פרק ב, א
ונפש כי תקריב קרבן מנחה. אמר נפש במנחה לפי שבנפשו היא באה, שהעני טורח בנפשו עד שהשיג להביאה.
בעוף ובמנחה לא נאמר לפני ה' כמו בבן בקר (לעיל א, ה) לפי שעניים מביאים אותם ומתביישים להביא אותם לפני הכל, לכך אמר "לאהרן ולבניו" שאינן בפרהסיא. והזכיר "לאהרן" לומר שאף הכהן הגדול לא יבזה מנחת הדל.

פרק ב, יא
לא תעשה חמץ. לפי שיצר הרע דומה לשאור. וטעם זה ג"כ הזהיר על הדבש שיצר הרע מתוק לאדם כדבש.

פרק ב, יג
וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו'. ג' פעמים הזכיר מלח בפסוק משום דבג' מקומות המלח נתון, בלשכת המלח ועל הכבש ועל המזבח.
תקריב מלח. בגימטריא זה יביא מלח משל ציבור.