ולקחתם לכם ביום הראשון
זה שאמר הכתוב: שמע בני וקח אמרי ( משלי ד י), ומצותי תצפון שם ב א).
שמע בני וקח, הרבה לקיחות ציוויתי לכם בשביל לזכות אתכם.
אמרתי לכם: ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב). שמא בשבילי?!
לא עשיתי, אלא בשביל טהרתכם. לא כך כתיב: והזה הטהור על הטמא (שם שם יט).

אמרתי לכם: ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). לא בשביל שאדור ביניכם?!
דכתיב: ועשו לי מקדש (שם שם ח).
דבר קשה כביכול אמר להם: קחו אותי שאדור ביניכם. ויקחו תרומה אין כתיב, אלא ויקחו לי תרומה, אותי אתם לוקחים.

אמרתי לכם: ויקחו אליך שמן זית זך (שם כז כא).
למה?
להעלות נר תמיד (שם).
וכי אור משלכם אני צריך?!
אלא בשביל לשמור את נפשותיכם. שנמשלה הנפש בנר, שנאמר: נר ה' נשמת אדם (מש' כ כז).

ועכשיו שאמרתי לכם: ולקחתם לכם ביום הראשון, לא בשביל שאני צריך, אלא בשביל לזכות אתכם.

פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל
מה טיבן של ארבעת המינים הללו?
מהן שעושין פירות, ומהן שאינן עושין פירות.

פרי עץ הדר כפות תמרים
אלו צדיקים, שיש להם מעשים טובים.

וענף עץ עבות וערבי נחל
אלו בינוניים שיש בישראל.

אמר הקדוש ברוך הוא, כולכם כאחד תעשו אגודה אחת, כדי שלא יהיה בבני פסולת.
אם עשיתם כן, אני מתעלה עליכם.
וכן הנביא אומר: הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה.

ואימתי הוא מתעלה?
כשהן עושין אגודה אחת, שנאמר: ואגודתו על ארץ יסדה:


ולקחתם לכם
בלקיחה תמה [ו]שלא תהא גוזל ועומד בו ונמצא סניגורו קטגורו.

ולקחתם.
תני רבי חייא:

במקח ולא בגזל, במקח ולא בחנם, להוציא את השאול ולהוציא את הגזול.

משל למה הדבר דומה?
לשליח של מלך שהלך לגבות בעיר. משגבה אותה, מצאו עירוני אחד בדרך ליסטים, קפחו ונטל את כליו ואת המוגבה שהייתה בידו.
לאחר ימים היה לאותו עירוני דין אצל השלטון. בא לשכור לו אדם, שילמד עליו זכות.
אמר ליה אותו הגבאי לאותו העירון: הגד לי מה אתה עושה כאן?
אמר לו: יש לי דין אצל השלטון, ואני מבקש אדם שילמד עלי זכות.
אמר ליה אותו הגבאי: תן לי אותו זהב ואותן הכלים ואותן העבוטות שנטלת ממני, ואני מלמד עליך זכות, ולמחר כשאתה עומד בדין לפני השלטון ויאמר לך, יש לך מי שילמד עליך זכות, תאמר איש פלוני, ואני הולך ומלמד עליך זכות.
נטל ממנו אותו זהב ועבוטות מקצתם והלך לו.
למחר כשהוא עמד לפני השלטון, אמר לו: יש לך מי שילמד עליך זכות?
השיב ואמר לו: איש פלוני.
אמר לו השלטון: מה זכות אתה מלמד על זה?
אמר ליה: מארי, אני אומר לך דברים שעשה לי חברי זה.
כשהלכתי בדרך לגבות בעיר פלוני, עמד עלי בדרך וקפחני ונטל כל מה שהיה בידי. והכלים האלו שאתה רואה בידי, הם מקצת כלי שהחזיר לי, כדי שאלמד עליו זכות.
עכשיו היו הכל אומרים: אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.

כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב גזול אלא אם כן לוקח אותו בדמים, שנאמר: ולקחתם לכם. ולקחתם לכם. זה שאמר הכתוב: אז ירננו כל עצי יער (תהל' צו יב).

במי הכתוב מדבר?
בישראל ובאומות העולם, שהקדוש ברוך הוא דן אותן ביום הכיפורים. אלו ואלו נכנסין לפני המלך לדין, ואין אנו יודעין מי היה מנצח.

משל למה הדבר דומה?
לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך, ולא היה יודע אדם מה ביניהם אלא המלך בלבד.
דן המלך אותן, ולא היו יודעין הבריות מי נוצח לחברו.
אמר המלך: כל מי שהוא יוצא ובידו אגין, הוו יודעין שהוא נצח.
כך ישראל ואומות העולם נכנסין לדין ביום הכיפורים, ואין הבריות יודעין מי נצח.
אמר הקדוש ברוך הוא, טלו לולביכם בידכם, שידעו הכל שאתם זכיתם בדין.
לפיכך אמר דוד: אז ירננו כל עצי יער, לפני ה' (תה' צו יב-יג).

אימתי?
כי בא כי בא לשפוט הארץ (שם), ביום הכיפורים.

[מה ישראל עושין?
ממתינים עוד חמישה ימים, כדי שידעו הכל שישראל זכו].
לפיכך כתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון:


ולקחתם לכם
זה שאמר הכתוב: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (שם לה י).
יפה אמר דוד שאמר הפסוק הזה.
תדע לך,
שהלולב הזה דומה לשדרה של אדם,
וההדס הזה דומה לעיניים,
והערבה דומה לשפתיים,
והאתרוג דומה ללב.

אמר דוד: אין לך אבר אחר גדול מאלו. שקולין הן כנגד הגוף.
הוי, כל עצמותי:


ולקחתם לכם ביום הראשון
אחר כל החכמה שכתוב בשלמה שנאמר בו: ויחכם מכל האדם (מ"א ה יא).
הניח כל הדברים וישב לו תמה על ארבע מינין הללו. זה שאמר הכתוב: שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים (משלי ל יח), אלו ארבעה מינין שבלולב שבקש לעמוד עליהם.
ואם תאמר פרי עץ הדר שהוא אתרוג, כל האילנות עושין פירות.

כפות תמרים, צריך אדם ליטול שתי כפות תמרים ולולביהם, ואינו נוטל אלא לכף של תמרה, זה הלולב.

וענף עץ עבות,
מי אמר שהוא הדס?
שכתיב במקום אחר: צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב (נחמי' ח טו).

וערבי נחל, כל האילנות גדלים במים.

וארבעה לא ידעתים.
ובמקום אחר אומר: שלושה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת (מש' ל כט).
אלו ארבע מינים שבלולב, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ליקח לו מהם להלל לפני הקדוש ברוך הוא, שיתרצה לו ויכפר לו על כל עונותיו.

מטיבי לכת. מי שרואה את ארבע מינים הללו, הוא בוסר עליהן, והן גדולות לפני הקדוש ברוך הוא.

ארבעה הם קטני ארץ (שם שם כד), אלו ארבע מינים הללו.
והמה חכמים מחוכמים (שם), שהן גדולים לפני הקדוש ברוך הוא.
והמה חכמים מחוכמים, שהם מתחכמים ומלמדים זכות וחכמה לפני מי שאמר והיה העולם.

דבר אחר:
והמה חכמים מחוכמים. מי פירש לנו שארבע מינים אלו, שהן אתרוג לולב הדס וערבה. חכמים, והמה חכמים מחוכמים:


ולקחתם לכם ביום הראשון
ואפילו בשבת.
אלא בזמן שבית המקדש קיים, היו נוטלים. ועכשיו גזרו עליהם חכמים האחרונים, שלא ליטול בשבת, שמא ילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.
וכן לעניין שופר.
וכן לעניין מגילה:


ולקחתם לכם ביום הראשון
וכי ראשון הוא, והלא יום חמישה עשר הוא, ואת אמרת ביום הראשון?!
אלא ראשון הוא לחשבון עונות.

רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
משל למה הדבר דומה?
למדינה שהייתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא הייתה נותנת, שהיה שטר גדול. כך פעם הראשון. ופעם שני היה משלח לגבותה, ולא היו נותנין.

מה עשה המלך?
אמר לבני פלטרין שלו, עמדו ונלך עליהם. עד שהן הולכין כמו עשר מילין, שמעו בני המדינה.

מה עשו?
התחילו גדולי המדינה יוצאין לאפנטי של מלך.
אמר להם: מי אתם?
אמרו לו: בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו.
אמר להם: ומה אתם מבקשין?
אמרו לו: בבקשה ממך עשה עמנו חסד, שאין לנו מה ליתן.
אמר להם: בשבילכם אני מניח לכם מחצה.
עד שהוא בא, יצאו בריוני המדינה, אף הן קדמו אותו כמו חמישה מילין.
אמר להם: ומי אתם?
אמרו לו: בני המדינה פלונית ששלחת לגבות ואין לנו כח לעמוד, אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו.
אמר להם: כבר הנחתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה.
עד שהוא מהלך, יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים.
אמר להם: מה אתם מבקשים?
אמרו לו: אדוננו המלך, אין לנו כח ליתן מה שאנו חייבים לך.
אמר להם: כבר הנחתי מחצה ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא.

המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתברך שמו.
בני המדינה, אלו ישראל, שהם מסגלין עונות כל ימות השנה.

מה הקדוש ברוך הוא עושה?
אומר להם: עשו תשובה מראש השנה. והם נכנסין ובאין ביום הכיפורים ומתענין בו ועושין תשובה, והקדוש ברוך הוא מוחל להם.

ומה הם עושין?
ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעונותיהם.
ומראש השנה ועד יום הכיפורים, יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם.
וביום הכיפורים, כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל, דכתיב: כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויק' טז ל).

מה ישראל עושין?
נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון.
לכך כתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה, לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם, שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני.
אבל לעתיד לבא, אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד ו):