פסוק ב
אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. כְּבָר אָמְרוּ 'אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יולֶדֶת זָכָר' (נדה פא, א), וְזֶה כִּי אָמְנָם זֶרַע הָאִשָּׁה וְהוּא הַלֵּחוּת הַנִּפְלָט מִמֶּנָּה לִפְעָמִים בְּעֵת הַחִבּוּר לא יִכָּנֵס בִּיצִירַת הַזָּכָר כְּלָל, אֲבָל דָּמָהּ יִתְפָּעֵל וְיִקְפָּא בְּזֶרַע הָאִישׁ, וְכַאֲשֶׁר יִכָּנֵס מִזַּרְעָהּ הַלֵחוּתִיִּי בְּדָמָהּ הַנִּקְפָּא יִהְיֶה בו לַלֵחוּת מותָרִיִי וְיִהְיֶה הַוָּלָד נְקֵבָה. כִּימֵי נִדַּת דְּותָה. כִּי בְז' יָמִים רִאשׁונִים יִגָּר הַנִּדּוּת אֲשֶׁר לא הִתְעַפֵּשׁ עֲדַיִן וְלא הִפְסִיד צוּרַת טֻמְאָתו.

פסוק ג
וּבְיום הַשְׁמִינִי יִמול. כִּי אָז נִתְעַכֵּל דַם הַנִּדּוּת הַטָמֵא אֲשֶׁר מִמֶנוּ נִזון הַוְלָד בִּמְעֵי אִמו וְטָהֵר הַוְלָד לְהִכָּנֵס בִּבְרִית קודֶשׁ.

פסוק ד
בִּדְמֵי טָהֳרָה. כִּי עִם הֱיות דַּם נִדּוּת אֵינו מֵהַוֶּסֶת שֶׁל עַכְשָׁיו, אֲבָל הוּא מִן הַוֶּסְתּות שֶׁקָּדְמוּ בִּימֵי הַהֵרָיון, שֶׁכְּבָר נִתְעַפֵּשׁ וְנִפְסְדָה צוּרַת דַּם אותָם הַוֶּסְתּות וְטֻמְאָתָם.

פסוק ה
שְׁבוּעַיִם. כִּי הַמּותָרות יִרְבּוּ בְּלֵדַת הַנְּקֵבָה.

פסוק ח
וְכִפֶּר עָלֶיהָ. כִּי כָּל יְמֵי זוב טֻמְאָתָהּ תִּהְיֶינָה כָּל מַחְשְׁבותֶיהָ פּונות אֶל עִסְקֵי כְּלֵי הַזֶּרַע וּפְעֻלָּתָם, וְלא תִהְיֶה רְאוּיָה לַמִּקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו עַד שֶׁתָּבִיא כַּפָּרָתָהּ וְתִפְנֶה אֶל הַקּדֶשׁ.