וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו ואת הבגדים
זה שאמר הכתוב: אשרי תבחר ותקרב ישכן חצרך (תהל' סה ה).

אשרי מי שבחרו הקדוש ברוך הוא, אף על פי שלא קרבו.
ואשרי מי שקרבו, אף על פי שלא בחרו.

ואיזהו שבחרו?
זה אברהם, אבל לא קרבו, אבל הוא קרב את עצמו, שנאמר: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו' (נחמ' ט ז).

יעקב בחרו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: יעקב אשר בחרתיך (ישע' מא ח).
וכן הוא אומר: כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו (תהל' קלה ד), אבל לא קרבו.
אבל הוא קרב את עצמו, שנאמר: ויעקב איש תם יושב אהלים (ברא' כה כז).

משה בחרו, אבל לא קרבו, שנאמר: לולי משה בחירו עמד בפרץ (תהל' קכו כג).

דוד בחרו, אבל לא קרבו, שנאמר, ויבחר בדוד עבדו (שם עח ע).
והוא קרב את עצמו, שנאמר: חבר אני לכל אשר יראוך (שם קיט סג).
אשריהם אלו שבחרן הקדוש ברוך הוא, אף על פי שלא קרבן.

בא וראה, יתרו קרבו הקדוש ברוך הוא, ולא בחרו.
רחב הזונה קרבה הקדוש ברוך הוא, אבל לא בחרה.
אשרי אהרן בכפלים, שבחרו הקדוש ברוך הוא וקרבו.

ומנין שבחרו?
שנאמר: ויבא איש ( ה) אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגלית אל בית אביך, ובחר אותו מכל שבטי ישראל לכהן לי (ש"א ב כז-כח).

ומנין שקרבו?
שנאמר: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמו' כח א).
לכך דוד משבחו ואמר: אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרך (תהלים סה ה):


קח את אהרן ואת בניו.
זה שאמר הכתוב: כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון (משלי ג לה).

הכתוב הזה משמש מברייתו של עולם ועד עכשיו.
כבוד חכמים ינחלו, זה נח ובניו.
וכסילים מרים קלון, זה דור המבול.
כבוד חכמים ינחלו, זה שם, שנאמר: ברוך ה' אלהי שם (ברא' ט כו).
וכסילים מרים קלון, זה חם, שנאמר: ארור כנען (שם שם כה).

כבוד חכמים ינחלו, זה אברהם.
וכסילים מרים קלון, אלו המלכים שהכה אברהם.
כבוד חכמים ינחלו, זה יצחק.
וכסילים מרים קלון, אלו אנשי גרר.

כבוד חכמים ינחלו, זה יעקב.
וכסילים מרים קלון, זה עשו.
כבוד חכמים ינחלו, זה יהושע.
וכסילים מרים קלון, אלו שלשים ואחד מלכים שהכה.

כבוד חכמים ינחלו, זה דוד.
וכסילים מרים קלון, זה גלית.
כבוד חכמים ינחלו, זה עלי.
וכסילים מרים קלון, אלו בניו, שנאמר: ובני עלי בני בליעל (ש"א ב יב).

כבוד חכמים ינחלו, אלו בני אהרן, שנאמר: קח את אהרן ואת בניו אתו.
למה נאמר כאן, קח?
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חייב אני לקיחה, אלא קום אתה וגדלו בלקיחה, שנאמר: קח את אהרן.

ואימתי לקח אהרן?
בשעה שיצא הקצף מלפני ה' לחבל שונאיהם של ישראל.
כיון שראה משה, אמר ליה: מה אתה עומד?
קח את המחתה ותן עליה אש (במד' יז יא).
אמר ליה אהרן, מרי משה, להרגני אתה מבקש?!
בני מפני שהקריבו לפניו אש הדיוטות, נשרפו, שנאמר: ויקריבו לפני ה' אש זרה, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (ויק' י א-ב). ולי אתה אומר, קח את המחתה?!
בני הכניסו אש זרה ונשרפו, ואני מוציא אש קדוש לחוץ ואיני מת ואיני נשרף?!
אמר לו משה: לך ועשה מהרה מה ששמעת. עד שאתה עומד ומשיח, הם מתים. אלא עשה מהרה, שנאמר: והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף (במד' יז יא).
כיון ששמע אהרן כן, אמר: ואלו אני מת על ישראל, איני כדאי?!
מיד, ויקח אהרן כאשר דבר משה (שם שם יב).
לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: קח את אהרן, גדלהו בלקיחה.
מה אהרן הציל את בני בלקיחה, שנאמר: קח את המחתה (שם שם יא).
אף אתה גדלהו בלקיחה. לכך כתיב: קח את אהרן:


קח את אהרן ואת בניו
זה שאמר הכתוב: מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו (מש' כ ז), זה אהרן ובניו.
אם מן הדבר הזה, אף משה היה צדיק ולא היו בניו כמותו, ועלי צדיק ולא היו בניו כמותו, ואף שמואל היה צדיק ולא היו בניו כמותו, שנאמר: ולא הלכו בניו בדרכיו (ש"א ח ג).

ולמה אתה אומר, מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו?
שראה בניו בחייו משמשין בכהונה גדולה. לפיכך, קח את אהרן ואת בניו.

דבר אחר:
קח את אהרן ואת בניו
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: פתה אותו בדברים, לפי שהיה בורח מן השררה.
ואין קח אלא לשון פיתוי, שכן נבוכדנצר אמר לנבוזראדן, קחנו ועינך שים עליו (ירמ' לט יב).
וכן הוא אומר: בשרה אמנו, ותיקח האשה בית פרעה (ברא' יב טו), שלא הייתה מבקשת לילך, והיו מפתין אותה.
וכן בדינה, ויקח אותה וישכב אותה (שם לד ב), שלא הייתה מבקשת לילך.
ואף קח את אהרן לשון פיתוי, שהיה בורח מן השררה:


ואת כל העדה הקהל
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חלק לו כבוד כנגד ישראל, כדי שיראוהו היום נכנס לכהונה גדולה, והתרה בהם התראה שלא יחלקו על הכהונה כקרח וכעדתו שנבלעו. שאני יודע שעתיד עוזיה לחלוק ולעמוד על הכהונה, שנאמר: זיכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר (במד' יז ה). הוא אינו מזרע לוי כשם שהיה קרח, ולא מזרע אהרן הוא.
מיד, ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר, ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו ( דה"ב כו יט).
אמר לו: וכדין שעשית לקרח אתה עושה לו?!
אמר לו: ולא, ולא יהיה כקרח וכעדתו (במד' יז ה).
אמר לו: והיאך אתה עושה לו?
אמר לו, כאשר דבר ה' ביד משה לו (שם).
אמר לו: ומהו?
אמר לו: כשם שעשיתי לידך, ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג (שמות ד ו), כך אני עושה לו. לפיכך, ואת כל העדה הקהל:


ואת כל העדה הקהל.
אמר לו: להיכן?
אמר לו: אל פתח אהל מועד.
אמר לו משה: ריבונו של עולם, ששים ריבוא אנשים וששים ריבוא בחורים היאך אני יכול להעמידן אל פתח אהל מועד, ואינו אלא בית סאתיים?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ועל דבר זה אתה תמיה, השמים האלו לא כדוק של עין הם, ואני הוא שעשיתים מראש העולם ועד סופו, שנאמר: הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת (ישע' מ כב), ואף לעתיד לבוא כך אני עושה בציון, כל אותן האוכלסין מן אדם הראשון עד שיחיו המתים, היכן הם עומדין?
והם עתידים לומר: צר לי המקום גשה לי ואשבה (שם מט כ).

מה אני עושה להם?
אני מרחיבה, שנאמר: הרחיבי מקום אהלך (שם נד ב).

מהיכן אתה למד?
מהר סיני.
כיון שנגלה הקדוש ברוך הוא עליו, מיד נרחב, שנאמר: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים סח יח).

אמר רבי אבדימי דמן חיפה:
אני שניתי במשנתי, כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן את התורה, ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות.

אמר רבי ברכיה הכהן:
שצפה הקדוש ברוך הוא, שאין עומדין באמונתן אלא שבטו של לוי, לפיכך ירד עימהם כנגד מחנה לוויה.

אמר לו רבי ינאי:
אם כן מעתה, בשבט לוי כתיב, רכב אלהים רבותים אלפי שנאן.

מהו רכב אלהים רבותים?
עשרים ושנים אלפים מרכבות ירדו עם הקדוש ברוך הוא, ועם כל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל, ומחזיק היה, אלא מעשה נסים.
אמר הקדוש ברוך הוא להר: הרחב והארך וקבל בני אמוניך.

וכן אתה מוצא לעולם הבא, שהקדוש ברוך הוא מרחיב את ירושלים, שנאמר: ורחבה ונסבה למעלה למעלה (יחזק' מא ז), עד שעולה לשמים. ואין מעלה אלא שמים, שנאמר: כי גדול עד שמים חסדך (תה' נז יא). כיון שמגעת לשמים, אומר: צר לי המקום.

אף על פי כן מה הקדוש ברוך הוא עושה?
מביא עננים ומעלה משמים לרקיע השני, וכן לכולם.

אמר רבי אליעזר:
עד שמגעת לכסא הכבוד.

וכיצד הם עולין?
עד שהעליון עולה, התחתון אוכל ושותה וישן.

ומה הקדוש ברוך הוא עושה?
מביא עננים והם מפריחים, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה (ישע' ס ח). וכל אחד ואחד מן הצדיקים יש לו חופה בפני עצמו, שנאמר: כי על כל כבוד חופה (שם ד ה).

כיון שמגעת לכסא הכבוד, הקדוש ברוך הוא אומר להם: אני ואתם נהלך בעולם, שנאמר: והתהלכתי בתוככם (ויק' כו יב). והקדוש ברוך הוא יושב באמצע הצדיקים ומראין אותו באצבע, שנאמר: ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו (ישע' כה ט).
ואומר: כי זה אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות ( תהל' מח טו).
לפי שאומות העולם אמרו: ואמר אי אלהימו (דב' לב לז).
לפיכך ישראל עתידים לומר: כי זה אלהים אלהינו: