פסוק ב
זאת תִּהְיֶה. וְהוּבָא אֶל הַכּהֵן, אֶל מָקום קָרוב חוּץ לַמַּחֲנֶה, שֶׁיּוּכַל הַכּהֵן בְּכָבוד וּבְלִי רַב טרַח לָלֶכֶת לִרְאותו.

פסוק ז
וְטִהֲרו. מֵעִנְיַן פְּרִיעָה וּפְרִימָה.

פסוק ח
וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר. מֵעִנְיַן "מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מושָׁבו" (פסוק ח).

פסוק ט
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרו בַּמַּיִם וְטָהֵר. מֵעִנְיַן "וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלו" (פסוק ח).

פסוק יב
וְהִקְרִיב אותו לְאָשָׁם. כְּבָר הִתְבָּאֵר שֶׁעִנְיַן הָאָשָׁם הוּא עַל מַעַל בַּקּדֶשׁ, כְּמו הַחַטָּאת עַל חִיּוּב כָּרֵת. וּכְבָר אָמְרוּ שֶׁהַצָּרַעַת הִיא עַל לָשׁון הָרָע וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְעִילָה בַּקּדֶשׁ. כִּי אָמְנָם לָשׁון הָרָע עִקְּרו בַסֵּתֶר, כְּמַעֲמִיק מֵה' לַסְתִּיר עֵצָה, כְּאָמְרָם: הָעובֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, כְּאִלּוּ דּוחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה (חגיגה טז, א). וְעַל הַמִּתְגָּאֶה נֶאֱמַר "גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אותו לא אוּכָל" (תהלים קא, ה). אָמַר הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא זֶה גּונֵב מַלְבּוּשִׁי, אֵין אֲנִי וְהוּא יְכולִים לַעֲמד בְּעולָם אֶחָד. וּכְבָר סִפֵּר הַכָּתוּב עַל עֻזִּיָּהוּ בְּאָמְרו "וּכְחֶזְקָתו גָּבַהּ לִבּו עַד לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל בַּה' אֱלקָיו.. וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחו" (דברי הימים ב כו, טז יט).

פסוק כ
וְכִפֶּר עָלָיו הַכּהֵן וְטָהֵר. לְקָדָשִׁים וּלְבִיאַת מִקְדָּשׁ, כְּאָמְרָם ז"ל: הֵבִיא כַּפָּרָתו, אוכֵל בְּקָדָשִׁים (נגעים פי"ד משנה ג).

פסוק לו
וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבא. וְלא יָבא קדֶם לָכֵן, וּבֵין כָּךְ יִהְיֶה זְמַן תְּשׁוּבָה וּתְפִלָּה לַבְּעָלִים, וּזְמַן תְּפִלָּה לַכּהֵן, וְעִם זֶה נִתַּן זְמַן הֶסְגֵּר. וּבַמִּדְרָשׁ אָמְרוּ בְּכָל זֶה רֶמֶז לַחֻרְבָּן הָרִאשׁון, וְתִקּוּנו בַּשֵּׁנִי, וּסְתִירָתו בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי, וְטָהֳרָתו בְּבִנְיַן שְׁלִישִׁי שֶׁיִּבָּנֶה וְיִכּונֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

פסוק נד
זאת הַתּורָה. מִי שֶׁיָּבא לְהורות בִּנְגָעִים צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע לְהַבְדִּיל בֵּין שְׁנֵי מִינִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֶחָד בַּסּוּג, כְּאָמְרו "בֵּין נֶגַע לָנֶגַע" (דברים יז, ח). לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם צָרַעַת בְּעור הָאדָם מִכָּל מָקום הֵם נִבְדָּלִים בָּזֶה, שֶׁהַנֶּתֶק נִדּון בִּלְתִּי מַרְאות אֲבָל דִּינו כִּנְשִׁירַת שֵׂעָר וּכְשֵׂעָר שָׁחר, וּשְׁאָר כָּל מִינֵי הַצָּרַעַת אֵינָם נִדּונִים בִּלְתִּי מַרְאות.

פסוק נה
וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִים בְּמַרְאֶה יְרַקְרַק או אֲדַמְדָּם, וּשְׁנֵיהֶם עַל אפֶן בִּלְתִּי טִבְעִי, מִכָּל מָקום הֵם נִבְדָּלִים בָּזֶה: שֶׁהַפּושֶׂה בַּבֶּגֶד בְּסוף שָׁבוּעַ רִאשׁון נִשְׂרַף כֻּלּו (לעיל יג, נא נב), וְהַפּושֶׂה בַּבַּיִת בְּסוף שָׁבוּעַ רִאשׁון חולֵץ וְקוצֶה וְטָח וְנותֵן לו שָׁבוּעַ (יד, לט מב).

פסוק נו
וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת. אַף עַל פִּי שֶׁהֵם דּומִים בָּזֶה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן לָבָן, וְשֶׁדִּינֵיהֶם שָׁוִים וּמִצְטָרְפִים, כְּפִי מַה שֶּׁבָּא בַּקַּבָּלָה, מִכָּל מָקום צָרִיךְ שֶׁהַבָּא לְהורות בִּנְגָעִים יִהְיֶה בָּקִי בְּמַדְרְגות הַלּובֶן וּמְקומותֵיהֶם, כִּי מְקום שְׁחִין וּמִכְוָה נִדּונִים בְּמַרְאות מְערָבות, וְצָרֶבֶת (יג, כג) וּמְקום שֵׂעָר אֵינו נִדּון בְּמַרְאֶה כְּלָל.

פסוק נז
זאת תּורַת הַצָּרַעַת. אֵין לְהוסִיף וּלְהַחְמִיר לְטַמֵּא נִגְעֵי עור בְּשַׂר אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ מִינֵי צָרַעַת רַבִּים מֵאֵלֶּה, כְּאָמְרו "אַל תּוסֵף עַל דְּבָרָיו" (משלי ל, ו). כִּי אָמְנָם עִם כָּל רָעָתָם לא נָדִין אותָם כְּדִין צָרַעַת כְּלָל, כְּמו שֶׁטִּהַר הַכָּתוּב כְּשֶׁהָפַךְ כֻּלּו לָבָן (לעיל יג, יג), שֶׁעָבַר גְּבוּל הַצָּרַעַת הַטָּמֵא לְרעַ כְּעִנְיַן הַטֻּמְאָה הַנִּשְׂרֶפֶת שֶׁנִּפְסְדָה צוּרָתָהּ.