[רש"י: (ב) אני ה' אלוהיכם - אני הוא שאמרתי בסיני (שמות כ ב) אנכי ה' אלוהיך, וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי.
רבי אומר: גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהם בגזירה אני ה' אלוהיכם, דעו מי גוזר עליכם, דיין להיפרע [ד] ונאמן לשלם שכר:]

אות ד
((רא"ם)) דאלהים זה מדת הדין כלומר ליפרע על עונות. ה' זו מדת הרחמים כלומר לכפר על עונות אם יעשה תשובה, ולשלם שכר על המצות ((נחלת יעקב))ולא זכר מה שכתב הרב ריש פרשת וארא אני ה' וכו' הרי דמאני הוא מפיק לה בלא מלת אלהיכם עיין שם.

[רש"י: (ג) כמעשה ארץ מצרים - מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו [ה] ישראל מקולקל מן הכל:
אשר אני מביא אתכם שמה - מגיד שאותן עממין שכבשו ישראל [ו] מקולקלים יותר מכולם:
ובחקתיהם לא תלכו - מה הניח הכתוב שלא אמר, אלא אלו נמוסות שלהן, דברים החקוקין להם, כגון [ז] טרטיאות [ח] ואצטדיאות.
רבי מאיר אומר: אלו דרכי האמורי שמנו חכמים:]

אות ה
פירוש ארץ גושן. דאם לא כן, אשר ישבתם בה למה לי.

אות ו
פירוש אף ממעשה ארץ גושן וכל שכן משל מצרים דאם לא כן מאי וכמעשה ארץ כנען שהכתוב הולך ומוסיף ממצרים לגושן ומגושן לכנען.

אות ז
בפרק קמא דכתובות פירש רש"י: טרטיאות פלטי מלכים עבודת אלילים ושרים של עבודת אלילים.

אות ח
((גור אריה)) ואצטדיאות שחוק שמסיתים את השוורים ושאר חיות לנגחם ולהלחם זה עם זה.

[רש"י: (ד) את משפטי תעשו - אלו דברים האמורים בתורה [ט] במשפט, שאלו לא נאמרו, היו כדאי לאמרן:
ואת חקתי תשמורו - דברים שהם גזירת המלך, שיצר הרע משיב עליהם, למה לנו לשומרן, ואומות העולם משיבין עליהם, כגון:
אכילת חזיר,
ולבישת שעטנז,
וטהרת מי חטאת.
לכך נאמר אני ה' גזרתי עליכם, אי אתם רשאים להיפטר:
ללכת בהם - אל תפטר מתוכם, שלא תאמר [י] למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות:]

אות ט
כגון גזל ושפיכת דמים.

אות י
דאם לא כן ללכת בהם למה לי, שהרי תשמרו כתיב.

[רש"י: (ה) ושמרתם את חקתי וגו' - לרבות שאר דקדוקי הפרשה [כ], שלא פרט הכתוב בהם.
דבר אחר:
ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים [ל], לפי שלא נתן אלא עשייה למשפטים ושמירה לחוקים:
וחי בהם - לעולם הבא, שאם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת:
אני ה' - נאמן לשלם שכר:]

אות כ
דאם לא כן ושמרתם למה לי הרי כבר כתיב ואת חקותי תשמרו.

אות ל
פירוש דלעיל כתיב ואת חקתי תשמרו והכא כתיב אשר יעשה אותם דקאי אחוקים ומשפטים. ושמירה ועשייה למשפטים לעיל כתיב: את משפטי תעשו, והכא כתיב ושמרתם את חקותי ואת משפטי.

[רש"י: (ו) לא תקרבו - להזהיר הנקבה כזכר, לכך נאמר [מ] לשון רבים:
אני ה' – נאמן [נ] לשלם שכר:]

אות מ
ואם תאמר, והא דרך הפסוק לדבר כן בלשון רבים, רצונו לומר כל אחד מכם כמו בסמוך דכתיב תשמרו לא תעשו, ולא תלכו. ויש לומר דשאני הכא הואיל ובתחלה כתיב לשון יחיד דכתיב איש וגו' ואחר כך כתיב תקרבו לשון רבים אלא על כרחך תקרבו לרבות הנקבה. ואם תאמר למה איצטריך לרבות גבי עריות שהוא לא תעשה והא נקבה גם כן חייבת במצות לא תעשה, דהא הוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה בקידושין (דף ל"ה). ויש לומר דעריות שאני. בשלמא שאר איסורין שבתורה כגון אכילת איסור ונבלה וטרפה שאשה חייבת דהא היא עשתה האיסור כמו האיש אבל גבי עריות, הבועל עושה מעשה, והנבעלת לא עשתה ולא כלום דהרי היא כקרקע עולם. לכן איצטריך לרבויי שחייבת.

אות נ
אף על פי דאין כאן עשיית מצוה אלא הרחקת עבירה, ואין שייך לומר לשלם שכר אלא במעשה, יש לומר כל מי שבא עבירה לידו וניצול הימנה נותנים לו שכר כאלו עשה מצוה. בקדושין ((דף ל"ט)).

[רש"י: (ז) ערות אביך - זו אשת אביך.
או אינו אלא כמשמעו [ס]?
נאמר כאן ערות אביך, ונאמר להלן (ויקרא כ יא) ערות אביו גלה.
מה להלן אשת אביו, אף כאן אשת אביו:
וערות אמך - להביא אמו שאינה [ע] אשת אביו:]

אות ס
רוצה לומר משכב זכור. וכתב הרא"ם יש לתמוה על ר"י ורש"י ז"ל שהביאו דבריו למה לא הביאו הגזירה שוה של אביך אביך מקרא דערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא שהוא בצדו ומיירי באזהרה כמותו, והביא הגזירה שוה מקרא דפרשת קדושים דמיירי בעונש. והניח הדבר בתימה. ((נחלת יעקב))ואני אומר דהיא הנותנת. מערות אשת אביך הנכתב בצדו היה קשה, כדמקשה התם: אין לי אלא באזהרה וכו' עונש מניין? דהא זה הפסוק בסמוך מיירי גם כן באזהרה, ועל כן מוכרח ללמד מערות אביו גלה עיין שם.

אות ע
רוצה לומר כגון שנולד מאנוסת אביו או ממפותת אביו.

[רש"י: (ט) בת אביך - אף בת אנוסה [פ] במשמע:
מולדת בית או מולדת חוץ - בין שאומרים לו לאביך קיים את אמה ובין שאומרים לו לאביך הוצא את אמה, כגון ממזרת או נתינה:]

אות פ
וקרא דערות בת אשת אביך ללמד מי שיש לו אישות לאביך בה פרט לאחותו שנולדה לאביו מן השפחה משום דלא תפסי בה קידושין כדכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור.

[רש"י: (י) ערות בת בנך - בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר [צ], ובתו ובת בתו מאשתו [ק] אנו למדין מערות אשה ובתה לא תגלה, בין שהיא ממנו ובין שהיא מאיש אחר:
ערות בת בנך - קל וחומר לבתך [ר], אלא לפי שאין מזהירין מן הדין למדוה מגזרה שווה
[ש] במסכת יבמות (ג א):]

אות צ
רצונו לתרץ שלא תאמר מדכתיב בת בנך ובת בתך הא בת בנה ובת בתה מאיש אחר מותר והא כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ובת בתה. לכך פירש שמיירי באנוסה דלאו אשתו. ולפיכך אינו באזהרת לא תגלה אלא בבת בתו הבאה מזרעו אבל בתו של אנוסתו הבאה מזרע אחרים אינו באזהרת לא תגלה, והוא הדין בת אשתו דלאו בתו.

אות ק
פירוש ואם תאמר אחר שזה המקרא של ערות בת בנך וגו' באנוסים קמיירי, אם כן בתו ובת בנו מנשואתו מנין? דליכא למימר דאתיא בקל וחומר מאנוסתו, דהא אין מזהירין ואין עונשין מן הדין. והשיב, בתו אנו למדין וכו'.

אות ר
פירוש קל וחומר לבתך מן האנוסה, דאלו מן הנשואין, מערות אשה ובתה ילפינן.

אות ש
כתיב הכא בערות בת בנך הנה, ולקמן כתיב ערות אשה ובתה וגו', והתם כתיב גם כן הנה. מה הנה דכתיב התם מיירי בבתה, אף הנה דכתיב הכא מיירי בבתה.

[רש"י: (יד) ערות אחי אביך לא תגלה - ומה היא ערוותו, אל אשתו [ת] לא תקרב:]

אות ת
אבל גבי ערות אביך לא הוצרך לכתוב אחריו אל אשתו לא תקרב להודיע מה היא ערותו, משום דסמך הקרא על הגזירה שוה דלעיל.

[רש"י: (טו) אשת בנך היא - לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה [א], פרט לאנוסה ושפחה ונכרית:]

אות א
והא דלא נקט רש"י גם לעיל גבי ערות בת אשת אביך אנוסה. משום דלעיל מרבינן אנוסה לחיוב כדכתיב בת אביך, ופירש רש"י אף בת אנוסה במשמע. ואם תאמר מאי שנא הכא דממעט מקרא דאשת בנך את האנוסה, ואילו גבי בת אשת אביך אינו ממעט האנוסה. אם מפני דלעיל ריבה הכתוב משום דכתיב בת אביך ואף בת אנוסה במשמע, הכא נמי כתיב כלתך אף האנוסה במשמע. ותירץ הרא"ם, שאני התם דהוי תרי קראי וכל אחד נדרש לעצמו וכיון שמהאחד משמע אף האנוסה, ומאחד משמע למעט אנוסה, כדי שלא יסתור זה את זה דרשו שלא בא למעט אלא השפחה וכו' בלבד, כדי לקיים שני המקראות. אבל הכא שהרבוי והמיעוט שניהם במקרא אחד, אין כל אחד נדרש לעצמו אלא קצתו מבאר קצתו: באיזה כלתך אמרתי? באותה שיש לבנך אישות בה, פרט לאנוסה וכו' שאין לבנך אישות בה וכו'.

[רש"י: (יז) ערות אשה ובתה - לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי הראשונה, לכך נאמר לא תיקח, לשון קיחה, וכן לעניין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ יד), לשון קיחה, אבל אנס אשה מותר [ב] לישא בתה:
שארה הנה - קרובות (הן) זו לזו:
זמה – עצה, כתרגומו [ג]: עצת חטאין. שיצרך יועצך לחטוא:]

אות ב
ומקרא של ערות בת בנך וגו' דאסר הקרא בת אנוסתו, לא אסר אלא בתו ובת בתו מאנוסתו, אבל בתה ובת בתה לא.

אות ג
כי דגש המ"ם מביא את הכפל והוי זמם שהוא לשון מחשבה.

[רש"י: (יח) אל אחתה – שתיהן [ד] כאחת:
לצרר - לשון צרה לעשות את זו צרה לזו:
בחייה - למדך שאם גרשה לא ישא את אחותה [ה] כל זמן שהיא בחיים:]

אות ד
כדתנן המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת, אינן מקודשות מדכתיב אשה אל אחותה לא תקח לא יהא לך לקוחין אפילו באחת מהן. ופירוש אל אחותה כמו על, ופירושו כמו עם אחותה. כמו על נשיו שפירושו עם נשיו.

אות ה
((דבק טוב)) דאם לא כן בחייה למה לי הא כבר כתיב אל אחותה דמשמע שתיהן כאחת.

[רש"י: (כח) ולא תקיא הארץ אתכם - משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל [ו] אינה מקיימת עוברי עבירה.
ותרגומו: ולא תרוקין, לשון ריקון, מריקה עצמה מהם:]

אות ו
דלפי פשוטו של מקרא משמע שלא תקיא הארץ את ישראל אפילו אם יטמאו אותה כאשר קאה את הגוי שטימאו אותה ואם כן מה גיזם להם שישמרו את החקים והמשפטים לכן הביא משל לבן מלכים וכו' כלומר שאתם תהיו כמו בני מלכים שאם יאכל דבר מאוס מיד מקיא מפני שהוא מפונק וכך אם אתם תטמאו את הארץ מיד תקיא אתכם ולא תאריכו ימים על האדמה כמו הגוי אשר לפניכם שהאריכו ימים על האדמה אף שעשו כל התועבות האלה אבל אתם אם תעשו התועבות האלה מיד תקיא אתכם.

[רש"י: (כט) הנפשות העשת - הזכר והנקבה [ז] במשמע:]

אות ז
עיין לעיל בפסוק לא תקרבו.

[רש"י: (ל) ושמרתם את משמרתי - להזהיר בית דין [ח] על כך:
ולא תטמאו בהם אני ה' אלוהיכם - הא אם תטמאו, איני אלוהיכם [ט], ואתם נפסלים מאחרי.
ומה הנאה יש לי בכם, ואתם מתחייבים כלייה, לכך נאמר אני ה' אלוהיכם.]

אות ח
דאי להזהיר את ישראל על כך הרי כבר אמור ושמרתם את חקותי וגו' ולא תעשו מכל התועבות האלה.

אות ט
דקשה לרש"י והא בתחלת הפרשה כתיב אני ה' אלהיכם. לכן פירש רש"י, דאני ה' אלהיכם דכתיב הכא הוא קבלת מלכותי וגזרותי, ומשום הכי הוצאתי אתכם ואם כן כשתטמאו את עצמכם ולא תשמרו את גזרותי אם כן נפסלים אתם ממני. ואם כן מה הנאה תהיה לעולם בכם, כיון שאין אתם מקיימים גזירות ומשפטים של הקדוש ברוך הוא, וכל שכן שאין אתם מקיימים גזירות ומשפטים של שאר מלכי בשר ודם, וממילא אתם חייבים כלייה, כיון שאין צורך בכם ובפרט שאתם עובדים עבודת אלילים.