[ד, א]
נפש כי תחטא -
בני ישראל מביאין חטאת ואין הגוים מביאין חטאת, ואין צורך לומר מצווה שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצוות שנצטוו עליהם בני נח ואין מביאין עליהם חטאת.

בני ישראל -
אין לי אלא בני ישראל, ומנין לרבות את הגרים ואת העבדים?
תלמוד לומר: נפש.

כי תחטא בשגגה –
על השגגה הוא מביא, אינו מביא על הזדון.

(ב) הלא דין הוא, מה אם עבודה זרה החמורה לא עשה בה את הזדון כשגגה, מצוות הקלות אינו דין שלא נעשה בהן את הזדון כשגגה?!
הין, אם הונח זדונה של עבודה זרה ליום הכיפורים שהיא חמורה, יונח זדונן של מצוות ליום הכיפורים שהן קלות אלא יביא חטאת ויכפר מיד?!
תלמוד לומר: כי תחטא בשגגה, על השגגה הוא מביא, אינו מביא על הזדון.

(ג) קל וחומר לעבודה זרה מעתה, מה אם מצוות הקלות הונח זדונן ליום הכפורים, עבודה זרה החמורה אינו דין שיונח זדונה ליום הכפורים?!
הין, אם היקל במצוות הקלות נקל בעבודה זרה החמורה, אלא יביא חטאת מיד ותתלה לו עד יום הכפורים?
תלמוד לומר: בשגגה, במצוות בשגגה בע"ז.

(ד) מה תלמוד לומר בשגגה בשעיר, ומה תלמוד לומר בשגגה בשעירה?
לפי שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר.
שעיר נתרבה בצבור,
ושעירה לא נתרבה בצבור.

שעירה נתרבה בעבודה זרה,
ושעיר לא נתרבה בעבודה זרה.
הא לפי שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר, צריך לומר בשגגה בשעיר וצריך לומר בשגגה בשעירה.

(ה) מצוות ה' -
ולא מצוות המלך ולא מצוות בית דין .

מכל מצוות ה' -
לא כל מצוות ה', פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

(ו) מצוות ה' -
שומע אני עשה ולא תעשה?
תלמוד לומר: אשר לא תעשינה, אוציא מצוות עשה הקלה ולא אוציא את מצוות עשה החמורה?!
תלמוד לומר: אשר לא תעשנה.
אוציא את מצוות עשה שאין חייבין עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבין עליהם כרת?!
תלמוד לומר: אשר לא תעשנה.
אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה?!
תלמוד לומר: אשר לא תעשנה.
או יכול שאני מוציא את מצוות עשה שבנדה?
תלמוד לומר: (מכל) מצוות ה', ריבה.
מה ראית להוציא את כל המצוות ולהביא מצוות עשה שבנדה?
אחר שריבה הכתוב מיעט.
מפני מה אני מוציא את כל המצוות שאין בהן בלא תעשה, ומביא את מצוות עשה שבנדה שיש בה בלא תעשה.

(ז) אשר לא תעשנה -
יכול דברים שזדונן כרת ודברים שאין זדונן כרת?
תלמוד לומר: תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה, מה עבודה זרה מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתו חטאת, אף כל מעשה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

(ח) או דבר שאתה למידו בדרך אחת, אתה למידו בכל דרכין שיש בו, מה עבודה זרה מיוחדת שמשנאסרה לא הותרה ולא הותרה מכללה, וחייבין עליה מיתת בית דין ואיסורה נוהג בבני נח כישראל, אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה, את מה אני מרבה?
את משכב זכור והבהמה שמשנאסרו לא הותרו לא הותרו מכללן וחייבין עליהן מיתת בית דין ואיסורן נוהג בבני נח כישראל, אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור,
הזכור בין במינו בין שלא במינו אסור.
והבהמה במינה מותרת ושלא במינה אסורה.

הזכור לא עשה בו את הקטן כגדול.
והבהמה עשה בה את הקטנה כגדולה.

(ט) וכשהוא אומר: מכל מצוות ה' לרבות את האם ואת אשת אב ואת הכלה שהן בסקילה כעבודה זרה, ומוסף עליהם בתו ובת בתו ובת בנו.

(י) וכשהוא אומר: מכל מצוות ה', לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה שמשנאסרו לא הותרו כעבודה זרה, ומוסף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו.

(יא) וכשהוא אומר: מכל מצוות ה' לרבות נערה מאורסה והמחלל את השבת, אלא שיש בנערה מאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה מאורסה.
נערה מאורסה יש לה התר.
והשבת אין לה התר.

השבת הותרה מכללה.
נערה מאורסה לא הותרה מכללה.

(יב) וכשהוא אומר: מכל מצוות ה' לרבות אשת איש והנדה, אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ובנדה מה שאין באשת איש.
אשת איש חייבין עליה מיתות בית דין.
והנדה אין חייבין עליה מיתות בית דין.

אשת איש מותרת לבעלה,
והנדה אסורה לכל אדם.

(יג) וכשהוא אומר: מכל מצוות ה' לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו, אלא שיש באשת אחיו מה שאין באשת אחי אביו ובאשי אחי אביו, מה שאין באשת אחיו.
אשת אחיו אם יש לו בנים אסורה, אין לו בנים מותרת.
ואשת אחי אביו בין שיש לו בנים ובין שאין לו בנים אסורה.

אשת אחיו עשה בה אח מן האם כאח מן האב.
ואשת אחי אביו לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב.

(יד) וכשהוא אומר: מכל מצוות ה' לרבות אחותו ואחות אביו ואחות אמו שלא היה להם שעת התר כע"ז.
וכשהוא אומר: מכל מצוות ה' לרבות אחות אשתו.

פרק א
אחד שריבינו דברים שהן כעבודה זרה ודברים שאינן כעבודה זרה ולמה נאמר עבודה זרה מעתה?
אלא מה עבודה זרה מיוחדת מעשה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל מעשה שחייבין על זדונו כרת (ו)על שגגתו חטאת.

(ב) או מה עבודה זרה מיוחדת וחייבים עליה מיתת בית דין, אף אינו מרבה אלא את מחוייבי מיתת בית דין, את מה אני מרבה, את המקלל אביו ואמו והמסית והמדיח והמכשף ונביא השקר והעדים הזוממין?
תלמוד לומר: ועשה, יצאו אלו שאין בהם מעשה.

(ג) אוציא את אלו שאין בהן מעשה ולא אוציא את המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי בית דין ובן סורר ומורה והרוצח?!
תלמוד לומר: תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה, אלא מה עבודה זרה מיוחדת מעשה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כל מעשה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

(ד) ועשה אחת -
יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג את כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה?
תלמוד לומר: מאחת, אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת אפילו ארג חוט אחד אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה?
תלמוד לומר: ועשה אחת, הכיצד?
עד שיכתוב שם קטן משם גדול, שם משמעון ומשמואל ונח מנחור ודן מדניאל וגד מגדיאל.

(ה) ר' יהודה אומר:
אפילו כתב שתי אותיות והן שם אחד חייב, כגון: שש תת רר גג חח.

אמר ר' יוסי:
וכי משם כותב הוא חייב והלא אינו חייב אלא משום רושם, שכך רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו, לפיכך אם שרט שריטה אחת על שני נסרין או שתי שריטות על נסר אחד חייב.

(ו) ר' שמעון אומר:
ועשה אחת -
יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארג את כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה?
תלמוד לומר: מאחת, אי מאחת יכול אפילו כתב אות אחת אפילו ארג חוט אחד אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה?
תלמוד לומר: ועשה אחת, הכיצד?
עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת.

ר' יוסי אומר:
ועשה אחת ועשה הנה, פעמים שהוא חייב אחת על כולם ופעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת.

(ז) הכיצד?
מי שאינו יודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אף על פי שמענין אבות מלאכות עשה אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו.
והיודע עיקר שבת וטעה ואמר: אין זו שבת, אין זו שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת.
והיודע שהיא שבת וטעה ואמר: אין זו מלאכה אין זו מלאכה ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אם מענין אבות מלאכות עשה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה, ואם מעין מלאכה אחת חייב על כל העלם והעלם.

(ח) אמר ר' עקיבה:
שאלתי את ר"ג ואת ר' יהושע באטלס של אמאוס שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו:
הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו, חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?
אמרו לי לא שמענו, אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר.

(ט) [ועוד] שאלן ר' עקיבה:
אבר המדולדל בבהמה מהו?
אמרו לו לא שמענו, אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור, וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין, הולך לו ערב פסחים אצל הרופא וחותכו עד שהוא מניח בו כשערה ותוחבו בסירה ונמשך ממנו והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו, ורואין אנו שהדברים קל וחומר.

(י) ועוד שאלן ר' עקיבה:
השוחט חמישה זבחין בחוץ בהעלם אחד מהו, חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו.

אמר ר' יהושע:
שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה ורואה אני שהדברים קל וחומר.

(יא) אמר ר' שמעון:
וכי מה ראייה האוכל לשוחט, אלא כך שאלן, האוכל נותר מחמשה זבחין בהעלם אחד מהו, חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?
אמר לו:: לא שמענו.

אמר ר' יהושע:
שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משם מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר.

(יב) אמר ר' עקיבא:
אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה.
אמר לו:: השב!
אמר לו:: לא, אם אמרת במעילה שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה, צרף את המעילה לזמן המרובה, תאמר בנותר שאין בו אחת מכל אלו!

(יג) אמר ר' עקיבא, שאלתי את רבי אלעזר:
העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד מהו, חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?
אמר לי: חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר, מה אם הנדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת, שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת?!
אמרתי לו לא, אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת!
אמר לו: הבא על הקטנות יוכיח שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת.
אמרתי לו לא, אם אמרת בבא על הקטנות שאף על פי שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן תאמר בשבת שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן!
אמר לי: הבא על הבהמה יוכיח.
ואמרתי לו: הבהמה כשבת!

נפש בני ישראל -
הרי צבור כיחיד.
מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
(ב) הלא דין הוא, מה אם היחיד שהוא מביא על שגגת המעשה אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, צבור שאינו מביא על שגגת המעשה אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
לא, אם אמרת ביחיד שאינו מביא חטאת על לא הודע תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע, משיח יוכיח שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת!

(ג) לא, אם אמרת במשיח שאינו מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון, הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע על מזבח החיצון יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת?
תלמוד לומר: נפש בני ישראל, הרי צבור כיחיד, מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

(ד) הלא הדין למשיח.
הלא דין הוא, מה אם היחיד שהוא מביא על שגגת המעשה אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, משיח שאין מביא אלא על שגגת המעשה אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
לא, אם אמרת ביחיד שאינו מביא חטאת על לא הודע תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע, צבור יוכיח שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת!

(ה) לא, אם אמרת בצבור שאין מביא אשם וודאי תאמר במשיח שהוא מביא אשם ודאי, נשיא יוכיח, שהוא מביא אשם וודאי ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאתו!
לא, אם אמרת בנשיא שאינו מביא חטאת על לא הודע תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע, הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע, יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת?
תלמוד לומר: נפש אם הכהן המשיח, הרי המשיח כיחיד, מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף משיח לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת!

[ד, ג,]
(ו) משיח -
יכול זה המלך?
תלמוד לומר: הכהן, אי כוהן יכול המרובה בבגדים?
תלמוד לומר: משיח, [אי משיח יכול אף משיח מלחמה?
תלמוד לומר:] המשיח, שאין על גביו משיח.

משיח יחטא -
מה תלמוד לומר, שיכול יביא על הקודמות.
ודין הוא, מה אם הנשיא שהוא מביא על שגגת המעשה אינו מביא על הקודמות, משיח שאין מביא על שגגת המעשה, אינו דין שלא יביא על הקודמות?!
לא, אם אמרת בנשיא שאינו מביא חטאתו משעבר, תאמר במשיח שהוא מביא חטאתו משעבר, הואיל והוא מביא חטאתו משעבר יביא על הקודמות,
תלמוד לומר: משיח יחטא, כשיחטא והוא משיח, לא כשיחטא ועודנו הדיוט.

(ז) רבי שמעון אומר:
אם נודע לו עד שלא נתמנה ואח"כ נתמנה חייב, ואם משנתמנה נודע לו פטור.

משיח יחטא -
יכול גזרה עליו שיחטא?
תלמוד לומר: אם יחטא, כשיחטא.

פרק ב
לאשמת העם -
הרי משיח כצבור,
מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה,
אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.

הלא דין הוא,
צבור מוצא מכלל היחיד,
ומשיח מוצא מכלל היחיד.

מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה,
אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר ועם שגגת המעשה!

(ב) או כלך לדרך הזו:
נשיא מוצא מכלל הציבור
ומשיח מוצא מכלל הציבור

מה נשיא מביא על שגגת המעשה,
אף משיח יביא על שגגת המעשה.

(ג) נראה למי דומה?
אם דומה לצבור נלמדנו מן הצבור ואם דומה לנשיא נלמדנו מן הנשיא.
צבור בפר ואינו מביא אשם תלוי.
ומשיח בפר ואינו מביא אשם תלוי.

מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה,
אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה!

(ד) או כלך לדרך הזו:
נשיא מביא שעירה לעבודה זרה ומביא אשם ודאי.
ומשיח מביא שעירה לעבודה זרה ומביא אשם ודאי.

מה נשיא מביא על שגגת המעשה,
אף משיח יביא על שגגת המעשה?!
תלמוד לומר: לאשמת העם, הרי משיח כצבור.
מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.
אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.

(ה) או מה צבור אם הורו ועשו אחרים על פיהם חייבין, יכול אף משיח אם הורה ועשו אחרים על פיהם יהא חייב?
תלמוד לומר: אשר חטא, על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים.

(ו) והקריב על חטאתו -
מלמד שהוא מביא חטאתו משעבר.
הלא דין הוא, מה אם הנשיא שהוא מביא על שגגת המעשה אינו מביא חטאתו משעבר, משיח שאינו מביא על שגגת המעשה אינו דין שלא יביא חטאתו משעבר?!
תלמוד לומר: והקריב על חטאתו, מלמד שהוא מביא חטאתו משעבר.

(ז) יכול חטא עם הצבור יביא פר לעצמו?
ודין הוא,
נשיא מוציא מכלל הצבור.
ומשיח מוציא מכלל הצבור.

מה נשיא חטא לעצמו מביא לעצמו חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור.
אף משיח חטא לעצמו מביא לעצמו חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור!

(ח) לא, אם אמרת בנשיא שמתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים, הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים יביא פר לעצמו?
תלמוד לומר: אשר חטא, הא כיצד?
חטא לעצמו מביא לעצמו חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור.

פרק ג
פר -
יכול זקן?
תלמוד לומר: בן, אי בן יכול קטן?
תלמוד לומר: פר, הא כיצד?
בן שלוש כדברי חכמים.

ר' מאיר אומר:
אף בני ארבע ובני חמש כשרין, אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד.

(ב) רבי יוסי הגלילי אומר:
מה תלמוד לומר ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
אם ללמד שהן שנים, והלא כבר נאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה'.
אם כן למה נאמר: ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
[בן - ב' שנים.

(ג) רבי אומר:
מה תלמוד לומר ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה', אם כן למה נאמר: ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
אלא לפי שנאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה', יכול תקדים חטאת לעולה בכל מקום ובכל מעשיה?
תלמוד לומר: ופר שני בן בקר תקח לחטאת, אי ופר שני בן בקר לחטאת יכול תקדום עולה לחטאת ככל מעשיה?
תלמוד לומר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה', הא כיצד?
דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה, איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים.

(ד) רבי שמעון אומר:
מה תלמוד לומר: ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
אם ללמד שהן שנים והלא כבר נאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה',
אם כן למה נאמר: ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
[ש]יכול נאכלה חטאת לוים?
תלמוד לומר: ופר שני, שני לעולה, מה עולה לא נאכלה אף חטאת זו לא נאכלה.

(ה) כיוצא בו אמר רבי יוסי:
הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שני עשר על כל ישראל אלים תשעים וששה. כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה לה'
אפשר חטאת עולה, אלא מה עולה לא נאכלת, אף חטאת לא נאכלת.

[וכן היה] רבי יהודה אומר:
על עבודה זרה הביאום.

(ו) רבי שמעון אומר:
כל מקום שנאמר: עגל בתורה, סתם בן שנה, שנאמר: ועגל וכבש בני שנה
בן בקר - בן שתי שנים, שנאמר: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמים תמימים, אף בשנים.
פר סתם בן שלש, אף בני ארבע ובני חמש כשרין, אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד.

פרשה ג
[ד, ד]
והביא -
אף לאחר יום הכפורים.

פר -
פר הוא מביא ואינו מביא חלופין.

(ב) הלא דין הוא, מה אם היחיד שלא שוה קרבנו לכל מצוות לקרבנו ליום הכפורים שוה קרבנו לכל מצוות לקרבנו למצוה יחידית, משיח ששוה קרבנו לכל מצוות לקרבנו ליום הכפורים, אינו דין שישוה קרבנו לכל מצוות לקרבנו למצוות יחידית?!
נשיא יוכיח, ששוה קרבנו לכל מצוות לקרבנו ליום הכפורים, ולא שוה קרבנו לכל מצוות לקרבנו למצוה יחידית.

(ג) אף אתה אל תתמה על המשיח שאף על פי ששוה קרבנו לכל מצוות לקרבנו ליום הכפורים לא ישוה קרבנו לכל מצוות לקרבנו למצוה יחידית, אלא לפי שנאמר: והביא, יכול יביא חלופין?
תלמוד לומר: פר, פר הוא מביא ואינו מביא חלופין.

(ד) וסמך ידו על ראש הפר -
לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.
הלא דין הוא, מה אם זה שאין טעון שני וידויין ואינו טעון אנא טעון סמיכה, פר יום הכפורים שהוא טעון שני וידויין וטעון אנא אינו דין שיטעון סמיכה?!
לא, אם אמרת בזה שהוא בא על עבירת מצווה ידועה תאמר בפר יום הכפורים שאין בא על עבירת מצווה ידועה, הואיל ואין בא על עבירת מצווה ידועה, לא יטען סמיכה?!
תלמוד לומר: וסמך ידו על ראש הפר, לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.

ושחט את הפר לפני ה' -
בצפון.

[ד, ה]
(ה) ולקח -
נאמרה כאן לקיחה,
ונאמרה להלן לקיחה,
מה לקיחה אמורה להלן בכלי, אף כאן בכלי.

(ו) ולקח המשיח -
אין לי אלא המשוח בשמן המשחה, המרובה בבגדים מנין?
תלמוד לומר: הכהן, אם סופנו לרבות כוהן אחר, מה תלמוד לומר ולקח המשיח?
אלא מצווה שיקבל כוהן משיח ואם קבל כוהן אחר עבודתו כשרה.

(ז) מדם הפר -
מדם הנפש, לא מדם הבשר ולא מדם התמצית, מן הפר יקבל.

והביא אותו -
כשר ולא פסול.

אותו אל אהל מועד -
למעט קרבנו למצוה יחידית שלא ינתן מדמו על מזבח הזהב.

[ד, ו]
(ח) וטבל -
לא המספג,

וטבל והזה -
על כל הזייה טבילה.

אצבעו -
נאמר כאן אצבעו.
ונאמר להלן אצבעו.
מה אצבעו אמורה להלן הימנית המיומנת שבימין.
אף אצבעו אמורה כאן הימנית המיומנת שבימין.

(ט) בדם -
שיהא בדם כדי טבילה.

והזה -
לא המטיף.

והזה -
לא הזורק.

מן הדם -
מן הדם שבענין.

שבע פעמים -
לא שבע טיפים.

שבע פעמים -
שיהא מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.

(י) לפני ה'. -
יכול על כל הבית?
תלמוד לומר: [את פני הפרכת, אי את פני הפרכת, יכול את פני פרכת] כלה?
תלמוד לומר: הקדש, מלמד שהוא מכוון כנגד הבדים.

[ד, ז]
(יא) ונתן הכהן מן הדם -
מן הדם שבענין.

על –
קרן

קרנות -
הרי שתים.
ולמטן הוא אומר על קרן קרנות הרי ארבע, דברי רבי שמעון.

רבי יהודה אומר:
אשר באהל מועד -
לרבות כל קרנות שבאהל מועד.

מזבח הקטרת -
שיתחנך המזבח בקטרת.

קטרת -
שתהא משל צבור.

סמים -
שיהו סממניה לתוכה.

לפני ה' -
מה תלמוד לומר?
אמר רבי נחמיה:
לפי שמצינו בפר הבא ביום הכפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח, ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן?
תלמוד לומר: מזבח קטרת הסמים לפני ה', אין הכהן לפני ה'.

(יב) ואת כל דם הפר ישפך -
לרבות דם פר יום הכפורים לשפיכה.

ישפך -
לא יטיף.

ישפך -
ולא יזה.

ישפך -
ולא יזרק.

אל יסוד מזבח העולה -
לא על יסוד מזבח הפנימי.
הלא דין הוא, מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים, מה מזבח החיצון מקום מתן דם קרניו, שם מתן דם יסודו, אף מזבח הפנימי מקום דם קרניו שם מתן דם יסודו.

(יג) וכשהוא אומר בעדה אל יסוד מזבח העולה, שאין תלמוד לומר אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו.
וכשהוא אומר בנשיא: אל יסוד מזבח העולה שאין תלמוד לומר, אם את שיריו לא קבל מזבח הפנימי שירי מזבח החיצון הוא מקבל.

דבר אחר:
וכי יש יסוד לפנימי עצמו, וא"כ למה נאמר אל יסוד מזבח העולה?
שיהא יסוד מזבחה של עולה.

אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד -
זה יסוד מערבי.

פרק ד
[ד, ח]
ואת כל חלב פר -
לרבות חלב פר יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד.

החטאת -
לרבות שעירי עבודה זרה לכל האמור בענין

ירים ממנו -
מן המחובר.

[ד, י]
(ב) כאשר יורם משור זבח השלמים -
וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן, אלא מה שלמים לשמן אף זה לשמו.
מה שלמים מביאין שלום לעולם, אף זה מביא שלום לעולם.

(ג) או מה שלמים טעונים הפרש אליה, אף זה יטען הפרש אליה?!
תלמוד לומר: משור זבח, לשלמי שור הקשתיו, לא הקשתיו לשלמי כבש.

רבי יהודה בן שמעון אומר:
מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם.

(ד) או מה זבחי שלמי צבור דוחין את השבת ואת הטומאה, אף זה ידחה את השבת ואת הטומאה?!
תלמוד לומר: משור זבח, לשלמי שור הקשתיו לא הקשתיו לשלמי כבש.

(ה) והקטירם הכהן על מזבח העולה -
לא על מזבח הפנימי.
הלא דין הוא, מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים, מה מזבח החיצון מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו אף מזבח הפנימי מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו.

(ו) מה אני מקיים לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה?
בקדשין שלא זכה במתן דמן, אבל קדשים שזכה במתן דמן הואיל וזכה במתן דמן, יזכה בהקטר חלבם?!
תלמוד לומר: והקטירם הכהן על מזבח העולה לא על מזבח הפנימי.

פרק ה
[ד, יא]
ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו והוציא -
מלמד שהוא מוציאו כלו כשהוא שלם.

(ב) יכול יוציאנו שלם וישרפנו שלם?
תלמוד לומר: ראשו וכרעיו, מה ראשו וכרעיו אמורים להלן על ידי נתוח אף כאן על ידי נתוח,
או מה ראשו וכרעיו אמורין להלן על ידי הפשט, אף כאן על ידי הפשט?!
תלמוד לומר: וקרבו ופרשו.

[ד, יב]
(ג) והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה -
חוץ לשלש מחנות, או יכול חוץ למחנה אחת?
וכשהוא אומר בעדה אל מחוץ למחנה, שאין תלמוד לומר שכבר נאמר: ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון, וא"כ למה נאמר אל מחוץ למחנה?
ליתן לו מחנה שנייה.

(ד) וכשהוא אמור בדשן אל מחוץ למחנה, שאין תלמוד לומר שכבר נאמר אל מקום טהור אל שפך הדשן, ואם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה?
ליתן לו מחנה שלישית.

(ה) אל מקום טהור -
שיהא מקומו טהור, ואם טמא יטהרנו, שיהא מקום מתוקן להם לכך.

אל שפך הדשן -
שיהא שם דשן, שיקדום את הדשן, ששם יהו נותנין את הדשן.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
שיהא מקומו משופך.

(ו) ושרף אותו -
כשר, לא הפסול.

על עצים באש -
מה תלמוד לומר, שיכול הואיל ונאמרה שריפה בפנים ונאמר שריפה בחוץ, מה שריפה אמורה בפנים בעצים כשרין למערכה, אף שריפה אמורה בחוץ בעצים כשרין למערכה?!
תלמוד לומר: עצים לרבות כל משמע עצים, אפילו בקש אפילו בתבן אפילו בגבבה.

באש -
ולא בסיד ולא ברמץ.

ישרף -
אף על פי שאין שם דשן.

ישרף -
אף על פי שמצית האור בגופו.

[ד, יג]
ואם -
הרי זה מוסף על עניין הראשון, שתימצא אומר פר משיח ופר עדה עומדין, פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו.

(ב) עדת ישראל -
יכול בכל העדה הכתוב מדבר?
תלמוד לומר כאן עדה, ולהלן נאמר עדה, מה עדה אמורה להלן בית דין, אף כאן בית דין, או מה עדה אמורה להלן בכ"ג, אף כאן בכ"ג?!
תלמוד לומר: עדת ישראל, העדה המיוחדת שבישראל, ואי זו זו?
זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית.

(ג) היה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים יכול יהו חייבים?
תלמוד לומר כאן עדה ולהלן נאמר עדה, מה עדה אמורה להלן כולם ראויים להוריה, אף עדה אמורה כאן, עד שיהו כולם ראויים להוריה.

(ד) לא היה מופלא של בית דין שם, [או] אמר אחד מהם איני יודע או שאמר להם טועין אתם, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: עדת ישראל ישגו, עד שיורו כולם.

(ה) ישגו יכול יהו חייבין על שגגת המעשה?
תלמוד לומר: ישגו ונעלם דבר, הא אינן חייבין אלא על העלם דבר, ועל שגגת המעשה.

(ו) מתוך שיצאת עבודה זרה לידון בעצמה יכול יהו חייבים על שגגת המעשה שלה?
תלמוד לומר כאן מעיני ולהלן נאמר מעיני, מה עיני האמור להלן בית דין, אף מעיני האמור כאן בית דין, ומה מעיני האמור כאן העלם דבר עם שגגת המעשה, אף מעיני האמור להלן העלם דבר ועם שגגת המעשה.

(ז) ונעלם דבר -
לא שתעלם מצווה כולה, כיצד?
אמרו: אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה, יכול יהו חייבים?
תלמוד לומר: ונעלם דבר לא שתעלם מצווה כולה.

(ח) אבל אמרו: יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור.
יש שבת בתורה, אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור.
יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור.
יכול יהו פטורין?
תלמוד לומר: ונעלם דבר לא כל הגוף.

(ט) מתוך שיצאת עבודה זרה לידון בעצמה יכול יהו חייבים על העלם מצווה כולה?
תלמוד לומר כאן מעיני ולהלן נאמר מעיני, מה מעיני אמור כאן פרט לכל גוף, אף מעיני האמור להלן פרט לכל הגוף.

(י) הורו בית דין ועשו, יכול יהו חייבים?
תלמוד לומר: הקהל ועשו, ההוריה תלוויה בבית דין והמעשה תלוי בקהל.

(יא) מצוות ה' -
לא מצוות המלך ולא מצוות בית דין, מצוות האמורות במשיח הן מצוות האמורות כאן.

מכל מצוות ה' -
לא כל מצוות ה', פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

אשר לא תעשנה ואשמו -
כשם שנפרעים מן היחיד כך נפרעים מן הצבור.

(יב) ידעו שהורו וטעו (ולא ידעו) מה הורו, יכול יהו חייבים?
תלמוד לומר: ונודעה החטאת לא שיוודעו החוטאים.

(יג) אשר חטאו והקריבו -
חטאו שני שבטין מביאין שני פרים, חטאו ג' מביאים שלשה, או אינו אומר אלא חטאו שני יחידין מביאין שני פרים, חטאו ג' מביאין שלשה?
תלמוד לומר: הקהל - הקהל חייב וכל קהל וקהל חייבין.

(יד) הכיצד?
חטאו שני שבטין מביאין שני פרים, חטאו שלושה מביאין שלושה ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין,
לכך נאמר: הקהל, לחייב על כל קהל וקהל, דברי רבי יהודה.

(טו) רבי שמעון אומר:
שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים ובית דין מביאין עליהן פר, שנאמר כאן קהל, ולהלן נאמר קהל, מה קהל אמור להלן בית דין אף כאן בית דין.

(טז) רבי מאיר אומר: ,
חטאו שבעה שבטים או רובן ובית דין מביאין עליהם פר כולם פטורין, שנאמר כאן קהל ולהלן נאמר קהל, מה קהל אמור להלן בית דין אף כאן בית דין.

(יז) ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו:
חטאו שישה והן רובן או שבעה אף על פי שאינן רובן הרי אלו חייבין.

פרק ו
[ד, טו]
וסמכו זקני -
יכול זקנים מן השוק?
תלמוד לומר: זקני עדה, אי זקני עדה יכול כל הזקנים שבעדה?
תלמוד לומר: העדה, המיוחדים שבעדה.

(ב) וכמה הן?
וסמכו - שנים,
זקני – שנים, אין בית דין שקול, הרי חמשה, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
וסמכו זקני – שנים, אין בית דין שקול, הרי שלשה.

(ג) ידיהם -
ידי כל יחיד ויחיד.

ידיהם על ראש הפר -
פר טעון סמיכה ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה, דברי רבי יהודה.

ר' שמעון אומר:
פר טעון סמיכה בזקנים, אין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה בזקנים, שר' שמעון אומר:
כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.

(ד) ושחט את הפר לפני ה' -
בצפון.
נאמר כאן פני פרכת.
ונאמר להלן פני פרכת.
מה פני פרכת אמור להלן פני פרכת הקדש אף פני פרכת אמור כאן פני פרכת הקדש.

[ד, כ]
(ה) ועשה כאשר עשה וכפר -
מה תלמוד לומר?
לכפול את ההזיות וללמד שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה כלום, יכול אף מתן שבע שאם חיסר אחת מהן לא עשה כלום, שכן מתן שבע מעכבות בכל מקום, ומנין למתן ארבע אם חיסר אחת מהן לא עשה כלום?
תלמוד לומר: כן יעשה.

(ו) ועשה לפר -
לרבות פר יום הכפורים.

כאשר עשה לפר -
לרבות פר כוהן משיח.

החטאת -
לרבות שעירי ע"ז, או יכול שאני מרבה את שעירי רגלים?
תלמוד לומר: לו החטאת.
מה ראית לרבות שעירי עבודה זרה ולהוציא שעירי רגלים?
אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני שעירי עבודה זרה שהן באין על עבירת מצווה ידועה, ומוציא שעירי רגלים שאין באין על עבירת מצווה ידועה.

(ז) וכפר עליהם -
אף על פי שלא סמכו.

ונסלח להם -
אף על פי שלא נתן בשירי הדם, מה ראית להכשיר בסמיכה ובשירי הדם ולפסול בהזיות?
אחר שריבה הכתוב מיעט.
מפני מה אני מכשיר בסמיכה ובשירי הדם שאינן מעכבין את הכפרה, ופוסל אני בהזיות שהן מעכבות את הכפרה.

[ד, כא]
(ח) והוציא את הפר אל מחוץ למחנה -
חוץ לשלש מחנות.

ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון -
הא מיכן את אומר: פר משיח ופר עדה עומדים פר משיח קודם לפר עדה כל מעשיו.

(ט) יכול אף שעירי עבודה זרה יקדמוהו?!
ודין הוא, אם פר יחידי קודמו פר ושעיר לא יקדמוהו?!
תלמוד לומר: פר, פר ראשון ואין שעירי עבודה זרה ראשונים.

(י) או אינו אומר אלא פר ישרף ואין שעירי עבודה זרה נשרפין?
תלמוד לומר: חטאת הקהל בנאו בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו.

(יא) והלא שעירי רגלים שהן חטאות הקהל יכול ישרפו?
תלמוד לומר: הוא, ומה ראית לרבות שעירי עבודה זרה ולהוציא שעירי רגלים?
אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את שעירי עבודה זרה שהן באין על עבירת מצווה ידועה, ומוציא שעירי רגלים שאינן באין על עבירת מצווה ידועה.

(יב) והלא פר יום הכפורים אינו בא אלא על עבירת מצווה ידועה וטעון שריפה, מה זה מיוחד שדמו נכנס לפנים, יצאו אלו שאין דמן נכנס לפנים.

חטאת -
שיהו כל מעשיה לשם חטאת

הוא -
פרט לששרפו שלא לשמו.

[ד, כב]
אשר נשיא יחטא -
אמר רבן יוחנן בן זכאי:
אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו, אם נשיא שלו מביא חטאת צריך לומר מהו הדיוט?
[אם על שגגתו מביא חטאת צריך לומר מהו על זדונו?]

נשיא -
יכול נשיא שבטים כנחשון?
תלמוד לומר: ועשה אחת מכל מצוות ה' אלהיו.
ולהלן הוא אומר: למען ילמד ליראה את ה' אלהיו.
מה אלוהיו אמור להלן נשיא, שאין על גביו אלא ה' אלהיו, אף אלוהיו האמור כאן נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו.

(ב) נשיא יחטא -
מה תלמוד לומר שיכול יביא על הקודמות?
ודין הוא, ומה אם משיח שמביא חטאתו משעבר אינו מביא על הקודמות נשיא שאינו מביא חטאתו משעבר אינו דין שלא יביא על הקודמות?!
לא, אם אמרת במשיח שאינו מביא על שגגת מעשה תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה, הואיל והוא מביא על שגגת מעשה יביא על הקודמות?!
תלמוד לומר: נשיא יחטא, כשיחטא והוא נשיא, ולא כשיחטא ועודיהו הדיוט.

(ג) רבי שמעון אומר:
אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה חייב, אם משנתמנה נודע לו פטור.

נשיא יחטא-
יכול גזירה עליו שיחטא?
תלמוד לומר: אשר יחטא כשיחטא.

(ד) ועשה אחת -
לחייב על כל אחת ואחת, כיצד?
חלב וחלב משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהיעלם אחד חייב שתי חטאות, חלב ודם בין בהיעלם אחד בין בשני העלמות חייב שתי חטאות.

(ה) סקילה וסקילה משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהיעלם אחד, חייב שתי חטאות סקילה ושריפה בין בהיעלם אחד בין בשני העלמות חייב שתי חטאות.

(ו) מצוות ה' -
לא מצוות המלך, ולא מצוות בית דין, מצוות האמורות במשיח ובעדה, הן מצוות האמורות כאן.

מכל מצוות ה' -
ולא כל מצוות ה', פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו .

אשר לא תעשינה בשגגה, -
מלמד שמביא על שגגת מעשה.

ואשם -
מלמד שמביא אשם תלוי.

(ז) והלא דין הוא, ומה אם היחיד שאינו מביא על הודעו זכר מביא אשם תלוי, נשיא שמביא על הודעו זכר אינו דין שיביא אשם תלוי?!
משיח יוכיח שמביא על הודעו זכר ואינו מביא אשם תלוי.

(ח) אף אתה על תתמה על הנשיא שאף על פי שמביא על הודעו זכר לא יביא אשם תלוי,
תלמוד לומר: ואשם מלמד שמביא אשם תלוי.

(ט) דין אחר:
יחיד מוצא מכלל צבור.
ונשיא מוצא מכלל צבור.
מה יחיד מביא אשם תלוי,
אף נשיא מביא אשם תלוי.

(י) או כלך לדרך זו:
משיח מוצא מכלל צבור.
ונשיא מוצא מכלל צבור.
מה משיח אינו מביא אשם תלוי,
אף נשיא לא יביא אשם תלוי.

(יא) נראה למי דומה?
דנין מי שמביא על שגגת מעשה ממי שמביא על שגגת מעשה, ואל יוכיח משיח שאין מביא על שגגת מעשה.

או כלך לדרך זו:
דנים מי שמביא על הודעו זכר ממי שהוא מביא על הודעו זכר, ואל יוכיח יחיד שאינו מביא על הודעו זכר!
תלמוד לומר: ואשם, מלמד שמביא אשם תלוי.

פרק ז
[ד, כג]
הודע -
לו, לא שאמרו לו אחרים, אין לי אלא בזמן שאמרה לו שפחה.
מניין אפילו אמרה לו אשה?
אוציא את שאמרה לו אשה שאין אשה כשירה לעדות.
מניין אפילו אמרו לו קרובים?
אוציא את שאמרו לו קרובים, שאינן כשירים להעיד בו.
מניין אפילו אמר לו עד אחד?
אוציא את שאמר לו עד אחד שאינו מחייבו ממון אלא שבועה.
מניין אפילו אמרו לו שנים?
תלמוד לומר: הודע לו ולא שיודיעוהו אחרים.

(ב) [או] יכול אף על פי שאינו מכחיש?
תלמוד לומר: או הודע אליו חטאתו והביא, אביא את שאמרו לו שנים, שכן מחייבים אותו מיתה.
מניין אפילו אמר לו עד אחד?
אביא את שאמר לו עד אחד שכן מחייבו שבועה.
מניין אפילו אמרו לו קרובים?
אביא את שאמרו לו קרובים שכן כשרים להעיד במקום אחר.
מניין אפילו אמרה לו אשה אפילו אמרה לו שפחה?
תלמוד לומר: או הודע אליו חטאתו והביא.

(ג) אמר רבי מאיר:
אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל.

אמר לו רבי יהודה:
היאך אתה אומר לו עמוד והתודה, והוא אומר כל עצמי לא חטאתי?!

ר' שמעון אומר:
יאמר מזיד אני והוא פטור.

(ד) אמר רבי מאיר:
אם מתחילה אמר מזיד אני שומעים לו, אבל אם היה דן עימהם כל היום ובאחרונה אמר מזיד אני אין שומעים לו.

(ה) כיוצא בו אמר ר' מאיר:
אמרו לו: נזיר אתה, ואמר תנאי היה בלבי שומעים לו, אבל אם היה מיגען כל היום ובאחרונה אמר תנאי היה בלבי אין שומעים לו.

(ו) אשר חטא בה -
מה תלמוד לומר בה?
מניין אתה אומר אשתו נידה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו ידוע באיזו מהם שגג?
שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות ואין ידוע באיזה מהם עשה?
חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהם, ואין ידוע איזהו מהם אכל?

ר' אליעזר:
מחייב חטאת.

ורבי יהושע:
פוטר.

(ז) אמר (לו) רבי אליעזר:
מה נפשך, אשתו נידה בעל חייב אחותו בעל חייב.
שבת חילל חייב יום הכפורים חילל חייב.
חלב אכל חייב נותר אכל חייב.

אמר לו רבי יהושע, [אם כן למה נאמר:]
אשר חטא בה -
לימד שאין חייב עד שתיודע לו חטאתו.

(ח) אמר ר' יוסי:
לא נחלקו על העושה מלאכות בין השמשות שהוא פטור, שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצתה (עשה) למחר.
על מה נחלקו על העושה בתוך היום ואין ידוע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה, או על העושה מלאכה ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה.

רבי אליעזר:
מחייב חטאת.

ורבי יהושע:
פוטר.

אמר רבי יהודה:
פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי.

(ט) רבי ישמעאל שזורי ורבי שמעון אומרים:
לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב, על מה נחלקו?
על דבר שהוא משום שני שמות, שרבי אליעזר מחייב חטאת. ורבי יהושע פוטר.

רבי יהודה אומר:
אף על דבר שהוא משום שם אחד היה רבי יהושע פוטרו.

(י) [הא] כיצד?
שתי נשיו נדות ושתי אחיותיו עמו בבית, נתכוון לבוא על זו ובא על זו.
תאנים וענבים לפניו נתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים.
שחורות וליקט לבנות לבנות וליקט שחורות.

רבי אליעזר:
מחייב חטאת.

ורבי יהושע:
פוטר.
תמיה אני, אם פוטר בה רבי יהושע, אם כן למה נאמר אשר חטא בה?
פרט למתעסק.

והביא -
אף לאחר יום הכפורים.

קרבנו -
בקרבנו הוא יוצא ואין יוצא בקרבן אביו.

(ב) יכול לא יצא בקרבן אביו בשהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה אבל יצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לקלה. ומן החמורה לחמורה?
תלמוד לומר: קרבנו, בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.

(ג) יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה, ומן החמורה לחמורה שכן אינו מגלח על בהמת אביו בנזירות, אבל יוצא בקרבן אביו במעות שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה שכן הוא מגלח על מעות אביו בנזירות בזמן שהם סתומים ולא בזמן שהם מפורשים.
תלמוד לומר: קרבנו. בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.

(ד) יכול לא יצא בקרבן אביו אבל יוצא בקרבן עצמו?
תלמוד לומר: קרבנו על חטאתו, עד שיהא קרבנו לשם חטאו.

(ה) יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה שכן אם הפריש בהמה לחלב והביאה לדם לדם והביאה לחלב הרי זה לא מעל ולא כיפר, אבל יוצא בקרבן עצמו במעות שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה, ומן החמורה לחמורה, שכן אם הפריש מעות לחלב והביא לדם לדם והביא לחלב הרי זה מעל וכיפר, תלמוד לומר: קרבנו [קרבנו] על חטאתו, (עד) שיהא קרבנו לשום חטאתו.

(ו) שעיר -
לא שעירה.

עזים -
ולא חילופים.
והלא דין הוא, ומה אם היחיד שלא שוה [קרבנו לכל המצות, לקרבנו ליום הכיפורים שוה קרבנו לכל המצוות לקרבנו למצוה יחידית, נשיא ששוה קרבנו לכל המצוות לקרבנו ליום הכפורים אינו דין שישוה קרבנו לכל המצוות לקרבנו למצוות יחידית?!
משיח יוכיח ששוה קרבנו לכל המצוות לקרבנו ליום הכפורים ולא שוה קרבנו לכל המצוות לקרבנו למצוה] יחידית!

(ז) לא, אם אמרת במשיח שאין מביא זה וזה מן הצאן תאמר בנשיא שמביא זה וזה מן הצאן, הואיל ומביא זה וזה מן הצאן ישוה קרבנו לכל המצוות לקרבנו למצוה יחידית!
תלמוד לומר: שעיר ולא שעירה.
עזים - ולא חלופים.
זכר - ולא נקבה.
תמים - ולא בעל מום.

[ד, כד]
(ח) וסמך ידו על ראש השעיר -
לרבות שעיר נחשון לסמיכה, דברי רבי יהודה.

ר' שמעון אומר:
לרבות שעירי עבודה זרה לסמיכה, שהיה רבי שמעון אומר:
כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.

(ט) ושחט אותו -
לא תמורתו, כשהוא אומר למטה ושחט אותה לא ולדה ולא חילופה ולא תמורתה.

מיכן היה רבי שמעון אומר:
חמש חטאות הן מיתות:
ולד חטאת,
ותמורת חטאת,
וחטאת שמתו בעליה,
ושכיפרו הבעלים,
ושעברה שנתה,
אי אתה יכול לומר ולד חטאות בצבור שאין הצבור מביאין נקיבה, ולא תמורת חטאת בצבור שאין הצבור ממירין, ולא חטאת שמתו בעליה בציבור שאין צבור מתים, אף משכיפרו הבעלים ושעברה שנתה.
יכול יהו מתות בצבור?
אמרת לאו.
ילמדו סתומות מן המפורשות, מה מפורשות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור אף בשכיפרו בעלים ושעברה שנתה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור.

(י) ושחט אותו במקום אשר ישחט העולה לפני ה' -
היכן עולה נשחטת?
בצפון, אף זה בצפון.
וכי מכאן אני למד והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה', ולמה יצא מעתה, לקובעו, [שלא תהא שחיטתו אלא בצפון].

(יא) אתה אומר לכך יצא [שלא תהא שחיטתו אלא בצפון], או לא יצא אלא ללמד שאין טעון צפון אלא זה בלבד, מניין לרבות כל החטאות?
תלמוד לומר: ושחט את החטאת במקום העולה, לרבות כל החטאות שלא תהא שחיטתן אלא בצפון.

פרק ח
או אינו מביא אלא כיוצא בזה, מה זה מיוחד חטאת זכר קבוע מכפר ובא מן הצאן ובא על חטא ידוע אף אני איני מרבה אלא את כיוצא בו, ואת מה אני מרבה?
את שעירי עבודה זרה שהם חטאת זכרים קבועים ומכפרים ובאים מן הצאן ובאים על חטא ידוע, או שעירי רגלים שהן חטאת זכרים קבועין מכפריןובאין מן הצאן אבל אינן באין על חטא ידוע, או פרים הנשרפים שהן חטאת זכרים קבועין, מכפרין ובאין על חטא ידוע, אבל אינן באין מן הצאן, שקל הוא שיבאו כולן.

(ב) וכשהוא אומר תשחט, לרבות חטאת עבודה זרה שהיא חטאת קבועה מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר, או שעיר יום הכפורים שהוא חטאת זכר קבוע מכפר ובא מן הצאן אבל אינו בא על חטא ידוע שקל הוא שיבואו שתיהן.

(ג) כשהוא אומר תשחט, לרבות חטאת מטמא מקדש שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר ואינה באה קבועה, או חטאת נזיר שהיא חטאת קבועה ומכפרת ובאה מן הצאן אבל אינה באה זכר ואינה באה על חטא ידוע, שקול הוא, שיבואו שניהם.
כשהוא אומר תשחט, לרבות חטאת מצורע שאינה אלא מכפרת.

(ד) אחר שריבינו דברים שהם כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו, ולמה יצאת מעתה?
לקובעו, שאם לא נשחט בצפון יהא פסול.

(ה) יכול זה בלבד מצווה לשחטו בצפון ואם לא נשחט בצפון יהא פסול, אבל כל שאר חטאות מצווה לשוחטם בצפון ואם לא נשחטו בצפון יהיו כשירות?!
תלמוד לומר: ושחט את החטאת במקום העולה, בנין אב לכל חטאות שאם לא נשחטו בצפון יהו פסולות.

(ו) חטאת -
שיהו כל מעשיו לשום חטאת.

הוא -
פרט לשחטו שלא לשמו.

פרק ט
[ד, כה]
באצבעו ולקח -
שיקבל בימין.

באצבעו ונתן -
שיתן בימין.

אמר רבי שמעון:
וכי נאמר בו יד, הואיל ולא נאמר בו יד, קיבל בשמאל כשר.

ונתן על קרנות מזבח העולה -
ולא על קרנות מזבח הפנימי.
והלא דין הוא,
משיח מוצא מכלל יחיד.
ונשיא מכלל יחיד.

מה משיח דם חטאתו נכנס לפנים,
אף נשיא יהא דם חטאתו נכנס לפנים?!
תלמוד לומר: ונתן על קרנות מזבח העולה, לא על קרנות מזבח הפנימי.

(ב) ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה -
ולא על יסוד מזבח הפנימי.

אל יסוד מזבח העולה -
תן יסוד למזבח של עולה.

אמר רבי ישמעאל:
ומה אם שירי חטאת שאין מכפרים ניתנים על היסוד, תחילת עולה שהיא מכפרת אינו דין שתנתן על היסוד?!

[אמר ר' עקיבא:
ומה אם שירי חטאת שאינן מכפרין ואין ראויין לכפר נתנין על היסוד, תחלת עולה שהיא מכפרת וראויה לכפר אינו דין שתנתן על היסוד?!]
אם כן למה נאמר אל יסוד מזבח העולה?
שהוא יסוד במזבחה של עולה.

אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד -
זה יסוד דרומית.

(ג) [או] יכול זה יסוד מערבי?
אמרת לאו, מה מצינו ביציאתו מן ההיכל אינו נותן את הדם אלא אל יסוד הסמוך לו אף בירדתו מן המזבח אינו נותן את הדם אלא על יסוד הסמוך לו, ואיזה זה?
זה יסוד דרומי.

[ד, כו]
(ד) ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים -
מה פירש בזבח השלמים?
חלב תותב וקרום ונקלף ושתי כליות ויותרת אף כאן חלב תותב וקרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת.

(ה) וכפר עליו -
שהתא כפרה לשמו, שלא יכפר לשנים כאחת, ושיהא כוהן מכפר על ידי עצמו.

ונסלח -
אין משיירים לו ליום הכיפורים, [או] יכול אף על פי שישב ולא הביא?
תלמוד לומר: לו.

[ד, כז]
נפש -
תחטא.

אחת תחטא בעשותה -
הרי אלו מיעוטים, העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על [פי] הוראת בית דין.

(ב) כיצד?
הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם,
בין שעשו ועשה עימהם,
בין שעשו ועשה אחריהם,
ובין שלא עשו ועשה.
יכול יהיה חייב?
תלמוד לומר: נפש תחטא אחת תחטא בעשותה, הרי אילו מיעוטים, העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על [פי] הוראת בית דין.

(ג) ורבי שמעון מוסיף:
הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהם בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו כפרתן והלך [היחיד] ועשה על פיהם, הרי זה פטור.

ורבי מאיר:
מחייב.

ורבי אליעזר אומר:
ספק.

סומכוס אומר:
תלוי.

(ד) אתה אומר לכך נאמרו המעוטין האילו, נפש תחטא אחת תחטא בעשותה, או אינו אומר אלא יחיד שעשה חייב, שנים שלושה שעשו פטורים?!
תלמוד לומר: עם הארץ, אפילו הן מרובין.

(ה) עדיין אני אומר: מעוט הקהל שעשו חייבין שאין בית דין מביאין עליהם פר, אבל רוב הקהל שעשו יהו פטורין, שכן בית דין מביאין עליהם פר,
תלמוד לומר: עם הארץ, אפילו רובו אפילו כולו.

(ו) מעם הארץ -
פרט לנשיא,

מעם הארץ –
פרט למשיח.
אם תאמר כבר יצא משיח לידון בפר והנשיא בשעיר, שיכול על העלם דבר עם שגגת המעשה יביא פר ועל שגגת המעשה יביא כבשה ושעירה?!
תלמוד לומר: עם הארץ, פרט לנשיא מעם הארץ, פרט למשיח.

(ז) מעם הארץ -
פרט למשומד.

רבי שמעון בן יוסי אמר, משם רבי שמעון:
מה תלמוד לומר אשר לא תעשנה בשגגה, היושב לו מידיעתה חייב על שגגתה יצא משומד שאין יושב לו מידיעתה.

(ח) בעשותה -
התולה בעצמו חייב והתולה בבית דין פטור, כיצד?
הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד שהוא יושב לפניהן וראוי להורייה כשמעון בן עזאי והלך ועשה על פיהן יכול יהא פטור?!
תלמוד לומר: בעשותה, התולה בעצמו חייב והתולה בבית דין פטור.

(ט) בעשותה אחת -
העושה כולה לא העושה מקצתה, כיצד?
שנים אוחזים במלגז ולוגזים בכרכד ושובטים בקולמוס וכותבין בקנה והוציאוהו לרשות הרבים, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: בעשותה אחת, העושה כולה ולא העושה מקצתה.

(י) בעיגול של דבילה והוציאוהו לרשות הרבים בקורה והוציאוהו לרשות הרבים,
רבי יהודה אומר:
אם אין אחד יכול להוציאו והוציאוהו שנים חייבין.

רבי שמעון אומר:
אף על פי שאין אחד מהן יכול להוציאו והוציאוהו שנים פטורין?!
תלמוד לומר: בעשותה אחת, יחיד שעשה חייב שנים שלושה שעשו יהו פטורין.

(יא) מצוות ה' -
לא מצוות המלך,
לא מצוות בית דין.
מצוות האמורות במשיח ובעדה ובנשיא, הן מצוות האמורות כאן.

ממצוות ה' -
לא כל מצוות ה', פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

אשר לא תעשנה ואשם -
מלמד שהוא מביא אשם תלוי.

פרק י
[ד, כח]
(או) הודע -
לו, לא שיאמרו לו אחרים, או יכול אף על פי שאינו מכחיש?
תלמוד לומר: או הודע אליו חטאתו והביא.

(ב) והביא את קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה -
מנין שתבא בת שנתה?
ודין הוא, זה מביא חטאת ומצורע מביא חטאת, מה חטאת מצורע בת שנתה, אף זו בת שנתה?!
לא, אם אמרת בחטאת מצורע שהיא טעונה נסכים תאמר בזו שאינה טעונה נסכים, חטאת נזיר תוכיח שאינה טעונה נסכים ובאה בת שנתה.
לא, אם אמרת בחטאת נזיר שיש עמה דמים אחרים תאמר בזו שאין עמה דמים אחרים, חטאת עבודה זרה תוכיח שאין עמה דמים אחרים ובאה בת שנתה.
לא, אם אמרת בחטאת עבודה זרה שהיא קבועה תאמר בזו שאינה קבועה, הואיל ואינה קבועה לא תבוא בת שנתה?!
תלמוד לומר: תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה, מה חטאת עבודה זרה בת שנתה, אף זו בת שנתה.
או מה חטאת עבודה זרה בשעירה אף זו בשעירה, כשהוא אומר: יהיה, לרבות שעירי רגלים.
לכם, לרבות שעירי עבודה זרה, לעושה, לרבות שעיר נשיא.

[ד, כט]
(ג) וסמך את ידו על ראש החטאת -
לרבות חטאת עבודה זרה לסמיכה.

ושחט את החטאת במקום העולה -
שלא תהא שחיטתה אלא בצפון.

[ד, כ]
במקום העולה ולקח -
שלא יהא קיבול דמה אלא בצפון.
מיכן אמרו:
שחט בצפון וקיבל בדרום בדרום וקיבל בצפון פסל עד שישחוט בצפון ויקבל בצפון.

(ד) ואת כל דמה ישפוך -
ולמעלן הוא אומר: ואת דמו שפוך?!
מיכן אמרו:
חטאת שקיבל דמה בארבע כוסות, נתן מזה אחת ומזה אחת ומזה אחת, מנין שכולן נשפכין על היסוד?
תלמוד לומר: ואת כל דמה ישפוך.

(ה) יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהו כולן נשפכין על היסוד?
תלמוד לומר: ואת דמו ישפוך, הא כצד?
הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.

(ו) רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:
ומנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהו כולן נשפכין על היסוד?
תלמוד לומר: ואת כל דמה ישפוך.

[ד, לא]
(ז) ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים -
מה פרש בזבח השלמים?
חלב תותב וקרום נקלף ושתי כליות ויותרת אף כאן חלב תותב וקרום נקלף ושתי כליות ויותרת.

(ח) וכפר עליו -
שתהא כפרה לשמו, שלא יכפר לשנים כאחת, שיהא כוהן מכפר על ידי עצמו.

ונסלח -
אין משיירין לו ליום הכפורים, או יכול אף על פי שישב ולא הביא?
תלמוד לומר: לו.

[ד, לב]
(ט) אם כבש יביא קרבנו לחטאת -
רבי שמעון אומר:
כבשים קודמין לעזים בכל מקום, יכול מפני שהן מובחרין מהן?
תלמוד לומר: אם כבש יביא קרבנו לחטאת, מלמד ששניהם שקולים.

(י) תורין קודמין לבני יונה בכל מקום, יכול מפני שהן מובחרין מהן?
תלמוד לומר: ובן יונה או תור לחטאת, מלמד ששניהן שקולין.
האב קודם לאם בכל מקום, יכול מפני שכבוד האב עודף על כבוד האם?
תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו, מלמד ששניהן שקולין, אבל אמרו חכמים: האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו.

פרק יא
מה תלמוד לומר יביא יביא?
מנין אתה אומר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות, מנין שיביא אי זו מהן שירצה?
תלמוד לומר: יביא יביא, יכול יביא שתיהן?
תלמוד לומר: יביאנה, אחת הוא מביא אינו מביא שתים.

(ב) יכול לא יביא שתיהן על שני חטאים אבל יביא שתיהן על חטא אחד?
תלמוד לומר: יביאנה אחת הוא מביא אינו מביא שתים.

[ד, לג]
(ג) וסמך [את] ידו על ראש החטאת -
לרבות חטאת נזיר, וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה.

ושחט אותה לחטאת -
שתהא שחיטתה לשם חטאת.

[ד, לד]
ולקח הכהן מדם החטאת -
שיהא קיבול דמה לשם חטאת.

וכפר עליו הכהן מחטאתו -
שתהא כפרה לשם חטאת.

מכאן אמרו:
שחט שלא לשמה,
קיבל שלא לשמה,
הילך שלא לשמה,
זרק שלא לשמה,
פסל.

[ד, לה]
(ד) ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב הכשב מזבח השלמים -
מה פרש בכשב זבח השלמים
חלב תותב וקרום נקלף ושתי כליות ויותרת והאליה אף כאן חלב תותב וקרום נקלף ושתי כליות ויותרת ואליה.

(ה) וכפר עליו וכפר עליו וכפר עליו -
מה תלמוד לומר?
מפני הדין, שיכול נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן, מה דמין אמורין למטן אם נתנן מתנה אחת כפר אף דמין אמורין למעלן אם נתנן מתנה אחת כפר.

(ו) או כלך לדרך הזו:
נאמרו דמים בפנים ונאמרו דמים בחוץ, מה דמין אמורין בפנים אם חיסר אחת מן המתנות לא כפר אף דמים אמורים בחוץ אם חיסר אחת מן המתנות לא כפר.

(ז) נראה למי דומה?
דנין דמין שבחוץ מדמין שבחוץ ואל יוכיחו הפנימיים שהן בפנים.

או כלך לדרך הזו:
דנין דם חטאת על הקרנות מדם חטאת על הקרנות ואל יוכיחו התחתונים שאין דם חטאת על הקרנות?!
תלמוד לומר: וכפר עליו, אף על פי שלא נתן אלא שלש.

וכפר עליו -
אף על פי שלא נתן אלא שתים.

וכפר עליו -
אף על פי שלא נתן אלא אחת.