פרשה א
[ו, ב]
צו -
אין צו אלא זירוז מיד ולדורות.

אמר ר' שמעון:
ביותר כל מקום שיש בו חסרון כיס.

(ב) ר' יוסי הגלילי אומר:
מתוך שנאמר: כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני דברים שהן ראוים למזבח ודברים שאינן ראוים למזבח?
תלמוד לומר: כבשים, מה כבשים מיוחדים שהם ראוים למזבח, יצא דבר שאין ראוי למזבח.

(ג) ר' עקיבא אומר:
מתוך שנאמר: כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני דברים הראוים למזבח ודברים שאינן ראוין למזבח?
תלמוד לומר: עולה, מה עולה מיוחדת שהיא ראויה למזבח יצא דבר שאין ראוי למזבח.

(ד) רבי יהושע אומר:
כל הראוי לאישים, אם עלה לא ירד.
שנאמר: היא העולה על מוקדה, מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד, אף כל דבר שהוא ראוי לאישים אם עלה לא ירד.

(ה) רבן גמליאל אומר:
היא העולה על מוקדה על המזבח -
[כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד, שנאמר:] היא העולה על מוקדה על המזבח, מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא תרד אף כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד.

(ו) אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים.
שרבן גמליאל אומר:
לא ירדו

ורבי יהושע אומר:
ירדו.

(ז) רבי יהודה אומר:
זאת, היא, העולה -
הרי אֵילו מיעוטים פרט לשנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים.

רבי שמעון אומר:
עולה, אין לי אלא [עולה כשירה מנין לשנשחטה בלילה ושנשפך דמה] ושיצא דמה חוץ לקלעים
הלן והיוצא והטמא ונשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקיבלוהו פסולים וזרקו את דמו, והניתנים למטה שנתנם למעלה והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ
והניתנים בחוץ שנתנם בפנים, והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן?
תלמוד לומר: (זאת) תורת העולה, תורה אחת לכל העולות שאם עלו לא ירדו.

(ח) יכול (אף) הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטריפה והיוצא דופן ובעלי מומים אם עלו לא ירדו?!
תלמוד לומר: זאת היא העולה הרי אֵילו מיעוטים, ומה ראית לרבות את אֵילו ולהוציא את אֵילו, אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את אֵילו שהיה פסולן בקודש ומוציא אני את אֵילו שלא היה פסולן בקודש.

(ט) שתמצא לומר כלל שרבי עקיבא אומר:
כל שפסולו בקודש - הקודש מקבלו.
לא היה פסולו בקודש - אין הקודש מקבלו, חוץ מבעל מום בעוף כשר.

רבי חנניה סגן הכהנים אומר:
דוחה היה אבא בעלי מומים מעל גבי המזבח, יכול אף הנסכים אם עלו לא ירדו?!
תלמוד לומר: עולה, מה עולה מיוחדת שהיא באה בגלל עצמה יצאו נסכים שאינן באים בגלל עצמם.

(י) תמצא לומר הזבח כשר והנסכים פסולים, הנסכים כשירים והזבח פסול, אפילו זה וזה פסול, שהזבח לא ירד והנסכים ירדו.

(יא) מתוך שנאמר: כל הנוגע במזבח יקדש, למדנו שהמזבח מקדש את הראוי לו.
מנין שהכבש מקדש את הראוי למזבח?
תלמוד לומר: המזבח, מנין שאף הכלים מקדשים את הראוי להם?
תלמוד לומר: וקדשת אותם והיו קדש קדשים כל הנוגע בהם יקדש.

(יב) כלי הלח [מקדשין את הלח מדות היבש מקדשות מידת היבש, אין כלי הלח מקדשין את היבש ולא מידות היבש מקדשות] את הלח.
כלי הקודש שניקבו אם עושים מעין מלאכתם שהיו עושים והן שלימים, מקדשין ואם לאו אין מקדשין, וכולם אין מקדשים אלא בקודש.

(יג) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה -
שיהא נותנן מבוא השמש והם מתאכלים והולכים על המזבח כל הלילה, אין לי אלא דברים שהם ראוים לקרב בלילה שיהא נותנם מבוא השמש והם מתאכלים והולכים מעל גבי המזבח כל הלילה, דברים שאינם ראוים לקרב בלילה, כגון: הקומץ (והקטורת) והלבונה ומנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח ומנחת נסכים מנין?
תלמוד לומר: צו את אהרן ואת בניו לאמר.

(יד) אתה אומר לכך נאמר: כל הלילה, שיהא נותנין מבוא השמש והיו מתאכלין והולכין על גבי המזבח כל הלילה, או אינו אלא שיהו מעלים מן הארץ על גבי המזבח כל הלילה, מה אני מקיים: לא ילין חלב חגי עד בקר, זה האמור ללמד שיהו מעלים מן הארץ על גבי המזבח כל הלילה.

(טו) הא מה אני מקיים כל הלילה?
שיהא נותנן מבוא השמש והם מתאכלים והולכים כל הלילה על גבי המזבח כל הלילה.
מה תלמוד לומר עד הבוקר, אלא אם אינו עניין לאיכול איברים תנֵיהו עניין לתרומת הדשן, מלמד שיהו תורמים את המזבח כל הלילה.

(טז) ואש המזבח תוקד בו -
מנין לאש המזבח הפנימי שלא תהא אלא ממזבח החיצון?
תלמוד לומר: אש המזבח תוקד בו, אש מחתה ומנורה מנין?
ודין הוא, נאמר תן אש במזבח הפנימי ונאמר תן אש במחתה ומנורה, מה אש מזבח הפנימי ממזבח החיצון אף אש מחתה ומנורה ממזבח החיצון.

(או) כלך לדרך זו:
נאמר תן אש במזבח הפנימי ונאמר תן אש במחתה ומנורה, מה אש מזבח הפנימי ממזבח שחוצה לו, אף אש מחתה ומנורה ממזבח חוצה להם,
תלמוד לומר: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, [אף] אש שאמרתי לך תהא תמיד, לא תהא אלא ממזבח החיצון.

פרק ב
[ו, ג]
ולבש הכהן מדו בד -
מדיו, כמידתו.

בד -
שיהו של בוץ.

בד -
שיהו חדשים

בד -
שיהו כפולים.

בד -
שלא ילבש עימהם בגדים אחרים, יכול לא ילבש עימהם בגדי פשתן אבל ילבש עימהם בגדי צמר?
תלמוד לומר: בד, יכול לא ילבש עימהם בגדי קודש אבל ילבש עימהם בגדי חול?
תלמוד לומר: בד.

ומכנסי בד על בשרו -
ומה תלמוד לומר ילבש?
להביא את המצנפת ואת האבנט, דברי ר' יהודה.

ר' דוסא אומר:
להביא בגדי כוהן גדול של יום הכיפורים שיהו כשירים לכהן הדיוט.

רבי אומר שתי תשובות בדבר:
וכי אבנט של כוהן גדול זהו אבנט של כוהן הדיוט?!

דבר אחר:
בגדים מששמשו בקדושה חמורה יחזרו וישמשו בקדושה קלה?!
אם כן מה תלמוד לומר ילבש?
אפילו הם שחקין.

(ב) ר' שמעון אומר:
ממשמע שנאמר בד שומע אני ד' כלים?
תלמוד לומר: ולבש את בגדי הבד בגדי הקודש, אם כן למה נאמר מדיו כמידתו?

(ג) מכנסי בד על בשרו –
לא רטייה על בשרו, כשהוא אומר להלן מכנסי בד יהיו על בשרו שלא יהיה דבר קודם למכנסים.

(ד) והרים את הדשן אשר תאכל האש –
יכול עצים?
תלמוד לומר: עולה, אי עולה יכול איברי עולה?
תלמוד לומר: אשר תאכל האש, הא כיצד?
חותה מן המאוכלות הפנימיות. ויורד.

ושמו -
בנחת.
ושמו, כולו.
ושמו, שלא יתפזר.

אצל המזבח -
סמוך למזבח.
מנין לאיברים ופדרים שלא [נתאכלו מבערב שמסלקן לצידי המזבח, ואם אין הצדדין מחזיקים וסודרם אותן בסובב] או על הכבש, עד שסודר את המערכה, ומחזירם למערכה? תלמוד לומר: אשר תאכל האש את העולה על המזבח.

(ה) מנין לאיברים שפקעו מעל המזבח קודם לחצות יחזיר ומועלים בהם?
תלמוד לומר אשר תאכל האש את העולה על המזבח.

[ו, ד]
(ו) ופשט ולבש –
יכול כמצוות יום הכפורים יהא פושט ולובש?
תלמוד לומר: בגדיו בגדים, הקיש בגדים שהוא פושט לבגדים שהוא לובש, מה בגדים [שהוא פושט ראוים למלאכתן אף בגדים שהוא לובש ראויין למלאכתן], אם כן למה נאמר אחרים? פחותים מהם.

ר' אלעזר אומר:
אחרים והוציא את הדשן, לימד על בעלי מומין שיהו כשירים להוצאת הדשן.

[ו, ה]
(ז) והאש על המזבח תוקד בו –
אמר ר' יהודה:
מנין להצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח?
תלמוד לומר: והאש על המזבח תוקה בו. אמר רבי יוסי מנין לעשות מערכה אחת לקיום האש תלמוד לומר: והאש על המזבח תוקד בו.
מנין שכל המכבה עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תכבה.

(ח) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר –
נאמר כאן בעצים בבֹקר בבֹקר ונאמר בתמיד בבֹקר, ואיני יודע אי זה יקדום, יקדום דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר.
נאמר בעצים בבקר בבקר ונאמר בקטורת בבקר בבקר, ואיני יודע איזה יקדום, מי מכשיר את מי עצים מכשירים את הקטורת אף הם יקדימו את הקטורת.

(ט) נאמר בקטורת בבקר בבקר ונאמר בנרות בבקר בבקר, ואיני יודע איזה יקדום, כשהוא אומר בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, סמכו עניין לקטורת, אף הם יקדו את הקטורת.
מנין עשה מערכה גדולה שתקבל את כל העולות?
תלמוד לומר: עליה.
מנין לאימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים?
תלמוד לומר: עליה חלבי.
מנין הקומץ והלבונה ומנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח ומנחת נסכים?
תלמוד לומר: עליה והקטיר כל הקטרים יהיו עליה.
יכול אף הקטורת תהא עליה?
תלמוד לומר: ובער עליה וערך עליה. עשה הבערה אחת לקטורת.

(י) מנין שלא יהיה דבר קודם לתמיד של שחר?
תלמוד לומר: עליה שלמים.

אש תמיד -
תמיד, אף בשבת.
תמיד אף בטומאה.

לא תכבה -
אף במסעות. מה היו עושים לה?
כופים עליה פסכתר דברי רבי יהודה.

ר' שמעון אומר:
אף בשעת מסעות היו מדשנים אותה, שנאמר: ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן.

(יא)
רבי יהודה אומר:
שתי מערכות בכל יום ושלש ביום הכפורים [אחת מערכה גדולה ואחת לקטורת ואחת לקיום האש. ואחת שמוסיפים ביום הכפורים].

ר' יוסי אומר:
שלש בכל יום וארבע ביום הכפורים אחת למערכה גדולה ואחת לקטורת ואחת לקיום האש. ואחת שמוסיפים ליום הכפורים.

רבי מאיר אומר
ארבע מערכות בכל יום וחמש ביום הכפורים, אחת למערכה גדולה ואחת לקטורת ואחת לקיום האש ואחת שמוסיפים ליום הכפורים, ואחת לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב.

פרשה ב
[ו, ז]
תורת המנחה -
לבית עולמים.

זאת -
אינה נוהגת בבמה.

תורת המנחה -
תורה אחת לכל המנחות שיטענו שמן ולבונה.

(ב) וכי מנין יצאו?
מכלל שנאמר: ויצק עליה שמן ונתת עליה לבונה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו, יכול אין לי טעונות שמן ולבונה אלא מנחות ששיריהם נאכלין. מנחות שאין שיריהם נאכלין מנין? תלמוד לומר: תורת המנחה, תורת אחת לכל המנחות שיהו טעונות שמן ולבונה.

(ג) אמר רבי עקיבא:
אם מצינו שלא חלק הכתוב בין מנחת חוטא של ישראל למנחת חוטא של כוהנים לבל תתן, כךלא נחלוק בין מנחת נדבה של ישראל למנחת נדבה של כוהנים ליתן.

אמר לו ר' חנניה בן יהודה:
וכי מה ראיה לאו להין עשה ללא תעשה?
תלמוד לומר: תורת המנחה, תורת אחת לכל המנחות שיטענו שמן ולבונה.

(ד) הקרב אותה –
כשירה ולא פסולה.

אותה –
כולה כאחת.

בני אהרן -
ולא בנות אהרן.

לפני ה' -
יכול במערב?
תלמוד לומר: אל פני המזבח, אי אל פני המזבח יכול בדרום?
תלמוד לומר: לפני ה', הא באיזה צד מגישה?
בקרן דרומית מערבית.

(ה) רבי אלעזר אומר:
יכול יגישנה לדרומה של קרן או למערבה?
אמרת לאו, שני כתובים אחד מקיים עצמו ומקיים חברו ואחד מקיים עצמו ומבטל חבירו, תופסים את המקיים עצמו ומקיים חברו ומניחים את המקיים עצמו ומבטל חבירו, כשאתה אומר לפני ה' במערב, ביטלתה אל פני המזבח בדרום, וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום, קיימתה לפני ה' במערב, הא כיצד?
הוא מגישה, לדרומה של קרן.

[ו, ח]
והרים ממנו -
מן המחובר שלא יביא עשרון אחד בשני כלים.

בקמצו -
שלא יעשה מידה לקומץ.

מסולת המנחה -
לא מסולת חבירתה.

ומשמנה -
לא משמן חבירתה, שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד.

מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה -
שתהא שם לבונה בשעת קמיצה.

ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר -
שילקט את הלבונה ויעלה לאישים.

(ו) והקטיר המזבחה לריח ניחוח אזכרתה לה' –
ונזכרים בה ונזכרים בלבונתה.

[ו, ט]
(ז) והנותרת ממנה -
כשירה ולא פסולה.

יאכל תאכל -
ריבה אכילתה בכל מאכל שירצו.

יאכלו-
שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מועטה.

(ח) אהרן לבניו -
לאהרן תחילה ואחר כך לבניו, לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת, מה אהרן כוהן גדול אוכל שלא במחלוקת אף בניו כוהנים גדולים אוכלים שלא במחלוקת.

(ט) מצוות תאכל -
מצוה, לפי שהיתה בכלל היתר ונאמרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להיתירה הראשון?
תלמוד לומר: מצת תאכל מצוה.

(י) וכיוצא בה יבמה יבוא עליה, מצוה, לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להיתירה הראשון?
תלמוד לומר: יבמה יבא עליה.

(יא) תאכל -
מה תלמוד לומר, לפי שנאמר יאכלוה, אין לי אלא כולה מנין אף מקצתה?
תלמוד לומר: תאכל, אפילו כל שהוא.

(יב) במקום קדוש -
יכול במחנה לוויה?
תלמוד לומר: בחצר אהל מועד, אין לי אלא בחצר אהל מועד, מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש?
תלמוד לומר: במקום קדוש.

יאכלוה -
שלא יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מרובה.

פרק ג
[ו, י]
לא תאפה חמץ -
מה תלמוד לומר, לפי שנאמר: לא תעשה חמץ, יכול לאו אחד על כולם?
תלמוד לומר: לא תאפה חמץ, אפייה בכלל הייתה ולמה יצאת?
להקיש אליה מה אפייה מיוחדת מעשה יחידי וחייבים עליה בפני עצמה, אף אני מרבה את לישתה ועריכתה וכל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו.

(ב) חלקם נתתי [אותה מאישי -
אף לחלקה אינן רשאים לאחר מתנת] האישים, אין לי אלא זו בלבד, מנין לרבות את כל הקדשים?
תלמוד לומר: קודש קדשים, יכול אף הפסולה תהא במחלוקת?
תלמוד לומר: אותה, כשירה ולא פסולה, יכול אם חלקוה תהא פסולה?
תלמוד לומר: היא הרי היא בקדושתה.

(ג) כחטאת -
מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף זו מן החולין וביום ובידו הימנית, אי מה חטאת אם נשחטה שלא לשמה פסולה אף זו אם נקמצה שלא לשמה פסולה?
תלמוד לומר: כאשם, מה אשם אם נשחט שלא לשמו כשר אף זו אם נקמצה שלא לשמה כשרה.

(ד) רבי שמעון אומר:
יש מהם כחטאת ויש מהם כאשם, מנחת חוטא הרי היא כחטאת לפיכך אם נקמצה שלא לשמה פסולה, מנחה נדבה הרי היא כאשם לפיכך אם נקמצה שלא לשמה כשירה.

[ו, יא]
(ה) כל זכר -
לרבות בעלי מומים, למה, אם לאכילה כבר אמורים, אם כן למה נאמר כל זכר?
לרבות בעלי מומים למחלוקת.

יאכלוה -
כשירה ולא פסולה.

חוק עולם -
לבית עולמים.

לדורותיכם -
שינהוג הדבר לדורות.

מאישי ה' -
אין להם אלא אחר מתנת האישים.

(ו) כל אשר יגע בהם יקדש -
יכול אף על פי שלא בלע?
תלמוד לומר: בהם עד שיבלע, יכול אם נגע במקצתו יהא כולו פסול?
תלמוד לומר: אשר יגע יקדש, הנוגע פסול, הא כיצד?
נוטל מקום הבלע.

יקדש -
להיות כמוה, אם פסולה נפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה.


פרשה ג
[ו, יג]
(זה קרבן אהרן ובניו) -
יכול [אהרן ובניו כאחד יהו מביאים הקרבן זה?
תלמוד לומר: אהרן ובניו].

אשר יקריבו -
הא כיצד? אהרן מביא לעצמו ובניו מביאים לעצמם.

(ב) ובניו -
אילו כוהנים הדיוטות, או ובניו אלו כוהנים גדולים, כשהוא אומר והכהן המשיח תחתיו מבניו, הרי כוהן גדול אמור, הא מה אני מקיים ובניו?
אילו כוהנים הדיוטות.

(ג) כשהכהן מתקרב בתחילה לעבודה מביא עשירית האיפה שלו ועובדה בידו, אחד כוהן גדול ואחד כוהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהן עבודתם כשירה.

(ד) ביום המשח -
אין מושחים כוהן גדול אלא ביום.

אותו -
אין מושחים שני כוהנים גדולים כאחד.

ביום המשח -
מיום שנמשח מביא עשירית האיפה עד לעולם, או אינו אומר ביום ביום המשח אלא שנמשח מביא עשירית האיפה ומפסיק?
תלמוד לומר: מנחת תמיד, הא מה אני מקיים ביום המשח?
מיום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם.

עשירית האיפה -
אחד מעשרה לשלש סאים, שהם שבעה רבעים ועוד.

(ה) סולת –
מה סולת האמורה להלן מן החיטים אף סולת האמורה כאן מן החיטים.

מנחה -
הרי היא ככל המנחות ללבונה.

תמיד -
אף בשבת,

תמיד –
אף בטומאה.

(ו) אילו נאמר מחצית בבקר ומחצית בערב יכול יביא חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב? תלמוד לומר: מחציתה משלם מביא בבקר ומחציתה משלם מביא בערב.

(ז) כיצד הוא עושה?
מביא עשרון שלם וחוציהו, מקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערביים.
נטמא חציו של בין הערבים או אבד יכול יביא חצי עשרון מביתו בערב?
תלמוד לומר: ומחציתה בערב, מחציתה משלם בערב משלם.

(ח) הא כיצד?
מביא עשרון שלם וחוציהו, מקריב מחצה ומחצה אבד.
וכהן שהקריב מחצה בשחרית ומת ומינו כוהן אחר תחתיו יכול יביא עשרון מביתו, או חצי עשרונו של ראשון?
תלמוד לומר: ומחציתה בערב, מחציתה משלם מביא בערב.

(ט) הא כיצד?
מביא עשרון שלם וחוציהו, מקריב מחצה ומחצה אבד, נמצאו שני חצאים קריבים ושני חצאים אובדים.

פרק ד
[ו, יד]
על מחבת -
מלמד שטעונה כלי.

בשמן -
להוסיף לה שמן אחר, ואיני יודע כמה.
הרי אני דן: זו טעונה שמן ומנחת נסכים טעונה שמן, מה מנחת נסכים שלשת לוגים לעשרון אף זו שלשת לוגים לעשרון.

(ב) או כלך לדרך זו:
זו טעונה שמן. ומנחת נדבתו טעונה שמן, מה נדבתו לוג אחד לעשרון אף זו לוג אחד לעשרון.

(ג) נראה למי דומה?
דנין מנחה שהיא באה תמיד ודוחה את השבת ואת הטומאה [ממנחה שהיא באה תמיד ודוחה את השבת ודוחה את הטומאה] ואל תוכיח מנחת נדבתו שאינה באה תמיד ואינה דוחה את השבת ואינה דוחה את הטומאה.

(ד) או כלך לדרך זו:
דנין מנחת יחיד ובאה בגלל עצמה [וטעונה לבונה ממנחת יחיד ובאה בגלל עצמה] וטעונה לבונה, ואל תוכיח מנחת נסכים שאינה מנחת יחיד ואינה באה בגלל עצמה ואינה טעונה לבונה.

(ה) רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
כשהוא אומר מנחה תמיד, הרי היא לו כמנחת תמידים, מה מנחת תמידים שלשת לוגים לעשרון אף זו שלשת לוגים לעשרון.

ורבי שמעון אומר:
ריבה שמן מנחת חביתים וריבה שמן מנחת כבשים, מה מנחת כבשים שלשת לוגים לעשרון, אף זו שלשת לוגים לעשרון.

או כלך לדרך זו:
ריבה שמן מנחת חביתים וריבה שמן מנחת אילים, מה מנחת אילים שני לוגים לעשרון אף זו שני לוגים לעשרון.
נראה למי דומה?
דנים מנחה שכולה עשרון ממנחה שכולה עשרון, ואל תוכיח מנחת אילים שאין כולה עשרון.

(ו) תעשה מורבכת -
מלמד שנעשית ברותחים כל צורה, אין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבתודה ורבוכה שבמילואים עברה.

תביאנה -
לפני המוספים, כשהוא אומר תקריב אף לאחר הנסכים.

תופיני -
[תופפיננה.

רבי אומר:
תופינה רכה.

רבי דוסא אומר:
תופינה נוי].

מנחת פיתים -
מלמד שכופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל.

תקריב ריח ניחוח לה' -
יכול מה אהרן מביא בכל יום אף בניו מביאים בכל יום?
תלמוד לומר: זה.
יכול מה אהרן דוחה את השבת ואת הטומאה אף בניו יהיו מביאים ודוחים את השבת ואת הטומאה?
תלמוד לומר: זה.
מה אהרן מביא חצאים אף בניו מביאים חצאים?
תלמוד לומר: זה.
מה אהרן מביא שלשת לוגים לעשרון אף בניו מביאים שלשת לוגים לעשרון?
תלמוד לומר: זה.
מה אהרן מביא רבוכה אף בניו מביאים רבוכה?
תלמוד לומר: זה.

פרק ה
[ו, טו]
משיח -
אין לי אלא משוח בשמן המשחה, המרובה בגדים מנין?
תלמוד לומר: והכהן.
יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה?
תלמוד לומר: תחתיו מבניו, את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה, יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו.
ומנין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו?
תלמוד לומר: שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבוא אל אהל מועד לשרת בקודש, את שהוא בא אל אהל מועד לשרת בקודש בנו עומד תחתיו, יצא משוח מלחמה שאינו בא אל אהל מועד לשרת בקודש.

(ב) מבניו יעשה -
מלמד שהבן קודם לכל אדם.
יכול אף על פי שאינו ממלא מקום אביו?
תלמוד לומר: אשר ימלא את ידו, בזמן שימלא את מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבוא אחר וישמש תחתיו.

(ג) מנין לכהן גדול שמת ולא מינו כוהן אחר תחתיו שתהא מנחתו קריבה משל יורשים?
תלמוד לומר מבניו יעשה.
יכול יביאוה לחצאים?
תלמוד לומר: אותה, כולה אמרתי ולא מקצתה דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
אינה באה אלא משל צבור, שנאמר: חוק עולם ממי שהברית שלו.

כליל תקטר -
כליל להקטרה.

[ו, טז]
(ד) כל מנחת כוהן כליל תהיה לא תאכל -
מנחת כהנת נאכלת ומנחת כוהן אינה נאכלת, אין לי אלא מנחת נדבתו מנחת חובתו מנין? תלמוד לומר: וכל מנחת כהן, [כליל

תהיה -
מה תלמוד לפי שנאמר לא תאכל], אין לי אלא כולה מנין אף מקצתה?
תלמוד לומר: תהיה, ואפילו כל שהוא.
אין לי אלא העליונה בכליל תקטר. והתחתונה בכליל תהיה, מנין העליונה בכליל תהיה והתחתונה בכליל תקטר?
תלמוד לומר: כליל כליל לגזירה שוה.

רבי אליעזר אומר:
כליל תהיה לא תאכל - כל שהוא בכליל תהיה, ליתן לא תעשה על אכילתו.

פרשה ד
[ו, יח]
(ג) תורת החטאת -
לבית עולמים.

זאת -
אינה נוהגת בבמה.

תורת חטאת -
תורה אחת לכל החטאות שיהא דמם טעון כיבוס.
וכי מאין יצאו, מכלל שנאמר: הכהן המחטא אותה יאכלנה, ואשר יזה מדמה תכבס, שיכול אין לי דמם טעון כיבוס אלא חטאות החיצונות חטאות הפנימיות מנין?
ודין הוא, ומה אם קדשי קדשים ששוו לחטאות החיצונות למריקה ולשטיפה לא שוו להן לכיבוס, חטאות הפנימיות שלא שוו לחטות חצונות למריקה ושטיפה אינו דין שלא ישוו להם לכיבוס?
תלמוד לומר: תורת החטאת, תורה אחת לכל חטאות שיהא דמם טעון כיבוס.

(ב) יכול אף חטאת העוף יהא דמה טעון כיבוס?
תלמוד לומר: זאת.

במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' -
זהו שאמרו לרבות כל החטאות שלא תהא שחיטתן אלא בצפון.

רבי אליעזר אומר:
מכאן לעולת חובה שלא תהא שחיטתה אלא בצפון.

היא -
פרט לתודה ולאיל נזיר.

[ו, יט]
(ג) הכהן המחטא אותה יאכלנה -
פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן.

אותה -
כשירה ולא פסולה.
אותה, שיתן דמה למעלה ושלא יתן דמה למטה.
וכי מאין באת, מכלל שנאמר: ודם זבחך ישפך על מזבח ה' אלוהיך והבשר תאכל, שומע אני חטאת שניתן דמה למטה תהא כשירה, ומה אני מקיים על קרנות המזבח?
מצוה, שיכול כשהיא טעונה ארבע מתנות ואם נתנם מתנה אחת כיפר כך תהא טעונה דמים למעלה ואם נתנם למטה כשירה.

(ד) ודין הוא, דמים ניתנים למטה ודמים ניתנים למעלה, מה הניתנים למטה אם נתנם למעלה לא הורצו אף הניתנים למעלה אם נתנם למטה לא הורצו, מה לתחתונים אם נתנם למעלה לא הורצו שאין מהם קרב למעלה, תאמר בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו שיש מהם קרב למטה.
הפנימיים יוכיחו שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנם בחוץ לא הורצו, מה לפנימיים אם נתנם בחוץ לא הורצו שאין מזבח הפנימי ממרקן תאמר בעליונים אם נתנם למטהלא הורצו שהרי הקרנות ממרקות אותם, והואיל וקרנות ממרקות אותם אם נתנם למטה תהא כשירה?
תלמוד לומר: אותה, שיתן דמה למעלה ולא שיתן דמה למטה.

(ה) במקום קדוש -
יכול במחנה לוויה?
תלמוד לומר: בחצר אוהל מועד, אין לי אלא חצר אוהל מועד, מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש?
תלמוד לומר: במקום קדוש.

[ו, כ]
(ה) כל אשר יגע בבשרה יקדש -
יכול אף על פי שלא בלע?
תלמוד לומר: בבשרה, עד שיבלע.
יכול אם נגע במקצתו יהא כולו פסול?
תלמוד לומר: אשר יגע יקדש, הנוגע פסול, הא כיצד?
חותך מקום הבלע.

בבשרה -
ולא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים ולא בטלפיים.

יקדש -
להיות כמוה, אם פסולה נפסל ואם כשירה תאכל כחמור שבה.

פרק ו
אשר יזה מדמה -
מדם הכשירה ולא מדם הפסולה.

רבי יעקב אומר:
היתה לה שעת הכושר ונפסלה דמה טעון כיבוס, ושלא הייתה לה שעת הכושר ונפסלה אין טעון כיבוס.

ורבי שמעון אומר:
אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס.

(ב) מדמה -
ולא מדם קדשי קדשים.
והלא דין הוא, ומה אם חטאות הפנימיות שלא שוו לחטאות החיצונות למריקה ולשטיפה שוו להם לכיבוס, קדשי קדשים ששוו לחטאות החיצונות למריקה ולשטיפה אינו דין שישוה להם לכיבוס?!
תלמוד לומר: מדמה, לא מדם קשי קדשים.
מדמה, לא מרוטבה.
והלא דין הוא, ומה אם הדם שאין טעון מריקה ושטיפה טעון כיבוס, הרוטב שהוא טעון מריקה ושטיפה אינו דין שטעון כיבוס?!
תלמוד לומר מדמה לא מרוטבה.

(ג) מדמה על הבגד -
ניתז על מקצתו של בגד, יכול יהא [בגד כולו] טעון כבוס?
תלמוד לומר: אשר עליה תכבס, מקום הדם טעון כיבוס ואין הבגד כולו טעון כיבוס.

(ד) ניתז מן הצואר על הבגד יכול יהא טעון כיבוס?
תלמוד לומר: ואשר יזה עליה תכבס, הדם הכשר להזותו עליה טעון כיבוס ושאינו כשר להזותו עליה אינו טעון כיבוס.

(ה) ניתז מידו של מזה, עד שלא הוזה טעון כיבוס, משהוזה אין טעון כיבוס.
נשפך על הרצפה ואספו, מן הכלי טעון כיבוס, מצואר בהמה אינו טעון כיבוס, מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס.

(ו) בגד -
אין לי אלא בגד, מנין לרבות את העור משהופשט?
תלמוד לומר: אשר יזה עליה תכבס, יכול שאני מרבה את העור עד שלא הופשט?
תלמוד לומר: בגד, (מה בגד ראוי לקבל טומאה אף כל ראוי לקבל טומאה) פרט לעור עד שלא הופשט דברי רבי יהודה.

רבי אלעזר אומר:
בגד, אין לי אלא בגד, מנין לרבות את השק וכל דבר שהוא מקבל טומאה?
תלמוד לומר: אשר יזה עליה תכבס, [או] יכול שאני מרבה את העור משה ופשט?
תלמוד לומר: בגד, מה בגד מיוחד לקבל טומאה שהוא ראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס, יצא דבר שאינו ראוי לקבל טומאה ואינון ראוי לכיבוס.

(ז) תכבס במקום קדוש -
מלמד שהכיבוס במקום קדוש, אין לי אלא הכיבוס במקום קדוש, מנין אף שבירת כלי חרש במקום קדוש?
תלמוד לומר: תכבס במקום קדוש וכלי חרש ישבר.

(ח) מכאן אמרו:
בגד שיצא חוץ לקלעים, נכנס ומכבסו במקום קדוש.
נטמא חוץ לקלעים, קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש.
כלי חרש שיצא חוץ לקלעים, נכנס ושוברו במקום קדוש.
נטמא חוץ לקלעים, נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש.
כלי נחושת שיצא חוץ לקלעים, נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש.
[נטמא חוץ לקלעים, פוחתו ומורקו ושוטפו במקום קדוש].

פרק ז
[ו, כא]
כלי חרש -
אין לי אלא כלי חרש, מנין לרבות כלי נתר?
תלמוד לומר: וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר, אין לי אלא שבישל בו, עירה לתוכו רותח מנין?
תלמוד לומר: אשר תבושל בו ישבר, אין לי אלא כלי חרש שעירה לתוכו רותח, כלי נחושת שעירה לתוכו רותח מנין?
תלמוד לומר: אשר בו ישבר.

(ב) ואם בכלי נחושת -
אין לי אלא כלי נחשת, מנין לרבות כלי מתכות?
תלמוד לומר: ואם בכלי נחשת.

בושלה -
מלמד שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורק ושוטף, אין לי אלא כלי נחושת שהוא מבשל ושונה ומשלֵיש ובאחרונה מורק ושוטף, ומנין לכלי חרש שהוא מבשל ושונה ומשליש ובאחרונה שוברו?
תלמוד לומר: וכל חרש אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחושת בושלה.

רבי טרפון אומר:
אם בישל בו מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל.

וחכמים אומרים:
עד זמן אכילה מריקה ושטיפה.
מריקה כמריקת הכוס
ושטיפה כשטיפת הכוס.
מריקה ושטיפה בצונן.
השפוד והאסכלא מגעילן בחמין.

(ג) ומורק ושוטף -
יכול מה שטיפה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה?
תלמוד לומר: במים, במים כל שהן.
במים ולא ביין,
במים ולא במזג.
במים, להכשיר את כל המים קל וחומר למימי הכיור.

(ד) יכול אף הפסולה תהא טעונה מריקה ושטיפה?
תלמוד לומר: ומורק ושוטף במים.

[ו, כב]
כל זכר בכהנים יאכל אותה -
הכשירה טעונה מריקה ושטיפה ואין הפסולה טעונה מריקה ושטיפה.

ר' יעקב אומר:
היתה לה שעת הכושר ונפסלה טעונה מריקה ושטיפה ושלא הייתה לה שעת הכושר ונפסלה אינה טעונה מריקה ושטיפה.

(ה) ר' שמשון אומר:
אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה אינה טעונה מריקה ושטיפה. בישל בו קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים קלים, אם יש בהם נותן טעם הרי הקלים אילו נאכלים כחמורים וטעונים מריקה ושטיפה ופוסלים במגע.

(ו) כל זכר -
לרבות בעלי מומין, למה?
אם לאכילה כבר אמור, אם למחלוקת כבר אמור, אם כן למה נאמר כל זכר?
שיכול אין לי אלא בעלי מום קבוע, בעלי מום עובר מנין?
תלמוד לומר: כל זכר בכהנים.

יאכל אותה -
קדושה ולא פסולה.

קודש קדשים -
מה תלמוד לומר, שיכול אין לי שטעונה מריקה ושטיפה אלא חטאת בלבד מנין לרבות כל הקדשים?
תלמוד לומר: קודש קדשים.
יכול אף התרומה?
תלמוד לומר: אותה פרט לתרומה דברי רבי יהודה.

ר' שמעון אומר:
קודש קדשים טעונים מריקה ושטיפה ואין קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה.

(ז) אוציא את אילו ולא אוציא את התודה ואיל הנזיר הנאכלים ליום ולילה כקדשי קדשים? תלמוד לומר: הוא.

פרק ח
[ו, כג]
חטאת -
אין לי אלא חטאת, מנין לרבות כל הקדשים?
תלמוד לומר: וכל חטאת דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי יוסי הגלילי:
עקיבא, אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא חטאת בלבד, אם כן למה נאמר וכל, שיכול אין לי אלא חטאת יחיד, חטאת צבור מנין?
תלמוד לומר: כל, אין לי אלא חטאת זכר חטאת נקבה מנין?
תלמוד לומר: וכל חטאת.

רבי אליעזר אומר
אף האשם, שנאמר: כחטאת כאשם.

(ב) אשר יובא מדמה -
אפילו מקצת דמה.
מיכן אמרו:
חטאת שקיבל דמה בשתי כוסות, יצא אחד מהם לחוץ הפנימי כשר, נכנס אחד מהם לפנים -
רבי יוסי הגלילי:
מכשיר בחיצון.

וחכמים:
פוסלים.

אמר רבי יוסי הגלילי:
ומה אם במקום שמחשבה פוסלת בחוץ לא פסל הדם שבחוץ לדם שבפנים, מקום שאין מחשבה פוסלת בפנים אינו דין שלא יפסול הדם שבפנים לדם שבחוץ?
תלמוד לומר: מדמה, אפילו מקצת דמה.

(ג) אמר להם קל וחומר ליוצא מעתה, ומה אם במקום שאין משבחה פוסלת בפנים פסל הדם שבפנים לדם שבחוץ, מקום שמחשבה פוסלת בחוץ אינו דין שיפסול הדם שבחוץ לדם שבפנים?!
תלמוד לומר: אשר יובא, הנכנס פוסל ואין היוצא פוסל.

(ד) אל אהל מועד -
אין לי אלא אהל מועד שילה ובית עולמים מניין?
תלמוד לומר: לכפר בקודש.
הנכנס לכפר אף על פי שלא כיפר פסל, דברי רבי אליעזר.
אמר רבי אליעזר:
נאמר כאן וכפר ונאמר להלן וכןפר, מה לכפר האמור להלן בשלא כיפר אף לכיפר האמור כאן שלא כיפר.

רבי שמעון אומר:
נאמר כאן לכפר בקודש ונאמר להלן לכפר בקודש מה לכפר בקודש האמור להלן שכבר כיפר אף לכפר בקודש האמור כאן שכבר כיפר.

ר' יהודה אומר:
אם הכניס שוגג כשר.

(ה) בקודש באש תשרף -
מלמד ששריפתה בפנים.
אין לי אלא זו בלבד מנין לרבות פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים?
תלמוד לומר: כל בקודש באש ישרף.

(ו) מיכן אמרו:
בשר קדשי קדשים שניטמא בין באב הטומאה בין בולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ בית שמאי אומרים:
הכל ישרף בפנים.

ובית הלל אומרים:
הכל ישרף בחוץ חוץ משניטמא בולד הטומאה בפנים דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:
בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים חוץ שניטמא באב הטומאה בחוץ.
ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ משניטמא בולד הטומאה בפנים.

(ז) רבי אליעזר אומר:
את שניטמא באב הטומאה בין בפנים ובין בחוץ ישרף בחוץ, את שניטמא בולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים.

רבי עקיבא אומר:
את שנטמא בפנים בין באב הטומאה בין בולד הטומאה ישרף בפנים [את] שניטמא בחוץ בין באב הטומאה בין בולד הטומאה ישרף בחוץ.

ר' אליעזר אומר:
לא תאכל באש ישרף - כל שהוא טעון שריפה ליתן עליו לא תעשה על אכילתו.

(ח) רבי יוסי הגלילי אומר:
כל הענין הזה אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים ליתן לא תעשה על אכילתן וללמד שפסוליהם נשרפים לפני הבירה.
אמרו לו: מנין לחטאת שאם נכנס מדמה לפנים תהא פסולה?
אמר להם: הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה.