פרק טז
[ג, א]
ואם זבח שלמים קרבנו -
רבי יהודה אומר:
כל המביא שלמים מביא שלום לעולם, אין לי אלא שלמים ומנין לרבות את התודה?
ארבה את התודה שהיא באה מן השלמים.
ומנין לרבות את העולה?
ארבה את העולה, שהיא באה בנדר ובנדבה.
ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח?
ארבה את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינן באין על חטא.
ומנין לרבות חטאת ואשם?
תלמוד לומר: זבח.
ומנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים?
תלמוד לומר: שלמים קרבנו, הא כל המביא שלמים מביא שלום לעולם.

(ב) דבר אחר:
שלמים -
שהכל שלום בהן:
הדם והאימורין למזבח,
החזה ושוק לכהנים,
העור והבשר לבעלין.

(ג) ר' שמעון אומר:
מי שהוא שלום מביא שלמים ואין האונן מביא שלמים, אין לי אלא שלמים שהן ממין השמחה.
ומנין לרבות את התודה?
ארבה את התודה שהיא שמחה כשלמים.
ומנין לרבות את העולה?
ארבה את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה.
ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח?
ארבה את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינן באין על חטא.
ומנין לרבות חטאת ואשם?
תלמוד לומר: זבח.
ומנין לרבות העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים?
תלמוד לומר: שלמים קרבנו, הא כל קרבן שהוא מביא היה שלום מביא היה אונן אינו מביא.

(ד) בקר -
לרבות את אחד עשר.

מן הבקר -
להוציא את התשיעי.
מה ראית לרבות את אחד עשר ולהוציא את התשיעי?
אחר שריבה הכתוב מיעט, שתמצא אומר אימתי הקדש עושה תמורה לפניו או לאחריו, הוי אומר לאחריו, מרבה אני את אחד עשר שהוא לאחר הקדושה, ומוציא את התשיעי שהוא לפני הקדושה.

(ה) הוא -
היחיד מביא שלמים נדבה, אין הצבור מביא שלמים נדבה.
הלא דין הוא, עולת בהמה באה בנדר ובנדבה, ושלמים באין בנדר ובנדבה, מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ובנדבה הרי היא באה נדבת צבור, אף שלמים שהן באין בנדר ובנדבה יבואו נדבת צבור!

(ו) מנחה תוכיח שהיא באה בנדר ובנדבה ואינה באה נדבת צבור, לא, אם אמרת במנחה שאין באה נדבת שנים תאמר בשלמים שאין באין נדבת שנים עולת העוף תוכיח שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת ציבור.

(ז) לא, אם אמרת בעולת העוף שאין באה חובת צבור תאמר בשלמים שהן באין חובת צבור, הואיל והן באין חובת צבור יבואו נדבת צבור?!
תלמוד לומר: הוא, היחיד מביא שלמים נדבה, אין הצבור מביא שלמים נדבה.

(ח) זכר -
לרבות את הולד.

ונקבה -
לרבות את התמורה.

זכר -
לרבות את הוולד.
הלא דין הוא, מה אם תמורה שאינה גידולי הקדש כשרה ליקרב, הוולד שהוא גידול הקדש, אינו דין שיכשר ליקרב?!
לא, אם אמרת בתמורה שהיא נוהגת בכל הקדשים תאמר בוולד שאין נוהג בכל הקדשין, הואיל ואינו נוהג בכל הקדשין, לא יכשר לקרב?!
תלמוד לומר: זכר לרבות את הוולד.

(ט) נקבה -
לרבות את התמורה.
הלא דין הוא, מה אם הוולד שאינו נוהג בכל הקדשין כשר ליקרב, תמורה שהיא נוהגת בכל הקדשין אינו דין שתכשר ליקרב?!
לא, אם אמרת בוולד שהוא גידול הקדש תאמר בתמורה שאינה גידול הקדש, הואיל ואינה גידול הקדש לא תכשר ליקרב?!
תלמוד לומר: נקבה, לרבות את התמורה.

(י) אין לי אלא ולדות ותמורות של תמימים, וולדות ותמורות של בעלי מומין מנין?
תלמוד לומר: אם זכר, לרבות ולד בעלי מומין.

אם נקבה -
לרבות תמורת בעלי מומין.
אלו הן בעלי מומין:
כל שקדם הקדישן את מומן, הא אם קדם מום קבוע להקדשן ונפדו, הרי אלו כהקדש נכסין.

רבי יהודה אומר:
הרי הוא אומר: ארי ודוב הכה עבדך אין לי אלא ארי ודוב, ומנין לרבות את הארי עם הדוב ואת הדוב עם הארי?
תלמוד לומר: גם את הארי וגם הדוב הכה עבדך.

פרק יז
[ג, ב]
וסמך ידו -
לא יד בנו.
ידו - לא יד עבדו.
ידו - לא יד שלוחו.

ידו על ראש –
לא ידו על גב ידו.

על הראש –
לא על הצוואר.

על ראש -
לא על הגביין, אוציא את כולם ולא אוציא את החזה?!
ודין הוא, מה אם הראש שאין טעון תנופה טעון סמיכה, החזה שהוא טעון תנופה אינו דין שיטען סמיכה?!
תלמוד לומר: על ראש, לא על החזה.

(ב) קרבנו קרבנו -
קרבנו לרבות כל בעלי קרבן.
הלא דין הוא, מה אם תנופה שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין נתמעטה בחוברין, סמיכה שאינה נוהגת אלא בחיין אינו דין שתתמעט בחוברין?!
תלמוד לומר: קרבנו קרבנו, קרבנו לרבות כל בעלי קרבן.

(ג) קרבנו -
לא קרבן אביו.

קרבנו -
לא קרבן אחר.

קרבנו -
לא קרבן הגר.

שרבי יהודה אומר:
אין היורש סומך.

(ד) קרבנו -
לא הבכור.
הלא דין הוא, ומה אם שלמים שאין קדושתן מרחם טעונין סמיכה, הבכור שקדושתו מרחם אינו דין שיטען סמיכה?!
תלמוד לומר: קרבנו, לא הבכור.

(ה) קרבנו -
לא המעשר.
הלא דין הוא, מה אם שלמים שאינן בעמוד והבא טעונין סמיכה, המעשר שהוא בעמוד והבא אינו דין שיטען סמיכה?!
תלמוד לומר: קרבנו, לא המעשר.

(ו) קרבנו -
לא הפסח.
הלא דין הוא, מה אם שלמים שלא ריבה בהן הכתוב מצוות יתירות טעונות סמיכה, הפסח שריבה בו הכתוב מצוות יתרות אינו דין שיטען סמיכה?!
תלמוד לומר: קרבנו, לא הפסח.

(ז) ושחטו ושחט אותו -
ושחט אותו מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: וכי ירחק ממך המקום וזבחת, ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום, פרט לחולין שלא נשחטו בעזרה.

(ח) אין לי אלא תמימים שהן כשרין לקרב, ומנין לרבות את בעלי מומין?
ארבה את בעלי מומין שהן ממין הכשר, ומנין לרבות את החיה?
ארבה את החיה שהיא בשחיטה כבהמה.
ומנין לרבות העופות?
תלמוד לומר: ושחטו ושחט אותו ושחט אותו.

(ט) יכול לא ישחטו ואם שחט יהא מותר באכילה?
תלמוד לומר: כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת, מה שאת זובח ברחוק מקום את אוכל, אין את אוכל מה שאת זובח במקום, פרט לחולין שנשחטו בעזרה.
[אין לי אלא תמימים שהן כשירם לקרב ומנין לרבות את בעלי המומין?
ארבה את בעלי המומין שהן ממין הכשר.
ומנין לרבות את החיה, ארבה את החיה שהיא בשחיטה כבהמה.
ומנין לרבות את העופות?
תלמוד לומר: ושחטו ושחט אותו ושחט אותו.]

(י) יכול לא יאכלנו אבל יטילנו לכלב?
תלמוד לומר: לכלב תשליכון אותו, אותו אתה משליך לכלב, אין אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה.

(יא) פתח אהל מועד -
לפני אהל מועד.
לפני אהל מועד להכשיר כל הרוח קל וחומר לצפון.
הלא דין הוא, מה אם שאר הרוחות שלא כשרו לשחיטת קדשי קדשים כשרו לשחיטת קדשים קלים, צפון שכשר לשחיטת קדשי קדשים אינו דין שיכשר לשחיטת קדשים קלים?!

ר' אליעזר אומר:
לפני אהל מועד להכשיר בצפון.

(יב) הלא דין הוא, מה אם שלמים שכשרו לישחט בכל הרוח לא כשר מקומן לשחיטת קדשי קדשים, עולה שלא כשרה לישחט אלא בצפון אינו דין שלא יכשר מקומה לישחט קדשים קלים?!
תלמוד לומר: לפני אהל מועד להכשיר בצפון.

[ג, ג]
והקריב המזבחה -
אף על פי ששחטו שלא לשמו.

שלמים -
אף על פי שלא סמך עליהם.

אשה -
לשם אישים.

לה' -
לשם מי שעשה את העולם.

(ב) מיכן אמרו, לשם שישה דברים הזבח נזבח:
לשם זבח,
לשם זובח,
לשם שם,
לשם אישים,
לשם ריח,
לשם ניחוח,
חטאת ואשם לשם חטא.

אמר רבי יוסי:
אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר, שהוא תנאי בית דין, שאין המחשבה הולכת אלא לאחר העובד.

(ג) את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: כל חלב לה' וכל חלב וכל דם לא תאכלו כי כל אוכל חלב מן הבהמה ונכרתה,
יכול אף חלב דפנות בכלל?!
תלמוד לומר: את החלב המכסה את הקרב.
יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה?
תלמוד לומר: את החלב המכסה את הקרב.
אוציא את חלב החולין ולא אוציא את חלב המוקדשין?
תלמוד לומר: את החלב המכסה את הקרב.
יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה?
תלמוד לומר: את החלב המכסה את הקרב.
יכול לא יהא בכלל אזהרה אבל יהא בכלל עמוד והקרב?
תלמוד לומר: את החלב המכסה את הקרב.

(ד) אוציא את כולם ולא אוציא את חלב השליל המכסה את הקרב?!
תלמוד לומר: חלב ושתי כליות.
יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה?
תלמוד לומר: חלב ושתי כליות.
יכול לא יהא בכלל אזהרה אבל יהא בכלל עמוד והקרב?
תלמוד לומר: חלב ושתי כליות באשם שאין תלמוד לומר שכבר קל וחומר הוא.

(ה) מה אם השלמים שאין כל מינן טעון אליה טעונין חלב ושתי כליות, אשם שכל מינו טעון אליה אינו דין שיטען חלב ושתי כליות?!
ואם כן למה נאמר חלב ושתי כליות באשם?
נלמד ממנו מה חלב ושתי כליות אמורין באשם מוצא מכלל השליל, אף חלב ושתי כליות אמורין כאן, מוצא מכלל השליל.

(ו) ואת כל החלב אשר על הקרב -
רבי ישמעאל אומר:
להביא את החלב שעל הקיבה.

רבי עקיבא אומר:
להביא את החלב שעל הדקים.

[ג, ד]
(ז) ואת שתי הכליות -
לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש.

ואת החלב אשר עליהן -
לא הבשר שעליהן.

אשר על הכסלים -
זה החלב שבין הפקוקלות, דברי רבי עקיבא.

רבי יוסי הגלילי אומר:
להביא את החלב שעל העוקץ.

רבי ישמעאל אומר:
מה החלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף אין לי אלא קרום ונקלף.

רבי עקיבא אומר:
מה החלב המכסה את הקרב תותב וקרום ונקלף אף אין לי אלא תותב וקרום ונקלף.

(ח) ואת היותרת על הכבד -
דבר שקול, שיטול מן הכבד על היותרת או מן היותרת על הכבד וכשהוא אומר ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה, שיטול מן הכבד על היותרת.

(ט) יסיר יותרת אף על פי שאין כליות יסיר כליות, אף על פי שאין יותרת

יסירנה -
אפילו כוליא אחת.

[ג, ה]
(י) והקטירו אותו והקטירו והקטירם -
מה תלמוד לומר והקטירו אותו?
כשר לא הפסול.

והקטירו -
שלא יערב חלבים בחלבים.

והקטירם -
כלם כאחת.
נאמר כאן אשה ולא נאמר לחם, נאמר למטן לחם ולא נאמר לריח ניחוח, נאמר למטן ריח ניחוח ולא נאמר לשם.
ומנין ליתן את האמור בכולן בכל אחד ואחד?
תלמוד לומר: אשה אשה, אשה לגזרה שווה.
פרק יח
ומה תלמוד לומר שלמים מבן הבקר, ומה תלמוד לומר שלמים מבן הצאן?
לפי שיש בבן הבקר מה שאין בבן הצאן ובבן הצאן מה שאין בבן הבקר.
בן הבקר נתרבה בנסכין.
ובן הצאן נתמעט בנסכין.

בן הצאן נתרבה בצבור.
בן הבקר נתמעט בצבור.
הא לפי שיש בבן הבקר מה שאין בבן הצאן ובבן הצאן מה שאין בבן הבקר צריך לומר שלמים מבן הבקר וצריך לומר שלמים מבן הצאן.

[ג, ו]
(ב) זכר או נקבה -
הזכר וודאי והנקבה ודאי, לא טומטום ואנדרוגינוס.
הלא דין הוא, מה עם עולה שכשרה לבא מן העוף לא כשרה לבא טומטום ואנדרוגינוס, שלמים שלא כשרו לבא מן העוף אינו דין שלא יכשרו לבא טומטום ואנדרוגינוס?!
לא, אם אמרת בעולה שלא כשרה לבא נקבות כזכרים, תאמר בשלמים שכשרו לבא נקבות כזכרים, חטאת תוכיח שכשרה לבא נקבות כזכרים ולא כשרה לבא טומטום ואנדרוגינוס!

(ג) לא, אם אמרת בחטאת שלא כשרה לבוא כל מין זכרים וכל מין נקבות תאמר בשלמים שכשרו לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות, המעשר יוכיח שכשר לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגינוס?!
לא, אם אמרת במעשר שהוא אחד מעשרה תאמר בשלמים שהן אחד מאחד, הואיל והן אחד מאחד יכשרו לבא טומטום ואנדרוגינוס?
תלמוד לומר: זכר או נקבה, הזכר וודאי והנקבה ודאית, לא טומטום ואנדרוגינוס.

[ג, ז]
(ד) כשב -
ולמה נאמר כשב?
לרבות את הפסח לאליה.
וכשהוא אומר: אם כשב לרבות פסח שעובר זמנו, ושלמים הבאין מחמת הפסח לכל מצוות שלמים, שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, שיכול הואיל ומה אם אביו אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, הוא אינו דין שלא יטען סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק!
וכשהוא אומר: אם כשב, לרבות פסח שעבר זמנו ושלמים הבאין מחמת הפסח לכל מצוות שלמים, שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, אבל אינן נאכלין אלא ליום ולילה בתחילת הקדשן.

בן עזאי אומר:
אינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי.

(ה) הוא –
היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה, אם תאמר כבר מיעטתים מבן הבקר, שיכול לא יביא צבור מן הבקר שלמים נדבה שכן אינו מביא כיוצא בהם חובה, אבל יביא צבור מבן הצאן שלמים נדבה שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה!
תלמוד לומר: הוא - היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה.

פרק יט
[ג, ט]
והקריב מזבח -
אף על פי ששחטו שלא לשמו

שלמים -
אף על פי שלא סמך עליהם.

אשה –
לשם אישים.

לה' –
לשם מי שעשה את העולם.

(ב) חלבו האליה -
להביא את החלב הסמוך לאליה זה החלב שבין הפקוקלות, דברי רבי עקיבא.

רבי יהודה אומר:
חלבו האליה -
הקיש החלב לאליה,
מה החלב בשני לאווים,
אף אליה בשני לאווים.

(ג) אליה -
יכול יקיים בה מצוות אליה?
תלמוד לומר: תמימה.
אי תמימה יכול יטלנה עם השדרה?
תלמוד לומר: לעומת העצה.
אי לעומת העצה, יכול לא יכנס לפנים מן העצה?
תלמוד לומר: יסירנה, יכנס לפנים מן העצה.

(ד) את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב -
מה תלמוד לומר? שיכול יתרבה בחלב דפנות.
ודין הוא, מה אם בן הבקר שנתרבה בנסכים נתמעט בחלב דפנות, בן הצאן שנתמעט בנסכין אינו דין שיתמעט בחלב דפנות?!
לא, אם אמרת בבן הבקר שנתמעט באליה תאמר בבן הצאן שנתרבה באליה, הואיל ונתרבה באליה יתרבה בחלב דפנות!
תלמוד לומר: ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות וגו'. אין לך אלא מה שאמור בענין.

משם רבי ישמעאל אמרו:
לפי שיצא לידון בדבר החדש החזירו הכתוב לכללו.

[ג, יא]
(ה) והקטירו -
שלא יערב חלבים בחלבים.

לחם אשה לה' -
לימד על החלבים שהן קרואין לחם.

פרק כ
[ג, יב]
ואם עז קרבנו -
הפסיק הענין שלא תהא העז טעונה אליה.

[ג, יד]
(ב) והקריב ממנו -
מן המחובר.

קרבנו אשה לה' את חלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב -
מה תלמוד לומר, שיכול יתמעט מכלם,
ודין הוא, מה מצינו בבן הצאן שנתרבה באליה נתרבה בכולם, אבל בן העז הואיל ונתמעט באליה יתמעט מכלם?!
בן הבקר יוכיח שנתמעט באליה ונתרבה בכולם!

(ג) לא, אם אמרת בבן הבקר שנתרבה בנסכין תאמר בבן העז שנתמעט בנסכין, הואיל ונתמעט בנסכין יתמעט מכלם?!
תלמוד לומר: את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות וגו', לרבות את כולם.

[ג, טז]
(ד) והקטירם -
כולם כאחת.

לחם אשה לריח ניחוח כל חלב לה' -
לחייב על חלב מעילה.

(ה) משם רבי ישמעאל אמרו:
והרי הוא אומר כך: בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם, את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר, למדנו לבכור שהוא טעון דמים וחלבים למזבח, למעשר ולפסח מנין?
כשהוא אומר: ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלוהיך והבשר תאכל, שיכול אין לי אלא דמן,
חלבן מנין?
תלמוד לומר: כל חלב לה'.

[ג, יז]
(ו) חקת עולם -
לבית העולמים.

לדורותיכם -
שינהוג הדבר לדורות.

בכל מושבותיכם -
בארץ ובחוצה לארץ.

כל חלב וכל דם לא תאכלו -
רבי יהודה אומר:
חלב ודם, הקיש החלב לדם.
מה החלב בשני לאווין
אף הדם בשני לאוין.

וחכמים אומרים:
אין בהן אלא אזהרה אחת.

(ז) יכול אף דם פסולי המוקדשים יהו חייבים עליהם משם שני לאוין?
תלמוד לומר: רק הדם לא תאכלו, אין בהן אלא אזהרה אחת, אין לי אלא דמן, חלבן מנין?
תלמוד לומר: חלב ודם, הקיש חלב לדם,
מה הדם בלאו אחד,
אף החלב בלאו אחד.

ח) שמתוך שיצא הבכור מכלל פסולי המוקדשין יכול יהו חייבין על דמו משום שני לאוין?! תלמוד לומר: רק את דמו לא תאכל, אין בו אלא אזהרת אחת, אין לי אלא דמו, חלבו מנין?
תלמוד לומר: חלב ודם, הקיש החלב לדם,
מה הדם בלאו אחד,
אף החלב בלאו אחד.

סליק דיבורא.