פרק כד, ב
ויקחו אליך שמן זית. סמך שמן זית לסוכה לומר שגומרין ההלל כל שמונה ימי חנוכה כדרך שגומרין אותו כל שמונת ימי החג.
להעלות נר. ואח"כ כתיב (פסוק ד) נרות והיינו כבית הילל שבליל ראשון נר אחד ומוסיף והולך.

פרק כד, ג
מחוץ לפרוכת העדות. וכן בואתה תצוה (שמות כז, כא) אשר על העדות. וזהו שאמרו חז"ל (שבת כב, ב):

שנר מערבי הוא עדות ששכינה שורה בישראל.

מחוץ לפרוכת. הפסוק מתחיל במ"ם ומסיים במ"ם, שההיכל היה ארכו מ' אמה.
יערך אתו אהרן. ובואתה תצוה (שמות כז, כא) כתיב אהרן ובניו. לפי שאחר שמתו נדב ואביהוא בהכנסם להיכל לא הניח אהרן לבניו להכנס לבדם אלא היה נכנס עמהם, ומכל מקום היה פורש בשעת הקטרה.

פרק כד, ה
ואפית אותה. בגימטריא כמין תיבה פרוצה ובגימטריא ספינה רקדת.
בלחם הפנים כ"ד עשרונים והם י"ב חלות כנגד י"ב מזלות שחוזרין חלילה בכ"ד שעות שביום, והם שש מערכות כנגד ששת ימי בראשית שבהן נברא העולם, שהכל מתקיים בזכות ישראל.

פרק כד, י
ויצא בן האשה הישראלית. סמך מקלל לביום השבת (פסוק ח) לומר שהמקלל ומקושש היו בזמן אחד, ולומר שהמחלל שבת ככופר בעיקר.
וינצו. ב' במסורה. וינצו במחנה. וינצו שניהם בשדה (ש"ב יד, ו). רמז למאן דאמר (תו"כ) שיצא חייב מבית דינו של משה על שרצה ליטע אהלו במחנה דן. וזהו וינצו בשדה על עסקי שדה.

פרק כד, יא
ויקב. ב' במסורה מתרי לישני. ויקב וגו' את השם. ויקוב חור בדלתו (מ"ב יב, י). והיינו דאיתא בסנהדרין (נו, א) ואימא דברזיה מברז, מלמד ששתים רעות עשה.
ויקלל. ד' במסורה. ויקב וגו' ויקלל. ושמעי הלך בצלע ההר וגו' ויקלל (ש"ב טז, יג). ויקלל הפלשתי את דוד (ש"א יז, מג). ויקלל את יומו באיוב (ג, א). דאיתקש קללת נשיא לקללת השם, כדכתיב (שמות כב, כז) אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר, על כן נהרג שמעי והפלשתי. אבל איוב שלא רצה לקלל, כדכתיב (איוב ב, י) כדבר אחת הנבלות תדברי, ולא קלל רק את יומו, על כן ויוסף ה' וגו' לאיוב למשנה (שם מב, י).

פרק כד, יב
ויניחהו. ב' במסורה. ויניחהו במשמר. ויניחהו מחוץ לעיר (בראשית יט, טז) גבי לוט. למה ויניחהו במשמר?
כדי לשמרו.

פרק כד, יד
הוצא את המקלל. הוצא מן המקום (בראשית יט, יב) בלוט. הוצא את בנך וימת (שופטים ו, ל) בגדעון. הוצא את האיש אשר בא (שם יט, כב) בפלגש בגבעה. הוצא לבוש לכל עובדי הבעל (מ"ב י, כב). זה הוא שאמרו (סנהדרין מב, ב) בית הסקילה חוץ לג' מחנות שנ' הוצא את המקלל הוצא מן המקום. ואיתקש מברך את השם לעובד ע"ז, היינו הוצא לבוש לכל עובדי הבעל. וכן הוצא האיש אשר בא אל ביתך ונדענו. ודרשו (עיין ב"ר נ, ט) ונדענו במשכב זכור, והוא בסקילה כמו מברך. וכן הוצא את בנך וימת, על שהרס מזבח הבעל והוא ככופר בעיקר לדעתם.

פרק כד, טז
בנקבו שם. וסמיך ליה ואיש כי יכה. רמז למה שאמרו (סנהדרין נו, א) יכה יוסי את יוסי.

דבר אחר:
שם. ואיש כי יכה. לומר כל הסוטר על לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה.
סמך מקלל לפרשת בהר סיני לומר שהמקלל קלל השם ששמע בסיני.
ועוד כאשר צוה ה' את משה (פסוק כג) וסמיך ליה בהר סיני לומר כאשר צוה למשה בסיני סקל יסקל או ירה יירה (שמות יט, יג) כן יעשה לו.