פסוק ב
זֶה הַדָּבָר. כְּשֶׁאָמַר "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם" (לעיל טו, לא), הִזְהִיר שֶׁנַּפְרִישֵׁם גַּם כֵּן מִטֻּמְאַת רוּחַ הַטֻּמְאָה וְהַשֵּׁדִים.

פסוק ד
דָּם יֵחָשֵׁב. כְּמו שֶׁהָיָה הָעִנְיָן קדֶם הַמַּבּוּל, שֶׁלּא הֻתַּר לָהֶם לַהֲרג בַּעֲלֵי חַיִּים לְאָכְלָם.

פסוק ז
חֻקַּת עולָם תִּהְיֶה זאת. שֶׁלּא יִזְבְּחוּ לַשְּׂעִירִים אַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיוּ מְקַבְּלִים אותָם לֵאלוהַּ בְּשׁוּם פָּנִים אֲבָל הָיוּ חֲפֵצִים בְּחֶבְרָתָם לִהְיות הַשֵּׁדִים לָהֶם מְשָׁרְתִים, וּמְסַיְּעִים בְּעִסְקֵיהֶם או שְׁלִיחוּתָם אֶל אֶרֶץ רְחוקָה, כְּמו שֶׁהִזְכִּירוּ עַל יוסֵף שִׁידָא, וְעַל שִׁידָא דַּהֲוָה שְׁכִיחַ בֵּי רַב אָשֵׁי. אָמְנָם בִּדְבַר הַשֵּׁדִים אֲשֶׁר לא נִזְכְּרָה בְּרִיאָתָם רָאוּי לְהִתְבּונֵן, שֶׁהֵם ז"ל קְרָאוּם "מַזִּיקִים", וְהִזְכִּירוּ שֶׁהֵם אוכְלִים וְשׁותִים פָּרִים וְרָבִים וּמֵתִים, וְעִם כָּל זֶה רואִים וְאֵינָם נִרְאִים. וְכָל אֵלּוּ לא יֵאותוּ בָּהֶם זוּלָתִי בִּהְיותָם מֻרְכָּבִים מֵעֲצָמִים דַּקִּים נֶעֱדָרֵי הַמַּרְאֶה. וּבִהְיותָם אוכְלִים וְשׁותִים, יִהְיֶה בְּהֶכְרֵחַ מְזונָם עֶצֶם מֻרְכָּב דַּק מְאד שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה לָעֶצֶם הַנִּזּון. וְאֵין בַּמֻּרְכָּבִים אֶצְלֵנוּ יותֵר דַּק מֵאותו אֵד הַדָּם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יִתְהַוֶּה רוּחַ נושֵׂא לַכּחַ הַחִיּוּנִי. וְזֶה הַכּחַ הַנָּשׂוּא בו הוּא נֶפֶשׁ הַחַי בַּאֲשֶׁר הוּא חַי. וּבִהְיות שֶׁזֶּה הַכּחַ לא יִהְיֶה בִּלְתִּי זֶה הַנּושֵׂא יִקָּרֵא זֶה הַנּושֵׂא לִפְעָמִים "נֶפֶשׁ", כְּאָמְרו "כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ" (דברים יב, כג). וּבִהְיותו מָזון לַשֵּׁדִים, הִנֵּה הַמַּקְרִיב לָהֶם דָּם אֲשֶׁר בּו זֶה הָעֶצֶם, שֶׁאֵין כּחַ בְּיָדָם לְקַחְתּו כְּאָמְרָם: 'כָּל מִידֵי דְּצַיֵּיר וְחָתִים וְכַיֵּיל וּמָנֵי לֵית לָן רְשׁוּתָא לְמִשְׁקַל מִינֵיהּ' יִקְנֶה אַהֲבָתָם, וְהָאוכְלו יִקְנֶה מֶזֶג נוטֶה לְטִבְעָם וְיאהֲבוּ חֶבְרָתו.

וְכַאֲשֶׁר הָיוּ רַבִּים חֲפֵצִים בְּחֶבְרַת הַשֵּׁדִים וְאַהֲבָתָם, כְּדֵי שֶׁיְסַיְּיעוּהוּ בְּהַשָּׂגַת הֶעָרֵב הַבִּלְתִּי מועִיל, אֲשֶׁר תַּאֲוָתו נִקְנֵית בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, הָיוּ מַגִּישִׁים דָּם לְמִנְחָה לַשֵּׁדִים, וְאוכְלִים אותו לְהִתְחַבֵּר עִמָּם. וּקְצָתָם הָיוּ אוכְלִים אֵצֶל בֵּית מִקְוֵה דָמִים בְּחָשְׁבָם שֶׁשְׂעִירִים יְרַקְדוּ שָׁם כְּדֵי לִמְשׁךְ אַהֲבָתָם וְהִתְחַבְּרוּת עִמָּם. וְכַאֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהִרְחִיק אֶת עַמּו כְּפִי הָאֶפְשָׁר מֵרְדף אַחֲרֵי עָרֵב בִּלְתִּי מועִיל, הִרְחִיק מֵהֶם אֶת הַשֵּׁדִים וְחֶבְרָתָם, בִּהְיותָם "מַזִּיקִים" בֶּאֱמֶת, כְּמו שֶׁקָּרְאוּ אותָם רז"ל. וְאָסַר אֶת הַדָּם וְעָנַשׁ עָלָיו כָּרֵת (פסוק י), כְּמו שֶׁעָנַשׁ מִיתָה עַל אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת (בראשית ב, יז). וְנָתַן טַעַם לָזֶה בְּאָמְרו "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִיא" (פסוק יא), כִּי אָמְנָם הַכּחַ אֲשֶׁר הוּא הַנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִי, הוּא נָשׂוּא בַּחֵלֶק הָאֵדִיִּי וְהַדַּק שֶׁבַּדָּם, וְאותו הַחֵלֶק הָאֵדִיִּי הַנּושֵׂא, הַנִּקְרָא גַּם כֵּן "נֶפֶשׁ", הוּא בְּעֶצֶם כָּל הַדָּם. וְהוסִיף וְאָמַר "וַאֲנִי נָתַתִּי לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ" (פסוק יא), וַאֲנִי לא בָחַרְתִּי בו לְכַפֵּר מִפְּנֵי הֱיותו אָהוּב אֶצְלִי, אֲבָל בִּהְיותו נֶפֶשׁ בְּצַד מַה, וִיכַפֵּר עַל הַנֶּפֶשׁ, כְּעִנְיַן הֶקְטֵר שְׁאָר אֵבְרֵי הַנִּקְרָב לְכַפֵּר עַל אֵבְרֵי הַמַּקְרִיב.

פסוק יג
כִּי יָצוּד צַיִּד. בִּהְיות מְקום הַצַּיִּד עַל הָרב שׁומֵם, וּמוּכָן לְהִמָּצֵא שָׁם שֵׁדִים, כְּאָמְרו "וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנות יַעֲנָה, וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם" (ישעיהו יג, כא), אָסַר לְהָנִיחַ שָׁם דָּם מְגֻלֶּה, וְצִוָּה לְכַסּותו בֶּעָפָר לְהָסִיר הֲכָנַת הִמָּצֵא הַשֵּׁדִים שָׁם. וְאָמַר,

פסוק יד
כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָמו בְּנַפְשׁו הוּא. "כִּי נֶפֶשׁ" בַּעַל חַי הוּא "דָּמו". רוצֶה לומַר הָאֵד הַדָּמִיִּי "בְּנַפְשׁו", עִם הַכּחַ הַחִיּוּנִי הַנָּשׂוּא בו. וְזֶה כִּי אָמְנָם הַדָּם הָאֵדִיִּי וְהַדַּק שֶׁבּו הוּא נושֵׂא לַכּחַ הַחִיּוּנִי, וּבִהְיותו הַדַּק שֶׁבַּגְּרָמִים הַנִּפְסָדִים הוּא מָזון לַשֵּׁדִים בְּלִי סָפֵק וְלַמְּבַקְּשִׁים חֶבְרָתָם. וָאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבִלְעֲדֵי זאת אַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְתִּי לִבְנֵי נחַ, אָסַרְתִּיו לְיִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת צַו (ז, כו), מִפְּנֵי שֶׁהָיָה נֶפֶשׁ הַחַי בְּחַיָּיו, וּמֵשִׁיב הַנִּזּון מִמֶּנּוּ אֶל טִבְעו הַבַּהֲמִי.

פסוק טו
וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה. אַחַר שֶׁכָּתַב עִנְיַן אִסּוּר הַדָּם הַמּושֵׁךְ חֶבְרַת הַשֵּׁדִים דִּבֵּר עַל אוכֵל נְבֵלָה וּטְרֵפָה הַמּוּכָן אֶל שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, כְּאָמְרָם "וְדרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" (דברים יח, יא), 'זֶה הַמַּרְעִיב עַצְמו וְהולֵךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרות כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה" (סנהדרין סה, ב).

פסוק טז
וְנָשָׂא עֲונו. כְּפִי שֶׁיֶּחְטָא בְּטֻמְאָתו, אִם שֶׁיּאכַל קדֶשׁ או יִגַּע בִּלְבָד או יְטַמֵּא טַהֲרות שֶׁל חֻלִּין.