וזאת תורת זבח השלמים
זה שאמר הכתוב: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (מש' ג יז).
כל מה שכתוב בתורה, לשום שלום הוא נכתב. ואף על פי שכתוב בתורה מלחמות, אף המלחמות לשום שלום נכתבו.
אתה מוצא, שבטל הקדוש ברוך הוא גזרתו מפני השלום.

אימתי?
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, כי תצור אל עיר ימים רבים (דב' כ יט) וכל אותו הענין, אמר לו הקדוש ברוך הוא שיחרים אותם, שנאמר: כי החרם תחרימם (דבר' כ יז).
ומשה לא עשה כן, אלא אמר, עכשיו אני הולך ומכה מי חטא ומי שלא חטא, אלא בשלום אני בא עליהם, שנאמר: ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, דברי שלום, אעברה בארצך (שם ב כו- כז).
כיון שראה שלא בא לשלום, הכהו, שנאמר: ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו (במד' כא לה). אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, כי החרם תחרימם, ואתה לא עשית כן. חייך, כשם שאמרת, כך אני עושה, שנאמר: כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום (דב' כ י). לכך נאמר: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז):


דבר אחר:
וזאת תורת זבח השלמים
זה שאמר הכתוב: אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו (תהלי' פה ט).
אמרו אומות העולם לבלעם: למה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שיהיו מקריבין לו קורבנות ולנו לא אמר כלום?
אמר להם בלעם: הקורבנות אינן אלא שלום. ומי שקבל את התורה שכתובין בה, צריך שיקריב קורבנות.
אתם מתחלה פסלתם אותה, ועכשיו אתם מבקשים להקריב קורבנות?!
מי שקבלה הוא מקריב קורבנות, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום (שם כט יא). לכך נאמר: אשמעה מה ידבר האל וגו'. ומה דיבר, וזאת תורת זבח השלמים.

ולמה נאמר זבח שלמים?
שהוא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל.

היאך?
העולה אין כתיב בה שלום, ולא בחטאת, ולא באשם, אלא בתודה.
בא וראה, העולה הייתה כלה כליל לאישים.
והחטאת הייתה דמה ואמוריה למזבח, ועורה ובשרה לכהן. אבל לישראל, לא הייתה ממנה הנאה. וכן האשם.

אבל התודה, הייתה דמה ואמוריה למזבח, והחזה והשוק לכהנים, ועורה ובשרה לישראל. נמצאת עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל. לפיכך נקראת זבח השלמים, שהיה עושה שלום לכל:


וזאת תורת זבח השלמים
כשהיו מקריבין זבח השלמים, היה הקדוש ברוך הוא נושא להם פנים, שנאמר: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (במד' ו כו).
ואפשר שהקדוש ברוך הוא נושא פנים לבריה?!
שני כתובין מכחישין זה את זה.
כתוב אחד אומר: אם אחפוץ במות הרשע (יחז' לג יא).
וכתוב אחד אומר: כי חפץ ה' להמיתם (ש"א ב כה).
ואם חפץ להמיתם, היאך לא אחפוץ במות הרשע?!
אלא עד שלא נחתם גזר דין, לא אחפוץ. כיון שנחתם גזר דין, כי חפץ ה' להמיתם.
וכן דניאל אמר: אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (דני' י כא).

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
מעשה היה ברבנו הקדוש שהיה עובר בסימונייא, יצאו כל בני העיר לקראתו, בקשו ממנו זקן אחד חכם מי שילמדם תורה. נתן להם את רבי לוי בר סיסי, שהיה חכם בתורה.
אמרו לו: רבי, מה הוא שכתוב בדניאל, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.
וכי יש דבר שקר בתורה, שהוא אומר אמת?!
ולא מצא להם תשובה מה להשיבן.
מיד יצא משם ובא לו לפני רבי.
אמר לו: לא יכלתי לעמוד בהם. דבר אחד שאלו ממני ולא מצאתי מה להשיבן.
אמר ליה: ומהו הדבר?
אמר ליה: אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. וכי יש דבר שקר בתורה?!
אמר ליה: תשובה גדולה היה לך להשיבן.
אמר ליה: היה לך לומר להם, האדם חוטא, הקדוש ברוך הוא רושם עליו מיתה. עשה תשובה, הכתב מתבטל. לא עשה תשובה, הרשום בכתב אמת.
ואף כאן כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך (במד' ו כו).
וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא פנים (דבר' י יז).

אם ישא, למה לא ישא?
אלא לעובדי עבודה זרה, לא ישא פנים. אבל לישראל, ישא ה' פניו אליך.
אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שישראל נושאים לי פנים, כך אני נושא להם פנים.

והיאך נושאים לו פנים?
אדם מישראל עני, יש לו חמשה בנים או ששה, והוא נוטל ככר אחד, והן יושבין כולן ואוכלין אותו הכיכר ואין שבעים ממה שהם אוכלין, ומברכין, הכתוב אומר: ואכלת ושבעת וברכת (שם ח י).
אף אני נושא להם פנים, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (במד' ו כו). לכך נאמר: וזאת תורת זבח השלמים:


אם על תודה יקריבנו והקריב
ראה היאך הקדוש ברוך הוא סולח לעונותיהם של ישראל.

ראה מה היו מקריבין להקדוש ברוך הוא, והקריב על זבח התודה.
אלא אמר הקדוש ברוך הוא:
מי שיש לו פר, יביא פר.
מי שיש לו איל, יביא איל.
ומי שיש לו שה, יביא שה.
ומי שיש לו יונה, יביא יונה.
ומי שאין לו אחד מכל אלו, יביא סולת.
ומי שאין לו סולת ולא כלום, יביא דברים, שנאמר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע יד ג), ותאמר שהוא מקובל.
אמר הקדוש ברוך הוא: הן, ונשלמה פרים שפתינו (שם).

למה?
שאין תשובה לפני הקדוש ברוך הוא יותר מן הודייה.
לכך נאמר: אם על תודה יקריבנו:


וזאת תורת זבח השלמים
אתה מוצא כל הקורבנות שהיו מביאין, היו מביאין על העבירות.
אשם כשהוא מקריבו, היה מקריבו על העבירות, שנאמר: ויתנו ידם להוציא נשיהם, ואשמים איל צאן על אשמתם (עזרא י יט).

והחטאת הייתה באה על השגגה, שנאמר: וחטאתם לפני ה' על שגגתם (במד' טו כה).

עולה באה על הרהור הלב, שנאמר: והשכים בבקר והעלה עולות מספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם (איוב א ה).

אבל התודה שהייתה באה, על הנס הייתה באה. אמר הקדוש ברוך הוא, חביבה עלי מכל הקורבנות.

ואף דוד אמר: זובח תודה יכבדנני (תהל' נ כג). יכבדני איני אומר אלא יכבדנני שתי פעמים, בעולם הזה ובעולם הבא.

אמר רבי יהודה:
כל מי שהוא עונה אמן בעולם הזה, זוכה לענות אמן לעולם הבא.

מנין?
שנאמר: ברוך ה' אלהים אלהי ישראל (שם עב יח), מן העולם ועד העולם אמן ואמן (שם מא יד), אמן בעולם הזה, ואמן בעולם הבא. לכך נאמר: זובח תודה יכבדנני.

אמר רבי עקיבא:
כל מי שאומר שירה בעולם הזה, זוכה לומר שירה לעולם הבא, שנאמר: אז ישיר משה (שמו' טו א).
אז שר לא נאמר, אלא אז ישיר. הוי, כל מי שאומר שירה בעולם הזה, זוכה לומר שירה לעולם הבא. לכך נאמר: זובח תודה יכבדנני. הוי, וזאת תורת זבח השלמים.
גדולה השלמים, שהם עושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.

אמר רבי אלעזר הקפר:
גדול השלום, שאפילו ישראל עצמן עושין עבודה זרה ועושין חבורה אחת, אין מדת הדין נוגעת בהן, שנאמר: חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז).

אמר רבי לוי:
גדול השלום, שאין חתום ברכת כהנים אלא שלום, שנאמר:, וישם לך שלום (במדבר ו כו).

אמר רבן שמעון בן גמליאל:
גדול הוא השלום, שהכתיב הקדוש ברוך הוא דברים בתורה שלא היו, אלא בשביל השלום. אלו הן:
כשמת יעקב, ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף (בר' נ טו).

מה עשו?
הלכו אצל בלהה ואמרו לה: היכנסי אצל יוסף ואמרו לו, אביך ציוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך (שם שם יז). ומעולם לא ציוה יעקב מכל אלו הדברים כלום, אלא מעצמם אמרו דבר זה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כמה דיו משתפך, וכמה קולמוסין משתברין, וכמה עורות אבודים, וכמה תינוקין מתרצעין ללמוד דבר שלא היה, בתורה. ראה כמה גדול כח השלום.

וכן אתה מוצא בשרה, כיון שבאו מלאכי השרת לאברהם ואמרו לו: למועד אשוב אליך כעת חיה ( שם יח יד).
באותה שעה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן (בר' יח יב). והקדוש ברוך הוא לא אמר לאברהם, אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי (שם שם יג).

וכל כך למה?
בשביל השלום.
ולעולם הבא כשיחזיר הקדוש ברוך הוא את הגליות לירושלים, בשלום מחזירן, שנאמר: שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך (תהל' קכב ו).
וכן הוא אומר: הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה סו יב):