פסוק ד
וממפרסי. בהעתק הללי וממפרסי ירושלמי וממפריסי עכ"ל. ובכל הספרי' חסר. ואומר המסרה ב' חד חסר וחד מלא דין חסר ועיין מ"ש בפ' ראה בס"ד.

הגמל. תלשא אחת בלבד בה"א.

פסוק ה
גרה דשפן. הגימ"ל רפה.

פסוק ז
גרה לא יגר. הגימ"לין דגושות. וכן תגעו בפסו' ח'.

פסוק ט
וקשקשת. השלשי שי"ן ראשונה רפה כחביריו.

פסוק יג
תשקצו מן. הקו"ף דגושה.

העזניה. העי"ן בקמץ לבד והיו"ד דגושה.

פסוק יד
ואת הדאה. בדל"ת כמ"ש בפ' ראה.

פסוק כא
אשר לא כרעים. לא כתיב באל"ף וק' בוא"ו ודרשינן מיניה בפ' אלו טרפות אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד ליגדל לאחר זמן כגון הזחל ולא מצי' למימר שאין לו כרעים כלל דאדרבא יש להם כדקתני בגמ' ועיין מ"ש בפ' משפטים ע"פ אשר לא יעדה ומ"ש בס"ד בפ' בהר סיני על פ' אשר לא חמה.

פסוק כב
הסלעם. הסמ"ך בקמץ לבד.

החרגל. הגי"ל דגושה.

פסוק כד
ולאלה תטמאו. טעו המדפיסים לעשות פה פסקא ועשאוה סתומה כי בכל ספרים כ"י מדוייקים אין כאן שום פסקא גם הרמב"ם והמאירי לא הזכירו מזה כלום אולי יצא להם שבוש זה שראו כתוב במסרות ולאלה ג' ראש פס' וטעו בין פסקא לפסוק. שוב מצאתי בספר תגי אך את זה תאכלו מכל שרץ ולאלה תטמאו שנמנו עם הסתומות ואין אנו נוהגים כך.

פסוק כה
בגדיו. הבי"ת דגושה.

פסוק כו
לכל הבהמה. הלמ"ד בגעיא.

פסוק ל
והלטאה. במקצת ספרי הדפוס הלמ"ד רבתי ולא נמצא כן בספרים כ"י מדוייקים ובדפוסים ישנים ולא בשום נוסח מאלפא ביתא רבתית.

פסוק לא
כל הנגע בהם במתם. כתב הרמ"ה ז"ל חסר וא"ו כתיב וכל אורייתא דכותא חסר ואית דמסרין בהון כולהון חסרים בר מן ב' מלאים ולא מסיימי ודילמא בשאר קריא דאילו באורייתא כולהון דנסחי דיקי חסרים וא"ו כתיבי.

פסוק לב
יפל דעליו. בס"ס כת"י ובדפוסים ישנים במקף ובמאריך ונראה שזהו דעת בן אשר. ומ"ש בחילופי הדפוס ב"א יפול עליו בוא"ו טעות הוא. אך במקצת ס"ס כתוב בגליון נ"א יפל בגלגל.

מהם במתם. בפסק.

מכל כלי עץ. מכל במקף לא בשופר הפוך והכ"ף בקמץ לא בחולם.

פסוק לד
אשר יבוא עליו. בהעתק הללי יבוא ירושלמי יבא עכ"ל. ובכל הספרים מלא והוא חד מן ז' מלאים ע"פ המסורת וסימן נמסר במ"ג פ' אחרי מות וכן כתבם הרמ"ה ז"ל. וזהו ג"כ אחד מן י"ד יבוא דסבירין יבואו ונמנו כלם במ"ג במקום הזה. ומה שתרגם אנקלוס יעלון פירושא הוא.

פסוק לו
מעין. יו"ד בקמץ.

פסוק לח
וכי יתן מים על זרע. רב פפא רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד כי יותן דומיא דכי יתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה ילקוט רמז תקמ"ג מפרק אלו מציאות. ומייתי ליה נמי בפ"ב דפסחים ופ"ג דקדושין. ועיין ק"ס פ"א מהלכות טומאת אוכלים ופ"ח מהלכות כלים רבי' שמשון ותוספת י"ט סוף פ' כ"ה דכלים לקח טוב סוף פ' שמיני.

פסוק מב
גחון. וא"ו רבתי ולא יותר מן הנו"ן אלא פחות מעט. והיא גם כן חצי התורה באותיות כדאיתא בפ"ק דקדושין ואמרינן התם בעי רב יוסף וא"ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא א"ל אביי וניתי ס"ת ונימנינהו מי לא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא זזו משם עד שהביאו ס"ת ומנאום א"ל אינהו בקיאי בחסרות ויתרות אנן לא בקיאינן ועיין מ"ש בפתיחת החיבור בשם ריקאנטי ובנפוצות יהודה דף פ'.

פסוק מג
ונטמתם בם. חסר אל"ף וביומא פ' אמר להם הממונה תנא דבי ר' ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר ונטמתם בם אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם כך היא הגירסא בילקוט וכן משמע מדברי רד"ק בשרשים שרש טמם והכי מוכח לישנא דזוהר סוף פרשת משפטים ונטמתם בם חסר אל"ף מסאבותא אטימא מכולא דלית רשו לאתדכאה הני כשאר זיני דמסאבותא דמתדכין ועיין עוד בזוהר סוף פ' זו וכן בריקאנטי פ' עקב ולא תטמאו ונטמתם בלא אל"ף כל מי ששורה עליו רוח הטומאה מקבל טומאה סתומה שאין לה פתח ועיין עוד בזוהר סוף פ' זו עכ"ל.

פסוק מד
ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש. דין לחוד כתיב השרץ הרמש ושארא כתיב השרץ השרץ הרמז.

פסוק מה
המעלה. מאריך בה"א לא במ"ם וכן הוא לב"א.