ומנין שמעברין את את השנה על גליות (שעלו) [שיצאו] ועדיין לא הגיעו?
תלמוד לומר: בני ישראל מועדי עשו את המועדות שיעשו אותו כל ישראל.
היתה שנה צריכה לעבר וישבו ונשאו ונתנו וגמרו ולא הספיקו לומר מעוברת עד שאירע דבר, יכול תהא מעוברת?
תלמוד לומר: אשר תקראו אתם מועדי - אם קריתם אתם - הרי הם מועדי, ואם לאו - אין מועדי.
[לא] היתה שנה צריכה לעבר ועברוה אנוסין או שוגגין או מזידין מנין שמעוברת?
תלמוד לומר: אשר תקראו אתם מועדי, אם קריתם אתם - הרי הם מועדי, ואם לאו - אין מועדי.
עברוה בלילה עבורה משנה לחברתה, פחות חודש או יתר חודש, יכול תהא מעוברת?
תלמוד לומר: אתם. אתם אלה הם מועדי, הללו אין הם מועדי.
מנין שמעברין את השנה מפני הצורך?
תלמוד לומר: אשר תקראו אתם מועדי.
יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך, כך יעברו אותה מפני הטומאה?
תלמוד לומר: בחדש הראשון פסח - אל יצא חדש הראשון בלי פסח.
מה ענין שבת לענין מועדות?
אלא ללמדך שכל מי שמחלל את המועדות כאלו מחלל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאלו קיים את השבתות.
מנין ליום הכפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה בו מלאכה, שיהא חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו?
תלמוד לומר: שבת הוא, יום הכפורים הוא, דברי רבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר:
אינו חייב אלא אחת.
למעלה הוא מדבר בעיבור שנה, וכאן הוא מדבר בקידוש החודש. נראה (בלילה) [בעלילי] או שבאו עדים והעידו בפניהם, ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה, יכול יהא מקודש?
תלמוד לומר: אשר תקראו אתם מועדי, אם קריתם אתם - הרי הם מועדי, ואם לאו - אין מועדי.
קדשוהו שלא בעדים או שבאו עדים והעידו בפניהם ונמצאו זוממין, מנין שהוא מקודש?
תלמוד לומר: אשר תקראו אתם מועדי, אם קריתם אתם - הרי הם מועדי, ואם לאו - אין מועדי.
קדשוהו אנוסין או שוגגין או מוטעים, מנין שהוא מקודש?
תלמוד לומר: אשר תקראו אתם [אתם אפילו מוטעין אתם אפילו אנוסין אתם אפילו שוגגין] אם קריתם אתם - הרי הן מועדי, ואם לאו - אין מועדי.
קדשוהו לפני זמנו או לאחר עבורו, יכול כשם שמעבירין את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החדש מפני הצורך?
תלמוד לומר: חדש, אחר חדש אנו הולכין.
יכול אם היה צריך שני ימים יתנו לו שני ימים?
תלמוד לומר: יום [אין לו אלא] יום אחד בלבד.
ומנין שמחללין את השבת להעיד עליו?
תלמוד לומר: אשר תקראו אותם במועדם.
יכול כשם שמחללין את השבת להעיד עליו כך יחללו את השבת להודיע עליהם שנתקיימו?
תלמוד לומר: אשר תקראו - על קריאתם אתה מחלל את השבת ואי אתה מחלל את השבת להודיע עליהן שנתקיימו.

בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים -
יכול משתחשך?
תלמוד לומר יום.
אי יום יכול משתי שעות?
תלמוד לומר: בין הערבים - מה בין הערבים מיוחד משפנה יום, אף יום משפנה יום משש שעות ולמעלה. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, כי פנה יום כי ינטו צללי ערב.

פד וידבר משה את מועדי ה' -
מה תלמוד לומר?
לפי שלא למדנו בכל התורה כולה שנאמר בהן במועדו אלא בפסח ותמיד,
במועדו - ואפילו בשבת.
במועדו - ואפילו בטומאה.
שאר כל קרבנות צבור מנין?
תלמוד לומר: אלה תעשו לה' במועדיכם.
מנין לרבות עומר והקרב עמו, שתי הלחם והקרב עמהן?
תלמוד לומר: וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד [אחד] לכולן.
וכל הני למה לי?
צריכי,
דאי כתב רחמנא תמיד, הוה אמינא תמיד, שכן תדיר וכליל, אבל פסח אימא לא קא משמע לן.
ואי כתב רחמנא פסח, הוה אמינא אדרבא פסח שכן ענוש כרת, אבל תמיד אימא לא קא משמע לן.
ואי אשמעינן הני תרתי, הני הוא שכן ישנן לפני הדבור, אי נמי יש בהן צד מועד.
תמיד - תדיר וכליל.
פסח - ענוש כרת, אבל שאר קרבנות צבור אימא לא כתב רחמנא: אלה תעשו לה' במועדיכם, ואי כתב רחמנא אלה תעשו לה' במועדיכם הוה אמינא שאר קרבנות צבור הוא דבאין לכפר, אבל עומר ושתי הלחם דאין באין לכפר אימא לא, כתב רחמנא וידבר משה.
ואי כתב רחמנא עומר ושתי הלחם, הוה אמינא הני הוא דאלימי דבאין להתיר, אבל הנך אימא לא צריכא.

וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל -
מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג.

רבי יוסי הגלילי אומר:
מועדי ה' -
נאמרו ולא נאמר שבת בראשית עמהן.

בן עזאי אומר:
מועדי ה' -
נאמרו ולא נאמרה פרשת נדרים עמהן.
הכי קתני: מועדי ה' צריכין קידוש בית דין, שבת בראשית אין צריכה קידוש בית דין.

בן עזאי אומר:
מועדי ה' צריכין מומחה, פרשת נדרים לא צריכה מומחה אלא אפילו בשלשה הדיוטות.
והא בפרשת נדרים כתיב: ראשי המטות?

א"ר חסדא (ואיבעית אימא) [ואיתימא] רבי יוחנן:
ביחיד מומחה.

כיצד בודקין את העדים?
זוג שבא ראשון, בודקין אותן ראשון ומכניסין את הגדול שבהן, ואומרים לו: אמור כיצד ראית את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה?
לצפונה או לדרומה?
כמה היה גבוה?
ולאן היה נוטה?
וכמה היה רחב?
אם אמר: לפני החמה לא אמר כלום.
ואחר כך היו מכניסין את השני ובודקין אותו, אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת.
ראש בית דין אומר: מקודש דאמר קרא: אשר תקראו אֹתָם, קרי ביה תקראו אַתֶּם.
וכל העם אומרים: מקודש מקודש.
תרי זימני למה לי?
דכתיב: מקראי קדש.
מעשה שבאו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה! וקבלן רבן גמליאל.

אמר רבי דוסא בן הרכינס:
עדות שקר העידו, איך מעידין את האשה שילדה ולמחר (נמצא) כרסה בין שיניה?!
א"ל רבי יהושע:
רואה אני את דבריך.
שלח לו רבן גמליאל לרבי יהושע: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך.
הלך ומצאו רבי עקיבא לרבי יהושע שמצר.
א"ל: יש לי ללמד, שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר: אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם - בין בזמנם בין שלא בזמנם.
אין לי מועדים אלא אלו.
הרי הוא אומר אתם אתם אתם שלשה פעמים:
אתם - אפילו שוגגין,
אתם - אפילו מוטעין,
אתם - אפילו מזידין.
בלשון הזה א"ל: עקיבא נחמתני נחמתני.

תנו רבנן:
מנין שמחללין את השבת?
שנאמר: אלה מועדי ה' מקראי קודש וכו' (כדלעיל).
אלה מועדי (כתוב למעלה ברמז שנ"ו):

והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, מושבות דכתב רחמנא גבי שבת למה לי?
איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל ובענינא דמועדות כתיב תיבעי קידוש בית דין כי מועדות, קא משמע לן.

ובחמשה עשר יום -
רבי אלעזר אמר:
לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת, דאמר קרא: ולקחתם לכם ביום - ביום ואפילו בשבת. למאי?
אילימא לטלטול, איצטריך קרא למישרי טלטול?
אלא למכשיריו.

ורבנן, ההוא מיבעיא להו ביום ולא בלילה.
ורבי אלעזר ביום ולא בלילה מנא ליה?
נפקא ליה מושמחתם לפני ה' שבעת ימים - ימים ולא לילות.
ורבנן, איצטריך, סלקא דעתך אמינא נילף שבעת ימים מסוכה.
מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים וכו' קא משמע לן,

ר' אליעזר אומר:
סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת, גמר ט"ו ט"ו מחג הסוכות.

ר' אליעזר אומר:
שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, דאמר קרא: יום תרועה יהיה לכם - ביום ואפילו בשבת. ולמאי אילימא לתקיעה, והא תנא דבי שמואל:
כל מלאכת עבודה לא תעשו - יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה? אלא למכשיריו.
ורבנן, ההוא מיבעיא ליה ביום ולא בלילה.
ור' אליעזר, נפקא ליה מביום הכפורים תעבירו שופר וגמירי מחדדי.

רבי אליעזר אומר:
מכשירי שתי הלחם דוחין את השבת, תביאו רבויא הוא.

רבי אליעזר אומר:
מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת. וביום השמיני ימול - ביום ואפילו בשבת.

ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות -
יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה.
והלא דין הוא: ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה, חג הסוכות שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה?!
תלמוד לומר: הזה חג המצות זה טעון מצה, ואין חג הסוכות טעון מצה.

חג המצות לה' שבעת ימים -
יכול יטעון מצה כל שבעה?
תלמוד לומר: ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי וגו', שביעי בכלל היה ולמה יצא?
להקיש אליו: מה שביעי רשות,
אף כולו רשות.
יכול אף לילה ראשון?
תלמוד לומר: בערב תאכלו מצות - קבעו הכתוב חובה,
אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין?
תלמוד לומר: בערב תאכלו מצות.
אם כן למה נאמר: שבעת ימים מצות תאכלו?
מצה הנאכלת כל שבעה אדם יוצא ידי חובתו בפסח, יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר שאין נאכלין כל שבעה.

והקרבתם אשה לה' שבעת ימים -
מנין אין לך פרים הבא אילים, אין לך אילים הבא כבשים. איןלך בטהרה הבא בטומאה?
תלמוד לומר: והקרבתם אשה לה' - הקרב אשים מכל מקום.

והבאתם את עומר -
זה שאמר הכתוב: מה יתרון לאדם וגו'.

א"ר ינאי:
בנוהג שבעולם אדם לוקח לו ליטרא אחד של בשר מן השוק, כמה הוא יגע כמה צער הוא מצטער עליה עד שלא יבשלנה, והבריות ישנין על מטותיהן והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות ואין אתה נותן לו את העומר?!

אמר ר' פנחס:
בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה הוא יגע בה כמה צער הוא מצטער עד שינגבה, והבריות ישנים על מטותיהם והקב"ה משיב רוחות וכו' ואי אתה נותן לו את העומר?!

א"ר אבין:
בוא וראה כמה ישראל מצטערין על מצות עומר.
דתנינן תמן: קצרוהו ונתנוהו בקופות הביאוהו לעזרה היו מהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים:
בקנים ובקולחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך, נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב כדי שיהיה האור שולט בכולו שטחוהו בעזרה והרוח מנשבתו נתנוהו לרחים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפות.

אמר ר' לוי:
הרי שעמלת וחרשת וזרעת ונכשת וכסחת ועדרת וקצרת ועמדת ודשת ועשית אותה ערימה, אם אינו מוציא לך מעט רוח שתזרה, אותו האיש חי?
אי אתה נותן לו אלא שכר הרוח, הדא הוא דכתיב: ומה יתרון לו שיעמול לרוח.

א"ר אלעזר:
כתוב: ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם וגו' הא יהב לכון כולא, לית אתון צריכין ליה מן כדין?
שבועות חוקות קציר ישמור לנו - ישמור לנו מן השרב ומן הרוחות הקשות ואלו הן שבע שבתות שבין פסח לעצרת.

תני ר' חייא:
שבע שבתות תמימות תהיינה -
אימתי הן תמימות?
בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם.

אמר ר' יהושע בן לוי:
סנטרך אנא לית את יהיב לי סנטירותי.

א"ר ברכיה:
מגרסך אנא, לית את מטעם לי מן תבשילך?
הוא שדוד אמר: גשם נדבות וגו'

א"ר בניה:
אם גשם הוא צריכה נדבה, אם טל הוא צריכה [תניף אלהים], הדא הוא דכתיב: גשם נדבות וגו',

א"ר בניה:
אמר הקב"ה לישראל: בני, כשהייתי נותן לכם את העומר, הייתי נותן לכל אחד ואחד עומר לגלגלת, ועכשיו שאתם נותנין את העומר אין לי אלא עומר אחד משל כלכם.
ולא עוד, אלא שאינו של חטים אלא של שעורים, לפיכך משה מזהיר את ישראל וא"ל: והבאתם את עומר.

והניף את העומר -
כיצד היה מניפו?
ר' חמא בר עוקבא בשר ר' יוסי בר חנינא:
מוליך ומביא - לבטל רוחות קשות,
מעלה ומוריד - לבטל טללים רעים.

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי:
מוליך ומביא - למי שהעולם שלו.
מעלה ומוריד - למי שהעליונים והתחתונים שלו.

לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ כנען, הדא הוא דכתיב: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך על מנת ואתה את בריתי תשמור ואיזו זו?
מצות העומר.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו, הדא הוא דכתיב: והביא האיש את אשתו אל הכהן ואי זה?
זה מצות העומר.

ר' יהושע בן לוי אמר:
לעולם אל תהי [מצות העומר] קלה בעיניך, היא שעמדה להם בימי גדעון, שנאמר: ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום והנה צליל לחם שעורים.

רבנן אמרין:
על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים.
ובזכות מה נצולו?
בזכות לחם שעורים, זה מצות העומר.

ורבנן אמרין:
היא שעמדה להן בימי יחזקאל, שנאמר: קח לך חטין וגו' ועשית אותם לך ללחם (מהו ללחם)?

ר' חמא בר חנינא אמר:
ריבה בה שעורים.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
[ריבה בה] דברים שהן מרפים את בני מעים,

מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא:
אמרה לו: כמה צער נצטער אותו צדיק!
כמה שכחות כמה עבדים יש לו, והן מבזבזים במאכל ובמשתה!
א"ל: להודיעך, שכל מקום שישראל בצער,הצדיקים עמהם בצער.

ר' לוי אמר:
היא שעמדה להם בימי המן.
אתה מוצא כיון שראה מרדכי להמן בא לקראתו והכתב בידו, אמר: דומה לי שהרשע הזה בא להרגני.
אמר לתלמידיו: ברחו לכם, שלא תכוו בגחלתי.
אמרין ליה: בין בחיים בין במות עמך אנן.
מה עשה?
נתעטף ועמד להתפלל.
אתא ההוא רשע ויתיב ליה גביהון.
אמר להון: במה אתון עסקין?
א"ל: במצות העומר שהיו ישראל מקריבין בבית המדרש.
א"ל: ומה הדין עומרא דדהב או דכסף, דחיטין או דשעורין?
א"ל: דשעורין.
א"ל: וכמה הוא טימיה, בעשרה קינטרין או בעשרים קיטרין?
א"ל: סגין בעשרה מָנִין.
א"ל: קומון, דנצחון עשרתא מנכון לעשרה אלפי קינטרין ולעשרת בנוי, כיון דשמעת אסתר כן, אפקת כרוז בכל מדינתא ואמרה: לא יפתח בר נש חנות בגו שוקא כל עמא יפקון להון, פרטי דיהודאי בעי למצטבלא.
כיון דחסל מצלי א"ל: סב הדין לבוש דמלכותא.
א"ל: מה את מבזה מלכותא, אית בר נש לביש לבושא דמלכותא, ולא סחי?
אזל בעי בלנא, לא אשכחיה מה עבד?
אסר זוניתיה ועל ואסחיה.
כיון דנפק א"ל: סב לבש הדין כלילא,
א"ל: מה את מבזה מלכותא, אית לך בר נש לביש כלילא דמלכותא, ולא מספר?
אזל בעא ספרא ולא אשכחיה. מה עבד?
אזל לביתיה, ואייתי מאני ספרא מגו ביתיה ויתיב מספר ליה. שארי מיתנח.
א"ל: ווי ליה לההוא גברא דעביד קומיס פנטון קומיס קלטור, ואתעביד בלן וספר!
א"ל: ולית אנא חכים לאבוי דההוא גברא שחיק טמיא בלני וספר בכפר קריטס ואת משכח אלה מאני ספרא דידיה.
א"ל: קום רכוב על הדין סוסיא.
א"ל: לית בחילי, דאנא סב.
א"ל: קום, דאנא ממיך קדלי ואת דריס עליו,, סליק ורכיב, למקיימא לכון: ואתה על במותימו תדרוך, כיון שרכב על הסוס, התחיל לקלס להקב"ה: ארוממך ה' כי דליתני וגו'.
תלמידיו מה היו אומרים?
זמרו לה' חסידו וגו'.
אותו רשע מה היה אומר?
ואני אמרתי בשלוי וגו'.
אסתר מה היתה אומרת?
אליך ה' אקרא ואל אדני אתחנן מה בצע בדמי ברדתי אל שחת וגו'.
ישראל מה היו אומרים?
שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי.

א"ר פנחס:
בקרית שמע היה עסוק ולא הפסיק, שנאמר: למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך.

כי תבואו -
יכול בעבר הירדן?
תלמוד לומר: אל הארץ - אל ארץ המיוחדת.
יכול אפילו לעמון ומואב?
תלמוד לומר: אשר אני נותן ולא עמון ומואב.

וקצרתם את קצירה וגו' -
שיהא תחלה לכל הנקצרים.
יכול אף של בית השלחין ובית העמקים?
תלמוד לומר: קצירכם וכו' - קציר ולא הקטניות.
קצירך - ולא השחת.

ר' יהודה אומר:
מתחיל עד שלא הביאה שליש קוצר ומאכיל לבהמה לחיה ולעוף, ופטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות.

רבי (ישמעאל) [שמעון] אומר:
אף משהביאה שליש מתחיל וקוצר ומאכיל לבהמה לחיה ולעופות ופטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות.

ראשית קצירכם אל הכהן -
אין מצות קצירה בכהן.

תניא: ר' בנימין אומר:
כתוב אחד אומר: וקצרתם את קצירה והבאתם וגו'.
וכתוב אחד אומר: ראשית קצירכם, הא כיצד?
ממקום שאתה מביא, אי אתה קוצר;
ממקום שאי אתה מביא, אתה קוצר.
[אימא ממין שאתה מביא אי אתה קוצר,
ממין שאי אתה מביא אתה קוצר]?
ההוא לא מצית אמרת מדרבי יוחנן.
קוצרין מפני הנטיעות, מפני בית האבל, ומפני בטול בית המדרש, מאי טעמא?
קצירכם, אמר רחמנא ולא קציר מִצְוֹת.

החטין, והשעורין, והכוסמין, ושבולת שועל, ושיפון - אסורין בֶּחָדָשׁ מלפני העומר, דאתיא לחם לחם ממצה.

והתם מנלן?
אמר קרא: לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות וגו', ולקצור לפני הפסח אתיא ראשית ראשית מחלה. הני אִין, אבל אורז ודוחן לָא.

והניף את העומר לפני ה' לרצונכם -
ג' שמות יש לו:
עומר,
שבולת,
עומר תנופה.
ועומר שמו.

לרצונכם -
אין כופין את הצבור על כרחן.

ממחרת השבת -
ממחרת יום טוב.

יניפנו הכהן -
בנין אב לכל התנופות שיהו בכהן.

ועשיתם את העומר -
אף על פי שאין כבש, כבש אף על פי שאין עומר.

ביום הניפכם -
אין הנפה אלא ביום.

כבש תמים בן שנתו -
ולא שנה למנין עולם.

ומנחתו שני עשרונים סלת בלולה בשמן -
הרי זה יצא מכלל כל הכבשים שיטעון שניי עשרונות.
יכול כשם שנכפלה סלתו כך יכפל יינו?
תלמוד לומר: יין רביעית.
יכול לא יכפל יינו שאין היין נבלל עם הסלת, אבל יכפל שמנו שהרי השמן נבלל עם הסלת? תלמוד לומר: ונסכו - רביעית כל נסכיו יהו רביעית.
מאי תלמודא?

א"ר אלעזר:
כתיב ונסכה וקרי ונסכו, הא כיצד?
נסכה דמנחה כנסכו דְּיַיִּן, מה יין רביעית אף שמן נמי רביעית.
נאמר: וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה - יכול אף קטניות בכלל?
תלמוד לומר: לחם - מה לחם מיוחד חמשה מינין אף אין לי אלא מחמשת המינין.
אין לי אלא חטין שנקראו לחם, שנאמר: ממושבותיכם תביאו לחם תנופה.
מנין לרבות שעורין וכוסמין שבולת שועל ושיפון?
תלמוד לומר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו - לרבות את כולן.

עד הביאכם את קרבן אלהיכם -
זה העומר.
או יכול זה הכבש?
צא וראה מה אמור בענין?
הבאת העומר אף כאן העומר.
משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים מלא קמח קלי שלא ברצון חכמים, דברי ר' מאיר.

רבי יהודה אומר:
ברצון חכמים הן עשוין.
משקרב העומר הותר החדש מיד.
הרחוקין ומתרין מחצות יום ולהלן.
כשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור.

אמר ר' יהודה:
והלא מן התורה אסור, שנאמר: עד עצם היום הזה?
מפני מה הרחוקין מותרין מחצות יום ולהלן?
מפני שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו.

חוקת עולם -
לבית עולמים.

לדרותיכם -
שינהוג הדבר לדורות.

בכל מושבותיכם -
בארץ ובחוצה לארץ.

החדש הערלה והכלאים חדש - אסור מן התורה בכל מקום.
ערלה - הלכה, והכלאים - מדברי סופרים.

א"ר אבהו א"ר אלעזר:
כל מקום שנאמר: לא יאכל לא תאכל לא תאכלו.
אחד איסור אכילה,
ואחד איסור הנאה במשמע.

והרי חדש דרחמנא אמר: ולחם קלי וכרמל לא תאכלו.
ותנן: קוצר לשחת ומאכיל לבהמה, אמר קרא קצירכם - שלכם יהא.
ואידך קצירכם - דכלהו ישראל קאמר.
תנן:

משחרב בית המקדש התקין רבנן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור.

א"ל רבי יהודה וכו',

רבי יהודה הוא דטעה הוא סבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא היא מדאורייתא קאמר. והא התקין קתני?
מאי התקין?
דרש והתקין.

אמר רבינא:
אמרה לי אם: אבוך דאבוך לא הוה אכיל אלא באורתא דיבסר יום תמניסר, סבר לה כר' יהודה וחייש לספיקא.

רב וחזקיה דאמרי תרווייהו:
בזמן שבית המקדש קיים - עומר מתיר,
בזמן שאין בית המקדש קיים - האיר המזרח מתיר. מאי טעמא?
תרי קראי כתיבי:
כתיב: עד הביאכם.
וכתיב: עד עצם היום הזה.
כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים.

ור' וחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו:
אפילו בזמן שבית המקדש קיים - האיר המזרח מתיר.
והא כתיב: עד הביאכם?
למצוה.

תנו רבנן:
אלין יומיא דלא להתענאה בהון, ומקצתהון דלא למספד בהון, מריש ירחא דניסן ועד תמניא, ביה איתוקם תמירא [דלא למספד]. מתמניא ביה ועד סוף מועדא חגא דשבועא דלא להתענאה. שהיו צדוקין אומרין: יחיד מתנדב ומביא תמיד.
מאי דרוש?
דכתיב: את הכבש אחד תעשה בבקר, מאי אהדרו להו?
את קרבני לחמי לאשי תשמרו - שיהא כולן באין מתרומת הלשכה.
שהיו ביתוסים אומרים: עצרת אחר השבת.
נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להן: שוטין מנין לכם?
ולא היה אדם שהחזירו דבר, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר: משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד, עמד ותיקן אחר השבת כדי שיהיו ישראל מתענגין שני ימים, קרא עליו המקרא הזה: אחד עשר יום מחורב וגו', ואם משה רבינו אוהב ישראל היה, למה אהרן במדבר מ' שנה?
א"ל: רבי, בכך אתה פוטרני?
א"ל: שוטה, לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם.
כתוב אחד אומר: תספרו חמשים יום.
וכתוב אחד אומר: שבע שבתות תמימות תהינה.
הא כיצד?
כאן ביו"ט שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות באמצע שבת.

רבי אליעזר אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: תספר לך - ספירה תלויה בבית דין, יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם.

ר' יהושע אומר:
אמרה תורה: מנה ימם וקדש חדש, מנה ימים וקדש עצרת, מה חדש סמך לביאתו ניכר אף עצרת סמוך לביאתו נִכֶּרֶת.

ר' ישמעאל אמר:
אמרה תורה: הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת, מה להלן רגל ותחלת רגל אף כאן רגל ותחלת רגל.

רבי יהודה בן בתירא אומר:
נאמר שבת למעלה,
ונאמר שבת למטה,
מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה,
אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה.

תנו רבנן:
וספרתם לכם -
שתהא ספירה לכל אחד ואחד.

ממחרת השבת -
ממחרת יום טוב.
או יכול ממחרת שבת בראשית?

אמר רבי יוסי בר' יהודה:
הרי הוא אומר: תספרו חמשים יום, כל ספירות שאתה סופר לא יהא אלא חמשים.
ואם תאמר ממחרת שבת בראשית, פעמים שאתה מוצא נ"א נ"ב נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו.

רבי יהודה בן בתירא אומר:
הרי הוא אומר תספר לך, ספירה תלויה בבית דין, יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם.

רבי יוסי אומר:
ממחרת השבת -
ממחרת יו"ט.
או אינו אלא ממחרת שבת בראשית?
אמרת: וכי נאמר ממחרת שבת [שבתוך] פסח, והלא לא נאמר אלא ממחרת השבת, וכל השנה כולה מלאה שבתות, צא ובדוק באיזה?
ועוד, נאמר שבת למטה,
ונאמר שבת למעלה,
מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה,
אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה.

רבי ישמעאל בן אלעזר אומר:
כתוב אחד אומר: ששת ימים תאכל מצות.
וכתוב אחד אומר: שבעת ימים תאכל מצות, הא כיצד?
מצה שאי אתה יכול לאכלה ז' מן החדש אתה יכול לאכלה ו' מן החדש.

מיום הביאכם תספרו -
יכול יקצור ויביא אימתי שירצה ויספור?
תלמוד לומר: מהחל חרמש.
אי מהחל חרמש [תחל] לספור, יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא?
תלמוד לומר: מיום הביאכם.
אי מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום?
תלמוד לומר: שבע שבתות תמימות תהיינה.
אימתי אתה מוצא תמימות?
בזמן שאתה מונה מבערב.
הא כיצד?
קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.

אמר רבא:
כולהו אית להו פירכא בין במתניתין קמייתא בין במתניתין בתרייתא, בר מתרי תנאי בתראי דלית להו פירכא. אי מדרבן יוחנן בן זכאי, דלמא כדאביי דאמר:
מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי.

אי מדרבי אליעזר ור' יהושע,
ממאי דביו"ט ראשון קאי דילמא בי"ט אחרין קאי.

דרבי ישמעאל ודרבי יהודה בן בתירא לית להו פירכא.
אי מדרבי יוסי בר יהודה, דילמא חמשים לבר משיתא,
אי מדרבי יהודה בן בתירא, ממאי דביום ראשון קאי דילמא ביו"ט אחרון קאי,
ר' יוסי נמי חזי לה פירכא, והיינו דקאמר ועוד.

עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים -
יכול יספור חמשים ויקדש יום חמשים ואחד?
תלמוד לומר: שבע שבתות תמימות תהיינה.
יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום ארבעים ותשעה?
תלמוד לומר תספרו חמשים יום.
הא כיצד?
מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמשים כיובל.

והקרבתם מנחה חדשה -
שתהא חדשה לכל המנחות.
אין לי אלא מנחת חטין, מנחת שעורין מנין?
תלמוד לומר: הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם, אם אינו ענין למנחת חטין תנהו ענין למנחת שעורין,

ממשבותיכם לחם וגו' -
מה בכורים בפני עצמן אף שתי הלחם בפני עצמן.
ומינה: מה בכורים לאכילה, אף שתי הלחם לאכילה (כתוב ברמז תנ"ז).

ממושבותיכם -
ולא מחוצה לארץ,
ממושבותיכם - אף מן העליה.
תביאו - אף מה שאתה מביא ממקום אחר הרי היא כזו, מה זו עשרון לחלה אף מה שאתה מביא ממקום אחר עשרון לחלה.
אי מה אלו שני עשרונים אף הללו שני עשרונים?
תלמוד לומר: תהיינה - אלו שני עשרונים ואין הללו שני עשרונים.

בעי ר' זירא:
חטין שירדו בעבים מהו?
ממושבותיכם אמר רחמנא, לאפוקי דחוצה לארץ דלא, אבל דעבים שפיר דמי, או דילמא ממושבותיכם דוקא, ומי איכא כי האי גוונא?
אין דלבר עדי טייעא נחיתו (רוסני) [רום כיזבא] חיטי בתלתא פרסי.

סלת תהיינה -
שתי חלות מעכבין זו את זו.

לחם תנופה -
שתים שיהו שוות,

שני עשרונים -
שיהו שוין.

סלת תהיינה חמץ תאפינה -
שעור בודה להן מתוכן ומחמצן, דברי ר' מאיר.

רבי יהודה אומר:
אף היא אינה מן המובחר, אלא מביא מן שאור ונותן לתוך המדה וממלא את המדה.
א"ל: אף היא היתה חסרה או יתרה.

בכורים לה' -
ר' שמעון אומר:
נאמר כאן בכורים לה',
ונאמר להלן בכורים,
מה בכורים לה' האמור כאן משל צבור,
אף בכורים האמרו להלן משל צבור.

והקרבתם על הלחם -
חובה על הלחם.

שבעת כבשים -
אף על פי שאין לחם.
אם כן מה תלמוד לומר: על הלחם?
שלא נתחייבו כבשים קודם שנתחייבו בלחם דברי רבי טרפון.

רבי עקיבא אומר:
יכול הן כבשים האמורים בחומש הפקודים?
אמרת: כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הם, אלא הללו באין בגלל עצמן והללו באין בגלל לחם, נמצא מה שאמור בחומש הפקודים קרב במדבר, ומה שאמור בת"כ לא קרב במדבר. ודילמא פרים ואילים לאו אינהו, הא כבשים אינהו?
מדהני אישתנו הני נמי אישתנו. ופרים ואילים ממאי דאישתנו דלמא הכי קאמר רחמנא: אי בעי פר ושני אילים ליקרב, אי בעי שני פרים ואיל אחד ליקרב?
מדאשתני כדרן שמע מינה אחריני נינהו.
הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אין מעכבין את הלחם, דברי רבי עקיבא.

אמר ר' שמעון בן ננס (לאביי):
[לא כי] כבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים, שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר מ' שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם.

אמר רבי שמעון:
הלכה כדברי בן ננס אבל אין טעם בדבריו, שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר, והאמור בתורת כהנים לא קרב במדבר, משבאו לארץ קרבו לארץ קרבו אלו ואלו.
ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם?
הכבשים מתירין את עצמן. ולא לחם בלא כבשים שאין לו מי יתירנו.
מאי טעמא דר' עקיבא?
גמר יהיו מתהיינה - מה להלן לחם אף כאן לחם,
ובן ננס גמר יהיו מיהיו - מה להלן כבשים אף כאן כבשים.
ובן ננס לילף מתהיינה?
דנין יהיו מיהיו ואין דנין יהיו מתהיינה, מאי נפקא מינה?

והתני דבי רבי ישמעאל:
ושב הכהן ובא הכהן וכו' היכא דאיכא דדמי ליה, מדדמי ליה ילפינן.
ור' עקיבא, נמי לילף יהיו מיהיו, דנין דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן, לאפוקי הני דעולות נינהו.
ואיבעית אימא בקרא גופיה קא מפלגי קדש יהיו לה' לכהן.
ר' עקיבא סבר, איזהו דבר שכולו לכהן?
הוי אומר: זה לחם.
ובן ננס מי כתיב קדש יהיו לכהן קדש יהיו לה' לכהן כתיב, אי זהו דבר שמחציתו לכהן ואין כלו לכהן?
הוי אומר אלו כבשים.

ורבי עקיבא, מי כתיב קדש יהיו לה' ולכהן קדש לה' לכהן כתיב, כדרב הונא. קנאו השם ונתנו לכהן.

אמר רבי יוחנן:
הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה, שמעכבין זה את זה.
ואי זו היא זיקה שלהן?
שחיטה.

המשך לשמעוני, ויקרא פרק כג חלק שני