פסוק ג
הקרובה. הקו"ף בדגש.

פסוק ה
יקרחה. יקרחו ק' והוא חד מן י"ד מלין דכתיבין ה"א בסוף תיבותא וקרי' וא"ו וסימן במ"ג סוף אלפא ביתא רביעאה דאיכה. ובמה שנכתב בה"א ולא בוא"ו יש רמז למה שאמרו רבותינו במס' מכות פ' אלו הן הלוקין שאם קרח חמש קרחות בה' אצבעותיו כגון דסך אצבעותיו נשא כלומר סם המשיר את השיער ואותבינהו בבת אחת בה' מקומות כלומר והתרו בו התראה אחת דאפ"ה מחייב חמשה. וכן כתבו בלקח טוב על התורה לכמה"ר משה נאגארה ובפסיקתא דר' טוביהו בן ר' אליעזר. ועיין עוד טעם אחר בס' הזוהר דף פ"ט.

פסוק ז
ואשה גרושה. ה"א ואשה בלא מפיק והגימ"ל בדגש.

פסוק ח
וקדשתו. הקו"ף בלא קדמא.

כי במאריך לא בתביר.

פסוק י
אשר יוצק. בספרים כ"י מדוייקים מספרד ושאר ארצות האל"ף בגעיא. ואדבר מזה בסוף מאמר המאריך בס"ד תראנו משם.

פסוק יא
ועל כל נפשת מת. חסר וא"ו על פי המסורת והכי איתא בגמ' פ"ק דסנהדרין תניא ר' עקיבא אומר מנין לרביעית דם הבא משני מתים שהוא מטמא באהל שנא' ועל כל נפשות מת לא יבא שתי נפשות ושעור א' ורבנן נפשת כתיב ע"כ. ועיין קרבן אהרן דף רכ"ז וילקוט ופסיקתא דר' טוביהו ולקח טוב ופ' ב' דאהלות משנה ב'. ומה שנמסר עליו במקרא גדולה כל אורייתא חסר לא יתכן דאשכחן ואת כל נפשות ביתו דפ' וישלח מלא וכן כתב הרמ"ה ז"ל ויקח את נשיו ואת בניו ואת כל נפשות ביתו דין לחוד מלא וא"ו באורייתא וחד חסר ועל כל נפשת מת.

פסוק יב
נזר. תלישא בראש תיבה.

פסוק יג
בבתוליה. הבי"ת רפה דכלל שתי אותיות בג"ד כפ"ת זו אצל זו כשהם ממוצא אחת שהראשונה דגושה אעפ"י שהיא סמוכה לאותיות אהו"י אינו אלא כשתהיה נקודה בשוא כמו לא ירדנו בפרך כן כתבו כל המדקדקים חוץ מבעל מקנה אברהם שכתב אשה בבתוליה דגש ודבריו צ"ע במקומן ועיין מ"ש בד"ה א' ז'.

פסוק טו
בעמיו. העי"ן בפתח והמ"ם דגושה.

פסוק טז
וידבר דאיש מזרעך. סתומה.

פסוק כא
יגש. הגימ"ל דגושה.

פסוק כג
אני. במרכא.