פרק ו, א
צו את אהרן. מה כתיב לעיל מיניה (ה, כו)
לאשמה בה. צו את אהרן. לומר שיהיו זריזין בתורה ובמצות ששגגת תלמוד עולה זדון.
משה לאמר. צו את. סופי תיבות תורה. צוה אותם שיעסקו בתורה.
זאת תורת העולה היא העולה. לומר כל העוסק בתורת העולה כאילו הקריב עולה. הקרבנות נקראו אשה והתורה נקראת אש שנאמר (ירמיה כג, כט) הלוא כה דברי כאש. מימינו אש דת למו (דברים לג, ב) דת למו אותיות תלמוד. הקרבנות נקראו לחם את קרבני לחמי (במדבר כח, ב) ותורה נקראת לחם לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה). כשם שאי אפשר לעולם בלא לחם כך אי אפשר לעולם בלא תורה.

פרק ו, ג
מדו. ב' במסורה. ולבש הכהן מדו בד. ויואב חגור מדו לבושו (ש"ב כ, ח). שבגדי כהונה היו כעין בגדי מלחמה, וכן המעיל כפי תחרא (שמות כח, לב) ובזכותם היו מתגברין במלחמה. ושמו. בגימטריא ונבלע במקומו.

פרק ו, ד
אחרים והוציא. בגימטריא כהנים בעלי מומין, שבעל מום כשר להוציא הדשן.

פרק ו, ה
והאש. ג' במסורה. והאש על המזבח. והאש ירדה מהשמים (דה"י ב' ז, א). מהאש יצאו והאש תאכלם (יחזקאל טו, ז). רמז למאן דאמר (עירובין סג, א) שמתו נדב ואביהוא על שהורו לפני רבם ואמרו אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וזהו והאש ירדה מן השמים אעפ"כ והאש על המזבח תוקד בו, שצריך להביא מן ההדיוט על כן מהאש יצאו, שהורו באש, והאש תאכלם.
והאש על המזבח תוקד בו. שהוא כמו סולם למלאכים לעלות, כענין שנאמר (שופטים יג, כ) ויעל מלאך ה' בלהב המזבח. וכן ביחזקאל (ט, ב) והנה ששה אנשים וגו' ויעמדו אצל מזבח הנחשת. ועל כן היה נחשת על שם ונוצצים כעין נחשת קלל (שם א, ז). אבל מזבח פנימי כנגד שכינה, דכתיב (שה"ש ח, יד) ידיו גלילי זהב. לכן כל דם אם נכנס בפנים לא תאכל אותה החטאת (להלן פסוק כג) שאין אכילה למעלה.

פרק ו, ט
בחצר. בגימטריא זו העזרה.

פרק ו, י
תאפה חמץ חלקם. סופי תיבות מצה שלא תאפה אלא מצה.

פרק ו, יג
זה קרבן אהרן ובניו. בגימטריא זהו מחצה לאהרן ומחצה לבניו.
עשירית. בגימטריא עשרן שלם. שהיה מביא עשרון שלם וחוציהו ומביא מחצה בבקר ומחצה בערב. מחציתה בגימטריא מחצה משלם.

פרק ו, יד
מורבכת תביאנה. בגימטריא רתחין שחולטין אותה ברותחין כל צרכה.