל.

ונתתי את פיגריכם על פיגרי גילוליכם -
וכי מה הפגרים עושים אצל הגילולים?
אלא שהיה אליהו זכר לטוב מחזר על כל טפוחי הרעב, מצא אחד טפוח ומוטל ברעב -
אמר לו: בני מאיזה משפחה אתה?
אמר לו: ממשפחה פלוני.
אמר לו: וכמה הייתה?
אמר לו: שלשת אלפים.
וכמה נשתייר מכם?
אמר לו: אני.
אמר לו: רצונך לומר דבר אחד ולהחיות?
אמר לו: אין.
אמר לו: אמור שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, צעק מיד ואמר הס, כי לא להזכיר בשם ה' לא לימדני אבא כך, מה היה עושה?
נוטל יראתו ונותנה על לבו ומגפפה ומנשק עד שכריסו נבקעת ונופח הוא ויראתו לארץ, לכך נאמר: ונתתי את פגריכם על פגרי גילוליכם וגעלה נפשי אתכם, זו הגולה.

ויש אומרים:
זה סילוק שכינה.

[כו, לא]
ונתתי את עריכם חרבה -
עיר ערי עריכם, לרבות הכרכין והמחוזות. והשמדתי את מקדשיכם, מקדש מקדשי מקדשכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות

ולא אריח בריח ניחוחכם -
כמשמעו.

[כו, לב]
(ה) והשימותי אני את הארץ -
זו מדה טובה שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר: ושממו עליה אויביכם היושבים בה, אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח.

[כו, לג]
(ו) ואתכם אזרה בגוים -
זו מדה קשה לישראל, שבשעה שבני המדינה גולים כולם למקום אחד הם רואים זה את זה ומתנחמים ואתם אין אתם כן. אלא עתיד אני לזרות אתכם לבין כל האומות כאדם שהוא זורה שעורים במזרה ואין אחת מהם דבקה לחברתה, שנאמר: ואזרם במזרה בשערי הארץ שיכלתי איבדתי את עמי מדרכיכם לא שבו.

(ז) והריקותי אחריך חרב -
החרב הנשמטת אחריכם לא במהרה היא חוזרת וכמים הנשפכים שוב אין חוזרים לכלים.

פרק ז
והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה -
זו מידה קשה לישראל, שבשעה שאדם גולה מתוך כרמו ומתוך ביתו וסופו לחזור כאלו אין כרמו וביתו חרבים. אתם אין אתם כן, אלא והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חורבה.
מפני מה?
שאין סופכם לחזור.

[כו, לד]
(ב) אז תרצה הארץ את שבתותיה -
אני אמרתי לכם שתהו זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי היא ואתם לא עשיתם כן אלא עמדו וגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטים שהיא חייבת לי, שנאמר: אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה, כל ימי השמה תשבות.

[כו, לו]
(ג) והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם -
אינו אומר והבאתי מרוך בלבכם אלא והבאתי מרוך בלבבם, ואי זו?
זו אימה ופחד הדאגה ורעדה ויראה.

(ד) ורדף אתכם קול עלה נדף -
אמר ר' יהושע בן קרחה:
פעם אחת היינו יושבים בין האילנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה ועמדנו ורצנו ואמרנו אוי לנו שמא ידביקונו הפרשים. לאחר זמן נפנינו אחרינו וראינו שאין ברייה וישבנו במקומינו ובכינו ואמרנו: אוי לנו שעלינו נתקיים הפסוק: ורדף אתכם קול עלה נדף ונסו מנוסת חרב מפני אימה ונפלו ואין רודף מבלי כח.

[כו, לז]
(ה) וכשלו איש באחיו -
אינו אומר איש באחיו אלא איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.

(ו) ולא תהיה לכם תקומה לפני אויביכם -
זו שעה שנלכדה בה ירושלם.

פרק ח
[כו, לח]
ואבדתם בגוים -
ר' עקיבא אומר:
אילו י' שבטים שגלו למדי.

אחרים אומר:
ואבדתם בגוים -
אין אובדין אלא גולה.
יכול אובדן ממש?
כשהוא אומר: ואכלה אתכם ארץ אויביכם, הרי אובדן ממש.
אמור הא מה אני מקיים ואבדתם בגוים?
אין אובדן אלא גולה.

[כו, לט]
(ב) והנשארים בכם ימקו בעונם -
אינו אומר ימקו אלא ימסו בעונם.

ובעונות אבותם -
אתם ימסו.
והלא כבר הבטיח המקום לישראל שאינו דן האבות על ידי בנים ולא בנים על ידי אבותם, שנאמר: לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, אם כן למה נאמר אף בעונות אבותם אתם ימקו?!
אלא בזמן שהם תפוסי מעשה אבותם דור אחר דור, דוריהם נידונין על ידיהם.

[כו, מ]
(ג) והתודו את עונם ואת עון אבותם -
לצד התשובה הם הדברים שמיד שהם מתוודים על עונותיהם מיד אני חוזר ומרחם עליהם, שנאמר: והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי.

[כו, מא]
(ד) אף אני אלך עמם בקרי -
הם עשו את דיניי עראי בעולם אם אני אעשה אותם עראי בעולם.

(ד) והבאתי אותם בארץ אויביהם -
זו מדה טובה לישראל שלא יהו ישראל אומרים, הואיל וגלינו לבין אומות העולם נעשה כמעשיהם, אני איני מניחם אלא אני מעמיד נביאיי עליהם ומחזירין אותם למוטב תחת כנפי. מנין והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה. אלא חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם, על כורחכם שלא בטובתכם ממליך אני מלכותי עליכם.

(ה) או אז יכנע לבבם הערל -
לצד התשובה הן הדברים שמיד הם מכניעים לבן בתשובה מיד אני חוזר ומרחם עליהן, שנאמר: או אז יכנע לבכם הערל ואז ירצו את עונם.

[כו, מב]
(ו) וזכרתי את בריתי יעקב -
ולמה נאמרו אבות אחורנית?
אלא אם אין מעשה אברהם כדאי מעשה יצחק ואם אין מעשה יצחק כדאי מעשה יעקב כדאי לכל אחד ואחד שיתלה לעולם בגינו.

(ז) ולמה נאמר באברהם ויעקב זכירה וביצחק לא נאמרה זכירה?
אלא רואין את אפרו כאלו הוא צבור ע"ג המזבח.
ולמה נאמר באברהם וביצחק אף וביעקב לא נאמר אף?
אלא מלמד שמטתו של יעקב אבינו שלימה.

(ח) אין לי אלא אבות, אימהות מנין?
תלמוד לומר את את, ואין אתים אלא אמהות, שנאמר: שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו.
ומנין שהברית כרותה לארץ?
תלמוד לומר: והארץ אזכור.

[כו, מג]
(ט) והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה -
אני אמרתי להם שיהו זורעים לי שש משמיטים לי אחת בשביל שידעו שהארץ שלי והם לא עשו כן אלא עמדו ויגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטים שהיא חייבת לי, שנאמר: והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם.

יען וביען -
וכי ראש בראש פרעתי מהם מישראל והלא לא פרעתי מהם אלא אחת ממאה שחטאו לפני, אם כן למה נאמר יען וביען?
יען במשפטי מאסו - אילו הדינים.
ואת חוקותי געלה נפשם - אילו המדרשות.

[כו, מד]
(י) זאת -
זו עווֹנה של מדבר.

גם זאת -
זו עווֹנה של בעל פעור.

ואף גם זאת -
זו עווֹנה של מלכי האמורי.

לא מאסתים ולא געלתים לכלותם -
וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ושלא נמאסו, והלא כל מתנות טובות שנתנו להם נטלו מהם. ואילולי ספר תורה שנשתייר להם לא היו משנים מאומות העולם כלום, אלא לא מאסתים בימי אספסיינוס ולא געלתים בימי יון.

לכלותם להפר בריתי אתם -
בימי המן.

כי אני ה' אלהיכם -
בימי גוג.

[כו, מה]
(יא) ומנין שהברית כרותה לשבטים?
שנאמר: וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, מלמד שהברית כרותה לשבטים.

[כו, מו]
(יב) אלה החוקים והמשפטים והתורות -
החוקים - אילו המדרשות.
והמשפטים - אילו הדינים.
והתורות - מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל אחד בכתב ואחד בעל פה.

אמר ר' עקיבא:
וכי שתי תורות היו להם לישראל והלא תורות הרבה ניתנו להם לישראל,
זאת תורת העולה.
זאת תורת המנחה.
זאת תורת האשם.
זאת תורת זבח השלמים
זאת התורה אדם כי ימות באהל.

אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל -
זכה משה ליעשות שליח בין ישראל לאביהם שבשמים.

בהר סיני ביד משה -
מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה על ידי משה מסיני.