פרק כא, א
אמר אל הכהנים. סמך אזהרת כהנים שלא יטמאו - לאוב שגם בו נאמר אזהרה שלא לטמאה בו. אי נמי שלא יטמא הכהן למת כשירצה לשאול באוב, שצריכין להטמאות כששואלין בו. אי נמי להכי סמוך אמור אל הכהנים לאוב וידעוני שאם תאמר ממי נדע העתידות הרי לא נדרש באוב וידעוני, לכך סמך לו אמר אל הכהנים, הרי לך כהן שישאר לך באורים ותומים. והכי איתא בתנחומא ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני, זה שאול ואשה בעלת אוב וסמך לו אמור אל הכהנים. א"ר לוי יפה היה לו לשאול באורים ותומים האמורים למטה, ולא באוב האמור למעלה. לעיל מיניה (כ, כז) כתיב דמיהם בם וסמיך ליה לא יטמא, שאם יטמא דמיו בו. והיינו דאמרינן (סנהדרין פא, ב) כהן ששימש בטומאה אחיו הכהנים מפצעים את מוחו.
אל הכהנים. בגימטריא זה לא חללים.
בני אהרן. בגימטריא זהו גם בעלי מומין.
למה אמר בני אהרן ולא בנות אהרן?
לפי שהם גרמו מיתה לדורות.
ואמרת. בגימטריא לדורות:
ואמרת. הם אותיות אמרות טהורות.
אמור ואמרת. אמירה ראשונה שלא ליטמא במת ואמירה שניה ליטמא למת מצוה.
לנפש לא. בגימטריא בדם המת.

פרק כא, ה
לא יקרחה. כתיב בה"א לחייב על ה' קרחות אפילו קרח חמשתן בפעם אחת.
ופאת זקנם. בגימטריא זה בתער.

פרק כא, ח
וקדשתו. שלש קדושות בפסוק, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליתן לו מנה יפה ראשון.

פרק כא, ט
באש תשרף. לפי שכל מעשי הכהנים באש לפיכך מיתתה באש.

פרק כא, י
והכהן הגדול. ה' גדול מאחיו, בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים.
יוצק. ב' במסורה. אשר יוצק על ראשו. ונהר יוצק יסודם (איוב כב, טז). מלמד ששמן המשחה אשר עשה משה היה מושך כנהר וממנו היו מושחין כל המלכים.
ללבש. ב' במסורה. ומלא את ידו ללבש את הבגדים. ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש (בראשית כח, כ). כדדרשינן (יומא יח, א) גדלהו משל אחיו. וזהו כיון שמלא ידו ללבוש הבגדים אז ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

פרק כא, יא
ועל כל נפשות מת וגו'. כל הפסוק האותיות של סופי תיבות כפולות, רמז לרביעית דם הבא משני מתים שמטמא.

פרק כא, יג
והוא אשה בבתוליה. והוא עולה י"ח רמז בן י"ח שנה לחופה. וכן והוא כחתן יוצא מחופתו (תהלים יט, ו).
בבתוליה. בי"ת ויו"ד יתירין דהוי מצי למיכתב "בתולה", רמז עד י"ב שנים בתוליה שלמים.

פרק כא, כב
לחם אלהיו. הפסוק מתחיל בלמאן דאמר ומסיים בלמאן דאמר, רמז לששים מומין באדם.

פרק כא, כג
אך אל הפרוכת לא יבא. "אך" מיעוטא הוא, שלפעמים יבא כההיא דאמרינן (תו"כ. ועיין עירובין קה, א) אם אין כהנים נכנסין לוים. אם אין טהורין נכנסין טמאין. אם אין טמאין נכנסין בעלי מומין.