[רש"י: (ב) ואל בני ישראל תאמר – עונשין [פ] על האזהרות:
מות יומת - בבית דין, ואם אין כוח לבית דין עם הארץ [צ] מסייעין אותן:
עם הארץ - עם שבגינו נבראת הארץ.
דבר אחר:
עם [ק] שעתידין לירש את הארץ ע"י מצוות הללו:]

אות פ
דקשה לרש"י הא לאוין הללו כתובין כולן כבר בפרשת אחרי מות. ומתרץ לעיל כתובין האזהרות וכאן כתובין עונשין על האזהרות.

אות צ
דאי סלקא דעתך שעם הארץ ירגמוה הוא פירוש של מות יומת, לשתוק קרא מיניה ולא לכתוב מות יומת.

אות ק
דאם לא כן הארץ למה לי? היה לו לומר העם ירגמו אותו וגו'. ([מהרר"ה])ובהאי לחוד לא סגי, דאם כן היה לו לומר עם העולם. ובהאי לחוד נמי לא סגי, דאם כן היה לו לפרש דבארץ ישראל קמיירי. מדכתב סתם משמע כל העולם.

[רש"י: (ג) אתן את פני - פנאי שלי [ר], פונה אני מכל עסקי ועוסק בו:
באיש - ולא בצבור, שאין [ש] כל הצבור נכרתין:
כי מזרעו נתן למלך - לפי שנאמר מעביר בנו ובתו באש (דברים יח י).
בן בנו ובן בתו [ת] מנין?
תלמוד לומר: כי מזרעו נתן למולך.
זרע פסול מנין?
תלמוד לומר: בתתו מזרעו למולך:
למען טמא את מקדשי - את כנסת ישראל, שהיא [א] מקודשת לי, כלשון (ויקרא כא כג) ולא יחלל את מקדשי:]

אות ר
דקשה לרש"י אדרבה זו טובה לו, שהקדוש ברוך הוא נותן פניו אליו, ועוד דהא אין דרכו לשים פניו אלא בצדיקים. לכך פירש שלא מענין פנים הוא.

אות ש
(נחלת יעקב) בתורת כהנים. נראה לי דהכי פירושו: שאם כל הצבור נתנו מזרעם למולך אין נכרתין, דאין לומר שאין כל הצבור בהכרת מחמת חטא היחיד, דהא מילתא דפשיטא היא, דהא אפילו משפחתו אינן בהכרת עיין שם יותר.

אות ת
פירש רש"י בסנהדרין (ס"ד ע"ב) דהני תרי קראי כי מזרעו נתן למולך, וכן בתתו מזרעו למולך יתירי נינהו. לכך דרשו: חד לרבות בן בנו ובן בתו, וחד לרבות זרע פסול.

אות א
אבל לא מקדש ממש, כי מה ענין טומאת מקדש אצל החוטא. כתב הרב רבי אליהו מזרחי אבל יש לתמוה איך יטמאו כנסת ישראל באיש אחד אשר יחטא וכו'. ונראה לי כיון שעובד עבודת אלילים אם כן נסתלקה השכינה מן הארץ ובהסתלקות השכינה יבואו רוחות הטומאה בארץ וממילא יטמאו כל ישראל כמו שהאריך בענינים כאלו בספר הזוהר ואין להאריך.

[רש"י: (ה) ובמשפחתו - אמר ר' שמעון: וכי משפחה מה חטאה?
אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין, שכולם [ב] מחפין עליו:
והכרתי אתו - למה נאמר?
לפי שנאמר ובמשפחתו.
יכול יהיו כל המשפחה בהכרת?
תלמוד לומר: אותו.
אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת, אלא בייסורין:
לזנות אחרי המלך - לרבות שאר עבודה זרה שעבדה בכך, ואפילו אין זו [ג] עבודתה:]

אות ב
רוצה לומר שכולן מהפכין בזכותו לפי שקרובין לו, לפיכך כולן גזלנים. (נחלת יעקב) נראה לי שקאי אדלעיל ואם העלם יעלימו. ומסתמא, מפני שמתייראין ממנו ומהמשפחה שמחפין עליו, לפיכך ובמשפחתו וכו'.

אות ג
מפני שכבר כתב והכרתי אותו מקרב עמו והכרתי אותו תו למה לי? אלא להכי הדר כתביה דלכתוב ביה ואת כל הזונים וגו', שפירושו לזנות אחר המולך לעשות כמוהו בשאר עבודת אלילים שאף על פי שהיא שלא כדרכה, שאם עבדה בכך חייב עליה כרת.

[רש"י: (ט) אביו ואמו קלל - לרבות לאחר [ד] מיתה:
דמיו בו - זו סקילה.
וכן כל מקום שנאמר דמיהם בם, ולמדנו מאוב וידעוני שנאמר בהם באבן ירגמו אותם דמיהם בם (פסוק כז).
ופשוטו של מקרא, כמו דמו בראשו (יהושע ב יט), אין נענש על מיתתו אלא הוא, שהוא גרם לעצמו שייהרג:]

אות ד
דלא תקיש למכה אביו שחייב דוקא בחיים דאם לא כן הרי כבר אמור איש אשר יקלל את אביו ואת אמו. אלא כאן בא לרבות לאחר מיתה.

[רש"י: (י) ואיש – פרט [ה] לקטן:
אשר ינאף את אשת איש - פרט לאשת קטן, למדנו שאין לקטן קידושין.
ועל איזו אשת איש [ו] חייבתי לך?
אשר ינאף את אשת רעהו - פרט לאשת גוי.
למדנו שאין קידושין לגוי:
מות יומת הנאף והנאפת - כל מיתה האמורה בתורה סתם [ז] אינה אלא חנק:]

אות ה
ואם תאמר פשיטא הא לאו בר עונשין הוא. ויש לומר, דהא קא משמע לן דקטן אינו נענש, אבל היא נענשה אפילו אם בא קטן עליה.

אות ו
הוצרך רש"י להאריך פה ועל איזו אשת איש וכו', ולא אמר אשת רעהו פרט לאשת עובד אלילים כמו שאמר ואיש פרט לקטן, אלא דקשה ליה למה ליה לקרא להאריך ולכתוב שני פעמים אשר ינאף, לא היה לו לכתוב אלא אשר ינאף את אשת איש אשת רעהו למה לי? משום הכי פירש דקרא עצמו פירש דבריו ועל איזה אשת איש וכו'. ומה שפירש עוד למדנו כו' שלא תקשה לו, מכל מקום הא אשת איש היא, ואף על פי שאין חייבים במצות מכל מקום הא אשת איש היא. לכך פירש למדנו כו'.

אות ז
מדכתיב מות יומת סתם והוא מיתה בידי אדם. ומצינו נמי מיתה סתם שהוא מיתה בידי שמים, גבי ער ואונן דכתיב וימת גם אותו. מה מיתה בידי שמים אין בה רושם, אף מיתה בידי אדם אין בה רושם, ועיין כל זה בסנהדרין פרק ארבע מיתות.

[רש"י: (יב) תבל עשו - גנאי.
לשון אחר:
מבלבלין [ח] זרע האב בזרע הבן:]

אות ח
לפירוש הראשון שרשו תבל ויכלול לשון גנאי וענין בלילות כל הארצות. ולפירוש השני שרשו בלל.

[רש"י: (יג) משכבי אשה - מכניס כמכחול [ט] בשפופרת:]

אות ט
דאם לא כן משכבי אשה למה לי? וכי יש לו לזכר משכב אחר עד שיאמר משכבי אשה, לאפוקי משכב האחר? מכחול פירש רש"י בבבא מציעא (דף צ"א ע"א) כדרך שמכניסין קיסם או כנף בשפופרת חלולה שהכחול בתוכו ומוציאין מן הכחול במכחול ומעבירין על העין עד כאן לשונו. (מהר"ן).

[רש"י: (כ) אשר ישכב את דדתו - המקרא הזה בא ללמד על כרת האמור למעלה [י], שהוא בעונש הליכת ערירי:
ערירים - כתרגומו: בלא ולד.
ודומה לו (בראשית טו ב) ואנכי הולך ערירי.
יש לו בנים קוברן, אין לו בנים מת בלא בנים, לכך שנה בשני מקראות אלו ערירים ימותו ערירים יהיו. ערירים ימותו, אם יהיו לו בשעת עבירה, לא יהיו לו כשימות לפי שקוברן בחייו. ערירים יהיו, שאם אין לו בשעת עבירה, יהיה כל ימיו כמו שהוא עכשיו:]

אות י
פירוש באחרי מות נכתב אחר כל העריות ונכרתו וגו', שהוא בעונש ערירי, דסתם כרת הוא נכרת וזרעו נכרת אבל לא ידעינן איזה זרע נכרת אם אותן שהיו לו קודם החטא שהם בכלל העונש ואם הם אותן שנולדו לאחר החטא דוקא שהם בני רשע ואתא קרא דערירים ימותו, דמשמע דימותו כמו שהם ערירים עתה, ואתא קרא דערירים יהיו, דמשמע שבשעת מיתתן סופן לבא לידי ערירי, שאם יש לו בנים קוברן, בין שהיו לו קודם החטא בין לאחר החטא כולן יהיו נכרתין. אף על פי שבאיזה נוסחאות יש הפוכות.

[רש"י: (כה) והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה - אין צריך לומר בין פרה לחמור, שהרי מובדלין ונכרין הם, אלא:
בין טהורה לך [כ] לטמאה לך.
בין שנשחט רובו של סימן לנשחט חציו.
וכמה בין רובו לחציו?
מלא שערה:
אשר הבדלתי לכם לטמא – לאסור [ל]:]

אות כ
פירוש טהורה וטמאה על ידי פעולתך כגון שחט כל הושט וחצי הקנה בלבד טמא. שחט כל הושט ורוב הקנה טהור כלומר טהרת אותו לאכילה.

אות ל
דפירוש לטמא לך קאמר שהוא טמא על ידי פעולתך כדלעיל.