פסוק א
אם לוא יגיד. מלא בוא"ו אל"ף עפ"י הגמ' והמסורת. ודרשינן מיניה בפ' שבועת העדות אם לו לא יגיד כלומר לתובע ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור ועיין בחיי. ועיין עוד מ"ש בפרשת בהר סיני על פסוק אשר לא חמה.

פסוק ב
או בנבלת בהמה. או ביתיב לא בשופר הפוך והבי"ת דגושה.

פסוק ג
או כי יגע. כי רפה ובשופר הפוך.

פסוק ט
והזה. הזין דגושה.

ימצה. לשון החזקוני ימצא באל"ף כתיב דמשמע נמי לענין הזאה דממילא יהא הדם מצוי אצל הקיר הכי מתניא והכי פירש"י בזבחים בפ' קדשי קדשים עכ"ל. ובכל הספרים כתוב ימצה בה"א והמסור' עליו לית כתיב ה"א הוא בשרשים שרש מצה. ואפלא מאד מהחזקוני דתלי תניא בגמרא ותלי נמי בוקי סריקי ברש"י ז"ל וחס ליה דלימא כי הני מילי ממולייתא וכד מעיינת בשמעתא שפיר מתחזי לך דלאו כדקאמר איהו ברייתא מתנייא בהדיא עלה דמתני' דקתני חטאת העוף כיצד היתה נעשית וכו' ת"ר והזה מדם החטאת מגוף החטאת היא כיצד אוחז בראש קנה ובגוף ומזה על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר היכל ולא על קיר אולם ואיזה זה קיר התחתון או אינו אלא קיר העליון ודין הוא ומה בהמה שעולתה למטה חטאתה למעלה עוף שעולתו למעלה אינו דין שתהא חטאתו למעלה ת"ל והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח קיר שהשירין שלו מתמצין ליסוד ואיזה זה קיר התחתון והכי איתא בת"כ פ' ויקרא. ובגמ' פריך ונעביד מעילאי והדר נעביד מתתאי אמר רבא מי כתיב ימצה ימצה כתיב דממילא משמע ע"כ ופירש"י ונעביד מעילאה הזאתה יעשה למעלה והדין נותן כדאמרן והדר נעביד מיצוי מתתאי כדכתיב מי כתיב ימצה ימצה כתיב אי הוה כתיב ימצה הוה משמע שמזהיר את הכהן שיחזור וימצה אחר הזאה השתא דכתיב ימצה משמע נמי לענין הזאה דממילא יהיה דם מצוי אצל היסוד עכ"ל הרי לך מפורש דדרשא דקרא נפקא מדלא כתיב יַמְצה בפתח היו"ד ושוא המ"ם וכתיב יִמָּצה וכן פי' החכם כמה' משה נאגארא בעל לקח טוב על התורה ובעל קרבן אהרן בת"כ ובעל תוספת י"ט על המשנה וזה לשון הרמ"ה ז"ל אשר ימצא אתו אל"ף כתיב בסוף תיבותא ודכותא וימצא הגביע וכל אורייתא דכותא בר מי א' כתיב ה"א בענין אחרי' ימצה אל יסוד המזבח עוד כתב במקום אחר ונמצה דמו על קיר המזבח ה"א בסוף תיבות, כתי' ודכותא בלישנא ימצה אל יסוד המזבח ה"א בסוף תיבותא כדאמרן ע"כ. והחזקוני נשתבש בין בקריאת המלה בין בהבנת הענין אולי בגרסתו היה כתוב מי כתיב ימצה ימצא כתיב וכן בילקוט כתוב ימצא באל"ף וטעות הוא בלי ספק. ומה שכתבתי הוא העיקר והוצרכתי לכל זה לנקות השגיאות ה' יצילני מהן אמן.

פסוק יא
כי חטאת הוא. הוא כתיב בוא"ו דליתיה מי"א דכתיבין יו"ד כמ"ש בפ' לך לך.

פסוק יב
והביאה. הה"א במפיק.

מלוא קמצו. כל מלא באורייתא חסר וא"ו ומלא אל"ף בר מן מלוא קמצו דקרבן עולה ויורד דושמעה קל אלה.

פסוק יג
מאלה. הטפחא באל"ף.

פסוק טו
כסף. מאריך בכ"ף.

פסוק טז
ואת חמישתו יוסף. כתב הרמ"ה ז"ל יסף ה' לי בן אחר חסר וא"ו כתיב וכל לישנא בהדין עניינא דכותא חסר באורייתא בר מן א' מלא וא"ו יוסף עליו דמעילה וכל יוסף גברי כולהון מלאים כתיבי. ובמסורה נמי גבי יוסף עליו דמעילה מסר עליה לית כותיה מלא בתורה בהאי לישנא דאוסופי ומאן דמסר עליה תלתא מלאים בתורה משתבשא עכ"ל. ועיין במסורת פ' ויצא על פסוק יסף ה' לי בן אחר.

פסוק יח
שגגתו. הגימ"ל בשוא.

פסוק יט
אשם אשם. חסר וא"ו ועיין מ"ש ביחזקאל כ"ה.

פסוק כ
וידבר דנפש כי תחטא. פתוחה.

פסוק כא
וכחש בעמיתו. כתוב במקרא קטנה בגיליון ג' ב' מלעיל וא' מלרע ר"ל זה הוא מלרע ונקוד צירי והב' מלעיל הם וכחש בם שבפרשה וחבירו באיוב ח' וכחש בו לא ראיתיך והם בסגול. ומה שכתב במסורה על פסוק זה וגם במסרה גדולה ב' מלרע טעות ור"ל ב' מלעיל.

בתשומת יד. כתב השרשים שהמ"ם בסגול שלא כמנהג ובספר הללי אשר בטוליטולא הוא בפתח.

בתשומת. הנ"ל הבי"ל רפה.

פסוק כו
לאשמה בה. לאשמה הה"א נחה. בה. הבי"ת רפה.