אדם כי יהיה
זה שאמר הכתוב: מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות (איוב לח כה).

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
בערביא קורין לשער שטפא, שכל שער ושער שבאדם, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו. לפי שאיוב קורא תגר ואמר: אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם (שם ט יז).
על חנם הקדוש ברוך הוא הביא את כל הייסורין האלו עלי.
אמר לו אליהוא: חס ושלום, חלילה לאל מרשע ושדי מעול (שם לד י), אלא כי פועל אדם ישלם לו וגו' (שם שם יא), בכל מידה שהוא מודד, הוא מביא עליו.

רבי אבין אביו בשם רבי אבא בר כהנא אומר:
אין הקדוש ברוך הוא מודד בבת אחת, [שנאמר: כי פועל אדם ישלם לו], (ס"א בכפישה, אלא הכל במשפט, שנאמר: כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים).
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב: אפילו השער שעליך, מעין עשיתי לו ומידה נתתי לו, מי פלג לשטף תעלה וגו' (איוב לח כה).

מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים. מטה ידו, בקש לצאת לחוצה לארץ.
קרא לאשתו אמר לה: בשביל שבני אדם רגילין לבא אצלי לראות את הנגעים, קשה עלי לצאת מעליהם. אלא בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים.
אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהא יודעת שלקה. לפי שכל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו.
יבש המעין, יבש השער.
אמרה לו אשתו: ומה אם כל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. אתה שאתה בן אדם, כמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמן לך הקדוש ברוך הוא פרנסה. לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ.

דבר אחר:
מי פלג לשטף תעלה, כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם, בחכמה ברא אותו.

כיצד?
אם בורא אותו רובו מים ומיעוטו דם, נעשה אסטניס.
אם בורא אותו רובו דם ומיעוטו מים, נעשה מצורע.
חציו דם וחציו מים, נעשה אדם שלם:


דבר אחר:
אדם כי יהיה בעור בשרו
למה אינו אומר דבר אל בני ישראל כמו שכתב בכל הפרשיות כולם, אלא אדם כי יהיה?
זה שאמר הכתוב: כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' (תהל' ה ה).
לפי שהפסוק, אומר: עצתי תקום וכל חפצי אעשה (שע' מו י).
מי ששומע הפסוק הזה, אומר: שמא עוות הדין יש למעלה?!

אמר רבי תנחומא:
מהו וכל חפצי אעשה?
שאין חפץ לחייב שום בריה, שנאמר: כי לא אחפוץ במות המת (יחז' יח לב). הוי, כי לא אל חפץ רשע אתה.

מהו (ו)לא יגורך רע?
אמר רבי יוחנן:
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אם אתה מבקש לזכות את בריותיך, מי ממחה בידך, שנאמר: באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה (קהלת ח ד).
מי גדול ממך?!

בנוהג שבעולם, שלטון שהוא יושב בדין ומבקש לזכות או לחייב, הוא מתיירא ממי שהוא גדול ממנו, שלא ירננו עליו אונקליטין לקומוס,
קומוס מתיירא מן הפרכוס,
והפרכוס מתיירא מן המלך.
כלום הוא מתיירא מאחר?!
ואתה ריבונו של עולם אם אתה מבקש לזכות את בריותיך, ממי אתה מתיירא!
לא יגורך רע, אין יגורך אלא לשון יראה, שנאמר: כי יגורתי מפני האף והחמה (דב' ט יט):


דבר אחר:
אדם כי יהיה
זה שאמר הכתוב: איום ונורא וגו' (חבק' א ז).
הפסוק מדבר:
באדם הראשון
ובפרעה
ובאדום
ובסנחריב
ובנבוכדנצר.

באדם הראשון כיצד?
אמר רבי אבא בר כהנא:
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, בראו כדמותו, שנאמר: ויברא אלהים את האדם בצלמו (בר' א כז).
וכשבראו, בראו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: כי שאל נא לימים ראשונים וגו' (דב' ד לב). והיה שולט בכל העולם כולו, שנאמר: ורדו בדגת הים ובעוף השמים (ברא' א כח).

וכן הוא אומר: ומוראכם וחתכם יהיה וגו' ( שם ט ב).
לכן נאמר: איום (ונורא הוא).
ונורא, זה אדם הראשון.

ממנו משפטו ושאתו יצא (חבק' א ז), זו חוה שיצאה ממנו, שהיא גרמה לו למות, שנאמר: ותיתן גם לאישה וגו' (ברא' ג ו).
ומנין שיצאה ממנו?
שכן כתיב: עצם מעצמי ובשר מבשרי ( שם ב כג).
הוי אומר: איום ונורא הוא, זה אדם הראשון.
ממנו משפטו ושאתו יצא, זו חוה שיצאה ממנו.

דבר אחר:
איום ונורא, זה פרעה שהיה קוזאקרטור, שנאמר: מושל עמים ויפתחהו (תהל' קה כ).
ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה, שהיה מתגדל בביתו והיה סבור שהוא בן ביתו, שנאמר: ויגדל הילד ותביאהו וגו' (שמו' ב י).
ועמד והביא עליו עשר מכות, שנאמר: ועתה לכה ואשלחך וגו' ( שם ג י).

אמר רבי יהודה בר אמי:
המטה, משוי ארבעים סאה היה, ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו בכתב נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב. ומשה היה מביט במטה ורואה איזה מכה ראויה לבוא על פרעה, ומביאה עליו. הוי אומר: איום ונורא זה פרעה.
ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה.
[ואף המשיח שעתיד ליפרע מגוג ומגוג וחיילותיו, שם עימהם גדל במדינה, שנאמר: שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה (ישע' כז י)].

דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה אדום, שנאמר: דחילא ואמתני ותקיפא וגו' (דנ' ז ז).
ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה, שהיה גר אדומי והיה מתנבא עליה, שנאמר: חזון עובדיה, כה אמר ה' אלהים לאדום שמועה שמענו ( עובד' א א). הוי, איום ונורא, זה אדום. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה.

דבר אחר:
איום ונורא, זה סנחריב מלך אשור, שכתוב בו: ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ"ב יט כד). וכן הוא אומר: מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי (שם יח לה).
וכן הוא אומר: והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל (ישעי' ח ח).

אחד מששים אוכלסין היה מספק את ישראל, שנאמר: והיה מוטות כנפיו, המוטה הזו של תרנגול אחד מן ששים בכנפיו. כיון שבא להיכנס לירושלים, אמר לאוכלסיו, שכבו הלילה ובבקר אנו משליכים לתוכה את הטבעות שלנו ונסקול אותם בהם.
הוי אומר: איום ונורא הוא.

ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו, שכשעלה לירושלים להחריב אותה ולא עלתה בידו, שנאמר: ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה).
וכתיב: וישב בבושת פנים לארצו ויבא בית אלהיו וגו' (דה"ב לב כא).
הוי אומר: איום ונורא הוא, זה סנחריב.
ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו שהרגוהו.

דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה נבוכדנצר, דכתיב בה: ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה (ישע' יד יג).
ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך בנו.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
כשנטרד נבוכדנצר, כמו שכתוב בו: מן אנשא לך טרדין וגו' (דני' ד כב).
כל אותן הימים היה אויל מרודך בנו משמש תחתיו. כשחזר, חבשו בבית האסורים.
וכל מי שנחבש בבית האסורים על ידו, אינו יוצא עד יום מותו, שנאמר: אסיריו לא פתח ביתה (ישע' יד יז).
כשמת נבוכדנצר, בקשו להמליך לאויל מרודך, ונכנסו עליו להמליכו ולא קבל מהם.
אמר להם: בראשונה שמעתי לכם ולפיכך נחבשתי, ועכשיו איני שומע לכם, שמא הוא חי ויעמוד ויהרגני.
עמדו על נבוכדנצר וגררוהו מקברו והוציאו, וראה אותו שהוא מת, והמליכוהו. לקיים מה שנאמר: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב וגו' (שם שם יט).
הוי אומר: איום ונורא הוא, זה נבוכדנצר.
ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך.

דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה בני אדם, שהוא שולט בכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, דכתיב בה: תמשילהו במעשה ידך כל שתה תחת רגליו (תהל' ח ז).
ממנו משפטו ושאתו יצא. שבשעה שאדם חוטא, הרי מביא עליו הקדוש ברוך הוא ייסורין בגופו.

למה?
שאין מידותיו של הקדוש ברוך הוא כמידת בשר ודם.
מדת בשר ודם, כשסרח עליו עבדו, מביא את הכבלים וכובלו, מביא את המגלבין ומכהו. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מגופו של אדם רודה אותו.

ומנין?
ממה שכתוב בעניין אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' (ויק' יג ב).
וכתוב אחד אומר: וכל חפצי אעשה (ישע' מו י).
וכתוב אחד אומר: חי אני נאם ה' (שם מט יח).
זהו האמור בעניין אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'.
וכתיב: כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע:


אדם כי יהיה בעור בשרו
זה שאמר הכתוב: כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע.

ללמדך, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב ברייה, שנאמר: חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו' (יחז' לג יא).

ובמה חפץ?
להצדיק בריותיו, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו ( יגדיל) וגו' (ישעי' מב כא).
למען לצדק בריותיו ולא לחייב.

וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשבראו נתנו בגן עדן וציוהו ואמר לו: מזה אכול ומזה לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו מות תמות ( ברא' ב יז).
עבר על צווי הקדוש ברוך הוא, הביא עליו אפופסין.
בא השבת ופטרו.

התחיל מסיח עמו אולי יעשה תשובה, שנאמר: ויקרא ה' אלהים לאדם ויאמר לו איכה (שם ג ט), אן את. ואין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר: ה', ה' אל רחום וחנון (שמ' לד ו).
הקדים לו מדת הרחמים למדת הדין, שיעשה תשובה.
הוי אומר: כי לא אל חפץ רשע אתה, שאינו חפץ לחייב בריה.

התחיל מסיח עמו, שנאמר: מי הגיד לך כי ערום אתה (בר' ג יא).
ויאמר האדם, האשה וגו' (שם שם יב). הניח אדם והתחיל מסיח עם האשה, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל האשה מה זאת עשית וגו' (שם שם יג).
אבל כשבא אצל הנחש, לא הסיח עמו כמו שהסיח עם האשה, אלא מיד נתן לו אפופסין, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו' (ברא' ג יד). ואיבה אשית בינך וגו' (שם שם טו).
חזר אצל האשה ואמר לה: הרבה ארבה וגו' (שם שם טז).
וכשחזר אצל אדם, לא חייבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה.

ומנין?
אמר רבי חכינאי בשם רבי לוי:
שאמר לו: בזיעת אפך תאכל לחם וגו' ( שם שם יט).
אין שובך, אלא תשובה, שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלהיך, כי כשלת בעונך (הוש' יד ב).
כיון שלא עשה תשובה, טרדו מגן עדן, שנאמר: ויגרש את האדם (ברא' ג כד).
הוי אומר: כי לא אל חפץ רשע, אתה.

מהו יגורך רע?
אמר רבי תנחום בר חנילאי בשם רבי ברכיה בשם רבי יוחנן:
אין עומדין לפני הקדוש ברוך הוא אלא מלאכי שלום, אבל מלאכי זעף רחוקים ממנו, שנאמר: ה' ארך אפים (במד' יד יח).

וכי אין אנו יודעים שהוא ארך אפים. אלא מהו ארך אפים?
שמלאכי זעף רחוקים ממנו, שנאמר: באים מארץ מרחק מקצה השמים, ה' וכלי זעמו (ישע' יג ה). הוי אומר: כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע.

דבר אחר:
לא יגורך רע.
אמר רבי יוחנן:
אין אתה נגרר אחר הרעה, ואין הרעה גוררת אותך, ואינה גרה אצלך.
הוי, לא יגורך רע. ואין יגורך אלא דירה, שנאמר:, וכי יגור אתך גר (שמ' יב מח).

דבר אחר:
לא יגורך רע.
אמר רבי אליעזר בן פדת בשם רבי יוחנן:
אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה, אלא על הטובה.

תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר, ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה ( בר' א ה), הרי הזכיר שמו על האור.
אבל כשבא לחשך, אינו אומר, קרא אלהים לחשך לילה, אלא קרא לילה.

וכן אתה מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה, הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ויברך אותם אלהים (ברא' א כח).
וכשקללן, לא הזכיר שמו עליהם, אלא (ו)אל האשה אמר (שם ג טז), ולאדם אמר (שם שם יז). ואם תאמר, הרי על הנחש הזכיר שמו בשעה שקללו, דכתיב: ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה ( שם שם יד).

כך שנו רבותינו:
על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה.
על המסית, זה הנחש שהסית את האשה ואמר לה: כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע (שם שם ה), תהיו כמותו.
מה הוא בורא עולמות, אף אתם תבראו עולמות כמוהו, שכל אומן שונא אומן כמותו.
ולפי שהסית אותה וספר לשון הרע, לפיכך הזכיר שמו עליו.

ועל העובר על דברי חכמים, שנאמר: כה אמר ה' אלהי ישראל, ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת (ירמיה יא ג). ועל העושה בטחונו בבשר ודם, שנאמר: כה אמר ה', ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' ( שם יז ה).

אימתי הוא ארור?
בשעה שמן ה' יסור לבו וישלך בטחונו על בשר ודם.

וכן אתה מוצא בנח כשברך את בניו, ויאמר ברוך ה' אלהי שם (ברא' ט כו).
אבל כשקילל את כנען (שם כה) לא הזכיר שמו של הקב"ה עליו אלא ויאמר ארור כנען.

וכן את מוצא באלישע הנביא, כשבא מלך ארם להלחם בישראל, נתייעץ בעבדיו ועשה לישראל בורות. כלומר, שאם יבאו ישראל להלחם עמנו, יפלו לתוך הבורות, שנאמר: ומלך ארם היה נלחם בישראל וגו', וישלח איש האלהים אל מלך ישראל השמר וגו' (מ"ב ו ח-ט).
אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, שנאמר: כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' (עמוס ג ז).

כיון שעברו ישראל פעם ראשונה ושניה ולא נפלו לתוכן, הרגיש מלך ארם ואמר לעבדיו, הלא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל?
אמרו לו עבדיו: אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך, ויאמר לכו וראו איפה הוא ואשלח ואקחהו.
ויגידו לו לאמר הנה בדותן, וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד וגו' (מ"ב ו יב-יד).

מיד עמד נער אלישע בלילה וראה שהקיפו את העיר סוסים ורכב וחיל. מיד ויצעק ויאמר: אהה אדוני איכה נעשה, ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם (שם שם טו-טז). מיד נתפלל אלישע והזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער וגו' (שם שם יז).
מיד עמד אלישע וקלל את הארמים, ואמר: הך נא את הגוי הזה בסנוורים וגו' (שם שם יח), ולא הזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא.
וכשחזר ונתפלל עליהם שיפקחו עיניהם, אמר: ה' פקח את עיני אלה ויראו (שם שם כ).
הוי אומר: שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הטובה ולא על הרעה.

וכן את מוצא, כשראה הנביא אותן מרכבות שנמשלו לארבע מלכויות, שנאמר: ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וגו' (זכר' ו א).
וכשאמר על הגאולה: ויראני ה' ארבעה חדשים (שם ב ג).

וכן אתה מוצא, כשבאו אותן חמשה מלאכי חבלה להחריב את ירושלים, שנאמר: והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון וגו' (יחזק' ט ב), נשתלח גבריאל עימהם, ככתוב: ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל (שם י ב).
אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר, כדכתיב: ויאמר אל האיש לבוש הבדים בא אל בינות לגלגל ( שם).
בא גבריאל ועמד אצל האופן.
אמר לו הכרוב: מה אתה מבקש?
אמר לו: כך וכך ציווני הקדוש ברוך הוא.
אמר לו: טול.
אמר לו: תן אתה בידי.
מיד וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים וגו', וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא ( שם שם ז).

ואמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי:
אלמלא לא נצטננו הגחלים מיד של כרוב לידו של גבריאל, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולא רצה הקדוש ברוך הוא לעשות הרעה על ידי עצמו, אלא על ידי מלאך.
אבל לעתיד לבוא, הוא עושה הטובה על ידי עצמו, שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים (יחז' לו כה).
הוי אומר: כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע (תה' ה ד).

מהו לא יגורך רע?
שאין שמו של הקדוש ברוך הוא חל על הרעה, אבל על הטובה חל, חוץ משני דברים שחל הקדוש ברוך הוא שמו עליהן, אף על פי שהן לרעה, ואלו הן: שנאמר: וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו (דני' ט יד). משום שצדיק ה' אלהינו, וישקוד ה' ויבא את הרעה
ומהו?
אלא שצדקה עשה עמנו, שהקדים גלות יכניה לגלות צדקיה.

ואיזו צדקה?
שהקדים והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר ועם כל גיבורי החיל, וירדו לבבל ועשו תרבץ לתורה. שאלמלא היה כן, הייתה התורה משתכחת בגלות צדקיה, אלא שיצאו אלו שהאמינו לדבריו של ירמיה הנביא ויצאו עם התורה. החרש והמסגר אלף (מ"ב כד טז).

מהו חרש?
כיון שפותחין בדברי תורה, נעשו הכל כחרשים.

מסגר, כיון שהיו סוגרין, לא היה בכל ישראל מי שהיה יכול לפתוח.
הוי אומר: כי צדיק ה' אלהינו, וצדקה עשה באותה גולה, ששקד עליה.

ועוד טובה גדולה עשה עם ישראל.
כיצד?
שבעשרה בטבת היו ראויין ישראל לגלות מירושלים. שכן הוא אומר: בן אדם כתב לך את שם היום (הזה ב) [את] בעצם היום הזה וגו' (יחז' כד ב).

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
אמר: אם יוצאין עכשיו בצינה, הם מתים.

מה עשה?
המתין להם והגלה אותם בקיץ הוא שהנביא אומר: אסוף אסיפם נאם ה' (ירמ' ח יג).
ואין אסוף אסיפם אלא גלות, שנאמר: אסף אאסף יעקב כלך (מיכה ב יב).
והמתין להם עד הקיץ, ואחר כן הגלה אותם. וזה שנאמר: וישקוד ה' על הרעה (דני' ט יד).
הוי אומר: אף זה טובה.

והשניה, ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר וגו' (יחז' ט ד).
אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו, כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה (וימותו מיד). ועל מצחן של רשעים תי"ו של דם, כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה.

נכנסה קטיגוריה לפני הקדוש ברוך הוא, אמרה לפניו: ריבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה הקדוש ברוך הוא: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים.
אמרה לו: היה בידם למחות ולא מיחו.
אמר לה: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם לא היו מקבלים מהם.
אמרה לפניו: ריבונו של עולם, אם גלוי וידוע לפניך, לפניהם מי גלוי. ולפיכך היה להם למחות בידם ולהתבזות על קדושת שמך, ולקבל על עצמן ולסבול הכאות מישראל, כמו שהיו הנביאים סובלים מישראל, שהרי ירמיה סובל כמה צרות מישראל.

וישעיה כמו כן, דכתיב: גוי נתתי למכים ולחיי למורטים (ישע' ג ו), ושאר הנביאים.
מיד חזר הקדוש ברוך הוא ואמר למלאכי חבלה: זקן בחור וגו' (יחז' ט ו). אף זו לטובה, שהפיג הקדוש ברוך הוא חמתו בירושלים, שנאמר: כלה ה' את חמתו וגו' (איכה ד יא). שאילולי כן, כל ישראל נתחייבו בו כלייה.
הוי אומר: לא יגורך רע, שאין הקדוש ברוך הוא מחל שמו על הרעה.
ואפילו ישראל רשעים, חלק כבוד להם ולא הזכירן לרעה.
כיצד?
כשבא על הקורבנות מהו אומר למשה?
דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויק' א ב), מישראל ולא מעובדי עבודה זרה.

אבל כשבא להזהיר על הנגעים מהו אומר?
אדם כי יהיה אינו אומר, אלא אדם. הוי, לא יגורך רע:


אדם כי יהיה בעור בשרו (שם יג ב)
קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשוט ידו באדם הזה.

ומה הוא עושה?
מתרה בו תחלה ואחר כן מלקה אותו, שנאמר: ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (ויק' יד לד). בתחילה מלקה ביתו.
חזר בו, מוטב. ואם לאו, מלקה בגדיו, שנאמר: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת (שם יג מז).
חזר בו, מוטב. ואם לאו, באים בגופו, שנאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו:


אדם כי יהיה בעור בשר
על ידי מה נגעים באים?
על ידי הזנות.

וכן את מוצא בירושלים, על ידי שהיו שטופין בזנות, לכך לקו בצרעת.
מה כתיב שם?
ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו' (ישע' ג טז).

מה עשה להם הקדוש ברוך הוא?
הלקה אותם בצרעת, שנאמר: ושפח ה' קדקוד בנות ציון (שם שם יז). ואין ושפח אלא צרעת, שנאמר: ולשאת ולספחת ולבהרת. לכך נאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו'. הכתוב מדבר במלכויות.

שאת
זו בבל, שנאמר, ונשאת המשל הזה על מלך בבל וגו' (שם יד ד).

ספחת
זו מלכות מדי, שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד.

בהרת
זו מלכות יון, שהייתה מבהרת על ישראל ואומרת: כל מי שיש לו שור, יחקה על קרן השור שאין לו חלק באלהי ישראל. ואם לאו, גוזרין עליו הריגה.

והיה בעור בשרו לנגע צרעת,
זו מלכות אדום, שהקדוש ברוך הוא מלקה אותו בצרעת ואת השר שלו.
שכן כתיב: מדוע נסחף אביריך לא עמד כי ה' הדפו (ירמ' מו טו).
ולעולם הבא הקדוש ברוך הוא יושב בדין על מלכות אדום ואומר לו: למה היית משתעבדת בבני.
והוא אומר: לא אתה הוא שמסרתם בידינו?!
והקדוש ברוך הוא אומר לו: ובשביל שמסרתי אותם בידך, לא שמת עליהם רחמים, על זקן הכבדת עולך מאד (ישע' מז ו).

על זקן הכבדת עולך מאד, זה רבי עקיבא, ששעבדה בו מלכות אדום מה שאין סוף.

דבר אחר:
על זקן הכבדת עולך מאוד, שהייתה מכבדת עולה על זקן כבחור.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בבל, חייך, שאני יושב עליך במשפט ודן אותך ומחייבך, שנאמר: רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כסא (שם שם א), על שהיית יושבת על הכסא, שבי לארץ אין כסא. כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה (שם).

ומה אני עושה לך?
אני פורע מן השר שלך תחילה ומלקה אותו בצרעת, ואחר כן אני פורע ממך.
ולא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו בגוג שהיה מתגאה בעולם ועולה, כך אני מלקה אותו בצרעת.

מנין?
שכך כתיב: וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו והוא עומד על רגליו (זכרי' יד יב).

ועל ידי מה?
על ידי שמתגרין בישראל, שנאמר: וזאת תהיה המגפה, על ידי מה שבאו על ישראל.
ואל תתמה, שהרי בעולם הזה פרע הקדוש ברוך הוא משונאיהם של ישראל הרבה, והכה אותם בצרעת.

ומי היה?
זה נעמן, שנאמר: ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדניו וגו' והאיש גבור חיל מצורע ( מ"ב ה א).

בשביל מה נצטרע?
בשביל ששבה מארץ ישראל נערה קטנה.
בעולם הזה הלקה לעובדי עבודה זרה בצרעת. ואף לעתיד לבא כך ילקה אותן בצרעת, שנאמר: וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' וגו' (זכ' יד יב).
אומר להם הקדוש ברוך הוא: לפי שהייתם קוראים לבני טמאים, אני מטמא אתכם בטומאה גדולה אבי הטומאות.

ומנין שהיו קוראין לישראל טמאים?
שנאמר: סורו טמא קראו למו וגו' (איכה ד טו).
ואתם, תהיו מצורעים וטמאים. אבל ישראל, אני מטהרן ומקדשן וגואלן מביניכם, שנאמר: וקראו להם עם הקדש גאולי ה', ולך יקרא דרושה, עיר לא נעזבה (ישע' סב יב).
וכן אמר שלמה המלך: [כלך] יפה (את) רעיתי ומום אין בך (שיר ד ז):