פרק ג, א
בבקר כתיב אם זכר אם נקבה ובצאן כתיב (פסוק ו) זכר או נקבה לפי שהוצרך לכתוב "או" לרבות הפלגס ו"אם" לא משמע רבוי. ובעז לא הזכיר כלל זכר ונקבה לפי שהעז מנהגו לעולם להוליד זכר ונקבה ביחד ומסתמא ישחוט הזכר וישאיר הנקבה לפרנסת ביתו.

פרק ג, ב
וסמך ידו כתיב בבקר. ובצאן (פסוק ח) ובעז (פסוק יג) כתיב את ידו, לפי שהבקר חזק ויכול לסבול הסמיכה, לסמוך עליו בכל כחו, מה שאין כן בצאן ובעז, לכך כתיב "את" דמשמע ברפיון בכל כחו.

פרק ג, ג
את החלב המכסה את הקרב. לפי שבא לכפר על החטא שעשה מחמת רוב שומנו כדכתיב (דברים לב, טו): וישמן ישורון ויבעט וכתיב (שם) שמנת עבית כשית, לכך מביא החלב וכאילו הקריב חלבו.

פרק ג, ה
בבן בקר כתיב והקטירו אותו בני אהרן לשון רבים ובצאן כתיב (פסוק יג) והקטיר לפי שבן בקר צריך הרבה כהנים.

פרק ג, ז
אם כשב. והוא יותר גדול כדכתיב (בראשית ל, מ) והכשבים הפריד יעקב. כשב בא"ת ב"ש לבש על שם לבשו כרים הצאן (תהלים סה, יד).