פרשה יח: איש כי יהיה זב מבשרו
פרשה יט: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים



דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יהיה זב מבשרו וגו'
הדא הוא דכתיב: (קהלת יב) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך.

תנן, עקביא בן מהללאל אומר:

הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה:
דע מאין באת? מטפה סרוחה.
ולאן אתה הולך? לעפר רמה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו'.

ר' אבא בר כהנא אמר, בשם רב פפי ור' יהושע דסכנין, בשם ר' לוי:
שלשתן דרש ר' עקיבא מתוך פסוק אחד,וזכור את בוראך, בְּאֵרְךָ זו ליחה סרוחה.
בּוֹרְךָ, זו רמה ותולעה.
בּוֹרְאֳךָ, זה ממ"ה הקדוש ברוך הוא שעתיד ליתן לפניו דין וחשבון.
בימי בחורותיך, ביומי טליותך, עד דחילך עלך.
עד אשר לא יבואו ימי הרעה, אלו ימי זקנה.
והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה.

עד אשר לא תחשך השמש והאור וגו'.
השמש, זה קלסתר פנים.
והאור, זה המצח.
והירח, זה החוטם.
והכוכבים, אלו ראשי לסתות.

ושבו העבים אחר הגשם
ר' לוי אמר תרתי:
חדא לחברייא וחדא לבוריא.
חדא לחבריא:
בא לבכות זלגו עיניו דמעות.

חדא לבוריא:
בא להטיל מים הגללין מקדמין אותו.

ביום שיזועו שומרי הבית וגו'
ביום שיזועו שומרי הבית, אלו ארכבותיו.
והתעותו אנשי החיל, אלו צלעותיו.

רבי חייא בר נחמן אמר:
אלו זרועותיו.
ובטלו הטוחנות, זה הַמַּסָּס.
כי מעטו, אלו השינים.
וחשכו הרואות בארובות, אלו העינים.

ר' חייא בר נחמן אמר:
אלו כנפי הריאה שמשם יוצא הקול.
וסגרו דלתים בשוק, אלו נקביו של אדם שהן כמו דלת הפותח והסוגר.
בשפל קול הטחנה, בשביל שאין המסס טוחן.
ויקום לקול הצפור, הדין סבא כד שמע קול צפרין מציצין. אמר בליביה: ליסטין אתאן למקפחא יתי.
וישחו כל בנות השיר, אלו שפתותיו.

ר' חייא בר נחמיה אמר:
אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר.

גם מגבוה יראו וגו'
גם מגבוה יראו, הדין סבא דצווחין ליה: זיל לאתר פלן.
והוא שאיל ואמר: אית תמן מסקין? אית תמן מחתין?

וחתחתים בדרך
ר' אבא בר כהנא ור' לוי
ר' אבא בר כהנא:
חיתיתא של דרך נופל עליו.

וחרנא אמר:
התחיל מתאווה תוואים.
אמר: עד אתר פלן אית לי מהלך, באתר פלן לית לי מהלך.

וינאץ השקד, אילין קרסולות.
ויסתכל החגב, זה לוז של שדרה.

אדרינוס שחיק עצמות, שאל את ר' יהושע בר חנניא, אמר לו:
מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא?
אמר לו: מלוז של שדרה.
אמר לו: מן הן את מודע לי?
אייתי יתיה קומוי,
נתנו במים ולא נמחה,
טחנו בריחים ולא נטחן,
נתנו באש ולא נשרף,
נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום.

ותפר האביונה, זו התאוה שהיא מטילה שלום בין איש לאשתו.

ר' שמעון בן חלפתא הוה סליק, שאיל בשלמיה דרבי, בכל ירח וירח.
כיון דסב יתיב ליה ולא יכול למיסק.
יום חד סליק, א"ל: מה עיסקך דלית את סליק לגבי, היך דהוית יליף?
אמר ליה: רחוקות נעשו קרובות, קרובות נעשו רחוקות, שתים נעשו שלש, ומטיל שלום בבית בטל.
[ופירושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עינייא דהוו חמיין מרחוק, כדו אפילו מקרוב לית אינון חמיין.
קרובות נעשו רחוקות, אילין אודניי' דהוו שמעין בחד זמן, בתרי זמני כדו אפילו במאה זימנין לית אינון שמעין.
שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי ומטיל שלום בבית בטל זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]

כי הולך האדם אל בית עולמו, בית העולם לא נאמר, אלא בית עולמו ,מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו.

משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיוטין, אף על פי שהכל נכנסין בפולין אחד כל אחד ואחד שרוי לפי כבודו.
כך אע"פ שהכל טועמין טעם מיתה, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו.
וסבבו בשוק הסופדים, אלו התולעים.
עד אשר לא ירתק חבל הכסף, זה חוט השדרה.
ותרוץ גולת הזהב, זו גולגולת.

רבי חייא בר נחמיא אמר:
זו גרגרת שמכלה את הזהב ומריקה את הכסף.
ותשבר כד על המבוע, זו כרס.

ר' חייא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
לאחר ג' ימים כריסו של אדם נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו: הילך מה שגזלת וחמסת ונתת לי!

רבי חגי בשם ר' יצחק מייתי לה מן הדין קריא:
(מלאכי ב)וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.

רבי אבא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה סברה דהיא חזרה ליה, וכיון דהיא חמיא ליה דאישתני זיוהון דאפוי, היא אזלת לה, דכתיב: (איוב יד) אך בשרו וגו'.

בר קפרא אמר:
עד שלשה ימים תוקפו של אבל קיים.
למה?
שצורת הפנים ניכרת.

דתנן:

אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידין לאחר ג' ימים.

ונרוץ הגלגל אל הבור
תרין אמוראין:
חד אמר:
כאילין גלגליא דצפורי.

וחורנא אמר:
כאילין רגבייא דטבריא, כמה דתימא: (שם כד) מתקו לו רגבי נחל.

וישב העפר על הארץ כשהיה וגו'
ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון:
אימתי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה?
כששב העפר אל הארץ כשהיה, ואם לאו (שמואל א כה) ואת נפש אויביך יקלענה וגו'.

ר' ישמעאל ב"ר נחמן מתני לה בשם ר' אבדימי דמן חיפא:
לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה אמר לו: ראה שאני טהור וביתי טהור, וככר שנתתי לך טהור. אם אתה נותנת לי כדרך שאני נתתי לך מוטב, ואם לאו הריני זורקה לפניך.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה: ראה שאני טהור ומעוני טהור ומשרתי טהורים ונשמה שנתתי לך טהורה, אם אתה מחזירה לי כדרך שאני נותנה לך מוטב, ואם לאו הריני טורפה לפניך.
כל אלו בימי זקנותו, אבל בימי בחרותו אם חטא לוקה בזיבות ובצרעת.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: איש כי יהיה זב מבשרו.


דבר אחר:
איש כי יהיה זב מבשרו
זה שאמר הכתוב (חבקוק א) איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא.
איום ונורא הוא, זה אדם הראשון.

ר' יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי:
בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון מלא כל העולם כולו.
בראו ממזרח למערב, שנאמר: (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני.
מן הצפון לדרום, שנאמר: (דברים ד)ולמקצה השמים ועד קצה השמים.

ומניין אף כחללו של עולם?
תלמוד לומר: (תהלים קלט) ותשת עלי כפכה.
ממנו משפטו ושאתו יצא, זו חוה, הדא הוא דכתיב: (בראשית ג) ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי וגו'.

דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה עשו, הדא הוא דכתיב: (שם כז) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה.

אמר רבי יצחק:
עובדיה גר אדומי היה והיה מתנבא על אדום, (עובדיה א)ולא יהיה שריד לבית עשו.

דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה סנחרב, דכתיב: (ישעיה לו)מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי.
ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו, (מלכים ב יט) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב.

דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה חירם מלך צור, דכתיב: (יחזקאל כח) בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך.
ממנו משפטו ושאתו יצא, זה נבוכדנצר.

אמר רבי סימון:
מסורת אגדה היא חירם בעל אמו של נבוכדנצר היה עמד עליו והרגו, הדא הוא דכתיב: (שם כח) ואוציא אש מתוכך היא אכלתך.

דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה נבוכדנצר.
(ישעיה יד) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו'.
ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך.
אמרו: כל אותן שבע שנים שעברו על נבוכדנצר נטלו את אויל מרודך והמליכוהו תחתיו, וכיון שחזר נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שהיה נכנס בבית האסורים בימיו לא היה יוצא משם לעולם, שנאמר: (שם) אסיריו לא פתח ביתה, וכיון שמת, חזרו על אויל מרודך להמליכו.
א"ל: איני שומע לכם! בראשונה שמעתי לכם נטלני וחבשני בבית האסורים ועכשיו הרי הוא הורגני! ולא האמין להם, עד שגררוהו והשליכוהו לפניו, הדא הוא דכתיב: (שם) ואתה השלכת מקברך וגו'.

אמר רבי אבינא:
ולא עוד, אלא כל שונא ושונא שהיה לו היה בא ודוקרו בחרב, לקיים מה שנאמר: (שם) לבוש הרוגים מטועני חרב.

דבר אחר:
איום ונורא הוא, אלו ישראל, דכתיב: (תהלים פב) אני אמרתי אלהים אתם.
ממנו משפטו ושאתו יצא, שלקו בזיבות ובצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן: איש כי יהיה זב מבשרו.


דבר אחר:
איש כי יהיה זב מבשרו
זה שאמר הכתוב: (ישעיה יז) ביום נטעך תשגשני ובבקר זרעך תפריחי.
ביום נטעך, ביום שנטעתי אתכם לי לעם עשיתם פסולת, כמה דאת אמר: (יחזקאל כב) סיגים כסף היו.
תשגשגי, שגישתון אורחא, הדא הוא דכתיב: (משלי כו)כסף סיגים מצופה על חרש.

דבר אחר:
תשגשני, ששגישתון בי, הדא הוא דכתיב: (תהלים עח)ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו.

ובבקר זרעך תפריחי
ר' חמא בר חנינא ור' ישמעאל ב"ר נחמן
ר' חמא בר חנינא אמר:
משל לאחד, שהיתה לו ערוגת ירק מלאה
השכים בבקר ומצאה שהוריקה.

ר' ישמעאל ב"ר נחמן אמר:
לאחד שהיתה לו ערוגה מלאה פשתן השכים בבקר ומצאה גבעולין.

נד קציר, נדנדתם עליכם קצירין של מלכות קצירין של יסורים קצירו של מלאך המות.

דאמר רבי יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך המות ואמר לו: אף על פי שעשיתי אותך קוזמוקטור על הבריות אין לך עסק באומה זו.

למה?
שהן בני, הדא הוא דכתיב: (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם.
ואומר: (שם ה) ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, וכי יש חשך למעלה והכתיב (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא?!
אלא זה מלאך המות שקרוי חשך, הדא הוא דכתיב: (שמות לב) והלוחות מעשה אלהים המה וגו'. אל תקרי חָרוּת, אלא חֵרוּת.

ר' יהודה ורב נחמן ורבנן
ר' יהודה אמר:
חירות ממלאך המות.

ר' נחמן אמר:
חירות מן המלכיות.

ורבנן אמרי:
חירות מן היסורין.

ביום נחלה, ביום שהנחלתי לכם את התורה.

(ישעיה יז) וכאב אנוש
ר' יוחנן ורבנן
ר' יוחנן אמר:
הבאתם עליכם מכה מגרת ומתשת.

ר' יוחנן אמר:
הבאתם עליכם מכה גברתנית ומתשת.

ואי זו?
זו זיבות וצרעת לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן: איש איש כי יהיה זב מבשרו.


תני ר' שמעון בן יוחאי:
בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, באותה שעה לא היה בהן זב ומצורע ולא חיגרין ולא סומים ולא אילמים ולא חרשים ולא שוטים.
על אותה שעה הוא אומר: (שיר ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך, וכיון שחטאו לא עברו ימים קלים עד שנמצאו בהן זבין ומצורעים.
על אותה שעה הוא אומר: (במדבר ה) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו'.

מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת?
רב הונא בשם ר' הושעיא אמר:
ע"י שהיו מליזין אחר גדוליהן ואומרים: משפחה זו של פלוני לאו של מצורעים היא?!
ללמדך שאין הנגעים באים אלא על לשון הרע.

ר' תנחומא אומר:
על ידי שהיו מליזין אחרי הארון ואומרים: ארון זה הורג את נושאיו ואין נגעים באים אלא על לשון הרע. לכך נתחייבו ישראל בזיבות וצרע.

ורבנן אמרי:
מן העגל, דכתיב: (שמות לב) וירא משה את העם כי פרוע הוא, שפרחה בהן צרעת, כמה דאת אמר: (ויקרא יג) וראשו יהיה פרוע.

רבי יהודה בר רבי סימון אמר:
ממתאוננים, שנאמר: (במדבר יא)עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא.

מהו לזרא?
רבי הונא אמר:
לזרנא ולבוטנא.

וריש לקיש אמר:
לאסכרא.

רבי אבא אמר:
לאזהרה.

ר' אביתר אמר:
לקרדא.

רשב"י אמר:
ובלבד שתהיו מרחקין ביותר, ממה שאתם מקרבין בו.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
מכאן נעשו זרים לאהל מועד.


ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
בשר ודם נותן אכסיריה.
והקב"ה נותן אכסיריה, שנאמר: (שם ה) צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה.

בשר ודם, חובש בבית האסורים,
והקב"ה חובש בבית האסורין, שנאמר: והסגיר הכהן את הנגע.

בשר ודם, גוזר טירודא,
והקב"ה, גוזר טירודא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו.

בשר ודם, נותן קטפרס,
והקב"ה, נותן קטפרס, (דברים כה) ארבעים יכנו לא יוסיף.

בשר ודם, גובה קטירקי,
והקב"ה, גובה קטירקי, (שם כב) וענשו אותו מאה כסף.

בשר ודם, נותן דונטיבה,
והקב"ה, נותן דונטיבה, (שמות טז)הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.

בשר ודם, נותן פרוקיפי,
והקב"ה, נותן פרוקיפי, (במדבר א) שאו את ראש וגו'.

בשר ודם, נותן אנונס,
והקב"ה, נותן אנונס, (שמות טז)עומר לגולגולת מספר נפשותיכם.

בשר ודם, מכה אדם ע"י עדים,
והקב"ה, מכה אותו על ידי עצמו, (דברים לב)מחצתי ואני ארפא.

ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר:
בשר ודם, מכה באיזמל ומרפא ברטייה,
אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: (ירמיה ל) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך.



ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו'
זה שאמר הכתוב (שיר ה) ראשו כתם פז וגו'.
ראשו, זו תורה, דכתיב: (משלי ח)ה' קנני ראשית דרכו.

דאמר רבי הונא בשם ריש לקיש:
שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם, שנאמר: (שם) ואהיה אצלו אמון וגו', ויומו של הקב"ה אלף שנים שנאמר: (תהלים צ) כי אלף שנים בעיניך וגו'.
כתם פז, אלו דברי תורה שנאמר: (שם יט) הנחמדים מזהב ומפז רב, דברים שנבראו מבראשית, חרותים מכתם פז.
(שיר ה') קווצותיו תלתלים,זה הסירגול.
שחורות כעורב, אלו קוצי האותיות דברי ר' אליעזר.

ר' יהושע אומר:
תלתלים.
במי הן מתקיימות?
במי שמשחיר ומעריב בהן.

אמר רבי שמואל בר אמי:
דברי תורה צריכין השחרה והערבה, שנאמר: (איוב לח) מי יכיל לעורב צידו למוד מאליהו ע"י שהשחיר והעריב בתורה ולא כבר זימנתי לו עורבים, שנאמר: (מלכים א יז)והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו'.

מהיכן היו מביאין לו?
משולחנו של יהושפט.

אמר רבי שמואל בר אמי:
דברי תורה צריכין השחרה והערבה.

בפרנסה מנין?
מי יכין לעורב צידו.
כך אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל ביתו כעורב הזה אינו זוכה לדברי תורה.

ר' אסי הוה עסקן חמי חד עורב עביד קן, עביד ביעין, עביד אפרוחין. נסבינון ויהבינון בקידרתא חדתא, ואשע באפיהון ג' יומין. בתר תלתא יומין פתח באפיהון למידע מה אינון עבדין. אשכח יתהון דעבדין צואה, וצואה עבדה יתושין והוו פרחין לעיל מנהון ואכלין להון. קרא עליהן הדין פסוקא: מי יכין לעורב צידו.

ר' יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אומר:
אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר: (איכה ב) קומי רוני בלילה.

ריש לקיש אמר:
ביום ובלילה, שנאמר: (יהושע א) והגית בו יומם ולילה.

ריש לקיש הוה פשיט קראי, וכד הוה מטי באילין קראי, (משלי לא) ותקם בעוד לילה.
(איכה ב) קומי רוני בלילה, היה אומר: יפה למדני ר' יוחנן.
חזר ואמר: לית אתון חמין אולפני מה נהיר באפי.

ולמה?
דהוה דלילא ודיממא.


ר' חנין דציפורין פתר קרא:
בתלולית זו של עפר.

מי שטפש מהו אומר?
מי יכול לקצות את זו!

מי שפקח מהו אומר?
הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר, עד שאני קוצץ את כולה.
כך מי שטיפש אומר: מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים.

מי שפיקח מהו אומר?
הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה.

אמר רבי אמי:
(משלי כד)ראמות לאויל חכמות.

אמר רבי יוחנן:
לככר תלוי באוירו של בית.
מי שטיפש אומר:
מי יכול להוריד את זה?
מי שפיקח אומר: ולא אחר תלאו, אלא מביא שני קנים ומספקן זה לזה ומורידו.
כך מי שטיפש אומר: מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם?!

מי שפיקח אומר: והוא לא מאחר למדה, אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר, עד שאני לומד את כל התורה כולה.

אמר רבי לוי:
משל לטרסקל נקוב, ששכר בעליו פועלים למלאתו.
מי שטיפש מהו אומר?
מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו?!

מי שפיקח מהו אומר?
ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל?!

כך מי שהוא טיפש מהו אומר?
מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה?!

מי שהוא פיקח מהו אומר?
ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן?!

אמר רבי זעירא:
אפילו דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה תלתלי תלתלים הן יכולין להחריב את העולם כולו ולעשות אותו תל, כענין שנאמר: (דברים יג) והיתה תל עולם לא תבנה עוד.

אמר רבי אלכסנדרי בר חגאי: (בשם) ר' אלכסנדרי קרובה (קרובץ)
אם מתכנסים כל אוה"ע להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין. כך אם מתכנסים כל אומות העולם לעקור דבר אחד מהתורה אינן יכולין.

ממי את למד?
משלמה על ידי שביקש לעקור אות אחת מן התורה עלה קטיגורו.

ומי קטרגו?
רבי יהושע בן לוי אמר:
י' של ירבה קטרגו.

תני, ר' שמעון:
ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו: רבש"ע! עקרני שלמה ועשאני פלסתר שכל דייתיקי ששנים וג' דברים בטלין הימנה כולה בטילה. והרי שלמה המלך ביקש לעקור יו"ד ממני!
כתיב: (שם יח) ולא ירבה לו נשיםוהרבה לו.
לא ירבה לו סוסים, והרבה לו סוסים.
לא ירבה לו כסף וזהב, והרבה לו כסף וזהב.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: צא לך, הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויו"ד ממך אינה בטילה לעולם!

ר' הונא בשם ר' אחא אמר:
יו"ד שנטל הקב"ה משמה של שרה חלקו לשנים חציו לאברהם וחציו לשרה.

אמר רבי יהושע בן קרחה:
יו"ד של שרה עלתה ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא אמרה לפניו: רבש"ע! עקרתני משמה של אותה צדקת?!
א"ל הקב"ה: צא! לשעבר היית בשמה של נקבה בסופה של תיבה, אבל עכשיו הריני נותנך בשמו של זכר בראשו של תיבה, הדא הוא דכתיב: (במדבר יג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
(דברים ו)שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
אם את עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את כל העולם כולו.

(שמות לד) כי לא תשתחוה לאל אחר.
אם אתה עושה רי"ש דל"ת נמצא את מחריב את כל העולם כולו.

(ויקרא כב) ולא יחללו את שם קדשי.
אם אתה עושה חי"ת ה"א נמצא מחריב את העולם כולו.

(תהלים קנ) כל הנשמה תהלל יה הללויה.
אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם.

(ירמיה ה)כחשו בה'.
אם אתה עושה בי"ת כ"ף מחריב העולם.

(הושע ה) בה' בגדו.
אם אתה עושה בי"ת כ"ף אתה מחריב את כל העולם.

(שמואל א ב) אין קדוש כה'.
אם אתה עושה כ"ף בי"ת אתה מחריב את העולם.

(שם) כי אין בלתך
אמר רבי אבא בר כהנא:
כולה בלה ואת לית בלה.
כי אין בלתך, אין לבלותך.


ר' יהודה ב"ר סימון פתר קרא:
בתלמידי חכמים.
כתוב אחד אומר: (שיר ה) שחורות כעורב.
וכתוב אחד אומר: (שם) מראהו כלבנון בחור כארזים.
וכתיב: (נחום ב) מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו?!
אלא אלו בני תורה שהן נראין כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים.

ר' שמואל בר יצחק פתר קריא:
בפרשיותיה של תורה, אע"פ שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים כגון: הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת, אמר הקדוש ברוך הוא: הרי הן עריבות עלי, שנאמר: (מלאכי ג)וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים וגו'.
תדע לך שהוא כן, שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו כאחת, אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה, איש איש כי יהיה זב מבשרו ואשה כי יזוב זוב דמה וגו'.


ר' כהן פתח:
(קהלת י) בעצלתים ימך המקרה וגו', ע"י שנתעצלו ישראל מלחנות במחלוקת לפני הר סיני.
ימך המקרה, (שמות יט)וירד ה' על הר סיני.
(תהלים יח) ויט שמים וירד.

ובשפלות ידים, ע"י שנשתפלו ישראל מלחנות במחלוקת, ידלף הבית.
גם עבים נטפו מים.

דבר אחר:
בעצלתים ימך המקרה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה, ימך המקרה. (ישעיה כב) ויגל את מסך יהודה, גלי דכסי.
ובשפלות ידים, ע"י שנשתפלו מלעשות תשובה בימי ירמיה ידלף הבית.
(עמוס ו) כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים.
מה הדין רסיסה אית מינה אליסים, והדין בקיעה לית מינה אליסין לא דמו להדדי.

דבר אחר:
בעצלתים ימך המקרה, על ידי שהאדם הזה מתעצל לכסות את ראשו כראוי, ימך המקרה, הרי הוא נעשה דאומטיקום.
ובשפלות ידים, על ידי שהאדם הזה משתפל לקנח גופו כראוי יעלה גופו חטטין.

ר' אבהו פתר קריא:
באשה, ע"י שהאשה זו מתעצלת מלכסות את עצמה כראוי, ימך המקרה, הדא הוא דכתיב: (ויקרא כ) וגלה את ערותה, את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה.
ובשפלות ידים, על ידי שהאשה הזו משתפלת מלבדוק עצמה בעונתה, ידלף הבית הרי היא מתרבה בדמים, הדא הוא דכתיב: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים.

טביתא אמתא דרבן גמליאל, היתה בודקת בחביות, כיון שהרגישה ישבה לה.
א"ל: הא קהיתין?
א"ל: לא.
כיון דאיתבונן אמר: ווי, דהא אזיל חמרא!
א"ל: על כל חבית וחבית הייתי בודקת ולא הרגשתי אלא בזו.
א"ל: תתיהב ליך נפשך היך כמה דיהבת לנפשי.


דבר אחר:
ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים
זה שאמר הכתוב: (ד"ה ב טו) וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה.

ומי נתנבא הפסוק הזה?
עזריה בן עודד הנביא אמר: עתידין ימים לבא לישראל ללא אלהי אמת שאין מדת הדין נעשה בעולם וללא כהן מורה שהכהונה גדולה עתידה ליבטל, וללא תורה שעתידין סנהדרין ליבטל, כיון ששמעו אותו הדור כן רפו ידיהן יצתה בת קול ואמרה:חזקו ידים רפות.

ר' יודן ור' פנחס
ר' יודן אמר:
(ישעיה לה)חזקו ידים רפות, ידים שהן נראין כאלו רפות.
וברכים כושלות אמצו, שהן נראות כאלו כושלות.

ר' פנחס אמר:
חזקו ידים רפות, שרפיתם עצמכם במעשיכם הרעים.
וברכים כושלות אמצו, שכשלתם במעשיכם הרעים.

(שם) אמרו לנמהרי לב
ר' הושעיא רבה אמר:
למפגרי לבא, שנאמר: (נחום ב) ימהרו חומתה.

ר' יהושע בן לוי אמר:
כגון אלו שהן דוחקין את הקץ, שנאמר: (בראשית כד) ותמהר ותורד כדה.
חזקו אל תיראו, לפי שהיו ישראל אומרים (תהלים מב) היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך.
יצתה בת קול ואמרה להן: (ישעיה לה) הנה אלהיכם נקם יבוא, מי שהוא עתיד לשלם גמולן של אומות העולם. (שם)גמול אלהים הוא יבא ויושיעכם.

וימים רבים לישראל
וכי ימים רבים היו?!
אלא ע"י שהיו ימים של צער היה קורא אותן רבים.
דכוותה: (מלכים א יח) ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר.

ר' ברכיה ור' חלבו, בשם רבי יוחנן:
שלשה חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה ושנים עשר באמצע, הרי שמונה עשר חדשים.
וכי ימים רבים היו?!
אלא ימים של צער לפיכך הוא קורא אותן רבים.

ודכוותה: (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם.
וכי רבים היו?!
אלא על ידי שהיו ימים של צער.

ודכוותה: (אסתר א) שמונים ומאת יום.
וכי רבים היו?!
אלא ע"י שהיו וכו'.
והדין פסוקא ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים.

תני, ר' חייא:
ימים שנים רבים שלשה, מכאן ואילך אין זו נדה, אלא דוה.
והנדה בנדתה אין כתיב כאן, אלא והדוה בנדתה.

אמר רבי שמלאי:
צער גדול נתן הקב"ה לאשה זו שמאחר שמשמרת ימי זיבה יושבת ומשמרת ז' ימי נדה, והתורה קורא אותה נדה והדוה בזיבתה אין כתיב כאן, אלא והדוה בנדתה.

ר' יוחנן, בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
ומה אם האשה הזו ע"י שפירשה שנים שלשה ימים התורה קורא אותה נדה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשנו ותפארתנו כמה ימים וכמה שנים כמה קיצים וכמה עיבורים על אחת כמה וכמה!


דבר אחר:
ואשה כי יזוב זוב דמה
מי קיים מצות זיבה?
יכניהו בן יהויקים אמרו כיון שעלה נבוכדנצר להחריב את ירושלים, עלה וישב לו בדפנו של אנטוכיא, ירדה סנהדרי גדולה לקראתו.
אמרו לו: הגיע זמנו של בית זה ליחרב?!
אמר להם: לאו, אלא יהויקים מרד בי תנוהו לי ואלך!
באו אצלו ואמרו לו ליהויקים: נבוכדנצר בעי לך!
אמר להן: כך עושין דוחין נפש מפני נפש דוחין נפשי ומקיים נפשיכון?!
כתיב (דברים כג) לא תסגיר עבד אל אדוניו?!
אמרו לו: לא כך עשתה זקנתך לשבע בן בכרי?!
כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלוהו לו.

וכיצד שלשלוהו?
רבי אליעזר ור' שמעון
ר' אליעזר ב"ר נתן אומר: חי שלשלו אותו, כמה דאת אמר: (יחזקאל יט) ויתנהו בסוגר בַּחַחִים, בַּחַיִּים כתיב.

ר' שמעון אומר:
מת שלשלו אותו לו, כמה דאת אמר: (שם) למען לא ישמע קולו עוד.

אמר רבי יהושע בן לוי:
אני מקיים דברי שניהם.
חי שלשלו אותו, אלא שהיה מפונק ומת בידם.

מה עשה לו נבוכדנצר?
ר' יהודה ור' נחמיה
ר' יהודה אומר:
נטלו והחזירוהו בכל ערי יהודה וישב עליו בפרדימוס והרגו וקרע את החמור והכניסוהו לתוכו, הדא הוא דכתיב: (ירמיה כב) קבורת חמור יקבר.

ר' נחמיה אומר:
נטלו והחזירו בכל ערי ישראל והרגו והיה מחתך ממנו כזיתים ומשליך לכלבים, הדא הוא דכתיב: קבורת חמור יקבר.

היכן היא קבורת חמור?
לא במעי הכלב הוא שהנביא מקנתר עליו, ואומר: (מלכים ב כד) ויתר דברי יהויקים וכל אשר עשה.

רבי יוחנן אמר:
ג' אמוראין -
חד אמר:
שהיה לבוש כלאים.

וחד אמר:
שמשך לו ערלה.

וחד אמר:
שנמצאת כתובת קעקע חקוקה על בשרו.

ר' יוחנן אמר:
על ידי שבא על אמו ועל כלתו ועל אשת אביו.

דאמר רבי יוחנן:
כללו של דבר בפתח שיצא בו נכנס.

ר' יהושע בן לוי אמר:
על שהושיב בירניות בירושלים.

מהו בירניות?
ביירן ציירן שהיה הורג את בעליהם ומענה את נשיהם ומכניס ממונם לטמיון, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל יט) וידע אלמנותיו.
כיון שהרגו נבוכדנצר המליך את יכניה בנו תחתיו וירד לו לבבל. יצאו כל בני בבל לקלסו.
אמרו לו: מה עשית?
אמר להם: יהויקים מרד בי והרגתיו והמלכתי יכניה בנו תחתיו.
אמרו לו: מתלא אמר:

גור טב מכלב ביש, לא תרבי גור ביש, מכלב ביש עאכ"ו! מיד שמע להם
ועלה וישב בדפנו של אנטוכיא.

ירדו סנהדרי גדולה לקראתו ואמרו לו: הגיע זמנו של בית זה ליחרב?!
אמר להם: לא אלא אותו שהמלכתי תנוהו לי ואני הולך לי.
אזלין אמרין ליכניה: נבוכדנצר בעי לך!
מה עשה?
עמד וכנס כל מפתחות בית המקדש ועלה לראש הגג ואמר:
רבש"ע! הואיל ולא זכינו להיות גזברין לפניך עד עכשיו היינו בעלי בתים נאמנים לפניך, מכאן ואילך הרי מפתחותיך לפניך!

תרין אמוראין -
חד אמר:
כמין יד של אש ירדה ונטלתן ממנו.

וחד אמר:
משעה שזרקן עוד לא ירדו.

מה היו בחוריהן של ישראל עושין?
היו עולין לראש גגותיהן ונופלים מתים, הדא הוא דכתיב: (ישעיה כב) משא גיא חזיון מה לך איפא כי עלית כלך לגגות.

מה עשה נבוכדנצר?
נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שהיה נחבש בימיו לא היה יוצא משם לעולם.

(שם יד) על שום אסיריו לא פתח ביתה
גלה יהויכין וגלתה סנהדרי גדולה עמו, הדא הוא דכתיב: (ירמיה כב) העצב נבזה נפוץ.

ר' אבא בר כהנא אמר:
כעצם הזה של מוח שבשעה שאתה מנפצו אינו יפה למאומה כו'.
עד שאלתיאל, שאל הקדוש ברוך הוא לב"ד של מעלה והתירו לו את נדרו.
באותה שעה ישבה סנהדרי גדולה על דעתה ואמרו: בימינו מלכות בית דוד פוסקת אותו, שכתוב בו: (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי.

מה נעשה?
נלך ונפייס לגדלת וגדלת למלכה ומלכה למלך.
הלכו ופייסו לגדלת וגדלת למלכה ומלכה למלך.

מה היה שם אשתו של נבוכדנצר?
רב הונא אמר:
שמירם שמה.

ר' אבין אמר:
שמירמות שמה.

ורבנן אמרין:
שמירעם שמה ע"י שנולדה ברעם.
כיון שבא נבוכדנצר להזקק לה א"ל: את מלך ויכניה אינו מלך?!
אתה מבקש תפקידך ויכניה אינו מבקש תפקידו?!
מיד גזר ונתנו לו אשתו.

וכיצד שלשלוה לו?
ר' שבתי אמר:
דרך קנקלין שלשלוה לו.

ורבנן אמרי:
פתחו המעזיבה ושלשלוה לו.
כיון שבא להזקק לה, אמרה: כשושנה אדומה ראיתי פרש ממנה מיד. הלכה וספרה וטהרה וטבלה.
אמר לו הקב"ה: בירושלים לא קיימתם מצות זיבה ועתה אתם מקיימין, שנאמר: (זכריה ט) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור, נזכרתם אותו הדם שבסיני בשביל כן, שלחתי אסיריך.

אמר רבי שבתי:
לא זז משם עד שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עונותיו.
על אותה שעה אמר: (שיר ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
יצתה בת קול ואמרה להם: (ירמיה ג)שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.