וידבר ה' אל משה שור או כשב או עז כי יולד
זה שאמר הכתוב: צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה וגו' (תהילים לו ז).

צדקתך כהררי אל, אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, שנאמר: שמעו הרים את ריב ה' ( מיכה ו ב).
משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים, שנאמר: תהומות יכסיומו ( שמו' טו ה).

צדקתך כהררי אל, אלו הצדיקים.
מה הרים הללו מעלים עשבים,
אף הצדיקים יש להם מעשים טובים.

משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים.
מה התהום אינו מעלה עשבים,
אף הרשעים אין להם מעשים טובים.

צדקתך כהררי אל
מה ההרים הללו ראויין להזריע ועושין פירות,
כך הצדיקים עושין פירות, ומטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים.

למה הדבר דומה?
לפעמון של זהב והגול שלו של מרגליות.
כך הם הצדיקים מטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישע' ג י).

משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים.
מה התהום הזה אינו יכול להיזרע ואינו עושה פירות.
כך הרשעים אין להם מעשים טובים ואינן עושין פירות.
אלא מצירין לעצמן ולאחרים, שנאמר: אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם שם יא), רע לעצמו ורע לאחרים.

צדקתך כהררי אל, סרס המקרא ודרשהו.
צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה.
מה ההרים הללו כובשין את התהום שלא יעלה ויציף את העולם.
כך מעשיהם של צדיקים כובשין את הפורעניות שלא תבוא לעולם.

צדקתך כהררי אל.
מה ההרים הללו אין להם סוף.
כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא.

משפטיך תהום רבה
מה התהום אין לו חקר.
כך אין חקר לפורענותן של רשעים לעתיד לבא.

צדקתך כהררי אל
רבי ישמעאל ורבי עקיבא
רבי ישמעאל אומר:
הצדיקים שהן עושין את התורה שנתנה מהררי אל.
הקדוש ברוך הוא עושה עימהן צדקה כהררי אל.

והרשעים שאין עושין את התורה שנתנה מהררי אל,
הקדוש ברוך הוא מדקדק עימהם עד תהום רבה.

רבי עקיבא אומר:
אחד אלו ואחד אלו, הקדוש ברוך הוא מדקדק עימהן.
וגובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי לשלם להם שכר משלם לעולם הבא.
ומשפיע שלוה לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה, לפרוע להם לעולם הבא.

רבי מאיר אומר:
משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן.
משל את הצדיקים בדירתן, כמו שנאמר: במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם (יחז' לד יד).
ומשל את הרשעים בדירתן, שנאמר: כה אמר אדוני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום, הובלתי כתיב.

אמר רבי יהודה בר רבי אמי:
משל, אין עושין כסוי לגיגית, לא של כסף ולא של זהב ולא של נחושת ולא של ברזל, אלא של חרש, מפני שהוא מין במינו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא, גיהינום חשך, שנאמר: יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם (תהל' לה ו).
והתהום חשך, שנאמר: וחשך על פני תהום (בר' א ב).
והרשעים חשך, שנאמר: והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו (ישע' כט טו), יבוא חשך ויכסה חשך, כמה דאת אמר: כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה (קה' ו ד). שנויין הרבה יש למקרא הזה אלא שלא להטריח:


צדקתך כהררי אל
אמר רבי יהודה בר סימון:
צדקה שעשית עם נח בתיבה, כהררי אל, שנאמר: ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט ( בר' ח ד).
ומשפטים שעשית עם דור המבול, שדקדקת עימהם עד תהום רבה, שנאמר: ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה (שם ו יא).
וכשהזכרתו לא זכרתו לבדו, אלא ויזכור אלוהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלוהים רוח על הארץ וישוכו המים (שם ח א).

רבי יהושע בן לוי סלק לרומי
ראה שם עמודים של שיש מכורכים בקניות, בשרב שלא יפקעו, ובצינה שלא יקרשו.
וראה שם עני אחד, מחצלת של קנים מתחתיו, מחצלת קנים על גביו.
על העמודים קרא: צדקתך כהררי אל, הן דאת יהיב את משפע.
ועל העני קרא: משפטיך תהום רבה, הן דאת מחי את מדקדק.

מהו אדם ובהמה תושיע ה'?
אלכסנדרוס מלך מוקדן אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך. אזל למדינה חדא דשמא קרטינדא, דהיא כולה דנשים. נפקו לקדמותיה.
אמרו ליה: אי את עבדת עמן קרבא ונצחת לן, שמך נפיק בעלמא דמחוזא דנשיא אתריכת. ואי אנן עבדין עמך קרב ונצחן לך, שמך נפיק בעלמא, דנשיא עבדין עמך קרב ונצחן לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו. כי נפיק, כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מקדון שטיא הוינא עד דאתינא לקרטינדא מדינתא, וילפי עצה מן נשיא.
אזל למדינתא אחרי דשמה אפריקי, נפקו לקדמותיה בחזורין דדהב ורמונין דדהב ולחמא דדהב.
אמר להון: ומה, דהבא מתאכיל בארעכון.
אמרו לה: ולא הוה לך כדון בארעך דאתית לגבן.
אמר להו: לאו עתריכון אתית למחזי, אלא דיציבון אתית למחמי.
עד אינון יתבין, אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא.
חד אמר: מארי מלכא, אנא, חורבנא זבנית מהאי גברא וגרפתיה ואשכחית ביה סימא, ואמרית ליה: סב סימתך, דחרובתא זבנית, וסימתא לא זבנית.
ואחרינא אמר: כמה דאת מסתפי מעונש גזל, כך מסתפינא אנא. (והאיך אמר), כד זבנית לך, חורבא וכל מה דאית ביה זבינית לך.
קרא מלכא לחד מנהון, אמר לה: אית לך בר דכר.
אמר לה: הן.
קרא לאחרינא, אמר לה: אית לך ברת נוקבא.
אמר לה: הן,
אמר להון: יזלון וינסב דין לדין ויכלון סימא תרויהון.
ושרי אלכסנדרוס מוקדון תמה.
אמר לה מלכא: מאי תמהית, לא דאנית טבות.
אמר לה: אין.
אמר לה: אלו הוית הדין דינא בארעכון, מה הויתון עבדין בה.
אמר לה: מרים רישיה דדין ורישיה דדין, וסימתא סלקא לבי מלכא.
אמר לה: ושמשא דנחא עליכון.
אמר ליה: הן.
אמר ליה: ומטרא נחית עליכון.
אמר ליה: הן.
אמר לה: דילמא אית בארעכון בעיר דקיק.
אמר ליה: הן.
אמר לה: זיל תיפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעירא דקיק אי שמשא דנחא עליכו ומטרא נחית עליכון, ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבון. הוי, אדם ובהמה תושיע ה', אדם בזכות בהמה תושיע ה'.

אמרו ישראל: ריבונו של עולם, כאדם אנחנו, כבהמה תושיענו, לפי שאנחנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר: משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך, נזכירה דודיך מיין, מישרים אהבוך (שה"ש א ד).

להיכן אנו נמשכין אחריך?
לגן עדן. הדא הוא דכתיב: ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (תהל' לו ט).

אמר רבי אלעזר בר מנחם:
עדנך אין כתיב, אלא עדניך.
מלמד, שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה'.

אמר רבי יצחק:
משפט אדם ובהמה, אחד.
משפט אדם, וביום השמיני ימול.
ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה:


רבי תנחומא פתח:
מי הקדימני ואשלם, תחת כל השמים לי הוא (איוב מא ג), זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשניות.
אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם לו שכר עמלו, ליתן לו בשכרו בן זכר.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר:
עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת: כל מי שפעל עם אל, יבא וייטול שכרו. ורוח הקדש צווחת ואומרת: מי הקדימני ואשלם.
מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה.
מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר.
מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית.
מי עשה מעקה עד שלא נתתי לו גג.
מי עשה סוכה עד שלא נתתי לו מקום.
מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה.
מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גרן.
מי הקריב לפני קורבן עד שלא נתתי לו בהמה. הוי, שור או כשב או עז:


שור או כשב או עז
רבי יעקב בר זביד בשם רבי אבהו פתח:
ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עוון בפנותם אחריהם וידעו כי אני ה' אלוהים (יחז' כט טז). וכתיב: שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו וגו'.

בשתים יכסה פניו, שלא יביט פני שכינה.

ובשתים יכסה רגליו, שלא יראה פני השכינה, דכתיב: וכף רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א ז). על שם, ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.

ובשתים יעופף, לקילוס.

ותנינן תמן:

כל השופרות כשרות חוץ משל פרה שהוא של עגל.
על שם: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.

ותנינן תמן:
והרגת את האשה ואת הבהמה (תהרוגו) (ויקרא כ טז).
אם האשה חטאת, בהמה מה חטאת?!
אלא מפני שבאתה לאשה תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב: שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו, זו היא הבהמה שנהרגה אשה פלונית על ידיה, על שם, ולא יהיה עוד וגו'.

ותנן:
מפני מה אמרו, אין הסוטה שותה בכוס של חברתה?
שלא יהו הבריות אומרים: בכוס זה שתית אשה פלונית ומתה, על שם, ולא יהיה עוד.
אף כאן,

שור או כשב או עז כי יולד
שור נולד ולא עגל נולד אלא משום דכתיב: ויעשו להם עגל מסכה, לפיכך קראו הכתוב שור, ולא קראו עגל:


שור או כשב או עז
זה שאמר הכתוב: מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה (קהלת ג טו).

רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:
אם יאמר לך אדם, שאם לא חטא אדם הראשון, היה חי וקיים עד עכשיו.
אמור לו אתה, כבר אליהו זכרונו לברכה שלא חטא, אינו חי וקיים עד עכשיו.

ואשר להיות כבר היה
אם יאמר לך אדם שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים.
אמור לו, לא כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל.

ורבי נחמיה אומר:
אם יאמר לך אדם שהיה העולם כלו מים במים.
אמור לו, הרי אוקינוס כלו מים במים.

ואשר להיות כבר היה
אם יאמר לך אדם שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות את הים יבשה.
אמור לו, כבר עשה כן בימי משה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (שמ' יד כט).

ורבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:
כל מה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעתיד לבא, כבר הקדים ועשה מקצת על ידיהם של צדיקים בעולם הזה.

עתיד הקדוש ברוך הוא להחיות את המתים, כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל.

עתיד לעשות הים יבשה, וכבר עשה כן על ידי משה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה (שם).

עתיד לפקוח עיניים עיורות, וכבר עשה כן על ידי אלישע, שנאמר: ויפקח ה' את עיני הנער (מ"ב ו יז).

הקדוש ברוך הוא עתיד לפקוד עקרות, כבר עשה כן על ידי אברהם ושרה, שנאמר: וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר (ברא' כא א).

אמר הקדוש ברוך הוא: והיו מלכים אומניך (ישעי' מט כג).
וכבר עשה כן על ידי נבוכדנצר הרשע שהשתחווה לדניאל בארץ, שנאמר: באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי (דני' ב מו).
זה שאמר הכתוב: והאלהים יבקש את נרדף ( קהלת ג טו).

רב הונא בשם רב יוסף אמר:
עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמן של נרדפין מיד רודפיהן.
צדיק רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף.
רשע רודף רשע, ורשע רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף.

נמצאת אומר: שאפילו צדיק רודף רשע, מכל מקום, והאלהים יבקש את נרדף.
תדע לך שהוא כן, שהרי הבל היה נרדף מפני קין, ולכן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה (ברא' ד ד-ה).

נח נרדף מפני דורו.
וכתיב: ונח מצא חן בעיני ה' (שם ו ח).

אברהם נרדף מפני נמרוד.
וכתיב, אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים (נחמ' ט ז).

יצחק נרדף מפני פלשתים.
וכתיב: ויאמר ראה ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך ונכרתה ברית עמך (ברא' כו כח).

יעקב נרדף מפני עשו.
וכתיב: כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו ( תהל' קלה ד).

יוסף נרדף מפני אחיו.
וכתיב: ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי (ברא' לט ב).

משה נרדף מפני פרעה.
וכתיב: לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהל' קו כג).

ישראל נרדפים מפני אומות העולם.
וכתיב: [ו]בך בחר ה' (אלהיך) להיות לו לעם סגולה (דבר' יד ב).

רבי יהודה בר סימון בשם רבי נהוראי אומר:
אף כאן, שור נרדף מפני ארי, כבש מפני זאב, עז מפני הנמר.
אמר הקדוש ברוך הוא: לא תביאו לפני קורבן אלא מן הנרדפין, שור או כשב או עז ומיום השמיני והלאה ירצה:


שור או כשב או עז וגו'
זה שאמר הכתוב: עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו ג).

אמר רב אחא:
ענה בי וקבל שכר, ואל תענה ותקבל דין וחשבון.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
בשלשה מקומות בא הקדוש ברוך הוא להתווכח עם ישראל, והיו אומות העולם שמחין.

באותה שעה שאמר: לכו נא ונוכחה (ישע' א יח), שמחין ואומרין, עכשיו הוא מכלה אותן.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו שמחין, הפכה להם למוטב.
אמר להן: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ו)אם יאדימו כתולע כצמר יהיו ( שם). כששמעו אומות העולם כך, תמהו ואמרו: זו היא תוכחה, וזו היא תשובה?!
לא אתא, אלא למתפוגגה עם בנוהי.

בשניה, כשאמר להם: כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח (מיכה ו ב).
שמחו אומות העולם ואמרו: עכשיו הוא מכלה אותן.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא כן, הפכה להם למוטב, ואמר: עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם וגו' (שם שם ה).
כששמעו אומות העולם כן, תמהו ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה?!
לא אתא אלא למתפוגגה עם בנוהי.

השלישי, כשאמר: וריב לה' עם יהודה (הושע יב ג).
שמחו האומות ואמרו: עכשיו הוא מכלה אותן.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, הפכה להם למוטב, ואמר: בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלוהים (שם שם ד).

משל למה הדבר דומה?
לאשה שהייתה קובלת על בנה, והזמינה אותו לפני השופט למשפט.
אתו כולי עלמא למיחמי. אמרו דין לדין, חזו האי אתתא אתיא לדינא למקטל ברה.
כיון דחזת אתתא הא, ושמעה מה דהוי אמרין, אפכה לאשתעויי במילי אחריני.
כד אתת קדם דיינא, אמר לה: מה עביד לך בריך?
אמרה לה: כד הוה במעוי בעט בי.
אמר לה הדיין: ולאעבד ליך מילי אחריני.
אמרה לה: לאו.
אמר לה: לית דין סרחן דכלום.
תוהו כולי עלמא ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה?!
לא אתת דין אלא למתפגייא עם ברה. וחזרו בבושת פנים.
כך הקדוש ברוך הוא חזר והפך התוכחה לאהבה, וחזרו אומות העולם חפויים.

ומה הלאתיך (מיכה ו ג).
אמר רבי ברכיה:
משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה.

מה עשו בני המדינה?
נטלו אותה ופרעו את ראשיהם, וקראו אותה באימה ביראה ברתת ובזיע.
כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, הדא קריאת שמע היא פרוזדוגמא שלי, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם שתהיו קוראין אותה, לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם, אלא, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דבר' ו ז).

דבר אחר:
ומה הלאתיך
אמר רבי יהודה ברבי סימון:
אמר הקדוש ברוך הוא: עשרה בהמות מסרתי לך.
שלש ברשותך,
ושבע שאינן ברשותך.
שור שה כשבים ושה עזים (שם יד ד).

ואלו שאינן ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר (שם שם ה).
לא הטרחתי אתכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתייגע בשדות ולהביא לפני קורבן מאלו שאינן ברשותך, אלא מאלו שהן ברשותך, הגדלות על אבוסך אמרתי להביא קורבן לפני, שנאמר: שור או כשב או עז:


שור או כשב או עז
זה שאמר הכתוב: הן אתם מאין ופעלכם מאפע, תועבה יבחר בכם (ישע' מא כד).
הן אתם מאין, מלא כלום, מן ליחה סרוחה.

מאפע, ממאה פעיות שהאשה פועה בשעת לידתה, בשעה שהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשעה למיתה, ואחת לחיים.

תועבה יבחר בכם.
מהו תועבה יבחר בכם?
מדבר בתינוק הזה, אף על פי שיוצא ממעי אמו מלוכלך מטונף מלא רירין, הכל מנשקין אותו והכל מחבבין אותו, וביותר כשהוא זכר.

דבר אחר:
הן אתם מאין, לשון יוני הוא.
הן, חד. חד אתם לי. מאומות העולם הנקראין אין, שנאמר: כל הגוים כאין נגדו (שם מ יז).

ופעלכם מאפע
אמר רבי לוי:
כל פעולות טובות ונעימות ונחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות עם ישראל, אינן אלא בשכר פעייה אחת שפעו ישראל בסיני ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ( שמ' כד ז).

תועבה יבחר בכם
אותה תועבה שעשיתם עגל מסכה, מאותה תועבה הביאו לפני קורבן, ואני אבחר בכם.

ומהו?
שור או כשב או עז.

ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים (הושע ז ג).
וכי מה ראה בשור שעשאו ראש לקורבנות?

אמר רבי לוי:
משל למטרונא שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות. בדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש.

מה עשה המלך?
עשה סעודה והושיבו בראש, להודיע לכל, שבדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש.
ולפי שהיו אומות העולם אומרים לישראל: אתם עשיתם העגל, ובדק הקדוש ברוך הוא ולא מצא בדבריהם ממש, לפיכך נעשה שור ראש לכל הקורבנות.

מנין?
ממה שקראו בעניין שור או כשב או עז.

רב הונא ורב אידי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:
מוצלים היו ישראל מאותו המעשה.
שאלו הם עשו את העגל, היה להם לומר: אלה אלהינו ישראל. אלא הגרים שעלו עם ישראל ממצרים הם שעשאוהו, והיו מונין לישראל, אלה אלוהיך ישראל (שמ' לב ד).

אמר רבי יהודה בר סימון:
כתיב: ידע שור קונהו וחמור וגו' (ישע' א ג). לא היו יודעין, אלא שדשו בעקב.
ודכוותיה: והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן וגו' (הושע ב י). ולא הייתה יודעת, אלא שדשה בעקב:


שור, בזכות אברהם, שנאמר: ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו (בראש' יח ז).

כבש, בזכות יצחק, שנאמר: וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל וגו' (שם כב יג).

עז, בזכות יעקב, שנאמר: לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים.

מהו טובים?
רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר:
טובים לך וטובים לבניך.
טובים לך, שעל ידיהם אתה מקבל הברכות.
וטובים לבניך, שעל ידיהן מתכפר לבניך ביום הכיפורים, שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם (ויק' טז ל).

והיה שבעת ימים תחת אמו
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר:
משל למלך שהיה נכנס למדינה, והוציא כרוז ואמר: כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחילה.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, לא תביאו לפני קורבן עד שתעבור עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת, ואין מילה בלא שבת.

אמר רבי יצחק:
משפט אדם ומשפט בהמה.
משפט אדם, וביום השמיני ימול (ויק' יב ג).
ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה (שם כב כז):


ושור או שה אותו ואת בנו
רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר:
יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי (משלי יב י).

יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורה: לא תקח האם על הבנים (דבר' כב ו).
ורחמי רשעים אכזרי, זה סנחריב הרשע, דכתיב ביה: אם על בנים רטשה ( הושע י יד).

יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורה: ושור או שה אותו ואת בנו וגו'.
ורחמי רשעים אכזרי, זה המן, שכתוב בו: להשמיד להרוג ולאבד (אסת' ג יג).

אמר רבי לוי:
אוי להם לרשעים, שהם מתעסקין בעצות רעות על ישראל. כל אחד ואחד אומר: עצתי יפה מעצתך.

עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את הבל אחיו בחיי אביו. אבל לא היה יודע שאביו יפרה וירבה.
אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (ברא' כז מא).

פרעה אמר: שוטה היה עשו, שאמר, יקרבו ימי אבל אבי. לא היה יודע, שאחיו פרה ורבה בחיי אביו.
אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחת כרסי אמתהון אני מחניק להון, הדא הוא דכתיב: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמ' א כב).

המן אמר: שוטה היה פרעה, שאמר: כל הבן הילוד. לא היה יודע, שבנות נשואות לאנשים ופרות ורבות מהן.
אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג וגו' (אסתר ג יג).

אמר רבי לוי:
אף גוג ומגוג לעתיד לבא אומר כן, שוטים היו הראשונים, שהיו מתעסקין בעצות על ישראל, לא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים.
אני איני עושה כן, אלא בתחילה אני מזדווג לפטרונם, ואחרי כן אני מזדווג להם, הדא הוא דכתיב: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (תהל' ב ב).
אומר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, לי אתה רוצה להזדווג?!
חייך, שאני עושה עמך מלחמה, הדא הוא דכתיב: ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישעיה מב יג).
וכתיב: ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד ג):


וכי תזבחו זבח תודה
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן אמר בשם רבי מנחם דגליל:
לעתיד לבא, כל הקורבנות כולן בטלין, וקורבן תודה אינו בטל לעולם.

כל ההודיות בטלין, והודיית תודה אינה בטלה לעולם, הדא הוא דכתיב: קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות. כי טוב ה' כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית ה' (ירמ' לג יא), זה קורבן תודה.

וכן דוד אמר: עלי אלוהים נדריך, אשלם תודות לך (תהלי' נו יג).
תודה אין כתיב כאן, אלא תודות, ההודיה וקורבן תודה:


ומיום השמיני והלאה וגו'
שלא יטעך יצרך שיש לפניו אכילה ושתייה. מי היה מקריב לו קורבנות עד שלא היו ישראל. אמר דוד: כי מי בשחק יערוך לה' (תהל' פט ז).

מי היה מקריב לו קורבנות?
אמר רבי אבין הלוי:
מי כהקדוש ברוך הוא שהוא מפרנס יתומים ומשביע רעבים. ואין הלשון הזה יערך, אלא לשון פרנסה, שנאמר: ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקר' כד ח).

דבר אחר:
כי מי בשחק יערך
מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא שהוא מאיר עיני חשכים. ואין לשון ערך, אלא לשון אורה, שנאמר: על המנורה הטוהרה יערך (שם שם ד).

דבר אחר:
כי מי בשחק יערך לה'
מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא שמלביש ערומים. ואין הלשון הזה אלא לשון כסות, שנאמר: וערך בגדים ומחיתך (שופטי' יז י).

דבר אחר:
כי מי בשחק יערך לה'
אין הלשון הזה אלא לשון מלחמה, שנאמר: ויערכו אתם מלחמה (בר' יד ח),
ללמדך שהוא עושה מלחמתן של ישראל.

דבר אחר:
כי מי בשחק יערך לה'
אמר הקדוש ברוך הוא: אם יטעך יצרך לומר לך, מי היה מקריב להקדוש ברוך הוא עד שלא נברא העולם, אמור לו: והרי משה עלה לרקיע ועשה שם מאה ועשרים יום, יאמר לך, אם היו מקריבין לפניו.

ולא עוד, אלא שהוא היה למוד לאכול. ומשעלה אצלי, ראה שאין לפני אכילה, ואף הוא לא אכל, שנאמר: ויהי שם עם ה' וגו' ( שמ' ד כח).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
אם בא יצרך לומר לך, אילולי שיש לפניו אכילה ושתייה, לא היה אומר שאקריב ואנסך לו.

מה כתיב?
עולת תמיד העשויה בהר סיני (במד' כח ו).
וכי בהר סיני הקריבו קורבן?!
אלא, הרי משה שעלה להר סיני, יאמר לך, אם יש לפני אכילה ושתייה.

ולמה הטרחתי עליך ואמרתי לך עולת תמיד שתהא מקריב?
אלא בשביל לזכותך.

אמר רבי חייא בר אבא:
גיבור שהוא מהלך במדבר והיה צמא והלך לשתות מים, כמה ישתה?
בכפיו כמה ישתה. עשרה כפים, שש כפים, ארבע כפים. פחות משתים אינו שותה.
וכל המים שבעולם מלא שעלו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: מי מדד בשעלו מים (ישעי' מ יב).

להודיעך, שאין לפניו אכילה ולא שתייה.
למה אמר שתקריב קורבן לפניו?!
אלא לזכותך. הוי, שור או כשב או עז וגו'.

ומיום השמיני והלאה וגו'
זה שאמר הכתוב: כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה וגו' (קהל' ג יט).
בא וראה, כתיב באדם: לא תלבש שעטנז ( דברים כב יא).
וכתיב בבהמה: לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (שם שם י).

מקרה אחד לכל (קהלת ט ג).
מה אדם מקבל טומאה, אף בהמה מקבלת טומאה.
באדם כתיב: הנוגע במת לכל נפש אדם יטמא (במד' יט יא).
ובבהמה, הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב ( ויק' יא לט).

כמות זה כן מות זה (קהל' ג יט),
באדם כתיב: והרגת את האשה (ויק' כ טז).
ובבהמה כתיב: ואת הבהמה תהרוגו (שם שם טו).

ורוח אחד לכל (קהלת ג יט).
(ו)מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (שם שם כא).
רוח האדם, לפי שנתנה מלמעלה, כתיב ביה עלייה.
ושל בהמה, לפי שנתנה מלמטה, לפיכך כתיב ביה ירידה.

ומותר האדם מן הבהמה אין (שם שם יט).
מהו אין?
שהוא מדבר, והיא אינה מדברת.

ועוד, יש באדם דעה, ובבהמה אין בה דעת.
והאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה יודעת כלום.

ועוד, האדם נוטל שכר על מעשיו, והבהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה.
האדם מת, מטפלין בו ונקבר, והבהמה אינה נקברת.
הוי, ומותר האדם מן הבהמה אין.

מה כתיב באדם?
אשה כי תזריע וילדה וגו', וביום השמיני ימול (ויקר' יב ב-ג).
ובבהמה, שור או כשב או עז וגו' ומיום השמיני והלאה ירצה:


שור או כשב או עז
זה שאמר הכתוב: ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה.
כיון שעשו ישראל אותו מעשה, היו אומות העולם אומרין: אין להם תקומה ואינו חוזר עליהם לעולם.
כיון ששמעו ישראל שיקרבו קורבן שור, רמה ראשם, שנאמר: ועתה ירום ראשי. והיו מהלכין בהרמת ראש ואומרין: עכשיו אנו יודעין שנתרצה לנו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה לה'.

שור או כשב או עז
יש שור נולד, עגל אינו נולד שיהא שור שנאמר: להקריב שור.

ולמה אמר שיקריבו שור?
לכפר על תבנית שור, שנאמר: הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי (תהל' קג ג).
תדע לך, בא וראה מה כתיב: וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפים לאחת להם (יחזק' א ו).

מה כתיב שם?
ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל (שם שם ז).
ובשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם עוד שתי כנפים, שנאמר: שש כנפים לאחד ( ישעי' ו ב).

למה?
אמר הקדוש ברוך הוא: שיכסו רגליהם, שהן דומות כעגל. כביכול שלא יראה אותן ויזכור מעשה העגל.

בשתים יכסה רגליו (שם).
וכל כך למה?
אלא לכפר על ישראל, [זהו הסולח לכל עוניכי. אין לך גדול בעופות אלא הנשר, ונעשה פנים לחיה], שנאמר: ופני נשר (יחז' א י).
הגדול שבחיה ארי ונעשה פנים לחיה, שנאמר: ופני אריה (יחז' א י).
השור גדול שבבהמות ונעשה פנים לחיה, שנאמר: ופני שור מהשמאל (יחז' א י).
פני אדם (יחז' א י), בשביל ישראל מחה הקדוש ברוך הוא את השור ונתן כרוב תחתיו.
שכן אתה מוצא, שאין מזכיר שם אלא כרוב, שנאמר: פני האחד פני הכרוב (שם י יד).

כל כך למה?
כדי לכפר על ישראל. הוי, הסולח לכל עוניכי.

ולמה הסיר הקדוש ברוך הוא את העגל?
שיהיו ישראל זכאין לפניו.

ולא עוד, אלא כשיהיה אחד מישראל מהרהר בלבו עבירה או דבר רע, אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.
שכן דוד אומר: און אם ראיתי בלבי, לא ישמע ה' (תהלי' סו יח).
ומה הקדוש ברוך הוא שומע. בשעה שאדם עומד ומהרהר בתפילה, שנאמר: אכן שמעת קול תחנוני (שם לא כד).

ולא עוד, אלא שני בני אדם יושבין ועוסקין בתורה, הקדוש ברוך הוא מקשיב, שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע (מלאכי ג ט).
אמר הקדוש ברוך הוא: בזכות התורה שאתם עוסקין בה, הייתי מקשיב ושומע תפילותיכם. אבל לעתיד, עד שלא תקראו לפני, אני עונה אתכם, שנאמר: והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעיה סה כד):