פרשה לא: נרות במקדש
פרשה לב: פסולי קהל



צו את בני ישראל ויקחו אליך וגו'
הדא הוא דכתיב: (תהלים עא) וצדקתך אלהים עד מרום.

ר' אמי שאל את ר' שמואל בר נחמן, אמר ליה:
בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו וצדקתך אלהים עד מרום?
אמר לו: כשם שהתחתונים צריכים צדקה אלו מאלו, כך העליונים צריכין צדקה אלו מאלו, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל י) ויאמר אל האיש לבוש הבדים וכולה פתחא בריש פרשת אמור אל הכהנים.
אשר עשית גדולות אלו שני המאורות הגדולים, שנאמר: (בראשית א) את שני המאורות הגדולים.

אלהים מי כמוך
מי כמוך בעליונים.
ומי כמוך בתחתונים.
מי כמוך, שאתה כובש על מדת הדין.
אתה מאיר לעליונים ולתחתונים.
אתה מאיר לכל באי עולם.
ואתה מתאוה לאורן של ישראל.
הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל.


ר' יצחק פתח:
(תהלים קיט) צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה.
כצורף הזה שמכניס הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שמזקקו.
כך פרשה זו נאמרה ונשנית ונשתלשת.

והרי הדברים קל וחומר:
ומה אם פרשה קטנה שבתורה נאמרה ונשנית ונשתלשת, שאר כל פרשיות של תורה על אחת כמה וכמה!


צו את בני ישראל
הדא הוא דכתיב: (איוב יד) תקרא ואנכי אענך.
כמה דאת אמר: (ישעיה נח) אז תקרא וה' יענה .
למען תכסוף למעשה ידיך תתחמד נפשך, כמה דאת אמר: (בראשית לא) כי נכסוף נכספתה. אמר איוב לפני הקדוש ב"ה: רבש"ע! העליונים והתחתונים ברשותך ואת מעשה ידיך תכסוף?!
אלא תשגיח במעשה ידיך.
הוי, צו את בני ישראל.


דבר אחר:
צו את בני ישראל
בר קפרא פתח:
(תהלים יח) כי אתה תאיר נרי.

אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: נרך בידי ונרי בידך.
נרך בידי, שנאמר: (משלי כ) נר ה' נשמת אדם.
נרי בידך, להעלות נר תמיד, אלא אמר הקב"ה: אם הארת נרי, הריני מאיר נרך.
הוי, צו את בני ישראל.

דבר אחר:
צו את בני ישראל
הדא הוא דכתיב: (שיר ז) ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הרשים שבכם חביבין עלי כאליהו שעלה לכרמל, הדא הוא דכתיב: (מ"א יח) ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו.

ולמה שם פניו בין ברכיו?
אמר לפני הקב"ה: רבש"ע! אם אין לנו זכות הבט לברית מילה.

ודלת ראשך כארגמן
אמר הקדוש ברוך הוא: הדלים שבכם חביבין עלי, כדוד שנאמר: (זכריה יב) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד.

ויש אומרים:
כדניאל, דכתיב ביה: (דניאל ה) והלבישו לדניאל ארגונא.

מלך אסור ברהטים
שאסר הקב"ה עצמו בשבועה, (עד) שהוא משרה שכינתו בתוך רהיטין של יעקב אבינו.

בזכות מי?
ר' אבא בר כהנא אמר:
בזכותו של אברהם אבינו, דכתיב: (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם.

ר' לוי אמר:
בזכותו של יעקב, דכתיב: ביה (שם ל) ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים.

אמר ר' ברכיה:
מלך אסור ברהטים, זה משה, דכתיב: ביה (דברים לג) ויהי בישורון מלך.
אסור ברהטים, שגזר הקדוש ברוך הוא עליו שלא יכנס לארץ ישראל.

בשביל מי?
בשביל רהטים של מי מריבה, הדא הוא דכתיב: (במדבר כ) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל.

ר' יהודה
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שגזר ואמר: כל מי שילקוט ויאכל מפירות שביעית, יהו מחזירין אותו בקמפון. הלכה אשה אחת בת טובים ולקטה ואכלה מפירות שביעית. התחילו מחזירין אותה בקמפון והיתה צווחת ואומרת: בבקשה ממך אדוני המלך תלה את הפגין הללו בצוארי, כדי שלא יהו הבריות אומרות דומה לנו שנמצא בה דבר של ערוה או דבר של כשפים, אלא מתוך שרואים את הפגין בצוארי הן יודעין שבשבילן אני מחזרת.
כך אמר משה לפני הקב"ה: רבון העולם! כתוב בתורתך מפני מה איני נכנס לארץ שלא יהו ישראל אומרים: דומה לנו שזייף משה את התורה או אמר דבר שלא נצטוה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שאני כותב שלא היתה אלא על המים, הדא הוא דכתיב: (שם כז) כאשר מריתם פי במדבר צין.

ר' שמעון
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שמהלך בדרך ובנו עמו על קרוכין, כיון שהגיעו למקום צר נהפכה קרוכין על בנו, נסמית עינו נקטע ידו נשברה רגלו.
כיון שהיה המלך מגיע לאותו מקום היה מזכיר ואומר: אוי לי! כאן ניזוק ברי! כאן נסמית עינו! כאן נקטעת ידו! כאן נשברה רגלו!
כך הקב"ה מזכיר בתורתו שלשה פעמים מי מריבה, כלומר כאן הרגתי את משה, כאן הרגתי את אהרן, כאן הרגתי את מרים, הדא הוא דכתיב: (תהלים קמא) נשמטו בידי סלע שופטיהם ושמעו אמרי כי נעמו.

רב נחמן אמר:
מלך, זה משה, דכתיב: ויהי בישורון מלך.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני מניתיך מלך על ישראל. דרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקיימין, כך תהא גוזר וישראל מקיימין, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל.


ר' יהושע דסכנין, בשם ר' אחא אמר:
(משלי כא) עיר גִּבֹּרִים עלה חכם
גְּבָרִים כתיב, שכלם גברים ואין בהם נקבה.
עלה חכם, זה משה, שנאמר: (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים.

(משלי כא) ויורד עוז מבטחה
ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן
רבי יהודה אומר:
עוז, זו תורה.
מבטחה, שבטחונן של מלאכים שהיו סבורין שלהם נתנה התורה, עד שאמר להם הקב"ה:
ולא תמצא בארץ החיים.

ור' נחמיה אומר:
עוז זו תורה.
מבטחה, שבטחונה בה ומתן שכרה בצדה.

ורבנן אמרו:
עוז, זו תורה.
מבטחה, שכל מי שיגע בה, בטוח שגוזר ואחרים מקיימין.
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הרבה יגעת בתורה אלא תהא גוזר וישראל מקיימין, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל.


דבר אחר:
צו את בני ישראל
רבי ורבנן
רבי אומר:
כתוב אחד אומר: (איוב כה) היש מספר לגדודיו.
וכתוב אחד אומר: (דניאל ז) אלף אלפים ישמשוניה.
וכתוב אחד אומר: (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש?!
אלא הרי זה מספר גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר.

ורבנן אמרי:
כתוב אחד אומר: היש מספר לגדודיו.
וכתוב אחד אומר: אלף אלפין ישמשוניה?!
אלא עד שלא חרב בית המקדש היה קלוסו של הקב"ה עולה משלם.
כיון שחרב בית המקדש כביכול מיעט הקדוש ברוך הוא פמליא שלו.
ואמר הקב"ה: אינו בדין שיהא קלוסי עולה כמו שהיה עולה.

(איוב כח) ועל מי לא יקום אורהו
מי בא מכל באי עולם ואומר: לא האיר לי חמה ביום ולא האיר לי לבנה בלילה!
אתה מאיר לעליונים ולתחתונים ולכל באי עולם ואתה מתאוה לאורן של ישראל, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל.


אמר רבי חנינא:
חלונות היו לבית המקדש ומהם היתה אורה יוצא לעולם, שנאמר: (מלכים א ז) ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, שקופות אטומות היו מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה לעולם.

אמר רבי לוי:
משל למלך, שבנה לו טרקלין ועשה חלונותיו מקטינות מבחוץ ומרחיבות מבפנים כדי להכניס אורה לתוכה, אבל חלונות של בית המקדש לא היו כן, אלא מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה גדולה.

ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמן:
בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן אורה יצא לעולם?
אמר לו: נתעטף הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק כל העולם כולו מזיו הדרו.
אמר לו: בלחישה.
אמר לו: מקרא מלא הוא, שנאמר: (תהלים קד) עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, ואת אומר לי בלחישה?!
אמר: כשם שאמרוה בלחישה, כך אמרתי לך בלחישה.

אמר רבי ברכיה:
אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה.

וקמי מן כן, מה הוון אומרין?
אמר רבי ברכיה בשם ר' יצחק:
ממקום בית המקדש משם אורה יוצאת לעולם, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל מג) והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו ואין כבודו אלא בית המקדש, כמה דאת אמר: (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.


ר' אבינא אמר תרתי ור' ברכיה אמר תרתי ורבנין תרתי
ר' אבינא אמר:
הגלגל הזה של חמה אחד ממשמשי הוא ובשעה שיוצאה לעולם אין כל בריה יכולה ליזון עיניו ממנה, הדא הוא דכתיב: (דניאל ז) נהר דינור נגד ונפק מקדמוהי, ולאורך אני צריך?!

אמר רבי אחא:
(ישעיה מב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר לא (בראתי) [צויתי], אלא לזכותך.

ר' אבינא אמר אוחרי:
הברק הזה אחד מתולדות האש של מעל הוא והוא מסוף העולם ועד סופו מבהיק אורו ולאורך אני צריך?!

אמר ר' אחא:
ה' חפץ למען צדקו היך דקדמוי.

ר' ברכיה אמר:
הגלגל הזה של עין אין אדם רואה מתוך הלבן שיש בו אלא מתוך השחור.
אמר הקב"ה: מה מתוך חשיכה בראתי לך אורה ולאורך אני צריך?!

אמר רבי אחא:
ה' חפץ למען צדקו.

ר' ברכיה אמר אוחרי:
(בראשית א) והארץ היתה תוהו ובוהו.

מה כתיב בתריה?
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור.
אמר הקדוש ברוך הוא: מה מתוך חשיכה בראתי לך אורה ולאורך אני צריך?!

אמר ר' אחא: וכו'.

ורבנן אמרי תרתי:
אמר הקב"ה לולד כל אותן תשעה חדשים שהיית במעי אמך אני הייתי מאיר לך ולאורך אני צריך?!

ורבנן אמרי אוחרי:
(דניאל ב) הוא גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא.
אמר הקדוש ברוך הוא: נהורא שרא גבי ולאורך אני צריך?!


אמר רב:
בשעה שגלגל חמה ולבנה נכנסין ליטול רשות מלפני הקב"ה עיניהם כהות מזיו השכינה ומבקשין לצאת להאיר לעולם ואינן רואין כלום.

ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם?
מורה לפניהם חצים ומהלכים לאורם, הדא הוא דכתיב: (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך.
וכתיב: (יואל ב) שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם.

ר' הושעיא בריה דר' שמלאי דקסרין, בשם ר' יצחק בר זעירא:
לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שהוא נעשה כמין חרדל של דם.

מאי טעמא?
(תהלים יט) והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח.
ואין אורח אלא של נשים, כמה דאת אמר: (בראשית יח) חדל להיות לשרה אורח כנשים.

אמר רבי לוי:
בכל יום ויום הקב"ה יושב בדין על גלגל חמה ולבנה שאין מבקשים לצאת להאיר לעולם.

מה הם אומרים?
הבריות מקטרגין לנו הבריות משתחוים לנו.

אמר ר' יוסטא בר שונם:
מה הקדוש ברוך הוא עושה להם?
יושב עליהן בדין ויוצאין ומאירין לעולם בעל כרחן, הדא הוא דכתיב: (צפניה ג) בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר.

מהו לא נעדר?
לא פסק.
(שם) ולא יודע עול בשת לא בהתין, אלא סגדין להון, חמין להון לקיין לא בהתין, הדא הוא דכתיב: (ויקרא כד) ויקחו אליך שמן זית.


תני, ר' חייא:
שמן זית ולא שמן שומשמין ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות ולא שמן שקדים, אלא שמן זית דמזיתך.

אמר רבי אבין:
משל למלך שמרדו בו לגיוניו ולגיון אחד משלו לא מרד בו.
אמר המלך: אותו לגיון שלא מרד בי ממנו יעשו דוכסין ואיפרכין ואיסטרליטין.
כך אמר הקב"ה: הזית הזה הביא אורה לעולם בימי נח, הדא הוא דכתיב: (בראשית ח) ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה.

מהו טרף?
קטיל, כמה דאת אמר: (שם לז) טרוף טורף יוסף.

אמר ר' ברכיה:
אלו לא קטלתיה אילן רב הוה מתעבדא.

ומהיכן הביאתו?
ר' אבא בר כהנא אמר:
מהר המשחה הביאתו.

ר' לוי אמר:
משבשושי ארץ ישראל הביאתו הדא דאינון אמרי: ארעא דישראל לא לקת במוי דמבולא, הוא שהקדוש ברוך הוא אומר לה על ידי יחזקאל: (יחזקאל כב) בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא.

אר' יוחנן:
אפילו אסטרובלין של רחים נמחו במים.

ר' ברכיה אמר:
שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאתו.

א"ל ר' איבו:
אלו מגן עדן הביאתו לא היה לה דבר מעולה יותר להביא כגון: קנמון ובלסמון, אלא רמז רמזה לו ואמרה לו: מרי נח! מר מזה מתחת ידו של הקב"ה ולא מתוק מתחת ידך.


מחוץ לפרוכת העדות
אמר רבי אלעזר בן שמוע:
בזכות יערך תנצלו מן (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול.

אמר ר' חנין:
בזכות להעלות נר תמיד אתם זוכים להקביל פני נרו של מלך המשיח.

מה טעם?
(תהלים קלב) שם אצמיח קרן לדוד וגו'.
ואומר: (שם קכב) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך.



ויצא בן אשה ישראלית
ר' יהודה ור' נחמיה,
ר' יוחנן אומר:
הדא הוא דכתיב: (שם יב) סביב רשעים יתהלכון סביב לרשעים הצדיקים מהלכין.

כיצד?
בשעה שהצדיקים יוצאין מתוך גן עדן ורואין את הרשעים נדונין בגיהינום, נפשם שמחה עליהם, הדא הוא דכתיב: (ישעיה סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי,באותה שעה הן נותנין שבח והודאה להקדוש ברוך הוא על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה, הדא הוא דכתיב: (שם יב) ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי.
ישוב אפך, באומות העולם ותנחמני מהם.

אימתי?
כרום זלות, לכשירומם הקב"ה כרם בזוי בעולמו אין כרמו של הקדוש ברוך הוא, אלא ישראל, שנאמר: (שם ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו.

אמר לו ר' נחמיה:
עד מתי אתה עוקף עלינו את המקרא?!
אלא סביב לצדיקים הרשעים מהלכים, דכתיב: סביב רשעים יתהלכון.

הא כיצד?
בשעה שהרשעים עולין מתוך גיהינום ורואין את הצדיקים יושבים בשלוה בתוך גן עדן, נפשם מתמענת עליהם, הדא הוא דכתיב: (תהלים קיב) רשע יראה וכעס.

אימתי?
כרום זלות, לכשירומם הקב"ה מצות בזויות בעולם.

מה לך יוצא ליסקל?
על שמלתי את בני!

מה לך יוצא לישרף?
על ששמרתי את השבת!

מה לך יוצא ליהרג?
על שאכלתי מצה!

מה לך לוקה בפרגול?
על שעשיתי סוכה,
על שנטלתי לולב,
על שהנחתי תפילין,
על שהטלתי תכלת,
על שעשיתי רצון אבא שבשמים,
הדא הוא דכתיב: (זכריה יג) ואמר אליו מה המכות האלה, מכות האלה גרמו לי להאהב לאבי שבשמים.

דבר אחר:
אימתי?
כרום זולת, לכשיפרסם הקדוש ברוך הוא כרמן של ממזרים וכבר פרסמן ע"י משה, שנאמר: הוצא את המקלל.


(קהלת י) גם במדעך מלך אל תקלל
אמר ר' אבין:
לא במדע שנתתי לך יתיר מן הבהמה וחיה ועוף תהא מחרף ומגדף לפני!
בראתי לך שני עינים ולה ב' עינים.
לך ב' אזנים ולה ב' אזנים.
דמיתיך להם, שנאמר: (תהלים מט) נמשל כבהמות נדמו ואין נדמה אלא שתיקה שתקתי מפני כבודך.
כמה טובות עשיתי עמך ואין אתה מבין, שנאמר: (שם) ואדם ביקר (ולא) [בל] יבין.

דבר אחר:
גם במדעך מלך שלפניך אל תקלל.
ובחדרי משכבךעשיר שלפניך אל תקלל.
כי עוף השמים יוליך את הקול.

אמר ר' ירמיה בן אלעזר:
זה העורב וחכמת טייארין.

ובעל כנפים יגיד דבר
ר' לוי אמר:
אזנים לדרך ואזנים לכותל.

דבר אחר:
גם במדעך מלך שבדורך אל תקלל.
ובחדרי משכבךעשיר שבדורך, אל תקלל.
כי עוף השמים יוליך את הקול.

אמר רבי יהודה בר סימון:
אמר הקב"ה לדוד: כך היית צריך לומר: (שם ו) יבושו ויבהלו מאד כל אויבי.
מי היה אויבך לא שאול! לא כך כתיב: (שם יח) ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול?!
באותה שעה אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! אל תעלה אותו עלי זדונות אלא שגגות, הדא הוא דכתיב: (שם ז) שגיון לדוד.

דבר אחר:
גם במדעך מלך אל תקלל, מלכו של עולם אל תקלל.
ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשירו של עולם.
כי עוף השמים יוליך את הקול.

אמר רבי לוי:
יש קול יוצא לטובה ויש קול לרעה.
לטובה (דברים ה) וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי.

מהו?
היטיבו אשר דברו.

ר' חייא בר אדא ובר קפרא:
חד אמר:
הטבה, כהטבת נרות.

וחד אמר:
הטבה, כהטבת הקטורת.

יש קול לרעה (שם א) וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר.
אמר רבי תחליפא:
אמר הקב"ה להם: הוא קצפון ולי מה אני קצפון?!

אשר נשבעתי באפי
נשבעתי באפי וחוזר אני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באים, אבל באים הם למנוחה אחרת.

ר' לוי, בשם בר קפרא אמר:
משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנס עמו לפלטין.
מה עשה המלך?
עמד סתריה ובנייה והכניס את בנו עמו לפלטין נמצא מקיים שבועתו ומכניס את בנו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, למנוחה זו אין באין, אבל באין למנוחה אחרת.

ובעל כנפים יגיד דבר
אמר רבי אבין:
בשעה שהאדם הזה ישן,
הגוף אומר לנשמה,
והנשמה לנפש,
והנפש למלאך,
והמלאך לכרוב,
והכרוב לבעל כנפים.
ובעל כנפים יגיד דבר

לפני מי?
לפני מי שאמר והיה העולם.

דבר אחר:
גם במדעך מלך אל תקלל, זה משה, דכתיב: (שם לג) ויהי בישורון מלך.
ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, זה משה.
ומהיכן העשיר משה?
אמר רבי חנין:
מחצב של סנפירינון ברא לו הקב"ה בתוך אהלו ומשם העשיר, הדא הוא דכתיב: פסל לך, הפסולת שלך.
באותה שעה אמר משה: (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר.
כי עוף השמים, שטס כעוף ועלה לשמים.
ובעל כנפים יגיד דבר, שהוגד למשה מסיני הוצא את המקלל.


ויצא בן אשה ישראלית
מהיכן יצא?
ר' לוי אמר:
יצא מעולמו, כמה דאת אמר: (ש"א י"ז) ויצא איש הבינים.

ר' ברכיה אמר:
מפרשה של מעלן יצא אמר, כתיב: ולקחת סלת ואפית אותה, דרכו של מלך להיות אוכל פת חמה שמא צוננת?!

כההיא דתנינן תמן:

לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה ולא יתר על י"א.

כיצד?
נאפה בערב שבת ונאכל בשבת.
לתשעה חל להיות יו"ט בערב שבת נאכל לעשרה.
שני ימים טובים של ר"ה, נאכל לי"א.
כדאיתא בתנחומא.

תני ר' חייא:
מפרשת יוחסין יצא שבא ליטע אהלו במחנה דן, אמרו לו:
מה לך ליטע אהלך במחנה דן?
אמר להם: מבנות דן אני.
אמרו לו: כתיב: (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם ולא לבית אמותם, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב עמד וגדף.


והוא בן איש מצרי
רבנן ור' לוי
רבנן אמרי:
אעפ"י שלא היו ממזרין באותה שעה הוא היה ממזר.

ר' לוי אמר:
ממזר ברור היה.

כיצד?
נוגשין היו מצרים ושוטרים היו ישראל. נוגש היה ממונה על י' שוטרים ושוטר היה ממונה על י' בני אדם. נמצא נוגש ממונה על ק' בני אדם.
חד זמן קדם נוגש גבי שוטר א"ל: זיל כנוש לי חבורתך, כיון שנכנס שחקה לו אשתו.
אמר דהדין גברא היא יצא והטמין עצמו לאחורי הסולם, כיון שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה. הפך לאחוריו וחמתיה נפק מן גו ביתא, כיון דידע דחמתיה נפק לגביה והוי מחי ליה כל ההוא יומא.
וא"ל: לעי טבאית, לעי טבאית, מתכוין בעי למקטליה.
באותה שעה הציץ רוח הקדש במשה, הדא הוא דכתיב: (שמות ב) ויפן כה וכה.

מהו כה וכה?
אלא ראה מה עשה לו בבית ובשדה אמר לו: לא דיו שקלקל עם אשתו, אלא שהוא מבקש להרגו. מיד וירא כי אין איש.

ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן
ר' יהודה אומר:
ראה שאין מי יעמוד ויקנא לשמו של הקדוש ברוך הואויהרגהו.

ר' נחמיה אומר:
ראה שאין מי יעמוד ויזכיר עליו את השםויהרגהו.

ורבנן אמרין:
ראה שאין תוחלת עתידה לעמוד ממנו, ולא מבניו, ולא מבני בניו, עד סוף כל הדורות, מיד ויך את המצרי.

ר' יצחק אמר:
באגרוף הרגו, כמה דאת אמר: (ישעיה נח) ולהכות באגרוף רשע.

ר' לוי אמר:
במסטירין של ישראל הרגו, כמה דאת אמר: (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים.


דבר אחר:
ויצא בן אשה ישראלית
הדא הוא דכתיב: (שיר ד) גן נעול אחותי כלה.
גל נעול מעין חתום.

אמר רבי פנחס:
גל נעול אלו הבתולות.
גן נעול, אלו הבעולות.
מעין חתום, אלו הזכרים.

תני, בשם ר' נתן:
גן נעול, גל נעול, אלו ב' בעילות כדרכה ושלא כדרכה.

דבר אחר:
אמר רבי פנחס בשם ר' חייא בר אבא:
גן נעול, ע"י שגדרו ישראל במצרים עצמן מן הערוה נגאלו ממצרים.
מתוך כך שלחיך שלוחיך, כמה דאת אמר: (שמות יג) ויהי בשלח פרעה.

ר' הונא בשם ר' חייא בר אבא אמר:
שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה.
יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו ישראל בזכותו.

אמר רבי חייא בר אבא:
כדאי היה גדור ערוה בעצמו שנגאלו ישראל על ידו.

רב הונא אמר, בשם בר קפרא:
בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים:
שלא שנו את שמם,
ואת לשונם,
ולא אמרו לשון הרע,
ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה.

לא שנו את שמן, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין.
לא היו קורין ליהודה רופא, ולא לראובן לוליאני, ולא ליוסף לסטיס, ולא לבנימין אלכסנדרי.

לא שנו את לשונם, להלן כתיב (בראשית יד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי.
וכאן: (שמות ג) ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו.
וכתיב: (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש.

ולא אמרו לשון הרע, שנאמר: (שמות יא) דבר נא באזני העם.
אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלן כל י"ב חדש ולא הלשין אחד על חבירו.

ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה, תדע לך שהיה כן אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר: (ויקרא כד) ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.

שלומית
דאמר ר' לוי:
דהות פטטא בשלמא שלם לך שלם לכון.

בת דברי
אמר ר' יצחק:
שהביאה דבר על בנה.

למטה דן
גנאי לאמו,
גנאי לו,
גנאי למשפחתו,
גנאי לשבטו שיצא ממנו:


אמר רב:
לעולם אין ממזר חי יותר על ל' יום.

אמר ר' חונאי:
אחת לע' שנה הקב"ה מביא דבר גדול לעולם ומכלה הממזרים ונוטל כשרים עמהם.

מאי טעמא?
(ישעיה לא) וגם הוא חכם ויבא רע ולא היה צריך קרא לומר אלא ויבא טוב.
אלא ללמדך שאפילו רעה שהקדוש ברוך הוא מביא לעולם בחכמה הוא מביאה.

(שם) ואת דבריו לא הסיר את דברו לא הסיר.

כל כך למה?
וקם על בית מרעים.

ואתיא כההיא דאמר ריש לקיש:
(ויקרא ו) במקום אשר תשחט את העולה תשחט החטאת.

כל כך למה?
כדי שלא יתפרסמו החטאים.

אמר ריש לקיש:
מדכרין ומניחין, מדכרין ומשחקין.
מדכרין ומניחין, בצלאל בן אורי בן חור.
מדכרין ומשחקין, עכן בן כרמי בן זרחי.

מדכרין ומניחין, פקוד את בני לוי.
מדכרין ומשחקין: (דברים כה)זכור את אשר עשה לך עמלק.

מדכרין ומניחין, איש יהודי היה.
מדכרין ומשחקין, איש צר ואויב.

מדכרין ומניחין, כי מרדכי היהודי.
מדכרין ומשחקין, כי המן בן המדתא.

מדכרין ומניחין, ודוד בן איש אפרתי.
מדכרין ומשחקין, וירבעם בן נבט אפרתי.

מדכרין ומניחין: (שמואל א א) ויהי איש אחד מן הרמתים.
מדכרין ומשחקין: (שופטים יז) ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו.

מדכרין ומניחין, ואתו אהליאב וגו'.
מדכרין ומשחקין, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.


ר' זירא כד סלק להכא שמע קלהון קריין ממזירא וממזירתא.
אמר: הא אזיל הוא.

דאמר רב הונא:
אין הממזר חי יותר על ל' יום.

א"ל רב יעקב ב"ר אחא כההיא, דאמר רבא ורב הונא בשם רב:
אין הממזר חי יותר מל' יום.

אימתי?
בזמן שאינו מפורסם אבל אם נתפרסם חי הוא.

ביומוי דר' ברכיה סליק להכא חד בבלאי והוה ר' ברכיה ידע ביה דהוא ממזר.
אזל גביה א"ל: זכי עמי.

א"ל ר' ברכיה:
זיל לך ולמחר את אתי ואנן עבדין לך פסיקא בצבורא.

למחר אזל גביה אשכחיה בבי כנישתא יתיב דריש אמתן ליה, עד דחסל, כיון דחסל מן דרש אזל לגביה.

אמר לון ר' ברכיה:
אחינן זכוון בהדין גברא והוא ממזר. עבדון ליה פסיקא, כיון דנפקו להון מן תמן.
א"ל: רבי, חיי שעה אתית בעי גבך ופסקת חייוי דההוא גברא.
א"ל: חייך, חיין יהבית לך.

דאמר רבא ורב הונא, בשם רב:
אין הממזר חי יותר משלשים יום.

אימתי?
בזמן שאינו מפורסם אבל אם נתפרסם חי הוא.


דבר אחר:
ויצא בן אשה ישראלית
הדא הוא דכתיב: (קהלת ד) ושבתי אני ואראה את כל העשוקים.

דניאל חייטא פתר קרייה בממזרים.
והנה דמעת העשוקים, אבותם של אלו עוברי עבירות ואילין עלוביא מה איכפת להון.
כך אביו של זה בא על הערוה זה מה חטא ומה איכפת לו.

ואין להם מנחם, אלא מיד עושקיהם כח, מיד סנהדרי גדולה של ישראל שבאה עליהם מכחה של תורה ומרחקתן על שום: לא יבא ממזר בקהל ה'.

ואין להם מנחם
אמר הקב"ה: עלי לנחמן לפי שבעוה"ז יש בהן פסולת, אבל לעתיד לבוא אמר זכריה: אנא חמיתיה אלו כורסוון כולו דהב נקי, הדא הוא דכתיב: (זכריה ד) ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה.

תרין אמוראין:
חד אמר:
גולה.

וחד אמר:
גואלה.

מאן דאמר גולה:
שגולה לבבל וגלת שכינה עמהן, כדאמר:למענכם שולחתי בבלה.

ומאן דאמר גאולה:
פרוקא, שנאמר: (ישעיה מז) גואלנו ה' צבאות שמו.
וכתיב: (מיכה ב) עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם.