[רש"י: (ב) מכל מצוות ה' - פירשו רבותינו:
אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו [ט] לאו וכרת (ושגגתו חטאת):
מאחת מהנה - ממקצת אחת מהן, כגון הכותב בשבת שם משמעון [י], נח מנחור, דן מדניאל:]

אות ט
לאפוקי מילה ופסח דאין בו אלא כרת. ולא על דבר שיש בו לאו ומיתת בית דין ולא כרת, כגון מכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל וזקן ממרא. ולא על שזדונו לאו וכרת ואין בו מעשה, כמו מקלל אביו ואמו,, ועדים זוממים ומגדף, ומכשף, והמסית ומדיח, ונביא שקר ולמדו כל זה מדכתיב: תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, וכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה, הוקשה שגגת כל התורה לשגגת עבודה זרה שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

אות י
מדכתיב מאחת משמע אפילו מקצת. ואין לומר אפילו אות אחת, דדרשינן גם כן אחת כלומר כאלו כתיב אחת, דמשמע שם כולו. לכן אמרינן, דאינו חייב אלא עד שיכתוב שם משמעון, שהוא שם שלם והוא מקצת השם.

[רש"י: (ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם - מדרשו:
אינו חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת [כ] מעשה, כמו שנאמר לאשמת העם ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו (פסוק יג).
ופשוטו לפי אגדה:
כשכהן גדול חוטא, אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם, ונעשה מקולקל:
פר - יכול זקן? [ל]
תלמוד לומר בן.
אי בן יכול קטן?
תלמוד לומר פר.
הא כיצד?
זה פר בן שלש:]

אות כ
כלומר שמתחלה נעלם ממנו הדין והורה שלא כהלכה ועשה הוא עצמו על פי שקול דעתו, אבל אם הורה הכהן לאחרים ועשו על פי הוראתו פטור הכהן, מדכתיב על חטאתו אשר חטא.

אות ל
פירוש אלו לא כתיב אלא פר הוה אמינא אפילו בן ארבעה וחמשה שנה קא משמע לן בן דכל מקום שנאמר בן בן שתי שנים הוא. כדכתיב: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים אף בשנים, וכמו שאיל הוא בן שתי שנים כך עגל בן בקר הוא בן שתי שנים ואלו נאמר בן וכו' ופירש, והשתא דכתיב פר וגם בן בקר, על כרחך צריך לפרש פר הסמוך לבן דהיינו בן שלש שנים. ואם תאמר והא פירש רש"י לעיל ומן הצאן פרט לזקן וכו' ויש לומר דהוה אמינה דמיעט קרא זקן גבי עולה אבל חטאת הוה אמינא אפילו זקן כשר תלמוד לומר בן ולא זקן. (דברי דוד) קשה, הא לעיל גבי עולה פירש רש"י מן הכשבים ומן העזים דהם מיעוטים לחולה וזקן ומזוהם, ולמה לי כאן מיעוט אחר לזקן? וכי תימא דהתם גבי עולה, וכאן גבי חטאת צריך מיעוט אחר אם כן קשה, דהוה ליה למיכתב כאן עוד מיעוט לחולה ולמזוהם, ויש לומר דלענין פסול דחולה ומזוהם שהוא מאוס שפיר ילפינן חטאת מעולה דמסתבר הוא לפוסלו משום הקריבהו נא לפחתך אבל לענין פסול זקן דהיינו יותר משלשה שנים אינו מסתבר אלא דגזרת הכתוב לפסול הוה אמינא היכא דגלי גלי דוקא קא משמע לן דגם גבי חטאת כן הוא.

[רש"י: (ה) אל אהל מועד - למשכן, ובבית עולמים [מ] להיכל:]

אות מ
דלאו דוקא משכן אלא הוא הדין במקדש דכתיב בפרשת חקת את משכן ה' טמא וכתיב בתר הכי את מקדש ה' טמא ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אם נאמר משכן למה נאמר מקדש ואם נאמר מקדש למה נאמר משכן? אלא ליתן של זה בזה ושל זה בזה. שמע מינה שאין הפרש ביניהם, אלא שתפס הכתוב בלשונו המשכן שהיתה באותה שעה. והא דלא פירש זה לעיל גבי ואל פתח אהל מועד וגו' משום דהתם קאי על העזרה ושם העזרה אחד הוא הן במשכן הן בבית עולמים אבל גבי אוהל מועד דלא שייך שם אוהל מועד אלא במשכן וקדושת משכן מתחלפת מקדושת בית עולמים דזה קדושתו לפי שעה וזה קדושתו קדושת עולמים הוצרך לפרש בו שאף על פי כן מצות ההבאה נוהגת בשניהן..

[רש"י: (ו) את פני פרכת הקדש - כנגד מקום קדושתה, מכוון [נ] כנגד בין הבדים, ולא היו נוגעים דמים בפרוכת [ס], ואם נגעו נגעו:]

אות נ
דאם לא כן הקודש למה לי? אלא שאין הזיה כשירה בכל רוחב הפרוכת רק במקום שהוא נגד בין בדי ארון הקודש.

אות ס
מדלא כתיב על פרוכת משמע אף לזה לא יגע.

[רש"י: (ז) ואת כל דם – שירי [ע] הדם:]

אות ע
ואף על פי שכבר הזה ממנו קרי ליה כל הדם ללמד שהשוחט צריך שיקבל כל דמו של פר וכאלו אמר ואת כל דם הפר יקבל, ואחר כך יזה, ואחר הזיה ישפוך הנותר.

[רש"י: (ח) ואת כל חלב פר - חלבו היה לו לומר.
מה תלמוד לומר פר?
לרבות פר של יום הכיפורים לכליות [פ] ולחלבים וליותרת:
החטאת - להביא שעירי עבודה זרה לכליות [צ] ולחלבים ויותרת:
ירים ממנו - מן המחובר [ק], שלא ינתחנו קודם הסרת חלבו, [ת"כ]:]

אות פ
כתב הרא"ם כך שנו גם כן גבי ואת כל דם הפר ישפוך דמו הוה ליה למימר וכו' אלא לרבות פר יום כפור לשפיכה. ורש"י זכרונו לברכה לא הביא רק מה שדרשו בפסוק ואת כל חלב פר, ולא ידעתי למה. ונראה משום דפלוגתא דרבי עקיבא ורבי ישמעאל היא, והובא בילקוט בזאת הפרשה (דף קנ"ז) עיין שם. (גור אריה) רש"י לא הביא זה מפני שבפרק שני דזבחים דרש הך קרא למילתא אחריתי שהשוחט צריך לקבל כל דם הפר.

אות צ
כך היא הגירסא בתורת כהנים אבל בנוסח שלנו לרבות שעירי עבודת כוכבים לכל האמור בענין ואף על פי שאין בעבודת כוכבים אלא שעיר אחד בלבד הבא עם פר העולה כמו שכתוב בפרשת שלח לך שהרי הכהן המשיח בשגגת עבודת כוכבים שעיר הוא מביא כהדיוט. יש לומר, מפני שהשבטים כולם היו מביאין כל אחד פר לעולה ושעיר לחטאת בשגגת הוראת בית דין בעבודת כוכבים, ואם כן היו שנים עשר שעירים כדאיתא בהוריות (דף ד' וה').

אות ק
ופירוש ממנו בעודו שלם.

[רש"י: (י) כאשר יורם - מאותן אימורין המפורשין בשור זבח השלמים.
וכי מה פירש בזבח השלמים שלא פירש [ר] כאן?
אלא להקישו לשלמים.
מה שלמים לשמן [ש], אף זה לשמו.
ומה שלמים שלום לעולם, אף זה שלום לעולם.
ובשחיטת קדשים מצריכו ללמוד הימנו, שאין למדין למד מן הלמד [ת] בקדשים.
בפרק איזהו מקומן [זבחים מט]:
על הכבד על הכליות, על ראשו ועל כרעיו - כולן לשון תוספת הן, כמו מלבד:]

אות ר
פירוש והלא כי היכי דפירש בזבח השלמים לכולהו חלבים בפרט, הכי נמי פירש להו הכא גבי פר כהן משיח.

אות ש
מדכתיב ואם זבח שלמים וגו' שמע מינה דקפיד רחמנא שיהא הזבח לשם שלמים.

אות ת
פירוש משום דבעי לאגמורי פר העלם של צבור לשעירי עבודת כוכבים ליותרת הכבד ושתי כליות מדאיתקש להדדי לענין הקטרת אימורים כדאמרינן בזבחים פרק בית שמאי ופר העלם צבור, לא כתיב ביה כליות ויותרת אלא מהיקשא דפר כהן משיח. דכתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת, ותניא: לפר זה פר העלם צבור, לפר החטאת זה פר כהן משיח, מה פר כהן משיח יש באימוריו שתי כליות והיותרת אף פר העלם צבור כן ואין למדין למד מן הלמד, הוצרך הכתוב לכתוב קרא כאשר יורם בפר כהן, אף על פי שאין צריך ליה לגופיה, לומר אם אינו ענין לגופיה, תנהו ענין לפר העלם דבר של ציבור, ולמדנו מזה שאם לא היה כתוב בו בפירוש לא היו יכולים שעירי עבודת כוכבים ללמוד מפר העלם דבר, משום דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש.

[רש"י: (יב) אל מקום טהור - לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה להשליך אבנים מנוגעות ולבית הקברות, הוצרך לומר מחוץ למחנה, זה שהוא חוץ לעיר, שיהא המקום טהור:
מחוץ למחנה - חוץ לשלש מחנות [א], ובבית עולמים חוץ לעיר [ב], כמו שפירשוהו רבותינו במסכת יומא (סח א) ובסנהדרין (מב ב):
אל שפך הדשן - מקום ששופכין בו הדשן [ג] המסולק מן המזבח, כמו שנאמר (ויק' ו ד) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה:
על שפך הדשן ישרף - שאין תלמוד לומר אלא ללמד, שאפילו אין [ד] שם דשן:]

אות א
מדכתיב כאן מחנה ולקמן בפרשה זו כתיב כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו ובתר הכי כתיב והוציא את הפר אל מחוץ למחנה למה לי אלא ודאי מיותר הוא כדי לדרוש ממנו עוד מחנה אחת ומחנה שלישית מוכח, מדכתיב בפרשת צו והוציא את הדשן מחוץ למחנה, דלא הוה ליה למימר, רק והוציא את הדשן, ואנא ידענא שחוץ למחנה הוא, כדכתיב בפרשה זו אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן, הרי שפך הדשן הוא מחוץ למחנה. אלא ודאי מיותר הוא לדרוש ממנו עוד מחנה אחת, דהיינו חוץ לשלש מחנות. ושלש מחנות הן: מחנה שכינה - הוא מפתח העזרה ולפנים ומפתח העזרה עד פתח הר הבית הוא מחנה לויה. ומפתח הר הבית עד שער העיר הוא מחנה שלישית ומשער העיר ולחוץ הוא חוץ לשלש מחנות.

אות ב
(נחלת יעקב) תמיה לי והלא אין חילוק בין בית עולמים ובין שילה ושאר מקומות, ובכל מקום היכן שהיה הארון שם היו שלש מחנות, ובהדיא אמרינן בפרק נגמר הדין וכו' עיין שם. ותירץ, אולי הוא טעות סופר וצריך לומר בירושלים. (גור אריה) מה שמהפך רש"י לפרש תחלה אל מקום טהור ואחר כך אל מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות. יש לומר מנא לן שפירש חוץ למחנה הוא חוץ לשלש מחנות?? לכן פירש אל מקום טהור, מפני שיש מקום טמא ששם משליכים אבנים המנוגעות. וזה בוודאי חוץ לשלש מחנות שהרי תוך העיר היה הבית המנוגע וצריך להוציאן חוץ, אם כן מחוץ דכתיב הוא חוץ לשלש מחנות שהוא חוץ לעיר.

אות ג
כלומר לא הדשן המסולק מן המאוכלות הפנימיות שהוא הדשן אשר תאכל האש את העולה באותו יום כי אותו דשן אין שופכין אותו מחוץ למחנה אלא היה חותה ממנו מלא המחתה בכל יום ונתנו בעזרה במזרחו של כבש, כדכתיב והרים את הדשן וגו'.

אות ד
ואם תאמר מנא ליה דלמא הא דכפליה לעכובא הוא, שאם אין שם דשן פסול? ויש לומר דלא הוה ליה למימר אלא על הדשן ישרף, מאי על שפך הדשן אלא ודאי על מקום הדשן אף על פי שאין שם דשן כלל.

[רש"י: (יג) עדת ישראל – אלו [ה] סנהדרין:
ונעלם דבר - טעו להורות באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מותר:
הקהל ועשו - שעשו צבור [ו] על פיהם:]

אות ה
משום שנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה ושפטו העדה... והצילו העדה מה עדה האמורה להלן בית דין אף עדה האמורה כאן בית דין ומדכתיב עדת ישראל שמע מינה העדה המיוחדת שבישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית.

אות ו
ומלת הקהל נדרש לפניו ולאחריו. ונעלם מעיני הקהל, שהם סנהדרי גדולה, והורו שלא כהלכה ואמרו לעם מותרים אתם. הקהל ועשו שעשו הקהל מעשה על פיהם. ואז מביאים סנהדרי גדולה פר בן בקר וגו'.

[רש"י: (יח) יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד - זה יסוד מערבי, שהוא כנגד הפתח [ז]:]

אות ז
דאם לא כן אשר פתח אהל מועד למה לי? ואם תאמר, למה לא פירש רש"י זה לעיל בפר כהן משיח? ויש לומר דהא דפירש רש"י הכא אל יסוד מערבי, רצונו לומר היינו לעכובא. דלא תימא, משום הכי שופך אל יסוד מערבי, משום שפוגע תחילה באותו רוח כשהוא יוצא מאוהל מועד אחר שהשלים ההזיה של פנים, ומשום דאין מעבירין על המצות הוא. לכן בא הכתוב השני ללמד, שהמצוה בהכי הוא דוקא, ולא משום אין מעבירין. ובפרק איזהו מקומן תירץ רש"י בענין אחר, למה שינה פעם שניה אל פתח אהל מועד ויש ליישב בענין אחר לפי תירוצו ודו"ק.

[רש"י: (כ) ועשה לפר – זה [ח] כאשר עשה לפר החטאת, כמו שמפורש בפר כוהן משיח, להביא יותרת ושתי כליות [ט] שפירש שם מה שלא פירש כאן. ולכפול במצוות העבודות [י], ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות פסול, לפי שמצינו בניתנין על המזבח החיצון [כ] שנתנן במתנה אחת כפר, הוצרך לומר כאן שמתנה אחת מהן מעכבת:]

אות ח
הוסיף מלת זה על מלת לפר (החטאת) משום דאלו היה הראשון שעיר או כבש היה נכון לומר ועשה לפר כאשר עשה לשעיר או לכבש אבל אינו נכון לומר ועשה לפר כאשר עשה לפר משום הכי הוסיף מלת זה ואינו נכון נמי לומר ועשה לפר זה כאשר עשה לפר. החטאת כי אם בתוספות מלת הראשון. משום הכי הוצרך לומר כמו שמפורש בפר כהן משיח וכו' דלא נטעה לומר דלמא בפר אחר קמיירי, דהיינו בפר יום כיפור אף על פי שלא הוזכר עדיין לכן הוסיף כמו שמפורש וכן במקום מלת הראשון.

אות ט
ומה שאמר להביא כליות ויותרת ולא הזכיר החלבים שכולם נכללים במאמר ואת כל חלבו יקטיר זה הוא אליבא דרבי (יוסי) [ישמעאל] וכבר פירשתיו לעיל במה שפירש רש"י ובשחיטת קדשים וכו' דאין למדין למד מן הלמד. ומה שאמרו לכפול הוא אליבא דתנא קמא בתורת כהנים ולא אליבא דרבי ישמעאל.

אות י
והכי פירושו ועוד למדין ממנו פירוש מועשה לפר וגו' שיזרוק הדם כמו שיזרוק גבי פר החטאת וכי תימא והלא בהדיא כתיב ביה שיזרוק הדם לכן פירש לכפול אותו שני פעמים שאם חסר וכו'.

אות כ
כפר אפילו במתנה אחת פירש בזריקה אחת נעשית לו כפרה ואינו מעכב הכפרה. אבל במזבח הפנימי לא נעשית לו כפרה.

[רש"י: (כב) אשר נשיא יחטא – לשון [ל] אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו:]

אות ל
פירוש משום דשני קרא, ולא כתב אם נשיא כמו דכתיב אם הכהן המשיח ואם כל עדת וכו'.

[רש"י: (כד) במקום אשר ישחט את העולה – בצפון [מ], שהוא מפורש בעולה:
חטאת הוא - לשמו כשר [נ], שלא לשמו פסול:]

אות מ
ואם תאמר והלא כבר נאמר בפרשת צו במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת ויש לומר לקבוע חובה שלא תהא שחיטתו אלא בצפון ואם לא נשחט בצפון יהא פסול.

אות נ
פירוש מדכתיב הוא דרשינן הכי דהוא משמע בהווייתו, כלומר להביאו תחילה לשם חטאת. אבל אם אינו בהווייתו דכששחטו שחטו לשם עולה, פסולה לגמרי.

[רש"י: (כה) ואת דמו – שירי [ס] הדם:]

אות ס
לא כל דמו שכבר נתן ממנו על קרנות המזבח.

[רש"י: (כו) כחלב זבח השלמים - כאותן אימורין המפורשים [ע] בעז האמור אצל שלמים:]

אות ע
אמר כאותן אימורים במקום כאותו חלב המובן ממלת כחלב מפני שאין כוונת הכתוב לפרש החלב כי מאמר ואת כל חלבו כולל כל החלבים. רק כוונת הפסוק הוא, להוסיף היותרת והכליות שאינן נכללים במאמר כל חלבו ואמר המפורשים בעז האמור אצל שלמים, לפי שזבח השלמים של כבש נכלל בו גם האליה בכלל אימורים, וחטאת של נשיא הוא עז ואין לו אליה.

[רש"י: (לה) כאשר יוסר חלב הכשב - שנתרבו אימוריו באליה, אף חטאת, כשהיא באה כשבה, טעונה אליה עם האימורין:
על אשי ה' - על מדורות האש [פ] העשויות לשם. פואיילי"ש בלע"ז [מדורות]]

אות פ
פירוש ולא על האש היורדת מן השמים שהוא אש ה' ממש דאותה אש אחרת היא ובקרא כתיב אשי ה' שהם עשויות לשם ה'.