פסוק ב
זָב מִבְּשָׂרו. כְּבָר בָּאָה הַקַּבָּלָה "מִבְּשָׂרו" 'וְלא מֵחֲמַת אָנְסו' (כריתות ח, ב). וְזֶה שֶׁיִּהְיֶה הַזָּב שׁותֵת בְּסִבַּת "בְּשָׂרו" שֶׁהוּא כִּנּוּי לָאַמָּה או לִכְלֵי הַזֶּרַע, וְלא מֵחֲמַת סִבָּה אַחֶרֶת מַגֶּרֶת אֶת הַזּוב. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ ז"ל (נדה לה, ב) שֶׁהַזּוב הוּא כְּלובֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. וְכַאֲשֶׁר יִקְרֶה זֶה "מִבְּשָׂרו", שֶׁהוּא בְּסִבַּת חלִי כְּלֵי הַזֶּרַע בִּלְבָד,
הִנֵּה זֶה יורֶה עַל חֻלְשָׁתָם וְחֶסְרון עִכּוּלָם, אֲשֶׁר יִקְרֶה עַל הָרב בְּסִבַּת רב הַתְמָדַת הַמַּשְׁגֵּל וְהִרְהוּרָיו, אֲשֶׁר בּו לא תֶחְדַּל "זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת" (משלי כד, ט). וּבְכֵן רָאוּי שֶׁיִּסְפּר ז' נְקִיִּים (פסוק יג), אֲשֶׁר בָּם יָסוּרוּ הִרְהוּרָיו מִלִּבּו, וְיִטְבּל מִן הַטֻּמְאָה (שם), וִיכַפֵּר בְּחַטָּאת וְעולָה (פסוקים יד טו) עַל מַה שֶּׁפָּעַל וְהִרְהֵר.

פסוק יח
וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אותָהּ. לא כָּתוּב 'אִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה', כִּי הֵעִיד עַל הָאִשָּׁה שֶׁלּא תִּטָּמֵא מֵחֲמַת שׁוּם זב בִּלְתִּי אָדם או קֶרִי, כְּמו שֶׁטִּמֵּא בְּאִישׁ. אָמְנָם טֻמְאַת הָאִשָּׁה בְּקֶרִי לא תִהְיֶה אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אותָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֵּית הַסְּתָרִים.

פסוק יט
וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם. לִמֵּד דִּינֵי הַנִּדָּה (פסוקים יט כד) וְהַזָּבָה (פסוקים כה כח), וְהִטְעִין אֶת הַזָּבָה קָרְבַּן חַטָּאת וְעולָה (פסוקים כט ל), וּבָזֶה הֵעִיד כִּי לא יִקְרֶה זֶה בִּבְנות עַמּו, זוּלָתִי לְהָעִיר אָזְנָן עַל מֶרִי קדֵם בְּפעַל וּבְמַחֲשָׁבָה. כִּי הוּא אָמְנָם הַרְבּות הָענֶשׁ שֶׁעָנַשׁ אֶת חַוָּה עַל פְּעֻלָּתָהּ וּמַחְשַׁבְתָּהּ שֶׁנִּכְלַל בְּאָמְרו "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבונֵךְ" (בראשית ג, טז), וּבְכֵן רָאוּי שֶׁתִּסְפּר ז' נְקִיִּים, עַד יַעֲרֶה עָלֶיהָ רוּחַ תְּשׁוּבָה וְטַהֲרָה, וְאָז תִּטְבּל וּתְכֻפַּר בְּחַטָּאת עַל פְּעֻלַּת הָרַע וּבְעלָה עַל הַמַּחְשָׁבָה.

פסוק לב
זאת תּורַת הַזָּב. זֶה הוּא מַה שֶּׁרָאוּי לְעַיֵּין בְּכָל אֵלֶּה: רִאשׁונָה שֶׁבִּהְיות הַזָּב טָעוּן קָרְבַּן חַטָּאת, יורֶה שֶׁבָּא עַל חֵטְא בְּמַעֲשֶׂה וּבְמַחְשָׁבָה. וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ. כִּי אָמְנָם טַעַם טֻמְאַת הַקֶּרִי הוּא שֶׁכַּוָּנַת הַמּוצִיאו הִיא "לְטָמְאָה בָהּ" בְּעֶטְיו שֶׁל נָחָשׁ, לא לְקִיּוּם הַמִּין. שֶׁלּוּלֵי זֶה לא הָיְתָה בַּזֶּרַע שׁוּם טֻמְאָה כְּמו שֶׁאֵין טֻמְאָה בַּפֶּרֶשׁ וּבַשֶּׁתֶּן.

פסוק לג
וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ. כִּי "דְּותָהּ" (לעיל יב, ב) מורֶה שֶׁהָיָה זֶה עַל חֵטְא, וּלְפִיכָךְ הִיא טְמֵאָה. וְהַזָּב. וְהָעִיּוּן בִּדְבַר הַזָּב הוּא, שֶׁהוּא לְהָעִיר אזֶן עַל חֵטְא שֶׁקָּדַם. אֶת זובו לַזָּכָר וְלַנְקֵבָה. וְעִם זֶה רָאוּי לְהִתְבּונֵן הֶבְדֵּל זב הַזָּכָר מִזּב הַנְּקֵבָה, כִּי זב הַנְּקֵבָה לא יְטַמֵּא זוּלָתִי הָאָדם, וְזב הַזָּכָר לא יְטַמֵּא זוּלָתִי בִּהְיותו בִּלְתִּי אָדם. וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה. גַּם כֵּן רָאוּי לְהִתְבּונֵן שֶׁעַל הָאִישׁ הַשּׁוכֵב עִם טְמֵאָה אָמַר "וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו" (פסוק כד), וְלא כֵן יאמַר עַל הַטְּהורָה שֶׁיִּשְׁכַּב הַזָּב אותָהּ, כִּי בָּזֶה יורֶה שֶׁהַזָּכָר מִתְקַלְקֵל יותֵר בִּשְׁכִיבַת הַדָּוָה מִמַּה שֶּׁתִּתְקַלְקֵל הָאִשָּׁה בִּשְׁכִיבַת הַחולֶה, כְּמו שֶׁבָּא הַנִּסָּיון בִּמְצורַעַת וְזוּלָתָהּ.