וידבר ה' אל משה לאמר, נפש כי תחטא
ילמדנו רבנו:
מהו שיכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו?

כך שנו רבותינו:

לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו ובאבק שברגליו, שלא ינהג קלות ראש בו אפילו בחרבנו.

אמר הקדוש ברוך הוא: את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. בא להקיש שמירת שבת למקדש.

ומה ראה להקיש שמירת שבת למקדש?
כך שנה רבי חייא הגדול:
כשם ששמירת שבת לעולם, כך מוראת מקדש לעולם.
ושלמה צווח: מקום המשפט שמה הרשע (קהל' ג טז).
כך שלמה היה צופה היאך הרשעים מעוותין המשפט בבית המקדש. וראה שלמה מקום שהיו סנהדרין יושבין ודנין דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות וטומאות וטהרות, שהיו משקצין.

בא וראה מה כתיב: ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים רב סריס וגו' (ירמיה לט ג). על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ( איכה ה יח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה קורא הנכנסות ואינך קורא את היוצאות, מקום הצדק שמה הרשע. אם יהרג במקדש אדני כהן ונביא (שם ב כ). הרי דמו של זכריה מושלך על האבנים, שנאמר: כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו ( יחז' כד ז).

דבר אחר:
מקום המשפט שמה הרשע, זה שער האמצעי שסנהדרי גדולה יושבת שם.
שמה הרשע, טבעו בארץ שעריה (איכה ב ט).
אמר הקדוש ברוך הוא: [ו]מקום הצדק שמה הרשע ( קהלת ג טז).
מקום אחד היה לצדיקו של עולם בבית המקדש המיוחד לשכינה, והרשיעו מנשה ועשה צלם בתוכו.

דבר אחר:
מקום המשפט שמה הרשע, אמר הקדוש ברוך הוא: בראתי את הנפש והיא נתונה בידי, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי (איוב יב י). ואף המשפט נתון בידי, שנאמר: ותאחז במשפט ידי (דברים לב מא). ולא נתתי את הנפש בצד הדין, אלא כדי שתהא רואה מה מתוקן לה ולא תחטא, והיא חוטאה.
שמה הרשע, שהנפש נתונה בצד הדין, נפש כי תחטא. זה שאמר הכתוב: גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא (מש' יט ב), מי שחטא אפילו בשוגג, אינו סימן יפה לו.

כיצד?
היו לפניו שתי חנויות, אחד של נכרי ואחד של ישראל. נכנס לאותה של נכרי בלא דעת, לא טוב. נכנס במזיד, נקרא חוטא, שנאמר: ואץ ברגלים חוטא.

אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתה:
היו לפניך שתי דרכים, אחת ארוכה ואחת קצרה. הקצרה מלאה צרורות והארוכה אין בה צרור. הניח הארוכה והלך בקצרה בשבת, עליו נאמר: ואץ ברגלים חוטא.

שנו רבותינו:

מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה.

לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא (ואפילו בשוגג ו) ואפילו במזיד. ולא ישמח אדם על מצווה שבאה לידו, אלא על מצות הרבה שעתידות לבוא לידו. לפיכך אם חטא בשוגג, אין סימן יפה לו, שנאמר: גם בלא דעת נפש לא טוב.
ומה חוטא בשוגג אין סימן טוב לו, חוטא במזיד על אחת כמה וכמה. ועליו נאמר: ואץ ברגלים חוטא.

וכן הוא אומר: שש הנה שנא ה', עינים רמות, לב חורש מחשבות און, (ו) ורגלים ממהרות לרוץ לרעה (שם ו טז-יח), זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שהיו חוטאים בירושלים. ולא דים, אלא משגלו לבבל, היו מוסיפין חטא.

ומה עשו בירושלים?
נביאי שקר היו, ולא הניחו אומנותן בבבל, והיו מסרסרין זה לזה בעבירות. היה אחאב בן קוליה נכנס אצל גדולי מלכות בבבל, והיה אומר להם, הקדוש ברוך הוא שלחני לומר דבר לאשתך.
והוא אומר לו: הרי היא לפניך, הכנס. היה מתייחד עמה ואומר לה: הקדוש ברוך הוא מבקש להעמיד ממך נביאים, לכי ושמשי עם צדקיה בן מעשיה והוליד(י) ממנו נביאים.
והייתה שומעת לו, ומשלחת אחר צדקיה והוא בא ומשמש עמה.
וצדקיה בן מעשיה אף הוא כך היה עושה, היה מסרסר לאחאב, וזו אומנותן שלהם.

בא וראה כמה היו רשעים.
הוציאו להם שם בבבל, שהם נביאים גדולים. הייתה אשה מעוברת רואה אחד מהם, אומרת לו, אם נביא אתה, מה אני מעוברת זכר או נקבה?
והוא אומר לה: זכר. היה יוצא לשכנותיה ואומר: נקבה תלד פלונית.
אם ילדה זכר, אומרת נתקיימו דבריו של נביא.
ואם ילדה נקבה, שכנותיה אומרות לה: כך אמר לנו הנביא, אלא שלא רצה ליצר לך.
היו עושין כך, עד שהגיעו לשמורת אשתו של נבוכדנצר.
נכנס צדקיה אמר לה: הקדוש ברוך הוא שלחני אליך לכי ושמשי עם אחאב ותולידי נביאים. אמרה לו: איני יכולה לעשות אלא על דעת בעלי, אלא יבא ונודיענו, שהוא חפץ בדבר זה [הלכה אצל בעלה ואמרה לו לנבוכדנצר. שלח בשבילם ובאו שניהם.
ואמר להם: כך אמרתם לאשתי.
אמרו כן, שהקדוש ברוך הוא רוצה להעמיד ממנה נביאים.
אמר להם: והלא שמעתי על אלהיכם שהוא שונא זימה, ועל שפרץ זמרי בזימה, עשרים וארבע אלף נפלו בשבילו. ואתם אומרים כך. שמא חזר בו?!
אם אתם נביאי שקר או נביאי אמת איני יודע. אלא כבר בדקתי לחנניה מישאל ועזריה והסקתי להם את הכבשן שבעה ימים ונפלו לתוכו, ויצאו חיים ושלמים. ולכם איני מסיקו אלא יום אחד ונשליך אתכם לתוכו. אם תנצלו מן הכבשן, אני יודע ודאי שאתם נביאי אמת ונעשה על פיכם כל מה שתאמרו.
אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה שלשה היו ואנו שנים, והנס נעשה על ידי שלשה.
אמר להם: יש כאן שלישי כיוצא בכם?
אמרו: יהושע כהן גדול. והם חשבו בלבם לומר, שעל זכותו הם ניצולים.
הביאו ליהושע הכהן, השליכוהו עימהם לתוך הכבשן. שניהם נשרפו, ויהושע הכהן הגדול ניצול, שנאמר: הלא זה אוד מוצל מאש (זכר' ג ב).
ומן אחאב וצדקיה, לוקח מהם קללה לכל גלויות יהודה אשר בבבל לאמר, ישימך ה' כצדקיה וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש (ירמ' כט כב).
מי גרם לרשעים אלו לישרף?
על שרצו ברגליהם אחר התועבות ועברות. לכך נאמר: ואץ ברגלים חוטא (מש' יט ב). ואף על פי כן, גם בלא דעת נפש לא טוב (שם).
לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה, הנפש חוטאה.
אמר הכתוב: מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג טז). הנפש שנתנה מן הצדק במקום שאין שם לא עון ולא חטא והיא חוטאת להקדוש ברוך הוא, הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא בשגגה.

ומקום הצדק שמה הרשע.
משל למה הדבר דומה?
לשני בני אדם, אחד קרתני ואחד בן פלטרין שחטאו שניהם על המלך. העלום לבימה, ראה ששניהם חטאו חטא אחד.

מה עשה?
פנה לקרתני, ולבן פלטרין נתן אפופסין.
אמרו לו בני פלטרין שלו: שניהם חטאו חטא אחד, ולקרתני פנית, ולבן פלטרין נתת אפופסין. אמר להם: לקרתני פניתי, שאינו יודע נימוסי המלכות מה הם. אבל בן פלטרין, בכל יום ויום הוא עמי ויודע עסקי המלכות מה הן והחוטא אצלי איזה דין יצא עליו.
אף כך, הגוף הוא קרתני, וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה (ברא' ב ז). והנפש, בן פלטרין מלמעלה, ויפח באפיו נשמת חיים (שם), ושניהם חטאו.

למה?
שאי אפשר לגוף להיות בלא נפש. שאם אין נפש, אין גוף. ואם אין גוף, אין נפש חוטא.
לפיכך פנה לגוף, ונתן לנפש אפופסין, שנאמר: הנפש החוטאת היא תמות (יחז' יח ד).
לכך הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'.

מהו בשגגה?
ללמדך, שכל החוטא בשגגה, כאלו עובר על מצות ה'.
וכן הוא אומר: וכי תשגו ולא תעשו וגו' (במד' טו כב).

וכן דוד אמר: שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני, גם מזדים חשוך עבדך וגו', ונקתי מפשע רב (תהלים יט יג-יד), מחטא גדול אשר עשיתי. ואם תעשה כן, יהיו לרצון אמרי פי (שם שם טו). מכאן אתה למד, שכל החוטא בשגגה, נקרא חוטא.

שנו רבותינו:

שגגת תלמוד עולה זדון.

לפיכך כתיב: נפש כי תחטא, לפי שהיא מלמעלה, ולא כתוב אדם.
לעתיד לבוא, מביא הקדוש ברוך הוא את הנפש ואומר לה: למה עברת על כל המצות?!
והיא אומרת: הגוף עבר על כל המצות, מיציאתי ממנו שמא חטאתי.
חוזר ואומר לגוף: למה חטאת?
אומר לו: הנפש היא החוטאת, משיצאתה ממני שמא חטאתי.

מה הקדוש ברוך הוא עושה?
מביאם שניהם ודנן כאחת.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים ורימונים בכריות.
אמר המלך: אם מושיב אני בן אדם רואה ומהלך לשמרו, הוא אוכל לעצמו את הבכריות.

מה עשה?
הושיב בו שנים שומרים, אחד סומא ואחד פסח. שמרו הפרדס, והיו יושבים והם מריחים הבכריות.
אמר החיגר לסומא: בכריות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני, נביא ונאכלם.
הרכיב חגר על סומא, הביאן ואכלו שניהם.
לימים בא המלך בקש את הבכריות לא מצאן.
אמר לחיגר, מי אכלן?
אמר לו: כלום יש לי רגלים?!
אמר לסומא: אתה אכלת אותם.
אמר לו: כלום יש לי עיניים?!
הרכיב המלך את החיגר על הסומא, אמר להם: כעניין שגנבתם את הבכריות ואכלתם שניכם, כך אני דן אתכם.
ואף הקדוש ברוך הוא כך עושה, מביא את הנשמה וזורקה בגוף, שנאמר: יקרא אל השמים מעל, ואל הארץ לדין עמו (תהל' נ ד).
יקרא אל השמים מעל, זה הנשמה.
ואל הארץ לדין עמו, זה הגוף.

וצפה דוד היאך הקדוש ברוך הוא דן את הבריות. התחיל לבקש רחמים על עצמו ואמר: ריבון העולמים, כשאתה דן את בריותיך, אל תדינני כיוצא בהם.
[ו]אל תבוא במשפט את עבדך, כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמג ב). אלא צדקה עשה עמי, שנאמר: אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך (שם יז טו).
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, על ידי יצר הרע ששולט בכם, הייתם חוטאים.
אבל לעולם הבא, אני עוקרו מכם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו כו):


ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה
זה שאמר הכתוב: אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים וגו' ( קהל' ה א), אלו בני אדם שהם מחרפין שמו של הקדוש ברוך הוא.

בא וראה, כשנבראו העליונים והתחתונים, בחצי השם נבראו, שנאמר: כי ביה ה' צור עולמים (ישעי' כו ד).

ולמה לא נבראו בכל השם כלו?
כדי שלא להזכיר בו את השם שלם. אוי לרשעים שמחרפין שמו של הקדוש ברוך הוא חנם. ראה מה כתיב בקורבנות: אדם כי יקריב מכם קרבן לה', [עלה לה'].
אינו אומר לה' קרבן, לה' עולה. ובני אדם מחרפין ומגדפין שמו חנם. לכך נאמר: אל תבהל על פיך וגו' כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. כי מי יאמר שאין הקדוש ברוך הוא בשמים ואין בני אדם על הארץ?!
אלא אמר שלמה: כל זמן שהחלש שבחלשים מלמעלה, הוא מנצח את הגיבור מלמטה.

צא ולמד מאבימלך, ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו (שופט' ט נג). ואם הוא היה גיבור שאין בכל הגיבורים כמותו והרגתו אשה מלמעלה, על אחת כמה וכמה הקדוש ברוך הוא.
ראה מה כתיב בו: וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצביה עבד וגו' (דני' ד לב).
ואומר: כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ (תהל' מז ג), ובני אדם למטה, על כן יהיו דבריך מעטים (קהלת ה א).

ומה עליך לעשות?
ליתן ידך על פיך ועל אוזניים, שלא לדבר ולא לשמוע. לכך נאמר: ונפש כי תחטא.

והוא עד או ראה או ידע
זה שאמר הכתוב: חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד (משלי כט כד).

מי גרם לאדם שיאמר עליו זה?
נפש כי תחטא, אלא מפני מה שלא בא והגיד לחכם, פלוני גדף שמו של הקדוש ברוך הוא. לפיכך, אם לא יגיד ונשא עונו.
לפיכך אמר שלמה: חולק עם גנב שונא נפשו. שכשם שהגנב נתפש ושותפו עמו מתחייב, כך מי ששומע גידופו של הקדוש ברוך הוא ואינו מגיד, מתחייב עמו.
ולא יאמר אדם: מה לשון הרע אני אומר?
אמר הקדוש ברוך הוא: על כל דבר, יש בו לשון הרע, על קללת השם אין בו לשון הרע.

למה?
שכשם שאדם מקלל את חברו בלעדו ואחר שומע ואכפת לו. אבל אם מקלל אביו בפניו, הלא הוא נותן נפשו ואומר: לאבי קללת.
אמר משה: הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך (דבר' לב ו).

והוא עד או ראה
אמר הקדוש ברוך הוא: אם בקשת, להעיד. ואם לאו, אני מעיד, שנאמר: והוא עד.

ומנין?
שנאמר: ואנכי היודע ועד נאם ה' (ירמ' כט כג).

בא וראה, כל הפרשיות הכתובות בספר הזה, כתוב בהן שגגה, חוץ מפרשה זו, שלא נאמר בה שגגה. עליו אמר שלמה: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה הוא ( קהל' ה ה), כי האלהים בשמים וגו' (שם שם א).

משל למה הדבר דומה?
לשנים שרגמו איקונין של מלך, אחד שכור ואחד בדעתו.
נתפשו שניהם ועלו לבימה, ונתן אפופסין לבן הדעת, ופנה לשכור.
כך כל מי שהוא חוטא, כתיב עליו שגגה, שנאמר: נפש כי תחטא בשגגה, ואם נפש אחת תחטא בשגגה, ואם כל עדת ישראל ישגו. וכולם, מפני שהם חוטאים בשגגה, מביאין קורבן ומתכפר להם, שנאמר: ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה (במדבר טו כו).
אבל המגדף, נוטל אפופסין, שנאמר: ונוקב שם שם ה' מות יומת (ויק' כד טז).
וכתיב: ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה, והתברכו בו גויים ובו יתהללו (ירמי' ד ב). והכתוב אומר: את ה' אלהיך תירא (ו) אותו תעבוד ובו תדבק ( דבר' י כ).
ואחר כך, ובשמו תשבע (שם).

את ה' אלוהיך תירא, שתהיה כאותן שלשה שכתוב בהן ירא אלוהים:
אברהם,
יוסף,
איוב.

אברהם, שכתוב בו: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראש' כב יב).
יוסף, דכתיב: את האלהים אני ירא (שם מב יח).
ואיוב, שכתוב בו: איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע (איוב ב ג). (ו) ואותו תעבוד, שתהיה עוסק בתורה ובמצות.

ובו תדבק, שתכבד תלמידי חכמים ותהנה אותם מנכסיך.
אמר להם משה לישראל: לא תהיו סבורים שהתרתי לכם להישבע בשמו אפילו באמת.
אם יש בכם כל המידות האלו, אתם רשאין לישבע. ואם לאו, אינכם רשאין לישבע אפילו באמת.
לא תהיה כאותן שכתוב בהן: [ו]השבע לשקר וקטר לבעל (ירמ' ז ט), אלא קיים כל המידות האלו ואחר כך אתה שלי, שנאמר: אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד (שם ד א). ואחר כך כתוב אחריו, ונשבעת חי ה' באמת וגו'.

אמרו רבותינו:

אפילו על האמת אינו יפה לאדם להישבע.

למה?
שנו רבותינו:

לא יהא אדם מישראל פרוץ בנדרים, ולא בשחוק, ולא להטעות את חברו בשבועה
לומר שאינו שבועה.

מעשה בהר המלך שהיו שם אלפיים עיירות, וכולם נחרבו על שבועת אמת, והיא של שווא. כיצד?
היה אדם אומר לחברו, שבועה שאני הולך למקום פלוני ואוכל ואשתה, והולכים ועושין ומקיימין שבועתם. וכולם נחרבו.
ומה הנשבע באמת כך, הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה. לכך נאמר: נפש כי תחטא ושמעה קול אלה. וכשיבוא הקדוש ברוך הוא לדון את הבריות לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא דן אותם עם מכשפים ומנאפים ובנשבעים לשקר.

מנין?
שכך כתיב: וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר (מלא' ג ה). ומחייבן ומורידן לגיהינום.
אמר הקדוש ברוך הוא: בפה שנתתי לכם להיות מהללים ומשבחים לשמי, אתם מחרפים ומגדפים ונשבעים בשמי לשקר. שכל הבריות לקלס אותי בראתים, שנאמר: כל פעל ה' למענהו (משלי טז ד). ולא דייכם שאין אתם מקלסין אותי, אלא מחרפים ומגדפים.

וכן אמר הכתוב: והרשעים כים נגרש (ישעי' נז כ).
מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאים ועולים, וכיון שכל אחד ואחד מגיע לחול הוא נשבר וחוזר, וחברו רואה אותו אף הוא שנשבר, ומתגאה ועולה ואינו חוזר בו, כך הרשעים רואים אלו את אלו והם מתגאים. לפיכך נמשלו לים, שנאמר: והרשעים כים נגרש.
כך כל הדורות שעמדו, דורו של אנוש, דור המבול, דור הפלגה, לא למדו אלו את אלו, אלא מתגאים, לפיכך נמשלו לים. והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל (ישע' נז כ), לרשעים, (ו) אין להם נוח והנייה בעולם.
ולצדיקים יש להם השקט, שנאמר: ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד ( ירמיה ל י).

דבר אחר:
והרשעים כים נגרש, מה הים הזה טיטו ורפשו על פיו, כך הרשעים סריותיהם, וסרחונם על פיהם, שנאמר: כים נגרש, ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישע' נז כ).
ולא מטובתו של אדם שומע חרופין וגדופין, אלא מתוך עונות שיש בידו, שנאמר: ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה.

אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם ושלשה אינם ברשותו כו' (כדלעיל פר' תולדות). ולא עוד, אלא אפילו לעולם הבא, שנאמר: משגיא לגויים ויאבדם (איוב יב כב), משגא כתיב. ויאבדם, מורידן לאבדון.
והצדיקים רואין אותן, שנאמר: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ( ישעיה סו כד).