פסוק ב
וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים. הִקְדִּים פַּר הַחַטָּאת, כְּאָמְרָם ז"ל: כָּל חַטָּאת קודֶמֶת לָעולָה הַבָּאָה עִמָּהּ (פסחים נט, א), כִּי עַד אַחַר שֶׁיְכֻפַּר הַחֵטְא אֵין מָקום כְּלָל לְעולָה, כְּאָמְרו "עולָה וַחֲטָאָה לא שָׁאָלְתָּ" (תהלים מ, ז). וְהָיְתָה חַטָּאתו אַחַר הִמָּשְׁחו פָּר, כְּמִשְׁפַּט כּהֵן מָשִׁיחַ, אֲבָל לא נִכְנַס דָּמו לִפְנִים, כִּי לא הָיָה חֶטְאו בְּמַדְרֵגַת רועַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָזֶה, כְּמו שֶׁהָיָה צָרִיךְ בְּהורָאַת כּהֵן מָשִׁיחַ, וְהורָאַת בֵּית דִּין שֶׁהֶחְטִיאוּ, וּפָר וְשָׂעִיר שֶׁל יום הַכִּפּוּרִים שֶׁמְכַפְּרִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְעַל חַטְּאות עֲונות וּפְשָׁעִים, כְּמו שֶׁמְבואָר בָּעִנְיָן. וְהִקְדִּים הָעולָה לְמִלּוּאִים, כִּי גַּם בְּעולָה תִּהְיֶה אֵיזו כַפָּרָה, כְּאָמְרו "וְנִרְצָה לו לְכַפֵּר עָלָיו" (לעיל א, ד). וְאַחַר שְׁלֵמוּת הַכַּפָּרָה נַעֲשׂוּ רְאוּיִם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲבודָה.

פסוק כו-כח
וַיָּשֶׂם עַל הַחֲלָבִים וְעַל שׁוק הַיָּמִין. וַיַּקְטֵר הַמִּזְבֵּחָה. וְהִנֵּה בְּכָל הַשְּׁלָמִים יִהְיֶה שׁוק הַיָּמִין לַכּהֵן, וּבְשַׁלְּמֵי נָזִיר יִהְיֶה לַכּהֵן הַשּׁוק וְהַזְּרועַ, שֶׁהֵם הַיָּד וְהָרֶגֶל, וּבְאֵיל הַמִּלּוּאִים הָיָה הַשּׁוק עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כִּי אָמְנָם הַזָּר, הַמַּקְרִיב עַל הָרוב, יִתֵּן הַשּׁוק, שֶׁהוּא עִם הָרֶגֶל, לַכּהֵן הַנִּכְנָס לִפְנִים מִמְּחִיצַת הַזָּר הַמַּקְרִיב. וְהַנָּזִיר יִתֵּן גַּם הַזְּרועַ, שֶׁהוּא הַיָּד, כְּמוסֵר לַכּהֵן אֶת פּעַל יָדָיו, שֶׁהָיָה עַד הֵנָּה לְהַזִּיר לַה'. אָמְנָם בַּמִּלּוּאִים, אֲשֶׁר הָיָה קָרְבָּן מַכְשִׁיר לַכּהֵן לְהִכָּנֵס לִפְנִים, נָתַן הַשּׁוק עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

פסוק לה
יומָם וָלַיְלָה. כִּי הַיְרִיעות לא הִתְפָּרְקוּ, כַּמְבואָר לְמַעְלָה.