פרשה ג
[כז, ב]
בני ישראל -
מעריכים ואין העכו"ם מעריכים.
יכול לא היו נערכים?
תלמוד לומר: איש, דברי ר' מאיר.

אמר ר' מאיר:
אחר שהכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט, מפני מה אני אומר נערכים אבל לא מעריכים? שריבה מידת הנערכים ממידת המעריכים, שהרי חרש שוטה וקטן נערכים אבל לא מעריכים.

(ב) ר' יהודה אומר:
בני ישראל - נערכים ואין העכו"ם נערכים.
יכול לא יהו מעריכים?
תלמוד לומר: איש.

אמר ר' יהודה:
אחר שהכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט, מפני מה אני אומר מעריכים אבל לא נערכים? מפני שריבה מידת המעריכים ממדת הנערכים, שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכים, אבל לא נערכים.

(ג) אי בני ישראל, יכול אין לי אלא בני ישראל, מנין לרבות את הגרים ואת העבדים?
תלמוד לומר: ואמרת אליהם.

איש -
פרט לקטן.
או יכול שאני מוציא את הקטן שיש בו הפלייה?
תלמוד לומר: כי יפליא.

כי יפליא -
נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר,
מה נדר האמור כאן כי יפליא
אף נדר האמור להלן כי יפליא.

ומה נדר האמור להלן בל תאחר לשלמו,
אף נדר האמור כאן בל תאחר לשלמו.

(ד) נדר בערכך -
הקיש נדרים לערכים,
מה נדרים בבל תאחר לשלמו,
אף ערכים בבל תאחר לשלמו.

(ה) בערכך -
להביא ערך הסתום.

דבר אחר:
בערכך -
ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך אבריו.

(ו) או יכול שאני מוציא דבר שהנשמה תלויה בו?
תלמוד לומר: נפשות נפשות לא המת.
אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס?
תלמוד לומר: והעריך את שיש לו, עמדה יש לו ערכה ואת שאין לו העמדה אין לו ערכה.

(ז) דבר אחר:
מה תלמוד לומר נפשות?
שיכול אין לי אלא אחד שהעריך את אחד, אחד שהעריך את מאה מנין?
תלמוד לומר: נפשות.

דבר אחר:
מה תלמוד לומר נפשות?
שיכול אין לי אלא איש שהעריך את האשה, אשה שהעריכה את האיש מנין?
תלמוד לומר: נפשות.

דבר אחר:
מה תלמוד לומר נפשות?
שיכול כל שהיה בכלל דמים יהיה בכלל ערכים מנוול ומוכה שחין שלא היו בכלל דמים, לא יהיו בכלל ערכים?
תלמוד לומר: נפשות.

(ח) יהיה -
מה תלמוד לומר?
שיכול כל שהיה בכלל ערכים יהיו בכלל דמים, מנוול ומוכה שחין טומטום ואנדרוגינוס ופחות מבן חדש שלא היו בכלל ערכים לא יהיו בכלל דמים?
תלמוד לומר: יהיה.

[כז, ז]
(ט) זכר ולא טומטום ואנדרוגינוס.
יכול לא יהיו בכלל איש אבל יהיו בכלל אשה?
תלמוד לומר: ואם נקבה היא, זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס.
ומנין ששנת שישים כלמטה הימינו?
תלמוד לומר: ואם מבן שישים שנה ומעלה אם זכר, מלמד ששנת שישים כלמטה הימינה.

(י) אין לי אלא שנת שישים, שנת חמש שנת כ' מנין?
ודין הוא, חייב בשנת ששים וחייב שנת חמש ושנת עשרים, מה שנת שישים כלמטה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימינה.

(יא) הין, אם עשית שנת שישים כלמטה הימנה להחמיר, נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימינו להקל?
תלמוד לומר: שנה שנה לגזרה שוה.
מה שנה אמורה בשנת שישים כלמטה הימנה אף שנה האמורה בשנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימינה בין להקל בין להחמיר.

(יב) ר' אליעזר אומר:
אומר מנין לחודש אחד ויום אחד החדש הרי הוא כשנת שישים?
תלמוד לומר: ומעלה.
נאמר כאן ומעלה
ונאמר להלן ומעלה,
מה ומעלה האמור להלן חדש אחד יום אחד אחר החדש,
אף כאן חדש אחד ויום אחד אחר החודש, הרי היא כשנת שישים.

(יג) אין לי אלא לאחר שישים, אחר חמש אחר עשרים מנין?
ודין הוא, חייב אחר שישים וחייב אחר חמש ואחד עשרים, מה אחר שישים חדש אחד ויום אחד אחר החודש הרי הן כשנת שישים אף אחר חמש ואחר עשרים חודש אחד ויום אחד אחר החודש, הרי הן כשנת חמש ושנת עשרים.

[כז, ח]
(יד) ואם מך הוא מערכך -
אם הוא עני מליתן ערך והעמידו לפני הכהן להוציא את המת.
אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס?
תלמוד לומר: והעמיד והעריך, את שיש לו עמדה יש לו ערכה ואת שאין לו עמדה אין לו ערכה.

(טו) יכול אפילו אמר ערך של פלוני זה עלי ומת יהיה פטור?
תלמוד לומר: יעריכנו אפילו מת.

והעריך אותו הכהן -
שלא יתן אלא בזמן הערך על פי אשר תשיג יד הנודר לא יד הנידר בין איש בין אשה ובין קטן.

מיכן אמרו:
השיג יד בנודר והשנים בנידר והערכים בנערך.

והעריך -
בזמן הערך.

יעריכנו הכהן -
בניין אב לכל הנערכים שיהו בכהן.

פרק ט
[כז, ט]
(א) אמר רגלה של זו עולה, יכול יהא כולה עולה?
תלמוד לומר: כל אשר יתן ממנו לה' קודש, אין כולה קודש.
יכול תצא לחולין?
תלמוד לומר: יהיה קודש, כולה.
מה יעשה לה?
תמכר לחייבי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אותה הרגל, דברי ר' מאיר.

ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אומרים:
מנין אפילו אמר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה?
תלמוד לומר: כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קודש, לרבות את כולה.

(ב) יכול אף הקדש בדק הבית יעשה תמורה?
תלמוד לומר: קרבן, יצא הקדש בדק הבית שאינו קרבן.

[כז, י]
(ג) אוציא הקדש בדק הבית שאינו קרבן ולא אוציא את של צבור?
תלמוד לומר: ולא יחליפנו.
אוציא את של צבור ולא אוציא את של שותפים?
תלמוד לומר ולא ימיר אותו, היחיד עושה תמורה ואין צבור ולא השותפין עושים תמורה.

(ד) אמר ר' שמעון:
והלא המעשר בכלל היה למה יצא?
להקיש אליו, מה מעשר קרבן יחיד, אף אין לי אלא קרבן יחיד.
או דבר שאת למידו בדרך אחד את למידו בכל הדרכים שיש בו.
מה מעשר מיוחד שהוא הקדש מזבח ונוהג בבקר ובצאן ונאכל לשני ימים, אף איני מרבה אלא את שהוא כיוצא בו.
מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד?
תלמוד לומר: בהמה. ואם בהמה.

(ה) ולא ימיר אותו -
הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה.

ר' יהודה אומר:
הולד עושה תמורה.
אמרו לו: הקדש עושה תמורה ולא הולד ולא התמורה עושה תמורה.

(ו) טוב ברע או רע בטוב -
תמימים בבעלי מומים ובעלי מומים בתמימים.
מנין לרע שהוא בעל מום?
תלמוד לומר: לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע.

ואם המר ימיר -
לרבות את האשה.

ואם המיר ימיר -
לרבות את היורש.
בהמה בבהמה אחד בשנים ושנים באחד בהמה בבהמה אחד במאה ומאה באחד?

ר' שמעון אומר:
בהמה בבהמה - ולא בהמה בבהמות.
אמרו לו: בהמה אחת קרויה בהמה ובהמות הרבה קרויות בהמה.

(ז) בהמה בבהמה -
לא בהמה בעופות ולא עופות בבהמה, בהמה בבהמה ולא בהמה במנחות ולא מנחות בבהמה ולא בהמה בהם.

(ח) בהמה בבהמה -
ולא בהמה בעוברים ולא עוברים בבהמה, בבהמה ולא בהמה בעבדים ולא עבדים בבהמה, ולא איברים בשלמים. ולא שלמים בהם.

(ט) ר' יוסי אומר:
ממירים איברים בשלימים ולא שלימים בהם.

אמר ר' יוסי:
והלא במוקדשים הוא אומר: רגלה של זו עולה, כולה עולה, אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתיה.

(י) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש -
והיכן קדושה חלה עליו?
בבית הבעלים, אף תמורה בבית הבעלים.

(יא) והלא הבכור עושה תמורה בבית הבעלים ואינו עושה בבית כוהן, דברי ר' עקיבא.

אמר ר' יוחנן בן נורי:
וכי מפני מה אין ממירים בבכור?

אמר לו ר' עקיבא:
חטאת ואשם מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן.
מה חטאת ואשם אין ממירים בהם, אף הבכור אין ממירים בהם.

אמר לו ר' יוחנן בן נורי:
מה אינו ממיר בחטאת ואשם שאין זכים בהם בחייהם, תאמר בבכור שזכים בו בחייו.

אמר לו ר' עקיבא:
השבתה על הדין.
מה אתה משיב על המקרא: והיה הוא ותמורתו יהיה קודש. היכן קדושה חלה עליו?
בבית הבעלים, אף תמורה בבית הבעלים.

(יב) ואם משנתנו לכהן זה וזה אין עושים תמורה.

(יג) והיה הוא -
הקודש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה.

(יד) והלא דין הוא, ומה אם הקדש שאין קדושת חלה עליו בבעלת מום קבוע עושה תמורה תמורה שהקדושה חלה עליו בבעלת מום קבוע אינו דין שיעשה תמורה?
תלמוד לומר: והיה הוא קודש, הקודש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה.

(טו) יהיה קודש -
מלמד שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע.
והלא דין הוא, ומה אם הקודש שהיא עושה תמורה אין קדושה חלה עליה, בבעלת מום קבוע. תמורה שאינה עושה תמורה אינו דין שלא תהא קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע?
תלמוד לומר: יהיה קודש, מלמד שקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע.

(טז) ר' יוסי ברבי יהודה אומר:
יהיה קודש -
לעשות את השוגג כמזיד.

פרשה ד
[כז, יא]
ואם כל בהמה -
יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר, כשהוא אומר: אם בבהמה הטמאה ופדה, הרי בהמה טמאה אמורה, הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיפדו.
יכול יפדו על מום עובר?
תלמוד לומר: אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה', יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר.

(ב) טמאה -
לרבות את המתה.
יכול אפילו אמר הרי זה הקדש ומתה תפדה?
תלמוד לומר: והעריך, את שיש לו עמדה יש לו ערכה ואת שאין לו עמדה אין לו ערכה.

(ג) מנין לרבות המתה ולהוציא את שאמר הרי זה הקדש ומתה?
אחר שריבה הכתוב מיעט, הרי אנו למדים אותה מבהמה טמאה, מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה, אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה ומוציא את שאמר הרי זו הקדש ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדישה.

(ד) או דבר שאת למדו בדרך אחד את למידו בכל הדרכים שיש בו.
מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחילת הקדש ומועלים בה וכולה לשמים, אף אני ארבה את כיוצא בו.
וכי מה יש לנו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של צבור ושל יחיד?
תלמוד לומר: בהמה, ואם בהמה, ואם כל בהמה.

(ה) והעמיד את הבהמה לפני הכהן -
בהמה נפדית ואין העופות והעצים והלבונה וכלי שרת נפדים.

[כז, יב]
(ו) והעריך הכהן אותם בין טוב ובין רע -
אין פודים ההקדישות אכסרה.

בערכך הכהן כן יהיה -
אמר אחד הרי הוא שלי בי' סלעים, אמר אחד בעשרים, אמר אחד בשלשים, אמר אחד בארבעים, אמר אחד בחמשים.
חזר בו של חמישים ממשכנים מנכסיו עד עשר,
חזר בו של ארבעים ממשכנים מנכסיו עד עשר,
חזר בו של שלשים ממשכנים מנכסיו עד עשר,
חזר בו של עשרים ממשכנים מנכסיו עד עשר,
חזר בו של עשר מוכרים אותו בשוה ונפרעים משל עשר המותר.

[כז, יג]
(ז) ואם גאל יגאלנה -
לרבות את האשה.

ואם גאל יגאלנה -
לרבות את היורש.

ויסף חמישתו על ערכך -
הרי כאן שנים אחד מוסיף חמישית ואחד שאינו מוסיף חמישית ואין ידוע אם בבעלים אם בכל אדם.
מה מצינו בגאולות האמורות למטן?
הבעלים מוסיפים חמישית ואין כל אדם מוסיפים חמישית, אף הגאולות האמורות כאן הבעלים מוסיפים חמישית ואין כל אדם מוסיף חמישית.

[כז, יד]
(ה) ואיש כי יקדיש את ביתו -
יכול בבית דירה הכתוב מדבר?
כשהוא אומר: ואם המקדיש יגאל את ביתו, הרי בית דירה אמור, הא מה אני מקיים: ואיש כי יקדיש את ביתו?
מקדיש אדם את נכסיו.

(ט) קדוש לה' -
מלמד שסתם הקדשות לבדק הבית.

פרק י
(א) והעריכו הכהן בין טוב ובין רע -
אין פודין את ההקדישות אכסרה.

כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום -
הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם בעשרים, הבעלים קודמים מפני שהם מוספים חמישית אמר אחד הרי הוא שלי בעשרים ואחד הבעלים נותנים עשרים ושש.
עשרים ושנים הבעלים נותנים עשרים ושבע.
עשרים ושלשה הבעלים נותנים עשרים ושמונה
עשרים וארבע הבעלים נותנים עשרים ותשע.
עשרים וחמש הבעלים נותנים שלשים, שאין מוסיפים חמישית על עילויו של זה.
אמר אחד הרי הוא שלי בעשרים ושש, אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחת ודינר, הבעלים קודמים ואם לאו אומרים לו הגעתיך .

[כז, טו]
(ב) ואם המקדיש יגאל -
לרבות את האשה.

ואם המקדיש יגאל -
לרבות את היורש.

ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו -
אם נתן את הכסף הרי היא שלו ואם לאו אינה שלו.

[כז, טז]
(ג) משדה אחוזתו -
אין לי אלא שדה אחוזתו מאביו שדה אחוזתו, מאמו מנין?
תלמוד לומר: יקדיש איש.

והיה ערכך לפי זרע -
ולא לפי גידוליו.

זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף -
הרי זו גזירת מלך אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סווסטי. נותן בזרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.

[כז, יז]
(ד) מנין שאין אדם רשאי להקדיש שדהו בשעת היובל ואם הקדישה תהא מקודשת?
תלמוד לומר: אם משנת היובל יקדיש שדהו.

שדהו -
מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר היו שם נקעים עמוקים י' טפחים או סלעים נמוכין י' טפחים אין נמדדים עמה?
תלמוד לומר: שדהו.

(ה) כערכך יקום -
נותן ארבעים תשע סלעים וארבעים ותשע פונדיונות, מה טיבו של פונדיון זה קולבון לפרוטרוט.

[כז, יח]
(ו) אחר היובל -
סמוך ליובל, מופלג מן היובל מנין?
תלמוד לומר: ואם אחר היובל יקדיש שדהו.

שדהו -
מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר היו שם נקעים נמוכים י' טפחים או סלעים גבוהים מי' טפחים הרי אינן נמדדין עמה?
תלמוד לומר: שדהו.

(ז) מנין שאין מקדישים לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלים לאחר היובל פחות משנה?
תלמוד לומר: וחשב לו הכהן את הכסף עפ"י השנים הנותרות.

(ח) מנין שאין מחשבים את החדשים להקדש, אבל הקדש מחשבים חדשים?
תלמוד לומר: וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות.

(ט) ומנין אם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה אין שומעים לו, אלא נותן את כולם כאחת?
תלמוד לומר: וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות.

(י) שנים הנותרות -
שנים הוא מחשב ואין מחשב חדשים.
ומנין אם רצה הקדש לעשות חדשים שנה יעשה?
תלמוד לומר: וחשב עד שנת היובל, שלא יכנס בה כלום.

ונגרע מערכך -
אף מן ההקדש שאם אכלה ההקדש שנה או שתים לפני היובל, או לא אכלה אלא שהיתה לפניו מנכה סלע ופונדיון בכל שנה ושנה.

[כז, יט]
(יא) ואם גאל יגאל -
לרבות את האשה.

ואם גאל יגאל -
לרבות את היורש.

שדה -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי אלא המקדיש בית כור בבנין הזה הקדיש בית לתך בית סאה בית קב מנין?
תלמוד לומר: השדה.

ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו -
אם נתן את הכסף הרי שלו ואם לאו אינה שלו.

[כז, כ]
(יב) ואם לא יגאל את השדה -
הבעלים.

ואם מכר את השדה -
הגזבר לאחר ולא לבנו.

או לאחר ולא לאחיו, כשהוא אומר ולאיש, לרבות את האח.
ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח?
אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את הבן שהוא קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי ומוציא אני את האח שאינו קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי.

(יג) לא יגאל עוד -
יכול לא יקחנה מיד הגזבר ותהיה לפניו כשדה מקנה?
תלמוד לומר: ולא יגאל עוד לכמות שהיא אינה נגלאת, אבל לוקחה היא מיד הגזבר ותהי לפניו כשדה מקנה.

פרק יא
[כז, כא]
והיה השדה בצאתו ביובל -
מגיד שהשדה קרוי לשון זכר בלשון קודש.
מה קודש אמור להלן אינו יוצא אלא בפדיון,
אף קודש האמור כאן לא יצא אלא בפדיון.

(ב) מלמד שהכהנים נכנסים לתוכה ונותנים את דמיה, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר:
נכנסים אבל לא נותנין.

ר' אלעזר אומר:
לא נכנסין ולא נותנים אלא נקראת שדה רטושים עד היובל השני. הגיע היובל השני ולא נגאלה נקראת רטושי רטושים עד היובל השלישי, לעולם אין הכהנים נכנסים לתוכה עד שיגאלנה אחר.

(ג) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו -
מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר שדה שהיא יוצאה לכהנים ביובל וגאלה אחד מן הכהנים והרי היא תחת ידו, יכול יאמר הואיל והוא יוצא לכל אחי הכהנים ביובל הרי היא תחת ידי הרי היא שלי?
תלמוד לומר: כשדה החרם.

לכהן תהיה אחוזתו -
שדה אחוזתו של כוהן שלו, אין זו שלו אלא יוצא לכל אחיו הכהנים.

[כז, כב]
(ד) ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו -
מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר הלוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדישה יכול תהיה לפניו כשדה מקנה?
תלמוד לומר: ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאינה שדה אחוזה, יצתה זו שהיא שדה אחוזה דברי ר' מאיר.

ר' יהודה ור' שמעון אומרים:
הלוקח שדה מאביו הקדישה ואח"כ מת אביו יכול תהיה לפניו כשדה מקנה?
תלמוד לומר: ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה, שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.

[כז, כג]
וחשב לו הכהן את מכסת -
אין מכסת אלא דמיה, מלמד שהוא נותן את שוייו.

(ה) אמר ר' אליעזר:
צא וראה נאמר כאן וחשב,
ונאמר להלן וחשב,
מה וחשב האמור להלן נותן בזרע חומר שעורים חמישים שקל כסף,
אף וחשב האמור כאן בזרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.

(ו) ונתן את הערכך ביום ההוא -
שלא ישהה, שאפילו מרגלית בקלים אין לה אלא מקומה בשעתה.

[כז, כד]
(ז) בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו -
יכול הגיזבר הנקנה ממנו?
תלמוד לומר: לאשר לו אחוזת הארץ.
יאמר לאשר לו אחוזת ארץ מה תלמוד לומר לאשר קנהו מאתו?
מנין אתה אומר שדה שיצת לכהנים ביובל ומכרה הכהן והקדישה הלוקח, יכול כשיגיע היובל השני תחזור לבעלים הראשונים?
תלמוד לומר: לאשר קנהו מאתו.

[כז, כה]
וכל ערכך יהיה בשקל -
ואין בערכים פחות מסלע.

בשקל הקדש -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: ופדה, יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות?
תלמוד לומר: בשקל הקודש.
אין לי אלא סלעים של קודש מנין לרבות דבר המטלטל?
תלמוד לומר: ופדה, לרבות דבר המטלטל.
אם כן למה נאמר: בשקל הקודש?
פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות.

(ח) עשרים גרה יהיה שקל -
ללמדך כמה היא סלע.
מנין אם רצה לרבות ירבה?
תלמוד לומר: יהיה.
מניין אם רצה לפחות יפחות?
תלמוד לומר: הוא.

פרשה ה
[כז, כו]
אילו נאמר: בכור לא יקדיש, יכול לא יקדיש אדם בכור הקדשות?
תלמוד לומר: אותו, אותו אין אתה קדיש אבל מקדיש אדם בכור הקדשות ועדין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים?
תלמוד לומר: בבהמה, בבהמה עסקתי.

(ב) יכול לא יקדישוהו מן הבטן?
תלמוד לומר: אשר יבוכר לא יקדיש, משיתבכר אין אתה מקדישו, מקדישו אתה מן הבטן.

מכאן אמרו:
אין מערימים על הבכור.

ר' ישמעאל אומר:
מנין לא יקדיש אדם בכור?
תלמוד לומר: בכור לא יקדיש איש אותו.
יכול לא יקדישנו הקדש עילוי?
תלמוד לומר: כל זכר תקדיש.
מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח?
אחר שריבה הכתוב מיעט.
מפני מה אני מביאו להקדש עילוי שהוא חל על הכל ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.

(ג) אין לי אלא בכור, מנין לכל הקדשים שאין משנים אותו מקדושה לקדושה?
תלמוד לומר: בבהמה לא יקדיש איש אותו.

(ד) יכול לא יקדישנו הקדש עילוי?
תלמוד לומר: בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש.
מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח?
אחר שריבה הכתוב מיעט.
מפני מה אני מביאו להקדש עילוי שהוא חל על הכל ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.

(ה) ר' עקיבא אומר:
מנין שלא יקדיש אדם בכור?
תלמוד לומר: בכור לא יקדיש איש אותו.

(ו) יכול לא יקדישנו הקדש עילוי?
תלמוד לומר: איש.
מה ראית להביא הקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח?
אחר שריבה הכתוב מיעט.
מפני מה מביאו להקדש עילוי שהוא חל על הכל ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.

(ז) אין לי אלא בכור, מנין לכל הקדשים שאין משנים אותן מקדושה לקדושה?
תלמוד לומר: לא יקדיש אם שור אם שה.

(ח) יכול לא יקדישם הקדש עילוי?
תלמוד לומר אך.
מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח?
אחר שריבה הכתוב מיעט.
מפני מה אני מבינן להקדש עילוי שהוא חל על הכל ומוציאן מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.

(ט) אם שור אם שה לה' הוא -
הוא קרב ואין תמורתו קריבה.

פרק יב
[כז, כז]
ואם בבהמה טמאה ופדה בערכך -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר בשקל הקודש, יכול אין לי אלא סלעים של הקדש, מנין לרבות דבר המטלטל?
תלמוד לומר: ופדה, לרבות דבר המטלטל.
וא"כ למה נאמר בשקל הקודש?
פודה בכל דבר שהוא מטלטל ובלבד שהוא צריך לישום בכסף, אמר טלית זו חמור זה יצא לחולין וצריך לעשות דמים.

(ב) ויסף חמישיתו עליו -
שיהא הוא וחומשו חמשה, לא יגאל בבעלים ונמכר בערכך לכל אדם.

[כז, כח]
(ג) אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו -
ולא כל אשר לו.

מאדם -
לרבות עבדו ושפחתו הכנענים.

או אדם -
לרבות עבדו ושפחתו העבריה?
תלמוד לומר: מאדם. ולא כל אדם.

מבהמה -
ולא כל בהמה.

ומשדה אחוזתו -
ולא כל שדה אחוזתו.
יכול אם החרים אדם את כולם יהו מוחרמים?
תלמוד לומר: אך.

אמר ר' אלעזר בן עזריה:
ומה לגבוה שאין אדם רשאי להחרים את נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו.

(ד) לא ימכר -
לגזבר

ולא יגאל -
לבעלים.
מה יעשה לו?
בשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו.
או יכול אף על פי שפירש לשם?
תלמוד לומר: הוא.

(ה) ר' יהודה בן בתירה אומר:
מנין שסתם חרמים לבדק הבית?
תלמוד לומר: כל חרם קודש קדשים הוא לה' .
או יכול אף על פי שפירש לכהן?
תלמוד לומר: הוא.

(ו) מנין שמחרים אדם את קדשיו?
תלמוד לומר: חרם קדש.
מנין שמחרים אדם את קודשי קדשיו?
תלמוד לומר: כל חרם קדש קדשים.
יכול הכהנים והלוים יהיו מחרימים?
תלמוד לומר אך, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר:
הכהנים אינן מחרימים שהחרמים שלהם, הלוים מחרימים שאין חרמים שלהם.

רבי אומר:
נראים דברי ר' יהודה בקרקעות, שנאמר: כי אחוזת עולם היא להם ודברי ר' שמעון במטלטלים שאין חרמים שלהם.

[כז, כט]
(ז) מנין למחוייבי מיתות?
שאמר ערכי עלי לא אמר כלום?
תלמוד לומר: חרם לא יפדה.
אין לי אלא מחוייבי מיתות החמורות, מחוייבי מיתות הקלות מנין?
תלמוד לומר: כל חרם לא יפדה.
יכול עד שלא נגמר דינו?
תלמוד לומר: אשר ירחם מן האדם לא יפדה, ולא עד שלא נגמר דינו.

(ח) ר' חנניה בן עקביא אומר:
נערך מפני שדמיו קצובים, אבל לא נדר מפני שאין דמיו קצובים.

ר' יוסי אומר:
נודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב בתשלומין.

[כז, ל]
(ט) זרע הארץ -
לרבות שום ושחליים וגרגיר.
או יכול שאני מרבה זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינן נאכלים?
תלמוד לומר: מזרע הארץ, ולא כל זרע הארץ.

מפרי העץ -
לרבות כל פירות האילן.
או יכול שאני מרבה חרובי שקמה וצלמונה וחרובי גרידה?
תלמוד לומר: מפרי העץ ולא כל פירות האילן.
מנין לרבות את הירקות ולמעשר?
תלמוד לומר: וכל מעשר.
יכול בשני מעשרות הכתוב מדבר?
תלמוד לומר: הוא.
הוא אמור כאן
והוא אמור להלן, דברים מחוסרים כאן אמרן הכתוב להלן.

[כז, לא]
(י) ואם גאל יגאל -
לרבות את האשה.

ואם גאל יגאל -
לרבות את היורש.

איש -
פרט לקטן.
או יכול שאני מרבה בן ט' שנים ויום אחד?
תלמוד לומר: ואם גאל יגאל ממעשרו, ולא כל מעשרו.

ממעשרו -
אין לי אלא מעשר שנכנס משדותיו ולקח וירש, נתן לו במתנה מנין?
תלמוד לומר: ואם גאל יגאל ממעשרו, ולא כל מעשרו.

ממעשרו -
פרט למעשר שנכנס לירושלם ויצא.

חמישיתו -
פרט לפחות משוה פרוטה.

יוסיף עליו -
שיהא הוא וחומשו חמשה.

[כז, לב]
(יא) מנין שאין מעשרין מן הבקר על הצאן ולא מן הצאן על הבקר?
תלמוד לומר: וכל מעשר בקר וצאן.

(יב) יכול לא יעשר מן הכבשים על העזים?
ודין הוא, ומה החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינם מתעשרים זה על זה, כבשים ועזים שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו זה על זה?
תלמוד לומר: וצאן כל משמע צאן אחד.

(יג) קל וחומר לחדש ולישן שיתעשרו מזה על זה.
ומה אם הכבשים ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרים מזה על זה, החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינו דין שיתעשרו מזה על זה?
תלמוד לומר: עשר תעשר שתי מעשרות.

שנה - אין מעשרין משנה לחברתה דברי ר' עקיבא.

פרק יג
כל אשר יעבור תחת השבט -
פרט לטריפה שאנה עוברת.
אין לי אלא בזמן שמונין בשבט, רבוצים או עומדים מנין?
תלמוד לומר: העשירי יהיה קדש.
אין לי אלא בזמן שקרא שמו עשירי מנין אף על פי שלא קרא שמו עשירי?
תלמוד לומר: העשירי יהיה קודש.
יכול אפילו היה לו מאה ונטל עשרה עשרה ונטל אחד?
תלמוד לומר: העשירי, אין זה מעשר.

ר' יוסי בר' יהודה אומר:
מעשר.

(ב) קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחר עשר עשירי, מנין ששלשתם מקודשים?
תלמוד לומר: העשירי יהיה.
או יכול שאני מרבה את י"ב אמרת לא הואיל והוא מקדש וטעותו מקדש מה הוא אינו מקדש אלא את הסמוך לו, אף טעותו לא תקדש אלא הסמוך לה.

(ג) נמצאת אומר קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים התשיעי נאכל במומו. העשירי מעשר וי"א קרב שלמים ועושה תמורה, דברי ר' מאיר.

ר' יהודה אומר:
וכי יש תמורה עושה תמורה?

אמר משום רבי מאיר:
אלו היה תמורה לא היה קרב. קרא לט' עשירי ולעשירי עשירי ולי"א עשירי אין י"א מקודש. קרא לתשיעי ולעשירי י"א עשירי –
רבי אומר:
אינו מקודש.

רבי יוסי בר' יהודה אומר:
מקודש.

זה הכלל שהיה רבי אומר:
כל שנעקר שם העשירי ממנו לפניו מקודש ולאחריו אינו מקודש.

[כז, לג]
(ד) מתוך שנאמר: וכל מבחר נדריכם, יכול יהיה מורגל ומוציא את היפה?
תלמוד לומר: לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו, הא אם המיר סופג את הארבעים.

אם המר ימירנו -
לרבות את האשה.

ואם המר ימירנו -
לרבות את היורש.

והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל -
בבכור הוא אומר לא יפדה, נמכר הוא.
ובמעשר הוא אומר לא יגאל, ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום.

(ה) ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר?
תלמוד לומר: יהיה קדש, מלמד שמעשר בהמה בעשר תעשר.

ר' יוסי הגלילי אומר:
והעברת -
מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.

[כז, לד]
(ו) רבי:
או אלה המצות -
מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.

ר' עקיבא:
או עשר תעשר, מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.

(ז) ר' אומר:
אלה המצוות -
מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.

אלה המצוות -
אין נביא רשאי לחדש עוד דבר מעתה.

(ח) אשר ציווה ה' את משה -
כדאי השליח לשולחו. את משה אל בני ישראל, כדאי השליח למי שנשתלח אצלו וכדאי מי שנשתלח אצלו לשליח.

אל בני ישראל -
זכות ישראל גרמה.

בהר סיני -
שכלם נאמרו מסיני.