כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת.
וכן הוא אומר: ומקלל אביו ואמו מות יומת ( שמו' כא יז).
וכן אמר שלמה: מקלל אביו ואמו, ידעך נרו וגו' (מש' כ כ).

רבותינו אמרו:

חם על שראה ערות אביו, אף על פי שלא קללו נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות. המקלל את אביו, על אחת כמה וכמה.

והכתוב אומר: כי לא תהיה אחרית לרע, נר רשעים ידעך (מש' כד כ).

בוא וראה, מצות כיבוד אב ואם כמה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו, בין צדיק בין רשע.
מנלן?
מעשו הרשע, על שכבד את אביו, נתן לו הקדוש ברוך הוא את כל הכבוד הזה.

רבי אלעזר אומר:
שלש דמעות הזיל עשו הרשע, אחד מעינו של ימין, ואחת מעינו של שמאל, והשלישית נקשרה בעינו ולא ירדה.

אימתי?
בשעה שברך יצחק את יעקב, שנאמר: וישא עשו קולו ויבך (בר' כז לח).

בוא וראה כמה שלוה נתן לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש ( תה' פ ו). שלוש אין כתיב אלא שליש, שלא היו שלש שלמות.
ומה אם רשע זה על שכבד את אביו, מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, המכבד את אבותיו ועושה מצות אחרות, על אחת כמה וכמה.

אמר הקדוש ברוך הוא: מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מא ג).
מי הוא זה שהקדים כבוד לאבותיו ולא נתתי לו בנים?!
וכן באיוב אומר: ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך (שם יא ה).
וכתיב: ויגד לך תעלומות חכמה וגו' (שם שם ו).
וכתיב: החקר אלוה תמצא ( שם שם ז).

משל איוב למה דומה?
למי שנתון בקולר, ואומר: אני יודע מה יש בתוך פלטרין של מלך.
אמרו לו: התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר שאתה יודע מה שבתוך פלטרין של מלך.
אף כך איוב, היה לבוש שבעה מיני שחין, והיה צריך לצדקה.
שכן הוא אומר: חנוני חנוני אתם רעי, כי יד אלוה נגעה בי (שם יט כא).
והוא אומר: הגעתי לסוף מעשיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אדעה מלים יענני, ואבינה מה יאמר לי (שם כג ה).
אמרו לו חבריו: החקר אלוה תמצא (שם יא ז), הן יהרוס ולא יבנה, יסגור על איש ולא יפתח (שם יב יד).
משהפך את סדום והרסה, מי בנאה עוד!
משסגר הארץ בפני קרח ועדתו, מי פתח עוד!
אין כל בריה יכולה לעמוד על מעשיו, שנאמר: ראה את מעשה האלהים, כי מי יוכל לתקן את אשר עותו (קהלת ז יג).
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי יצר הרע, בני אדם לוקין.
אבל לעתיד אני עוקרו מכם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו', ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו, ומשפטי תשמרו ועשיתם (יחזקאל לו כו-כז):