פרשה כח: קורבן העומר
פרשה כט: יום הדין ויום תרועה
פרשה ל: ארבעה מינים



דבר אל בני ישראל והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן
הדא הוא דכתיב: (קהלת א) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש.

אמר ר' בנימין בן לוי:
בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטין לצד מינות.
אמרו: כך היה ראוי שלמה לומר (שם יא) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך?! משה אמר: (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
ושלמה אמר: (קהלת יא) והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, אלא הותרה רצועה, לית דין ולית דיין, כיון שאמר: (שם יא) ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, אמרו: יפה אמר שלמה.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות. אמרו: כך היה שלמה צריך לומר: מה יתרון לאדם.
יכול אף בעמלה של תורה במשמע?
חזרו ואמרו: אילו אמר בכל עמל ושתק היינו אומרים: אף בעמלה של תורה במשמע הוא, הא אינו אומר, אלא בכל עמלו, בעמלו הוא שאינו מועיל, אבל בעמלו של תורה מועיל.

אמר ר' יודן:
תחת השמש אין לו, למעלה מן השמש יש לו.

ר' לוי ורבנן,
ר' לוי אומר:
כל מה שהבריות מגדלין במצות ובמעשים טובים בעולם הזה דיין שהקדוש ברוך הוא מזריח להם השמש, שנאמר: (שם א) וזרח השמש ובא השמש.

ורבנן אמרי:
כל מה שהצדיקים מגדלין במצות ובמעשים טובים בעוה"ז, דיין שהקב"ה מחדש פניהם כגלגל חמה, שנאמר: (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

אמר רבי ינאי:
בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא אחת של בשר מן השוק כמה יגיעות הוא יגע, כמה צער הוא מצטער עד שבישלה והבריות ישנין על מטותיהן והקדוש ברוך הוא משיב רוחות, ומעלה עננים ומגדל צמחים ומדשן את הפירות ואין נותנים לו, אלא שכר העומר, הדא הוא דכתיב: והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן.

אמר רבי פנחס:
בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה יגיעות הוא יגע, עד שלא ינגבה והבריות ישנין על מטותיהן והקב"ה מוציא מעט רוח ומנגב את הארץ.

אמר ר' אבין:
בא וראה כמה היו ישראל מצטערין על מצות העומר.

דתנינן תמן:

קצרוהו ונתנוהו בקופה והביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור, כדי לקיים בו מצות קלי, דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים:

בקנין ובקלחות היו חובטין אותו, כדי שלא יתמעט. נותנו באבוב ואבוב היה מנוקב, כדי שתהא האור שולט בו ושטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו הביאוהו לרחיים של גרוסות.

כל כך למה?
כדי להוציא ממנו עשרון שהיה מנופה בי"ג נפה.

אמר ר' לוי:
הרי שחרשת וזרעת ועדרת וכסחת וקצרת ועמרת ודשת ועשית תבואה בגרנין, אם אין הקדוש ברוך הוא מוציא לך מעט רוח שתזרה מהיכן אתה חי?!
הוי, אין אתם נותנין לי אלא שכר הרוח.
הוי, מה יתרון לו שיעמול לרוח.

רבי שמעון ברבי נסב איתתא צווח רבי לכל רבנן ולא צווח לבר קפרא:
כתב ליה על תרע ביתיה: אחר שמחתך אתה מאית, מה יתרון לשמחתך?!
נפק רבי אסתכל ביה, אמר: מאן הוא דין דלא צווחינן ליה, דכתיב: אלין מילין?

אמרו ליה, בר קפרא אמר: למחר אנא עביד אריסטון בגופיה, עביד אריסטון וצווח ליה, כיון דעלון אורחין יתבין למיגס, כיון דהוה מגיסא עליל, הוה אמר עליה תלת מאוון דמתלין, על הדין תעלה, והוי צנין ולא טעמין אורחין כלום.

אמר רבי למשמשנוי:
למה מגוסיא נפקין ולא מטעמין?
אמרין ליה: אית תמן חד גבר סב, וכיון דמגוסי עליל, הוה אמר תלת מאוון דמתלין על הדין תעלה, והוא צנין.

סליק רבי לגביה א"ל:
בגין מה את לא תשבוק אריסיא דיגסון?
אמר: דלא תימר למיגס אתיתי, אלא על דלא צווחת יתי עם חבירי:

אמר ר' אלעזר:
כתיב: (ירמיה ה) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו יהיב לכון כולא, ולית אתון צריכין ליה מן הדין?!
(שם) שבועות חקות קציר ישמור לנו.
ישמור לנו, מרוחות רעות ומטללין רעי.

ואימתי?
באלו שבע שבועות שבין פסח לעצרת.

תני רבי חייא:
שבע שבתות תמימות תהיינה.

אימתי הן תמימות?
בזמן שישראל עושין רצונו של מקום.

אמר ר' יהושע:
סנטרך אנא, ולית את יהיב לי דסנטרותי?!

אמר רבי ברכיה:
מגירסך אנא, ולית את מטעים לי תבשילך, דנדע מה אינון צריכין אם טל, אם מטר?!
הוא שדוד אמר: (תהלים סח) גשם נדבות תניף אלהים.
אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אם גשם היא צריכה נדבות.
ואם טל היא צריכה תניף אלהים.

אמר רבי ברכיה:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עומר לכל אחד ואחד מכם, הדא הוא דכתיב: (שמות טו) עומר לגלגולת ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד מכלכם.
ולא עוד, אלא שאינו של חטים אלא של שעורים.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: והבאתם את עומר.


דבר אחר:
והבאתם את עומר
הדא הוא דכתיב: (איוב ה) אשר קצירו רעב יאכל.
אשר קצירו, זה נמרוד.
רעב יאכל, זה אברהם אבינו ע"ה.
ואל מצינים יקחהו, לא בזיין ולא במגן, אלא בתפלה ותחנונים, הדא הוא דכתיב: (בראשית יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות.

ריש לקיש אמר, בשם בר קפרא:
אליעזר לבדו היה ששמו של אליעזר שמונה עשר ושלש מאות.

ושאף צמים חילם
מי דחק בממונו של נמרוד?
אברהם וכל המצומתין לו.

דבר אחר:
אשר קצירו, זה פרעה.
רעב יאכל, זה משה.
ואל מצינים יקחהו, לא בזיין ולא במגן, אלא בתפלה ובתחנונים, הדא הוא דכתיב: (שמות יד) ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי.

ושאף צמים חילם
מי דחק בממונו של פרעה?
משה וכל המצומתין לו.

דבר אחר:
אשר קצירו, זה סיחון ועוג.
רעב יאכל, זה משה.
ואל מצינים יקחהו, ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו.

ושאף צמים חילם
מי דחק בממונן של סיחון ועוג?
משה ואהרן, וכל המצומתין לו.

דבר אחר:
אשר קצירו, זה סיסרא.
רעב יאכל, זה דבורה וברק.
ואל מצינים יקחהו, מן שמים נלחמו.

ושאף צמים חילם.
מי דחק על ממונו של סיסרא?
דבורה וברק, וכל המצומתים להם.

דבר אחר:
אשר קצירו, זה סנחריב.
רעב יאכל, זה ישעיהו וחזקיה.
ואל מצינים יקחהו, ויתפלל חזקיה המלך וישעיה הנביא בן אמוץ.

ושאף צמים חילם
מי דחק בממונו של סנחריב?
ישעיה וחזקיהו, וכל המצומתין להון.

דבר אחר:
אשר קצירו, זה המן.
רעב יאכל, זה מרדכי ואסתר.
ואל מצינים יקחהו, שק ואפר יוצע לרבים.

ושאף צמים חילם
מי דחק בממונו של המן הרשע?
מרדכי ואסתר, וכל המצומתין להן.

דבר אחר:
אשר קצירו, אלו ל"א מלכים.
רעב יאכל, זה יהושע.
ואל מצינים יקחהו, לא בזיין ולא במגן, אלא בתפלה ותחנונים, שנאמר: (יהושע ז) ויאמר ה' אל יהושע קום לך.

ושאף צמים חילם
מי דחק בממונן של ל"א מלכים?
יהושע, וכל המצומתין לו.

ומאיזה זכות זכו ישראל לירש הארץ?
הוי אומר, בזכות מצות העומר, דכתיב: גביה: כי תבואו. לפיכך משה מזהיר את ישראל, ואומר להם: כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר.


והניף את העומר לפני ה'
וכיצד היה מניפו?
רבי חמא בר עוקבא, בשם ר' יוסי בר' חנינא אמר:
מוליך ומביא מעלה ומוריד.
מוליך ומביא, למי שהעולם כולו שלו.
מעלה ומוריד, למי שהעליונים ותחתונים שלו.

רבי סימון ברבי יהושע אמר:
מוליך ומביא, כדי לבטל רוחות קשות.
מעלה ומוריד, כדי לבטל טללים קשים.


אמר רבי אבון ור' נחמיה ור' יעקב בר אבא בשם ר' יהודה ברבי סימון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש היא ר' יוחנן אמר:
לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען, הדא הוא דכתיב: (בראשית יז) ונתתי לך ולזרעך אחריך ע"מ, ואתה את בריתי תשמור.

ואיזה?
זה מצות העומר.

ריש לקיש אמר:
לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו. הוי אומר: בזכות קמח שעורים.

אמר רבי אבהו ורבי סימון ורבי יהושע בן לוי:
היא שעמדה להם בימי גדעון, שנאמר: (שופטים ז) ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים.

מהו צליל לחם שעורים?
רבנן אמרי:
על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים.

ובזכות מה ניצולו?
בזכות לחם שעורים.

ואיזו?
זו מצות העומר.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
היא שעמדה להם בימי חזקיהו הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל) והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה' עליו בתופים ובכנורות ובמלחמות תנופה נלחם בם.

וכי יש מלחמת תנופה באותו הדור?
הוי אומר: זו מצות העומר.

ורבנן אמרו:
היא שעמדה להן בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ד) ואתה קח לך חטים ושעורים.

ר' חמא בר רבי חלפתא אמר:
ריבה בהן שעורין.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
ריבה בהן דברים שהן מריצין לבני מעים.

ושמואל אמר תמן אמרין:
עבדין מיניה לכלבא ולא טעמא.

שאלה מטרונא אחת את ר' יוסי אמרה לו:
כמה נצטער אותו צדיק?
כמה עבדים וכמה שפחות יש לו והן מפסלין באוכלין ומשקין שלו?
אמר לה: כל כך למה?
להודיעך שכל זמן שישראל בצער אף הצדיקים הוון עמהם בצער.

ר' לוי אמר:
היא שעמדה להם בימי המן.

דאמר ר' לוי:
כיון שראה מרדכי את המן בא כנגדו והסוס בידו.
אמר: דומה אני, שאין רשע זה בא אלא להרגני והוון תלמידיו יתבין תניין קמוי.
אמר להם: עמדו וברחו שמא תכוו בגחלתי.
אמרו ליה: בין לקטול בין לחיי אנן עמך ולא נשבקך!

מה עשה?
נתעטף בטליתו ועמד בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא ותלמידוי יתבין תניין.
אמר להם: במה אתם עוסקים?
אמרו לו: במצות העומר שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה.
אמר להון: הדין עומרא, במאי הוה דדהב או דכסף?
אמרו לו: דשעורין.
אמר להון: וכמה הות טימי דידיה בעשרה קנטרין?
אמרין ליה: סגין בי' מנין.
אמר להון: קומו דנצחו עשרת מנכון לעשרת אלפים קנטריא דכספא.
כיון דשמעת אסתר כן, אפקת כרוז בכל מדינתא ואמרה: לא יפתח בר נש חנות בגו שוקא כל עמא יפקון להון, פרטי דיהודאי בעי למצטבלא.
כיון דחסל מן מצלי, אמר המן למרדכי: לבוש הדין פורפירא והב הדין כלילא על רישך וסק רכוב הדין סוסיא.
אמר ליה: שוטה שבעולם לית את ידע דאנא מן שקא ומן קטמא, אית בר נש לביש פורפירא דמלכא דלא סחי?! מה את בעי לבזוייא למלכותא?!
אזל בדיל בלנאי ולא אשכחיה.
מה עבד?
אסר מטי ווסתיה ועל מזניה וקנחיה ועל אסחיה. כיון דחסל לבש פורפירא.
אמר לו: הב הדין כלילא דמלכא בראשך.
א"ל: אית בר נש יהיב כלילא דמלכא ברישיה ולא מספר?!
מפני מה את בעי לבזוייא למלכותא?!
אזל בגין ספרא ולא אשכחיה.

מה עביד?
אפיק מאני ספוריה, ויתיב ומספר ליה, עד דהוי יתיב ומספר ליה שרי מתנח.
א"ל: מה לך?
א"ל: ווי ליה לההוא גברא, מה אתא עלוי, מאן דעביד קומוס בגרון, מאן דעביד קומוס קלטור, מאן דעביד מנסטאר פלטין, אתעביד בלנאי וספר!
אמר: ולינא חכים לאבוה דההוא גברא, שחיק טמיא, בכפר קרינוס בלנאי וספר, ואלין אינון מאניא ספוריה?!
כיון דחסל מן מספרא ליה א"ל: קום רכוב על הדין סוסיא.
א"ל: לית בי כח דאנא גבר סב.
אמר: ולית אנא גבר סב?!
א"ל: ולאו את גרמת לנפשך?!
אמר ליה: קום דאנא מימיך לך קדל ודרוס עלי, וסוק ורכוב הדין סוסיא למקימא עליכון, מה דאמר כתבכון: (דברים לג) ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך.
כיון שרכב על הסוס התחיל מקלס להקב"ה, ואמר: (תהלים ל) ארוממך ה' כי דליתני ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי.

תלמידיו מה אמרו?
(שם)זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו כי רגע באפו וגו'.

אותו רשע מהו אומר?
(שם) ואני אמרתי בשלוי וגו', ה' ברצונך העמדתה להררי עוז.

אסתר מה אמרה?
אליך ה' אקרא מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך.

ישראל מה אמרו?
(שם)שמע ה' וחנני הפכת מספדי למחול לי.

אמר רבי פנחס:
ובקריאת שמע היה עוסק ולא הפסיק שנאמר: (תהלים ל) למען יזמרך כבוד.



בחדש השביעי באחד לחדש
הדא הוא דכתיב: (תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים.

תני, בשם ר' אלעזר:
בכ"ה באלול נברא העולם.

ואתיא דרב כההיא דתני ר' אלעזר דתנינן:
בתקיעתא דרב, זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון.
כי חוק לישראל הוא וגו'.
ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות.

נמצאת אתה אומר: ביום ר"ה בשעה ראשונה עלה במחשבה.
בשניה, נתייעץ עם מלאכי השרת.
בשלישי, כנס עפרו.
ברביעי, גבלו.
בחמישי, רקמו
בששי, עשאו גולם.
בשביעי, נפח בו נשמה.
בשמיני, הכניסו לגן.
בתשיעי, נצטוה.
בעשירי, עבר.
באחד עשר, נידון.
בשנים עשר, יצא בדימוס.
אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס.
אימתי?
בחדש השביעי באחד לחדש.


ר' נחמן פתח:
(ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב, דכתיב: (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
אלו שרי אומות העולם.

דאמר ר' שמואל בר נחמן:
מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עֲוָקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר: אפשר שאין לזה ירידה?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו, הדא הוא דכתיב: (עובדיה א) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך.

אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר:
מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד.
אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב: אף אתה עולה.
באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר:
שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן?
אמר לו הקב"ה: ואתה אל תירא, אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית, לא האמין ולא עלה.

אמר רבי ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש:
(תהלים עח) בכל זאת חטאו (לו) [עוד] ולא האמינו בנפלאותיו, זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת. ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות.
באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב"ה: רבש"ע! יכול לעולם?!
אמר לו (ירמיה ל) ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמה דאת אמר: (ישעיה לט) מארץ רחוקה באו אלי, מבבל.
(ירמיה ל) ואת זרעך מארץ שבים, מגליא ומאספמיא ומחברותיה.
ושב יעקב, מבבל.
ושקט, ממדי.
ושאנן, מיון.
ואין מחריד, מאדום.
כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה, אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן. אעשה כלה.
ואותך לא אעשה כלה, אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם, כמה דאת אמר: לא תכלה פאת שדך, לא אעשה כלה.
ויסרתיך למשפט, מייסרך ביסורין בעוה"ז, כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא.

אימתי?
בחדש השביעי.


יהודה ברבי נחמן פתח:
(תהלים מז) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר.
בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה.

מאי טעם?
עלה אלהים בתרועה.
ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב: ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והופך עליהם מדת הדין לרחמים.

אימתי?
בחדש השביעי.


ר' יהושע פתח:
(תהלים פט) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון.

ר' אבהו פתר קרא:
בחמשה זקנים שהם נכנסים לעבר את השנה.

מה הקדוש ברוך הוא עושה?
מניח סנקליטיא שלו מלמעלן ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם מלמטן, מלאכי השרת אומרים: הא תקיף! הא תקיף! הא אלהא! הא אלהא! מי שכתוב בו: (שם) אל נערץ בסוד קדושים רבה מניח סנקליטין שלו ומצמצם שכינתו ביניהם למטה?!

כל כך למה?
שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר פניהם, הדא הוא דכתיב: באור פניך יהלכון.

אמר רבי יאשיה:
כתיב: אשרי העם יודעי תרועה.
וכי אין אומות העולם יודעים להריע?
כמה קרנות יש להן?
כמה בוקינוס יש להם?
כמה סלפירגסי יש להם?
ואמרת: אשרי העם יודעי תרועה?!
אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים.

אימתי?
בחדש השביעי.


ר' ברכיה פתח, בשם רבי ירמיה:
(משלי טו) אורח חיים למעלה למשכיל אין אורח חיים אלא תורה, כמה דאת אמר: (שם ג) עץ חיים היא למחזיקים בה.

דבר אחר:
אורח חיים למעלה למשכיל
אין אורח אלא יסורין, כמה דאת אמר: (שם ו) ודרך חיים תוכחת מוסר.
למעלה למשכיל, למי שמסתכל למצותיה של תורה.

מה כתיב למעלה מן הענין?
לא תכלה פאת שדך.


ר' ברכיה פתח:
(תהלים פא) תקעו בחדש שופר
וכי כל החדשים אינן חדש?!
אלא בכסה.
וכל החדשים אינן נכסין?!
אלא ליום חגנו.
והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג בפני עצמו, אלא איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו?
אי אתה מוצא אלא בחדש תשרי.

בחדש זה, תחדשו מעשיכם.
בשופר, בחדש הזה שפרו מעשיכם.
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה.
מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו,
כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת רחמים.

אימתי?
בחדש השביעי.


ר' לוי, בשם ר' חמא ב"ר חנינא פתח:
(ישעיה מח) כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל אני ה' מלמדך להועיל, מסקיד לך, כמה דהדין מסאסא מסקד להדא פרתא.
ג' שמות נקרא לו מלמד:
מרדע ,
דרבן,
מלמד,

שמלמד הפרה לחרוש, כדי שתתן חיים לבעליה.
מרדע שמורה דעת לפרה.
דרבן שמורה בינה לפרה.
אמר הקב"ה: ומה אם לפרתו עושה אדם דרבן ליצרו הרע שמוציאו מחיי העולם הזה והבא עאכ"ו!

מדריכך בדרך תלך
ר' לוי, בשם ר' חמא, ברבי חנינא אמר:
משל לבן מלכים שהיה לו דין בפני אביו.
אמר לו אביו: ואם אתה מבקש לזכות לפני בדין ביום הזה מני נקולוגוס פלוני ואת זכי לפני בדין.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! אם אתם מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה, תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין.

באחד
זה אברהם, שנאמר: אחד היה אברהם.

זכרון תרועה
זה יצחק, שנאמר: (בראשית כב) וירא והנה איל.

מקרא קודש
זה יעקב, שנאמר: (ישעיה מח) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי.

ואימתי תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין?
בחדש השביעי.


ר' חייא בר אבא, בשם ר' לוי פתח: (תהלים סב) אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד.
בנוהג שבעולם מה הבריות אומרים: איש פלוני נושא פלונית, אך הבל בני אדם.
פלונית תנשא לפלוני, כזב בני איש המה מהבל יחד.

אמר ר' חייא:
עד שהן עשוין הבל בתוך מעי אמן הם יחד.

אמר רב נחמן:
כל הבלים וכזבים שבני אברהם אבינו עושים בעוה"ז כדאי הוא לכפר בעד כולם, הדא הוא דכתיב: (יהושע יד) האדם הגדול בענקים.
במאזנים לעלות, במאזנים הוא מתכפר להם בחדש שמזלו מאזנים.

ואיזה?
זה חדש תשרי.
תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך.

אימתי?
בחדש השביעי.

דבר אחר:
בחדש השביעי
שהוא משובע בכל.
גתות בתוכו,
ברכות בתוכו,
כפור בתוכו,
סוכה בתוכו,
לולב וערבה בתוכו.


דבר אחר:
בחדש השביעי
ר' ברכיה היה קרי ליה:
ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה, הדא הוא דכתיב: (בראשית כב) ויאמר בי נשבעתי נאם ה'.

מה צורך היה לשבועה?
ר' ביבי בר אבא, בשם ר' יוחנן אמר:
עמד אברהם אבינו בתפלה ותחנונים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך בשעה שאמרת לי: (שם כב) קח נא את בנך את יחידך, היה בלבי מה להשיבך והיה בלבי מה לאמר אתמול אמרת לי:כי ביצחק יקרא לך זרעועכשיו אתה אומר לי: והעלהו שם לעולה?!
אלא כשם שהיה לי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבותיך, (תהלים לח) כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו, כך כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם, ועמוד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים, ותרחם עליהם ותהפוך להם מדת הדין למדת רחמים.

אימתי?
בחדש השביעי.


וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו.
מלמד שהראה הקב"ה לאברהם אבינו את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש אחר.
אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: כך עתידין בניך להיות נאחזים בעונות ונסבכים בצרות וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: (זכריה ט) וה' אלהים בשופר יתקע.

אמר רבי הונא, בר' יצחק:
מלמד שהראה הקב"ה לאברהם את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש זה.
אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: כך הם עתידין בניך נאחזין באומות ונסבכין בצרות, ונמשכין ממלכות למלכות מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: (שם) וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו.

ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין, בשם ר' לוי אמר:
כל ימות השנה ישראל עוסקין במלאכתן ובר"ה נוטלין שופרותיהן ותוקעין לפני הקב"ה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים.

אימתי?
בחדש השביעי.


כל השביעין חביבין לעולם.
למעלן השביעי חביב:
שמים,
ושמי השמים,
ורקיע,
ושחקים,
זבול,
ומעון,
וערבות.
וכתיב: (תהלים סח) סולו לרוכב בערבות ביה שמו.

בארצות שביעית חביבה:
ארץ,
אדמה,
ארקא,
גיא,
ציה,
נשיה,
תבל.
וכתיב: (שם צו) והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים.

בדורות, שביעית חביב:
אדם,
שת,
אנוש,
קינן,
מהללאל,
ירד,
חנוך.
וכתיב: (בראשית ה) ויתהלך חנוך את האלהים.

באבות שביעי חביב:
אברהם,
יצחק,
ויעקב,
לוי,
קהת,
עמרם,
משה.
וכתיב: (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים.

בבנים, השביעי חביב:
שנאמר: דוד הוא השביעי.

במלכים, השביעי חביב:
שאול,
איש בושת,
דוד,
שלמה,
רחבעם,
אביה,
אסא.
וכתיב: (ד"ה ב יד) ויקרא אסא אל ה'.

בשנים, שביעי חביב:
שנאמר: (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה.

בשמיטין, שביעי חביב.
שנאמר: (ויקרא כה) וקדשתם את שנת החמשים.

בימים, שביעי חביב.
שנאמר: (בראשית ב) ויברך אלהים את יום השביעי.

בחדשים, שביעי חביב.
שנאמר: (ויקרא כג) בחדש השביעי באחד לחדש.


ר' יוחנן וריש לקיש הוון יתבין מתקשין ואמר תנינן:

יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין, אבל לא במדינה.

אם דבר תורה הוא ידחה בגבולים, אם אינו דבר תורה אפילו במקדש לא ידחה, עד דאינון יתיבון מתקשין, עבר כהנא אמרין: אתא מרא דשמעתא ניזיל ונשאל ליה.
אזלין ושאילון ליה, אמר לון:
כתוב אחד אומר: (שם) זכרון תרועה.
וכתוב אחד אומר (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם.

הא כיצד?
בזמן שבא בשבת זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין.

אמר רשב"י:
ידחה במקדש שהן יודעין זמנו של חדש, ואל ידחה בגבולין שאין יודעין בזמנו של חדש.

דאמר רשב"י:
יום תרועה יהיה לכם ועשיתם אשה, מקום שהקרבנות קריבין.

אמר ר' תחליפא קיסרא:
בכל מוספין כתיב:והקרבתם, וכאן כתיב: ועשיתם אשה.
הא כיצד?
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם לפני כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה, הדא הוא דכתיב: (ישעיה סו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה.



ולקחתם לכם ביום הראשון
ר' אבא בר כהנא פתח:
(משלי ח) קחו מוסרי ואל כסף.
קחו מוסרה של תורה,ואל כסף.

(ישעיה נה) למה תשקלו כסף בלא לחם.
למה אתם שוקלים כסף לפני עשו?
בלא לחם, על שלא שבעתם מלחמה של תורה.

(שם) ויגיעכם בלא לשבעה
למה אתם יגעים ואומות העולם שבעים?
בלא לשבעה, על שלא שבעתם מיינה של תורה, דכתיב: (משלי ט) ושתו ביין מסכתי.

ר' ברכיה ור' חייא אבוי, בשם ר' יוסי בן נהוראי אמר:
כתיב (ירמיה ל) ופקדתי על כל לוחציו, אפילו על גבאי צדקה חוץ משכר סופרים ומשנים שאינן נוטלין, אלא שכר בטלה בלבד, אבל שכר דבר אחד מן התורה אין כל בריה יכולה ליתן מתן שכרה.

תני:

מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם, חוץ ממה שמוציא בשבתות, וימים טובים, וראשי חדשים, ומה שהתינוקות מוליכים לבית רבן, אם מוסיף מוסיפין לו, אם פוחת פוחתין לו.

ר' יוחנן, הוה מטייל סלק מטבריא לצפורין, והוה ר' חייא בר אבא מסמך ליה.
מטון חד בית חקל, אמר: הדין בית חקלא הוה דידי, וזבינית יתיה, בגלל למזכי באורייתא.
מטון חד דבית כרמא, אמר: הדין בית כרמא דידי הוית, וזבינת יתיה בגלל למזכי באורייתא.
מטון חד דבית זיתא אמר הדין בית זיתא דידי הוה וזבינית יתיה בגלל למזכי באורייתא.

שרי ר' חייא בכי, אמר רבי יוחנן:
מה את בכי?
א"ל: אל דלא שבקת לסיבותך כלום.
א"ל: קלה היא בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שנברא לששה ימים וקניתי דבר שניתן לארבעים יום?! שנאמר: (שמות לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה.
וכתיב: (דברים ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה.

כד דמך ר' יוחנן, הוה דורו קורא עליו: (שיר ח) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה,שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו.

כד דמך ר' הושעיא איש טיריא, ראו מטתו שפרחה באויר והיה דורו קורא עליו: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב הקב"ה לאבא הושעיא איש טיריא בוז יבוזו לו.

כד דמך ר' אלעזר בר' שמעון היה דורו קורא עליו (שם ג) מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל.

מהו מכל אבקת רוכל?
אלא, דהוה קריי ותניי ופייטן ודרשן.

אמר רבי אבא בר כהנא:
משכר לקיחה אתה למד שכר לקיחה.
במצרים כתיב: (שמות יב) ולקחתם אגודת אזוב.

בכמה הוית טימיא דידיה?
בד' מיני, והוא גרם לישראל לירש:
ביזת הים,
ביזת סיחון ועוג,
ביזת ל"א מלכים.
לולב שעומד על האדם בכמה דמים וכמה מצות יש בו עאכ"ו!
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: ולקחתם לכם ביום הראשון.


דבר אחר:
ולקחתם לכם
הדא הוא דכתיב: (תהלים טז) תודיעני אורח חיים שובע שמחות.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: תודיעני באיזה פילון מפולש לחיי העולם הבא.

ר' יודן אמר:
אמר הקב"ה לדוד: אם חיים אתה צריך יסורין אתה צריך, כדכתיב: (משלי ו) ודרך חיים תוכחת מוסר.

שובע שמחות
שבענו בחמשה שמחות:
מקרא,
משנה,
תלמוד,
תוספתא,
ואגדות.

דבר אחר:
שובע שמחות את פניך, אלו שבע כתות של צדיקים שעתידים להקביל פני שכינה ופניהם דומות:
לחמה,
ולבנה,
לרקיע,
לכוכבים,
לברקים,
ולשושנים,
ולמנורה הטהורה, שהיתה בבהמ"ק.

לחמה מנין?
שנאמר: (שיר ו) ברה כחמה.

ללבנה מנין?
שנאמר: יפה כלבנה.

לרקיע מנין?
שנאמר: (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.

לכוכבים מנין?
שנאמר: (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

לברקים מנין?
שנאמר: (נחום ב) מראהו כלפידים כברקים ירוצצו.

לשושנה מנין?
שנאמר: (תהלים פ) למנצח על שושנים.

למנורה הטהורה מנין?
שנאמר: (זכריה ד) ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה.

(תהלים טז) נעימות בימינך נצח
וכי מי מודיענו איזו כת החביבה והנעימה שבהן?

תרין אמורין:
חד אמר:
זו שבאה מכחה של תורה ומכחן של מצות.

ואוחרנא אמר:
אלו סופרין ומשנין שמלמדין תינוקות באמת, שהן עתידין לעמוד בימינו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב: נעימות בימינך נצח.

דבר אחר:
שֹׂבַע שמחות, אל תהי קורא כן, אלא שֶׁבַע שמחות.
אלו שבע מצות שבחג ואלו הן:
ד' מינין שבלולב,
וסוכה,
חגיגה,
ושמחה.

אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה?!
אמר רבי אבין:
משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידיה, אנן ידעין דהוא נצוחייא.
כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא.
לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: ולקחתם לכם ביום הראשון.


דבר אחר:
ולקחתם לכם ביום הראשון
הדא הוא דכתיב: (שם קב) פנה אל תפלת הערער וגו', שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם והן אומרין: נצחו ישראל, שנאמר: (שמואל א טו) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם.

הוא שדוד אומר לישראל: אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר: נעימות בימינך נצח, הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם שנאמר: וגם נצח ישראל.
לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: ולקחתם לכם.


אמר ר' אבין:
פנה אל תפלת הערער

ואמר ר' אבין: אין אנו יכולין לעמוד על אפו של דוד. פעמים שקורא עצמו עני, פעמים שקורא עצמו מלך.

הא כיצד?
בשעה שהיה צופה ומביט שצדיקים עתידין לעמוד ממנו כגון: אסא, יהושפט, חזקיה, ויאשיה, היה קורא עצמו מלך, שנאמר: (תהלים עב) אלהים משפטיך למלך תן.
ובשעה שצופה רשעים יוצאים ממנו כגון: אחז, מנשה, אמון היה קורא עצמו עני, שנאמר: (שם קב) תפלה לעני כי יעטוף.

ר' אלכסנדרי פתר קריה: בפועל הזה.
מה הפועל הזה יושב ומשמר לכשיפליג מלאכתו קימעא וילקישנה בסוף, כמה דאת אמר: (בראשית ל) והיו העטופים ללבן.

מהו העטופים?
ר' יצחק ברבי חלקיה אמר:
לקישא.

דבר אחר:
פנה אל תפלת הערער, היה לו לומר לא בזה תפלתו ואם לא בזה תפלתם היה לו לומר פנה אל תפלת הערערים, אלאפנה אל תפלת הערער, זה תפלתו של מנשה מלך יהודה שהיה ערער ממעשים טובים.
ולא בזה את תפלתם, זו תפלתו ותפלת אבותיו, דכתיב: (ד"ה ב לג) ויתפלל אליו ויעתר לו.

מהו ויעתר לו?
אמר רבי אליעזר בר ר' שמעון:
בערבייא צווחין לחתירתא עתירתא.

וישיבהו ירושלים למלכותו
במה השיבו?
ר' שמואל בר יונה אמר, בשם ר' אחא:
ברוח השיבו, כמה דאת אמר: משיב הרוח.
באותה שעה וידע מנשה כי ה' הוא האלהים.
באותה שעה אמר מנשה: אית דין ואית דיינא.


ר' יצחק פתר קרייא: בדורות הללו שאין להם:
לא מלך,
ולא נביא,
לא כהן,
ולא אורים ותומים,
ואין להם אלא תפלה זו בלבד.
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע! אל תבזה את תפלתם.
(תהלים קב) תכתב זאת לדור אחרון, מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים.
ועם נברא יהלל יה, שהקב"ה בורא אותן בריה חדשה.

דבר אחר:
תכתב זאת לדור אחרון, זה דורו של חזקיהו שהיה נטוי למיתה.
ועם נברא יהלל יה, שבראן הקדוש ברוך הוא בריה חדשה.

דבר אחר:
תכתב זאת לדור אחרון, זה דורו של מרדכי שהיו נטויין למיתה.
ועם נברא יהלל יה, שבראן בריה חדשה.

דבר אחר:
תכתב זאת לדור אחרון, אלו דורות הללו שהם נטויין למיתה.
ועם נברא יהלל יה, שהקב"ה עתיד לבראות אותן בריה חדשה.
ומה עלינו לעשות?
ליקח לולב ואתרוג, ונקלס להקדוש ברוך הוא. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר: ולקחתם לכם ביום הראשון.


דבר אחר:
ולקחתם לכם ביום הראשון, הדא הוא דכתיב: (תהלים צז) יעלוז שדי וכל אשר בו.
יעלוז שדי,זה העולם שנאמר: (בראשית ד: ויהי בהיותם בשדה.
וכל אשר בו,אלו הבריות, כמה דאת אמר: (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה(ד"ה א טז).

אז ירננו עצי היער
אמר ר' אחא:
היער וכל עצי היער.
היער, אלו אילנות שעושין פירות.
וכל עצי היער, אלו אילנות שאינן עושין פירות.

לפני מי?
לפני ה'.

למה?
כי בא בראש השנה ויום הכפורים.

מה לעשות?
(תהלים צח) ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים.


דבר אחר:
ולקחתם לכם ביום הראשון, הדא הוא דכתיב: (שם כו) ארחץ בנקיון כפי, במקח ולא בגזל.

דתנינן תמן:

לולב הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול.

ואסובבה את מזבחך ה'
כההיא דתנינן תמן:

בכל יום ויום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר:
אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הושיעה נא.

ר' יהודה אומר:
אני והו הושיעה נא, אותו היום מקיפין המזבח שבעה פעמים.
(שם) לשמוע בקול תודה, אלו הקרבנות.

ולספר כל נפלאותיך
אמר ר' אבין:
זה הלל.
שיש בו לשעבר,
ויש בו לעתיד לבא,
ויש בו לדורות הללו,
ויש בו לימות המשיח,
ויש בו לימות גוג ומגוג.

(שם קיד) בצאת ישראל ממצרים לשעבר.
(שם קטו) לא לנו ה',
לדורות הללו.

אהבתי כי ישמע ה',
לימות המשיח.

כל גוים סבבוני,
לימות גוג ומגוג.

אלי אתה ואודך אלהי ארוממך,
לעתיד לבא.


דבר אחר:
ולקחתם לכם
תני ר' חייא:
במקח ולא בגזל.
לכם
לכל אחד ואחד מכם.

לכם
משלכם ולא הגזול.

אמר רבי לוי:
מי שלוקח לולב גזול, למה הדבר דומה?
ללסטים שיושב בפרשת דרכים ומקפח לעוברים ושבים. חד זמן, עבר עלוי חד לגיון למגבי דמוסיא דההיא מדינתא, קם קדמיה וקפחיה ונסב כל מה דהוה בידיה.
בתר יומין אצתייד ההוא ליסטא, ואתחבש בפילקי.
שמע ההוא לגיונא ואזל לגביה וא"ל: הב לי מה דקפחתני ואנא מליף עליך זכו קדם מלכא.
א"ל: מן כל מה דקפחית ומן כל מה דנסבית לית ליה לההוא גברא כלום, אלא הדין טפיטא דתחותי, והוא מן דידך.
א"ל: הב יתה לי ואנא מליף עליך זכו קדם מלכא.
א"ל: נסביה.
א"ל: תהוי ידע דאת עליל למחר קדם מלכא לדינא והוא שאיל ואמר לך: אית לך בר נש מליף עליך זכו?
ואת א"ל: אית לגיון פלן מוליף עלי זכו והוא משלח וקרי לי ואנא אתי למילף עלך זכו, קדמוי למחר אוקימתיה קדם מלכא בדינא שאל ליה מלכא, א"ל: אית לך בר נש מליף עליך זכו?
א"ל: אית לגיון פלוני מליף עלי זכו.
שלח מלכא וקריא ליה, א"ל: חכם את על הדין גברא זכו?
א"ל: חכם אנא כד שלחתני למגבי דמוסיא דההוא מדינתא, קם קדמי וקפח ונסב כל מה דהוה עמי והדין טפיטא דהוא מן דידי מסהיד עלוי כל העם צווחין ואומרין: אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.
כך אדם לוקח לולב לזכות בו ואם היה גזול צווח לפני הקב"ה ואומר: גזול אני! חמוס אני! ומלאכי השרת אומרים: אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.


ביום הראשון
זה ט"ו ואתה אומר ביום הראשון?!

ר' מנא דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
משל למדינה, שחייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו התיר להם שליש מדמוסא שלהם. בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש.
כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה, אנשים ונשים וטף וקלסוהו והתיר להם הכל.
אמר להון מלכא: מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא.

כך בערב ר"ה גדולי הדור מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן.

ומר"ה ועד יוה"כ היחידים מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן.

וביום הכפורים כולן מתענין, אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל: מה דאזיל אזל, מן הכא ולהלן נחיל חושבנא.

ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו.

וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקב"ה ואומר להם: מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא.
לפיכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון.

אמר רב אחא:
כי עמך הסליחה מר"ה הסליחה ממתנת אצלך.

כל כך למה?
למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך.


ביום הראשון
ביום ולא בלילה.

ביום
ואפילו בשבת.

ביום הראשון
אינו דוחה את השבת, אלא יום הראשון בלבד.

פרי עץ הדר
תני ר' חייא:
עץ שטעם עצו ופריו שוה זה אתרוג.

הדר
בן עזאי אמר:
הדר באילנו משנה לשנה.

תרגום עקילס הגר:
הדר
שהוא דר על המים.

כפות תמרים
ר' טרפון אומר:
כפות
אם היה פרוד יכפפנו.

וענף עץ עבות
שענפיו חופין את עצו. הוי אומר: זה הדס.

וערבי נחל
אין לי אלא של נחל של בקעה ושל הרים מניין?
תלמוד לומר: וערבי נחל.

אבא שאול אומר:
וערבי נחל
שנים ערבה ללולב וערבה למקדש.

ר' שמעון אומר:
פרי עץ הדר
אחד.

וכפות תמרים
אחד.

וענף עץ עבות
שלשה.

וערבי נחל
שני דליות ואחת שאינה קטומה.

ר' טרפון אומר:
אפילו שלשתן קטומות.


דבר אחר:
פרי עץ הדר
זה הקב"ה, שכתוב בו: (תהלים קד) הוד והדר לבשת.

כפות תמרים
זה הקב"ה שכתוב בו: (שם צב) צדיק כתמר יפרח.

וענף עץ עבות
זה הקב"ה, דכתיב: (זכריה א) והוא עומד בין ההדסים.

וערבי נחל
זה הקב"ה, דכתיב ביה: (תהלים סח) סולו לרוכב בערבות ביה שמו.


דבר אחר:
פרי עץ הדר
זה אברהם שהדרו הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, שנאמר: (בראשית כד) ואברהם זקן בא בימים, וכתיב (ויקרא יט) והדרת פני זקן.

כפות תמרים
זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח.

וענף עץ עבות
זה יעקב.
מה הדס זה, רחוש בעלין,
כך היה יעקב רחוש בבנים.

וערבי נחל
זה יוסף.
מה ערבה זו, כמושה לפני ג' מינין הללו,
כך מת יוסף לפני אחיו.

דבר אחר:
פרי עץ הדר
זו שרה שהידרה הקב"ה בשיבה טובה,
שנאמר: (בראשית יח) ואברהם ושרה זקנים.

כפות תמרים
זו רבקה.
מה תמרה זו, יש בה אוכל ויש בה עוקצין,
כך העמידה רבקה צדיק ורשע.

וענף עץ עבות
זו לאה.
מה הדס זה רחוש בעלין,
כך היתה לאה רחושה בבנים.

וערבי נחל
זו רחל.
מה ערבה זו, כמושה לפני ג' המינין,
כך רחל מתה לפני אחותה.


דבר אחר:
פרי עץ הדר
זו סנהדרי גדולה של ישראל שהידרם הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, שנאמר: (ויקרא יט) מפני שיבה תקום.

כפות תמרים
אלו תלמידי חכמים שכופין את עצמן ללמוד תורה אלו מאלו.

וענף עץ עבות
אלו שלשה שורות של תלמידים, שיושבין לפניהם.

וערבי נחל
אלו שני סופרים של דיינין, שעומדים לפניהם וכותבין דברי המזכים ודברי המחייבין.


דבר אחר:
פרי עץ הדר
אלו ישראל.
מה אתרוג זה, יש בו טעם ויש בו ריח.
כך ישראל, יש בהם בני אדם, שיש בהם תורה, ויש בהם מעשים טובים.

כפות תמרים
אלו ישראל.
מה התמרה הזו, יש בו טעם ואין בו ריח.
כך הם ישראל, יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.

וענף עץ עבות
אלו ישראל.
מה הדס, יש בו ריח ואין בו טעם.
כך ישראל, יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.

וערבי נחל
אלו ישראל.
מה ערבה זו, אין בה טעם ואין בה ריח.
כך הם ישראל, יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

ומה הקב"ה עושה להם?
לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הדא הוא דכתיב: (עמוס ט) הבונה בשמים מעלותיו.

ואימתי הוא מתעלה?
כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר: (שם) ואגודתו על ארץ יסדה.
לפיכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון.


ר' יהודה, בשם ר' שמעון בן פזי פתח:
(משלי ד) שמע בני וקח אמרי.
הרבה קיחות צויתי אתכם בשביל לזכותכם.
אמרתי אליכם: (במדבר יט) ויקחו אליך פרה אדומה תמימה, שמא בשבילי?!
אלא בשבילכם לטהר אתכם, דכתיב: (שם) והזה הטהור על הטמא.

אמרתי לכם: (שמות כה) ויקחו לי תרומה בשביל שאדור ביניכם.
(שם) ועשו לי מקדש כביכול אמר הקב"ה: קחו אותי ואדור ביניכם ויקחו תרומה אינו אומר, אלאויקחו לי, אותי אתם לוקחים.

אמרתי לכם: ויקחו אליך שמן זית זך וכי אורה שלכם אני צריך, והא כתיב (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא?!
אלא בשביל לזכותכם ולכפר על נפשותיכם שמשולה כנר, שנאמר: (משלי כ) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.
ועכשיו שאמרתי לכם: ולקחתם לכם ביום הראשון כדי לזכותכם, כדי שאוריד לכם מטר. לכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון.


רבי מני פתח:
(תהלים לה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך לא נאמר פסוק זה, אלא בשביל לולב.
השדרה של לולב, דומה לשדרה של אדם.
וההדס, דומה לעין.
וערבה, דומה לפה.
והאתרוג, דומה ללב.

אמר דוד: אין בכל האיברים גדול מאלו, שהן שקולין כנגד כל הגוף.
הוי, כל עצמותי תאמרנה.


דבר אחר:
ולקחתם לכם ביום הראשון
אחר כל אותו החכמה, שכתוב בשלמה: (ד"ה ב א) החכמה והמדע נתון לך.
(מ"א ה) ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם ישב לו תמיה על ד' מינין הללו, שנאמר: (משלי ל) שלשה המה נפלאו ממני ג' המה:
פסח,
מצה,
ומרור,

וארבעה לא ידעתים אלו ד' מינים שבלולב שבקש לעמוד עליהם:
פרי עץ הדר
מי יאמר שהוא אתרוג כל האילנות עושין פירות הדר?!

כפות תמרים
התורה אמרה טול שתי כפות תמרים להלל בהן והוא אינו נוטל, אלא לולב, לבה של תמרה?!

וענף עץ עבות
מי יאמר שהוא הדס הרי הוא אומר במקום אחר (נחמיה ח) צאו ההר והביאו עלי זית וגו'?!

וערבי נחל, כל האילנות גדלין במים?!

וארבעה לא ידעתים חזר ומזכירן פעם אחרת, שנאמר: (משלי ל) שלשה המה מטיבי וגו', אלו ד' מינין שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן, להלל להקדוש ברוך הוא, והם נראים קטנים בעיני אדם וגדולים המה לפני הקב"ה.

ומי פירש להם לישראל על הד' מינין האלו שהן: אתרוג, לולב, הדס, ערבה?
חכמים! שנאמר: (שם) והמה חכמים מחוכמים.


ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר:
בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון, זה עשו הרשע,
דכתיב ביה: (בראשית כה) ויצא הראשון.

ובונה לכם ראשון זה בית המקדש,
דכתיב ביה: (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.

ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח,
דכתיב ביה: (ישעיה מא) ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן.