[ט, א]
ויהי ביום השמיני -
קרא זה אחד מן הכתובים שציך לדרוש.
נאמר כאן: ויהי ביום השמיני,
ונאמר להלן: ויהי ביום השלישי,
אין אנו יודעים אם שלישי לשבת אם שלישי לחודש, כשהוא אומר: כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני ויהי ביום השלישי, הוי שלישי למנין שהוא שישה בחודש. וכאן נאמר: ויהי ביום השמיני, אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחודש, כשהוא אומר: כי שבעת ימים ימלא את ידכם ויהי ביום השמיני, הוי שמיני למנין ולא שמיני לחודש.
אותו היום נטל עשר עטרות:
ראשון למעשה בראשית,
ראשון לנשיאים,
ראשון לכהונה,
ראשון לעבודה,
ראשון לירידת האש,
ראשון לאכילת קדשים,
ראשון לאיסור הבמות,
ראשון לראשי חדשים,
ראשון לשכון [שכינה] בישראל,
ראשון לברך את ישראל.

(ב) קרא משה לאהרן ולבניו -
לפי שכיבדו המקום תחילה לאהרן. אף משה כיבדו בסוף.
ומנין שכיבדו תחילה לאהרן?
שנאמר: ועלית אתה ואהרן עמך.
אף משה כיבדו בסוף, שנאמר: קרא למשה לאהרן ולבניו ואחר כך לזקני ישראל.

[ט, ב-ג]
(ג) ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת -
מלמד שאמר לו משה לאהרן אהרן אחי, אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן, שלח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש שמא יסטנך בביאתך למקדש.
ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני, והלא אף ישראל צריכים כפרה, שנאמר: ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת.
וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן?
אלא אמר להם: אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחילה שנאמר: וישחטו שעיר עזים, ויש בידכם בסוף, שנאמר: עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.

[ט, ד]
(ד) ושור ואיל לשלמים -
לפי שנדמית עבירה לשני מינים [לפיכך הביאו משני מינים, ומנין שנדמת עבירה לשני מינים?]
שנאמר: עשו להם עגל מסכה, ולהלן הוא אומר: וימירו את כבודם בתבנית שור (אוכל עשב), יבוא שור ויכפר על מעשה שור. יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל.
תדעו שנתרצה המקום לכפר על עונותיכם עבירה שאתם מיראים ממנה כבר נזבחה לפני המקום, שנאמר: לזבוח לפני ה'.
אמרו ישראל למשה: וכי היאך מדינה מקלסת את המלך ואינה רואה את המלך?
אמר להם על מנת כן, כי היום ה' נראה אליכם.

[ט, ה]
(ה) ויקחו את אשר ציווה משה -
בזריזות.

ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' -
קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו.
ומשל למלך שכעס על אשתו והוציאה, לאחר ימים נתרצה לה, מיד חגרה מתניה קשרה כתיפיה והיתה משמשת אותו יותר מדאי, אף כך ישראל: ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'.

[ט, ו]
(ו) ויאמר משה זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו -
מלמד שאמר להם משה לישראל אותו יצר הרע העבירו מלבבכם והיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום, כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר: ומלתם את ערלת לבככם.
מפני מה?
כי אני ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, עשיתם כן, וירא אליכם כבוד ה'.

זהו שאמר הכתוב: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם (בעמוד ענן ידבר אליהם), מלמד ששלשתן שקולים זה כזה.

[ט, ז]
(ח) קרב אל המזבח -
משל למה הדבר דומה?
למלך (בשר ודם) שנשא את האשה והיתה מתבישת מלפניו, נכנסה אצלה אחותה אמרה לה: אחותי, למה נכנסת לדבר זה אלא שתשמשי את המלך!
הגיסי דעתיך ובואי ושמשי את המלך.
כך אמר משה לאהרן: אהרן אחי

ויש אומרים:
היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתיירא ממנו, נכנס משה אצלו ואמר לו: אהרן אחי לא ממה שאתה מתיירא, הגיס דעתך וקרב אליו, לכך נאמר: קרב אל המזבח.

[ט, ח]
(ט) ויקרב אהרן אל המזבח -
בזריזות.

וישחט את עגל החטאת אשר לו -
בקרבנו התחיל תחילה.

[ט, טו]
ויקרב את קרבן העם -
משנפנה מקרבנותיו. בא לו לקרבן העם, תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם שקרבן העם אינו מכפר על הכהנים וקרבנו מכפר על ידו ועל יד העם, שנאמר: ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם.

וישחטהו ויחטאהו כראשון -
מה הראשון טעון חיטוי אף זה טעון חיטוי.
מה הראשון טעון שתי מתנות שהם ארבע, אף זה טעון שתי מתנות שהם ארבע.

[ט, טז]
(י) ויקרב את העולה ויעשה כמשפט -
מה עולה טעונה הפשט ונתוח אף זה טעון הפשט ונתוח.
מה עולה כולה כליל לאישים אף זו כולה כליל לאישים.
מה עולה עומד בצד המזרח וזורק. אף זו עומד בצד המזרח וזורק.
מה עולה פקעו איברים מעל המזבח מחזירם למערכה, אף זו אם פקעו איברים מעל המזבח מחזירם למערכה, לכך נאמר: ויעשה כמפשט.

[ט, יז]
(יא) ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה -
נאמר כאן מילוי ונאמר להלן מילוי, מה מילוי האמור להלן מלא קומצו אף מילוי האמור כאן מלא קומצו. ומה מילוי האמור להלן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול, אף מילוי האמור כאן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול.

(יב) ויקטר על המזבח מלבד עולת הבוקר -
מה בא זה ללמדנו?
אם ללמד שאם לא מצא מנחה יביא בהמה, כבר נאמר ויקרב את העולה ויעשה כמשפט, אם כן למה נאמר: ויקטר על המזבח מלבד עולת הבוקר?
מלמד ששתי מנחות היו שם, אחת עם העולה ואחת בפני עצמה.

[ט, יח]
(יג) וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם -
מכאן למדו שלמים לצבור.

ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה לפני ה' -
להגיד גדולתו של אהרן ושל בניו, שבשעה קלה למדו שבעה עבודות?
שחיטה,
קבלה,
וזריקה,
הזאה,
וחיטוי,
יציקה,
וכפרה.

(יד) ויהי ביום השמיני -
הוא יום שמיני לקדושת אהרן ובניו.
או יכול שמיני בחדש, כשהוא אומר: ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן, מלמד שבראש חדש הוקם המשכן.
יכול הוקם המשכן בראש חודש ושרת שכינה בשמיני בחודש?
תלמוד לומר וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדות, מלמד שביום [ש]הוקם המשכן בו ביום [שרת שכינה וביום ששרת שכינה בו ביום הוקם המשכן] שרת שכינה על מעשה ידי אהרן, שכל מעשה שבעת ימי המילואים היה משה משמש לא שרת שכינה על ידיו, עד שבא אהרן ושימש בבגדי כהונה גדולה ושרת שכינה על ידיו, שנאמר: כי היום ה' נראה אליכם.

(טו) מה תלמוד לומר ויהי?
מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנברא בו העולם, במעשה בראשית הוא אומר: ויהי ערב ויהי בוקר וכאן הוא אומר ויהי, וכיון שכילו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכם, שנאמר: וירא את כל המלאכה [והנה עשו אותה כאשר ציוה ה' כן עשו] ויברך אותם משה.
מהי ברכה שרכן?
אמר להם: תשרה שכינה במעשה ידיכם.

רבי מאיר אומר כך ברכן:
ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים,
והם אמרו לו: ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.
על אותה שעה הוא אומר: צאינה וראינה בנות ציון, בנים המצויינים לי [במילה ובתגלחת]. במלך שלמה - במלך שהשלום שלו.
בעטרה שעטרה לו אמו - זה אהל מועד שמצוייר בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש.
אמו - אין אמו אלא ישראל, שנאמר: ולאומי אלי האזינו.

(טז) ביום חתונתו - ביום ששרת שכינה בבית.
וביום שמחת לבו - ביום שירדה אש חדשה מן השמים וליחכה על גבי המזבח את העולה ואת החלבים.

[ט, כב]
(יז) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם -
באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאות כפים, לו ולדורותיו עד שיחיו המתים.

(יח) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים -
משנפנה מקרבנותיו ירד לו מן המזבח בשמחה.

[ט, כג]
(יט) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד -
כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה עומד [אהרן] ומצטער, אמר יודע אני שכעס עלי המקום ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל, כך עשה לי משה אחי שנכנסתי ונתביישתי ולא ירדה שכינה לישראל, מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל, לכך נאמר: ויבא משה ואהרן אל אהל מועד.

[ט, כד]
(כ) ותצא אש מלפני ה' -
כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום וליחכה על המזבח את העולה ואת החלבים פתחו פיהם ואמרו שירה.
על אותה שעה הוא אומר: רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה.



זה המדרש פנים אחרים הוא והוא שלם יותר מן הראשון – (מדברי ראב"ד).
[ט, כב]
(כט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם -
זה מקרא מסורס זה אלא ראוי לומר וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, שבירידתו נשא את כפיו ובירך את העם.

ויברכם -
בעמידה, יכול בעמידה ושלא בעמידה?
תלמוד לומר: לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו.
מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה.
וכן הוא אומר: ויקומו הכהנים והלוים ויברכו את העם וישמע את קולם ותבוא תפילתם למעון קדשו לשמים.
בדורו של חזקיהו מלך יהודה שהיו עוסקים בתורה מה הוא אומר בהם: ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים, בדורות אחרים שהיו עובדים עבודה זרה מה הוא אומר בהם?
ובפרשכם כפיכם [אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע וגו'].

(ל) ויברכם -
זו ברכה סתומה שאין אתה יודעה, חזר הכתוב ופירשה להלן: יברכך ה' וישמרך[יאר ה'פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך] וישם לך שלום.

[ט, כג]
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד -
למה נכנס משה עם אהרן?
ללמדו על מעשה הקטורת, או לא נכנס אלא לדבר אחר.
הריני דן, ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה, [מה ירידה מענין עבודה אף ביאה מענין עבודה.

ר' שמעון אומר:
יציאה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה],
מנין לביאה שהיא טעונה ברכה?
ודין הוא, ומה אם יציאה שאינה טעונה רחיצה טעונה ברכה ביאה שטעונה רחיצה אינו דין שטעונה ברכה?!
או חילוף, ומה אם ביאה שאינה טעונה ברכה טעונה רחיצה יציאה שטעונה ברכה אינו דין שטעון רחיצה?
לא, אם אמרת בביאה שכן הוא נכנס מחול אל הקודש תאמר ביציאה שכן יוצא מקודש לחול, בטל החילוף וחזרנו לדין, ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה, מה ירידה מעין עבודה אף ביאה מעין עבודה. הא למה נכנס משה עם אהרן?
ללמדו על מעשה הקטורת.

[ט, כד]
(לא) ותצא אש מלפני ה' [ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים] -
כיון שראו אש חדשה שירדה מן השמים וליחכה על המזבח את העולה ואת החלבים נפלו על פניהם ושיבחו לשמים, [שנאמר: וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם].
וכן בימי שלמה נפלו על פניהם, שנאמר: וכל בני ישראל רואים ברדת האש מן השמים וכבוד ה' על הבית ויכרעו על אפים ארצה על הרצפה וישתחוו להודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ועל אותו שעה הוא אומר: וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.
כימי עולם - כימי משה.
וכשנים קדמוניות - כשני שלמה.

רבי אומר:
כימי עולם - כימי נח.
וכשנים קדמוניות - כשנות הבל, שלא הייתה עבודה זרה בעולם.