פרק ד, ז
מזבח קטרת הסמים. בפרשת כהן משיח כתיב קטרת הסמים, ובפרשה שאחריה (ד, יח) כתיב מזבח (הקטרת), לפי שכהן גדול מתעשר בקטרת הוסיף לומר הסמים. בכל הכפרות הוסיף כפרה וסליחה חוץ מכהן גדול לפי ששגגת תלמוד עולה זדון.

פרק ד, יב
על שפך הדשן ישרף. צותה תורה לשרוף קרבנו של כהן משיח בפרהסיא בחוץ על שפך הדשן שלא יתבייש אדם להתודות על חטאו, שהרי כהן גדול חטא והתודה והביא קרבן על חטאו.

פרק ד, יג
ישגו. ב' במסורה. ואם כל עדת ישראל ישגו. ישגו צאני ביחזקאל (לד, ו) על רועי ישראל המתעים את הצאן, הכא נמי מיירי בצבור ששגו על פי ב"ד שטעו בהוראה.
מעיני. ד' במסורה. ונעלם דבר מעיני הקהל. ואידך בהאי ענינא אם מעיני העדה (במדבר טו, כד). ונעלם מעיני אישה (שם ה, יג). ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה (איוב כח, כא) איירי בתורה דכתיב לעיל מיניה (שם שם, יב) והחכמה מאין תמצא, הכי נמי נעלמה החכמה מעיני בית דין שטעו בהוראה. ונעלם מעיני אישה, זהו שאמרו (סוטה לא, א) אפילו שמע מעוף הפורח באויר שנטמאת, שוב אין המים בודקין אותה. זה הוא ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים, שאפילו שמע מעוף השמים והעלים עצמו כאילו לא ידע, שוב אין המים בודקין אותה.

פרק ד, יד
ונודעה. ב' במסורה. ונודעה החטאת. ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו (ישעיה סו, יד). שאפילו על השוגג שיש לו להביא חטאת ולא הביא, הקב"ה נפרע ממנו. וזהו ונודעה יד ה' את עבדיו, מי שחטא ומביא קרבן. וזעם, את מי שאינו מביא.
והביאו אותו לפני אהל מועד. ד' במסורה. הכא. והביאו אל תחת האבנים (להלן יד מב) גבי מצורע. והביאו בניך בחוצן (ישעיה מט, כב). והביאו את כל אחיכם (שם סו, כ). לומר מי שמחוייב להביא קרבן לה' ואינו מביאו לכהן סוף שצריך לכהן לראות נגעי ביתו. ואם הוא מביאו, זוכה למה שנאמר והביאו בניך בחוצן. והביאו את כל אחיכם מכל הגוים וגו'.

פרק ד, כא
חטאת הקהל הוא. וסמיך ליה אשר נשיא יחטא. לומר לך כל מיש שיש בידו למחות ואינו מוחה מעלה עליו כאילו הוא חטא.

פרק ד, כג
את קרבנו. נאמר בקרבן נשיא רבוי, לומר שיביא קרבן שמן וגדול, לפי שבכל יום אוכל פטומות, ולא יהא שלחנו מלא ושלחן רבו ריקם.
בעז כתיב שעיר עזים זכר. שעירת עזים תמימה נקבה (פסוק כח). לפי שאין בשמו חילוק לזכר ולנקבה שהכל נקרא עז לכך צריך לפרש זכר או נקבה, אבל כבש יש חילוק בשמו _ כבש לזכר כבשה לנקבה.

פרק ד, כז
בעשתה. בגימטריא אם כולה ולא במקצתה.

פרק ד, לא
הוסר. ב' במסורה. כאשר הוסר חלב. ומעת הוסר התמיד (דניאל יב, יא). לומר שמעת הוסר התמיד הוסר כל חלב, שבזכותו נשתלח ברכה בכל.