פסוק א
וידבר ד' קח את אהרן. פתוחה.

פסוק ז
ויאפד. האל"ף בשוא לבדו והפ"א בדגש וכ"כ החזקוני וכן צריך להגיה בשרשים.

פסוק ח
וישם עליו את החשן. חצי התורה בפסוקים כן כתוב בספרים. ונ"ל שכן צריך להגיה במס' סופרים פ"ט וקשיא לי הא דאמרינן בפ"ק דקדושין לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים וא"ו דגחון חציין של אותיות של ס"ת דרש דרש חציין של תיבות והתגלח של פסוקים. יכרסמנה חזיר מיער עי"ן דיער חציין של תהלים באותיות והוא רחום יכפר עון חציו דפסוקים. ועוד קשה הא דתניא התם תנו רבנן ח' אלפים ותתפ"ח פסוקים הויין ס"ת יתר עליו ס' תהלי' ח' חסר ממנו ד"ה ח' ופסוקי דידן חסרים ממנין זה למאות (כי כפי חשבון הנמסר בכל החומשין עולה פסוקי התורה חמשת אלפים תתמ"ה) ולאלפים ולמאי דקסבר רב במגלה פ' הקורא עומד (די"ד ז"ל שם) כל פסיקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה קשה טפי איך נפל הפרש גדול כזה במניינם ונוכל לומר שאין אנו בקיאין בפסוקים כי הא דאמרינן התם בקידושין בעי רב יוסף (ילקוט סוף פרשת שמיני) והתגלח מהאי גיסא או מהאי גיסא אמר ליה אביי פסוקי מיהת ליתו לי מנינה בפסוקי נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בריה דרב אדא אמר במערבא פסקי להאי קרא לתלתא פסוקי. ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן. ומייתי לה נמי בנדרים פ' אין בין המודר. ועדיין אין דעתי נוחה בזה כי ההפרש גדול מאד מלבד שפסוקי תילים הם קצרים ולא שייך בהו הפסק כשל תורה. ותשבי יתרץ.

פסוק יג
וילבשם כתנת. במקצת ספרים כ"י התי"ו בשוא ובמקצתן בחטף קמץ ועיין מה שכתבתי מזה בפרשת תצוה.

פסוק כו
חלת מצה אחת וחלת. שניהם מלרע והוא"ו בגעיא.

פסוק כז
כפי בניו. הבי"ת רפה.

פסוק כט
ויניפהו. במפתח וינפהו מחק היו"ד אבל הרמ"ה כתב ויניפהו תנופה דויקח משה את החזה מלא יו"ד כתיב.

פסוק לה
מועד תשבו. גריש בעי"ן.