פרק כב, י
תושב כהן ושכיר. בגימטריא קנוי קנין עולם קנוי קנין שנים.

פרק כב, יא
וכהן. ב' במסורה. וכהן כי יקנה נפש קנין כספו. וינאץ בזעם אפו מלך וכהן (איכה ב, ו). זהו שאמרו בפרק מקום שנהגו (פסחים נז, א) ד' צווחות צווחה העזרה, שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פאבי וישמש בכהונה גדולה, שהיה צדיק ורבים אוכלי שלחנו ולא נמצא נותר בימיו. וזהו וכהן כי יקנה, שהיה לו הרבה קניני נפשות. ולכך הוא ראש פסוק שהיה צדיק. אבל וינאץ בזעם אפו הוא ינאי המלך שהיה רשע, לכך הוא סוף פסוק.

דבר אחר:
לפי שהיה מהם כהנים רשעים לקנות כהונה מאשר לא להם, על כן וינאץ בזעם אפו מלך וכהן.
בלחמו. ג' במסורה. הם יאכלו בלחמו. ואידך נשחיתה עץ בלחמו (ירמיה יא, יט). בלחמו קדמו נודד (ישעיה כא, יד). פי' עבדיו של כהן יאכלו בתרומה שיתנו לו, וירמיה כהן היה ולא נתנו לו אלא אדרבה נשחיתה עץ בלחמו. על כן בלחמו קדמו נודד שהלכו בגולה מפני חרב דרוכה וקשת נטושה.

פרק כב, יג
כנעוריה. מלא וי"ו. לומר שאין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד.

פרק כב, טז
והשיאו. ב' במסורה. והשיאו אותם עון אשמה. ואידך והשיאו כל ישראל אל העיר בעצת אבשלום (ש"ב יז, יג) בעצה שנתן לו חושי הארכי שיעץ לו לרעתו. וזהו והשיאו אותם עון אשמה.
באכלם. ב' במסורה. באכלם את קדשיהם. ואידך באכלם מעבור הארץ (יהושע ה, יב). דאוכל תרומה כטומאת הגוף. י"א פעמים הזכיר קדשיהם בזאת הפרשה כנגד י"א דברים שבין תרומה לקודש.

פרק כב, כד
ובארצכם לא תעשו. וסמיך ליה ומיד בן נכר. לומר שאסור לסרס אפילו על ידי גוי.

פרק כב, כז
שור או כשב או עז. סמוך לבן נכר לומר שאין מקבלין קרבן חובה אלא מישראל.
והיה שבעת ימים וגו'. אמר הקב"ה אם ישחוט ביום ראשון יהא נראה כשוחט לשם שמים וארץ שנבראו ביום א'. ואם שוחט ביום ב' יהא נראה כאילו שוחט לרקיע שנעשה ביום ב', וביום ג' לים ויבשה, וביום ד' לשם מאורות, וביום ה' לשם שרצים, וביום ו' לשם אדם, אלא ימתין עד שבעה ימים וידע שבראתי העולם בו' ימים ונחתי ביום השביעי וישחט לשמי.
ושור. ג' ראשי פסוקים. ושור ושה אותו ואת בנו. ושור ואיל לשלמים (לעיל ט, ד). ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו (פסוק כג). זה שאמרו (חולין עח, א) שאותו ואת בנו נוהג במוקדשים. ושור ושה וגו' נדבה תעשה אותו היינו קדשי בדק הבית, ושור ואיל לשלמים היינו קדשי מזבח, ובשניהם נוהג.
סמך אותו ואת בנו לשור או כשב לומר שנוהג במוקדשין.

פרק כב, כח
אותו ואת בנו. ב' במסורה. אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ואידך ועבדו אותו וגו' ואת בנו גבי נבוכדנצר (ירמיה כז, ז). בשביל שנאמר אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד והוא לא עשה כן אלא שחט בני צדקיהו לעיניו ע"כ נאמר בו ועבדו אותו וגו' ואת בנו עד בוא עת ארצו גם הוא ועבדו בו גוים רבים, שנהרג בלשצר ונטלה ממנו המלכות.

פרק כב, כט
וכי תזבחו. סמך לאותו ואת בנו רמז למה שאמרו (חולין פג, א) ד' פרקים בשנה צריך להודיעו אמו מכרתי היום לשחוט, והם הפרקים ברגלים, לכך סמך אותו לרגלים.

פרק כב, ל
לא תותירו ממנו עד בקר. וסמיך ליה אני ה' ושמרתם מצותי. לומר שאין מעבירין על המצות, כלומר לא תותירו המצות.

פרק כב, לב
ונקדשתי בתוך בני ישראל. בגימטריא זהו אין אומרים קדושה בפחות מעשרה.
בתוך בני ישראל. וסמיך ליה (כג, ב) מועדי שבמועדים העדה מתקבצים להתפלל ולהלל להקב"ה, שברוב עם הדרת מלך (משלי יד, כח).
מקדשכם. וסמיך ליה (כג, ב) מועדי ה', חייב אדם לטהר את עצמו ברגל.
מועדי ה'. מלא וי"ו, על ו' חדשים השלוחים יוצאים.